ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אוחיון שושנה נגד עירית מ.העמק :


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

עב 002396/05

בפני:

כב' השופטת ורד שפר, נשיאה

נציג ציבור (עובדים) מר יוסף לוי

נציג ציבור (מעבידים) מר יצחק תלם

21/02/2008

בעניין:

אוחיון שושנה

ע"י ב"כ עו"ד

ג'יג'יני מוסטפה

התובעת

נ ג ד

1. עיריית מגדל העמק

ע"י ב"כ עו"ד מגן-תלם לימור

2. מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד

כוחן אודליה מהפרקליטות

הנתבעות

פסק דין

1. התובעת עבדה בשירות הנתבעת מס' 1 במהלך תקופה בת כ -25 שנה, ויצאה לפרישה מוקדמת עקב מצבה הבריאותי.

מושא התביעה שבפנינו היא טענת התובעת לפיה היתה זכאית למענק פרישה בשיעור של 12 משכורות חודשיות.

2. אין חולק באשר לעובדות שדלקמן -

א. התובעת הועסקה בשירות עירית מגדל העמק, הנתבעת מס' 1 (להלן: "העיריה") החל מיום 01/09/78 ועד למועד פרישתה ביום 01/11/03.

ב. למרבית הצער לקתה התובעת בבריאותה, ואף נקבעו לה ע"י המוסד לביטוח לאומי 75% אי כושר.

ג. בין התובעת לבין העיריה הוסכם כי התובעת תצא לפרישה מוקדמת, וביום 13/07/03 נחתם הסכם בו עוגנו הסכמות הצדדים באשר לתנאי פרישתה של התובעת (להלן: "הסכם הפרישה").

למען הנוחות נביא להלן את לשונו של ההסכם –

"1. העובדת הביעה רצונה לפרוש מעבודתה עקב מצבה הבריאותי.

2. העירייה תנהג בתנאי הפרישה של העובדת לפי חוזר מנכ"ל משרד הפנים מ- 19/05/03 לגבי פרישת עובדים בגין צמצומים ועידוד פרישה מרצון.

3. העובדת מועסקת בעירייה מתאריך 09/78 והינה בגיל 55 שנה.

4. העובדת תזכה להגדלה של 8% פרישה.

5. העובדת תזכה ל- 3 חודשי הסתגלות.

6. לעובדת ישולם עבור פדיון ימי חופשה בימים שנצברו לזכותה.

7. העובדת תזכה לדרגת פרישה – דרגה 11 בדרוג המינהלי (משאבי אנוש וועד עובדים יבדקו אפשרות לדרגה נוספת ממרכז השלטון המקומי והסתדרות הפקידים).

8. העובדת תגיש מסמכים רפואיים המעידים על מחלתה למשרד הפנים כדי לקבוע הגדלת אחוזי הפרישה עקב מחלתה.

9. הודעה מוקדמת – 3 חודשים.

10. ניתוק יחסי עובד מעביד מיום 31/10/03.

11. תנאי הפרישה יובאו לאישור העירייה וכפוף לאישור משרד הפנים.

12. ועד עובדים מבקש לציין כי אם במידה ולא יאושרו תנאי הפרישה ע"י משרד הפנים תוחזר העובדת לעבודה.

13. מאחלים לעובדת בריאות ואריכות ימים".

ד. הגם שבהסכם הפרישה לא נכללה הסכמה באשר לזכאות התובעת למענק פרישה, פנתה היא וביקשה לשלם לה מענק זה, והעיריה פנתה למשרד הפנים בבקשה לאשר לה לשלם לתובעת את המענק ולקבוע את שיעורו.

בתגובה לפניית העיריה השיב מר ישראל שפיצר, ראש מנהל שירות העובדים במשרד הפנים כדלקמן -

"1. בתוקף סעיף 79 לחוקת העבודה ובתוקף סמכותי לפי סעיף 100 (א) לחוק שירות המדינה (גימלאות) (נוסח משולב), התש"ל – 1970 (להלן – החוק), הנני מאשר בזה הגדלת הקצבה של שושנה אוחיון בשיעור 12.00% מטעמים אלה:

בריאות העובד 4.00%

ביטול משרה 8.00%

2. הקצבה הכוללת של הנ"ל תהא, איפוא, בשיעור 62.50% מהמשכורת הקובעת לפי 100.00% המשרה.

3. הנ"ל, על פי סעיף 22 לחוק האמור, זכאית למענק פרישה בשיעור 2.41 משכורות קובעות לפי חלקיות המשרה כאמור".

ה. בהתאם להנחיות העולות ממכתבו של מר שפיצר, שולם לתובעת מענק בשיעור 2.41 משכורות.

ו. התובעת הגישה ערעור על גובה המענק ששולם לה, וזה נדון ע"י מר אברהם אמונה, מנהל תחום תנאי שירות וגמלאות באגף לכ"א ושכר ברשויות המקומיות, אשר הודיע לב"כ התובעת כדלקמן –

"להלן תשובתי לערעורך שבנדון:

בסעיף 22 (א) לחוק שרות המדינה גימלאות (נוסח משולב) התש"ל, 1970 נקבעו הנחיות בדבר תשלום מענק פרישה כדלהלן:

המענק ישולם כחלק ה- 24 של חודשי השירות (50% מתקופת השירות) בתנאי שלא יעלה על 12 משכורות ולא יעלה על היוון הפרשי קצבה בעת פרישתו של העובד לבין הקצבה שעובד זכאי בגיל 60.

גב' שושנה אוחיון אינה עונה על אפשרות של 50% מענק מתקופת השירות ולא אפשרות של 12 משכורות, היא נופלת באפשרות של היוון הפרש קצבתה בעת פרישתה לבין הקצבה שתהא זכאית בגיל 60.

כאמור לעובדת הנ"ל אושרה הגדלה במסגרת תוכנית הבראה בגובה 8% שמקטינה את הפרשי הקצבה עד גיל 60 מ- 10% ל- 2% בלבד.

מכן גובה המענק לו היא זכאית קטן ב- 4 שנים".

4. להלן תמצית טענות התובעת -

א. המענק אשר לו היא זכאית לא חושב באופן עקבי, כאשר העיריה המציאה תחשיב אחד ומשרד הפנים תחשיב אחר.

ב. על פי חוק שירות המדינה "גמלאות" זכאית היא למענק פרישה בשיעור של 12 משכורות.

ג. עובדים אחרים של העיריה אשר פרשו לרגל מצבם הבריאותי קיבלו מענק בשיעור של 12 משכורות, ואין כל סיבה להפלות בינם לבין התובעת (להלן: "טענת האפליה").

5. יוער כי לאחר שהתקיים דיון מוקדם בתיק, והתביעה תוקנה במובן זה שהמדינה, שלא נתבעה ע"י התובעת מלכתחילה הוספה כנתבעת נוספת, היה על התובעת להודיע האם היא עומדת על טענת האפליה, ומשהודיעה כי היא עומדת עליה, נקבע כי אין ברירה אלא לשמוע עדויות וראיות וניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית, והתיק נקבע להוכחות הצדדים.

ברם – לאחר החלטת בית הדין הודיעה התובעת כי "לאחר שיקול ובדיקה יסודית ומעמיקה הגיעה התובעת לידי החלטה שהיא מוכנה לוותר על טענת האפליה ולהמשיך בתיק בהתאם להחלטת בית הדין הנכבד מיום 27.6.06 לפיה שהמחלוקות שתוותרנה הינן משפטיות וחישוביות בלבד וניתן יהיה להורות על הגשת סיכומים בלווית מסמכים".

לאור הודעתה האחרונה של התובעת, ומשהמחלוקות העובדתיות הנוגעות לטענת האפליה התייתרו, הדיעו הצדדים לידי הסדר דיוני לפיו ביקשו לבטל את ישיבת ההוכחות ולהגיש סיכומים בכתב בנוגע למחלוקות המשפטיות שנותרו בניהם.

עיון בסיכומי ב"כ התובעת מראה כי כוללים הם חזרה על טענת האפליה, ובכך יש סטייה מההסכמה הדיונית שפורטה לעיל.

למרות זאת נידרש בהמשך לטענה האמורה.

6. הדין החל -

אין חולק כי את שאלת זכאותה של התובעת למענק הפרישה ואופן חישובו יש לבחון לאור הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) התש"ל-1980 (להלן: "חוק הגמלאות"), וגם התובעת מפנה לחוק זה כמקור הבלעדי לבחינת זכויותיה בהקשר בו עסקינן.

סעיף 22 לחוק הגימלאות קובע כדלקמן:

"22. מענק נוסף לקצבה [תיקון: תשל"ג(4), תשמ"ו]

(א) מי שפוטר מהשירות לפני שהגיע לגיל 60 והוא זכאי לקצבת פרישה לפי סעיפים 15(2), (3) או (4) או 78 – ישולם לו, נוסף על הקצבה, מענק השווה לחלק העשרים וארבעה של משכורתו השנתית כפול במספר שנות שירותו, ובלבד שהמענק לא יעלה על הסכום הקטן משני אלה:

(1) משכורתו השנתית;

(2) הסכום היוצא מהיוון קצבה, ששיעורה כהפרש שבין הקצבה שהוא זכאי לה בזמן פיטוריו ובין הקצבה שהיתה מגיעה לו, אילו שירת בדרגתו האחרונה עד שהיה מגיע לגיל 60 ובהגיעו לגיל 60 היה זכאי לתוספת משפחה בגלל אותם בני משפחה שבגללם היה זכאי לתוספת משפחה בשעת פרישתו".

מהוראות החוק שצוטטו לעיל עולה כי המענק לא יעלה על הסכום הקטן משני אלה:

א. שנים עשר חודשי שכר.

ב. היוון הקצבה המהווה את ההפרש בין הקצבה לה זכאי העובד לבין הקצבה שהייתה מגיעה לו במלאת לו 60 שנה.

מסקנה זו עולה בבירור גם מחוזר מנכ"ל משרד הפנים בדבר תנאי פרישת עובדים הכולל הנחיות לחישוב מענק הפרישה ומקובץ נהלי עבודה ברשויות המקומיות, אשר צורפו לסיכומיה הממצים, היסודיים והבהירים של ב"כ העיריה.

לעומת זאת, עיון בסיכומי ב"כ התובעת, מראה כי אין בהם משום הבהרה מהו המקור לדרישתה לקבלת מענק פרישה בשיעור גבוה מהשיעור שאושר לה, ומדוע אין להחיל עליה את ההוראות שצוטטו לעיל במלואן.

התובעת, מצידה, הסתפקה בחזרה על האמירה לפיה הייתה זכאית לתשלום מענק בשיעור של 12 משכורות, מבלי שטרחה להראות מהו הסכום המתקבל מתחשיב המשכורת השנתית לעומת הסכום המתקבל מהיוון הפרשי הגימלה – ומהו הסכום הנמוך מבין השניים, ובלי שהתיימרה להתייחס לגופם של התחשיבים וההסברים שפורטו עוד בתחילת הדיון, בכתבי ההגנה של העיריה והמדינה ובתצהירים שהוגשו מטעמן.

7. החישוב שנערך בעניינה של התובעת פורט בהרחבה עוד בכתב ההגנה שהגישה העיריה, וזאת כדלקמן –

"6. בענייננו, המענק שאושר לתובעת מחושב לפי אפשרות 5(ג) לעיל, שזהו המענק הנמוך ביותר, כמפורט להלן:

א. הקיצבה שהיתה משולמת לתובעת אילו המשיכה לעבוד עד גיל 60, היתה בשיעור של 64.33%, לאחר חישוב קיצבה של 2% (50.33%) בתוספת הגדלת קיצבה בגין מצב בריאותי (4%) ועידוד פרישה (8%) (על-פי סעיף 100(א) לחוק);

ב. לעומת זאת, שיעור הקיצבה אליה הגיעה התובעת בעת פרישתה, לאחר הגדלת שירות בגין מצב בריאותי ועידוד פרישה, הינו 62.33%;

ג. מכפלת ההפרש של 2% קיצבה, שבין הסעיפים 6(א) ו- 6(ב) לעיל, במקדם ההיוון של גילה של התובעת, הוא 120.62, מגיעה ל- 241.24%, ובמלים אחרות – 2.41;

ד. מכפלת משכורתה של התובעת 5,851 ₪, בערך זה (2.41) הוא המענק לו זכאית התובעת, דהיינו בשיעור של 14,114.86 ₪.

7. למען הסדר הטוב יצוין, כי מענק משכורת שנתית על-פי סעיף 5(א) לעיל, מגיע ל- 70,212 ₪, ואילו מענק על-פי מחצית תקופת השירות, על-פי סעיף 5(ב) לעיל, 73,625.08 ₪. לפיכך, שולם לתובעת המענק הנמוך ביותר, כאמור בסעיף 6(ד)לעיל".

חישוב זה תואם בדיוק את את הוראות החוק כפי שפורטו לעיל.

8. אשר לטענת האפליה -

למעלה מן הצריך, נאמר כי גם אם היינו מתעלמים מהעובדה שבכך שהתובעת חזרה על טענה זו בסיכומיה, בניגוד מוחלט להודעתו הברורה והמפורשת של בא כוחה, הרי שבדיקת טענתה זו מראה שזו מושתתת על כך ששתי עובדות עיריה אחרות, הגב' שולה טובול והגב' חנה מרקוס, פרשו גם הן בפרישה מוקדמת ושולם להן מענק פרישה בשיעור של 12 משכורות.

בסיכומי בא כוח התובעת נכללה חזרה על הדברים שנאמרו בעניין זה בתצהיר התובעת, בהתעלמות מוחלטת מהעובדה שבתצהיר עדות ראשית שהוגש ע"י מר אמונה הוסברו ההבדלים המהותיים בין התובעת לגב' טובול, שהשליכו על השוני בחישוב מענק הפרישה, ותמונה דומה עולה ביחס לגב' מרקוס מהמסמכים שהוגשו ע"י התובעת עצמה.

לפיכך, גם אם נקבל את הנתונים (החלקיים מאוד) שנטענו ע"י התובעת ביחס לשתי חברותיה לעבודה להם שולם המענק בשיעור גבוה מזה ששולם לה, הרי שלא הוכח, כלל ועיקר, שמדובר באפליה בין שוים, ואין מצידה כל התמודדות עם הנתונים הברורים שהוצגו ע"י הנתבעות מלכתחילה, לפיהם מדובר באבחנה בין עובדים שנתוניהם השונים מביאים לתוצאה שונה תוך ישום אותה נוסחה שנקבעה בחוק.

9. נסכם ונאמר כי לא מצאנו ממש בתביעה שבפנינו, אשר לא הפנתה לכל טענה עניינית בנוגע לפגם כלשהו שנפל, על פי הנטען, בחישוב מענק הפרישה של התובעת.

המענק ששולם לה חושב בהתאם להוראות חוק הגמלאות ע"י משרד הפנים, ובהתאם לתחשיב האמור שולם לה כדין ע"י העיריה.

אשר על כן אנו דוחים את התביעה שבפנינו.

אנו מחייבים את התובעת לשלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ.

10. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.

ניתן היום ט"ו באדר א, תשס"ח (21 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.

___________________ ______________ _______________

ורד שפר, שופטת נציג ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים)

נשיאה