ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל - אחמד ח'טאב ואח' :


בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בנצרת

פלילי: 001131/07

בפני:

כב' השופטת מוניץ נחמה

תאריך:

21/02/2008

בעניין:

מדינת ישראל

ה מ א ש י מ ה

נ ג ד

1. אחמד בן מוחמד ח'טאב, ת.ז., 037323953

2. וחידה בת גאזי גלו, ת.ז., 802489831

3. קאסם בן מוחמד אליוסף, ת.ז. 070900040

ה נ א ש מ י ם

נוכחים:

בשם המאשימה: עו"ד אריאל כהן

בשם נאשם 1: עו"ד ואסים דהאר

בשם נאשם 2: עו"ד סוהאד אגא

בשם נאשם 3: עו"ד עבוד

הנאשמים: בעצמם [הובאו על ידי הליווי]

גזר - דין

שלושת הנאשמים שבפני, אחמד בן מוחמד ח'טאב (להלן: "נאשם 1"), סנא בת סובחי קיסי (להלן: "נאשמת 2") וקאסם בן מוחמד אליוסף (להלן: "נאשם 3"), הורשעו על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן מיום 18/10/07 (להלן: "כתב האישום המתוקן"), בעבירות הבאות:

נאשם 1 – אחמד:

1. קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") – 5 פעמים;

2. שוד בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 402(א) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין – פעמיים;

3. התפרצות בתחבולה למקום מגורים - עבירה לפי סעיף 406(ב) בצירוף סעיפים 405()ד ו- 29 לחוק העונשין - פעמיים.

4. התפרצות למקום מגורים – עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין – 3 פעמים.

5. גניבה – עבירה לפי סעיף 384 בצירוף סעיף 383 לחוק העונשין – 3 פעמים.

6. גניבת כרטיס אשראי – עבירה לפי סעיף 16(א) לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו – 1986 (להלן: "חוק כרטיסי חיוב").

7. הונאה בכרטיס חיוב – עבירה לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב.

8. הסעה שלא כדין – עבירה לפי סעיף 12 א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל , התשי"ב – 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").

נאשמת 2 - וחידה:

1. קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין – פעמיים;

2. שוד בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 402(א) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין – פעמיים;

3. התפרצות בתחבולה למקום מגורים - עבירה לפי סעיף 406(ב) בצירוף סעיפים 405(ד) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין - פעמיים.

4. שהייה בישראל שלא כדין – עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל.

5. התחזות כאדם אחד- עבירה בניגוד לסעיף 441 רישא לתיק (פ"א 30194/08 צורף לתיק זה).

נאשם 3 – קאסם:

1. קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין – 5 פעמים;

2. שוד בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 402(א) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין – פעמיים;

3. התפרצות בתחבולה למקום מגורים - עבירה לפי סעיף 406(ב) בצירוף סעיפים 405()ד ו- 29 לחוק העונשין - פעמיים.

4. התפרצות למקום מגורים – עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין – 4 פעמים.

5. גניבה – עבירה לפי סעיף 384 בצירוף סעיף 383 לחוק העונשין – 4 פעמים.

6. גניבת כרטיס אשראי – עבירה לפי סעיף 16(א) לחוק כרטיסי חיוב.

7. הונאה בכרטיס חיוב – עבירה לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב.

8. שהייה בישראל שלא כדין – עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל.

כתב האישום:

בכתב האישום המתוקן יוחסו לנאשמים מספר אישומים באופן שחלק מהאירועים יוחסו לנאשמים 1 ו- 3, וחלק יוחסו לנאשמת 2, להלן אפרט את האישומים על פי סדרם בכתב האישום המתוקן:

אישום ראשון:

עובר ליום 04/09/07 הנאשמים ואחר בשם עארף אבו בכר תושב יעבד שבג'נין (להלן: "עארף"), קשרו קשר להתפרץ לדירתה של נואל ח'טאב (להלן: "נואל"), בכפר יפיע ולשדוד ממנה כסף וחפצי ערך. בין נאשם 1 ובין בעלה של נואל קיימת היכרות מוקדמת בשל קירבה משפחתית.

שלושת הנאשמים הגיעו יחד עם עארף לכפר יפיע ברכב מסוג יונדאי (להלן: "הרכב"), בו נהג נאשם 1. הנאשמים הצטיידו באקדח צעצוע, מיכל גז מדמיע ואזיקונים מפלסטיק. על פי התכנון המוקדם, ירדה נאשמת 2 מהרכב והקישה בדלת דירתה של נואל כדי לגרום לנואל לפתוח הדלת, כשתראה אישה עומדת בפתח. נקישותיה לא נענו, התקשרה באמצעות מכשיר טלפון נייד, לנאשם 1 שהמתין ברכב, הודיעה לו כי אין תשובה מהדירה ושבה לרכב. נאשם 3 ועארף יצאו מהרכב עם הציוד שהביאו לשם ביצוע השוד והקישו שוב על הדלת. מכיוון ששוב לא הייתה תשובה החלו לקרוא בשמו של הבעל. נואל שמעה הקריאות ופתחה הדלת. השניים שאלו היכן בעלה. משנענו כי הוא בעבודה ביקשו ממנה כוס מים. נואל ניגשה למטבח. או אז התפרצו השניים לדירה וסגרו אחריהם את הדלת. נואל נבהלה ושאלה לפשר העניין. השניים איימו עליה בכך שנאשם 3 הצמיד את אקדח הצעצוע לראשה ועארף איים עליה כי יתיז הגז המדמיע לעבר עיניה וכתוצאה מכך היא תאבד הכרתה לשעתיים. השניים דרשו באיומים את הכספת שבבית. משהבינו כי אין כספת בבית ביקשו את הזהב והחלו סורקים את הדירה תוך לקיחת תכשיטי זהב ודברי ערך, כסף מזומן בסך 3000 ₪, 2500 ארו ושלושה מכשירי פלפ' נייד. בהמשך, כפתו השניים את ידיה של נואל באמצעות אזיקונים ונמלטו רגלית לכיוון היציאה מהכפר, שם המתינו להם נאשמים 1 ו-2 ברכב המילוט.

אישום שני:

עובר ליום 05/09/07, הנאשמים ועארף קשרו קשר להתפרץ לדירתה של מרווה וואסל בכפר קרע (להלן: "מרוה"), כדי ולשדוד ממנה כסף וחפצי ערך. באותו יום, בשעה 10:15, הגיעו הנאשמים ברכב בו נהג נאשם 1, על מנת לממש תוכניתם. הם הצטיידו באקדחי צעצוע מפלסטיק וכובעי גרב שחורים. נאשם 3 ניגש לדירתה של מרווה, דפק בדלת וקרא בתחבולה "אבו מוחמד" מספר פעמים, ביודעו כי בשכונה גר אדם בשם זה. מרווה ענתה לו מהקומה העליונה כי אין זה ביתו של אבו-מוחמד והסבירה לו היכן הוא גר. בשעה 12:15 ניגשה נאשמת 2 לדירתה של מרווה, דפקה בדלת וקראה למרווה, בתקווה כי היא תראה אישה ותיאות לפתוח הדלת. מרווה ענתה מחלון הקומה העליונה ונאשמת 2 בקשה בקבוק מים, בתואנה שמכוניתה התחממה ונעצרה באמצע הדרך. מרוה פתחה את הדלת ובקבוק מים בידה, אזי התפרצו נאשם 3 ועארף בכוח לדירתה כשהם רעולי פנים. עראף דחף אותה על הרצפה והשניים כיוונו לעברה אקדחים ואיימו עליה לבל תצעק. השניים לקחו מהדירה תכשיטי זהב ודברי ערך ונמלטו רגלית לעבר מטע זיתים שבצידי הדרך. נאשם 3 איים על מרווה כי אם תתלונן ישוב ויהרוג אותה. בהמשך חברו השניים אל נאשמים 1 ו-3 והארבעה ברחו מהמקום.

אישום שלישי, מתייחס לנאשמים 1 ו-3 בלבד:

עובר ליום 25/08/07, קשרו נאשמים 1 ו-3 ביחד עם עארף קשר להתפרץ לדירתו של עמאר זחאלקה (להלן: "זחאלקה"), בכפר קרע בכדי לגנוב מתוכה רכוש ודברי ערך. באותו יום בין השעות 20:30 ל- 23:30 הגיעו השלושה לדירתו של זחאלקה, ברכב מסוג מיצובישי מ.ר. 3766402 השייך לנאשם 1, ונהוג על ידו לשם ביצוע תוכניתם.

השלושה שברו את דלת המרפסת שבקומה השניה והתפרצו לתוך הדירה. הם גנבו מתוכה רכוש רב בשווי עשרות אלפי שקלים, כולל: מערכת סטריאו שרפ, שתי טלוויזיות, תנור, DVD, תכשיטי זהב, מצלמה דיגיטלית, פנקסי שיקים ומכשירי טלפון ניידים.

אישום רביעי, מתייחס לנאשמים 1 ו-3 בלבד:

עובר ליום 18/08/07, קשרו נאשמים 1, 3 ועארף קשר להתפרץ לדירתו של אסעד פנאדקה (להלן: "אסעד"), בכפר קרע ולגנוב מתוכה רכוש ודברי ערך. הקושרים תכננו להוציא מזימתם אל הפועל ביום חתונת ביתו של אסעד. באותו יום, בין השעות 20:00 - 01:00 הגיעו הנאשמים לדירתו של אסעד ברכב המיצובישי השייך לנאשם 1, ונהוג על ידו. הנאשמים הזיזו חלון שליד דלת הכניסה וכך התפרצו לתוך הדירה וגנבו מהדירה רכוש יקר, הכולל: כסף מזומן בסך 2200 ₪, כרטיסי חיוב של הבת נאדיה, שני כרטיסי חיוב של הבן כרים, תעודות, דרכון, שלושה פנקסי שיקים, מכשיר MP3, שתי מצלמות וידאו, מכשיר טלפון נייד, תכשיטי זהב ושעון יקר.

בסמוך לפריצה עשו הפורצים שימוש בכרטיסי החיוב שנגנבו מדירתו של אסעד, ומשכו באמצעותם ממכשיר הכספומט כסף מזומן בסכום כולל של 12,000 ₪.

אישום חמישי, מתייחס לנאשמים 1 ו-3 בלבד:

עובר ליום 09/09/07, קשרו נאשמים 1 ו-3 ביחד עם עארף קשר, להתפרץ לדירתו של ג'סאן אבו –וואסל (להלן: "ג'אסן"), בכפר קרע ולגנוב מתוכה רכוש ודברי ערך. הם הגיעו לדירתו של ג'סאן ברכב המיצובישי השייך לנאשם 1, נהוג על ידו. הנאשמים התפרצו לדירת ג'סאן וגנבו מתוך מחסן הבית רכוש בשווי 15,000 ₪ כולל: אופניים וכלי עבודה חשמליים.

אישום שישי, מתייחס לנאשם 3 בלבד:

ביום 10/9/07 בשעה 10:00, התפרץ נאשם 3 לדירתה של סועדא יונס בכפר ערערה, בכך שפתח את חלון הקומה השניה ונכנס לדירה וגנב ממנה תכשיטי זהב.

אישום שביעי:

במועדים הרלבנטיים לכתב האישום המתוקן, שהו נאשמים 2 ו-3, שלא כדין בתחומי מדינת ישראל. נאשם 1 הסיעם שלא כדין ברכב.

תסקירי קצין מבחן:

לבקשת הנאשמים הוזמנו תסקירי קצין מבחן, ביחס לכל אחד מהנאשמים, לפיכך יובאו להלן תמציתם.

נאשם מס' 1:

הנאשם 1, בן 27, נשוי ואב לשלושה ילדים. עד מעצרו התגורר עם משפחתו בכפר קרע ועבד בהרכבת אלומיניום. בשל מצבו הכלכלי הקשה שנמשך שנים, נגרמה לו תחושת תסכול וחרדה שמא לא יוכל לפרנס את משפחתו.

הנאשם הנו בן יחיד להוריו, עמם היתה לו מערכת משפחתית חמה ותומכת. אביו נפטר. עד מעצרו טיפל באמו. הנאשם טען כי, על אף שבכתב האישום קיימים אי דיוקים, הנאשם הודה באופן חלקי במיוחס לו והסביר את מעורבותו במעשים כנובעת ממצוקה כלכלית והביע חרטה מילולית על מעשיו.

קצין המבחן סבר שהנאשם מחובר יותר למחיר שהוא נאלץ לשלם עקב מעורבותו בפלילים, מבחינה אישית ומשפחתית ופחות מתייחס למשמעותן בהיבט החברתי. התרשם מנאשם מופנם, בעל דימוי עצמי נמוך, מתקשה לתת אמון בזולת. הנאשם הציג עצמו באור חיובי והתקשה לבחון את התנהגותו והשלכותיה על הקורבנות. התמקד בכאבו האישי עקב מעצרו ובנזק שגרם למשפחתו. הנאשם לא ביטא נזקקות לטיפול כלשהו, לפיכך נמנע שרות המבחן מכל המלצה.

נאשמת מס' 2:

הנאשמת בת 18, רווקה. ילידת קלקיליה שבשטחי הרשות הפלסטינית. נכנסה לישראל באופן לא חוקי על מנת לעבוד ולעזור בפרנסת משפחתה. לנאשמת שבעה אחים ואחיות, כולם תושבי קלקיליה. אביה אינו עובד מזה מספר שנים ואמה עקרת בית.

שירות המבחן סבור כי מעשיה נעשו על רקע מצוקתה הכלכלית. התנהגות הנאשמת איננה מאפיינת דפוסי חשיבה עבריינים. הנאשמת ביטאה קושי להתמודד עם מצב בו נוצלה והתקשתה לגלות תבונה מספקת לחומרת המעשים. לדבריה איבדה שליטה עקב פיתוי כספי. יכולתה לדון באחריותה להתנהגותה מוגבלת.

ממידע שהתקבל מנווה תרצה עולה כי, בתחילה התקשתה להסתגל בשל מצבה הנפשי, אולם לאחרונה ניכר כי הסתגלה לתנאי המעצר ותפקודה תקין.

שירות המבחן התרשם כי מדובר בצעירה חסרת בשלות רגשית, לצד מצוקה משפחתית אשר פגעה ביכולתה להפעיל שיקול דעת ולהימנע מהסתבכויות עם החוק. מסוגלת להפיק לקח מהתנהגותה, כשעיקר קשייה קשורים לרצונה לשקם את מצבה ולשוב למסלול חיים רגילים.

נאשם מס' 3:

הנאשם כבן 26, נולד בקאבטיה למשפחה המונה זוג הורים ושבעה ילדים. הוריו נפרדו לפני כעשר שנים. האב עבר להתגורר בירדן ונולדו לו ארבעה ילדים נוספים. הנאשם ואחיו המשיכו להתגורר עם אמו ועבדו למחייתם. אמו חולה במחלת לב וזקוקה לניתוח לב לו מתקשים למצוא מימון, מצב היוצר אצל הנאשם תחושת כאב ואשמה ביחס לאמו.

הנאשם סיים 12 שנות לימוד והמשיך ללימודים אקדמיים באוניברסיטה בירדן. למד עיצוב ואדריכלות אך לא סיים עקב קשיים כלכליים והעלויות הגבוהות של שכר הלימוד. חזר לביתו ועבד בעבודות מזדמנות. לאחרונה התארס. הגיע לאזור המשולש ללא אישורי שהייה בכדי לעבוד ולסייע בפרנסת המשפחה ובמימון הוצאות הטיפול באמו.

במהלך עבודתו באזור הכיר את שותפו לעבירה (נאשם 1) אשר, לדבריו, שכנע אותו לתכנן ולבצע את העבירות. הנאשם הודה במפורט בכתב האישום ולקח אחריות מלאה לביצוע העבירות. הנאשם הבין את חומרת העבירות והשלכותיהן המשפטיות.

הנאשם עסוק בגורלו המשפטי וחש כאב ואשמה ביחס לאמו שזקוקה לתמיכתו. מאז מעצרו נותק הקשר עם משפחתו. נתמך על ידי אסירים השוהים עימו. מתקשה לשרוד את תנאי המעצר ללא תמיכת משפחתו.

מקפיד להדגיש את קורבנותו בחייו. מנסה להטיל האחריות לעבירות שביצע על שותפיו אשר גררו אותו.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה להתבונן בחלקים הפוגעניים באופיו, משליך אשמה על שותפיו לעבירה ואינו מצליח להזדהות עם הפגיעה בקורבנות. בשל חומרת העבירות נמנע שירות המבחן מכל המלצה.

טיעוני הצדדים לעונש:

[א] מטעם המאשימה העידו לעונש העדה נאדיה, ביחס לאישום הרביעי.

אירוע הפריצה התרחש בביתה ביום שבו נערכה החינה לפני החתונה. בסיום המסיבה שנערכה, בסביבות השעה 23:00, שבו הביתה ומצאוהו 'הפוך', חלון שבור, בגדים זרוקים. גילו שדברים רבים נגנבו. בכתה במשך כל אותו הלילה. למחרת הבחינו כולם שמשהו איננו כשורה. למחרת החתונה נאלצה לפנות למשטרה עם בעלה. האירוע שיבש את טיול ירח הדבש ואת חווית החתונה. הדבר משפיע עליה עד היום.

מסרה עדותה מרווה לגבי האירוע השני.

מרווה הינה סטודנטית למתמטיקה ולמחשבים. טוענת כי, בעקבות השוד, חיה בטראומה עימה מתקשה להתמודד. לא פנתה לטיפול פסיכולוגי. האירוע השפיע על כל חייה, בכך שהיא חוששת להימצא לבד בבית בלי בעלה, נפגע בטחונה בביתה ומחוצה לו. הדגישה כי היא פעלה מתוך דאגה לנאשמת 2, שביקשה בקבוק מים, ובעקבות כך התפרצו שני הנאשמים האחרים לביתה. מאז האירוע איננה מתפקדת באופן רגיל עקב הפחד. כל היום נמצאת מחוץ לבית.

[ב] ב"כ המאשימה טען לחומרת מעשי הנאשמים והפגיעה הנפשית בקורבנות גדולה בהרבה מפגיעה ברכוש. הנזק הנפשי המלווה את הקורבנות, הן קורבנות ההתפרצויות והן קורבנות השוד, עקב הפגיעה בביטחונם האישי, בפרטיותם. נזק זה עוד ילווה אותם זמן רב. מדובר בסדרה ארוכה של מקרים שהותירה קורבנות רבים. עדויותיהן של נאדיה ומרווה מלמדות על הצורך שלהן בהגנת בית משפט ליתן ביטוי לחומרת המעשים בענישה מתאימה וחמורה. מוסיף כי, לאחרונה פסק בית המשפט העליון לגבי מקרה בו אדם הלך ברחוב ונשדד, שם נאמר: "אותם אזרחים תמימים זכאים ללכת ברחוב מוגנים מפני תוקף ואורב שאינו רואה לנגד עינו אלא את עניינו שלו". קל וחומר קשה היא הפגיעה בזכותו של אדם להיות מוגן בביתו המשמש מבצרו.

הנאשמים נהגו אלימות בקורבנותיהם על אף שבמהלך האירוע שבאישום הראשון איימו על הקורבן באקדחים מפלסטיק. ע"פ 2982/04, התייחס כב' הש' חשין, לאירוע דומה ואמר כי, התחושה הנה של אדם הנתון באימת מוות, באותו רגע אמונתו כי הוא מאויים באקדח אמיתי.

מדובר בשני מקרי שוד. העונש המרבי הקבוע בצידה של עבירת השוד הנו 20 שנות מאסר. בגין כל עבירת התפרצות העונש המרבי הנו 7 שנות מאסר. רוב הרכוש לא הוחזר לבעליו. הנאשמים אינם זכאים לענישה חופפת בשל ריבוי האירועים, בפרט לאור העובדה כי נאשם 1, לא מסר היכן מצוי הרכוש הרב שנגנב. נאשם 1 הנו ראש החבורה. הוא אשר תכנן וקשר עם האחרים את הקשר לביצוע העבירות והסיעם ברכבו במסגרת חלוקת התפקידים ביניהם. נאשם 3, היה זה שנכנס לבתים. לעומתם, חלקה נאשמת 2 קטן יחסית, היא מעורבת בשני האישומים הראשונים וכן באישום השביעי בלבד. יחד עם זאת, אין להקל ראש בחלקה שכן שימשה כפיתיון ובלעדיה התוכניות לא היו יוצאות לפועל.

בעבירות שביצעו הנאשמים, יש משום פגיעה לטווח הארוך בסולידריות החברתית ובערכים של עזרה הדדית. הנאשם הנוסף עארף נעצר גם הוא, והוגש נגדו כתב אישום.

מבקש להטיל על נאשמים 1 ו-3: 10 שנות מאסר בפועל ועל נאשמת 2: 5 שנות מאסר.

[ג] טיעוני הסנגורים:

ב"כ נאשם 1:

טען לעונש והדגיש כי, מהעובדות המתוארות בכתב האישום לא ניתן לקבוע כי, נאשם 1, היה המתכנן והדבר אף אינו נלמד מחומר הראיות. הענישה היא לעולם אינדיבידואלית. נאשם 1 אכן הודה מכח חזקת השיתוף בעבירת השוד ואינו מתנער מאחריות למעשים שביצע. אך יחד עם זאת, הנאשם איננו זה שהכה והתפרץ לבתים, לא הוא קשר את המתלוננת והכאיב לה, לא הוא שאיים עם אקדחי הצעצוע והצמידם לצוואר המתלוננות. כל חלקו היה שהסיע את הנאשמים האחרים ברכבו.

נאשם 1 הודה בהזדמנות הראשונה ובכך חסך מזמנו של בית המשפט. הנאשם בן 27 נשוי ואב לשלושה ילדים והנו מפרנס יחיד של משפחתו ושל אמו החולה. אביו נפטר והוא בן יחיד.

הנאשם ניסה בעבר לשקם את חייו, למרות שהורשע במספר עבירות. יחד עם זאת עברו אינו מכביד. שתיים מהעבירות בהן הורשע בוצעו כשהיה חייל מתנדב במשך שנתיים וחצי.

הנאשם הביע צער וחרטה על מעשיו. ענישה מכבידה תביא להרס משפחתו. גם לחברה יש אינטרס בשיקומו. אין ספק כי הנאשם למד לקח מהמקרה. בעת גזירת העונש יש לערוך איזון שיהיה בו גם מקום לשיקומו ולשילובו בחברה.

ב"כ נאשמת 2:

נאשמת 2 בת 18. מתסקיר שירות המבחן שהוגש בענייניה עולה כי, מצבה המשפחתי והכלכלי קשה ביותר. הנאשמת איננה מאופיינת בדפוסי התנהגות עבריינים. התנהגותה נבעה ממצוקה כלכלית ומצב משפחתי קשה. הנאשמת נעדרת כל עבר פלילי ובמקרים כאלה נוקטים בתי המשפט בגישה טיפולית. שירות המבחן נמנע מלתת המלצה טיפולית בשל היותה תושבת השטחים. יש לזכור כי בסיום ריצוי עונשה עליה לשוב לשטחים ושם תישפט חברתית. היא תחשב בחברה שלה כבחורה סוג ב'. חוסר בשלותה הנפשית וגילה הצעיר הם שתרמו למעורבותה בעבירות בהן הורשעה, כל זאת תמורת 200 ₪ שקיבלה.

בניגוד לדברים שאמר ב"כ נאשם 1, גם בלי עזרתה של הנאשמת היו מעשיהם של שאר הנאשמים מתממשים ואת זאת מדגים היטב האישום הראשון. נוכחותה לא היתה קרדינלית לביצוע המעשים. הנאשמת שיתפה פעולה מיד עם מעצרה. הנאשמת הסכימה לביצוע עימות עם הנאשמים האחרים, מעשה קשה עבורה. אין לה כיום קשר עם משפחתה, משפחתה אינה תומכת בה, ואף איננה מבקרת אותה במהלך מעצרה.

מבקשת לפיכך, להקל עימה ולנהוג במידת הרחמים.

לאחר הגשת התסקיר ובעקבות כך שנסתבר כי הנאשמת התחזתה לאחרת, הובררה זהותה האמיתית. נסתבר כי הנאשמת היתה קטינה בעת הגשת כתב האישום. אולם, הוסכם כי יש די בתסקיר שהוגש, בשל הנסיבות המיוחדות. התחזותה לאחרת נבעה מתוך כך שסברה שיטב לה אם משפחתה המורחבת לא תדע על הסתבכותה זו. הביעה צער עמוק.

ב"כ נאשם 3:

נאשם 3 כבן 26, תושב השטחים, נעדר עבר פלילי. זוהי כניסתו הראשונה לארץ. מטרת הכניסה לארץ לא היתה לשם ביצוע עבירות אלא לשם מציאת פרנסה על מנת לתמוך באמו הנזקקת לניתוח, הנאשם מאורס. הודה בהזדמנות הראשונה ובכך חסך מעדי התביעה עדויות קשות, וכן הודה בהזדמנות הראשונה במשטרה. שיתף פעולה עם המשטרה ואף סייע באיתור עארף שנעצר לאחרונה. פעולה שצריכה להיזקף לזכותו.

נכנס לתחומי ישראל כדי להתפרנס ופותה על ידי נאשם 1, לבצע את העבירות.

יש לראות בנאשם חוליה משנית בשרשרת האירועים הפליליים. הנאשם לא יזם ולא תכנן ולא הסיע את שאר הנאשמים ליעדם ולא בחר את היעדים.

מבקש להקל עם הנאשם, ולהתחשב בנסיבותיו האישיות ולהימנע ממיצוי הדין עימו. בתום ריצוי עונשו ישוב הנאשם לתחומי השטחים ולכן הסכנה העתידית מפניו לאזרחי המדינה, מועטה.

הנאשם אינו זוכה לתמיכת משפחתו, לא זוכה לקנטינה, לא לביקורים וגם לא יוכל לצאת לחופשות במהלך מאסרו. לכך השלכות רבות על הסתגלותו לתנאי המאסר.

[ד] דיברי הנאשמים:

נאשם 1:

מביע חרטה על מעשיו. זהו מעצרו הראשון, סבור שלמד לקח לכל החיים. הנו מפרנס יחיד למשפחתו. אביו נפטר והוא זה שמטפל באמו החולה ובמשפחתו. בעת שטיפל באביו החולה הצטברו חובות כבדים שגרמו לו לעשות את העבירות. ביקש את רחמי בית המשפט שיקל בעונשו.

נאשמת 2:

הביעה חרטה עמוקה, לא ידעה את חומרת המעשים, למדה את הלקח. נאשם 1 הסביר לה שצריך אותה אבל לא הסביר לה על המעשים. זו היתקלותה הראשונה עם החוק. מבקשת את רחמי בית המשפט כדי שתוכל לשוב למשפחתה.

נאשם 3:

טען כי, נאשמת 2, לא ידעה שמתכוונים לבצע שוד. פעל מתוך טעות, עקב הצורך שלו בכסף ובחירה בדרך מהירה להשגתו. למד לקח לכל חייו. אימו לא יכולה לבצע את הניתוח. מודע לכך כי עליו לשאת בעונש בגין מעשיו.

שיקולי ענישה:

העבירות בהן הורשעו הנאשמים הנן רבות וחמורות פוגעות בסדר הציבורי האלמנטרי ובבטחונו של הפרט בביתו. הנאשמים קשרו קשר לשדוד ולפרוץ לבתי אזרחים תמימים ולהפחידם עד כדי שיבוש חייהם לעתיד, לבזוז רכושם ולהשחית ביתם. בשניים מן האירועים חדרו הנאשמים לבתיהם של קורבנותיהם, תוך שימוש בתחבולות וניצול תמימותם, ואמונתם בערכים של הושטת יד לזולת. נסיבות ביצוע העבירות שנעשו בתחבולה ובאלימות הינן קשות. מעשים שכאלה יש לעקור, להוקיע ולהרתיע, הן את הנאשמים והן עבריינים פוטנציאליים.

ביצוע השוד תוך שימוש באקדח, אף אם הינו אקדח צעצוע, ובמיכל הגז המדמיע והאזיקונים בכל אחד ממקרי השוד, על מנת להטיל מורא על הקורבנות התמימים, הינו חמור כשלעצמו. הנאשמים חברו יחדיו לשם ביצוע מעשי שוד פרי תכנון ומחשבה תחילה תוך הצטיידות באקדח צעצוע, מיכל גז מדמיע ואזיקונים באישום הראשון, ובאקדח צעצוע וכובעי גרב על מנת שזהותם לא תיוודע באישום השני. כך כאשר הוצמד לראשה של נואל אקדח הצעצוע, כך גם באירוע בו נשדדה מרווה אשר הופלה ארצה בכח ומיד עם נפילתה הוצמדו לראשה שני אקדחים, מבלי שיכולה היתה להעלות בדעתה כי הנשק אינו אמיתי. באישום הראשון, הותירו הנאשמים את הגב' נואל כשהיא אזוקה באזיקונים ועזבוה תוך שהם אדישים לגורלה. אמנם שהמתלוננות באישום הראשון והשני, לא ניזוקו פיזית, אך נפגעו נפשית בצורה קשה. פגיעה זו תלווה אותן לבטח ימים רבים נוספים, כפי שתארו בעדויותיהן בפני.

עבירות קשות אלה גורמות לאזרחים מן השורה לחיות בפחד, חוסר בטחון, בכוחות האכיפה ובשלטון החוק. התנהגותם של הנאשמים היתה אלימה, אכזרית, מזלזלת בעמלו של הזולת, אשר בעמל רב צבר פרוטה לפרוטה ורכש את רכושו שהפך הפקר לגחמותיהם של הנאשמים וכמותם. ריבוי העבירות אותן ביצעו הנאשמים בחבורה מלמדות על אכזריות קשה, שעה שהן בוצעו על ידי מספר אנשים למול קורבן אחד ויחיד ואף כנגד אשה חסרת הגנה.

בעבירות אלימות דומות אמר בית המשפט העליון:

"לצערנו, עבירות האלימות הפכו לתופעה נפוצה מאוד בחברתנו בשנים האחרונות ומדיניות הענישה בעבירות מסוג זה חייבת להביא בין שיקוליה את הצורך לבער את העבירות האלה, כדי להגן על הציבור מפני אלה הפוגעים בביטחונו ובביטחון רכושו. הפחתת עבריינות האלימות והרכוש וכן הרתעת עבריינים הינם אינטרס ציבורי ראשון במעלה שעל בית המשפט להביא בחשבון במסגרת שיקוליו. לעניין זה, על בית המשפט לשדר מסר המגן על קורבנות עבריינות הראויים להגנת בית המשפט ולתשומת-ליבו, לא פחות מהעבריין. ככלל, הנטייה היא, כי ככל שהעבירה הינה חמורה יותר, כך נדחים הצידה השיקולים האישיים ויש לשים דגש על ההרתעה שבענישה". (ראה ע"פ 2995/04 חג'אזי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 16/12/04).

במהלך תקופה של כחודש ימים, ביצעו הנאשמים שני מעשים שוד קשים וכן התפרצויות לבתים וגניבות, הנאשמים אף עשו שימוש בכרטיסי החיוב אשר גנבו מאחד מהבתים. מתוך האירועים אנו למדים כי, הנאשמים ידעו היטב ובמדוייק לאיזו דירה להיכנס וכן ידעו מי שוהה בבית, או האם הבית ריק מדייריו. כן ידעו הנאשמים את שם בעלה של הגב' נואל, קורבן השוד הראשון ונאשם 1 אף קרוב משפחתו של בעלה; ואת שם השכן של הגב' מרווה, קורבן השוד השני.

מעשיהם של הנאשמים מצביעים על תכנון מראש וכוונה ברורה לבצע המעשים תוך סיכון של מי אשר נמצא לבדו בבית.

עבירות השוד הינן חמורות בשל היותן אלימות ותוצאותיהן יכול שתהיינה חמורות עד מאוד. הנאשמים נטלו חלק באירועים קשים, בעבירות שכאלה יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני שיקולים אישיים. יש להעביר מסר חד משמעי לנאשמים ולכלל הציבור, כי הנוהגים כך יענשו בחומרת הדין ומקומם מאחורי סורג ובריח.

יחד עם זאת, ועל אף חומרת העבירות והצורך בשמירה על האינטרס הציבורי, הרי בעת עריכת האיזון בין כל שיקולי הענישה ראוי להתחשב בנסיבות כל אחד העומד לפניו לדין.

על בית המשפט לשקול בין יתר שיקולי הענישה את סיכויי שיקומם של הנאשמים. בפרט שמדובר בנאשמים צעירים. שיקום נאשמים הנו חלק מן האינטרס הציבורי. אלא שיש להביא בפני בית המשפט את סיכויי הנאשמים לשיקום. כפי שאמר כב' המשנה לנשיא השופט אילון בע"פ 1399/91 רוני ליבוביץ נ' מדינת ישראל, פד"י מז(1) בע"מ 177:

"אכן במסורת הפסיקה נקבעו כללים בדבר דרכי הענישה ומטרותיה שעל השופט לשוקלם בבואו לגזור את הדין, אופיה של העבירה ונסיבותיה, עולמו של העבריין, עברו ועתידו, הצורך בהרתעתו של העבריין שהורשע ובהרתעתם של עבריינים בכח, מידת התגמול וחובת השיקום, תיקון היחיד ותיקונה של החברה".

מן התסקירים שהוגשו עלה כי, מעשי הנאשמים נבעו מתוך מצוקות כלכליות קשות בהן היו שרוי כל אחד ואחד מהם. דווקא בשל כך עלינו להחמיר עמם על מנת יראו ויראו כי, לא ניתן לפתור בעיות כלכליות על ידי מעשים נפשעים ברכוש של הזולת תוך שימוש באלימות.

כעת אעבור לבחינת נסיבותיו האישיות של כל נאשם בנפרד וכן את חלקו במעשים בגינם הורשע.

בחינת נסיבותיו של כל נאשם ועריכת האיזון לעונש:

נאשם 1:

המעשים המתוארים בכתב האישום, העובדה שנאשם 1, היה זה אשר הוביל את האחרים לזירת השוד והגניבה ברכבו הוא אשר תכנן והסיע והמתין למבצעים לאחר מעשה והוא אשר טיפל ברכוש הגנוב, כל אלה מלמדים על תפקידו המכריע במערכות השוד הקשה שביצעו.

די לנו מתיאור המעשים בכתב האישום על מנת להתרשם מחומרתם, מהאכזריות הרבה בהם בוצעו, מהתכנון שהושקע בהם. שכן הנאשמים לא בחרו בבית אקראי, אלא תוך מידע מוקדם שהושג על ידי נאשם 1. תפקידו של נאשם 1 היה גם למלט הנאשמים מזירת הפשע.

בצד העבירות בהן הורשע הנאשם קבועים עונשים כבדים המגיעים כדי 20 שנות מאסר בפועל (בגין עבירת השוד), 7 שנות מאסר בפועל (בגין כל אחת מעבירות קשירת הקשר לביצוע פשע, התפרצות למקום מגורים ועוד). על אחת כמה וכמה באם נצרפם לעונש מצטבר. כמו כן רשאי בית המשפט להטיל על נאשם 1 בגין עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל קנס בגובה של 67,300 ₪. עיננו הרואות כי נאשם 1 הורשע בעבירות רבות וחמורות. שכל אחת מהן בוצעה מספר פעמים. לנאשם 1 שלוש הרשעות קודמות שתיים בבית דין צבאי והשלישית בבית משפט שלום. בנוסף לא הוחזר הרכוש הגנוב.

לזכות הנאשם נוכל למנות לקולא את הודאתו מיד ובהזדמנות הראשונה, את חסכון הזמן והצורך בהעדת המתלוננות. הנאשם, צעיר, כבן 27, נשוי ואב לשלושה ילדים. הנו בן יחיד להוריו. אביו נפטר והוא משמש מפרנס יחיד למשפחתו הגרעינית וכן מטפל באמו החולה. מצבו הכלכלי הקשה הוא שהביאו לביצוע המעשים והעבירות בהם הורשע. הנאשם הביע חרטה עמוקה על מעשיו. הנאשם הורשע בשתי עבירות השוד אולם יחד עם זאת, יש להביא בחשבון את העובדה כי את מעשי האלימות כלפי שתי קורבנות השוד לא ביצע בעצמו, אולם מנגד הוא זה שהסיעם ליעדיהם והוא זה שמילט אותם מזירת הפשע לאחר מעשה. עברו הפלילי אינו מכביד. התנדב לשירות בצה"ל. זהו מאסרו הראשון של הנאשם.

לפיכך, לאחר שערכתי איזון ראוי בין כל השיקולים לצורך קביעת העונש, הנני מטילה על נאשם 1 את העונשים הבאים:

א. 50 חודשי מאסר בפועל, מתוכם ינוכו ימי המעצר – מיום 5/9/2007.

ב. 24 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו והתנאי יחול על העבירות בהן הורשע בתיק בפניי ועל כל עבירת אלימות, למעט תקיפה סתם ואיום.

ג. עקב מצבו הכלכלי הקשה, אין מקום להטיל קנס.

נאשמת 2:

נאשמת זו שמשה "כפיתיון" בעבור שתי קורבנות השוד, שבאישומים הראשון והשני. על מנת לשכנע שתי נשים צריך היה שיראו אישה מקישה בדלת, כדי שלא יחששו לפתוח את דלת ביתן. המניפולטיביות הרבה הטמונה במעשים אלה מצביעה על מסוכנות רבה. ניצולה של נאשמת זו תמורת סכום פעוט בו זכתה בשל מצוקתה הקשה, מלמדת על תחכום, מסוכנות ואכזריות רבה גם כלפי הנשדדים וגם כלפי הנאשמת.

יש להתחשב בטענת הנאשמת כי, לא ידעה את מטרת המעשה, לפחות לא חקרה ודרשה בענין בטרם ביצעה זאת, למרות שהיה עליה להבין, או לכל הפחות לשאול, מהי מטרת מעשיה. מכיוון שלא באו בפניי ראיות אין בידי להסיק האם ידעה אודות שקרה במקרה המתואר באישום הראשון שכן שבה לרכב. אולם, במקרה המתואר באישום השני כבר נכחה בפועל.

בבואי לגזור את דינה של נאשמת 2 אינני מתעלמת מנסיבות חייה הקשות. הנאשמת צעירה, כבת 18, רווקה, תושבת קלקיליה שבשטחי הרשות הפלסטינית. הייתה קטינה בעת המעשה ובעת הגשת כתב האישום. מטרת כניסתה לשטחי מדינת ישראל הייתה לעבוד על מנת לעזור בפרנסת משפחתה. כך גם עולה מהתסקיר בעניינה, מעשיה נעשו על רקע מצוקתה הכלכלית. קצין המבחן סבר כי, התנהגותה אינה מאופיינת בדפוסי חשיבה עבריינים. הנאשמת איבדה שליטה על שיקול דעתה עקב הפיתוי הכספי שהוצע לה עבור השתתפותה במעשים. שירות המבחן סבור כי הנאשמת מסוגלת להפיק לקח מהסתבכותה זו, שהנה הסתבכותה הראשונה עם החוק. הביעה רצון לשקם את חייה ולחזור למסלול חיים נורמטיבי. היא נעדרת עבר פלילי.

כשיקול נוסף לקולא יש להביא את העובדה כי הודתה בהזדמנות הראשונה והביעה צער וחרטה על מעשיה. בדבריה לפני בית המשפט מסרה כי, נאשם 1 'גייס' אותה לביצוע המעשים מבלי שהסביר לה את מטרתם. עוד יש להביא בחשבון את העובדה כי מעשיה יביאו להטלת אות קלון עליה בחברה בה היא חיה והדבר יגרום לקשיים רבים בהמשך חייה לכשתשוב לכפרה בשטחי הרשות הפלסטינית.

הנאשמת לא הייתה שותפה בפועל למעשים אלימים ואין איש יודע אם ידעה אודותם כלל.

יחד עם זאת יש לזקוף לחובתה את התחזותה כאישה אחרת, אשר אך במקרה נתגלתה.

לאור כל האמור לעיל, בשים לב לסיטואציה הספציפית אליה נקלעה הנאשמת ובשים לב לנסיבותיה האישיות, אני מטילה על נאשמת את העונשים הבאים:

א. 13 חודשי מאסר בפועל, מתוכם ינוכו ימי המעצר – מיום 5/9/2007.

ב. 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורה והתנאי יחול על העבירות בהן הורשעה בתיק בפניי, על כל עבירת אלימות, למעט תקיפה סתם ואיום.

ג. עקב מצבה הכלכלי הקשה לא מצאתי מקום להטיל על הנאשמת קנס.

נאשם 3:

נאשם 3 היה שותף פעיל בשני מקרי השוד ואף נהג יחד עם עארף, באלימות ובאכזרית כלפי קורבנות השוד. יודגש עוד כי, נאשם זה נהג בעצמו, בדרכים מניפולטיביות וערמומיות פיתה את קורבנות השוד בתחבולות שונות ונלוזות על מנת לגרום להן לפתוח את דלת ביתם. לכשפתחו את הדלת התפרץ פנימה, ביחד עם עארף, הצמיד את אקדח הצעצוע לראשה של המתלוננת נואל וכן לראשה של המתלוננת מרווה. הנאשם אזק את הגב' נואל באזיקונים והותירה כך גם כאשר עזב את הדירה כשהוא אדיש לגורלה. בנוסף ביצע ביחד עם נאשם 1 שלוש גניבות וגניבה אחת אף ביצע בגפו. לזה מצטרפת שהייתו הבלתי חוקית בתחומי המדינה המגבירה את חומרת מעשיו.

לזכותו של נאשם זה נביא את השיקולים הבאים: הנאשם צעיר, כבן 26 וארס לו אישה. בן להורים פרודים. תושב השטחים. גר עם אימו וחלק מאחיו ועוזר בפרנסת המשפחה ואמו החולה. הנאשם סיים 12 שנות לימוד והחל סולל דרכו בחיים בלימודים אקדמאיים באוניברסיטה בירדן. עקב מצבו הכלכלי הקשה לא עמד בעלויות הלימודים והפסיקם. לתחומי המדינה הגיע על מנת למצוא פרנסה. במהלך תקופה זו הכיר את נאשם 1 והחל לבצע עבירות. מאז מעצרו נותק הקשר עם משפחתו, דבר המקשה על חייו בכלא. העובדה שלא יזכה לביקורים ואין לו כל תמיכה משפחתית תקשה מאוד על ריצוי המאסר. לנאשם אין כל עבר פלילי. הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, שיתף פעולה עם המשטרה ואף סייע באיתורו של עארף. הנאשם נטל אחריות מלאה למעשיו והביע חרטה עמוקה. זהו מאסרו הראשון ועל כן אין למצות עימו את הדין.

אינני מקבלת את טענת סנגורו כי חלקו בעבירות משני. נאשם 3 היה שותף פעיל בביצוע העבירות באלימות קשה ואכזריות רבה כלפי הקורבנות. דומה כי, על אף שחלקו של נאשם 1, רב יותר בתכנון ובהסעה, הרי שיש להתייחס לחלקו הפעיל של נאשם זה ביתר חומרה.

על כן אני דנה את נאשם 3 לעונשים הבאים:

א. 54 חודש מאסר בפועל, מתוכם ינוכו ימי המעצר – מיום 10/9/2007.

ב. 24 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי יחול על העבירות בהן הורשע בתיק בפניי ועל כל עבירת אלימות, למעט תקיפה סתם ואיום.

ג. עקב מצבו הכלכלי ותקופת המאסר הארוכה, אינני מוצאת מקום להטיל על הנאשם קנס.

ניתן היום ט"ו ב אדר א, תשס"ח (21 בפברואר 2008) במעמד ב"כ המאשימה הנאשם ובאי כוחם.

מוניץ נחמה, שופטת

001131/07פ 054 מרב כהן