ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אשכנזי נגד בילו גרדוס בע"מ :


בתי המשפט

בית משפט השלום נתניה

א 003573/05

בפני השופטת הדס עובדיה

21/02/2008

בעניין:

1. אשכנזי גבי

2. אשכנזי רינה

ע"י ב"כ עוה"ד

זיכרמן לאה

התובעים

נ ג ד

בילו גרדוס בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד

רוטברט צבי

הנתבעת

פסק דין

העובדות בתמצית

1. התובעים רכשו מהנתבעת דירה ברחוב רמב"ם 26/40 בנתניה, הידועה כיחידת משנה מספר 40 בחלקות 3 ו 4 בגוש 8242 בנתניה. (להלן: "הדירה").

הנתבעת היא החברה הקבלנית שבנתה את הבית המשותף ומכרה לנתבעים את הדירה, על פי הסכם מכר שנכרת בין הצדדים ביום 10.8.1999.

2. התובעים עותרים לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויים בגין ליקויים ואי התאמה בבניית הדירה, לעומת המפרט שצורף לחוזה ולדין, בגין ירידת ערך הדירה שנגרמה עקב כך לפי הנטען, לתשלום הוצאותיהם ולפיצויים בגין נזק בלתי ממוני.

3. בכתב התביעה נתבעו פיצויים בסכומים ובהתאם לראשי הנזק כמפורט להלן:

סכום הליקויים כמפורט בחוות דעת ד"ר אינג' פורת – בסך 105,704 ₪.(להלן: "המומחה מטעם התובעים").

הוצאות חוות המומחה מטעם התובעים – בסך 2,225 ₪.

אובדן ימי עבודת התובע בעבר ולשם ביצוע התיקונים – 2,000 ₪.

פגיעה בהנאה משימוש בדירה ועוגמת נפש – 10,000 ₪.

ובסה"כ – 119,929 ₪.

4. הנתבעת כפרה בכל טענות התובעים ביחס לליקויים הנטענים ולחובתה לתקנם, זאת לאחר שתיקנה לפי טענתה כל ליקוי עליו התריעו התובעים, במסגרת תום שנת הבדק.

5. הנתבעת טענה כי ביקשה מן התובעים לאפשר לה להשלים תיקון שנת הבדק אך נתקלה בסירוב התובעים, שלאחריו הוגשה תביעתם זו.

6. על פי חוות דעת נגדית שנערכה על ידי אינג' שליטנר שהגישה הנתבעת התיקונים הנדרשים בדירת התובעים זניחים ונאמדים לכל היותר בסך 1,000 ₪.

7. לטענת הנתבעת לאחר עריכת חוות הדעת מטעמה ביקשה מן התובעים לאפשר לה לבצע התיקונים אך סורבה, ומשכך לפי הנטען אין לחייבה בפיצוי התובעים, אלא לכל היותר להורות לה לבצע תיקונים, ואם תחויב בפיצויים, כי אז יש להפחית מהם 40% מעלות ביצועם, וללא מע"מ, אשר היו נחסכים ממנה לו ביצעה התיקונים בעצמה.

דיון

8. עקב המחלוקת בין הצדדים בתחום ההנדסי מונה ביום 27.11.2005 המהנדס והשמאי מר צבי רון כמומחה מטעם בית המשפט, וזאת בהסכמת הצדדים. למומחה נשלחו שאלות הבהרה על ידי ב"כ התובעים. איש מהצדדים לא מימש זכותו לחקור את המומחה על חוות דעתו.(להלן "המומחה" להלן: "חוות הדעת").

9. מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אותה ראיתי לנכון לקבל כמשקפת נכונה את מהות הליקויים ואת עלות תיקונם, עולה כי סך עלות כל התיקונים הנדרשים בדירת התובעים נאמד ב 9,900 ₪, בתוספת פיקוח הנדסי שעלותו 1,000 ₪, והכל בתוספת מע"מ וכן תוספת בשיעור 30% - בגבולות 3,300 ₪, אם העבודות יבוצעו על ידי קבלן שאינו הנתבעת.

לחשיבותם ומעמדם של ממצאים ומסקנות מומחה שמונה על ידי בית המשפט ראה:

ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ואח' פ"ד נב (4) 563.

בנסיבות העניין לא הציגו ב"כ הצדדים טענות ונימוקים לדחיית חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ולא שכנעוני כי יש לסטות ממנה.

להלן התייחסותי למספר טענות עיקריות שהועלו בסיכומי ב"כ הצדדים:

10. נטען על ידי התובעים כי יש להוסיף לעלות התיקונים הקבועה בחוות דעת המומחה גם עלות החלפת תריס משפתח החלון בחדר רחצת ההורים קטן מהקבוע בתקנה 2.21 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל – 1970.(להלן: "התקנות").עלות התיקון על פי חוות דעת המומחה מטעם התובעים - 300$ ועל פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט – 800 ₪ להתקנת מאוורר מכני, וזאת אם תתקבל פרשנות התובעים לתקנה.

11. בתקנה 2.21.ג' לתקנות נקבע בעניין אמצעי אוורור ותאורה כדלקמן:

"לא יפחת שטחם הכולל של החלונות בחדר שירות למעט חדר ארונות שאין חובה באוורורו מ – 10% משטח רצפת החדר או 0.3 מ"ר, הכל לפי הגדול".

12. פתח החלון בחדר רחצת ההורים כפי שנמדד על ידי המומחה מטעם בית המשפט – 56/56 ס"מ ושטחו 0.31 מ"ר. במדידה זו מדד המומחה את פתח החלון כקבוע בתקנה 2.01 לתקנות בה נקבע :

""שטח החלון" – שטח הפתח שבו מותקן החלון, לפי מידות הבניה החיצוניות, המינימליות."

13. התובעים טוענים כי את פתח החלון יש למדוד בין המשקופים כפי שנעשה על ידי המומחה מטעמם, ולא בין חלקי שלד הבניין, ומפנים בעניין זה לפסק הדין כב' השופטת ברון ציפורה בת"א (ת"א) 922/95 סלומון ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואח'(לא פורסם)(28.5.2003).

ראה בנוסף: ע"א 293/88 ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי ואח' (לא פורסם).

14. סבורתני כי משביצע המומחה מטעם בית המשפט את מדידת שטח החלון בחדר רחצת ההורים על פי שטח הפתח שבו מותקן החלון, לפי מידות הבניה החיצוניות, ומשפעל בעניין זה על פי הגדרת התקנות יש לקבל מסקנתו שלפיה שטח החלון הוא 0.31 מ"ר ומשכך, אינו נופל מהשטח המינימאלי הנדרש על פי התקנות – 0.30 מ"ר. נושא זה פורט על ידי המומחה מטעם בית המשפט בציון הדילמה הנובעת מפסק הדין הנזכר לעיל. להבנתי משבפסק הדין לא הייתה התייחסות להגדרת התקנות בעניין שטח החלון, יש לקבוע כי ממדידת המומחה עולה אין אין כל ליקוי בעניין זה.

15. נטען על ידי התובעים כי המומחה לא התייחס בחוות הדעת לחומר ממנו עשוי המעקה במרפסת חדר הדיור, שאיננו תקני.

16. מעיון בסעיף א 2 לחוות דעת המומחה עולה כי בניגוד לדברים אלה, התייחס המומחה לחומר ממנו עשוי המעקה וקבע כי הוא תקני. להלן הסעיף הרלבנטי בחוות דעתו:

"מלא הזכוכית עונה לת"י 1142 ו 1099 בהיותה מחוסמת".

בנוסף התייחס המומחה לעניין זה במענה לשאלת הבהרה שנשאל על ידי ב"כ התובעים בציינו כי ת"י 1142 מחייב התאמת המעקים לת"י 1099 וכי ת"י 1142 אינו מחייב עמידות באש. חוות דעתו לא נסתרה. לפיכך הטענה נדחית.

17. נטען בנוסף על ידי התובעים כי המומחה קבע צורך בביצוע תיקון הנוגע לייבוש מצע החול בדירה המחייבת יבוש. בנוסף נטען על ידי התובעים כי המומחה הבהיר במענה לשאלות הבהרה כי יבוש באמצעות פירוק אריחי ריצוף מחייב דיור חלוף לשבוע, אך לא קבע הסכום לפיצוי בגין דיור חלופי.

18. התובעים טוענים כי על בית המשפט "לגזור" סכום הפיצוי בגין דיור חלוף ולהתחשב בעובדה כי לא יוכלו לשכור דירה או חדר במלון למשך שבוע אלא לפחות לחודש ימים.

19. סבורתני כי טענת התובעים בעניין זה לא הוכחה כנדרש. להלן נימוקי:

20. בחוות דעתו ובמענה על שאלות התובעים קבע המומחה כי ניתן לייבש מצע החול הרטוב במקומות שצוינו בדירה באחת משתי חלופות: ייבוש באמצעות החדרת צינורות דרך מישקי הריצוף, שאינו מחייב פירוק הריצוף, או ייבוש באמצעות תנורי חימום, וריצוף מחדש, אשר מחייב דיור חלוף למשך כ 7 ימים.

21. סבורתני כי חובת הקטנת הנזק מחייבת ביצוע התיקון בדרך שעלותה הכוללת, בהתחשב בעלות המשוערת של דיור חלוף נמוכה יותר, והיא האופציה הנוספת לביצוע הייבוש הנזכרת בחוות הדעת. על פי חלופה זו הייבוש מבוצע על ידי החדרת צינורות דרך מישקי הריצוף, שאינה מחייבת פירוק הריצוף, ואינה מחייבת יציאה מהבית בעת ביצוע התיקון.

22. בנוסף אציין כי לא נטען ולא הוכח על ידי התובעים אלא בטענה סתמית וכללית כי אין זה אפשרי לשכור חדר במלון לשבוע בלבד, ועוד יותר מכך לא הוכחה עלות הדיור החלופי, הטעונה הוכחה, ככל נזק.

23. מסקנתי היא כי דיור חלוף בזמן התיקון אינו נדרש, וכי עלותו לא הוכחה ומטעמים אלה הטענה נדחית.

24. התובעים טוענים בנוסף כי אין לקבל חוות דעת המומחה בכל הנוגע לפרוזדור באשר קביעתו בדבר חלוקת הפרוזדור לשני מקטעים מלאכותית.

25. אין דעתי כדעתם. אפרט: מחוות דעת המומחה עולה כי שני מקטעי הפרוזדור המתואר שונים במידה רבה זה מזה, רוחב המקטע האחד 1.64 מ' ואורכו 2.13 מ'; רוחב המקטע השני 94 מ' ואורכו 2.28 מ'.

26. ביחס לרוחב מינימאלי של פרוזדורים קובעת תקנה 2.05 לתקנות כי אם אורכו של הפרוזדור קטן מ 3 מ' הרוחב המינימאלי הוא 0.80 מ'. ביחס לפרוזדור שאורכו בין 3 עד 4 מ' הרוחב המינימאלי הוא 0.90 מ'. פרוזדור שאורכו עולה על 4 מ' צריך להיות ברוחב מינימאלי בן מטר אחד.

27. בחוות דעת המומחה מטעם התובעים צויין כי אורך הפרוזדור 440 ס"מ אך רוחבו 93 ס"מ ואף 83 ס"מ בעוד שנדרש רוחב 100 ס"מ לפחות.

28. במדידתו התעלם מומחה התובעים מחלק הפרוזדור שרוחבו 1.64 מ' שנלקח בחשבון על ידי המומחה מטעם התובעים רק לצורך קביעת האורך הכולל של שני המקטעים. מתיאור מקטעי הפרוזדור, צורתם השונה, מידותיהם השונות, כעולה מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט עולה כי כקביעתו מדובר בשני מעברים שאורכו של כל אחד מהם קטן מ 3 מ' ולפיכך רוחבם המינימאלי על פי התקנות צריך להיות 80 ס"מ. הנובע מכך הוא כי אין כל חריגה מהתקנות בעניין רוחב הפרוזדור ולא ירידת ערך בגין כך.

29. טענה נוספת לתובעים ולפיה לא קבע המומחה מהי ירידת הערך בגין הליקוי שקבע בתריס הרפפות, אותו אמד המומחה מטעמם ב20,000 ₪.

30. אמנם נקבע על ידי המומחה כי במועד הרלבנטי תריס הרפפות לא ענה על דרישות האוורור שבתקנה 2.20 ובתקנה 2.40 (1) לתקנות. על פי קביעת המומחה התובעים החליפו את התריס המקורי בחלון מזוגג. המומחה קבע כי יש לפצות התובעים בעניין זה בעלות התקנת מאוורר מכני חשמלי, כולל חיווטים חשמליים, ותיקוני טיח וצבע, זאת בסך 800 ₪.

31. לשאלת הבהרה שנשאל המומחה על ידי ב"כ התובעים בעניין זה השיב כי ירידת הערך בנושא תריס הרפפות נגזרת מאומדן עלות התקנת המאוורר.

32. סבורתני כי יש לקבל חוות דעת המומחה גם בעניין זה כמקצועית, הוגנת וסבירה.

33. הנתבעת טוענת כי באשר נקבע על ידי המומחה כי עלות התיקון הנדרש בנושא רטיבות ואיטום היא 200 ₪ בלבד, אין להורות לנתבעת לשאת בעלות יבוש החול, זאת מאחר והתובעים לא טרחו לתקן בעצמם מוקדי כניסת המים לדירה, למרות העלות המינימאלית של התיקון, ובאשר התובעים סרבו לאפשר לנתבעת לבצע התיקון בעצמה,

34. בכל הנוגע למחלוקת העובדתית בין הצדדים בשאלה האם נתנו התובעים לנתבעת ההזדמנות לתקן הליקויים, ראיתי לנכון להכריע לטובת התובעים, אשר עדותם הייתה העדות היחידה שהובאה בעניין זה.תצהיר עדותה הראשית של הנתבעת אשר נערך על ידי המנכ"ל מר גרדוס נמשך מתיק בית המשפט, בהיעדר התייצבות מצידו במועד שנקבע לשמיעת העדויות, לאחר שבקשה שהוגשה על ידו לדחיית מועד הדיון, ואף זאת אך בסמוך למועד שנקבע, נדחתה. בנסיבות אלה אין לנתבעת אלא להלין על עצמה ועל הדרך הבלתי הולמת שבחרה לניהול ההליכים.

35. ראיתי לנכון לקבל את גרסת התובעים המפורטת בתצהיר התובע, לפיה פניות רבות מצידם לנתבעת לביצוע התיקונים הניבו תוצאה דלה וחלקית, למרות הבטחותיה, שלא קוימו; אשר לא נסתרה על ידי הנתבעת.

36. במצב דברים זה נפסק כי כאשר ניתנה לקבלן הזדמנות לתקן את הטעון תיקון, והוא ביצע זאת באופן חלקי, תוך נקיטת סחבת, או באיכות שאינה נאותה, אין מקום לכפות על רוכש הדירה ליתן לו הזדמנויות חוזרות ונשנות.

ראה: ע"א 8939/01 אביצור ו 21 אח' נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח (לא פורסם)

ראה בנוסף: ע"א 472/95 זכריה זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ פ"ד נ (2) 858.

37. במצב דברים זה סבורתני כי התובעים זכאים לפיצוי כספי מן הנתבעת המשקף את עלות ביצוע התיקונים על ידי קבלן אחר.

38. איני סבורה כי יש לקבל טענות הנתבעת כנגד התובעים, לפיהן היה עליהם לאתר ולתקן מקורות נזילת המים בדירתם, זאת בעלות המינימאלית שנקבעה על ידי המומחה מטעם בית המשפט. זאת משכשלה בכך בעצמה, ומשקביעת המומחה מטעם בית המשפט בעניין זה היא תוצאת ניהול ההליכים כנגד הנתבעת וכישלונה בפתרון בעייתם.

39. ביתר טענות הצדדים לא מצאתי ממש.

40. לאור כל האמור לעיל ראיתי לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הסכומים כדלקמן:

עלות ביצוע התיקונים כקבוע בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, בתוספת פיקוח הנדסי (1,000 ₪) והכל בסך 10,900 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום עריכת חוות הדעת, זאת ביום 12.3.2006 ועד התשלום המלא בפועל, בתוספת מע"מ.

3,300 ₪ תוספת בגין ביצוע על ידי קבלן מטעם התובעים, וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום עריכת חוות דעת המומחה, ומע"מ.

בנוסף ראיתי לנכון לחייב הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין עוגמת הנפש, הטרדה ואי הנוחות עקב הליקויים, והתיקונים הנדרשים, זאת בסך 2,500 ₪.

על הנתבעת לשאת בהוצאות התובעים ובכלל זה אגרות, ההוצאות שנדרשו בגין עריכת חוות דעת המומחה מטעמם, אשר אלמלא הוגשה לא היו מתבררות טענותיהם בעניינים שבמומחיות, השתתפותם בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט, ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ ומע"מ.

בפסיקת ההוצאות ושכ"ט עו"ד ראיתי לנכון להתחשב באומדן תיקון הליקויים וירידת הערך שנקבעו בחוות דעת המומחים מטעם הצדדים לעומת הערכות המומחה מטעם בית המשפט, אופן ניהול ההליכים על ידי כל אחד מהצדדים, והנכונות לסיימם בדרך פשרה כספית צנועה כפי שהוצע עוד בטרם נשמעו הראיות, אשר נשללה על ידי הנתבעת מכל וכל, ותוצאת ההליכים בסופו של דבר.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום י"ד ב אדר א, תשס"ח (20 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.

הדס עובדיה, שופטת