ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סנדרה תרשיש נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט אלעד שביון

התובעת
סנדרה תרשיש
ע"י ב"כ עו"ד שגית זוהר (חודורוב)
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אירינה פישר

פסק דין

לפניי תביעת התובעת להכיר בליקוי במרפק שמאל שלה כ'פגיעה בעבודה' בעילת המיקרוטראומה.

רקע עובדתי:
התובעת ילידת 1973 רופאת עיניים במקצועה.

ביום 14.11.19 הגישה התובעת תביעה לנתבע למחלת מקצוע או להכרה בליקוי רפואי עקב תנאי עבודתה בטענה כי אלו הסבו לה פגימה במרפק יד שמאל.

ביום 29.1.20 דחה הנתבע את תביעתה.

מכאן התביעה שלפניי.

עיקר טענות הצדדים:
לטענת התובעת, א. במסגרת עבודתה כרופאת עיניים בקופות החולים ובבית החולים, היא עבדה שעות רבות בהן נדרשה לבצע עשרות בדיקות עיניים ביום. בדיקות אלה לדבריה כרוכות בהפעלת כוח באצבעות הידיים ושימוש בג'ויסטיק ובעדשות קטנות, אותן יש להחזיק ולסובב ביד שמאל, כאשר במקביל, יש לפתוח את עינו של המטופל (באצבעות הנותרות). בכל אותה העת, נדרשת התובעת ללחוץ על העדשה והעפעפיים של המטופל ולסובב את העדשה או להזיז אותה קדימה ואחורה, וכל זאת – ביד שמאל. לצורך כך, טענה התובעת כי היא ביצעה במהלך עבודתה תנועות קטנות וזעירות, חוזרות ונשנות עשרות פעמים ביום, או מאות, של פרק כף היד ושל האצבעות.

ב. החלטת הנתבע לדחות את תביעתה התקבלה באופן שרירותי, ללא בחינה מעמיקה, מבלי שלתובעת ניתנה הזדמנות להבהיר את נסיבות עבודתה ומבלי שהתאפשר לה לחקור את רופא הסניף של הנתבע שעל יסוד המלצותיו נדחתה תביעתה.

ג. לאור האמור, מבוקש לקבוע כי הוכחה תשתית עובדתית לקיומה של "מ יקרוטראומה" בעבודת התובעת כרופאת עיניים ולכן, מבוקש למנות מומחה רפואי לקביעת הקשר הסיבתי בין מחלתה (תסמונת אפיקונדיליטיס במרפק שמאל) לבין עבודתה.

בתמיכה לטענות התובעת כאמור, הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמה, סרט וידאו המדגים את אופן ביצוע העבודה וכן חוות דעת של פרופ' יואל אנגל, מומחה כף יד, המכירה בליקוי של התובעת במרפק כפגיעה עקב מיקרוטראומה.
התובעת נחקרה על תצהירה.

לטענת הנתבע, א. עבודת התובעת אינה עונה לדרישות הפסיקה בנוגע לפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה. עבודת התובעת מאוד מגוונת ואין במסגרתה תנועות חוזרות ונשנות של המרפק. המכשירים בהם משתמשת התובעת הם ברובם חסרי משקל ואינם דורשים הפעלת כוח כלשהו בהפעלתם, קל וחומר תנועות המרפק.

ב. עדותה של התובעת מלאה בסתירות. כך למשל, התובעת טענה על עבודה רציפה כרופאת עיניים משנת 2007 ועד למועד הגשת התביעה, בעוד שמעדותה עלה כי תחילת עבודתה הייתה משנת 2012.

ג. התובעת גם לא הוכיחה את שעות העבודה הנטענות, לרבות שעות עבודתה בקליניקה הפרטית וטיפול יומיומי ב-25 עד 26 מטופלים בממוצע ליום כנטען על ידה.

ד. לעניין הדיסק אותו צירפה התובעת, הסרטון בו אינו מדגים את עבודת התובעת אלא מדובר במצגת הכוללת סוג של חוות דעת עם הערות, ציורים, הרצאה בעניין מיקרוטראומה של מרפק, צילום של רופאים אחרים ולא של עבודת התובעת וזאת, בניגוד להצהרתה של התובעת בתצהירה. לפי הסרטון גם אין תנועת מרפק העונה לדרישת המיקרוטראומה.

ה. לאור האמור, לא הונחה תשתית עובדתית להכרה בתביעה בעילת המיקרוטראומה ולכן דין התביעה להידחות, מבלי להיזקק למינוי מומחה רפואי בתיק.

בסיכומי התשובה, חזרה התובעת על טענותיה כמפורט והוסיפה כי: א. קודם לעבודתה של התובעת בקופת חולים, עבדה התובעת בבית חולים איכילוב כרופאת עיניים במשך כ–4 שנים ולכן ניסיונו של הנתבע להציג סתירות בעדותה, ראויה להידחות. בכל מקרה, הבסיס העובדתי לתביעתה הוא משנת 2012 שאז החלה לעבוד בקופת החולים, כפי שטענה בתצהירה.

ב. היעדר יומני עבודה או רשימות מטופלים מהמרפאה במכבי בה עבדה נעוץ בכך שמדובר במרפאה עצמאית, בה לא היה לתובעת שעון נוכחות והתובעת גם נהגה לקבל שם מטופלים חוזרים או דחופים מעבר לשעות הפעילות. התובעת גם אינה עובדת יותר במרפאת מכבי ואין לה גישה למערכת המחשוב שם.

ג. אשר לדוחות הנוכחות מקופת חולים כללית שהוצגו, בשעון הנוכחות נזקפים רק חיסורים/איחורים אם היו להבדיל משעות נוספות למשל. לפיכך בית הדין הופנה לעיון ברישום השעות עצמן כשהרישום מתיישב עם טענות התובעת.

ד. ניסיונו של הנתבע לדון בתנועות המרפק של התובעת בעבודתה, דינ ו להידחות. התובעת מפנה בקשר לכך לחוות דעת המומחה מטעמה לפיה למרות שהכינוי העממי של הליקוי ממנו היא סובלת הוא "מרפק טניס", אין הוא מעיד על הסיבות להיווצרות הפגיעה, שהן תנועות של כף היד והאצבעות. משך כל עבודתה של התובעת היא נדרשה לפתוח את עיניי המטופל (בכוח האצבעות), לעשות שימוש בעדשות (בכוח האצבעות) וכן בג'ויסטיק (גם כן בכוח האצבעות) וזאת תוך הפעלת כוח באצבעות כף היד.

ה. הסיבה בעטיה בסרט אותו הציגה התובעת מופיעים גם רופאי עיניים אחרים היא על מנת להוכיח את שיטת העבודה לה טענה התובעת. מהסרטון עולה בבירור כי התובעת נדרשת לתנועות הברגה (אם של הג'ויסטיק ואם של העדשה בין אצבעותיה) או לפיתה ושחרור נגד כוח של כף היד והאצבעות.

המסגרת הנורמטיבית:
תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת 'מחלות המקצוע', מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה, ובכך הותיר את רשימת המחלות 'סגורה'. מדובר בפיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה, שמחד, אינה מחלת מקצוע, ומאידך אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל (עב"ל (ארצי) 64316-12-18 אבישג ברנד - המוסד לביטוח לאומי 30.4.19)

על הטוען לפגיעה בעבודה לפי עילת המיקרוטראומה להוכיח תשתית עובדתית מתאימה לפגיעה בדרך זו, היינו שהוא ביצע במהלך עבודתו תנועות חוזרות ונשנות זהות או דומות במהותן, שחזרו על עצמן למשך פרק זמן רצוף (עב"ל (ארצי) 1012/00 שבח - המוסד לביטוח לאומי, 28.7.02) ותנועות אלה פעלו על מקום מוגדר, ובתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת נזק מצטבר לעובד (עב"ל (ארצי) 16882-09-16 מרגלית - המוסד לביטוח לאומי, 9.8.17; עב"ל (ארצי) 30418-10-18 אורן יצחקי – המוסד לביטוח לאומי, 29.3.20).

בלשון אחרת, תנאי להוכחת פגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה הוא, בין היתר, הוכחת - "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמה המובאת בדרך-כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה של טיפות מים המחוררות חור באבן שהן פוגעות בה. לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע". (עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - יניב פד"ע לה 529, 533 (1999), עב"ל 391/07 הראל - המוסד לביטוח לאומי, 15.6.08).

פעולות המורכבות מתנועות מגוונות, המבוצעות על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה, אינן מהוות רצף של תנועות חוזרות ונשנות הדומות זו לזו (עב"ל (ארצי) 7807-10-12 ג'בור – המוסד לביטוח לאומי, 14.1.14).

עם זאת, במקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח המבוצעת ברצף על פני פרק או פרקי זמן משמעותיים מתקיימת תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה (עב"ל (ארצי) 465/07 יהודאי – המוסד לביטוח לאומי, 20.12.07).

מן הכלל אל הפרט:
לאחר שנתתי דעתי לטענותיו של כל צד ולתשתית הראייתית כפי שהונחה לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הצליחה להרים את הנטל להוכחת תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה ואפרט.

בתצהירה טענה התובעת כי יד שמאל הייתה היד באמצעותה בוצעו על ידה פעולות חוזרות וזהות לצרכי עבודתה עת ביצעה למטופליה בדיקות עיניים (סעיף 7 לתצהיר עדותה) וכי תנועותיה פעלו על מקום מוגדר זה. מפאת חשיבות הדברים ראו הצהרותיה של התובעת בקשר לכך:
"... אני נדרשת ללחוץ על העדשה והעפעפיים של אותו מטופל ולסובב את העדשה או להזיז אותה קדימה ואחורה. כל זאת – ביד שמאל. כלומר, ביד זו אני כן עושה פעולות חוזרות וזהות" (סעיף 7 לתצהירה)

"בעבר יד ימין שלי הייתה ידי הדוממיננטית, אך בשל בעיות צוואר ישנות, עברתי להשתמש בעיקר ביד שמאל. למעשה את עיקר הבדיקות ביצעתי במשך כל השנים תוך שימוש ביד שמאל ונעזרתי ביד ימין לשימוש בג'ויסטיק. ..." (סעיף 18 לתצהירה)

לעומת זאת, בשאלון למבוטח בגין מיקרוטראומה עליו השיבה התובעת (צורף כנספח לתצהירה), כאשר נשאלה "מהי ידך הדומיננטית? ימין/שמאל?" השיבה : "ימין. עכבר משתמשת ביד שמאל" (סעיף 6 לשאלון).

גם לפי סיכום ביקוריה של התובעת במרפאת מדיקל סנטר הרצליה משנת 2020 (שצורפו כנספח לתצהירה), ביקורים שבוצעו על רקע הליקוי לו טוענת התובעת במרפק שמאל שלה, מצוין מפורשות כי היד הדומיננטית שלה היא יד ימין. אין זכר שם לטענות שבעבודתה כרופאת עיניים עיקר עבודתה משך שנים רבות בוצעה עם יד שמאל, טענה שנטענה ע"י התובעת בהליך זה.

ואילו לפי הניירת הרפואית של התובעת מהמרפאה התעסוקתית (שצורפה גם היא כנספח לתצהירה) עולה בכלל שבעבודתה של התובעת היא השתמשה כל פעם בכף יד אחרת לכל עין במסגרת הבדיקות, וכמצוין שם ברקע העובדתי: "לכל עין משתמשת ביד אחרת".
גם בהמלצת רופא המוסד (הנתבע) לדחות את תביעת התובעת מצוין: "...דומיננטית ימנית, אך עובדת גם עם יד שמאל עקב כאבי צוואר. בעבודתה משתמשת כל פעם בכף יד אחרת לכל עין".

לא למותר לציין, כי מדובר בסתירות מהותיות שלא ניתן להתעלם מהן. במסגרת הסתירות כמפורט בחרתי להעדיף את גרסתה של התובעת כפי שהוצגה בשאלון למבוטח עליו השיבה ומשכבר נפסק כי כאשר ישנה סתירה בין גרסאות בפני חוקר המוסד לבין גרסה מאוחרת בבית הדין, יש להעדיף הגרסה לחוקר המוסד על פני גרסה מאוחרת שנמסרה בביה"ד ( דב"ע נז/0-37 אוחנה חיים -המוסד לביטוח לאומי 2.3.98).

לפיכך, מצאתי לקבוע כי היד הדומיננטית של התובעת לרבות במסגרת עבודתה, הינה יד ימין. זו גם, כמפורט לעיל, האופן בו בחרה התובעת להציג את פני הדברים בביקוריה במרפאת מדיקל סנטר הרצליה על רקע אותו ליקוי במרפק שמאל. וזאת, בלי אזכור ולו ברמז, של השימוש העיקרי לו טענה התובעת ביד שמאל במסגרת עבודתה. הלכה פסוקה היא כי בהוכחת אירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה שהיא פרי ניסיון שרישומים אלה מהימנים ומדויקים שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון (עב"ל (ארצי) 24023-04-14 עבד אל עאל פאוזי - המוסד לביטוח לאומי 26. 1.15).
חזקה על התובעת שכאשר פנתה לטיפול רפואי (בין אם פרטי או ציבורי) מסרה את העובדות הנכונות והמדויקות כדי לקבל את הטיפול הנכון והמיטבי.

אשר לטענת התובעת כי היא עולה חדשה מברזיל ולמרות שהיא דוברת עברית יכולת הביטוי וההתנסחות שלה בכתב מוגבלת (ס' 9 לתצהירה וס' 14 לסיכומי התשובה שלה), אין בה כדי להסביר השינוי בגרסאותיה כמפורט בעניין זה. השאלה שהופנתה לתובעת מצד הנתבע הייתה פשוטה ומבוקש בה לדעת מה הייתה היד העיקרית ששימשה אותה לצרכי עבודתה. התובעת ידעה להשיב על כך בבירור למן הרגע הראשון, עת מ ילאה את טופס השאלון למבוטח בגין מיקרוטראומה לנתבע.
די באמור על מנת לקבוע כי דין התביעה להידחות, משהוכח בפניי כי יד ימין הייתה היד הדומיננטית של התובעת לצרכי עבודתה כפי שהצהירה על כך עוד קודם לפתיחתו של הליך זה, בעוד שהליקוי לו היא טוענת הוא ביד שמאל שלה.
עם זאת, ולמען שלמות התמונה, נציג גם נימוקים נוספים שגם לאורם מוצדק לדחות את התביעה.

גם אם התובעת הייתה מצליחה להוכיח כי יד שמאל שלה הייתה היד הדומיננטית שלה לצרכי עבודתה ובה היא "עושה פעולות חוזרות וזהות" כדבריה (סעיף 7 לתצהירה), לא הוכחה התדירות והתכיפות של התנועות להן טענה התובעת במהלך היום.

בסעיף 10 לתצהירה טענה התובעת כי :"אציין כי עבדתי מדי יום, למשך 5 ימים בשבוע ולמשך כ–7 שעות ברצף בכל יום. במסגרת עבודתי, בדקתי כ- 25-26 מטופלים בממוצע ביום, כשכל בדיקה נמשכה כ-10 דקות. המטופלים נכנסו ברצף בזה אחר זה, ללא הפוגה."
ובהמשך בסעיף 16 לתצהירה ציינה כי: "מכל אלה, עולה כי אני נדרשת לבצע את הפעולות המפורטות למשך כ-200 דקות בממוצע בכל יום, כפעולות חוזרות של פתיחת עין, החזקה וסיבוב עדשה תוך לחיצת האצבעות והרפיית העין. ..."

אולם, טענותיה כמפורט לא נתמכו בראיות אובייקטיביות, לא לעניין מספר המטופלים ביום ולא לעניין משכן ותדירותן של הפעולות הזהות הנטענות. ככאלה, המשקל שיש ליתן להן הוא נמוך.

כך, התובעת לא הציגה יומן עבודה או רשימת תורים או כל הוכחה לכמות המטופלים הנטענת. וזאת, למרות שהתובעת ציינה כי "יש לי יומן שאני ממלאה את שמות האנשים..." (עדותה בעמ' 6 לפרו' שורה 14), ולמרות שבמועד הבדיקה של כל מטופל מועבר כרטיס וקופת החולים משלמת לה בהתאם (עמ' 6 לפרו' שורות 17 עד 18).
הסבריה כי היא אינה מורשית לציין שמות מטופלים או כי אין לה גישה למערכת של הקופה (עמ' 6 לפרו'), אינם יכולים לסייע לה. התובעת יכלה למשל לצרף את יומנה או להציג את רשימות התורים תוך הסתרת שמות המטופלים. התובעת גם יכלה לפנות לקופה (כללית או מכבי שם טענה שעבדה) בבקשה להנפקת אישור בדבר כמות המטופלים בממוצע ביום בהם טיפלה. חזקה שלקופה יש תיעוד ממוחשב של נתונים אלה במציאות של ימינו. חזקה גם שבנקל ניתן היה להנפיק לה אותם, לו רק ביקשה.
התובעת גם לא זימנה לעדות חבר/ה לעבודה או גורם מטעם המעסיק שיכול להעיד על ממוצע המטופלים ביום כמו גם משך הזמן הממוצע שדרוש לבדיקת עיניים כפי שטענה התובעת.

רק בתום דיון ההוכחות, לאחר שהנתבע עימת את התובעת עם העובדה שלא הוצגה על ידה אסמכתא בתמיכה לטענותיה כמפורט לעיל, הודיעה התובעת כי היא תגיש דוחות נוכחות שלה בהתייחס לעבודתה בקופת חולים כללית שם עבדה לדבריה כעובדת שכירה (להבדיל מקופת חולים מכבי שם ציינה שהייתה עצמאית בקליניקה שלה בה נתנה גם שירותים למבוטחי מכבי, עמ' 3 לפרו' שורות 31 עד 32 ועמ' 10 לפרו' הדיון).

אולם, גם מעיון בדוחות הנוכחות, שהוגשו לאחר ישיבת ההוכחות אין כדי ללמדנו על מספרם הממוצע של מטופליה ביום בקופת חולים כללית כמו גם על משך כל בדיקה בממוצע. נהפוך הוא, בעוד שהתובעת טענה לעבודה "למשך כ–7 שעות ברצף בכל יום" (סעיף 10 לתצהיר עדותה), דוחות הנוכחות אותם צירפה, כמו גם אישור המעסיק (כללית) שנלווה להם בדבר היקף ושעות העסקתה, מלמדנו כי היו ימים בהם עבדה פחות משבע שעות ליום (בהתאם להגדרת שעות עבודתה), עבודתה לא הייתה בהכרח ברצף ונזקפו לחובתה גם שעות חוסר. למשל, מבדיקה אקראית לחודש אוגוסט 2015 עולה כי למעט יום אחד, בכל שאר ימי החודש עבדה התובעת פחות מ-7 שעות ליום. טענתה, כי שעות נוספות לא נרשמו בפועל ונמדדו רק חוסרים באופן שאינו משקף את הדברים כהווייתם, לא הוכחה, לא גובתה בתצהיר ולא ניתן לכך אישור של הגורם המוסמך.
גם טענתה כי לא ניתן להתייחס לתדפיסי הנוכחות כמפורט כראיה בשל חוסר תוקפם המשפטי (ס' 3 לסיכומי התשובה שלה), נדחית. התובעת היא זו שהגישה את דוחות הנוכחות וכן התובעת עצמה מתייחסת לדוחות אלה בסיכומיה ומבקשת לבסס גם עליהם את טיעוניה (ס' 4 לסיכומיה).

אשר לקופת חולים מכבי, יצוין כי לא הוצגה בפניי כל אסמכתא לגבי תקופת ההתקשרות, היקף משרתה או השירותים שניתנו על ידה שם.

לא זו אף זו, גם גרסתה של התובעת בדבר ימי ושעות עבודתה בקופות השונות, לא הייתה עקבית וסדורה.
בשאלון הנתבע בגין מיקרוטראומה (צורף כנספח לתצהירה) ציינה התובעת כי היא מועסקת 5 ימים בשבוע בחלוקה הבאה (סעיף א'3 לשאלון): 4 פעמים בשבוע, 7 שעות ביום, בקופת חולים כללית וי ום בשבוע, ארבע שעות ביום, בקופת חולים מכבי.
בעדותה היא הציגה גרסה שונה (עמ' 3 לפרו' שורות 25 עד 27):
"ש. תסבירי מה היו הימים והשעות עבודה בקופ"ח?
ת. בקופ"ח עבדתי 5 פעמים בשבוע, מיום ראשון עד יום שישי, פעמיים ביום במרפאה שלי שאני מקבלת מטופלי מכבי ו-3 פעמים בשבוע הייתי עובדת במרפאה של כללית, פעם אחת ברעננה ופעם אחת בכפ"ס. כל משמרת בערך 6-7 שעות כל יום,..." (ראו גם עמ' 6 לפרו' שורה 1).

דהיינו, בעדותה החלוקה והיחס של ימי העבודה בין הקופות השתנו. לפי עדותה בקופת חולים כללית עבדה שלושה ימים בשבוע (במקום ארבעה) ובקופת חולים מכבי יומיים בשבוע (במקום יום בשבוע) .

בחקירתה הופנתה התובעת גם למידע על קבלת הקהל שלה בקופות החולים כפי שפורסם באתרי האינטרנט השונים והיא נשאלה בהתייחס לנתונים המפורטים שם, שאינם תואמים למסגרת שעות העבודה להן טענה. התובעת השיבה פעם אחר פעם, כל פעם בקשר למרפאה אחרת, כי המידע המפורט באינטרנט אינו נכון. ומעבר לכך, לדבריה, היא נשארת גם הרבה אחרי הסיום המוגדר של קבלת הקהל (ראו: עמ' 5 לפרו').
כך או אחרת, מצופה היה מהתובעת להביא ראיות אובייקטיביות לתמיכה בטענותיה ובהיעדרן, בשים לב לחוסר העקביות כמפורט, לא ניתן לקבל את גרסתה בעניין זה, לא באשר להיקף העסקתה כמו גם למספר המטופלים בממוצע ליום.

אשר לסרט שצירפה התובעת בתמיכה לטענותיה ושלדבריה מדגים את אופן ביצוע עבודתה ואופן בדיקתו של כל מטופל המגיע לבדיקת עיניים, מצאתי לתת לו משקל נמוך. הסרט צולם לאחר שהתובעת סיימה כבר לעבוד (עדות התובעת בעמ' 7 לפרו' שורות 18 עד 21) ואין בו כדי ללמד על מתכונת העסקתה של התובעת עצמה. מעבר לאמור, מעיון בסרט עולה, כי במסגרת הטיפולים יש מגוון רב של תנועות המבוצעות בשתי ידיים.

מהתשתית הראייתית שהונחה עולה גם כי עבודתה של התובעת כרופאת עיניים הצריכה ממנה פעולות נוספות ומגוונות. ובחלקן, תוך התאמתן למטופל הספציפי שמגיע לבדיקה אצלה.

תצהיר עדותה של התובעת התמקד בעיקרו של דבר בהיבט אחד של עבודתה והוא – אופן ביצוע בדיקת עיניים על ידה, כשלצורך כך היא מבצעת לדבריה "פעולות חוזרות של פתיחת עין, החזקה וסיבוב עדשה תוך לחיצת האצבעות והרפיית העין. ..." (סעיף 16 לתצהירה).

לעומת זאת, בשאלון הנתבע בגין מיקרוטראומה השיבה התובעת כי עבודתה משולבת גם עם כתיבה במחשב עם שימוש בעכבר ביד שמאל והוצאת גוף זר באמצעות פינצטה או מחט (סעיף ב' לשאלון, צורף כנספח לתצהירה).
גם בעדותה אישרה התובעת כי עבודתה הצריכה פעולות נוספות ובהן: עבודת הקלדה (עמ' 9 לפרו' שורות 1 עד 5), בדיקת ראיה מול מספרים והזנת הנתונים במרפאה במכבי (עמ' 9 לפרו' שורות 16 עד 22).
לפיכך, למרות שעבודתה של התובעת כרוכה בבדיקות עיניים של פתיחת עיניו של המטופל ושימוש בעדשות אותן יש להחזיק ולסובב תוך לחיצה עם האצבעות, הרי שבין בדיקה לבדיקה כמפורט חלו הפסקות בהן ביצעה התובעת פעולות אחרות. ולעניין זה יפים דבריו של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל (ארצי) 33118-10-16 ניסים חיון – המוסד לביטוח לאומי [13.12.17), שם נקבע כי גם אם עבודתו של המבוטח כוללת אותה תנועה המתבצעת מעת לעת לאורך יום העבודה בהתאם לצורך, עדיין אין בכך כדי להניח תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה. אם אותה תנועה מבוצעת מעת לעת במהלך יום העבודה לפרקי זמן קצרים, לא מתקיימת הדרישה שאותה תנועה תבוצע ברצף על פני פרק זמן משמעותי, ולא ניתן ליצור את התשתית העובדתית באופן מלאכותי על ידי קיבוץ כל פרקי הזמן הקצרים לכדי מכלול אחד, תוך התעלמות מההפסקות בין אותם פרקי זמן, בהן ביצע המבוטח תנועות אחרות ומגוונות.
מעבר לאמור, תשומת הלב מופנית גם לכך שבגרסתה של התובעת התגלעו סתירות רבות. סתירות במסגרת עדותה, סתירות עם כתבי הטענות האחרים שבתיק וסתירות בהשוואה לניירת כפי שהוגשה על ידה לנתבע. סתירות אלה, במיוחד כשמדובר בתביעה להכרה בפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה, מעוררות קושי אמיתי בקביעת ממצאים עובדתיים ובביסוס פגיעה בעבודה במנגנון המיקרוטראומה ( כך לדוגמא, סתירות לגבי מועד קבלת הרישיון, היקף שעות העבודה והיד בה השתמשה בג'ויסטיק [סעיפים 6 ו-20 לתצהירה]).

על יסוד המפורט לעיל, נקבע בזאת כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה במרפק יד שמאל במנגנון המיקרוטראומה. לא הוכח על ידה כי יד שמאל שלה הייתה היד הדומיננטית שלה לצרכי עבודתה; לא הוכחה תדירותן ותכיפותן של התנועות בהיעדר ראיות אובייקטיביות לכך; ובכל מקרה עבודתה כרופאת עיניים הצריכה ממנה תנועות ידיים ואצבעות שונות ומגוונות וכן פעולות שונות ונוספות מעבר לבדיקת עיניים תוך פרקי זמן של הפסקה בין בדיקה לבדיקה. לכן, דין התביעה להידחות.

סוף דבר:
התביעה נדחית.

כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג חשוון תשפ"ב, (29 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: סנדרה תרשיש
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: