ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חאלדי נגד מדינת ישראל שפרעם :


בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה

בש 001573/08

בפני:

כב' השופטת יעל וילנר

תאריך:

22/02/2008

בעניין:

1 . חאלדי מוחמד

2 . חאלדי שאדי

ע"י ב"כ עו"ד

מסרי

העוררים

- נ ג ד -

משטרת שפרעם

ע"י ב"כ עו"ד

המשיבה

החלטה

1. בפני ערר על החלטת כב' השופט מ. אלתר מיום 21.2.08 בתיק מ. 15838/08 (בית משפט השלום בעכו) לפיה האריך את מעצרם של העוררים עד ליום 24.2.08 בשעה 14.00.

העוררים חשודים כי ביום 17.10.07 קשרו ביחד עם אחר קשר לפשע לפגוע במתלונן שהינו קטין בגיל 16 וזאת על רקע סכסוך שהתפתח כמה ימים קודם לכן בין החשודים לבין המתלונן.

העוררים נחשדים בכך שבמועד האמור הגיעו ביחד עם האחר לשפרעם ברכבו של אחד העוררים כאשר העורר 1 נוהג ברכב והעורר 2 יושב מאחור. החשודים איתרו את המתלונן. האדם האחר ירד מהרכב ביחד עם חשוד 2 והחל לדקור את המתלונן בכוונה להמיתו ו/או להטיל בו מום. בשלב זה, החזיק חשוד 2 מקל עץ ואיים בפגיעה בכל מי שינסה לחלץ את המתלונן ולעזור לו ואילו החשוד 1 היה הנהג ברכב המילוט.

2. שני העוררים נעצרו ביום 20.2.08.

בית משפט קמא קבע כי עילת המסוכנות אינה מתקיימת בענייננו נוכח העובדה ששני החשודים נעצרו רק ביום 20.2.08 בעוד שהאירוע המיוחס להם אירע ביום 17.10.07 ולא היתה כל מניעה לעצור אותם בסמוך לאירוע.

עם זאת, בית משפט קמא קבע כי שחרורם, בשלב הזה, עלול לשבש את המשך החקירה ולפיכך הורה על המשך מעצרם עד יום 24.2.08 שעה 14.00.

3. העוררים טוענים כי שגה בית משפט קמא עת הורה על המשך מעצרם שכן, אין כל חשש כי שחרורם יביא לשיבוש המשך החקירה נוכח העובדה שהעוררים במילא היו משוחררים במהלך ארבעת החודשים האחרונים.

המשיבה סומכת ידיה על החלטת בית משפט קמא ואולם טוענת כי שגה בית משפט קמא שעה שקבע כי אין עילת מסוכנות.

4. אודה כי התלבטתי רבות בערר זה שכן מחדלה של המשטרה בכך שלא דאגה לעצור את העוררים במהלך התקופה של ארבעת החודשים האחרונים, ללא שהיתה כל בעיה לעצרם, הינו חמור ביותר ובלתי מוסבר.

מדובר באירוע חמור ביותר בו נדקר קטין כבן 16, לאחר תכנון מוקדם ומדוקדק של כל המעורבים בדקירה, לרבות העוררים. בכך יש לראות חומרה מיוחדת למעשים המיוחסים לעוררים. קשה להבין כיצד אירוע כה חמור, לא טופל כראוי על ידי המשטרה.

עוד יכולה אני לקבל את טענת העוררים כי מחדלה זה של המשטרה, מלמד על העדר מסוכנותם של העוררים ועל העדר חשש לשיבוש הליכי חקירה, שאחרת היתה דואגת לעצור אותם מיד בסמוך לאירוע.

5. כאמור יש ממש בטענות אלה ואולם, על אף מחדלה החמור של המשטרה, לא אוכל להתעלם מהחומרה היתרה שיש לייחס למעשים המיוחסים לעוררים ומהאינטרס הציבורי במקרה זה כי החקירה תמוצה עד תום ללא כל שיבוש ו/או הפרעה מצד העוררים.

6. לפיכך, על אף מחדלה החמור של המשטרה, אני סבורה כי באיזון הראוי בין זכויות החשודים לבין האינטרס הציבורי, גובר האינטרס הציבורי.

מעיון בפעולות החקירה שיש עוד לבצע, אני סבורה כי על אף שניתן היה לסיים את החקירה, הרי, משלא נעשה הדבר עד היום עקב מחדל המשטרה, אין מנוס, כיום, משנעצרו סוף סוף העוררים, לאפשר למשטרה לסיים את החקירה כדבאי ללא כל שיבוש, ולו מינימלי.

אדגיש כי מדובר על מעצר עד יום ראשון בלבד ונדמה כי מעצר קצר זה מבטא את האיזון הראוי.

לאור האמור, אני דוחה את הערר.

ניתנה היום ט"ז ב אדר א, תשס"ח (22 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.

יעל וילנר, שופטת

קלדנית: חנה אוחנה