ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין וועד בית אבני החושן 37 קרית-גת נגד יבגני סיאצנב :

בפני כבוד ה רשמת בכירה ציפי כהן אביטן

תובעים

וועד בית אבני החושן 37 קרית-גת

נגד

נתבע
יבגני סיאצנב

פסק דין

לפני תביעה בסדר דין מהיר, תביעה כספית/חוזית ע"ס של 61,361 ₪.

רקע עובדתי

התובע הינו ועד בית בבנין ברח' אבני החושן 37 בקרית גת (להלן: "הבניין").מר זכריה יצחק (להלן: "התובע") וגב' ציפי טובק (להלן: "התובעת") הינם נציגות דיירי הבניין (להלן: "התובעים").
המדובר בבניין בן 20 קומות ובו 91 דירות.
הנתבע עוסק במתן שירותי אחזקה וניהול בבניינים משותפים.
ביום 1.5.2019 נכרת הסכם בין הנציגות ובין הנתבע למתן שירותי אחזקה וניהול לבניין לתקופה שמיום 1.5.2019 ועד ליום 30.4.2020 (להלן: "ההסכם").
במסגרת ההסכם התחייב הנתבע לביצוע הפעולות : תשלומי חשבון חשמל עבור צריכה משותפת של הבניין, תשלום לחברה שמפעילה ומתחזקת 3 מעליות בבניין, הוצאות ניקיון הלובי והקומות, גינון ותחזוקה עונתית של הפרחים בגינת הבניין, אחזקה גנרטור של הבניין, מילוי סולר במיכל הגנרטור, וכן אחריות גביית דמי ניהול מדיירי הבניין.
גובה דמי הניהול, אשר נגבו מהדיירים ע"י הנתבע, השתנה בהתאם לגודל הדירה . כאשר הסכום הממוצע עמד ע"ס של 290 ₪ לדירה.
ביום 8.3.2020 מסרו התובעים לנתבע הודעה לפיה אין בכוונתם להאריך את ההסכם.
החל מיום 1.5.2020 הבניין מתוחזק על ידי "חברת שירה וליאור".

טענות הצדדים:

לטענת התובעים, הנתבע לא קיים את התחייבויותיו באופן מלא. לטענתם, החל מחודש אפריל 2020 חדל הנתבע לספק שירותי ניקיון לבניין, והחל מתחמק ולא ענה לטלפונים של דיירים או של התובעים. משלא קיבלו מענה פנו התובעים לחברת ניהול חדשה, אשר החלה לפעול ביום 1.5.2020, תוך מתן שירותי ניקיון חלקיים בלבד, כנגד קיצוץ בחלק מרכיבי אחזקת בניין בחודשים הבאים.
התובעים בכתב התביעה עותרים לפיצוי בגין המפורט להלן:
ניקיון עבור חודש אפריל 2020, סך של 819 ₪.
חוב לחברת החשמל בסך של 14,273.73 ₪.
אחזקת מעליות בסך של 25,996 ₪.
שתילת צמחי נוי ופרחים בגינה כפי שהתחייב בסך של 2,000 ₪.
בנוסף, מבקשים התובעים להשיב את שגבה הנתבע, לטענתם, סך כולל של 2,000 ₪, עבור קופה קטנה המיועדת לתשלומים חריגים בחשבונות הבניין.
השבה של בונוס הטבה שנוצל וסכום נוסף ששולם לחברת ניהול חדשה סך של 11,333 ₪ כולל מע"מ.
חוב לחברת בזק בסך של 650 ₪ לצורך תפעול קווי טלפון מעליות וכיבוי אש בבניין.
עוגמת נפש סך של 20,000 ₪.
הנתבע, מנגד, טוען בכתב ההגנה כי הליך גביית דמי הניהול בוצע באופן גמיש אל מול דיירי הבניין בהתאם לרצונם החופשי, כך שחלק מהדיירים שילמו תשלום שנתי, חלקם שילמו תשלום חודשי או דו-חודשי וכיוצב'.
לטענת הנתבע, במהלך תקופת ההתקשרות עמד במלוא התחייבויותיו בהתאם לתנאי ההסכם, תוך שדאג לתחזוקת הבניין וניהולו, לשירותי ניקיון על בסיס יום-יומי, לשירותי גינון באמצעות גנן מקצועי ומסמך וכן היה זמין טלפונית בכל שעות היום והיה ערוך לכל תקלה ו/או פתרון בעיה.
הנתבע, לטענתו, הצליח לגבות את מרבית התשלומים מדיירי הבניין וזכה לשיתוף פעולה פורה אלא שכחלוף כשמונה חודשים מיום תחילת תוקף ההסכם שנכרת בין הצדדים, החלו דיירי הבניין להפסיק לשלם לנתבע את החיובים החודשיים והנתבע נאלץ לפנות שוב ושוב לדיירי הבניין בניסיון לגבות את התשלומים. עת פנה , ביום 10.4.2020, לאחד הדיירים בבניין בדרישת תשלום דמי הועד, נדהם לגלות כי התובעים הורו לדיירי הבניין לא לשלם את התשלומים השוטפים של החודשים האחרונים, וזאת במטרה לפגוע בנתבע ולנסות לסיים עמו את ההתקשרות בטענות שונות ומופרכות כי אינו מקיים את עבודתו לשביעות רצונם. לפיכך ביום 11.4.2020 הפסיק הנתבע להעניק שירותי אחזקה וניהול לבניין.
עוד טען הנתבע כי במשך כארבעה חודשים לא קיבל תשלום דמי וועד כאשר סך החובות של דיירי הבניין עומד על סך של 68,201 ₪ , לרבות ביטול שקים ו/או חזרות שקים והדבר גרר היווצרות חובות חשבון החשמל והמעליות.
לטענת הנתבע, התנהלותם זו של התובעים ו/או של דיירי הבניין גרמה לנתבע נזקים רבים, שכן נפגמה מאוד יכולתו לספק את שירותי האחזקה כנדרש. אך, לטענתו, על אף שלא קיבל תמורה בגין שירותיו, עשה כל שביכולתו למנוע עגמת נפש מהדיירים ששלמו והעניק שירותי אחזקה וניהול שוטפים לבניין, אך עם זאת, לא יכול היה לעמוד בתשלומי החשמל ובתשלום לחברת המעליות. שכן, לטענתו, הגם כי התחייב לגבות דמי הניהול מדיירי הבניין, לא יכל לעשות כן כאשר התובעים מפצירים בדיירים שלא לשלם וכן, יצירת החובות לחברת החשמל ולחברת המעליות נעוצה בהתנהלותם הלקויה של התובעים, אשר הפרו התחייבויותם.כאשר קודם לכן, לטענתו, עד חודש ינואר בוצעו התשלומים לחברת החשמל ולחברת המעליות כסדרם.
הנתבע טען כי התובע החליט להתעמר בו לאחר שהתובע ניסה לנצל את תום ליבו "ולהוציא ממנו המון דברים אשר אינם קשורים להסכם הניהול".
התובעים, לטענת הנתבע, אף גבו מהדיירים כספים אשר שייכים לנתבע ועליהם להשיבם לידיו.
בנוגע לתשלום "קופה קטנה" טען הנתבע כי זה שייך לחשבון נפרד והכספים נמצאים בסמכותו של וועד הבניין ואין לנתבע קשר לכספים אלו.
עוד טען הנתבע כי ביום 28.10.2019 ערכו הצדדים חשבון לפיו הנתבע לא חייב לתובעים דבר ואילו התובעים אלו אשר חייבים לנתבע.
באשר לרשימת הליקויים המצורפת לכתב התביעה ואשר נערכה ע"י חברת האחזקה החדשה, טוען הנתבע כי אין המדובר בחו"ד מקצועית.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי באשר הובא לפני ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, מצאתי לקבל את התביעה ברובה. כפי שיפורט להלן.

הפרת ההסכם:
מאשר הובא לפני, שוכנעתי כי הנתבע הפר את ההסכם, עת לא ביצע מלוא התחייבויותיו, לרבות תשלום חשבונות החשמל ותשלום בגין אחזקת מעליות. עד אשר נצטברו חובות ואף נשלחו התראות טרם ניתוק. (ר': נספחים ת/5, ת/6א- ת/6ז לכתב התביעה ).
התובעים אף פנו אל הנתבע בחודשים ינואר 2020 ופברואר 2020 במכתבי התראה ע"י בא כוחם דאז- עו"ד סמי ישראל אך לא נענו.
אמנם הנתבע הצביע על כך כי חלק מהדיירים לא שילמו את התשלומים החודשיים עבור דמי הניהול. אך אין בכך כדי "להצדיק" את ההפרה. שכן, עפ"י ההסכם, היה על הנתבע לפעול לגביית התשלומים השוטפים מהדיירים.
הנתבע העיד כי מאחר שלא התקבלו תשלומים ואף בוטלו צ'קים מדיירי הבניין אשר התברר לו כי לא שילמו בהנחיית התובעים, הפסיק לתחזק את הבניין ולתת שירות החל מיום 11.4.2020.
לא מצאתי לקבל טענת הנתבע לפיה התנהלותם של התובעים, אשר הורו לדיירי הבניין שלא לשלם את תשלומי הניהול היא זו אשר הובילה לכך כי הנתבע לא הצליח לעמוד בתשלומים לחברת החשמל ולחברת המעליות, שכן מאשר הובא לפני עולה כי הנתבע חדל מלבצע התשלומים השוטפים עוד קודם לפניית התובעים לדיירים ואף נשלחו התראות טרם ניתוק.
זאת ועוד, מאשר הוצג לפני עולה כי הנתבע התקשה בביצוע הליכי גבייה עוד בטרם ההוראה שניתנה ע"י התובעים שלא להעביר לידיו את דמי הניהול. כאשר, לטענתו, "הליך הגבייה בוצע בצורה גמישה אל מול דיירי הבניין בהתאם לרצונם האישי, כך שחלק מהדיירים שילמו באופן שנתי, חלקם שילמו באופן חודשי, חלקם באופן דו חודש וכדו' " ( סעיף 8 לכתב ההגנה). הנתבע אף טוען כי דיירי הבניין חבים לו סך של 68,201 ₪ (סעיף 13 לכתב ההגנה).
אין חולק כי המדובר בהסכום שמקורו באי גביית דמי ניהול עוד קודם לחודש אפריל 2020.
בחקירתו הנגדית השיב הנתבע לסוגיית "הפיגורים" בגביית דמי הניהול:
"לשאלת ביהמ"ש, הפיגורים בחשבון לא החלו מתי שחברי הוועד הפסיקו לשלם, זה היה כי הם קיבלו מכתבי התראה בגלל שלא שילמתם את החובות, מה אדוני ציפה, אני משיב שיש אנשים שלא משלמים כל חודש, אלא פעם ברבעון, אי אפשר לחנך אותם, יש להם כל מיני אופציות. כמו שתגידי לבן אדם לתדלק פעם בשבוע והוא רוצה פעם בחודש. הם עצרו את התשלומים לפי הנחיות הוועד. אני הייתי בקשר עם הוועד, עם זכריה, טלפוני, ודיברנו ואני אמרתי חד משמעית שכל החובות האלה אני צריך לשלם ואשלם והיו לי שבועיים לסיים את זה. הייתה לנו שיחת טל' לא פעם ולא פעמיים."
(עמ' 18 לפרו' שורות 21-27).
ובהמשך: "אנו בני אדם, אם אם לארבע ילדים לא מקבלת כסף או כי זה קרה לפני הקורונה הייתה בעיה של התשלומים ומבקשת לדחות את התשלומים לחודש, חודשיים, אני נותן לה את הספייס הזה."(עמ' 19 לפרו' שורות 22-24).
הנתבע אמנם רשאי לנהוג בגמישות באשר לאופן גביית דמי הניהול מהדיירים, אך הדבר אינו פוטר אותו מיתר התחייבויותיו עפ"י הסכם הניהול והדבר אף אינו אמור "לבוא על חשבון" ניהולו השוטף של הבניין.
לאור האמור, לא מצאתי לקבל טענת הנתבע כי התקשה לשלם חשבונות בשל התנהלות התובעים. שכן, לא עלה בידו לבצע גביה כנדרש מדיירי הבניין עוד קודם לכן.
אמנם, התובעים אישרו בעדותם כי ביום 7.4.2020 פנו לדיירי הבניין, תוך מתן הוראה כי לא ישלמו את תשלומי הוועד לידי הנתבעת. אך פנייה זו נעשתה לאחר שנתברר להם כי נצטברו חובות לחברת החשמל ולחברת המעליות, בהם לא נשא הנתבע בניגוד להוראות ההסכם ואף נתקבלו מכתבי התראה טרם ניתוק.
התובעת העידה כי ההחלטה לפנות לדיירי הבניין נעשתה לאחר ש"הגיעו מים עד נפש" ולאחר שפניות את הנתבע לא נענו "ולא היתה התקדמות לתשלומים" ( עמ' 5 לפרו' שורות 2-4).
עוד העידה התובעת כי: "היו חובות שהגיעו לסכומים של 30,000 ₪. יש תיבת דואר של הוועד וזכריה בתור יו"ר מקבל מכתב לדואר האישי שלו. קיבלנו מכתב התראה לפני ניתוק מהמעליות ומחברת החשמל. פנינו מיד לנתבע – גם בהודעות וואטספ וגם התקשרנו ולא הייתה תשובה. שמנו לו בתיבת הדואר של הבית בתחילת מרץ שאנחנו מפסיקים התקשרות איתו.
ש. אז עשית משהו שהוא בניגוד להסכם הניהול ?
ת. כן. זה היה לטובת שאר דיירי הבניין, העדפנו לקחת לעצמינו הפרה."
(עמ' 5 לפרו' שורות 18-23).

אף התובע הסביר בעדותו את ההוראה שהועברה לדיירים שלא להעביר לנתבע את דמי הניהול : " הייתה הפרה בוטה של הנתבע בכך שהוא לא העביר כספים שכתובים בחוזה שחור על גבי לבן שהוא אמור לשלם את המעליות והוא לא ביצע את זה הוא לא העביר כספים והיה פה סיכון לבניין שלא יהיה מעליות ולא יהיה חשמל".
(עמ' 11 לפרו' שורות 2-4).
עוד מסרו התובעים בעדותם כי בהתאם לתנאי ההסכם, בנו נקבע כי "כל אחד מהצדדים רשאי להפסיק את ההתקשרות בהודעה שתימסר בכתב 30 יום לפני מועד סיום ההסכם" (ת/1). פנו התובעים לנתבע, דרך הודעות "וואטסאפ", ודרך תיבת הדואר של הבית (ת/2) בתאריך 8.3.2020, והודיעו כי הם מפסיקים את ההתקשרות, אך ללא מענה מטעם הנתבע.
לכן ביקשו התובעים, ביום 7.4.2020, מדיירי הבניין לחדול מהעברת תשלומים לידי הנתבע ולהעבירם לידם, וזאת על מנת לשלם את החובות שנצטברו.
סבורני כי במצב דברים זה פעלו התובעים באחריות, על מנת שלא "לשתק" את הבניין , תוך ניסיון להקט נת הנזק, וזאת לאחר שהנתבע הפר את ההסכם ולא עמד בהתחייבויותיו. התובעים אף העידו כי עשו שימוש בכספים שגבו לצורך תשלום החובות.
מנגד, כאשר הנתבע ידע שההתקשרות מסתיימת ביום 30.4.2020, סיים ההתקשרות קודם לכן, ביום 11.4.2020, באופן חד צדדי, ובכך גרם לנזקים בתחזוקת בניין.

תשלום חשבונות לחברת המעליות ולחברת החשמל:
הנתבע בסיכומיו מודה כי יש לחייבו בגין תשלומים לחברת החשמל (סך של 14,272 ₪ ) ולחברת המעליות (סך של 22,026 ₪ ) בגין חודשים דצמבר 2019 ועד ליום 11.4.2020 אלא שלטענתו, יש לקזז מחוב זה את הסכום שנגבה מדיירי הבניין ע"י התובעים בסך של 15,714 ₪ (סעיפים 21-23 לסיכומי הנתבע).
התובעים, מנגד, מעמידים את החוב לחברת המעליות עד סוף חודש אפריל 2020 בסך כולל של 25,996 ₪.
מצאתי לקבל עמדת התובעים בעניין זה. שכן, אין חולק כי הנתבע בחר לסיים את ההתקשרות באופן חד צדדי ביום 11.4.2020, כאשר התחייבותו עפ"י ההסכם הינה לשאת בהוצאות תחזוקת המעלית עד סוף חודש אפריל 2020.
התובעים מסרו בעדותם כי גבו סך של 15,714 ₪, דרך "פיי בוקס" מדיירי הבניין לאחר עזיבתו של הנתבע עבור תשלום החובות. (ר': פרו' עמ' 5-6). סכום זה יש לקזז מהחוב האמור.
כך שהסכום הכולל בגין רכיב זה בתביעה יעמוד ע"ס של 24,554 ₪ .

שתילת פרחים:
לטענת התובעים הנתבע לא שתל פרחים בשטח הבניין, חרף התחייבותו עפ"י ההסכם.
הנתבע, מנגד, מכחיש טענת התובעים בעניין זה, כאשר טוען כי טענה זו נטענה בעלמא ללא כל תימוכין.
בעניין זה, מצאתי לקבל טענת הנתבע. שכן התובעים אכן לא עמדו בנטל להוכיח רכיב זה של כתב התביעה.
התובעים לא הציגו כל ראיה כי לא נשתלו פרחים בתקופת ההתקשרות עם הנתבע, לרבות, תמונות ו/או פניות אל הנתבע טרם מכתב ההתראה מחודש ינואר 2020. כמו כן, לא הציגו התובעים אסמכתאות כי עלות שתילת פרחים עפ"י ההסכם עומדת ע"ס של 2,000 ₪ כנטען בכתב התביעה.
הנתבע, מנגד, עת נשאל בחקירתו הנגדית "האם הביא חשבונית שקנה ושתל פרחים" השיב: "בבניין יש מצלמות אפשר לראות רטרו אם מישהו שתל" והוסיף, " יש חשבוניות אבל הם לא רק עבור בניין חושן 37 הם עבור בניינים שאנו עושים קניה מרוכזת", ולשאלה "איך אתה יודע מה לגבות עבור חושן 37" השיב: "זה היה כלול במחיר, המחיר שלכם כלול בפרחים שאני שתלתי" (ר': בעמ' 19 לפרו' שורות 1-13).
בשים לב כי נטל הראיה מוטל על התובעים, לא מצאתי כי יש באי צירוף חשבונית ע"י הנתבע כדי להוכיח רכיב זה של כתב התביעה.

תיקון ליקויים במסירת הבניין:
התובעים צירפו לכתב התביעה מסמך (ת/7) אשר נערך ע"י חברת הניהול החדשה ובו מפורטים הליקויים אשר נתגלו בבניין לאחר עזיבתו ע"י הנתבע ואשר הינם, לטענת התובעים, חלק מהתחזוקה השוטפת של הבניין, ואשר עלות תיקונם עומדת ע"ס של 11,000 ₪.
הנתבע, מנגד, טוען כי הליקויים הנטענים לא הוכחו ואף לא צורפה חוות דעת שמאי ו/או אסמכתאות בגין מימון הוצאות התיקונים. עוד טוען הנתבע כי הליקויים או חלקם אינם בתחום אחריותו.
מעדותו של הנתבע עולה כי עת חדל מליתן שירותי ניהול לבניין, לא ביצע קודם לכן בדיקה מטעמו באשר למצב התחזוקה של הבניין, וזאת על אף שבפניית התובעים אל הנתבע ביום 8.3.2020 בעניין הפסקת ההתקשרות (נספח ת/2 לכתב התביעה) נדרש הנתבע להציג אישורי תשלומים ותעודות, לרבות באשר לניקוי מאגרי המים ואישור בדיקת גנרטור.
לא מצאתי לקבל טענת הנתבע כי היה על התובעים לצרף חוות דעת מומחה באשר לליקויים, שכן, סבורני כי המדובר בהוצאה בלתי סבירה, כאשר נקלעו למצוקה עת הנתבע סיים את ההתקשרות טרם המועד הקבוע בהסכם ולא היו בידי התובעים דרכי מימון, לרבות לצורך תשלום שכ"ט למומחה.
מנגד, על אף שהתובעים העידו כי הליקויים תוקנו ע"י חברת הניהול (עמ' 7 לפרו' שורה 35 ועמ' 8 לפרו' שורה 1), לא הציגו כל אסמכתא כי בפועל שילמו לחברה על הליקויים או כי עתידים לשלם לה, או שמא הדבר נכלל במסגרת ההסכם שנערך בין התובע ובין חברת הניהול החדשה .
יחד עם זאת, מפניית התובעים אל הנתבע ביום 8.3.2020 באשר לסיום ההתקשרות (ת/2 לכתב התביעה) עולה כי הנתבע נדרש להציג אישורים בדבר ניקוי מאגרי מים ובדיקת גנרטור.
הנתבע הציג אישור בדבר ביצוע ניקוי וחיטוי למאגרי המים בבניין וכן ביקורת למערכות המים, אשר בוצעה ביום 20.2.2020. על כן, לא מצאתי לחייב הנתבע בגין רכיב זה.
אך, משלא פעל הנתבע להציג אישור לעניין בדיקת הגנרטור וכמות הסולר בעת עזיבתו, מצאתי לחייב הנתבע בגין הרכיבים הבאים בדו"ח :
גנרטור תקול- סך של 450 ₪.
מילוי סולר בגנרטור- 181 ₪.
בסה"כ: 631 ₪.
נוכח המסקנה אליה הגעתי, מתייתר הצורך להכריע בשאלה באם המדובר בליקויים אשר הינם בתחום אחריותו של הנתבע עפ"י ההסכם.

תשלום לחברת בזק:
לטענת התובעים, המדובר בתשלום ע"ס של 650 ₪, אשר הינו חלק מחובתו של הנתבע, עפ"י ההסכם, לתחזוקת המעלית.
הנתבע, מנגד, טוען כי מעולם לא התחייב בהסכם הניהול לתשלום עבור קו בזק.
התובע העיד בחקירתו הנגדית כי : "בכדי להפעיל מעלית בחברה ראויה ותקינה בכל חב' ניהול שמתחזקת בניין זה חובה. חב' הניהול הקודמת "דיין" גם אחרי שנה שעזבה את הבניין השאירה את הקו למרות שיכלה לנתק אותו והוא לא עשה זאת עד שלא החלפנו שם בעלים על הקו הזה הוא לא ניתק למרות שלא היה לחובתו. גם חברת ניהול שרואה תקלה כזו ולא מתריעה ולא אומרת – זה מעיד על עצמה." ( עמ' 14 לפרו' שורות 8-12).
מצאתי לקבל הסברו זה של התובע, ולחייב הנתבע בסך של 650 ₪ כאמור. שכן נראה כי המדובר בחלק מתפעול המעלית, וביחוד עת הדבר בוצע בעבר ע"י חברת הניהול הקודמת ומבוצע ע"י חברת הניהול הנוכחית. (ר': נספח ת/8 לכתב התביעה).

תשלום לקופה קטנה:
בכתב התביעה עתרו התובעים לחייב הנתבע בסך של 2,000 ₪ בגין תשלומים ל"קופה קטנה" , אשר, לטענתם, גבה הנתבע מחלק מהדיירים שלא כדין.
התובעים לא הוכיחו גובה הסכום הנטען ואף לא ניתן הסבר לגובה הסכם ואף לא צורפה כל אסמכתא לכך.
יתרה מזו, העידה התובעת כי בחודש אוקטובר גילו שהנתבע גובה כספים עבור קופה קטנה בניגוד למה שסיכמו, אך ציינה כי אין לה אסמכתא על הגבייה (עמ' 10 לפרו' ש' 6-20). כאשר נשאל התובע זכריה בנוגע לקופה קטנה "מדוע בחרתם לכתוב סכום של 2,000 ₪", השיב :"...כשעשינו בירור באוקטובר עברנו על החשבונות היה פער שיבגני לקח כספים... ולאחר קיזוז השיב לנו 800 ₪...."(עמ' 15 לפרו').
על כן, ולאור האמור, לא מצאתי לקבל רכיב זה של כתב התביעה.

תשלום בגין שירותי ניקיון עבור חודש אפריל 2020 :
בכתב התביעה עתרו התובעים לחייב את הנתבע בסך של 819 ₪ בגין שירותי ניקיון עבור חודש אפריל 2020.
טענה זו נזנחה בסיכומי התובע.
זאת ועוד, משנסתיים הסכם ההתקשרות, אף אם באופן חד צדדי, ביום 11.4.2020, ואף לא נגב ו דמי ניהול עבור מלוא חודש אפריל 2020, אין מקום לחייב הנתבע בגי ן שירותי ניקיון עבור החודש במלואו.

הוצאות התובעים:
התובעים עותרים לחייב הנתבע בגין ההוצאות שנגרמו להם, לטענתם, בשל מחדלו של הנתבע לקיים את ההסכם.
התובעים, לטענתם, פועלים בהתנדבות ושימשו כ"שק חבטות" של דיירי הבניין, אשר הטילו עליהם כעסיהם בעקבות התנהלותו של הנתבע.
בעניין זה, מצאתי כי אכן זכאים התובעים, אשר הקדישו מזמנם ומשאביהם לצורך טיפול בתחזוקת הבניין ובהתנהלות מול הנתבע, אשר, כאמור, הפר את ההסכם. תוך שנאלצו אף לבצע גביית כספים ותשלומי חובות.
בגין רכיב זה מצאתי לחייב את הנתבע, על דרך האומדנא בסך של 7,000 ₪ (3,500 ₪ עבור כ"א מהתובעים).

טענת קיזוז:
לטענת הנתבע, התובעים ו/או הדיירים חייבים לו סך של 68,201 ₪ בגין דמי אחזקה וניהול שלא שולמו לו עד היום .
עוד טוען התובע כי יש לקזז סך של 570 ₪ בגין התשלום היחסי עבור שירותי ביטוח לבניין. שכן, לטענתו, שילם עד סוף חודש אפריל 2020 בעוד ההתקשרות נסתיימה ביום 11.4.2020.
לא מצאתי לקבל טענת הנתבע בגין קיזוז חובות הדיירים. שכן, כאמור, חובת הגבייה מהדיירים חלה על הנתבע. על כן, על הנתבע לפעול לגביית חובות, ככל שישנם, וזאת עד ליום בו סיים את ההתקשרות באופן חד צדדי (ביום 11.4.2021).
יובהר כי, ככל שהנתבע יפעל לגביית חובות מדיירים, ולאור קיזוז מחובות לחברת החשמל ולחברת המעליות (עפ"י סעיף 37 לפסה"ד), הנתבע לא יהא רשאי לבצע גבייה מדיירים בגין דמי הניהול אשר הועברו על ידם לידי התובעים.
כמו כן, לא מצאתי מקום לקיזוז הנטען לעניין שירותי הביטוח, וזאת בשל סיום ההתקשרות באופן חד צדדי ע"י הנתבע, טרם חלוף המועד הקבוע בהסכם, וכפי שפורט לעיל.

סיכומו של דבר
לאור האמור, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים, סך של 32,835 ש"ח , בצירוף אגרת משפט בסך של 760 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 6,000 ₪ (כולל מע"מ) .

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג חשוון תשפ"ב, 29 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: וועד בית אבני החושן 37 קרית-גת
נתבע: יבגני סיאצנב
שופט :
עורכי דין: