ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גולדשטיין נגד כלל חברה לבטוח_בע :


בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 120818/01

לפני:

כב' השופטת אגי זהבה- ס' נשיאה

21/02/2008

בעניין:

גולדשטיין דוד

ע"י ב"כ עוה"ד

ש. שטיין ואח'

התובע

נגד

1 . כלל חברה לבטוח בע"מ

2 . אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

3 . גובהרי יוסף

4 . לוין שמואל

ע"י ב"כ עוה"ד

א. דויטש ואח'

הנתבעים

פסק דין

  1. התובע, יליד 2.1.1953, נפגע בתאונת דרכים ביום 19.4.01, כאשר משאית פגעה במכונית מסוג פיאט, בה נסע התובע, ואשר הייתה שייכת לנתבע 3, ונהוגה בידי הנתבע מס' 4. השימוש במכונית היה מבוטח על ידי הנתבעות 1 ו-2.
  1. התובע נחבל בתאונה בגבו ובירך שמאל. הוא הועבר באמבולנס לבית החולים קפלן, שם אושפז למשך 4 ימים לבירור והשגחה ושוחרר לביתו למנוחה והמשך טיפול במסגרת קופת חולים.
  1. התובע המשיך לסבול מכאבים בצוואר ובגב התחתון, קבל טיפול פיזיותראפי, אך ללא הטבה. בדיקות הדמיה שנערכו לתובע (CT ו – MRI) הראו בקע דיסק עם לחץ על השורשים בגובה L5-S1. בדיקת EMG הדגימה הפרעה שורשית גבולית בין אותן חוליות.
  1. 8 חודשים לאחר התאונה עבר התובע ניתוח בו בוצעה דקומרפסיה (שחרור לחץ) מהעצב וקיבוע המקטע L5-S1.
  1. ד"ר כספי, אשר מונה כמומחה בתחום האורטופדי, קבע בחוות דעתו מיום 7.8.03 כי לאחר הניתוח, נותרה לתובע הגבלה קלה בכיפוף ע"ש מותני. ד"ר כספי העריך את נכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מן התאונה בשיעור 10% לצמיתות, לפי סעיף 37(7)א' לתקנות המוסד לביטוח לאומי. בחקירתו הנגדית לא הצליח ב"כ התובע לערער את קביעותיו של ד"ר כספי. התרשמתי כי המומחה בדק את התובע בדיקה יסודית, התחשב בכל הממצאים – ההדמייתים והקליניים, וכי הנכות שנקבעה על ידו משקפת נכונה את נכותו הרפואית של התובע בתחום האורטופדי.
  1. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, והתובע הגיש תביעת נכות מעבודה. ועדה רפואית לעררים קבעה ביום 22.12.05 כי לתובע נותרה נכות בתחום האורטופדי בשיעור 20% וכן נכות נוירולוגית בשיעור 5% לפי תקנה 31(4)(א)(1).
  1. קביעת המוסד לביטוח לאומי נעשתה אחרי קבלת חוות הדעת של ד"ר כספי, והיא מתייחסת לשני תחומים: לתחום האורטופדי ולתחום הנוירולוגי. עוד נציין, כי התובע התלונן בפני הועדה גם על נכויות בתחומים האורולוגי והפסיכיאטרי, אך נקבע שלא נותרה לו נכות בתחומים אלו.
  1. המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לשאלה, אם ניתן להסתמך על קביעת המל"ל לעניין הנכות הנוירולוגית?
  1. סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כי, משנקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל פגיעה בתאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה, תחייב קביעה זו. הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי המועד הקובע לעניין תחילת שמיעת הראיות בתיק לצרכי סעיף 6ב' הוא המועד שבו הוגשה חוות הדעת הרפואית הראשונה לבית המשפט [רע"א 1619/93 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו, פ"ד מז(4) 89 (1993)].

טוענת הנתבעת, כי משבחר התובע בדרך הראשונה, של מינוי מומחה על ידי בית המשפט, אין הוא יכול כיום לחזור אחורנית לדרך דיונית אותה זנח, ואין הוא יכול להתבסס על קביעות המל"ל, לא לעניין האורטופדי ולא לעניין הנוירולוגי, שכן שתיהן ניתנו לאחר תחילת שמיעת הראיות בתביעה.

  1. ברעא 8598/07 והבה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (5.12.07) נדונה שאלה דומה. גם שם נפגע התובע בתאונת דרכים, שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. לצורך קביעת דרגת נכותו של התובע, מינה בית המשפט מומחים בתחומים שונים, כאשר במקביל המשיך התובע בהליכים במל"ל. חלק מן המומחים שמונו על ידי בית המשפט הגישו חוות דעתם לבית המשפט ואילו המומחה בתחום הפסיכיאטרי מסר חוות דעתו רק לאחר שהתקבלה כבר במל"ל ההחלטה לגבי נכויותיו של התובע. התובע טען, כי יש לאמץ את קביעת המל"ל לעניין הנכות הפסיכיאטרית. טענתו שם היתה, כי יש לפרש את סעיף 6ב' לחוק הפיצויים כך שבמקרה בו מונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט, וההחלטה של המל"ל בדבר שיעורי הנכות התקבלה בין מועד הגשתה של חוות דעת רפואית של מומחה בתחום אחד לבין מועד הגשתה של חוות דעת בתחום אחר,אין לראות במועד הגשתה של חוות הדעת הרפואית הראשונה כמועד תחילת שמיעת הראיות ביחס לחוות הדעת השניה. גם שם התובע סבר כי קביעות המומחים תחייבנה בתחומים בהם הוגשו חוות הדעת, וקביעת המל"ל תחייב בתחומים שלגביהם טרם הוגשו בפועל חוות דעת המומחים.

בית המשפט דחה הטענה, וקבע: "במצב המשפטי הקיים, מועד תחילת שמיעת הראיות בתיק לצרכי סעיף 6ב' הוא מועד אחד ויחיד ביחס לקביעת דרגת הנכות בכל התחומים, לכן מועד שמיעת הראיות בתיק דנן החל עם הגשת חוות הדעת הרפואית הראשונה, וזאת ביחס לקביעת דרגת הנכות הרפואית בכל התחומים".

גם י. אנגלרד בספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שלישית, 2005) מסופק אם הפתרון של מועד שמיעת הראיות הוא מוצלח, אך מאחר שהמושג 'שמיעת ראיות' הוא כללי, הגשת חוות דעת בתחום כלשהו שוללת את תוקפה של קביעת נכות חיצונית על פי דין גם בכל תחום אחר (שם, בעמ' 647).

ואילו ברע"א 5392/01 ג'בר נ' נאדל, פ"ד נו(1) 535, שם הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לגבי מינוי מומחים במספר תחומים, ועוד בטרם הוגשו חוות דעתם, התקבלה קביעת המל"ל בעניינו של התובע, גם בתחומים נוספים. בית המשפט נתן שם תוקף להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, בכל הנוגע לתחומים שנכללו בתחומי ההסכמה הדיונית, ואילו קביעת המל"ל התקבלה לגבי תחומים אחרים, בהם לא הגיעו הצדדים לגבי הסכמה.

  1. לכאורה, על פי ההחלטה שנתנה בעניינו של והבה הנ"ל, הואיל וחוות דעתו של ד"ר כספי ניתנה לפני קביעת המל"ל, המסלול המחייב לקביעת דרגת נכותו של התובע הוא המסלול שנבחר על ידו לפי סעיף 6א' ואין תחולה לקביעת המל"ל גם לעניין הנכות הנוירולוגית. אך לטעמי, ניתן לאבחן המקרה שבפנינו מן ההלכה שנקבע בוהבה: תביעתו של התובע הוגשה 7 חודשים בלבד לאחר התאונה. מלכתחילה לא נתבקש מינוי מומחה בתחום הנוירולוגי, והתובע הסתפק במינוי אורטופד, שאכן מונה. נושא הנכות בתחום הנוירולוגי לא עלה כלל במסגרת התביעה.

אין לצפות מתובע, כי ידע להבחין בין כל מיחוש או פגיעה, אם הוא קשור לתחום האורטופדי או הנוירולוגי, במיוחד כאשר יש טווח השקה בין הנכויות בתחומים אלו, ככל שמדובר בפגיעה בע"ש. זאת ועוד, נוהג הוא לחייב את התובע בהוצאות שכר טרחת המומחים הרפואיים שמתמנים על ידי בית המשפט, באשר מדובר בתאונת עבודה. נוהג זה מטיל מעמסה כספית כבדה על תובעים, ולעיתים יבחרו שלא למצות זכותם במסגרת מינוי מומחה מטעם בית המשפט רק מן הטעם הזה.

בנסיבות אלו, אינני רואה לזקוף לחובת התובע את העובדה שלא התבקש מינוי מומחה גם בתחום הנוירולוגי.

כשם שבעניין ג'בר הנ"ל, פוצלה ההכרעה בדבר נכויותיו של התובע בתחומים השונים, בין נכויות שנקבעו על ידי מומחים רפואיים מוסכמים לבין נכויות שנקבעו במל"ל, כך ניתן לעשות גם בענייננו. התוצאה היתה שונה, אילו התבקש מינוי מומחה בתחום הנוירולוגי וחוות דעתו היתה מוגשת לאחר קביעת המל"ל. כאמור, מינוי כזה לא התבקש בכלל, בין מחמת חוסר מודעות התובע לנזק בתחום הנוירולוגי ובין מחמת חסרון כיס או כל סיבה אחרת.

  1. נכותו הרפואית של התובע הינה, אפוא, כדלקמן:

נכות אורטופדית בשיעור 10% - בגין הגבלה קלה בע"ש מותני לפי סעיף 37(7)א', ונכות נוירולוגית בשיעור 5% - לפי סעיף 31(4)(א)(1) לתקנות, וסה"כ נכותו הרפואית המשוקללת עומדת על 14.5%.

  1. עובר לתאונה, עבד התובע במפעל "ארגל" לייצור קרטונים. טוען התובע, כי לנכותו הרפואית השלכה מרחיקת לכת על חייו, ונכותו התפקודית גבוהה בהרבה מן הנכות הרפואית, וזאת על רקעו האישי של התובע. התובע לא חזר לעבודתו אחרי התאונה. הוא לא פנה לשיקום במל"ל, ואף לא ניסה למצוא עבודה אחרת, כי לטענתו, בשל עברו המכביד ונכותו – איש לא יאות לקבלו לעבודה. מן הטעם הזה, לא פנה לחפש עבודה, אף לא כשומר.

אין ספק, כי נסיבות חייו של התובע היו קשות, כפי שתוארו על ידו בתצהירו, ולא נסתרו: התובע למד בבית ספר עד כתה ב' בלבד. בגיל זה נפלט ממערכת הלימודים, מבלי שלמד קרוא וכתוב. אחר כך שהה בפנימיה עד גיל 12, שאז עזב גם את הפנימיה, והתדרדר לחיי פשע. בשנת 1978, בהיות התובע בן 25 לערך, נשפט ל-15 שנות מאסר. הוא שוחרר בשנת 1993, ואומץ על ידי האחראי לשיקום האסיר. במסגרת הליכי השיקום, עבר התובע הליך גמילה מסמים ונקלט במקום עבודתו במפעל 'ארגל', שם עבד ברציפות מאז שנת 1993 ועד לתאונה. התובע עבד כסבל וכפועל ייצור על המכונות לייצור קרטונים. מנהלי המפעל ובעליו, שמואל לוין וצבי לוין, תארו את עבודתו של התובע [עמ' 11 לפרוטוקול, עמ' 17 לפרוטוקול]: התובע עבד בקצה קו הייצור, בתחום שלוקחים את הקופסאות המוכנות וקושרים בחבילות ומכינים למשלוח. בדרך כלל, המכונה מוציאה חבילות המכילות בין 5 – 25 קופסאות בחבילה. התובע צריך היה לקחת את הקופסאות למכונת הקשירה ולהעביר את החבילות הקשורות למשטחים. מדובר בפעולה פיזית של הרמת מאות חבילות ביום, אשר שוקלות עד 10 ק"ג לחבילה.

בעקבות התאונה, והניתוח שעבר בגבו, הופסקה עבודתו של התובע. מר שמואל לוין העיד, כי היה אמנם מוכן לקבל את התובע בחזרה לעבודה, אך בשל העובדה שמדובר בעבודה פיזית, והתובע נפגע בגבו ועבר ניתוח, הוא נדרש להמציא אישור מרופא תעסוקתי כי הוא כשיר לעבודה בה עבד עובר לתאונה, ובהעדר אישור כאמור, סרב לקבלו חזרה לעבודה.

  1. ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי בנסיבות אלו, התובע למעשה איבד לחלוטין את כושר עבודתו. את נכותו התפקודית מציע ב"כ התובע להעמיד על 50%.

אינני סבורה כי בנסיבות העניין, איבד התובע את כושרו לעבוד. התובע תרץ את אי פנייתו לשיקום במל"ל וחוסר כל ניסיון למצוא עבודה אחרת בכך שהרופא אמר לו, כי הוא יכול להשתתק באם יעשה תנועה לא נכונה [עמ' 13 שו' 13-14]. לטענה זו, אין כל תימוכין. ההיפך הוא הנכון. ד"ר כספי, אשר בדק את התובע חודשים מספר לאחר הניתוח לקיבוע בעמוד השדרה סבור, כי מבחינה אובייקטיבית, תוצאת הניתוח מצויינת, אף שמבחינה סובייקטיבית, התובע אמנם יכול לסבול עוד כאבים. אין זכר לאזהרה בדבר סכנה לשיתוק אם יעשה תנועה בלתי נכונה.

  1. לאור המחלוקת באשר לנכות התפקודית של התובע, עתר התובע, בסיום שלב הבאת הראיות, בבקשה למנות מומחה שיקומי, לאור הנכויות הגבוהות שנקבעו לו במל"ל (כולל הפעלת תקנה 15) ולאור נסיבותיו של התובע – כאדם שאינו יודע קרוא וכתוב, ובהתייחס לעבודתו עובר לתאונה.

הנתבעת התנגדה למינוי. מעבר לטענות בפן הפרוצדורלי, בדבר הצורך בתיקון כתב תביעה – טענות שאין מקום לקבלן, טוענת הנתבעת לגופו של עניין, כי נהוג למנות מומחה שיקומי רק במקרים קשים ומורכבים. כאן, מדובר בנכות אורטופדית בשיעור 10%. זאת ועוד. טענת התובע כי אינו מסוגל לעבוד, לא נבחנה במציאות, שעה שהתובע הודה כי כלל לא ניסה לחפש עבודה.

"השאלה אם ומתי למנות מומחה לשיקום, במקרים של פגיעות ונכויות קשות עקב תאונה, צריכה להיות מוכרעת על פי הנסיבות... כך, למשל, בנכויות קשות רב מערכתיות כשרק התייחסות אל הנכויות והמגבלות כמכלול יוכל לתת תמונה הולמת של השפעת התאונה על התובע..." [רע"א 3044/01 יהודה קרייזל ואח' נ' אריק מלול ו-3 אח', תק על 2001(2), 1038 מפי כב' השופט אור].

אכן, אין למנות מומחה שיקומי שדבר שבשגרה, בכל מקרה בו סבור תובע כי נכותו הרפואית אינה משקפת את נכותו התפקודית. מינוי מומחה שיקומי צריך להיות שמור למקרים הקשים, בהם בשל ריבוי הנכויות בתחומים השונים, השפעתם ההדדית על תפקודו של התובע אינה יכולה לעלות מחוות הדעת, המתמקדות כל אחת בתחומה. להשלכה "המערכתית" של מכלול הנכויות יש לעיתים צורך להיזקק למומחה בתחום השיקום.

לא כך הדבר בעניינו. נכותו של התובע נובעת מן המגבלה בע"ש המותני – המגבלה האורטופדית והנוירולוגית. ההשלכה של נכות זו על תפקודו אינה מצריכה מינוי מומחה שיקומי. ואוסיף: מינוי מומחה שיקומי לא ירפא את מחדלו של התובע מלפנות למל"ל לשיקום מקצועי, שעה שמאז התאונה חלפו כ-7 שנים בהם התובע לא עשה דבר לשיקומו באופן מעשי.

  1. התובע היה עובד כפיים, והשקיע מאמצים רבים להמשיך בחיים נורמטיביים לאחר ששוחרר ממאסר, ואף נגמל מסמים. התובע התמיד במקום העבודה שקלט אותו במסגרת שיקומו כאסיר משוחרר, והכיר טובה לבעלי המפעל – בהתמדה בעבודה. כך, שעסקינן באדם נורמטיבי, שחיי חיי עבודה מלאים עובר לתאונה, והשתכר המירב שיכול היה להשתכר בנתוניו האישיים.

הלכה פסוקה היא שאחוזי הנכות הרפואית אינם מצביעים בהכרח, על אבדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב העבודה, בעיסוקו של התובע לפני התאונה ובטיב הפגיעה ובמגבלות שפגיעה זו מותירה בתפקודו של התובע. יש והפגיעה אינה פוגעת ביכולתו של התובע לבצע את עבודתו כמקודם, ויש שהפגיעה, אף ששיעורה אינו גבוה במיוחד, מונעת מן התובע את היכולת לשוב לעבודתו או לעיסוקו הקודם [ראה: ע"א 646/77 לוי נ' עמיאל, פ"ד לב(3) 589].

  1. כזה הוא המקרה שלפנינו: התובע לא יוכל לחזור לעבודת סבלות קשה, הדורשת מאמץ גופני מתמשך של סחיבה והרמת משאות. התובע לא כשיר לעבודה הדורשת הפעלת כישורים קוגניטיביים גבוהים, מאחר ולא למד ואף אינו יודע קרוא וכתוב. ספק, אם התובע יוכל לעבוד בעבודות אבטחה – לאור עברו הפלילי. יחד עם זאת, אין לקבל את הטענה, כי התובע משולל כל כושר עבודה. התובע יוכל בנכותו לעבוד בעבודות ייצור, בעמידה או בישיבה, שאינן דורשות מאמץ של הגב.
  1. בנסיבות אלו, בהן התובע איבד כנראה את כושרו לעבוד בעבודתו הקודמת, שהייתה כרוכה בהרמת ונשיאת משאות כבדים, אך לא נפגע כושרו לעבוד בעבודות ייצור ועבודות כפיים שאינן דורשות מאמץ גופני של הרמת משאות, יש להעמיד את נכותו התפקודית על 25%.
  1. סכום הנזק

מוסכם בין הצדדים, כי עובר לתאונה, עמד שכרו של התובע על סך 3,505 ₪ [סעיף 98 לסיכומי התובע, סעיף 42 לסיכומי הנתבעת]. סכום זה משוערך להיום עומד על סך (מעוגל) של 4,000 ₪.

המוסד לביטוח לאומי הכיר לתובע בתקופת אי כושר מלא עד ליום 26.2.02, דהיינו: במשך 10 חודשים. לאחריהם, נקבעה לו נכות זמנית בשיעור 50% למשך 3 חודשים נוספים, ו- 30% למשך 5 חודשים נוספים.

אמנם הנכות הזמנית שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי אינה מחייבת, אך יש לזכור כי התובע עבר ניתוח בגבו כ-8 חודשים לאחר התאונה. יש להניח כי עד למועד הניתוח, היה התובע משולל כל כושר עבודה. כמו כן, יש להכיר בתקופת החלמה של מספר חודשים לאחר הניתוח, במהלכם היה התובע מנוע מלחזור לעבודה כלשהי.

התובע זכאי, אפוא, לפיצוי בגין הפסד שכר מלא למשך 18 חודשים, ובסה"כ בסכום של 72,000 ש"ח ובצרוף ריבית (מאמצע התקופה) עומד הפיצוי בגין אי כושר מלא על סך של 89,280 ₪.

לאחריהם, ועד היום, זכאי התובע לפיצוי בגין הפגיעה בכושר השתכרותו, בהתאם לנכות התפקודית שנקבעה לו, בסכום של 66,000 ש"ח ובצרוף ריבית מאמצע התקופה עומד הפיצוי בגין הפסד השתכרות חלקי לעבר על סך של 71,940 ₪.

20. באשר להפסד ההשתכרות לעתיד, אינני מקבלת את טענת ב"כ התובע כי יש לחשב את הפסד ההשתכרות לעתיד עד גיל 70 ואף מעבר לכך. מאידך, אין גם לקבל את חישובי הנתבעים, שנערכו עד גיל 65 בלבד. הלכה פסוקה היא כי בהעדר נתונים לסתור, יש לפסוק את הפסד ההשתכרות לעתיד עד גיל הפרישה הקבוע בדין [ע"א 10701/05 וערעור שכנגד, נינט פטרומילו נ' קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (16.7.07)], דהיינו: עד גיל 67. על אחת כמה וכמה, כאשר עסקינן בעובד כפיים. כמו כן, אין לקבל את הטענה כי התובע היה משביח את שכרו כדי השכר הממוצע במשק. מנהל המפעל, מר צבי לוין הודה כי "מעבר לתחומים שהוא עשה הוא לא יכול היה להתקדם" {עמ' 11 לפרוטוקול מיום 2.3.05]. ואילו הבעלים של מפעל ארגל, מעבידו של התובע העיד, כי שכרם ההתחלתי של עובדי ייצור הינו שכר מינימום, וכי לאחר לאחר 7-8 שנים מתווספים כ- 25% בגין תוספת ותק. הווי אומר, שגם עם תוספת הוותק, אפילו והיתה מוכפלת עד היום, לא היה התובע מגיע לשכר הממוצע במשק.

הפסד ההשתכרות לעתיד יחושב לפי נכותו התפקודית, במכפלת שכרו המשוערך, המגלם את מלא פוטנציאל ההשתכרות של התובע, בהיוון עד גיל 67, ובסה"כ 119,406 ₪.

  1. התובע עותר לפסוק לו פיצויים בגין הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים והוצאות לניידות. לתובע אין, ולא היתה מכונית. התובע מתנייד במוניות, שכן הוא מתקשה לטענתו, לעלות לאוטובוס ולרדת ממנו.

הנני מתקשה לקבל את הטיעון כי נבצר מן התובע לנסוע באוטובוס בשל מגבלותיו כתוצאה מן התאונה. הנני מוכנה לקבל את הטיעון כאמור, בתקופות הסמוכות לתאונה ולניתוח שעבר התובע בגבו. אך משהתייצב מצבו הרפואי, אינני רואה מניעה לנסיעה בתחבורה ציבורית.

ערה אני לטענות הנתבעים כי לא הוצגו אסמכתאות להוצאות הנסיעה, מה גם שעסקינן בתאונת עבודה, ולכן זכאי התובע לפנות למוסד לביטוח לאומי לקבל החזר הוצאותיו. יחד עם זאת, המל"ל לא מכיר בכל הוצאות הנסיעה, אלא בהוצאות לצורך טיפול רפואי בלבד, ובתקופות הסמוכות לתאונה ולניתוח שעבר התובע, מוכנה אני לקבל את טענתו כי נזקק באופן מוגבר לנסיעה במוניות. לפיכך, הנני מוצאת לפסוק לתובע באופן גלובלי, סך של 5,000 ₪ לעבר ולעתיד, בשל הוצאות נסיעה.

  1. בסמוך לאחר התאונה ולאחר הניתוח שעבר בגבו,כאשר היה התובע מרותק למיטתו ושהה באי כושר מלא, מסכימה גם הנתבעת כי התובע נזקק לעזרת הזולת. עזרה זו קבל מאשתו – עד לפטירתה, ומאחותו. מדובר היה בעזרה בפעולות היום-יום כולל רחצה, הגיינה אישית, לבוש, תגלחת וכיוצ"ב. גם לאחר תקופות אי הכושר המלא, ממשיך התובע להיזקק לעזרה בסחיבת משאות, בקניות, בנקיון הבית. עזרה זו מעניקה לו אחותו.

אכן, הלכה פסוקה כי גם ניזוק הזקוק לעזרה, וזו ניתנה לו על ידי בן זוגו או קרובו ולא על ידי עובד בשכר, זכאי לקבל פיצוי נאות בגין העזרה שנתנה לו. התובע עותר לפסוק לו פיצוי בסך 15,000 ₪ לעבר. בהתחשב בתקופת אי הכושר הממושכת של התובע ובמגבלותיו בתקופת אי הכושר ובמהות העזרה לה נזקק, מאז התאונה ועד היום, הנני מקבלת את עמדת התובע, ופוסקת לו בגין עזרת צד ג' לעבר סך של 15,000 ₪.

התובע יזקק לעזרה גם בעתיד, במיוחד כעת משהתאלמן. הנני מעמידה הפיצוי בגין עזרת צד ג' לעתיד, בהתחשב במגבלותיו, על סך 25,000 ₪.

  1. התובע עותר לפסוק לו פיצוי בגין הפסדי פנסיה, לעבר ולעתיד. התובע עבד במקום עבודה שהפריש עבורו כספים לקרן פנסיה – מבטחים. ראיות לעניין זה הובאו לא רק מפי התובע אלא גם מפי מעסיקו – מר שמואל לוין, ומפי מר משה בסון, נציג מבטחים. מעדויות אלו עולה, כי ההפרשות למבטחים כללו 8.33% עבור פיצויים ועוד 6% עבור פנסיה מקיפה. ההפרשות פסקו עם הפסקת עבודתו ב'ארגל' בעקבות פציעתו בתאונה. התובע משך את כספי הפיצויים שנצברו לזכותו.

על העסקתו של התובע במפעל 'ארגל' חלו הוראות הסכם עבודה קיבוצי כללי למקצועות הקרטונג', הנייר והקרטון. על פי הסכם זה, זכאים העובדים בענף לביטוח פנסיוני. התובע הפסיד את כושרו לעבוד בעבודתו הקודמת, ומשכך – יגרם לו הפסד פנסיה, באשר חדלו ההפרשות עבורו לקרן פנסיה, ובהגיעו לגיל פרישה, לא יקבל פנסיה שאחרת הייתה נצברת לזכותו.

התובע החל עבודתו במפעל 'ארגל' בשנת 1993, בהיותו כבן 40 שנה. אלמלא התאונה, ולאור התמדתו בעבודה עד לתאונה, ניתן להניח כי היה ממשיך לעבוד עד גיל הפרישה, והיה צובר פנסיה, בשיעור 54% משכרו (2% לשנה). החלק היחסי של הפנסיה על סכום הפסד ההשתכרות החודשי של התובע הינו איפוא, 540 ש"ח ובהיוון כפול עומד הפסד הפנסיה על סך 106,876 ₪.

  1. את הנזק הבלתי ממוני יש לחשב לפי הנכות הרפואית ששיעורה המשוקלל עומד על 14.5%, ובצרוף 8 ימי אשפוז, ובהפחתת גיל, בסך של 26,884 ש"ח (כולל ריבית והצמדה ממועד התאונה).
  1. אין לקבל את עתירת התובע בסיכומים לפסוק לו פיצוי בגין התאמת דיור, משלא הובאה כל ראיה לצורך בהתאמת דיור בשל נכותו או מגבלותיו, ואף לא הובאה כל ראיה לגבי עלות התאמת הדיור, בין בגין התקנת מעלית ובין בגין מעבר דירה לדירה בקומת קרקע.
  1. מן הפיצויים שנפסקו לתובע יש לנכות את תגמולי המל"ל לפי שיעור הנכות שנקבעה לו בועדת הערר (36% כולל תקנה 15), בסך של 142,797 ₪, בהתאם לחוות דעת אקטוארית עדכנית שצורפה – ללא עוררין מצד התובע – לסיכומי הנתבעים.

כמו כן, יש לנכות את התשלומים התכופים שקבל התובע, שסכומם המשוערך עומד על סך כולל 16,776 ש"ח כאמור בסעיף 69א' לסיכומי הנתבעים.

על היתרה יתווספו הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ט"ו ב אדר א, תשס"ח (21 בפברואר 2008), בהעדר הצדדים.