ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חזן נגד אלתר :


בתי המשפט

בית משפט השלום נתניה

א 003417/03

בפני:

בפני כב' השופטת יעל קלוגמן

תאריך:

21/02/2008

1 . חזן אסתר

2 . חזן חנן

בעניין:

התובעים והנתבעים שכנגד

אריאלי שמואל

ע"י ב"כ עוה"ד

נגד

ד"ר אלתר אברהם

הנתבע והתובע שכנגד

רייסקין יעקב

ע"י ב"כ עוה"ד

פסק-דין

1. בחודש ינואר 1999 פנו התובעים, ה"ה אסתר וחנן חזן, למשרד הנתבע, עוה"ד ד"ר אברהם אלתר ז"ל, לצורך ייעוץ בעניין פטור ממס שבח במכירת דירת מגורים.

התובעים טוענים כי פעלו בהתאם לחוות דעתו ולעצותיו של עו"ד אודי שוסטק, אשר טיפל בעניינם מטעם הנתבע, אך למרות זאת חוייבו במס שבח.

השגה שהגיש עו"ד שוסטק על החיוב נדחתה, ובעקבות כך התקיימה פגישה בין הצדדים בעניין הגשת ערר על דחיית ההשגה.

אין מחלוקת כי בפגישה זו סוכם שכר טרחה גלובלי, בסך 10,000 דולר ומע"מ, אך יש מחלוקת אם שכר טרחה זה כלל אף שכר טרחה עבור שירותים שניתנו לתובעים טרם הגשת הערר. בשלב מסויים, לאחר שהערר הוגש, התפטר משרד הנתבע מייצוגם של התובעים, והם נצרכו להחליף את בא-כוחם.

בתביעה העיקרית תבעו התובעים מהנתבע החזר של שכר הטרחה ששולם, בסכום של 59,020 ₪ (למועד הגשת התביעה).

בתביעה שכנגד תבע הנתבע מהתובעים תשלום לפי שעות עבודה, ולא על פי סכום גלובלי, וזאת הן עבור עבודה שבוצעה טרם הגשת הערר והן עבור העבודה שהיתה כרוכה בטיפול בערר, בניכוי הסכום ששילמו; ובסה"כ - 96,782 ₪ (למועד הגשת התביעה שכנגד).

2. וזו השתלשלות הדברים הדרושה לעייננו:

פנייתם של התובעים אל משרד הנתבע לוותה במכתב, מיום 19.1.99, שכתבה התובעת (נספח א' לכתב ההגנה). במכתב זה נאמר כי התובעים בנו שתי דירות על מגרש שקיבלו במתנה. הדירה הראשונה נמכרה באוגוסט 1998 (להלן: הדירה הראשונה), ועבור הדירה השנייה התקבל טופס 4 בספטמבר 1998 (להלן: הדירה השנייה), והתובעים שוקלים למכור אותה. עוד נאמר באותו מכתב כי התובעים רכשו דירה ברמת פולג, אשר נכון למועד המכתב היתה מצוייה לקראת סיום בנייתה וקבלת טופס 4 (להלן: הדירה בפולג).

התובעים ביקשו את הייעוץ לגבי מכירת הדירה השנייה.

3. עו"ד שוסטק יעץ לתובעים להעביר את הדירה בפולג, ללא תמורה, לבנם, באופן שכאשר יוצא טופס 4 לדירה זו, התובעים לא יהיו בעלי שתי דירות מגורים בעת ובעונה אחת, ולא יצטרכו להמתין ארבע שנים למכירת הדירה השנייה, על מנת לזכות בפטור ממס שבח בגין מכירתה. התובעים אכן פעלו בהתאם לעצה זו. בגין ייעוץ זה חוייבו התובעים בשכר טרחה, לפי שעות עבודה, בסך 3.339 ₪ (כולל מע"מ), והם שילמו בהתאם לחיוב זה (החשבונית מיום 18.4.99, נספח ב' לכתב ההגנה).

התובעים טוענים כי במסגרת הייעוץ האמור נדון עניינה של הדירה השנייה אל מול הדירה בפולג, וכי עו"ד שוסטק חיווה דעתו באופן ברור, כי אם יעבירו מרשותם את הדירה בפולג לפני שיוצא לה טופס 4, הם לא ייחשבו בעלי שתי דירות מגורים, במועד שבו יוצא טופס 4 לדירה בפולג. עו"ד שוסטק העיד כי המליץ עוד לפני התובעים להמתין עם מכירת הדירה השנייה עד שיחלפו 18 חודשים מאז מכירת הדירה הראשונה. התובעים קיימו אף עצה זו.

4. בחודש מרס 2000 מכרו התובעים את הדירה השנייה, ולהפתעתם - נדרשו לשלם מס שבח (לגירסתם - בסכום של 451,000 ₪, ולגירסת עו"ד שוסטק - בסכום של 600,000 ₪, לאחר שהשומה תוקנה; אך לענייננו אין צורך לקבוע מסמרות בדבר סכום השומה).

התובעים פנו בטרונייה אל עו"ד שוסטק ואף אל הנתבע, ונענו כי תוגש השגה מטעמם, על מנת לבטל את החיוב, שאינו מוצדק.

אין מחלוקת כי עו"ד שוסטק הגיש את ההשגה, אשר נדונה במהלך שנת 2001, אך נדחתה.

5. עם דחיית ההשגה התקיימה, ביום 19.8.01, פגישה במשרד הנתבע, בהשתתפות התובעים, הנתבע ועו"ד שוסטק. התובעת העידה כי פגישה זו התקיימה זמן קצר לפני תום המועד להגשת הערר. לדבריה, הנתבע הבטיח לתובעים כי הערר יתקבל.

במהלך אותה פגישה התנהל בין הצדדים משא ומתן לגבי שכר הטרחה. התובעת העידה: "אציין כי בשיחה עם עו"ד אלתר ועו"ד שוסטק, הדרישה שלהם היתה 11,000 דולר עבור הטיפול הקודם, ועוד 15,000 דולר עבור הערר (יחד 26,000 דולר). עו"ד שוסטק התנגד לכך שעו"ד אלתר יפחית את הסכום. עו"ד אלתר ראה שאנו כל כך לא מרוצים, ואז עו"ד שוסטק עזב את החדר, וסיכמנו עם עו"ד אלתר שנשלם 10,000 דולר עבור הגשת הערר, ותו לא.

ש. את טוענת שהוא ויתר על שכ"ט עבור הטיפול שהיה לפני כן?

ת. עו"ד אלתר לא ידע שאתם תתפטרו מהייצוג ועשה חישוב שאם הוא יקבל 10,000 דולר עבור הערר, זה יניח את דעתו. כך סגר איתנו".

על השאלה מה ההצדקה העניינית שרואה התובעת, שלא לשלם עבור הטיפול שקדם לערר, היא השיבה: "לפי הייעוץ שקיבלנו מעו"ד שוסטק, הטיפול שלו היה צריך להסתכם בהעברת הדירה לבן במתנה וקבלת הפטור ממס שבח, ועבור זה שילמנו לו (החשבוניות הקודמות). מבחינתנו, זה היה צריך להיות סוף הטיפול. כאשר הגיעה השומה המפתיעה ממס שבח, עו"ד שוסטק אמר שהוא יטפל בביטול הדרישה, כי אינה לגיטימית. כנראה שמדובר בהשגה. ההשגה נדחתה, ואז קיבלנו מכתב מעו"ד שוסטק, ביום 13.8.01, ... שהחוב שלנו עומד על 11,000 דולר עבור הטיפול אחורנית, ושהם דורשים 15,000 דולר + מע"מ להגשת הערר, ושצריך להגישו עד יום 1.9.01. הוא ביקש שנאשר לו תנאים אלה כדי שיטפל בערר" (בעמ' 5 - 6 לפר').

זה היה הרקע לפגישה בין הצדדים ביום 19.8.01, אשר בה - על פי גירסת התובעת - סיכמו התובעים עם הנתבע עצמו, ושלא על דעתו של עו"ד שוסטק, כי ישלמו שכ"ט בסך

10,000 דולר ומע"מ, רק עבור הטיפול בערר.

התובעת הצהירה והעידה כי אלמלא היה הנתבע מקבל על עצמו את ייצוגם של התובעים בערר, הם לא היו משלמים לו מאומה, הן כיוון שראו אותו כאחראי לתוצאות הייעוץ המשפטי, שניתן להם במשרדו, והן כיוון שלא היו מרוצים מהטיפול בהליך ההשגה שלא צלח.

התובעים אינם חולקים על טענת הנתבע כי סוכם ביניהם, באותה פגישה, שאם הטיפול בערר יסתיים בהצלחה, ואם יאותו התובעים לעשות כן - הם ישלמו לנתבע סכום נוסף של 10,000 דולר ומע"מ.

בתום הפגישה לא נערך מסמך בכתב לגבי הסכם שכר הטרחה. ביום 22.8.01 שלח עו"ד שוסטק מכתב אל התובעים, שנושאו: "סיכום שכ"ט", ובו כתב, בסעיף 2: "בגין הטיפול עד כה והטיפול בערר, ישולם שכ"ט בסך 10,000 דולר + מע"מ".

התובעת טענה כי דברים אלה אינם נכונים ואינם משקפים את הסיכום שהושג בין התובעים לבין הנתבע עצמו. לדבריה, הסיכום בכתב, שערך עו"ד שוסטק, התקבל אצל

התובעים בפקס מספר ימים לאחר הפגישה, אך "אנו לא עורכי דין ולא התעמקנו בנוסח של סעיף 2 של הסיכום" (בעמ' 5 לפר').

במכתבו האמור של עו"ד שוסטק צויין אף הסיכום, כי אם הערר יצלח, יוסיפו התובעים שכר טרחה נוסף בסך 10,000 דולר ומע"מ, לפי שיקול דעתם.

עו"ד שוסטק העיד כי לא זכור לו שיצא מהפגישה, וכי חלק ממנה התקיים בין התובעים לבין הנתבע לבדו. עם זאת, הוא אישר כי הוא מצידו התנגד לסיכום שהושג (בעמ' 16 לפר'). עוד העיד עו"ד שוסטק כי משרד הנתבע נהג לגבות עבור הגשת ערר מסוג זה לפחות 5,000 דולר, ועד לשכ"ט של 20,000 דולר עד 30,000 דולר. על כן עימת אותו ב"כ התובעים עם כך, שאם שכר הטרחה עבור הטיפול הקודם עמד על כ- 10,000 דולר, עולה שעבור הטיפול בערר נדרשו התובעים לשלם כ- 1000 דולר בלבד, דבר שאינו מתיישב עם רמת שכר הטרחה, שעו"ד שוסטק העיד עליה. בתשובה אמר עו"ד שוסטק, כי הוא אמנם התנגד לסיכום שהושג. עוד אישר עו"ד שוסטק, כי לא יצא במשרד הנתבע מסמך חשבונאי, כי חוב העבר כוסה באמצעות שכר הטרחה שהוסכם.

עו"ד שוסטק העיד, כי הנתבע עצמו היה מודע לטענת התובעים בדבר הסיכום אודות שכר הטרחה, שנערך עמו. הנתבע אמנם נפטר, למרבה הצער, ביום 21.2.07, אך במועד שמיעת ההוכחות (ביום 29.10.06), לא נטען כי בשל מצב בריאותו הוא לא הגיש תצהיר משלו.

לנוכח דבריו האמורים של עו"ד שוסטק בדבר מודעותו של הנתבע לטענת התובעים, יכול היה הנתבע - לו חפץ להציב את עדותו-שלו כנגד טענה זו - ליתן תצהיר ואף להעיד (לרבות בדרך של שמיעת עדותו במקום אישפוזו, אפשרות שב"כ הנתבע מציין בסיכומיו). הנתבע יכול היה לעשות כן אף על דרך של בקשה לעדות-הזמה.

הימנעותו של הנתבע מלהעיד בעצמו - על אף היותו מודע לגירסת התובעים, הן לפני דיון ההוכחות (על פי עדותו של עו"ד שוסטק), וודאי אחריו - מהווה "שתיקה רועמת" שתומכת בטענת התובעים בדבר תוכן ההסכם שהושג עמו.

ב"כ הנתבע טוען (בסעיף 54 של סיכומיו) כי התובעים מנסים לעשות שימוש נואל במצב בריאותו הרעוע של הנתבע, וכי לו היה הנתבע יודע את גירסת התובעים, כי בהסכם מאוגוסט 2001 הוא ויתר על שכר טרחה לגבי שירותים שקדמו להגשת הערר, הוא היה מבקש למסור עדות, אפילו במקום אישפוזו. טענה זו אינה מתיישבת עם עדותו של עו"ד שוסטק, שאישר כי הנתבע עצמו היה מודע לגירסה זו, עוד בשלבי ההליכים המקדמיים בתיק.

ב"כ התובעים מדגיש, בסיכומי התשובה שלו, את דברי הנתבע, שנמסרו מספר פעמים במהלך ההליכים המקדמיים, כי הסיבה למסירת תצהיר ועדות על ידי עו"ד שוסטק, ולא על ידיו עצמו, היא שהוא עצמו אינו בקיא בפרטי המקרה, אלא עו"ד שוסטק, ולא סיבה שבטעמי בריאות.

יש לציין כי בסעיף 27 של כתב ההגנה הועלתה אף, אם כי בשפה רפה, טענה של העדר יריבות, לאמור: כי התובעים לא פנו לייעוץ אל הנתבע, אלא אל עו"ד שוסטק ממשרדו, אך ב"כ הנתבע זנח טענה זו (בעמ' 19 לפר'). עצם העלאתה של טענה זו בכתב ההגנה היא אינדיקציה נוספת לעמדתו של הנתבע עצמו במחלוקת שבה עסקינן.

בנסיבות אלה, צודק ב"כ התובעים בטענתו כי הימנעותו של הנתבע מלהעיד בעצמו יוצרת

חזקה ראייתית, לטובת התובעים, לגבי תוכנו של הסכם שכר הטרחה.

6. עדותה של התובעת עשתה עלי רושם אמין. אף הדברים שצויינו לעיל, מתוך עדותו של עו"ד שוסטק; בצירוף העדר עדות של הנתבע עצמו - כל אלה תומכים בגירסתם של התובעים אודות הסיכום שהושג ביניהם לבין הנתבע בעניין שכר הטרחה.

סיכום זה אף סביר, בהתחשב בהפתעה שנגרמה, הן לתובעים והן לנתבע, מהחיוב במס שבח, בניגוד לחוות הדעת של עו"ד שוסטק, שניתנה על דעת הנתבע. יש בדבר כדי להסביר מדוע לא ערך הנתבע עם התובעים הסכם שכר טרחה לגבי הטיפול בהשגה שהגיש מטעמם. אף העובדה שאינה במחלוקת, כי סוכם שאם הערר יוכתר בהצלחה, ישקלו התובעים להכפיל את שכר טרחתו של הנתבע, מצביעה על שיקול כי בדרך זו יינתן תשלום

גם עבור העבודה שהושקעה בטיפול בהשגה אשר נדחתה. אין מחלוקת כי תוספת תשלום זו הותנתה בהצלחת הערר, וגם אז נמסרה היא לשיקול דעתם של התובעים.

ב"כ הנתבע טוען כי על פי עדותה של התובעת עצמה, הנתבע דרש מהתובעים גם שכר טרחה עבור הטיפול בהשגה, ועל כן יש לראות את ההסכם ככולל גם שכר טרחה זה, ולא רק שכר טרחה עבור הטיפול בערר. טענה זו מוציאה את דברי התובעת מהקשרם. התובעת הדגישה בעדותה, כי התובעים דחו את דרישת הנתבע לגבי שכר טרחה בגין הטיפול בהשגה, שאותו ראו כמתחייב מאחריותו של הנתבע לייעוץ שניתן להם. התובעים טוענים כי הם הסכימו לשכר הטרחה עבור הערר, במידה מסויימת, בלית ברירה, משקרב המועד של תום התקופה להגשתו, ולנוכח המצוקה שנקלעו אליה, לאחר שחוייבו במס שבח, בניגוד לציפייתם, ולאחר שההשגה נדחתה. התובעת הדגישה, כי אלמלא הושג הסכם שכר הטרחה לגבי הייצוג בערר, לא היו התובעים משלמים לנתבע מאומה.

התובעת תיארה בפרוטרוט ובאופן משכנע את המשא ומתן עם הנתבע, ואת השגת ההסכם עמו, בניגוד לדעתו של עו"ד שוסטק (עובדה שאינה במחלוקת), ואילו הנתבע נמנע מלהעיד בעצמו כנגד גירסת התובעים.

על פי כל האמור, אני מקבלת את גירסת התובעים, כי הסכם שכר הטרחה היה: תשלום בסך 10,000 דולר ומע"מ, עבור הטיפול בערר בלבד, וללא חיוב עבור עבודות שקדמו להגשת הערר; בתוספת אפשרות להכפלת שכר הטרחה האמור, אם הערר יצלח, ועל פי שיקול דעתם של התובעים.

7. בכתבי הטענות, ובתצהירו של עו"ד שוסטק מטעם הנתבע, הועלו מספר טענות חמורות כלפי התובעים: טענה אחת היתה כי במהלך בירור ההשגה הסתבר כי התובעים הסתירו מהנתבע ומעו"ד שוסטק את העובדה כי בשנת 1997 או 1998 הם מכרו דירת מגורים נוספת, שלא נזכרה במכתבם אל הנתבע מיום 19.1.99. מכתבי הטענות הללו עלה, כאילו מכירתה של אותה דירה נוספת, שלא גולתה לנתבע ולעו"ד שוסטק, היא שהיתה הטעם לחיובם של התובעים במס שבח בגין מכירת הדירה השנייה.

התובעים כפרו בטענה זו וטענו כי במכתבם האמור הם מסרו לנתבע את הפרטים המלאים אודות הדירות שהיו להם, וכי לא היתה כל דירה נוספת שמכרו, ושלא גילו אודותיה לנתבע.

בעדותו בביהמ"ש אישר עו"ד שוסטק טענה זו של התובעים והודה כי אין זה נכון שהיתה דירה נוספת שמכרו, מבלי לגלות זאת לו ולנתבע (בעמ' 17 לפר').

טענה נוספת של הנתבע כנגד התובעים היתה כי את שכר הטרחה המוסכם, בסך

10,000 דולר ומע"מ, הם לא שילמו מייד, אלא פרסו אותו ל- 17 תשלומים, בניגוד למוסכם. מנגד טענו התובעים, כי פריסת התשלומים היתה בהסכמת הנתבע.

אף לגבי טענה זו אישר עו"ד שוסטק, בעדותו, את דברי התובעים, היינו: כי משרד הנתבע הסכים לפרוס את הסכום ל- 17 תשלומים. לשאלה מדוע, אם כך, נטען מטעם הנתבע כי התובעים הפרו את הסכם שכר הטרחה בפריסה זו לתשלומים, השיב עו"ד שוסטק: "אין לי תשובה על כך" (בעמ' 18 לפר').

לא היה מנוס מהרושם, כי היה לעו"ד שוסטק אנטגוניזם כלשהו כלפי התובעים, שכן הוא ייחס להם מעשה בלתי נאות של הסתרת מידע חיוני מבאי-כוחם, באופן שיצר את הרושם כי הסתרת מידע זה היא שגרמה לחיובם במס שבח, ואילו הם מצידם באים בטענות אל באי-כוחם. אף הטענה של פריסת שכר הטרחה ל- 17 תשלומים, על דעת התובעים בלבד, ובניגוד למה שסוכם עמם, נועדה ליצור רושם כי התובעים אינם מקיימים מה שמסוכם עמם ו"יוצרים עובדות", באופן חד צדדי.

כאמור, שתי הטענות הללו קרסו לחלוטין, בעדותו של עו"ד שוסטק. אף "שתיקתו הרועמת" של הנתבע מדברת בעד עצמה.

8. התרשמתי כי לאותו אנטגוניזם מסויים, שהיה לעו"ד שוסטק כלפי התובעים, היה משקל לא מועט בהתפטרות של משרד הנתבע מייצוגם של התובעים בערר, לאחר שהוגש.

הערר הוגש ביום 29.8.01. בשלב מסויים לאחר מכן הציעו שלטונות מס שבח פשרה שלפיה ישלמו התובעים 200,000 ₪, במקום הסכום של כ- 450,000 ₪, או 600,000 ₪,

שנדרש מהם על פי השומה. עו"ד שוסטק המליץ לפני התובעים לקבל הצעה זו, אך התובעים דחו אותה וביקשו להמשיך בהליך הערר. לתובעים היתה טענה בעניין זה כלפי עו"ד שוסטק, כיוון שחשו כי הוא מנסה להסיר מעליו את האחריות לייעוץ שנתן להם, באמצעות הסדר הפשרה שהוצע, בעוד שלפי הבנתם, על פי אותו ייעוץ לא היה מקום לחייבם כלל במס שבח.

כמו כן, בראשית ספטמבר 2001 קיבל עו"ד שוסטק מכתב של גב' שוש מדר ממס שבח,

שנועד להסביר את עמדתם של שלטונות המס, כי התובעים חייבים במס שבח בגין מכירת הדירה השנייה. ההסבר היה טמון בדו"ח מפקח לצורך טופס 4, מיום 20.8.98, לגבי הדירה השנייה, אשר צורף למכתבה של גב' מדר, וממנו עלה כי שלטונות המס טוענים, כנראה, כי הדירה השנייה כבר היתה מוכנה, ובגדר "דירת מגורים", במועד שבו נמכרה

הדירה הראשונה (באוגוסט 1998). מעדותו של עו"ד שוסטק בביהמ"ש עלה כי עם קבלת מסמך זה התעורר אצלו חשש כי טענת שלטונות המס בדבר היותם של התובעים בעלים של שתי דירות מגורים בעת ובעונה אחת, תתמקד דווקא אל מול הדירה הראשונה, ולא אל מול הדירה בפולג, שלגביה התמקד הייעוץ שנתן לתובעים בשנת 1999.

סמוך לכך התקיימה במשרד הנתבע פגישה שבה העלו התובעים את טענותיהם לגבי הטיפול בעניינם על ידי משרד הנתבע.

למחרת אותה פגישה שלח עו"ד שוסטק לתובעים, ביום 3.9.02, "מכתב אולטימטום" (נספח ב' לכתב התביעה המתוקן), ובו כתב כי לנוכח הטענות שהועלו על ידם, הוא מודיעם כי משרד הנתבע ייאלץ להתפטר מהמשך ייצוגם, "אלא אם תאשרו ותתחייבו, באמצעות חתימה ע"ג מכתב זה, כי לא תועלה על ידכם בעתיד כל טענה, מכל סוג ומין שהוא, ביחס לטיפול ו/או ייעוץ שהוענק לכם על ידי משרדנו עד ליום זה."

בהמשך המכתב נאמר: "לאור לחצי הזמנים והצורך בהגשת תצהירים לבימ"ש, אודה לאישורכם המהיר".

על מכתב זה השיבו התובעים במכתבם מיום 5.9.02 (נספח ג' לכתב התביעה המתוקן), כי הדרישה אינה מקובלת עליהם, והם מוחים על עצם הצגתה. עוד כותבים התובעים כי הם מצידם פעלו לכל אורך הדרך על פי הייעוץ שקיבלו ממשרד הנתבע, הן לגבי הסכם המכר והן לגבי ההליכים במס שבח, "ועדיין אנו מקווים כי הייעוץ שקיבלנו יעמוד במבחן התוצאה בערר" (אציין כבר כאן, כי כך אמנם אירע בסופו של דבר).

התובעים מוסיפים וכותבים, כי רק לאחר סיום ההליכים, הם יוכלו לדעת אם יש להם טענות כנגד משרד הנתבע, ואינם רואים סיבה לוותר מראש על טענות כאלה, ככל שיהיו להם.

משדחו התובעים את דרישתו האולטימטיבית של משרד הנתבע (באמצעות עו"ד שוסטק), הוא שלח אליהם, ביום 9.9.02, מכתב ארוך, ובו הודיעם כי משרד הנתבע מתפטר מייצוגם (נספח ד' לכתב התביעה המתוקן).

במצב דברים זה נאלצו התובעים לשכור שירותיו של עורך-דין אחר, עו"ד אריאלי, לצורך המשך ייצוגם לפני ועדת הערר. משרד הנתבע התפטר מהייצוג בשלב שבו היו התובעים צריכים להגיש את תצהיריהם (עניין המועד הקרוב להגשת התצהירים הועלה, כאמור, ב"מכתב האולטימטום" של עו"ד שוסטק). עו"ד שוסטק דאג אמנם לבקש מועדת הערר להאריך את המועד להגשת התצהירים, אך גם כך, ברור כי התובעים נקלעו למצב של לחץ

שבו נדרשו להעמיד במהרה עורך-דין אחר שילמד את כל החומר הדרוש, יגיש את תצהיריהם וייצג אותם בהמשך ההליך.

התובעים שילמו לעו"ד אריאלי שכר טרחה באותו סכום שסוכם עם הנתבע, קרי:

10,000 דולר ומע"מ. עו"ד אריאלי המשיך בטיפול בערר, ובסופו של דבר הושגה הסכמה בדבר קבלת הערר וביטול חיובם של התובעים במס שבח.

9. אני מקבלת את טענת התובעים כי משרד הנתבע הפר את ההסכם עמם, ללא הצדקה.

השתלשלות הדברים שמפורטת במכתב ההתפטרות של עו"ד שוסטק אינה מעלה הצדקה עניינית להפסקת ייצוגם של התובעים, בעוד הליך הערר בעיצומו. בין היתר, טוען עו"ד שוסטק (בסעיף 18 של המכתב האמור) כי הסיבה העיקרית לאי אישור הפטור ממס שבח, באותו שלב, "נעוצה בכך שלא מסרתם לנו מידע בדבר שתי הדירות שהיו לכם במקביל, לטענת רשויות מס שבח".

כפי שצויין לעיל, עו"ד שוסטק אישר בעדותו, כי טענתו זו כלפי התובעים לא היתה נכונה, וכי הם לא הסתירו ממנו או מהנתבע כל מידע אודות כל הדירות שהיו להם, בכל זמן רלבנטי.

עו"ד שוסטק העיד כי הוא היה מודע לחשש פן טענת שלטונות המס בדבר היותם של התובעים בעלים של שתי דירות בעת ובעונה אחת, תועלה לא רק ביחס לדירה בפולג, אלא גם ביחס לדירה הראשונה. עם זאת, הייעוץ שנתן לתובעים עם פנייתם למשרד הנתבע, בשנת 1999, התמקד בדירה בפולג, שבנייתה עמדה אז על סף סיום (ראו בעמ' 8 - 11 לפר').

כך או כך, הייעוץ שעו"ד שוסטק נתן לתובעים בעניין תכנון המס עמד בסופו של דבר במבחן. הוא יעץ להם להעביר את הדירה בפולג במתנה לבנם ולהמתין תקופה נוספת בטרם ימכרו את הדירה השנייה. התובעים אכן פעלו על פי העצות הללו, ולבסוף אף בוטל חיובם במס שבח [ב"כ הצדדים טענו בסיכומיהם בהרחבה בעניין קיומה, או העדרה, של רשלנות מקצועית מצידו של עו"ד שוסטק, אך לשם החלטה בתביעות שלפני אין צורך להיכנס לעניין זה].

מטבע הדברים, הן התובעים והן עו"ד שוסטק הופתעו מהחיוב במס שבח, שהושת על התובעים בניגוד לציפיותיהם, וודאי שדחיית ההשגה שהוגשה מטעמם תרמה ליצירת מתח מסויים ביחסים שבין הצדדים. עם זאת, בפגישתם של התובעים עם הנתבע ועם

עו"ד שוסטק, ביום 19.8.01, הושג בין הצדדים הסכם שכ"ט לגבי ייצוגם של התובעים על ידי משרד הנתבע בערר על דחיית ההשגה.

התובעים מצידם קיימו את חלקם בהסכם ושילמו לנתבע את שכר הטרחה שהוסכם (בתקופה שבין 25.9.01 לבין 25.8.02 הם שילמו 37,491 ₪. לאחר שהנתבע התפטר מהייצוג ביטלו אמנם התובעים שיקים מעותדים שמסרו לנתבע על יתרת הסכום, בסך 12,000 ₪, אך הנתבע גבה מהם גם סכום זה, בהליכי הוצאה לפועל שנקט, ושבהם גבה מהתובעים 13,170 ₪).

כפי שצויין לעיל, עו"ד שוסטק חזר בו, בעדותו, גם מטענתו כאילו התובעים נטלו לעצמם חירות לפרוס את הסכום ל- 17 תשלומים, שלא בהסכמת הנתבע.

הנתבע לא הראה דבר שהתובעים עשו, אשר היה בו כדי להכשיל את עבודתו כבא-כוחם.

קיומו של מתח מסויים ביחסי עורך-דין - לקוח; טענות שהלקוח מעלה; או אף חשש של עורך הדין פן ייתבע בעתיד בגין רשלנות מקצועית (חשש שעלה מעדותו של עו"ד שוסטק, כי התמקד בעניין הדירה בפולג, ולאחר מכן, על פי מכתבה של גב' מדר, הסתבר כי שלטונות המס נסמכים דווקא על היותה של הדירה השנייה "גמורה", בעת שנמכרה הדירה הראשונה) - כל אלה אינם מצדיקים את הפסקת הייצוג, שלא על דעת הלקוח.

ב"כ הנתבע מסתמך על ע"א 136/92 ביניש-עדיאל עורכי דין ואח' נ. דניה סיבוס בע"מ
(פ"ד מ"ז (5), 114), שם הודגשה זכותו של הלקוח להפסיק בכל עת את ייצוגו על ידי בא-כוחו, ובלבד שישולם שכר ראוי עבור השירות שניתן עד הפסקת הייצוג ביוזמת הלקוח.

ב"כ הנתבע טוען כי אף לעורך הדין יש זכות דומה, כיוון שיחסי האמון צריכים להיות הדדיים. על כן טוען ב"כ הנתבע, כי הנתבע היה זכאי להפסיק את הייצוג, לנוכח תחושתו של עו"ד שוסטק כי נתערערו יחסי האמון בין הצדדים.

איני מקבלת טענה זו, באופן הגורף שבו נטענה. יש לבחון, בכל מקרה לגופו, מה היה הרקע להתערערות נטענת של האמון בין עורך הדין ללקוחו, ומה היתה הסיבה למחלוקת ביניהם. הלקוח פונה אל עורך הדין לצורך שירות מקצועי, בתחום שעורך הדין מתמחה בו, ואשר הלקוח אינו בקיא בו. על כן אין ניתן לגזור גזירה שווה בין עורך הדין לבין הלקוח, ככל שמדובר ב"אמון" בתחום המקצועי-משפטי. אפשר שהלקוח "יאבד את האמון" בעורך הדין מסיבות שאינן מוצדקות, מבחינה מקצועית, ועל כן יחליט להפסיק את הייצוג, וזו זכותו. לעומת זאת, עורך דין שאמון על מקצועיותו ועל איכות השירות המשפטי שהוא נותן ללקוחו, אינו "מאבד את האמון" בלקוח, רק מתוך כך שללקוח יש

טענות כלפי אותו טיפול. עורך דין שנטל על עצמו, כאיש מקצוע, את הטיפול בעניינו של הלקוח, ואשר מאמין בנכונות ובהתאמה של הטיפול שעליו המליץ, אינו מצופה לנטוש את לקוחו, כל עוד הלקוח מצידו מבקש להמשיך בטיפול שהוחל בו, גם אם יש ללקוח טענות.

בענייננו, התובעים הביעו את אמונם בנתבע, דבר שבא לידי ביטוי בהסכם שכר הטרחה לגבי הייצוג בערר, והם מצידם חפצו לקיים את ההסכם עד תום הטיפול בערר.

לעו"ד שוסטק היה אמנם אנטגוניזם כלפי התובעים, אולי בשל כך שדחו את הצעת הפשרה ובשל חששו לנוכח המסמך שצורף למכתבה של גב' מדר ממס שבח, ומטבע הדברים - אף בשל הטענות שהתובעים העלו, לאחר דחיית ההשגה; אך אלה אינם מהווים הצדקה ל"אובדן אמון בלקוח", באופן שיצדיק את הפסקת הייצוג ביוזמת עורך הדין, ובניגוד לרצונו של הלקוח.

על פי הראיות ששמעתי, איני מקבלת את טענת ב"כ הנתבע כי נוצר בין הצדדים "משבר אמון", שלא איפשר המשך הייצוג ואשר הקים לנתבע את הזכות להפסיקו באופן חד צדדי.

התובעים צדקו כאשר דחו את ה"אולטימטום" שהציג להם עו"ד שוסטק וסרבו, באותו שלב, לחתום על התחייבות שלא להעלות בעתיד טענות או תביעה כנגד משרד הנתבע. אדרבא, במכתב תשובתם לדרישה לחתום על התחייבות כזאת, הם שבו והביעו את אמונתם כי הייעוץ שקיבלו במשרד הנתבע יוכיח את עצמו בהליך הערר, כפי שאמנם אירע בסופו של דבר. לא היתה הצדקה לדרישה מהתובעים לוותר מראש על טענות שיכולות להיות להם כנגד משרד הנתבע. על כן לא היתה גם הצדקה לנתבע להפסיק את ייצוגם, בעיצומו של הליך הערר, בשל אי "כניעתם" לדרישה זו, ולהפר בכך את ההסכם שבין הצדדים.

מסקנתי היא, איפוא, כי הנתבע לא הוכיח כל הצדקה להפרת ההסכם על ידו.

הפרת ההסכם על ידי הנתבע הצריכה את התובעים לשכור במהירות את שירותיו של עורך דין אחר ולשלם לו אותו שכר טרחה, אשר מבחינתם היווה תשלום "בכפל". נזק זה נגרם לתובעים כתוצאה מההפרה, ללא הצדקה, של ההסכם על ידי הנתבע.

10. אני מקבלת את טענת ב"כ התובעים, כי בנסיבות אלה זכאים התובעים להשבת הסכומים ששילמו לנתבע, הן כהשבה לאחר ביטול, על פי סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970, והן כפיצוי בגין הנזק שנגרם להם כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי הנתבע, על פי סעיף 10 לחוק האמור.

על כן אני מקבלת את התביעה העיקרית.

11. הפועל היוצא מכך הוא, כי דין התביעה שכנגד להידחות.

כאמור, קיבלתי את גירסת התובעים, כי ההסכם בין הצדדים, שהושג בפגישתם ביום 19.8.01, נסב על שכר הטרחה עבור ייצוגם בערר, ולא על שכר טרחה עבור שירותים שקיבלו במשרד הנתבע בתקופה שקדמה להגשת הערר (לאחר הייעוץ בעניין הדירה בפולג, שעבורו שילמו התובעים את שכר הטרחה, כפי שצויין בסעיף 3 לעיל).

אין מחלוקת כי הסכם זה היה לשכר טרחה גלובלי, ולא לפי שעות עבודה. הנתבע טען כי התובעים לא חלקו על חיובם בשכר טרחה, לפי שעות עבודה, עבור הייעוץ בעניין הדירה בפולג, ועל כן יש לדחות את טענתם, כי אין לחייבם לפי שעות עבודה.

אני דוחה טענה זו. התובעת אישרה כי החיוב לגבי הייעוץ בעניין הדירה בפולג אמנם נעשה לפי שעות עבודה, בהסכמה בין הצדדים. על כן אין רבותא בטענה זו של הנתבע, לגבי אותו חיוב ראשון. שונים הדברים לגבי שכר הטרחה, שהוסכם בפגישה באוגוסט 2001. כאן סוכם, במפורש, שכר טרחה גלובלי, ולא לפי שעות עבודה, והסכם זה מחייב את הנתבע.

התובעים תבעו השבה של שכר הטרחה ששילמו לפי הסכם זה, כיוון שהנתבע הפר אותו והעמיד אותם במצב שבו נאלצו לשלם פעם נוספת אותו שכר טרחה, לעורך דין אחר, עבור הייצוג באותו ערר. למותר לומר כי בנסיבות אלה אין הנתבע זכאי לדרוש מהתובעים, בדיעבד, שכר טרחה לפי שעות עבודה, שעולה במידה ניכרת על שכר הטרחה הגלובלי, דרישה שאינה מתיישבת עם ההסכם בין הצדדים.

הסכם שכר הטרחה היה עבור ייצוג בערר, באופן מלא ושלם. משהפר הנתבע את ההסכם, בכך שהפסיק, ללא הצדקה, את ייצוגם של התובעים בעיצומו של הליך הערר; דבר שיצר את האילוץ לתובעים לשלם שוב שכר טרחה מלא לעורך הדין ששכרו חלף הנתבע - אין הנתבע זכאי לשכר הטרחה שהוסכם, וודאי שאינו זכאי לשכר טרחה גבוה יותר, על בסיס חישוב שלא הוסכם.

אני מקבלת אף את טענת ב"כ התובעים, כי בנסיבות העניין אין הנתבע זכאי גם לשכר ראוי עבור עבודתו עד להתפטרותו מהייצוג, בשל האופן שבו נטש את התובעים בעיצומו של הליך הערר, מה גם שבתביעה שכנגד לא נתבע כלל שכר ראוי.

ב"כ הנתבע טוען, בסיכומי התשובה שלו, כי התביעה שכנגד היא תביעה על פי הסכם, "בין בכתב, בין בעל פה ובין בנוהג". אין מחלוקת כי ההסכם, שעליו מתבססת התביעה שכנגד, נערך בעל פה, כך ש"בין בכתב" אינו מתקיים בענייננו. נותרה החלופה של "בין בנוהג", אשר איני רואה שוני בינה לבין שכר ראוי.

יש טעם בטענת ב"כ התובעים כי משלא נתבע שכר ראוי, אין בסיס לפסיקתו. עם זאת, כיוון שב"כ של שני הצדדים טענו בהרחבה לעניין השכר הראוי, מצאתי לנמק מדוע איני סבורה, שהנתבע זכאי במקרה זה לשכר ראוי.

ב"כ הנתבע טוען כי הצלחתם של התובעים בעררם התבססה כולה על עבודתו של עו"ד שוסטק, כיוון שאין אפשרות להעלות בערר טענות שלא הועלו בהשגה. אין בטענה זו, בנסיבות העניין, כדי לזכות את הנתבע בשכר ראוי. אין מחלוקת כי הנתבע הפסיק את ייצוגם של התובעים בשלב שלקראת הגשת התצהירים, וכי התצהירים הוכנו והוגשו לועדת הערר על ידי עו"ד אריאלי, אשר המשיך בטיפול והביא לסיומו בקבלת הערר, על פי הסכמה שהושגה עם שלטונות מס שבח (ראו הפירוט בתצהירה המשלים של התובעת וכן סעיף 20 של סיכומי התשובה של ב"כ התובעים).

אני מקבלת את טענת ב"כ התובעים כי הפרת ההסכם על ידי הנתבע היתה "טוטאלית", במובן זה שלא הותירה לתובעים ברירה אלא לפנות לעורך דין אחר על מנת שייצגם בערר.

ב"כ התובעים המשיל מצב זה לרב חובל, שאינו יכול לנטוש את המפליגים בלב ים, ובה בעת גם לדרוש "שכר ראוי" עבור ההפלגה, עד לרגע שבו נטש אותם.

אני מקבלת את עמדת ב"כ התובעים, כי בנסיבות העניין אין הנתבע זכאי לשכר טרחה כלשהו, ולפיכך יש לדחות את התביעה שכנגד.

12. על פי כל האמור, אני מקבלת את התביעה העיקרית ודוחה את התביעה שכנגד.

אני מחייבת את הנתבע (או את הבאים במקומו) לשלם לתובעים את סכום התביעה: 59,020 ₪, שיישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה: 14.4.03, ועד לתשלום בפועל.

עוד על הנתבע (או הבאים במקומו) לשלם לתובעים הוצאות המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד לתשלום בפועל; וכן שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪, בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

13. המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום ט"ו ב אדר א, תשס"ח (21 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.

יעל קלוגמן, שופטת

003417/03א 132 פ.ש.