ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בדראן נגד סהר ציון-חב' לביטוח ב :


בתי המשפט

בית משפט השלום עכו

א 001444/04

בפני:

כב' השופטת ג'ני טנוס

תאריך:

29/02/2008

בעניין:

בדראן תופיק

ע"י ב"כ עו"ד

יזאבכי אמין

התובע

- נ ג ד -

1 . סהר ציון-חב' לביטוח בע"מ (ניתן פס"ד)

2 . מוסך שחר בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

כיאל מוחמד

הנתבעות

פסק דין

1. עסקינן בתביעה כספית בגין נזקים ישירים ועקיפים שנגרמו לתובע בעקבות תיקון רכבו במוסך של הנתבעת 2.

בזמנים הרלוונטיים לתובענה היה התובע הבעלים והמחזיק ברכב דגם אלפא רומאו מס' רישוי 4830305 (להלן - "הרכב"), ואילו הנתבעת 2 היא הבעלים והמפעילה של מוסך הסדר (להלן: "המוסך") מטעם הנתבעת 1, חברת הביטוח סהר-ציון בע"מ, שהיתה מבטחת הרכב בפוליסת ביטוח מקיף (להלן - "חב' הביטוח").

ביום 7.7.02 ניזוק הרכב בעקבות מעורבות התובע בתאונת דרכים. לאחר תיאום עם חב' הביטוח, החליט התובע לתקן את הרכב במוסך, בהיותו מוסך הסדר כאמור.

2. התובע הגיש תביעתו נגד חב' הביטוח ונגד המוסך, ובמסגרתה הלין על התנהלותם וטיב התיקונים שבוצעו ברכב. לטענתו, תיקון הרכב במוסך ארך זמן רב מעל למשוער והסב לו עוגמת נפש רבה; תיקוני הפח, הצבע והתקנת הפנסים נעשו בצורה רשלנית ולא מקצועית; נזק שנגרם למצנן המים של הרכב (הרדיאטור) לא תוקן, דבר שגרם להתחממות המנוע והחלפת המצנן באופן פרטי בשלב מאוחר יותר; לבסוף טען התובע כי אנשי המוסך עשו שימוש שלא כדין ברכבו ונסעו בו ללא רשותו.

3. במקור, הוגשה התביעה נגד המוסך וחב' הביטוח. אלא שבשלב מסויים הגיע התובע להסכם פשרה עם האחרונה, והתביעה התבררה אך נגד המוסך. עיקר טענותיו של האחרון התבטאו בהכחשת טענות התובע והדגשת היקף חובותיו המצומצמים כלפי התובע מתוקף היותו מוסך הסדר הכבול בהנחיותיו ואישורו של השמאי מטעם חב' הביטוח.

4. המחלוקות בין הצדדים מתמקדות במספר שאלות: הראשונה, האם תיקון הרכב במוסך התעכב מעל לנדרש ואם כן, מה הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מכך; השנייה, האם נושא המוסך באחריות לגבי אי החלפת מצנן המים; השלישית, האם תיקוני הפח נעשו כראוי; הרביעית והאחרונה, האם עשה המוסך שימוש ברכב ונסע בו 350 ק"מ ללא רשות והסכמת התובע.

5. אפתח את הדיון בשאלה הראשונה. מחומר הראיות עולה, כי אין מחלוקת בין הצדדים שהרכב הוכנס למוסך ביום 9.7.02 - יומיים לאחר ארוע התאונה.

לטענת התובע, השמאי ובעל המוסך העריכו את משך התיקונים בשני ימי עבודה. בהתאם לכך, לא פעל התובע, לטענתו, למיצוי זכויותיו מול חב' הביטוח לקבלת רכב חלופי, שכן זכות זו נתונה למי שרכבו מושבת מעל ליומיים.

אף אם אצא מהנחה, כי משך תיקון הרכב במוסך אכן הוערך בשני ימי עבודה, אין בידי לקבל את עמדתו של התובע וטעמיי לכך שונים כפי שאפרט להלן.

6. התובע לא הוכיח מה היו התנאים לקבלת רכב חלופי; כך לדוגמה, לא הוכח מהו פרק הזמן המינימאלי שמעבר לו זכאי המבוטח לקבל רכב חלופי; מהם התנאים הכרוכים בכך מבחינת ההשתתפות העצמית או כל תשלום אחר; ולכמה זמן ניתן לקבל רכב חלופי.

כמו כן, לא הוכיח התובע מדוע לא פעל למיצוי זכויותיו לקבלת רכב חלופי כאמור, מייד בחלוף יומיים ממועד הכנסת הרכב למוסך, כשראה כי התיקון מתעכב. כמו כן, לא הוכיח התובע מה הנזק הקונקרטי שנגרם לו כתוצאה מכך.

7. ערה אני לכך, כי לא מן הנמנע שלתובע נגרמה עוגמת נפש ואי נוחות מסוימת הכרוכה מטבע הדברים בהעדר יכולת לעשות שימוש ברכב פרטי צמוד, אולם בנסיבות המקרה דנן, ובהתבסס על האמור לעיל, לא מצאתי הצדקה לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.

8. למעלה מן הצורך אוסיף, כי מחומר הראיות עולה שהרכב היה מוכן כבר ביום 16.7.02, ברם שוחרר בידי אחיו של התובע רק ביום 17.7.02.

התובע בתורו הכחיש טענה זו של המוסך והוסיף כי הרכב לא שוחרר כלל מהמוסך ונותר שם עד בואו ביום 21.7.02 ושהה שם משך יומיים נוספים לצורך בירור טענותיו לגבי תיקון חסר ולקוי של הרכב, והוצא רק ביום 23.7.02.

טענתו הנ"ל של התובע לגבי אי שחרור הרכב ביום 17.7.02 עומדת בסתירה גמורה למסמכים שהוצגו בידי המוסך עליהם חתום אחיו. התובע לא הביא לעדות את אחיו על מנת לסתור את עמדת המוסך או כדי להסביר את פשר חתימתו בתאריך הנ"ל על אשור המעיד על שחרור הרכב לידיו והוצאתו מהמוסך.

9. מלבד לקשיי ההוכחה שפורטו לעיל, העדפת גרסת המוסך בעניין זה נסמכת גם על העובדה שסכום ההשתתפות העצמית, בסך 900 ש"ח, שולם עם שחרור הרכב ביום 17.7.02 בהתאם לקבלה שהוצגה, בניגוד לטענת התובע שעומדת בסתירה למסמכים שהוגשו, לפיה סכום ההשתתפות העצמית שולם מייד עם הכנסת הרכב למוסך ביום 9.7.02.

10. על בסיס האמור לעיל, אני דוחה טענות התובע בנוגע לעיכוב תיקון הרכב במוסך ולנזק כלשהו שנגרם לו כתוצאה מכך.

11. אפנה כעת לבחון את השאלה השנייה העומדת בבסיס המחלוקת בין הצדדים והנוגעת לאי תיקון או החלפת מצנן המים.

גם בעניין זה יש להעדיף את גרסת המוסך ולדחות את גרסת התובע.

12. מעדותו של התובע לפניי עולה, כי הבעיות ברכב (הנובעות מהתאונה) היו ידועות לו מראש, ועם הכנסת הרכב לתיקון הוא שיתף את בעל המוסך בתיקונים הדרושים, לרבות "טפטוף" המים מהמצנן.

התובע הוסיף, כי עת חזר למוסך כדי להוציא את הרכב, הוא התניע את הרכב ומייד אחר כך מד החום הצביע על התחממות המנוע - בשל אותה בעיה במצנן המים. לטענתו, בעל המוסך מסר לו ששמאי חב' הביטוח אינו מאשר ביצוע תיקון זה במצנן שכן לדידו של האחרון, ליקוי זה אינו קשור ואינו נובע מהתאונה.

13. לעומת זאת טען בעל המוסך, כי עם בדיקת הרכב בפעם הראשונה לא נתגלה נזק כלשהו למצנן המים. רק עם חזרת התובע למוסך ארבעה ימים לאחר הוצאת הרכב (ביום
17.7.02) נשמעה הטענה מפיו לגבי נזילת מים מהמצנן. בעל המוסך הוסיף, כי הוא עובד כמוסך הסדר עם חב' הביטוח ולכן מוגבל הוא בפעולותיו לביצוע תיקונים המאושרים בידי שמאי חב' הביטוח בלבד, אחרת יימצא כעובד חינם, שכן לא יקבל תשלום כלשהו בגין תיקון שלא אושר מלכתחילה בידי השמאי.

בעל המוסך הדגיש, כי שיתף את השמאי בתלונתו של התובע, ברם הוא לא אישר ביצוע התיקון כאמור מאחר וסבר כי ליקוי זה אינו נובע מהתאונה. לשיטתו, ברגיל אין לו כל עניין לסרב לתקן את הדרוש תיקון כל עוד קיבל אישור לכך משמאי חב' הביטוח.

14. במהלך שמיעת העדויות לפניי, נחקר השמאי מטעם חב' הביטוח. הלה הכחיש קיומה של בעיה כלשהי במצנן המים והכחיש כי שמע את טרוניית התובע לגבי נזילת מים מהמצנן, בין אם מהתובע עצמו ובין אם מבעל המוסך. לגרסתו, כל שהתלונן התובע לגביו התייחס לבעיה הקשורה במאוורר של המזגן ותו לא. מכל מקום, מצנן המים פורק יחד עם חלקים נוספים במנוע בזמן התיקון במוסך, ולא התגלה בו סדק או פגם אחר.

15. במחלוקת זו, מקובלת עליי גרסתו של בעל המוסך המתיישבת עם גרסת התובע לפיה בסמוך לבדיקת הרכב בידי השמאי בתאריך 21.7.02 הוא התלונן על נזילת מים מהמצנן - להבדיל מגרסת השמאי מטעם חב' הביטוח שהכחיש מכל וכל העלאת תלונה בעניין זה באוזניו. במאמר מוסגר אוסיף, כי לא מן הנמנע שהכחשתו הגורפת של השמאי בעניין זה נבעה מכך שבמהלך חקירתו לפניי, לא היו בידיו המסמכים מתיק עבודתו נוכח שינוי מקום עבודתו ומעברו למשרד אחר. משכך, אין לשלול אפשרות כי לא זכר את הדברים לאשורם.

16. עדותו של התובע בשאלה זו לא עולה בקנה אחד עם האמור בתצהירו, שכן בתצהירו אין זכר כלשהו לכך, כי ידע מראש אודות הפגיעה במצנן – להבדיל מגרסתו במהלך החקירה. כל שנטען בתצהיר היה שעם בואו למוסך ביום 21.7.02 ועם התנעת הרכב, גילה כי המנוע מתחמם ורק אז שיתף את בעל המוסך בבעיה זו. לכך אוסיף, כי גרסתו של התובע בתצהיר מתיישבת דווקא עם גרסתו של בעל המוסך, לפיה הבעיה במצנן המים עלתה רק עם בואו בפעם השניה למוסך. דברים אלה מסבירים גם את גרסת בעל המוסך כי העלה את נושא המצנן בפני השמאי עם חזרת התובע כאמור, אולם הלה סירב לאשר את התיקון.

17. גם אם אניח, ואיני קובעת ממצא כלשהו בעניין זה, כי הבעיה במצנן המים נבעה מהתאונה, אין להשית חיוב כלשהו על המוסך בקשר לכך. שכן בעל המוסך העיד, ודבריו מקובלים עליי, כי שיתף את השמאי בבעיה זו ומששלל האחרון קשר סיבתי לתאונה ולא אישר את תיקונו, אין לבוא אליו בטענות על אי ביצוע התיקון הנדרש, אחרת יימצא עובד חינם. יתירה מכך, קיים הגיון רב בטענתו של בעל המוסך, לפיה היה לו אינטרס כלכלי מובהק לבצע את התיקון, בכפוף לאשור השמאי. לכן, קשה להלום כי פעל להכשלתו של התובע בעניין זה.

18. על בסיס האמור לעיל, אני דוחה את טענות התובע בקשר למצנן המים.

19. אעבור כעת לשאלה השלישית, בנוגע לטיב עבודת הפחחות שביצע המוסך.

אין כל צורך להאריך בעניין זה, שכן עדותו של התובע לא נסתרה בקשר לכך. אולם יש להדגיש כי טענת התובע בדבר הצורך בעבודת פח וצבע מקיפים לרכב, כפי שנמסר לו בידי בעלי מוסכים אחרים, לא הוכחה כלל וכלל, ולכן יש להגביל את טענתו באשר לטיב עבודת הפח לאמור בחוות הדעת השמאית מטעמו, לפיה יש לבצע תיקונים חוזרים בסך של 800 ש"ח + מע"מ.

20. זה המקום לציין כי בחוות הדעת מטעמו, אין כל זכר לטענת התובע בדבר התקנת פנסים בצורה לא נאותה ע"י שימוש בסיליקון במקום גומיות מקוריות, ואין אישור לגבי תיקון ראש המנוע כנטען. לפיכך אני דוחה את טענותיו בקשר לליקויים אלה.

21. לפי האמור, אני מקבלת טענת התובע לגבי טיב ירוד בעבודת הפחחות המתבטא בסך של 800 ש"ח + מע"מ.

22. לבסוף, אדון בשאלה האחרונה שבמחלוקת: האם נעשה שימוש שלא כדין ברכב במהלך שהותו במוסך, באופן שהרכב נסע כ-350 ק"מ.

23. בעניין זה טענתו של התובע לא הוכחה. חוות הדעת השמאית מטעמו אומנם מתייחסת לטענה זו, אולם כל שעשה השמאי מטעמו היה לציין את דברי התובע, מבלי לאשר או לציין בחוות דעתו מה היה מד האוץ בעת בדיקתו הוא. מה גם שספק גדול אם מצבו של הרכב דאז, אכן אפשר נסיעה למרחקים כה גדולים כפי שנטען בידי התובע.

כמו כן, לא ניתן להתעלם מאי הבהירות האופפת את שנעשה ברכב במהלך הימים שעברו למן שחרורו מהמוסך ביום 17.7.02 ועד הבאתו חזרה כעבור 4 ימים. כך למשל, ואיני קובעת ממצא כלשהו בקשר לכך, לא מן הנמנע, כי השימוש הנטען נעשה במהלך אותם ימים לאחר שחרור הרכב בפעם הראשונה בידי אחיו של התובע.

24. על כן, אני דוחה טענות התובע בעניין זה.

סוף דבר:

25. לפני סיום מן הראוי להוסיף, כי התביעה מלכתחילה הוגשה על סך 48,878 ש"ח ללא ביסוס של ממש, ומבלי למקד בסוף ההליך את הפיצוי הנדרש בגין כל אחד מראשי הנזק.

לכך אוסיף, כי התובע קיבל פיצוי מסויים מחב' הביטוח במסגרת הסכם הפשרה, ויש בכך כדי לפצותו על חלק לא מבוטל מהנזק הישיר לו טען.

לא אמנע מהערה, כי לא היה מקום לנהל את התיק באופן בו נוהל, באופן שגזל זמן שיפוטי ארוך ללא הצדקה של ממש.

26. האמור לעיל בצירוף העובדה, כי חלק ניכר מטענות התובע נדחו מחוסר ראיות, הביאוני לכלל מסקנה, כי אין מקום לפסוק סכום כלשהו בגין הוצאות משפט.

27. על כן, אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 944 ש"ח (שהם 800 ש"ח בצירוף מע"מ נכון לאותה תקופה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום.

28. פסק הדין יבוצע תוך 30 ימים מיום המצאתו אחרת ישא הסכום שפסקתי הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ג אדר, תשס"ח, 29/02/08 , בהעדר הצדדים.

ג'ני טנוס, שופטת