ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד מנצור :


בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה

בש 001499/08

בתיק עיקרי: פ 007034/08

בפני:

כב' השופט ר. שפירא

תאריך:

29/02/2008

בעניין:

מדינת ישראל

המבקשת

נ ג ד

1. מנצור סאמר

ת"ז 300979069, יליד 1987

2. מנצור חוסיין

ת"ז 066605486, יליד 1984

המשיבים

החלטה

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של נסיון הצתה, עבירה לפי סעיף 488 רישא + 29 + 25 לחוק העונשין. בנוסף מיוחסת למשיב מס' 2 עבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו בה עותרת המאשימה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים.

על פי עובדות כתב האישום בתאריך 2/2/08, בסמוך לשעה 03:50, התקרבו המשיבים לרכב מאזדה השייך למתלוננים, כאשר בידיהם בקבוקים המכילים חומר דליק. המשיבים החלו לשפוך את החומר הדליק על הרכב. בשלב זה יצאו המתלוננים, אשר ארבו למשיבים בתוך הרכב, מהרכב. המשיבים ברחו מהמקום. בגין מעשה זה יוחסה להם עבירת נסיון ההצתה.

בהמשך ולאחר שנעצר משיב 2, הוא הובא לבית המשפט, שם סיפר לאחיו על מקום בו הטמין בגדים אשר שימשו אותו בעת נסיון ההצתה וביקש מהאח להשמיד את הראיות הנ"ל. בגין האמור לעיל, יוחסה למשיב 2 העבירה של שיבוש מהלכי משפט.

משיב מס' 1 טען כנגד קיומן של ראיות שיש בהן כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה. משיב מס' 2 לא חלק על קיומן של ראיות. סבור אני כי אכן קיימות ראיות אשר יש בהן כדי לבסס סיכוי סביר להוכחת עובדות כתב האישום. אבהיר לענין זה, כי בכל הנוגע למשיב מס' 2, סבור אני כי גם כאשר יוכחו עובדות כתב האישום, וככל שיוכחו, יהיה על בית המשפט לקבוע האם בוצעה עבירה מושלמת של שיבוש מהלכי משפט או עבירה של נסיון לשיבוש מהלכי משפט. ענין זה יבחן בבוא העת ואינו משמעותי לצורך דיון בבקשת המעצר.

ככל שהדבר נוגע לארוע העיקרי של כתב האישום, שעניינו נסיון ההצתה, סבור אני כי יש ראיות טובות המבססות סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום. המתלוננים מוחמד חמדאן שהוא בעל הרכב וסאלם חמדאן חששו מנסיון להצתת רכבם וזאת על רקע של סכסוך בין משפחות וככל הנראה על בסיס מידע מוקדם. שניהם ישבו בתוך רכב המאזדה, כאשר הבחינו, כך לגירסתם, בשני בחורים רעולי פנים עם בקבוקי חומר דליק, אשר הגיעו לרכב וניסו לשפוך עליו את החומר הדליק ולהציתו. השניים יצאו מהרכב. מוחמד חמדאן תפס את בגדיו של משיב מס' 1 והצליח להסיר מפניו את הכפייה ולזהותו. המשיב מס' 2 נמלט מהמקום כשפניו מוסתרות, ואולם, המשיב מס' 1 קרא בשמו.

למעשה, אין מחלוקת של ממש על הארוע עצמו והמחלוקת היא בעיקר בנוגע לזיכוי המשיבים. הארוע עצמו צולם במצלמת האבטחה של בית משפחת חמדאן, הפונה אל הרחוב. ממצלמות האבטחה נקלט הארוע שבו שני צעירים רעולי פנים מגיעים לרכב ולאחר מכן מתחילים לשפוך על הרכב חומר נוזלי ונמלטים. גירסת בעל הרכב וסאלם חמדאן נתמכות, אם כן, גם בצילומי מצלמת האבחטה וכן בעדותה של עדת ראיה נוספת בשם נדא חמדאן. יצוין עוד, כי קיימות ראיות אובייקטיביות התומכות בגירסת המתלוננים. נתפסו בגדים אצל המשיבים המתאימים לתיאור שמסרו המתלוננים ובחלק מפרטי הביגוד שנתפסו, נמצאו גם שרידי בנזין. כמו כן, בנתיב המנוסה של המשיבים נמצאו בקבוקי פלסטיק ריקים שהיה בהם חומר דליק. כמו כן, מפלט שיחות שהוצא ממכשיר הטלפון של משיב מס' 1, אותרו שיחות בשעות הרלוונטיות לאישום, וזאת בניגוד לגירסתו כי ישן. גירסת אליבי שמסר המשיב מס' 1 נמצאה כבלתי אמינה וזאת בשים לב לסתירות שבין עדותו של משיב מס' 1 ובין עדות אחותו. על כל אלו יש להוסיף כי המשיב מס' 2, אשר הכחיש כל קשר לארוע, התוודה בפני מדובב. משיב מס' 2 אישר גם בדבריו למדובב, גם החביא חלק מהבגדים שלבש וביקש מאחיו שישרוף את אותם בגדים.

אמנם, קיימות גם סתירות והבדלי גירסאות בין עדי התביעה ואולם, אין מדובר בסתירות של ממש המשמיטות את הקרקע תחת העדויות. בכל מקרה, אין זה השלב בו נבחנת אמינות העדויות. די בעדויות הקיימות בתיק החקירה, ביחד עם ממצאים אוביקטיביים מהזירה וצילומי מצלמת האבטחה כדי לבסס סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום. הלכה היא, כי בית המשפט בשלב זה אינו עוסק בקביעת "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואף אינו עוסק בסיכום הראיות בתיק ובהכרעה באשמה. בית המשפט בשלב זה דן בהערכת ערכן הגולמי של הראיות שהצטברו בפניו ומעריך את סיכוי ההרשעה על בסיס זה (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד (נ(2) 133, (1996)); בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.10.06)).

עבירת הצתה, וכן נסיון הצתה, מקימות עילת מעצר של מסוכנות. הובהר לא אחת בפסיקה כי בהצתה יש מסוכנות מיוחדת, זאת מאחר ואש המוצתת עלולה לצאת מכלל שליטה. כאשר מוצתת אש, וגם אם נסיון להצית לא צלח, יש לייחס למנסה להצית מסוכנות, זאת מאחר ואש מסכנת את שלום הציבור ואת רכושו. לא ניתן לדעת מראש עד היכן תגיע האש וכאשר מבוצעת הצתה, ובמיוחד באזור בו מתגוררים אנשים, כי אז קיימת מסוכנות כי האש תתפשט ותסכן חיי אדם ורכוש. מכאן, שהמבצע הצתה או נסיון הצתה מעיד על עצמו כי הוא מסוכן לציבור.

מעבר לכך, מדובר במעשה המצביע על תכנון ותעוזה. כאמור, הגיעו המשיבים, כך לכאורה, אל אזורי מגורי משפחת המתלוננים, כאשר הם רעולי פנים והכל מתוך רצון לפגוע ברכושם. זאת, ככל הנראה, על רקע של סכסוך קודם. ענין זה מצביע גם הוא על רמת המסוכנות הנשקפת מהם.

מעבר למסוכנות שהיא פועל יוצא של הארוע, קיימת גם מסוכנות בשים לב לרקע של סכסוך בין משפחות והסכנה להצתתו והתלהטות היחסים ביניהם, וזאת אם ישוחררו המשיבים, באופן שיאפשר מגע בינם ובין משפחת המתלוננים.

על זאת יש להוסיף, כי נסיונו של המשיב מס' 2 להשמיד ראיות מצביע בפני עצמו גם על עילת מעצר שעניינה שיבוש מהלכי משפט.

אשר על כן ובסיכומו של דבר אני קובע כי קיימות עילות להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים, וזאת בהתאם להוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996.

גם כאשר קיימות עילות מעצר וכאשר מדובר בעבירות חמורות על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופות המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל ואם לאו כקבוע בס' 21(ב) לחוק. כבר נקבע באחת הפרשיות:

"חובה היא לשקול בכל מקרה וגם בעבירות חמורות, חלופת מעצר, והשאלה נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה. עליה לבדוק אם החלופה מבטיחה את תכלית המעצר. אם תמצא לומר, שבכל מקרה של ביצוע עבירה חמורה מתבקשת מסוכנותו של הנאשם ואין להחליט על חלופת מעצר, נמצאת מרוקן את חובת שקילת החלופה מתוכן" (בש"פ 4224/99 מדינת ישראל נ' כהן תק-על 99(2) 10, (1999); ראו גם: בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל תק-על 2006(3) 4652 (2006))

ועוד:

"כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה." (בש"פ 3442/98 מדינת ישראל נ' אייל מלכא תק-על 98(2) 1161, (1998)).

על מנת להכריע בשאלת מסוכנותו של כל נאשם יש לבחון בעיקר שני היבטים. ההיבט הראשון הינו של נסיבות העבירה וההיבט השני הינו נסיבותיו האישיות של הנאשם העומד בפני בית המשפט. כך למשל נקבע באחת הפרשיות:

"בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: האחד ענינו במעשה. במסגרת זו על ביהמ"ש לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו" (בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' תבאת גרה תק-על 2004(3) 322, (2004))

במקרה שבפני מדובר בשני צעירים, האחד יליד 1987 והשני יליד 1984. האחד ללא כל עבר פלילי ולמשיב מס' 2 עבר של מעורבות בסמים, אם כי ללא הרשעה והוא מצוי בפיקוח שרות המבחן לעת הזו. בנסיבות אלו, סבור אני כי בטרם תינתן החלטה סופית ניתן לשקול ולבחון את האפשרות להורות על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר.

יובהר לענין זה, כי בית המשפט טרם גיבש את עמדתו. עוד יובהר, כי לא תשקל חלופת מעצר אשר תהיה קרובה במרחק של פחות מ- 70 ק"מ, מכפר מג'ד אל כרום, וזאת מחמת החשש של קירבה יתרה בין המשיבים ומשפחת המתלוננים. ואולם, סבור אני כי ניתן לשקול חלופה שתהיה מעבר למרחק הנ"ל, בפיקוח ראוי של מפקחים ללא עבר פלילי, והכל תוך הפקדת בטוחות כספיות משמעותיות ובליווי של איזוק אלקטרוני.

אשר על כן, אני מורה כדלקמן:

אני מורה על הגשת תסקיר שיתייחס לכל אחד מהמבקשים בנפרד. שרות המבחן יבדוק חלופות מעצר מוצעות ויגיש את התסקיר עד ליום 17/3/08.

לתשומת לב שרות המבחן – המשיבים מיוצגים על-ידי עו"ד דבאח חוסיין, טלפון: 8111195-054, וע"י עו"ד שעבאן. על הסניגורים ליצור קשר עם שרות המבחן ולהעביר לבחינת קצין המבחן את הצעותיהם לחלופות מעצר.

כמו כן, וכדי שניתן יהיה לשקול בבוא העת שימוש באזיק אלקטרוני, על כל סנגור להמציא לבית המשפט אישור כי יש בבית המוצע כחלופת מעצר קו טלפון "נקי" של חברת בזק, במובן זה שלא יהיו בו השירותים הבאים: משיבון, שיחה מזוהה, שיחה ממתינה, שרות עקוב אחרי, חיבור למכשיר פקסמיליה וקו ADSL (חיבור לאינטרנט מהיר). במידה וקיימים שרותים כנ"ל, יש לנתק אותם ולהמציא על כך אישור לבית המשפט. כמו כן הקו צריך להיות פתוח לשיחות נכנסות ויוצאות.

אני דוחה להשלמת טיעון ליום 19/3/08 שעה 9:30.

החלטה זו ניתנה בהעדר הצדדים, וזאת כדי שלא לעכב את הפניית עניינם לשרות המבחן. המזכירות תעביר עותק החלטה זו בדחיפות לב"כ הצדדים וכן לשרות המבחן למבוגרים. כמו כן, תדאג המזכירות לזימונם של המשיבים באמצעות שב"ס לדיון ביום 19/3/08.

ניתנה היום כ"ג ב אדר א, תשס"ח (29 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.

ר. שפירא, שופט

הקלדנית: ליאת פ.