ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק שטרוסברג נגד רחל מרקוב :

לפני כבוד הרשם בכיר אדי לכנר

התובעים:

1.יצחק שטרוסברג
2.אסתר שטרוסברג (המנוח)

נגד

הנתבעת:

רחל מרקוב

פסק דין

לפני תביעה קטנה ע"ס 14,390 ₪ .

תחילה אדון בבקשת הנתבעת להורות על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות לאחר שהתקיים דיון ביום 5.4.2021. מעיון במערכת נט המשפט עולה כי הנתבעת לא קיבלה לידיה את כתב התביעה. עוד עולה כי הנתבעת עזבה את כתובת מגוריה ואינה תושבת ארץ ישראל מאז שנת 2006 ולכן מעולם לא הומצא לה כתב התביעה. עוד טוענת כי אזהרת ההוצאה לפועל הודבקה על דלת דירתה של אחותה הגברת וסקר נאדג'דה (להלן: "אחותה של הנתבעת"). מעיון בחומר המצוי בתיק הגעתי למסקנה כי הנתבעת אכן לא קיבלה לידיה את כתב התביעה מעולם ולא הייתה מודעת להליכים המתנהלים נגדה. כמו כן הנתבעת לא התייצבה לדיון שנקבע בבקשה לביטול פסק הדין עקב הזמנה שגויה שיצאה מאת מזכירות בית המשפט לפיכך אני מורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק.
ביום 14.3.05 הצדדים התקשרו בהסכם שכירות מיום 15.3.05 ועד ליום 14.9.05, בהסכם ניתנה אופציה להאריך את ההסכם בשנה נוספת. ביום 14.7.05 הנתבעת הודיעה על רצונה להאריך את תקופת השכירות בהתאם להסכם. לפיכך, התובע ביקש 12 שיקים.

לטענת התובע, לקראת חודש אוגוסט 2005 הנתבעת הודיעה כי היא עוזבת את הדירה ביום 15.9.05. בהסכמת הצדדים ביום 13.9.05 הנתבעת מצאה שוכר חלופי באמצעות מתווך.

עוד פירט התובע כי הסכים לקבל את השוכר החלופי בתנאי שהנתבעת תהיה אחראית לכל נזק שיגרם על ידו. לטענת התובע, השוכר החלופי לא עמד בתנאי התשלום, על כן התובע דרש מהנתבעת תשלום על סך 19,934 ₪ בגין הנזקים שנגרמו על ידי השוכר החלופי.

לטענת הנתבעת, היא איננה אחראית ו/או ערבה ו/או חלק מהסכם השכירות בין התובע לבין השוכר החלופי. זאת מאחר ומצאה שוכר חלופי שהיה מקובל על התובע, והודיע לתובע כי היא עוזבת את הדירה בתום תקופת השכירות מבלי לממש את האופציה להארכה.

נוכח המחלוקת בין הצדדים הוגשה תובענה זו לפניי.

כאמור טענת הנתבעת היא אי יריבות מאחר והנתבעת הודיעה על כוונותיה לתובע לעזוב. וכאשר דאגה להביא שוכר חלופי, התובע חתם עם השוכר החלופי על הסכם שכירות והתובעת "הסתלקה" מהדירה ללא כל אחריות/ערבות מצדה בנוגע להסכם בין התובע לשוכר החלופי.

התובע וציין כי הנתבעת בהתאם לחוזה בינו בינה, מטיל עליה את האחריות בנוגע לחוזה שכירות שנחתם בינו לבין השוכר החלופי מטעמה.

המחלוקת בתביעה זו היא לעניין האירוע המתואר. הנתבעת לא מכחישה כי חתמה על הסכם שכירות עם התובע, אך יחד עם זאת, מכחישה כל קשר לכך כי היא "נרשמה" כאחראית על כל נזק שיבצע השוכר החלופי שדאגה למצוא, בהסכם שכירות בין השוכר החלופי לתובע.

ביום 7.6.2021 התקיים לפניי דיון בו נכחו התובע, אחותה של הנתבעת, הנתבעת דרך זום.

בדיון אחותה של הנתבעת העידה כי אחותה עזבה את דירת התובע והיא אחראית רק לנזקים שהיא עשתה, ואין היא מכירה את דיירים החדשים ואף "לא לקחה צעד בחתימת חוזה איתם" (עמוד 3 שורה 22 לפרוטוקול). עוד פירטה כי אחותה עזבה את הדירה בהתאם להסכמות בינה לבין התובע וכי בהתאם לנספח בין הצדדים אחותה יכלה לעזוב ולהביא דייר חלופי "לפי נספח שחתום על ידי התובע, נספח ב, זאת חתימה של אחותי וזה בכתב יד של התובע, מותר היה לה לעזוב, למצוא דייר חלופי" (עמוד 4 שורות 5-6 לפרוטוקול).

ביום 12.7.2021 התקיים לפניי דיון בו הנתבעת העידה באמצעות מערכת VC כי – לאחר שביקשה להאריך את החוזה היא ביקשה לבטל את הארכה והתובע הסכים לכך. בנוסף פירטה "החוזה שלי נגמר ברגע שחתמת חוזה עם דיירים חדשים" ( עמוד 8 שורות 8-9 לפרוטוקול). בנוסף העידה כי "לא זוכרת למי מסרתי את המפתחות אבל במאתיים אחוז לא מסרתי את המפתחות לדיירים החדשים, מסרתי מפתחות או לך או למתווך" (עמוד 8 שורות 25-26 לפרוטוקול). עוד העידה כי "אתה חתמת על חוזה עם שוכרים חדשים" (עמוד 9 שורה 5 לפרוטוקול).

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר המצוי בתיק הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות ואפרט טעמי בקצרה:

אני מעדיף את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובע. מעיון בחומר המצוי בתיק עולה כי הנתבעת תחילה הייתה מעוניינת לממש את האופציה ולהאריך את שהותה בדירת התובע, ואולם לאחר מכן חזרה בה והודיעה על כך לתובע. מעיון בחומר המצוי בתיק ומעיון בנספחים ד', ה, עולה כי התובע הסכים לכך שהנתבעת תעזוב את הדירה ותביא שוכר חלופי. מעיון בנספח ד' הנתבעת הודיעה לתובע כי מצאה שוכר חלופי וכי היא עוזבת את הדירה.

מעיון בחומר המצוי בתיק עולה כי הנתבעת אכן עזבה את דירת התובע, והאחרון חתם על חוזה שכירות עם השוכר החלופי שהנתבעת דאגה להביא במקומה. בהתאם לסעיף 22 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971 נקבע כי הנתבעת רשאית להעביר את הזכיות בנכס רק בהסכמת התובע. במקרה שלפניי התובע הודה כי הוא הסכים לכך שהנתבעת תעזוב ותביא דייר חדש. על כן לאור סעיף 22 לחוק שכירות ושאילה, ובהתאם להסכמות בין הצדדים ובהתאם לסעיף 10 לחוזה השכירות בין הצדדים וסעיף 22(ב), הנתבעת הודיעה לתובע בכתב כי היא עוזבת את הדירה.

התובע חתם על חוזה שכירות חדש עם השוכר החלופי. מעיון בחוזה לא עולה כי הנתבעת חתומה עליו או לוקחת אחריות אל נזקי השוכר החלופי, להיפך, הנתבעת ברגע שעזבה ומצאה דייר חלופי היא אינה חלק מהחוזה אלא אם כן נקבע אחרת. במקרה שלפני הנתבעת לא חתמה ולא התחייבה להיות אחראית/ערבה לשוכר החלופי.

טענת התובע כי נאלץ לקבל את השוכר החלופי כעובדה מוגמרת וכי המפתח של הדירה לא הוחזר לו לא הוכחה . עדות הנתבעת כי החזירה את המפתח של הדירה לידי המתווך מטעם התובע לא נסתרה.

בנוסף כאשר השוכר החלופי לא שילם לתובע והפר את החוזה ביניהם, התובע דאג לשלוח מכתב לשוכר החלופי לפיו הוא טוען, כי השוכר החלופי הפר את החוזה והוא דורש ממנו תשלום עבור דמי שכירות. התובע לא שלח את המכתב לנתבעת ואף לא הזכיר אותה במכתב.

לאור האמור לעיל אני קובע כי – לאחר שהנתבעת עזבה את הדירה והודיעה לתובע על כך בכתב החזירה את המפתח למתווך מטעם התובע ועל כן אין לה כל אחריות למעשיהם או מחדליהם של הדיירים הקודמים.

התביעה נדחית . בהתחשב בנסיבות כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין, לבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו, תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג חשוון תשפ"ב, 29 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יצחק שטרוסברג
נתבע: רחל מרקוב
שופט :
עורכי דין: