ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נאסר עותמאן נס נגד באסם מוחמד ש :


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

דמ 2234/05

בפני:

כב' הרשמת סלווא שאמי

22/02/2008

בעניין:

נאסר עותמאן נסאר

ע"י ב"כ עוה"ד

עאסלה יוסף

התובע

נ ג ד

באסם מוחמד שלש

ע"י ב"כ עוה"ד

עבאס שאדי

הנתבע

פסק דין

מבוא

1. לפניי תובענה לתשלום שכר עבודה ופיצוי הלנת שכר.

התובע טען כי עבד בשירות הנתבע בעבודות בניין, בחודשים 4/04 ו- 5/04. בין התובע לבין הנתבע סוכם על תשלום שכר יומי בסך של 180 ₪ ליום עבודה. הנתבע נותר חייב כלפי התובע שכר עבודה בסך של 4,320 ₪ עבור 24 ימי עבודה. הנתבע משך לפקודת התובע שיק על סך של 1,000 ₪ אשר לא כובד מפאת העדר כיסוי מספיק.

2. הנתבע הכחיש את טענות התובע, כפי שפורטו בכתב התביעה, וטען כי יש לדחות את התביעה על הסף מפאת חוסר יריבות, שכן לא התקיימו בין התובע לבין הנתבע יחסי עובד ומעביד.

מאידך, נטען על ידי הנתבע כי התובע הועסק על ידו לתקופה בת תשעה ימים, וקיבל שכרו בגין אותם ימי עבודה, במלואו ובמזומן ! הנתבע הודה כי משך לפקודת התובע שיק על סך של 1,000 ₪ אשר חזר מפאת העדר כיסוי, אם כי טען כי פדה את השיק ושילם לתובע את הסכום הנקוב בשיק במזומן, בנוכחות עדים.

3. במעמד הדיון בתובענה ביקש בא-כח התובע לתקן את כתב התביעה, כך שבסעיף 4 לכתב התביעה יירשם כי התובע זכאי לתשלום יתרת שכר עבודה בעד 10 ימי עבודה (במקום 19 ימים, בחודש 5/04), בציינו כי התובע קיבל שכר עבודה בגין 9 ימי עבודה בסך של 1,600 ₪.

דיון והכרעה

4. התובע העיד כי עבד בשירות הנתבע בשנת 2003, כשבחודש 9/03 עבד שבעה (7) ימים ובחודש 10/03 עבד שבעה עשר (17) ימים (עמוד 1 לפרטיכל, שורות 20-19).

התובע העיד כי עבור עבודתו בחודש 9/03 קיבל שכרו במזומן, ואילו עבור עבודתו בחודש 10/03 שילם לו הנתבע שכרו בשני שיקים, על סך של 1,000 ₪ כל אחד, ובנוסף שילם לו סך של 1,000 ₪ במזומן (עמוד 2, שורות 11-9). התובע העיד כי שיק אחד מבין השניים אשר נמסרו לו בגין שכרו בחודש 10/03, על סך של 1,000 ₪, חזר ולא כובד. התובע שנה והדגיש בעדותו כי השיק על סך של 1,000 ₪ נמסר לו בעד עבודתו בשנת 2003, ולא בעד עבודתו בשנת 2004, כפי שצוין בטעות בכתב התביעה (עמוד 2, שורות 2-1 ושורה 10 ושורות 15-14).

5. התובע הודה כי קיבל שכרו בגין עבודתו בחודש 9/03 במזומן, אלא שהתובע לא זכר את הסכום אשר קיבל. התובע זכר כי קיבל סך של 1,600 ₪ על חשבון שכרו בגין חודש 5/04 וכן סך של 700 ₪ בגין עבודות קודמות (עמוד 3, שורות 7-6). ואולם, משהציג בא-כח הנתבע בפני התובע מסמך המעיד על תשלום סך של 1,260 ₪ בגין עבודתו בחודש 9/03 (נ/2), אישר התובע את חתימתו על המסמך הנ"ל, לרבות קבלת הסכום.

6. התובע העיד כי בגין עבודתו בחודש 10/03 נותרה יתרת שכר שלא שולמה בסך של 1,000 ₪, הוא הסכום הנקוב בשיק אשר חזר ולא כובד.

התובע הוסיף והעיד כי בעד עבודתו בחודש 4/04 [חמישה (5) ימי עבודה] לא שולם לו על ידי הנתבע שכר עבודה כלשהו. ואילו בגין עבודתו בחודש 5/04 [תשעה עשר (19) ימי עבודה], שילם לו הנתבע שכר עבודה בגין תשעה (9) ימי עבודה סך של 1,600 ₪ ונותרה יתרת שכר עבודה בגין עשרה (10) ימי עבודה אשר לא שולמה.

7. יצוין בהקשר זה כי התובע העיד כי שולם לו סכום נוסף של 700 ₪ במזומן, ואולם טען כי הסכום הנ"ל שולם לו בגין עבודתו בחודש 9/03 (עמוד 4, שורה 2).

ואולם, משאישר התובע כי קיבל סך של 1,260 ₪ בגין שכרו עבור עבודתו בחודש 9/03 (נ/2), כי אז טענתו זו נדחית ומתחייבת המסקנה כי הסך של 700 ₪ שולם לתובע עבור עבודתו בשנת 2004.

8. הנתבע העיד בחקירה הראשית כי התובע עבד בשירותו בשני אתרים, האחד – בקריית שמונה, והשני – במטולה. הנתבע טען כי התובע קיבל את מלוא שכרו בגין עבודתו בתקופה השניה (לאמור: בשנת 2004) (עמוד 4, שורות 26-19).

9. בחקירתו הנגדית לא ידע הנתבע להשיב לשאלות בא-כח התובע בנוגע לימי עבודתו של האחרון. הנתבע העיד כי אינו זוכר מספר הימים בהם עבד התובע בשנת 2003, בציינו כי "לא התכונן לכך" (עמודים 5 ו- 6). הנתבע טען כי ניהל ספרים ויומני עבודה. יחד עם זאת, ומסיבה בלתי ברורה כלל וכלל, בחר הנתבע לא להציג את יומן העבודה בפני בית הדין. לא זו אף זו, הנתבע חזר ושנה כי התובע עבד עשרים ושלושה (23) ימים בשנת 2004 (עמוד 5 שורה 9, ועמוד 7 שורות 3-2). הנתבע לא ידע להשיב לשאלה באיזה חודשים עבד התובע בשירותו, בציינו כי ייתכן שהתובע עבד בחודשים מאי ויוני 2004, אם כי אינו זוכר בדיוק (עמוד 7, שורה 5).

10. לעניין שכרו של התובע העיד הנתבע כי עבור העבודה בשנת 2003 שילם לתובע שכרו, כאשר בגין חודש 10/03 זכאי היה התובע לתשלום יתרת שכר בסך של 2,000 ₪ בגינה משך לפקודת התובע שני שיקים על סך של 1,000 ₪ כל אחד, כשהאחד נפרע והשני לא כובד מפאת העדר כיסוי (עמוד 4 שורה 21 ועמוד 6 שורות 20-19).

באשר לשכרו של התובע בגין עבודתו בשנת 2004 טען הנתבע כי שילם לתובע מלוא שכרו, בציינו כי שילם לתובע סך של 1,600 ₪ במזומן ובמעמד תשלום הסכום חתם התובע על קבלתו (נ/1) (עמוד 4, שורות 24-23), וכן סכום נוסף של 1,000 ₪ אשר שולם לתובע במזומן, באתר, בערב חג (עמוד 4, שורה 24). הנתבע הוסיף וציין כי התובע היה זכאי לתשלום יתרת שכר בסך של כ- 600 או 700 ₪, אשר שולמה לתובע במזומן (עמוד 4, שורה 25).

בהמשך חקירתו הנגדית הוסיף הנתבע וטען כי שילם לתובע, עבור עבודתו בשנת 2004, סך של 1,000 ₪ במזומן כאשר התשלום בוצע בביתו של התובע, בנוכחות מר ריאד מיעארי; סכום נוסף של 1,000 ₪ שולם לתובע במזומן באתר; סך של 1,600 ₪ שולם לתובע במזומן על ידי מנהל העבודה והתובע חתם על מסמך המאשר קבלת הסכום (נ/1) וכן סך של 600 או 700 ₪ במזומן (עמוד 7, שורות 16-15).

11. ייאמר בהקשר זה כי דבריו של התובע היו עקביים ועדותו היתה מהימנה בעיני בית הדין, זאת לעומת עדותו המתחמקת והבלתי עקבית של הנתבע, אשר לא ידע להעיד בוודאות על ימי עבודתו של התובע ואף לא טרח להציג בפני בית הדין את יומני הנוכחות אשר ניהל באתר/ים. לא זו אף זו, בית הדין בדעה כי הנתבע ניסה, במהלך עדותו, לעשות מקצה שיפורים מעת לעת, ונזכר לאיטו בסכומים מסכומים שונים אשר שולמו, כדבריו, לתובע, כשבתחילת עדותו טען הנתבע כי שילם לתובע סך של 1,600 ₪ במזומן (סכום אשר שולם לתובע על ידי מנהל העבודה והתובע חתם על מסמך המאשר קבלת הסכום – נ/1), וכן סך של 1,000 ₪ אשר שולם "באתר מאחר והיה לנו חג" (עמוד 4, שורה 24) וסך של 600 או 700 ₪ אשר שולם במזומן. הנתבע נזכר בהמשך עדותו להוסיף כי שילם לתובע סכום נוסף של 1,000 ₪ במזומן, כאשר התשלום בוצע בביתו של התובע, בנוכחות עד (מר ריאד מיעארי), אותו לא טרח להזמין למתן עדות בפני בית הדין !

12. יצוין בהקשר זה כי אין בידי בית הדין לקבל את תשובתו של הנתבע לשאלת בא-כח התובע אשר ביקש לדעת מדוע לא החתים את התובע על קבלת הסכומים אשר שולמו לו במזומן, למעט הסך של 1,600 ₪ (נ/1). ויובהר, כי הנתבע טען, בתשובה לשאלה לעיל, כי לא היה בידיו להחתים את התובע על קבלת סכומים אשר שולמו לו במזומן בבית או באתר, וכי ככל שהתשלום היה מתבצע במשרד כי אז היה מחתים אותו על קבלת הסכום.

טענה זו נדחית מאחר ואין בה ממש. הנתבע לא מצא כל קושי להחתים את התובע על קבלת סכומים אשר שולמו לו במזומן. התובע אישר כי שולם לו באתר סכום במזומן על ידי מנהל העבודה (מר סבאג עלי). התובע חתם על אישור בדבר קבלת הסכום הנ"ל (נ/2). לא ברור מדוע לא היה בידי הנתבע להחתים את התובע על קבלת הסך של 1,000 ₪ אשר שולם לתובע במזומן בביתו, כדברי הנתבע. ולא ברור מדוע לא ניתן היה להחתים את התובע על קבלת הסך של 1,000 ₪, אשר שולם לתובע באתר ביום חג (כדברי הנתבע), לאחר תום החג.

13. זאת ועוד, בכתב ההגנה נטען כי הנתבע שילם לתובע במזומן את הסך של 1,000 ₪ בגין השיק אשר לא כובד, יחד עם יתרת שכרו (סעיף 14 לכתב ההגנה), וכי ישנם עדים אשר בידיהם להעיד על כך.

במעמד הדיון, העיד הנתבע מפורשות כי התובע קיבל מלוא שכרו בגין שנת 2004 אם כי הודה כי נותר חייב כלפי התובע הסך של 1,000 ₪ בגין השיק אשר לא נפרע (עמוד 7, שורה 18).

14. סתירה נוספת ניתן למצוא בגרסתו של הנתבע הנוגעת לימי עבודתו של התובע, כאשר נטען על ידי הנתבע בכתב ההגנה כי התובע עבד תשעה (9) ימים בלבד (סעיפים 5 ו- 13 לכתב ההגנה), מקום שבמעמד הדיון נטען על ידי הנתבע כי התובע עבד בשירותו עשרים ושלושה (23) ימים בשנת 2004.

15. מכל המקובץ לעיל, בית הדין מקבל את גרסתו של התובע, בהיותה אמינה, עקבית ומהימנה, ודוחה את גרסתו של הנתבע שאינה עקבית ואף שגורה בסתירות ובטענות שווא אשר לא הוכחו כלל ועיקר.

16. בשים לב לדבריו של התובע, כפי שבאו לידי ביטוי במהלך עדותו, הריני קובעת בזאת כי התובע זכאי היה לתשלום יתרת שכר עבודה בסך של 1,000 ₪ בגין חודש 10/03, עבור השיק אשר לא כובד, וכן סך של 900 ₪ בגין עבודתו בחודש 4/04 (5 ימי עבודה לפי שכר עבודה של 180 ₪ ליום). בנוסף, זכאי התובע לתשלום יתרת שכר עבודה בגין חודש 5/04 בסך של 1,120 ₪ (עבור 19 ימי עבודה, בניכוי הסך של 1,600 ₪ אשר שולם בעד 9 ימי עבודה (נ/1), וכן בניכוי הסך של 700 ₪ אשר שולם לתובע במזומן, כהודאתו במהלך עדותו).

17. למען הסר ספק יצוין כי הנתבע לא הכחיש כי שכרו של התובע עמד על סך של 180 ₪ ליום עבודה. ובכל מקרה, לא הובאה מטעם הנתבע כל ראיה אשר יש בה כדי לסתור טענתו זו של התובע.

18. יצוין בהקשר זה כי התובע העמיד את תביעתו על יתרת השכר המגיעה לו בעד עבודתו בשנת 2004, בגין 15 ימי עבודה (סעיפים 5 ו- 9 לסיכומים אשר הוגשו מטעם התובע), מבלי להתייחס לסכום השיק אשר לא נפרע בסך של 1,000 ₪. לאמור, שהתביעה הועמדה על הסך של 2,700 ₪).

משכך, אין בית הדין מחייב את הנתבע, במעמד תובענה זו, בסך של 1,000 ₪ בעד השיק אשר לא כובד, ובידי התובע לפעול בהליכים העומדים לרשותו לגביית השיק, אם רצונו בכך.

ואולם, משקבעתי כי לתובע שולם, בנוסף, סך של 700 ₪ במזומן, זאת כפי שהעיד בפני בית הדין, כי אז יש לקזז את הסכום הנ"ל מיתרת השכר המגיעה לתובע בעד 15 ימי עבודה.

19. לפיכך, הריני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 2,000 ₪ בגין יתרת שכר עבודה עבור חודש 4/04 וחודש 5/04, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/6/04 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 1,200 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. הסכום הנ"ל ישולם לתובע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן – יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

20. יצוין בהקשר זה כי לא מצאתי מקום לחייב את הנתבע בפיצוי הלנת שכר מאחר והגעתי למסקנה כי אי-תשלום יתרת השכר יסודה במחלוקת כנה לעניין זהות המעסיק, זאת נוכח דבריו של הנתבע בנוגע להסכם שהיה בינו לבין הקבלן הראשי ולפיו התחייב האחרון להנפיק עבור התובע ויתר העובדים באתר תלושי שכר ואף לשלם להם שכרם ישירות, אך גם בשים לב לחילוקי הדעות בעניין היקף ומספר ימי העבודה בהם עבד התובע והסכומים אשר שולמו לתובע במזומן.

21. ולסיום, בית הדין מתנצל על העיכוב במתן פסק הדין אשר יסודו בטעות טכנית.

ניתן היום ט"ז ב אדר א, תשס"ח (22 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.

סלווא שאמי , רשמת