ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד תחסין ואח' :


מדינת ישראל

בית משפט השלום

ב א י ל ת

בש 001259/08

בתיק עיקרי: פ 001092/08

בפני:

כב' השופט י. עדן

תאריך:

22/02/2008

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד:

אבנעים

המבקשת

המאשימה

נ ג ד

1. תחסין חטיב - 901123398

2. סופיאן אבו זהירה - 936105824

ע"י ב"כ עוה"ד:

מויאל -

מהסניגוריה הציבורית

המשיבים

הנאשמים

נוכחים:

ב"כ המבקשת

המשיבים ובא-כוחם

פרוטוקול

ב"כ המשיבים:

נוכחים באולם שני עו"ד מירושלים אשר הינם עו"ד ברשות הפלסטינאית, שמוכנים לערוב ערבות למשיבים ע"מ להבטיח התייצבותם לכל הליך שיידרש. נמצא גם עו"ד סלאמה שהוא חבר לשכת עוה"ד בישראל ושהוא מכיר אישית את המשיבים ואני אבקש, בהמשך לטיעוני מאתמול מבקש להורות עלש חרורם.

ב"כ המבקשת:

אני שבה על טיעוניי, אני סבורה כי בנסיבות המקרה ניתן לקבוע מענה מוקדם, אפילו ביום א' ולגזור את הדין ולעצרם עד לתום ההליכים.

הפרטים הללו לא הועברו אלי קודם לדיון.

החלטה

הבקשה

1. זוהי בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן : "חוק המעצרים").

2. כנגד המשיבים, ילידי 1974 ו – 1983, הוגש כתב אישום המייחס להם כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל.

על פי כתב האישום, במחסום הצפוני לעיר אילת, נמצאו המשיבים בתאריך 21.2.2008 כשהם נכנסים ושוהים בתחומי מדינת ישראל כשאין בידם אישור כניסה או שהיה על פי דין.

3. ב"כ המשיבים אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, וממקד טענותיו בשאלת עילת המעצר.

עילת המעצר הנטענת

4. המאשימה טוענת לעילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (א) לחוק. המשיבים הינם תושבי הרשות הפלסטינאית. לטענת המאשימה גירסת המשיבים כי טעו בדרך תמוהה וקיים יסוד סביר לחשש כי אם ישוחררו יתחמקו מהליכי שפיטה, יחזרו לתחומי הרשות הפלסטינאית והסיכוי לאתרם או להביאם למשפט יהיה קלוש.

5. ב"כ המאשימה טוענת כי מופרכות גירסת המשיבים ביחס להיקלעותם למקום מעידה על מסוכנות, ומוסיפה לכך התייחסות כללית למצב הבטחוני השורר בארץ.

6. מעבר לטיעון האמור אין בידי המבקשת כל ראיה למסוכנות. גם לטענת המבקשת המשיבים שניהם נעדרי עבר פלילי, וכל שקיים הוא תיק סגור למשיב 1 בעבירה זהה.

טענות המשיבים

7. לטענת ב"כ המשיבים עילת המעצר שהוחלה לגבי שוהים בלתי חוקיים נסמכת בעיקר על החלופה של התחמקות מאימת הדין.

לטענתו המשיבים הינם עורכי דין מהעיר רמאללה, אין בכוונתם לשהות בתחומי ישראל, הם הגיעו לכאן בטעות ומעוניינים לחזור מיד חזרה.

8. ב"כ המאשימה מציינת כי אין בידה מידע כי המשיבים הם אכן עורכי דין ברשות הפלסטינאית.

9. המשיב 1 אמר בדיון כי הוא עורך דין, בעל משרד ברמאללה, בעל משפחה, וכי המשיב 2 עובד אצלו. לדבריו הם נקלעו והגיעו בטעות עד למחסום בכניסה לעיר אילת עקב טעות בקריאת השלטים, והכוונות שניתנו להם בדרך.

10. לטענתו, לו היה מבקש להסתנן לישראל לא היה עושה זאת ברכבו שלו עם לוחית זיהוי פלסטינאית.

11. הוצגו לי שתי תעודות אשר מצויין עליהן כי המשיב 1 הינו עורך דין ברשות הפלסטינאית (תוקפה פג ב – 31.12.2007) והמשיב 2 מתמחה. מעבר לכך לא הציג הסניגור כל אישור או מסמך המאשר האמור.

12. בנסיבותיהם של המשיבים טוען בא כוחם לשחרורם תוך ערבויות להבטחת התייצבותם למשפט בלבד, בדמות ערבות עצמית והפקדה כספית.

דיון

13. סעיף 21 (ב) (1) לחוק המעצרים משמיענו דבר החובה לבדוק את האפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירות הנאשם פחותה, גם בעבירות חמורות. זאת הואיל ובשלב זה עומדת לנאשם חזקת החפות, ומטרת המעצר הינה מניעתית ולא עונשית.

14. אני סבור כי עילת המעצר בעניננו ענינה החשש להימלטות מאימת הדין ולא מסוכנות. זאת למרות קלישות גירסת המשיבים באשר לנסיבות היקלעותם למחסום באילת לאחר שטעו בדרך, לגירסתם.

15. לחובה מכח סעיף 21 (ב) (1) לחוק המעצרים, ולזכותו של אדם לחירות, יש ליצוק תוכן אופרטיבי על ידי הפעלת שיקול דעת בכל מקרה תוך בחינת צמצום הפגיעה בחירות וחלופות או בטחונות אפשריים.

16. "חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, אשר נחקק על רקע תפיסות היסוד של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מניח צורך בקיומו של איזון בין ערך חירות הפרט לערך בטחון הציבור תוך הדגשת הערך הראשון בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי. ערך זה, מכוון הן את דרך בחינת קיומה של עילת מעצר, והן את בירור התאמתה של חלופת מעצר להשגת מטרת המעצר, בדרך שתפגע פחות בחירותו האישית של הנאשם. בהפעלת שיקול הדעת כאמור מתחייבת, דרך כלל, בחינה פרטנית של נסיבותיו המיוחדות של הנאשם שעניינו עומד לדיון, ונדרש ביסוס עובדתי קונקרטי הן לקיומה של עילת מעצר והן לעניין החלופה. הנחות כלליות, גורפות בלא ביסוס עובדתי, עלולות לערפל את תמונת הנתונים ואת מלאכת האיזונים העדינה המתחייבת בהליך זה."

מן המפורסמות הוא, כי אישום כנגד נאשם, תושב שטחים, שכל כולו נסב על כניסה ושהייה שלא כדין בישראל, מחייב בחינת קיומה של עילת מעצר בגין חשש מהתחמקותו מהליכי משפט בדרך הימלטותו לשטחים. אף שחשש זה קיים בכל מקרה דרך כלל, מתחייבת בחינה פרטנית של כל מקרה לגופו…".

בש"פ 04 / 7136 האשם פיאלה נ' מדינת ישראל , לא פורסם.

17. מקום שאין מדובר במסוכנות של ממש לבטחון אדם או הציבור, אשר קיימות ביחס אליה ראיות או אינדיקציות, יש לאזן בין החשש להתחמקות מאימת הדין לבין חירות הפרט על דרך הבטחת אי ההתחמקות בערובות.

18. בענייננו, שני המשיבים נעדרי עבר פלילי, על פני הדברים גרסתם באשר להיות המשיב 1 עורך דין והמשיב 2 עובד במשרדו לא נסתרה, ולא הועלתה כלפיהם כל טענה כי כניסתם לארץ הינה בקשר עם עבירה אחרת כלשהיא.

19. בהצטברות נסיבות אלו אני סבור כי ניתן לקבל מענה יחסי לחשש מהימלטות מאימת הדין בדמות בטחונות כספיים.

20. משבאתי למסקנה כי עילת המעצר אין עניינה מסוכנות, אלא הצורך בהבטחת התייצבות המשיבים, אני סבור כי בנסיבות המתוארות לעיל, יש לשחרר את המשיבים בכפוף לבטחונות כאמור.

21. אשר על כן אני מורה על שחרור המשיבים בתנאים הבאים :

א. חתימה על ערבות צד ג' של ערב ישראלי וערבות עצמית ע"ס 30,000 ש"ח כל אחת.

ב. הפקדה כספית על ידי המשיב 1 בסך 10,000 ש"ח.

ג. הפקדה כספית על ידי המשיב 2 בסך 5,000 ש"ח.

ד. ערב צד ג' יוכל להיות כל אחד מהשניים הבאים: עבידאת גואד, ת.ז. 028284636, מר עווידה נאסר, ת.ז. 026140848.

הבטחונות האמורים ישמשו להבטחת הופעתו של כל אחד מהמשיבים לכל הדיונים בבית המשפט בענינו.

הפקדת הבטחונות האמורים על ידי כל משיב תהווה תנאי לשיחרורו.

לא הופקדו מלוא הביטחונות כאמור על ידי מי מהמשיבים, יובא הוא לפני שופט בתוך 24 שעות.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום ט"ז ב אדר א, תשס"ח (22 בפברואר 2008) במעמד הנ"ל.

י. עדן, שופט

ב"כ המבקשת:

מבקשת עיכוב ביצוע.

אנחנו מבקשים להגיש ערר על החלטת כב' ביהמ"ש, לצוךר כך אנו זקוקים ל- 48 שעות ע"מ להעביר התיק ולהגיש ערר בביהמ"ש המחוזי.

ב"כ המשיבים:

אני מתנגד, משקבע ביהמ"ש שאין מדובר במסוכנות אלא אך בהבטחת התייצבות להליכי משפט, אני סבור כי ניתן להגיש הערר גם כשהמשיבים משוחררים בהתאם להחלטת ביהמ"ש.

אין מדובר במצב רגיל בו נשקפת מסוכנות מעצם השחרור, כל שמדובר זה הבטחת התייצבות להליכי משפט.

מבקש להפחית סכום ההפקדה לחילופין לחלק, מפנה לפסיקה שהוגשה על ידי, שם דובר על שוהה בלתי חוקי עם עבירות נילוות, סמים, רכב, פה מדובר באנשים מכובדים, עו"ד במקצועם וניתן להסתפק בסכום נמוך יותר.

החלטה

אף שאני סבור כי לא עילת מסוכנות עומדת בבסיס בקשת המבקשת, הרי שמנימוקיה, אשר אינם בעיקר החשש להמלטות מהדין, יש לאפשר לה למצות הליך הערר, שכן לגישתה אי מתן עיכוב ביצוע יכול ויהא בו כדי לשמוט את הקרקע מתחת לערר עצמו.

לפיכך, אני מורה על עיכוב ביצוע ההחלטה על שחרור המשיבים, עד ליום 24.02.2008 שעה 14:00.

ניתן להתחיל בהליכי חתימה על ערבויות והפקדה.

ככל שיוחלט על אי הגשת ערר, תודיע על כך ב"כ המבקשת מיידית והמשיבים ישוחררו לאלתר, בכפוף לבטחונות האמורים.

אשר לבקשת ב"כ המשיבים להפחת ו/או פיצול סכום ההפקדה, אני דוחה את הבקשה, הסכומים נקבעו לא רק בשים לב לעבירות, אלא גם בשים לב להיותו של המשיב 1, כטענתו, עו"ד, ולמצבו הכלכלי, אשר יכול ונגזר כתוצאה מכך.

ניתנה היום ט"ז ב אדר א, תשס"ח (22 בפברואר 2008) במעמד הנ"ל.

י. עדן, שופט

ב"כ המשיבים:

מדובר ביום שישי, מבקש כי חברתי תעשה כל מאמץ להודיע עוד היום אם בכוונתם להגיש ערר או לאו.

החלטה

אינני מוצא לנכון להורות כן למבקשת.

ניתנה היום ט"ז ב אדר א, תשס"ח (22 בפברואר 2008) במעמד הנ"ל.

י. עדן, שופט

העתק הפרוטוקול נמסר לצדדים הנוכחים.

001259/08בש 136 רונית אסייג