ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בני לקרץ נגד ועד בית חדרה :


בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה

ברע003063/08

בפני:

כב' השופט יצחק עמית

תאריך:

29/02/2008

בעניין:

בני בנימין לקרץ בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

בנימין לוי

המבקשת

- נ ג ד -

ועד הבית המשותף ברח' נחלת פרת 6 חדרה

ע"י ב"כ עו"ד

איריס יצחקי-טלר ואח'

המשיב

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט שמעון שר) מיום 25.12.2007, בה נדחתה בקשת המבקשת לתיקון כתב הגנה.

1. בשנת 2002 הגיש המשיב נגד המבקשת תביעה בגין ליקויי בניה ברכוש המשותף. המבקשת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף, בטענה שועד הבית אינו אישיות משפטית, ולכן אינו רשאי לתבוע בגין ליקויים שנתגלו ברכוש המשותף. ביום 4.3.2003 ניתנה החלטת בית משפט קמא (כב' השופט ר. סוקול), בה התקבלה טענת המבקשת, אולם התאפשר למשיב לתקן את התביעה בדרך של הוספת כל הדיירים לתביעה או צירוף ייפוי כח של כלל הדיירים לתביעה.

ביום 17.9.2003 הגיש המשיב כתב תביעה מתוקן והמבקשת הגישה כתב הגנה מתוקן. כשלוש שנים לאחר מכן, ביום 31.7.2006 הגישה המבקשת בקשה נוספת לסילוק התביעה על הסף, בטענה שכתב התביעה לא תוקן בהתאם להוראות בית המשפט וכי אין להתיר לתקנו בשנית, שכן הדבר יכשיר עילות שהתיישנו. ביום 4.2.2007 נדחתה הבקשה אולם נקבע כי "במידה ויסבור צד כי טענה בדבר התיישנות עומדת לו, יוכל להעלות זאת במסגרת טענותיו מבלי שהחלטה זו יהיה בה כדי לעמוד לו לרועץ". בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על ההחלטה נדחתה ביום 15.3.2007 על ידי בית משפט זה, ובהחלטתי קבעתי, בין היתר, כי "יש טעם בטענת המשיב כי המבקשת השהתה את בקשתה בכוונת מכוון, על מנת לחסום את המשיב מלתקן את כתב התביעה בטענת התיישנות" וכי החלטת בית משפט קמא מאפשרת דיון בגוף התביעה ובמהותן של הטענות.

2. ביום 8.11.2007 הגישה המבקשת בקשה לתיקון כתב הגנה על מנת לכלול בו טענת התיישנות. המבקשת טענה באותה בקשה, כי על פי כתב התביעה המקורי (משנת 2002) עילת התביעה נולדה בין השנים 1996-1997, ולכן בעת הגשת כתב התביעה המתוקן ביום 17.9.2003, התיישנה עילת התביעה. המבקשת הסבירה כי טענת ההתיישנות לא נכללה בכתב הגנתה המקורי ובכתב ההגנה המתוקן, בשל המחדל המתמשך של המשיב, שלא צירף משך כל השנים את התובעים הנכונים. המבקשת טענה, כי בקשתה היא טכנית לחלוטין, והוגשה בעקבות אמירת בית משפט קמא בהחלטה מיום 4.2.2007 המפורטת לעיל, בעניין ההתיישנות.

המשיב התנגד לבקשה בטענה שטענת ההתיישנות לא נכללה בכתב ההגנה המתוקן של המבקשת, ויש לראותה כאילו נזנחה. כן נטען, כי טענת התיישנות יש להעלות בשלב ראשוני ומקדמי ומיד עם תחילת המשפט. משלא העלתה המבקשת בכתב ההגנה המתוקן טענת התיישנות ובחלוף למעלה מ-4 שנים, בהן חלה התקדמות בהליך המשפטי והחל דיון בסכסוך לגופו, אין מקום להיענות לבקשה.

3. בית משפט קמא דחה את בקשת המבקשת בנימוק שטענת ההתיישנות הועלתה על ידה באיחור. בהחלטה נקבע כי בהחלטתו מיום 4.2.2007 התיר בית המשפט למבקשת להעלות טענת התיישנות, וככל שהמבקשת ביקשה לפעול על פי החלטה זו, היה עליה לקיימה בסבירות ותוך מניעת הליכי סרק ובזבוז זמן שיפוטי יקר. הגשת הבקשה כתשעה חודשים לאחר מכן מהווה שיהוי שאינו מוצדק, שכן העובדות והטענות הרלוונטיות היו מצויות בידי המבקשת באופן שיכלה להגישה בזמן.

4. על החלטה זו נסבה הבקשה שבפני. המבקשת טענה, כי הנימוק היחיד לדחיית בקשתה היה השיהוי בהגשת הבקשה, וכי שימוש בנימוק זה על מנת לשלול מהמבקשת זכות מהותית שכבר ניתנה לה, להעלאת טענת התיישנות, הוא שגוי. עוד נטען, כי המבקשת המתינה לתוצאות בבקשת רשות הערעור, והבקשה הוגשה סמוך לישיבת קדם המשפט, כך שלא נגרם כל נזק דיוני או אחר לצד שכנגד. מאחר שבהחלטת בית משפט קמא מיום 4.2.2007 לא נקבע מועד להגשת הבקשה לתיקון כתב ההגנה, ומשזו הוגשה בתוך זמן סביר, כך לשיטת המבקשת, לא היה מקום לדחותה, ולכל היותר היה מקום לרפא את המחדל הדיוני באמצעות פסיקת הוצאות.

5. דין הבקשה להדחות ללא תשובה.

החלטת בית משפט קמא נמצאת במישור הדיוני, ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מסוג זה, הנתונות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים, שמקרה זה אינו נמנה עליהם – ע"א 3593/06 רוזנצוויג נ' חיים (ניתן ביום 8.8.2006); רע"א 9783/05 עו"ד מירסקי נ' מילר (ניתן ביום 16.2.2006); רע"א 2114/06 צוויגנבוים נ' ארד בע"מ (ניתן ביום 29.9.1999).

6. ככלל, אין להחמיר יתר על המידה עם תיקון כתבי טענות, כל עוד הדבר יסייע לבירור המחלוקת האמיתית – ע"א 339/88 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' ב.נ.ת ושות' חברה לביצוע ניהול ותכנון פרויקטים בע"מ פ"ד מד(4) 532 (1990); רע"א 6890/05 בן סימון נ' בנק טפחות למשכנתאות בע"מ (ניתן ביום 27.9.2005). בענייננו, מדובר על תיקון כתב ההגנה לשם הוספת טענת התיישנות, בגדר ניסיון נוסף של המבקשת להתעכב עדיין בפרוזדור ולא לאפשר לצדדים להיכנס לטרקלין ההתדיינות לגופה.

המבקשת לא העלתה טענת התיישנות בכתב ההגנה המתוקן שהוגש בשנת 2003, על אף שגם לגישתה באותו מועד חלק מעילות התביעה כבר התיישנו. כעת, מנסה המבקשת לתקן את אותו מחדל ראשוני שלה באמצעות בקשה "טכנית", לתיקון כתב ההגנה. בהחלטתו מיום 4.2.22007 הלך בית משפט קמא לקראת המבקשת והתיר לה להעלות טענת התיישנות, אולם גם אז המבקשת נתעכבה עם הגשת הבקשה משך חודשים רבים (כ-9 חודשים לאחר מכן וכ-7 חודשים לאחר דחיית הבקשה לרשות ערעור שהגישה על ההחלטה). לא מצאתי כל נימוק או הצדקה לכך בבקשה, ולאור ההליכים הרבים בהם נקטה המבקשת במסגרת התביעה כמפורט לעיל, איני רואה להתערב בקביעה כי בהתנהלות המבקשת היה משום שיהוי שאינו ראוי ובזבוז זמן שיפוטי יקר.

7. בנסיבות אלו, אין לי אלא לחזור על אשר אמרתי בהחלטתי הקודמת בעניין זה – החלטתו של בית משפט קמא מאפשרת דיון בגוף התביעה ובמהותן של טענות. טוב תעשה המבקשת אם תתפנה לעסוק בכך במקום בעניינים צדדיים ובתיקון מחדלי העבר שלה בדרכים עקיפות.

8. לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובת המשיב.

כאמור, המבקשת חוזרת ומטרידה את כל הערכאות בנושאים צדדים למחלוקת, בטענות הנחזות על פניהן כטענות סרק, מה שגורם לכך שתיק פשוט של ליקויי בנייה הולך ותופח מעבר למידותיו הראויות. אשר על כן, ולמרות שלא נתבקשה תגובה, אני מחייב את המבקשת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,000 ₪ מתוך הפקדון שהופקד על ידי המבקשת. יתרת הפקדון תוחזר למבקשת.

ניתנה היום כ"ג ב אדר א, תשס"ח (29 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.

י. עמית, שופט