ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין כפיר מעליות בע"מ נגד נגר :

בתי-המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 045125/04

לפני:

כב' השופטת חנה ינון

תאריך:

‏21.02.2008

בעניין:

כפיר מעליות בע"מ

על ידי עוה"ד יעקב גולני וניר אורן

התובעת

נ ג ד

1. נגר משה

על ידי עוה"ד אבי מוסרי וטל ביננפלד

2. מת"ב - מערכות תקשורת בכבלים

3. זליקוביץ' מורן - נמחקה

4. דולב ענת - נמחקה

5 . לוי דרור - נמחק

6. צוראל מירב - נמחקה

7. טוויל עדינה - נמחקה

8 . ליבנה מיכאל - נמחק

נתבעים 2 – 8 על ידי עו"ד נטע היכל

הנתבעים

פסק דין

1. זוהי תובענה על סך של 300,000 ₪ אשר הגישה התובעת בגין טענה להוצאת לשון הרע ע"י הנתבעת, חברה העוסקת במתן שרותי טלביזיה בכבלים.

רקע עובדתי

2. התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת בהתקנת מעליות בבניינים.

3. הנתבע מס' 1 גר בבניין ברחוב מקווה ישראל מס' 4 בחולון.

(להלן: "מר נגר").

4. הנתבעת מס' 2 הינה חברה בע"מ המספקת שרותי טלביזיה בכבלים ללקוחות ברחבי הארץ.

5. מר נגר הזמין ביום 9.1.01 מעלית לבניין מגוריו ביחד עם שכנתו, גב' רחל ריחני, עבורם ועבור דיירי הבניין.

(להלן: "גב' ריחני").

6. ההתקשרות עוגנה במועד זה בטופס הזמנה להתקנת מעלית המהווה הסכם הצדדים עליו חתמו התובעת, מר נגר וגב' ריחני.

(להלן: "ההסכם").

7. ביום 30.7.02 שודרה כתבה בתכנית "עדשה מקומית" של מת"ב.

8. בכתבה הוצגה התובעת, לטיעונה, כמי שמתעמרת במר נגר ובאשתו החולה באופן זה שלא השלימה התקנת המעלית, בפרק זמן של כשנה וחצי, על אף שגבתה סכומי כסף לשם התקנתה.

(להלן: "הכתבה").

9. התובעת גורסת כי הכתבה ביזתה והשפילה אותה בלא סיבה ראויה שכן תיפעול המעלית עוכב בשל התנהגות מר נגר בכל הנוגע לחיבורה לרשת החשמל.

10. הנתבעים גורסים כי העיכוב בחיבור המעלית נבע ממחדלי התובעת – וכי הכתבה מכילה דברי אמת.

11. התובעת מפרטת בתביעתה כי דורשת היא פיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין לשון הרע שהופצה בתכנית, וכן סך 200,000 ₪ בגין טענה להפסדי לקוחות.

12. במקורו, פירט כתב התביעה אף את הכתבים, המגישים, העורכים ומפיקי התכנית, לאמור, הנתבעים מס' 3 – 8, אך הללו נמחקו, בהסכמה, על פי החלטה מיום 1.5.07.

דיון

13. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית ע"י מר יהודה ברק, מנהלה, המוצג ת/1 – במסגרתו העיד כי על פי המצויין בכתב ההזמנה, הוא ההסכם, פרק זמן בנייתה של המעלית נועד ל – 6 חודשים ממועד הוצאת היתר הבנייה למעלית.

14. לדידו, לא נתחייבה התובעת לגבי פרק זמן מסויים עד לקבלת היתר הבנייה וזאת מכיוון "שעניין זה לעולם איננו בשליטתנו".

15. ביום 4.7.02 ניתן היתר בנייה פורמאלי למעלית.

16. ביום 26.9.02 התקבל אישור מכון התקנים למעלית.

17. ביום 2.11.02 – כארבעה חודשים לאחר קבלת ההיתר – חוברה המעלית לשירות, לאחר שדיירי הבניין שילמו לתובעת חלקם בתשלום עבור התקנת המעלית.

18. לעמדתו, המעלית הותקנה למעלה משלושה חודשים טרם המועד וזו הופעלה חודשיים לפני תום המועד דנן, לאחר שהדיירים שילמו חובם.

19. מר נגר ביקש לזרז בניית המעלית בנימוק כי אשתו חולה וזקוקה בדחיפות למעלית.

20. התובעת נענתה ופעלה לזירוז הבנייה אצל עיריית חולון בכל הנוגע להוצאת היתר הבנייה, אולם הדבר התעכב, לעדותו, עקב עיכוב שקבלן משנה בשם אלי דור יצר.

להלן דבריו בחקירה הנגדית בעניין זה:

" ש. ביקשת היתר? לא ביקשת היתר?

ת. לא יודע.

ש. האם כפיר מעליות מגנה על עצמה בדרך כלשהי מול קבלן המשנה, מול אדם כמו אלי דור למקרה שהוא לא עושה מה שהוא צריך לעשות?

ת. כן.

ש. כן. איך?

ת. קודם כל איך היא עושה היום, היום אנחנו עושים חוזה גב לגב. נכון שחלק מהדברים בעבר לא נעשו, עם הזמן לומדים מהניסיון ועושים אותם."

( ראה: פרטיכל בעמוד 23 שורות 16-23).

21. עם התקדמות עבודות הבנייה, נתגלע סכסוך בין מר נגר ושכנתו גב' ריחני, בעקבותיו לא שילמה זו עבור חלקה בעבודות הבנייה. בעקבות זאת, חדל אף מר נגר לשלם עבור העבודות שבוצעו, דבר שגרם, לבסוף, להפסקתן.

22. מר נגר פנה לעיריית חולון הודיע כי מתבצעת עבודה ללא היתר, ודרש הפסקת העבודות – והתובעת אכן הפסיקה אותן.

23. נוצר, לדידו, מצב אבסורדי בו התובעת הזדרזה לבצע העבודות עבור אשתו החולה של מר נגר – אך האחרון גרם להפסקתן.

24. מר נגר התעלם מהעובדה כי הוחל בעבודה אך ורק לאחר אישור התכניות ע"י וועדת המשנה של הוועדה המקומית.

25. לצורך הפעלת המעלית היה צורך לחברה לרשת החשמל בחיבור "תלת פאזה" ולשם כך נקבע ביקור טכנאי חברת חשמל ליום 4.4.02.

26. מששמע מר נגר כי הוזמן הטכנאי הודיעו טלפונית כי אוסר הוא על אנשי התובעת להיפגש עם אנשי חברת החשמל, וכי לא יאפשר גישה לאזור – ואם יעז מישהו להתקרב - יישא בתוצאות.

27. לאור דבריו אלה, ומאחר שהזמנת נציג חברת החשמל כרוכה בתשלום, נאלצה התובעת לבטל ביקורו.

28. מר נגר איפשר ביקורו רק ביום 2.11.02, כארבעה חודשים לאחר מועד מתן היתר הבנייה.

כתבת מת"ב

29. ביום 30.7.02 פנתה אל התובעת הכתבת גב' מורן זליקוביץ והודיעה כי מכינה היא כתבה בעניין המעלית ובקשה תגובת התובעת.

(להלן: "הכתבת").

30. התובעת הפנתה את הכתבת אל בא כוחה עו"ד יעקב גולני.

31. הכתבת שלחה ביום 30.7.02 מכתב לעו"ד גולני שזה לשונו:

"הנדון: התחייבות מעליות כפיר בבניית מעלית למר משה נגר רח' מקווה ישראל 4 חולון

במסגרת תכנית החדשות שלנו, "עדשה מקומית", של היום, תשודר כתבה בעניינו של מר משה נגר מרחוב מקווה ישראל בחולון.

חב' מעליות כפיר חתמה חוזה עם הנ"ל ב – 9.1.01 על בניית מעלית בעבור אשתו הנכה. עד עצם היום הזה לא הסתיימה בניית המעלית.

מר נגר מוסר שבניית המעלית החלה ללא קבלת אישורי בנייה הנדרשים כחוק.

1. אם נכונה טענה זו, מדוע החלה הבנייה ללא האישורים המתאימים?

2. מדוע לוקח כל כך הרבה זמן לבנות מעלית מחוייבת המציאות במקרה הנ"ל?

3. מתי לדעתך תושלם בניית המעלית?

בברכה, מורן זליקוביץ

כתבת עדשה מקומית".

(ראה: נספח ד' ל – ת/1).

32. כן דיברה עם עו"ד גולני טלפונית תוך טענה שהעניין דחוף – וכי הכתבה אמורה להיות משודרת בתוך שעות ספורות.

33. כן הודיעה כי הכתבה תשודר בכל מקרה, אף אם לא תתקבל תגובה.

34. עו"ד גולני הגיב במכתבו מ- 30.7.02 כדלהלן:

"הנדון: מעלית ברח' מקוה ישראל 4, חולון – מר שלום נגר

בשם מרשתי, כפיר מעליות בע"מ שבנדון, הריני להגיב על תלונותיו הקנטרניות של מר נגר:

1. המעלית הוזמנה ע"י מש' נגר ומש' ריחני ולא על ידי מש' נגר בלבד.

2. בין מש' נגר למש' ריחני יש סכסוך ומרשתי נקלעה למלחמה לא לה.

3. לאור העובדה שהגב' נגר הינה נכה, מרשתי החלה בבניית המעלית ובהתקנתה ובד בבד החלה בהליכים להוצאת ההיתר.

4. מר נגר ביטל בדיקה של חברת חשמל שהוזמנה ע"י מרשתי וסירב לפרוע חשבון ע"ס כ – 80,000 ₪ שנשלח אליהם וזאת עד שיתקבל היתר.

משהתקבל ההיתר גם אז לא נפרע החשבון של כ – 80,000 ₪ ושולם ע"ח סך של 22,500 ₪ בלבד.

5. למרשתי יש שני לקוחות לגבי אותה המעלית וכל אחד מהם נותן לה הוראה אחרת והם, בינם לבין עצמם, מתכתשים ומשתמשים במרשתי ככלי ניגוח.

6. כאשר ייפרע כל החוב למרשתי - העבודה תסתיים והמעלית תושלם ותימסר לדיירים.

7. המריבות בין הדיירים אינם מעניינה של מרשתי והיא משתדלת להלך בין הטיפות ולרצות את שני לקוחותיה מחד ולקבל את מלוא התמורה המגיעה לה (משני הלקוחות) מאידך.

8. אינני יודע מה תוכן תלונתו המפורטת של מר נגר ואני מבהיר כי אין בעצם מתן תגובתי בכדי לפטור את מר נגר ו/או אתכם מאחריות כלפי מרשתי עפ"י חוק איסור לשון הרע ומרשתי שומרת על מלוא זכויותיה בעניין זה".

(ראה: נספח ה' ל – ת/1).

35. חרף אלה, לעמדתו, בכתבה לא צויין כי המעלית הופעלה בתוך 6 חודשים מיום מתן ההיתר ביום 4.7.02.

36. הכתבה היתה חד צדדית ומגמתית תוך שהיא חוזרת על תמונות גב' נגר הנכה העולה במדרגות.

37. בכתבה חזר מר נגר על הטענות לפיהן "אינו מבין" מדוע לא הושלמה בניית המעלית – וזאת למרות שיידע כי לא שולמו תשלומים מטעמו ומטעם גב' ריחני, ז"ל, אשר בינתיים הלכה לעולמה.

38. עם סיום הכתבה שידרה גב' ענת דולב, מגישת התכנית, חלק קצר בלבד מתגובת התובעת במכתבו המפורט של עו"ד גולני.

39. לטיעונו, הדברים ששודרו נעשו מתוך כוונה לפגוע בתובעת ולהשפילה ומהווים דברי לשון הרע, שיש בהם אף לפגוע במשלח ידה.

40. מנגד, העיד הנתבע מס' 1, מר משה נגר, בתצהירו נ/2 כי הסכם הצדדים הועמד על סך של 225,000 ₪ אשר אמורים היו להיות משולמים עם התקדמות העבודה כדלקמן:

א. 10% בחתימת החוזה;

ב. 20% בהוצאת היתר בניה;

ג. 20% בגמר בניית הפיר;

ד. 20% בהרכבת פסים ומשקופים;

ה. 20% בהרכבת קבינה, דלתות ומכונה;

ו. 10% לאחר העברת ביקורת מכון התקנים.

41. התשלום הראשון שולם ביום 29.5.01 – ומיד לאחר מכן, עוד בטרם התקבל היתר הבנייה, החלה התובעת בביצוע עבודות בינוי ושלחה דרישות תשלום אותן מילא.

42. עד יום 4.7.02, הוא יום קבלת היתר הבנייה, שילם 90% מתמורת המעלית, כדלהלן:

א. ביום 29.5.2001 – 11,250 ₪;

ב. ביום 21.11.2001 – 22.500 ₪;

ג. ביום 11.12.2001 – 22,500 ₪;

ד. ביום 20.1.2002 – 23,500 ₪;

ה. ביום 21.7.2002 – 22,500 ₪.

סה"כ - 101,250 ₪

43. אף מנהלת החשבונות של התובעת אישרה מפורשות במכתב מיום 31.7.02 כי חלקו של מר נגר בדמי הקמת המעלית הינו בסך של 112,500 ₪, מתוכו שילם 90% המהווים סך של 101,250 ₪ ששולם עד למועד האישור.

44. על כן, לדידו, טענת התובעת כי, כביכול, לא שילם התשלומים החלים עליו על פי ההסכם מופרכת ויש לדחותה.

45. במהלך הדברים פנה לקבלן התובעת בשאלות לגבי השגת היתר הבנייה וזה השיב כי "ההיתר בתהליך" אך טרם התקבל.

46. מר נגר מפנה לסעיף 1 להסכם על פיו הטיפול בכל הקשור לקבלת היתר הבניית חל על התובעת וכן לסעיף 2 לו, על פיו התובעת חבה בבניית פיר על פי תכניות מאושרות, לרבות התאמת הפיר למבנה הקיים.

47. כן פנה לעיריית חולון לברור העניין, ושם הוסבר לו כי היה על התובעת לדאוג להוצאת היתר הבנייה למעלית בטרם החלה בעבודות הביצוע. על כן, סירב לתת יד להמשך העבודה, לרבות חיבור המעלית לרשת החשמל, דבר שיכול היה להעמידו חשוף בפני תביעה מהרשויות או מצד גורם אחר שעלול היה להינזק מן העבודות.

48. העבודה הופסקה עקב הוראת הפסקת עבודה שניתנה ע"י עיריית חולון בשל ביצוע העבודה ללא היתר, וזאת ללא כל קשר לסכסוך הנטען בינו לבין גב' ריחני ז"ל.

49. לאחר חלוף שנה וארבעה חודשים מחתימת ההסכם, לאחר ששולמו על ידו 70% מדמי תמורת המעלית, ולאחר שנוכח לדעת שהתובעת לא עמדה בהתחייבויותיה להשגת היתר, פנה ביום 2.4.02 במכתב לתובעת שזה לשונו:

"אני החתום מטה נגר משה מרח' מקווה ישראל 4 חולון והשכנה גב' רחל ריחני הזמנו מחברתכם מעלית ולמרות שהובטח לנו שתוך 6-8 חודשים תהיה לנו מעלית וכבר עברו 16 חודשים וטרם ראינו מעלית, לכן ולאור האמור אני דורש ומבקש אישור על ידכם או נציג החברה את הדרישות הבאים ובהתאם לחוזה החתום על ידנו ועל ידכם:

1. תוכנית בניה מאושרת על ידי עיריית חולון והיתר בנייה.

2. אישור חתום על ידי מהנדס מוסמך וקונסטרוקטור על עבודות בנייה.

3. אישורים על כל התשלומים ששולמו או ישולמו על ידכם (בהתאם לחוזה) לעיריית חולון.

4. אישור תוכנית תקנית על בניית הפיר.

5. אישור בניית חדר מכונות מאושר על ידי משרד העבודה.

6. אישור מחברת החשמל על כל מערכות החשמל כולל התקנת שעון חשמל בנפרד..."

(ראה: נספח ד' ל – נ/2; ההדגשה אינה במקור – ח.י.).

50. בתגובה זכה לתשובה, מתחמקת, לדידו, ביום 23.4.02:

"בתגובה למכתבך הנ"ל, ציינת שהובטחה לכם אספקת

מעלית בתוך 6-8 חודשים.

ברצוני להפנות את תשומת לבך לעובדה שבהזמנה מס'

12811 אשר נחתמה על ידכם ביום 9.1.01 מצויין במפורש

שהאספקה תהיה ממועד הוצאת היתר הבנייה.

לגבי שאר הסעיפים במכתבך:

1. תוכנית בנייה מאושרת ע"י מהנדס וקונסטרוקטור מוסמך הוגשה על ידנו למח' ההנדסה בעיריית חולון ואושרה ע"י הועדה המקומית לתכנון ובנייה בתנאים, ביום 13.11.2001 ועל כך נשלחה אליכם הודעה מעיריית חולון (העתק מצורף).

2. העתק אישור חתום ע"י מהנדס וקונסטרוקטור מוסמך שפיקח על עבודות הבנייה, מצורף בזה.

3. עם הגשת החשבון הסופי לתשלום ע"י עיריית חולון ובתשלומו, ישלח אליך העתק.

4. ראה סעיף 2 לעיל.

5. אישור תקינות חדר המכונות יתקבל מבודק מוסמך של מכון התקנים הישראלי כאשר יוזמן לבדיקה סופית.

6. ביקורת של בודק מוסמך מחברת החשמל לבדיקת מערכת החשמל נקבעה ליום 4.4.02 שעה 12:30, בעקבות הודעתך הטלפונית שלא תאפשר גישה לאזור ואם אכן יעז מישהו להתקרב נישא אנחנו בתוצאות (ציטוט שלך), נאלצנו לבטל את הבדיקה אשר בלעדיה לא תבצע חברת החשמל חיבור תלת פאזי ומכאן ברור שלא נוכל לבצע הפעלה של המעלית ומסירתה..."

(ראה: נספח ה' ל – נ/2; ההדגשה אינה במקור – ח.י.).

51. כן נודע לו, בדיעבד, כי ביום 18.10.01 דרשה העירייה להשלים נתונים הקשורים בהגשת ההיתר, כדלקמן:

"כאדריכל, עורך הבקשה, אתה בודאי מבין שכדי שניתן יהיה לאשר בנייה כלשהי יש לבדוק אם הבנייה אינה חורגת מקווי הבניין. ללא מפה טופוגרפית לא ניתן לבדוק קווי בניין. לכן, כדי לאשר בקשה להיתר בנייה כלשהי – יש צורך במפה טופוגרפית מעודכנת ומאושרת.

אינני יודעת מה אמרה לך סיגל מהממ"ש אבל אני בטוחה שהיתה כאן אי הבנה שכן הדרישה למפה טופוגרפית מפורטת בצורה ברורה בחוק התכנון והבנייה.

אני מוכנה לקבל את תרשים החלקה בגנ"מ נח יותר. גם אם החלקה אכן גדולה מאוד אבל בתכנית קומת הקרקע יש לסמן את המבנה על רקע גבולות החלקה במקום הרלבנטי כולל מרחקים וסימון קווי בניין.

מוחזר לך בזאת כל החומר השייך לבקשה – 20.9.01".

(ראה: נספח ו' ל – נ/2).

52. כן ניסה לתרום בהחתמת הדיירים על התכניות לביצוע המעלית, דבר המעיד כי לא היה מעוניין בעיכוב ביצוען.

53. הבנייה נמשכה כשנה ושבעה חודשים לאחר החתימה על ההסכם, פרק זמן שסבור הוא כי אינו מקובל ולו ידע עובדה זו מראש, לא היה מתקשר עם התובעת בהסכם.

54. ביום 23.4.02 טרם שילמה התובעת את אגרות הבנייה וטרם ביצעה בדיקת מכון התקנים.

55. כן לא ברור אם עמדה התובעת בדרישות רשות כיבוי אש, על פי בירורו.

56. אשתו החולה נפטרה לעת הגשת התצהיר, ובעת האירועים מרותקת היתה לכיסא גלגלים. התובעת התחייבה לבניית שיפוע בין דלת הדירה למעלית, ברם, בנתה שיפוע חד ומסוכן בליווית שתי מדרגות שהכבידו על הכניסה לדירתם.

57. לאחר קבלת תגובתה המתחמקת של התובעת, קרי, נספח ה' דנא, נותר אובד עצות ומתוסכל.

58. חדש לאחר מכן, צפה בתכנית בערוך המקומי של רשת מת"ב שהביאה סיפורו של נכה שדרכי הגישה לא אפשרו לו יציאה מן הבית - ובעקבות התכנית סייעו לו גורמים מהעירייה ובעייתו נפתרה.

59. בסיום התכנית פורסם מספר טלפון לצורך עזרה, אליו פנה עם סיפורו ותסכולו. הכתבת מורן זליקוביץ הודיעה כי תגיע לביתו, וכחודש ימים טרם פרסום הכתבה התייצבה בביתו וערכה הראיון עימם. לאחר פגישה זו הופיעה בשנית עם צוות צילום – והכתבה פורסמה ימים ספורים לאחר מכן.

60. לעדותו, כל דבריו בכתבה היו אמת, דבריו לא הכילו לשון הרע ולא היתה לו כל כוונה לפגוע בתובעת וכי כל שביקש היה לזרז את הפעלת המעלית.

61. להלן תמצית דבריו בשני ציטוטים מהכתבה:

"התחילו הבעיות איך שעשינו את החוזה ושילמנו את התשלום הראשוני, התחילו לעבוד, ראיתי עושים, חופרים, שמים בטון, שאלתי את הקבלן שעובד: תגיד לי, יש לך היתר בנייה מהעירייה: הוא אמר לי: כן, כן, כן, אל תדאג".

ובציטוט השני:

"לפי החוזה אמרו לי: אתה אדוני אל תעשה כלום אתה רק תשלם כסף ואני שילמתי, רק על סמך זה אני שילמתי ואני שילמתי, התחייבות שלי אני עשיתי ושילמתי, לקחו ממני 90% מהכסף, לקחו ממני ועד היום כמה זמן נשאר לי בחיים? אנחנו לא צעירים."

62. לעמדתו, כל דבריו אמת, שכן שילם 90% מכספי התמורה בטרם ניתן ההיתר – אולם הדבר לא הביא לזירוז קבלת ההיתר מהעירייה.

63. מטעם מת"ב - הנתבעת מס' 2, העידה גב' מורן זליקוביץ בתצהירה נ/4. לעדותה, הועסקה ככתבת בתחום המוניציפלי ולגישתה, כתבותיה ואף הכתבה נשוא הדיון נערכו במגמה לעזור לאנשים על מנת לתקן עוול שנעשה להם.

64. התכנית "עדשה מקומית" עסקה בפן החברתי, ובמיוחד בכל הנוגע לטיפול העירייה בתחומים עליהם אחראית היא.

65. בביקורה בבית משפחת נגר ראתה מצוקה, שכן גרו בקומה רביעית בלא מעלית. גב' נגר ז"ל, לא יכולה היתה כמעט לצאת מדירתה.

66. לדברי בני הזוג נגר, לא ניתן היתר למעלית ומר נגר חשש שלא תהא בטוחה לשימוש.

67. מכתב התגובה של התובעת תומצת לנוסח התגובה שנמסר למגישת התכנית הגב' ענת דולב והוקרא על ידה.

68. בכתבה צולמו בני הזוג והמעלית אשר היתה במצב בנייה מתקדם. נאמר בה, בין השאר, כי "העבודות נפסקו ממש לקראת סיומן" וכי "לאחרונה אישרה עיריית חולון היתר" וכי "בני הזוג טוענים כי שילמו כמעט את כל הכסף".

69. תגובת התובעת אשר הוקראה בסוף הכתבה פרטה טענותיה שבמכתב, אולם הטענה היחידה שנכללה במסגרת המכתב ולא שודרה היתה הטענה לפיה העבודות לבניית המעלית החלו ללא שניתן היתר בנייה ונעצרו בשל העדרו של היתר הבנייה, ואולם עובדות אלה נאמרו ממילא בכתבה עצמה, בה נאמר כי "העבודות נפסקו ממש לקראת סיומן".

70. לעמדתה, כל הכתוב בכתבה הינו, איפוא, דברי אמת, כשהצילומים מבהירים את מצב הדברים השלם כפי שהיה במדוייק, והתגובה שהוקראה בסיום הכתבה משלימה את התייחסות התובעת עצמה למצב.

71. אם סברה התובעת כי כלל לא הגיע המועד להשלמת המעלית היה עליה לטעון זאת מפורשות, אולם זו נמנעה מלהעלות טענה זו במכתב התגובה, למרות שהיתה מודעת היטב לנטען נגדה.

72. לדידה, הכתבה הביאה עניינם הכשר של בני הזוג והכתבה נעשתה אף מתוך חובה ציבורית שיש למת"ב ולאנשיה בתוקף תפקידם.

73. עוד העידו בפני מר מיכה ליבנה בתצהירו נ/5 כי שימש כמפיק ראשי ומנהל מחלקת תוכניות מקומיות באזורים גליל וחיפה וכי באזור נתניה ובת ים לא היה מעורב כלל.

74. כן העידה גב' מירב צוראל בתצהירה נ/6 כי שימשה עורכת משנה של התכנית "עדשה מקומית" ששודרה באזור חולון ובת-ים, וכי האחריות לתכן הכתבה הסופי מוטלת היתה על הממונה עליה מר דרור לוי. למיטב זכרונה, לא עסקה כלל בהכנת הכתבה הספציפית דנן ולא היתה מעורבת בה.

75. הנתבעת מס' 2 הגישה חוות דעת המומחה המהנדס מר גוטמן יעקב, המוצג נ/3, מיום 27.12.04, על פיה ביקר באתר ולבדיקותיו בעבודות התובעת היו ליקויים כדלקמן:

"1. עקב בניית הפיר בצמוד לקיר החיצוני של חדר המדרגות אטמו את חלונות איוורור חדר המדרגות ובמצב הקיים אין בו פתחי שחרור חום ועשן כנדרש בחוק תכנון הבנייה (8% משטח הרצפה ולא פחות משני פתחים בשטר של 0.8 מ"ר. ראה גם דרישות כיבוי אש) והדבר מנוגד להסכם שבין הצדדים ולבקשה להיתר עליה חתמו הדיירים.

2. בקומה האחרונה יצקו רמפה אשר בקצהה הוכללו שתי מדרגות, הרמפה נבנתה בשיפוע של כ – 17% בניגוד לחוק ומהווה סיכון למשתמשים בה. בהיתר הבניה המדרגות אינן מצויינות ולכן בנייתן אינה חוקית. בהסכם שבין הצדדים סוכם שתבנה רמפה ללא מדרגות לנוחיות דיירי הקומה האחרונה.

3. יציקת הרמפה בקומה האחרונה יצרה מצב בו המרווח האנכי (מוקף ראש) בין גחון מפלס תחילת הרמפה מפלס פני הרצפה מתחתיה כ – 1.98 מ' משהחוק דורש 2.10 מ' לפחות.

4. דרישות כיבוי אש כמפורט בדו"ח ביקורת שבוצע על ידיהם בתאריך 20.12.04 ברובם לא בוצעו והם מהווים סכנה לשלום הציבור".

76. קלטת מת"ב ותמלול הטקסט שנאמר בה צורפו לתצהיר מר ברק ת/1, והצדדים צפו בה במהלך ישיבת ההוכחות – וכן צפיתי בה אנכי שנית, עתה.

77. בגוף הכתבה נאמר ע"י גב' ענת דולב כדלהלן:

"בירור קצר בעירית חולון העלה כי לקבלן לא היה היתר בנייה, העבודות נפסקו ממש לקראת סיומן, וכך נשאר המצב עד היום. לאחרונה, אישרה עיריית חולון היתר, אולם מעלית בבניין – עדיין אין".

78. כן קראה גב' דולב כדלהלן:

"יעקב גולני, עורך דינה של החברה, מסר כי המעלית הוזמנה ע"י שתי משפחות שמסוכסכות ביניהן ואין עקביות לגבי הוראותיהן לחברה. כמו כן, טוען עו"ד גולני כי למשפחת נגר חובות לחברה, ועד לפרעונם לא תיבנה המעלית.

עיריית חולון אישרה לאחרונה את בניית המעלית".

האם לשון הרע בכתבה ?

79. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965, שזה לשונו, קובע כדלקמן:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית."

(להלן: "החוק").

80. לאחר עיון בראיות הצדדים, לרבות בכתבה המצולמת, הגעתי לכלל מסקנה כי אין המדובר בלשון הרע בענייננו, כמפורט להלן.

81. מבדיקה, צפיה ועיון בלשון הכתבה, הן כפי שנאמרו לעיל מפי מר נגר והן מפי גב' דולב, עולה כי הללו תיארו מצב עגום על פיו הסכם הצדדים נחתם כ- 17 חודשים טרם פירסומה, שעה שמר נגר סבר, בתום לב, כי המעלית תותקן בתוך שישה עד שמונה חדשים, בקירוב, מעת החתימה על ההסכם, סברה שנתבדתה כליל.

82. אכן, בהסכם נקבע לעניין פרק הזמן להכנת המעלית במילים הללו:

"זמן אספקה

בכפוף לכך שהמזמין יעמוד בכל התחייבויותיו הכספיות כלפי החברה, יבצע את כל התשלומים כפי שהתחייב, תהיה האספקה 6 חודשים ממועד הוצאת היתר בניה".

[ראה: דף אחרון להסכם; ההדגשה אינה במקור – ח.י.].

לאמור, המזמין הסביר אינו מצפה כי פרק הזמן להוצאת היתר בנייה יהא למעלה משנה וחצי מחתימת החוזה - ורק אז יוחל במניית פרק הזמן עד להשלמת בניית המעלית ומסירתה לרוכש.

83. אף אם תמצי לומר כי האדם הסביר מבין שתהא המתנה מסויימת עד להשגת ההיתר, הרי שברי לו כי החברה מתקינת המעלית הינה גוף שעיסוקו בכגון דא ולה המיומנויות והיכולות בתחום זה בעזרת אנשי מקצוע.

84. על כך יעיד סעיף מס' 1 בהסכם, שזה לשונו:

"1. טיפול בכל הדרוש לשם קבלת היתר בנייה הכולל:

א. הכנת תכנית הנדסית ע"י מהנדס מוסמך.

ב. הגשת הבקשה להיתר בניה.

ג. פיקוח של מהנדס מוסמך וקונסטרוקטור על עבודת

הבניה.

ד. תשלום כל האגרות הדרושות לעיריה – על חשבון

כפיר מעליות".

85. עוד מפרט החוזה בהמשכו, כי המדובר בבניית פיר תיקני, על פי תכניות מאושרות, לרבות התאמת הפיר למבנה הקיים וגימור אחיד. עוד מפורטות "העבודות" הנדרשות, דרישות משרד העבודה, דרישות חברת החשמל ודרישות משרד מכבי אש.

86. לאמור, המתקשר עם החברה משוכנע כי כל שעליו לעשות הוא לשלם תשלומיו במועדים המפורטים בהסכם, עם התקדמות העבודות, והשאר בידי החברה המבצעת.

87. העיד מר נגר בפני, כי כל שאמרו לו נציגי התובעת הינו כי עבור התשלום תסודר המעלית ותותקן, ואיש לא הסב תשומת ליבו שנושא השגת ההיתר יתארך.

88. להלן דבריו בענין זה בחקירתו הנגדית:

" ש. כשבאו להחתים אותך, מי שבא להחתים אותך על ההסכם למעלית הוא אמר לך שיכול להיות שייקח הרבה זמן להוציא היתר בניה?

ת. לא. אמר לי תשלם ואנחנו נסדר הכל, זהו.

ש. הוא אמר לך אבל תשמע, היתר בניה זה לא העניין שלנו זה עניין של העירייה וזה יכול לקחת,

ת. לא אמר לי כלום כזה, אמר לי רק תשלם והכל יהיה בסדר, הם ידאגו לכל, אתה רק תשלם."

( ראה: פרטיכל בעמוד 69 שורות 11-17).

89. על כן, דברי מר נגר בכתבה מהווים תלונה עניינית וראויה, באשר שילם כ- 90% מן התשלומים שחלים עליו על פי החוזה, קרי, סך של 101,250 ₪ - ומעלית אין.

90. אין לגלות פנים, לטעמי, בהסכם שבפנינו כי יש למנות מועד התקנת המעלית "רק" 6 חודשים לאחר הוצאת ההיתר, באשר הוצאתו עלולה להיפרש על פני חדשים ושנים, דבר הפוגם בהענקת שרותי בנייה ראויים ומהירים לציבור הנזקק להתקנת מעליות, שהינו, מטבע הדברים, פעמים רבות ציבור מבוגר או נזקק מבחינה גופנית להתקנתה.

91. המתקשר הסביר שבוי באמירה של "6 חדשים" – ואינו מבין כי הוצאת ההיתר עלולה להכניסו ל"וויה דלורוזה" של המתנה עד בוש, עד אשר תשיג התובעת ההיתר הצפוי, דבר שאמור להיות בגדר התמחותה ופעילותה המיוחדת לה.

92. אף אם צץ עיכוב בהשגת ההיתר, שומה על התובעת לטפל בו על בסיס יומיומי ולא להשאיר פרצות בו, כפי שעולה מחוות דעת מר גוטמן יעקב, נ/3, בדברי אי מילוי דרישות המשרד לכיבוי אש או בדבר דרישות העירייה מיום 18.10.01, נספח ו' לנ/2, בדבר משלוח כל חומר האדריכלות בחזרה ודרישה להגישו מחדש, על פי ההנחיות, וזאת 10 חדשים לאחר חתימת ההסכם.

93. אף דברי גב' ענת דולב בקריינותה בכתבה, המצוטטים לעיל, אינם עולים כדי לשון הרע באשר, לדבריה, בירור קצר בעיריה העלה כי לקבלן לא היה היתר בנייה משך החדשים שחלפו, העבודות נפסקו ממש לקראת סיומן, המצב נותר כשהיה – ורק לאחרונה, בסמוך לשידור הכתבה, אישרה העירייה מתן ההיתר.

94. עוד ציינה ממכתבו של עו"ד גולני כי המדובר בשתי משפחות מסוכסכות שאין עקביות בהוראותיהן – וכי למשפחת נגר חובות לחברה. עוד הוסיפה היא, שנית, כי לאחרונה אישרה העיריה הוצאת ההיתר.

95. משמע, ציטוט מכתבו של עו"ד גולני נעשה על בסיס עניינו, כאשר ראוי לזכור כי אין במכתבו אמירה על פיה יש למנות ששת החודשים מעת הוצאת ההיתר, ועל פי חשבון זה, לדידה של התובעת, ההיתר הוצא ביום 4.7.02 - ובתוך 4 חודשים לאחר מכן הושלמה המעלית ביום 2.11.02, שנה ו – 10 חודשים לאחר חתימת ההסכם.

96. הסבר זה אינו כלול במכתב, ועל הנתבעים לא היתה כל חובה לדעת פרט זה ולצטט טיעון מעין זה בכתבה, או ללמוד הסכם הצדדים, כמוצע בתצהיר התובעת, ולדלות מתוכו המסקנה אם חלף מועד הביצוע המוסכם – אם לאו.

[ראה: סעיף 62.4 ל-ת/1].

97. עולה מאלה, כי הדברים בכתבה הולמים היו את המציאות

כפשוטה, על פי הבנת האדם הסביר, וכי ביקורתם הלגיטימית של

מר נגר ושל מת"ב חוסה בהגנות סעיפים 14 ו- 15 לחוק, בדבר

"אמת דיברתי" ו "תום לב", שזה לשונם:

" 14. הגנת אמת בפרסום

במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".

"15. הגנת תום לב

במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

(1) הוא לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע, או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או התייחסותה לנפגע כאמור בסעיף 3;

(2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;.

(3) הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר;".

98. אף סירוב מר נגר לקבל אישור חברת החשמל נבע מחששו שתושלם העבודה בלא מתן היתר כדין, דבר שיהווה מקור סיכון למשתמשי המעלית.

99. עוד, אציין כי בכתבה אין דברי השתלחות, דברי בלע או ביטויים פוגעים, אלא סיקור ענייני שאינו בא לדבר סרה בתובעת – אלא להציג בעייתה הכאובה של משפחה שנזקקה נואשות להתקנת מעלית ושילמה במיטב כספה עבור התקנתה.

100. לעניין הפרשנות המסורה לבית המשפט באשר לפירוש ביטוי או אמירה אם עולים הם כדי לשון הרע כמשמעה בסעיף 1 לחוק דנן נקבע בע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פ"ד מ"ג (2) עמ' 334, בעמ' 337 - 338, כדלקמן:

"ההלכה היא שאין חשיבות לשאלה מה היתה כוונתו של המפרסם מחד, ואין חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא את הדברים, מאידך. המבחן הקובע הוא מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות שקורא סביר היה מייחס למילים..."

לעניין זה ראה גם ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל, פ"ד לא (2) עמ' 281, בעמ' 293, שם נאמר כדלקמן:

"המבחן בדבר קיום לשון הרע לפי סעיף 1 איננו מתמצה בתחושת העלבון הסובייקטיבית של הפרט, עליו נסב הדיבור או הכתב המייחס לו דברים פוגעים, אלא יסודו אובייקטיבי, היינו מה השפעתם או זיקתם של דברי לשון הרע להערכה לה זוכה הפרט התובע בעיני הבריות... איסור לשון הרע בא לעגן בחוק החרות את זכותו של כל אדם, כי הערכתו בעיני אחרים לא תיפגם ולא תיפגע על ידי הודעות כוזבות בגנותו..."

ובעמ' 300 לפסק דין זה נאמר:

"עת באים לבחון מה משמעותם של דברים בעיני הקורא הסביר והרגיל, אין בדרך כלל חשיבות לכך מה היתה כוונתו של המפרסם, היינו בכפיפות לאמור בסעיף 16 (ב) (3) לחוק, הרי שאלה זו בלתי רלוונטית לחלוטין. כן אין להביא ראיות בקשר לשאלה מה המשמעות שאותה ייחס קורא רגיל או סוג קוראים זה או אחר לפרסום ואין צורך בשמיעת עדויות ביחס לשאלה כיצד הובנו דברי הפרסום, אלא שבית המשפט הוא שישקול את הדבר..."

בע"א 740/86 חזר כב' השופט מלץ על הלכה זו וקבע:

"ואולם המבחן הקובע לעניין לשון הרע איננו מה היתה כוונת הנתבע אלא המבחן הוא אובייקטיבי, כיצד היו הדברים מתפרשים על ידי האדם הסביר..."

בע"א 466/86 שאהה נ' דרדריאן, פ"ד ל"ט (4), עמ' 734, קבע כב' השופט ד. לוין כי:

"המבחן שבאמצעותו יקבע הדין אם אכן דברים מסויימים שפרסם פלוני עלולים להוות לשון הרע כלפי אדם אלמוני, אינו מבחן סובייקטיבי, המבחן הוא אובייקטיבי במהותו, לאמור: לא קובע, מה חושב הנתבע המרגיש עצמו נפגע, אלא הקובע הוא כיצד עלולה החברה לקבל את הדבר שבאותו פרסום..."

לעניין זה אפנה עוד לדבריו של עו"ד י. יהב בספרו לשון הרע, הוצאת "תמר", התשנ"ו - 1996, (מהדורה שנייה), בעמ' 56:

"א. המבחן שבאמצעותו יש לקבוע אם אכן עלולים דברים מסויימים שהשמיע הנתבע או הנאשם להביא לידי הוצאת שם הרע, אינו המבחן הסובייקטיבי, היינו - מה חושב התובע המרגיש עצמו נפגע, אלא המבחן חייב להיות זה האובייקטיבי, היינו - כיצד עלולה החברה לקבל את דברי אותו פרסום.

ב. לעניין זה, אין אפילו צורך בשמיעת עדויות ביחס לשאלה כיצד הבין הציבור את דברי הפרסום, אלא השופט לבדו ישקול בדבר ללא שמיעת עדויות."

כן אפנה לספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע, נבו הוצאה לאור בע"מ, תשנ"ז - 1997, בעמ' 110:

"כאמור, לפרסום הפוגע יינתן המובן שייוחס לו על ידי "האדם הסביר". עקרון זה מעורר את השאלה, האם "האדם הסביר" הוא האדם הממוצע מתוך כלל הציבור, או שמא יש מקרים שבהם "האדם הסביר" ישקף ציבור מצומצם יותר. הכלל שנפסק לעניין פרשנות הפרסום הוא, שהפרסום יפורש על פי המשמעות המקובלת בציבור כולו ועל פי הבנתו של "האדם ברחוב" או "האדם הרגיל", ש"איננו המשכיל ביותר או האיש הירוד ביותר מבחינת התפתחותו".

כמו כן נקבע בע"א 4534/02 רשת שוקן נ' הרציקוביץ, פ"ד נ"ח (3) 558, בעמ' 568 כדלקמן:

"בשלב הראשון יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, כלומר יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת...בשלב השני, יש לברר בהתאם לתכלית החוב ולאיזונים חוקתיים, האם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיף 1 ו – 2 לחוק."

אשר על כן, לאור טעמים אלה, התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעים מס' 1 ו- 2, כל אחד, בסך של
-.6,500 ₪ בצירוף דמי מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ו באדר א, תשס"ח (21 בפברואר 2008), בהעדר הצדדים.

חנה ינון, שופטת