ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין תהל בע"מ נגד בנק לאומי סניף הוד :


בתי המשפט

בית משפט השלום כפר-סבא

עא 000040/07

בפני:

כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע

תאריך:

21/02/2008

בעניין:

נ. תהל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד רחבי אופיר

המבקשת

נ ג ד

בנק לאומי לישראל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד פישר ויקטור

המשיב

החלטה

בפני בקשה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981 (להלן: החוק).

המבקשת הינה חברה העוסקת בתחום הבינוי והאחזקה, ולה חשבון שמספרו 203300/11 (להלן: החשבון) בבנק המשיב, סניף הוד השרון (להלן: הבנק).

הבקשה היא לגריעת 5 שיקים, שמספריהם 10-14 ברשימת ההגבלה, כלהלן:

מס"ד

מס' שיק

סכום השיק

תאריך סירוב

10

817

7,738 ₪

23/07/07

11

827

5,560 ₪

26/07/07

12

829

6,930 ₪

27/07/07

13

819

1,155 ₪

29/07/07

14

842

8,893 ₪

09/08/07

יצויין, כי לפני סירובם של שיקים אלה, שהכניסו את החשבון להגבלה, סורבו בחשבון 9 שיקים בין התאריכים 5.11.06 עד 17.6.07, שעל סירובם לא הוגש ערעור.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי כל השיקים סורבו כדין, מאחר ובמועד סירובם לא היתה בחשבון יתרה מספקת לפרעונם.

להלן אדון בטענות הצדדים.

טענות המבקשת

מנהל המבקשת, מר אריה חמרני (להלן: המנהל), טען בתצהירו כי היה לו יסוד סביר להניח שהשיקים נשוא הבקשה יכובדו, מכח הסכם בין הצדדים. לטענתו, על אף שהמסגרת הקבועה בחשבון עמדה על 800,000 ₪, הרי שבהתנהלות השוטפת של החשבון היו סיכומים בע"פ בין המנהל לבין פקידות הבנק בדבר התזרים הצפוי של ההפקדות והמשיכות מהחשבון, תוך אמון מלא כי המבקשת תעמוד בהתחייבויותיה העסקיות, הן כלפי צדדי ג' והן כלפי הבנק. המנהל העביר לבנק מדי חודש, בתאריך קבוע, מסמכים (כגון חשבוניות) אודות תזרים התקבולים הצפויים מלקוחות החברה, שהינם לקוחות גדולים ומבוססים כמו חב' פרטנר-אורנג' וסופרפארם. בחודש יולי 2007, נוכח החריגה הצפויה מהמסגרת עקב מימון ביניים של פרוייקט גדול – הועבר לבנק גם אישור מרו"ח החברה בדבר התזרים לחודשיים הקרובים. כנגד הצגת מסמכים אלה, התיר הבנק למבקשת לחרוג מעת לעת ממסגרת האשראי הקבועה, מבלי שיוחזרו שיקים.

לגבי היסוד הסביר להסתמכותו, טען המנהל כי בתאריכים קודמים באותו חודש, כיבד הבנק שיקים, כשהחשבון עמד בחריגה גדולה הרבה יותר מהמסגרת – אחד מהם ביום 13.7.07 (שאז יתרת החובה הגיעה למעל 960,000 ₪ בחובה והבנק כיבד שיק ע"ס 3,638 ₪), והשניים הנוספים ביום 22.7.07, שאז כיבד הבנק שני שיקים ע"ס 53,000 ₪ ו-1,100 ₪, על אף שהביאו את החשבון ליתרת החובה של מעל 826,000 ₪. זאת, מאחר והבנק ידע על התקבולים הצפויים בחשבון, שאכן התקבלו לאחר מכן (ביום 31.7.07 התקבל מחב' פרטנר סך של כ-240,000 ₪).

באשר לטענת הבנק אודות העמדת מסגרת זמנית בגובה 910,000 ₪, השיב המנהל כי לא ידע על כך, וממילא מסגרת חד צדדית זו אינה מסבירה את כיבודו של השיק ביום 13.7.07 כשיתרת החובה הגיעה ל-960,000 ₪.

המבקשת צרפה לבקשתה דפי חשבון בין התאריכים 11.7.07 – 10.8.07, וכן את המסמכים הנוגעים לתזרים ההכנסות הצפוי, אשר לטענתה הוצגו לבנק לפני סירוב השיקים.

המבקשת טוענת עוד, כי סכומי השיקים שסורבו הינם זניחים ביחס לגודל המסגרת ולהיקף התקבולים הצפויים ברמת ודאות גבוהה, ולכן היה למנהל יסוד סביר להניח כי הבנק יכבד שיקים אלה. עוד טוענת המבקשת, כי השיקים שסורבו הופקדו בחשבון פעם נוספת וכובדו.

לגבי שיק מס' 14, טען המנהל כי ביום 8.8.07 התקבל במשרדו פקס' מחב' פרטנר המודיע על הפקדת סך של כ-284,000 ₪ לחשבון ביום 10.8.07. הוא העביר מיידית בפקס' לבנק את אישור התקבול הצפוי, כדי שהבנק יכבד את העברת המשכורות לעובדים המתבצעת ב-10 לחודש. פקידת הבנק בשם נילי אישרה טלפונית כי המסמך נתקבל בבנק. המנהל שוחח עם פקידת הבנק בשם סתוית על העברת המשכורות כבר ביום 9.8.07, והיא אכן אישרה את בקשתו והמשכורות, בהיקף של 130,000 ₪, שודרו לחשבונות עובדי המבקשת באותו יום, בהסתמך על התקבול הצפוי מחב' פרטנר. המנהל טוען, כי ההגיון שעמד מאחורי העברת המשכורות בהסתמך על התקבול הנ"ל, הינו אותו הגיון לפיו היה המנהל בטוח כי גם השיק שהוצג בחשבון באותו יום, ושסכומו היה קטן פי כמה וכמה מסכום המשכורות, יכובד.

בנוסף לכך, ביום החזרת השיק – 10.8.07, היתה היתרה בחשבון בסוף יום העסקים חיובית – 119,000 ₪, וזאת לאחר שהתקבל התקבול מחב' פרטנר ולאחר העברת המשכורות והורדות נוספות.

עוד טען המנהל, כי יש לו חשבון פרטי באותו סניף, וכי בהתאם להסכמה בין הצדדים, הבנק יכול היה לבצע העברות מהחשבון הפרטי לעסקי ללא צורך באישור מראש של המנהל, אלא רק תוך יידועו בדיעבד. בתאריך הרלוונטי לשיק מס' 14, היה הבנק יכול להעביר כספים מהחשבון הפרטי לחשבון המבקשת כדי לאפשר כיבוד השיק ה-14.

טענות הבנק

הבנק טען כי המסגרת הבסיסית בחשבון היתה 600,000 ₪, וכי מעת לעת הועמדו למבקשת מסגרות זמניות וחד צדדיות, לגישור על פערי ה;זמנים בין הוצאות להכנסות צפויות. בתקופה הרלוונטית לשיקים נשוא הבקשה, המסגרת עמדה על 830,000 ₪ (ביחס לשיקים מס' 10-11) ועל 800,000 ₪ (ביחס לשיקים 12-13).

בעת סירוב השיקים, עמד החשבון בחריגה של כמה אלפי ₪ ממסגרות אלה. לפיכך, פעל הבנק בסרבו לכבד את השיקים בהתאם להוראתו המפורשת והמחייבת של בנק ישראל, מס' 325. אין כל נפקות על פי דין לגובה החריגה מהמסגרת, בין של מאות או אלפים בודדים של ₪ ובין אם מעבר לכך.

הבנק מדגיש, כי סירוב השיקים נשוא הבקשה נעשה לאחר שבחשבון כבר סורבו תשעה שיקים בזה אחר זה במשך פחות מ-8 חודשים, כאשר השיקים המסורבים היוו איתות רב עוצמה למבקשת, כי הבנק אינו מוכן להסכים לשיטת התנהלותה, בה נמשכו שיקים מחוץ למסגרת האשראי המוסכמת, ולאחר זמן זה או אחר נכנסו כספים בחשבון והעמידוהו שוב בגבול המסגרת.

הבנק טוען, כי לא היה בין הצדדים הסכם כלשהו לכיבוד שיקים מחוץ לגבולות המסגרת, ו/או להמתנה של שלושה ימי עסקים בטרם סירובו של שיק מחמת אכ"מ, שהרי סירוב כל שיק נעשה למחרת יום ההצגה לפרעון ולפי יתרת החובה בחשבון ביום הצגתו לפרעון, וכלל לא ניתן להתנות על כך. בנוסף, בהעדר טענה קונקרטית לגבי מיהותו של מנהל/פקיד הבנק עמו נעשה הסכם בע"פ הסותר את ההסכם בכתב למסגרת אשראי, דין הטענה הסתמית להידחות.

הבנק מציין, כי בעובדת כיבודם של השיקים המסורבים לאחר שהוצגו לפרעון פעם שניה, כשבחשבון היתה יתרה מספקת לפרעונם, אין כל רבותא.

לעניין כיבוד שיק ב-13.7.07 ביתרת חובה של 960,000 ₪, טוען הבנק כי היתה פניה של המנהל לבנק להגדלת מסגרת לצורך גישור על פערי תזרים מזומנים, עד למועד כניסת סך של 363,000 ₪ מחב' פרטנר לחשבון, בהסכמת הבנק הוגדלה המסגרת ל-910,000 ₪, באופן זמני בין 10.7.07 ל-16.7.07, והשיק כובד על יסוד הפניה בצירוף הצגת מסמך לפיו היה אמור להכנס לחשבון למחרת סך של 363,000 ₪. הוצג בנדון פלט מחשב ממערכת האשראי הבנקאי. הבנק טוען, כי שיק זה כובד בנסיבות חריגות ובעקבות פניה ספציפית, ועל כן אין ללמוד ממנו דבר לגבי התנהלות החשבון בדרך כלל.

ביחס לשיקים שכובדו ב-22.7.07, הציג הבנק מסמך המראה כי היתה הגדלת מסגרת חד צדדית לצורך גישור על פערי תזרים מזומנים, למשך חמישה ימים, ועל כן כיבוד שני השיקים דנן נעשה בתוך המסגרת המוגדלת חד צדדית ולא בחריגה ממנה.

לעניין השיק מס' 14, טוען הבנק כי המנהל הסתיר בתצהירו את העובדה, כי ביום 7.8.08 הועמדה למבקשת הלוואה ע"ס 600,000 ₪ שהוזרמה לחשבון, והובהר לה כי עם הזרמת ההלוואה לחשבון, תאופס מסגרת האשראי, כך שיהיה על המבקשת לנהל את החשבון ביתרת זכות בלבד (הוצגו מסמכי הלוואה וביטול מסגרת אשראי). בעת הצגת השיק לפרעון ביום 9.8.07 עמד החשבון ביתרת חובה של 9,607 ₪. ההפקדה של חב' פרטנר נכנסה לחשבון יום לאחר מכן, ולפיכך בעת הצגת השיק לפרעון לא היתה בחשבון יתרה מספקת לפרעונו. המבקשת לא הוכיחה, ומנהלה אף לא טען בתצהירו ובח"נ, לסיכום מפורש בדבר כיבוד השיק דנן, אלא להסכמה בדבר העברת המשכורות, הא ותו לא.

הבנק הכחיש מכל וכל כי היתה לו סמכות או זכות להעביר כספים מחשבון לחשבון על דעת עצמו, וטען כי כל העברה נעשתה על דעתו ולפי בקשתו של המנהל מראש.

דיון

לאחר שבחנתי את הראיות שהציגו הצדדים ושקלתי את טענותיהם, שוכנעתי כי המבקשת לא הציגה תשתית ראייתית להוכחת הסכם בעל פה ו/או בהתנהגות, לפיו היה הבנק מחוייב לכבד שיקים בחריגה מהמסגרת המוסכמת, כנגד הצגת מסמכים ע"י המבקשת אודות תקבולים הצפויים להכנס לחשבון בימים הקרובים.

המבקשת השתיתה את כל טענותיה בדבר "הסתמכות על דפוס התנהלות קבוע", על שני מועדים בחודש יולי 2007, בהם כיבד הבנק שיקים בחריגה מהמסגרת (לשיטת המבקשת). בכך, התעלמה המבקשת מהעובדה, כי נכון לחודש יולי 2007, כבר סורבו בחשבון תשעה שיקים בחודשים הקודמים, שכנגד סירובם לא היתה למבקשת טענה כלשהי.

לפיכך, גם אילו צדקה המבקשת בדוגמאות שנתנה לגבי חודש זה, לא היה בכך כדי להקים דפוס התנהגות קבוע ומתמשך, הנדרש לפי הפסיקה כדי להקים למבקשת "יסוד סביר להניח" כי הבנק חייב לכבד שיקים הנמשכים בחריגה מהמסגרת, ובפרט על רקע סירובם של תשעה שיקים קודמים במהלך תקופה ארוכה.

דא עקא, שאפילו הדוגמאות שהביאה המבקשת נמצאו כמשענת הקנה הרצוץ, שכן במקרה אחד הוכח כי היתה הגדלה חד צדדית של המסגרת ע"י הבנק למשך חמישה ימים, ככל הנראה בעקבות תזרים צפוי, והשיקים שכובדו עמדו בגבולות המסגרת המוגדלת. לפיכך אין עסקינן בחריגה. מאידך גיסא, לא הוכח ע"י המבקשת, כי הבנק נהג להעמיד מסגרות חד צדדיות באופן שיטתי, בעת שהוצגו בפניו מסמכים על תזרים צפוי לחשבון. במקרה השני, אמנם הוכח כי השיק כובד בחריגה ממשית מהמסגרת הזמנית המוגדלת, אך אין בכך כדי להצביע על דפוס התנהלות קבוע ומתמשך כנדרש. הסכמה ספציפית שהיתה לגבי העברת משכורות, אף היא אינה בגדר "הסכמה מכללא" לכיבוד שיקים בחריגה.

אף לא הוכח הסכם ספציפי בין מנהל המבקשת לבין הבנק לכיבודו של שיק זה או אחר מהשיקים נשוא הבקשה. כידוע, בתקווה או ציפיה של הלקוח כי הבנק יטה לו חסד ויכבד שיק בחריגה מהמסגרת לא סגי, אלא מוטל עליו הנטל להוכיח כי היה לו יסוד סביר להניח שהבנק מחוייב לכבד את השיק האמור. נטל כזה אינו קל להרמה, והמבקשת, שנמנעה מלהתייחס ולהציג ראיות לגבי נסיבות סירובם של תשעת השיקים הקודמים בחשבון, לא עמדה בנטל זה. משלא הוכח כי הבנק הסכים, באופן שיטתי ומתמשך, לכיבוד שיקים בחריגה מסויימת מהמסגרת, אין נפקות לגובה החריגה שנוצרה בעקבות הצגת השיקים נשוא הבקשה וליחס בינה לבין מחזור הפעילות בחשבון.

אין ממש בטענות כי הבנק היה אמור להעביר סכומים מחשבון פרטי של המנהל לחשבון המבקשת, שהרי הסמכות והאחריות לניהול החשבון ולדאגה כי ימצאו בו כספים לכיבוד השיקים הנמשכים עליו מוטלת על בעל החשבון ולא על הבנק, והמבקשת לא הוכיחה כי במקרה הנדון היתה הסכמה אחרת בין הצדדים וכי הבנק פעל על דעת עצמו והעביר כספים ללא הוראת הלקוח. גם העובדה כי השיקים נשוא הבקשה כובדו לאחר שהופקדו פעם נוספת, בעת שהיתה יתרה מספקת לפרעונם, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין גריעת שיקים מרשימת ההגבלה.

לפיכך אני דוחה את הבקשה ומחייבת את המבקשת בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח + מע"מ. הפקדון יועבר למשיב.

ניתנה היום ט"ו באדר א, תשס"ח (21 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתקים לצדדים.

ניצה מימון-שעשוע, שופטת