ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אוויס יו טי אס נגד אליס ירין אהרון :

בפני כבוד ה שופט יוני לבני

תובעים

אוויס יו טי אס ח.פ. 520039249

נגד

נתבעים

  1. אליס ירין אהרון
  2. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת במסגרת תאונת הדרכים. בגין תאונה זו הגישה התובעת תביעה נגד מי שלטענתה נהג ברכב שפגע ברכבה – הוא הנתבע 1, שלא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון; וכן נגד חברת הביטוח שביטחה את חברת ההשכרה שממנה הושכר רכב זה.

לטענת התובעת, התאונה אירעה באשמתו של הנתבע 1, שסטה לנתיב הנסיעה שבו נסע נהג התובעת וגרם לשריטות ושפשופים לכל אורך צדו השמאלי של הרכב (ובמקומות נוספים) . לדבריה, משלא הוגש כתב הגנה נגד הנתבע 1 יש מקום למתן פסק דין בהיעדר הגנה נגדו; ובמקביל יש לדחות את טענת הנתבעת 2 לפיה הפוליסה שבה ביטחה את חברת ההשכרה אינה תקפה. הנתבעת 2 מצדה מצביעה על הסכם השכרת הרכב שבין חברת ההשכרה שהרכב שבבעלותה היה מעורב בתאונה (ולא נתבעה במסגרת תיק זה) לבין צד ג', שוכרת הרכב, וטוענת כי בהתאם להסכם זה, הנתבע 1 לא היה רשאי לנהוג ברכב, ומכאן שהפוליסה אינה תקפה.

לאחר שעיינתי בטענת הצדדים אני סבור כי דין התביעה להתקבל. אבהיר טעמיי.

מצאתי כי התובעת הוכיחה במאזן ההסתברויות את אחריותו של הנתבע 1 לתאונה. בהתאם לממצאיה של חברת ההשכרה שצורפו לכתב ההגנה, הנתבע 1 הוא שנהג ברכב שבבעלות חברת ההשכרה בעת התאונה. טענה זו לא נסתרה. אשר לדרך קרות התאונה, הנהג שהעיד מטעם התובעת היה עקבי בטענתו לפיה הנתבע 1 סטה מנתיב נסיעתו ופגע ברכב התובעת בחלקו השמאלי, תוך שהוא מותיר שריטות ושפשופים לאורך צדו השמאלי, והוא חזר על טענות אלה, הן בדו"ח התאונה שצורף לכתב התביעה, הן בדיון לפניי. התמונות שצורפו מתיישבות אף הן עם טענה זו. משעה שלא הוגש כתב הגנה, ומשעה שבדיון הציגה התובעת אסמכתא לכך שבוצעה המצאה כדין לנתבע 1, הרי שיש לקבל את התביעה נגד הנתבע 1, בהיעדר הגנה.

עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה על אחריותה של הנתבעת 2, שגרסה, כאמור, כי פוליסת הביטוח שבה ביטחה את חברת ההשכרה שרכבה היה מעורב בתאונה, אינה תקפה. לטענת הנתבעת 2, בהתאם להסכם השכירות, רק שוכרת הרכב – צד ג', הייתה רשאית לנהוג ברכב, ואילו הנתבע 1, שכאמור לא נסתרה הטענה כי הוא ש נהג ברכב בעת התאונה, לא היה רשאי לעשות כן.

לא ראיתי לקבל את טענות הנתבעת 2.

אף שהצדדים לא צירפו לכתבי הטענות את פוליסת הביטוח, לא הייתה ביניהם מחלוקת כי הנתבעת 2 אכן ביטחה את רכבה של חברת ההשכרה, וכי הפוליסה לא כללה הגבלה בנוגע לזהות הנוהג ברכב אלא בנוגע לגילו, כך שעל הנהג להיות מעל לגיל 21 (ראו טענות ב"כ הנתבעת 2 בעמ' 7, ש' 22-20). כאמור, הנתבעת 2 סמכה את טענתה בדבר היעדר התוקף של הפוליסה, בראש ובראשונה, על העובדה שהנתבע 1 נהג ברכב בניגוד להרשאתה של המבוטחת, חברת ההשכרה, ולא על תנאי הפוליסה. לטענת הנתבעת 2, מההסכם בין חברת ההשכרה לשוכרת, שצורף לכתב ההגנה, הוגבלה הנהיגה ברכב רק לשוכרת הרכב עצמה – צד ג', שאינה הנתבע 1.

ברם, הסכם זה עניינו ביריבות וביחסים הפנימיים שבין חברת ההשכרה לבין השוכרת, ואינו נוגע לתנאי הפוליסה, שכאמור אין חולק כי נעשתה, אף שלא צורפה. משעה שהנתבעות לא הוכיחו כי פוליסת הביטוח מכפיפה עצמה להסכם שבין חברת ההשכרה לבין השוכרת ולתנאיו, ומשעה שלא הוכח שסייג הגיל עליו הצביעה הנתבעת 2 מתקיים בענייננו של הנתבע 1 (ויודגש כי הנטל להוכחת שני סייגים אלה, להבדיל מהוכחת מקרה הביטוח, מוטל על הנתבעות, ראו ע"א 143/98 דיב נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פד נג(1) 450 (1999)), הרי שלא קיים טעם שבדין לקבוע כי הפוליסה אינה תקפה, אף אם נהיגתו של הנתבע 1 לא הייתה מותרת לפי התנאים שהוסכמו בין השוכרת לחברה המשכירה.

לעניין זה ניתן ללמוד היקש מפסיקה שניתנה בהקשרים דומים בתביעות שעניינן נזקי גוף. כך, בע"א 494/89 אסרף נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מו(3) 397 (1992), נדון מקרה שבו רכב מושכר היה מעורב בתאונת דרכים, כשהנהגת הפוגעת נהגה ברכב בהתאם להרשאתו של השוכר, אך בניגוד להסכם ההשכרה. במסגרת הסכם זה נקבע, בין היתר, כי "השוכר בלבד יהיה רשאי להשתמש ו/או לנהוג ו/או להפעיל את המכונית" וכי "אין להשתמש לנהוג או להפעיל את המכונית על ידי אדם אחר פרט לשוכר, אלא אם קודם לכן צוין שמו של אותו אדם ואושר על ידי המשכירה". על רקע הסכם זה טענה חברת הביטוח כי הפוליסה של חברה ההשכרה אינה תקפה. בית המשפט דחה טענה זו על יסוד הדוקטרינה בדבר "הרשות הראשונית" שלפיה "די במתן רשות ראשונית על ידי בעל הרכב לשימוש ברכב, המכוסה על ידי פוליסת הביטוח, וכל סטייה או חריגה מאוחרת מן הרשות שניתנה אינה גורעת ממהות הנהיגה ברשות במסגרת הפוליסה". לפי קביעת בית המשפט, מבחינת המבטח, די לצורך קיום חבותו לפי הפוליסה, שהשימוש שנעשה ברכב נכלל במסגרת המותר לפי הפוליסה, ואין בסטייה של מקבל הרשות הראשונית מן המוסכם בינו לבין בעל הפוליסה, כדי לשחרר את המבטח מחבותו.

בתוך כך, הפנה ביהמ"ש לאמור בספרו של פרופ' אנגלרד "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים" שלפיו –

"ההנחה היא כי היחסים הפנימיים בין בעל הפוליסה לבין הנוהג על פי רשות ראשונית אינם צריכים לקבוע את היקף הכיסוי הביטוחי. היקף זה צריך להיקבע לפי מידת הכיסוי הביטוחי ביחסים בין בעל הפוליסה לבין המבטח, מוציא הפוליסה. כלומר, הגבלות בדבר השימוש, המוטלות על ידי בעל הפוליסה כלפי הנוהג בפועל, אינן גורעות מחבותו המלאה של המבטח במסגרת הפוליסה... אין זה נראה מוצדק כי הגבלה פנימית של בעל הרכב, האוסרת על הנוהג ברשותו למסור את הרכב לנוהג אחר, תשפיע על היחסים בין מוציא-הפוליסה לבין קרנית. אם רשאי היה בעל הרכב, לפי הוראותיה של הפוליסה, להתיר עקרונית את השימוש ברכב על ידי נוהג אחר, הרי מן הראוי כי הסיכון שהתממש ייפול על המבטח. הדבר שונה, כמובן, כאשר עצם המסירה לנוהג הנוסף מפרה הוראה מהוראותיה של הפוליסה. למשל: מסירה לידי אדם החסר רישיון נהיגה. במקרה זה אין לייחס לנותן הרשות הראשונית מתן היתר לנהיגה שאינה מכוסה על ידי הביטוח" (שם בעמ' 82-81).

דברים דומים נקבעו גם בפסקי דין נוספים (ראו למשל ע"א 214/81 מדינת ישראל נ' פחימה, פ"ד ל"ט(4) 821, 833 (1986); ע"א 76/84 אלחדד נ' סלהב, פ"ד מ"א(2) 582, 585 (1987)).

אף שהדברים נאמרו לרוב בהקשר של תביעות נזקי גוף לפי חוק פלת"ד – שנוכח אופיו הסוציאלי, האיזונים לגביו עשויים להיות שונים במידת מה מאלה של נזקי רכוש, אני סבור כי הרציונאל האמור בהם חל, ולו בדרך של היקש, גם בענייננו. אכן, גם במקרה דנן, הנתבעת לא עמדה בנטל להראות כי הפוליסה כוללת סייג שאינו מאפשר לנתבע 1 לנהוג. אמנם, בהתאם לחוזה ההשכרה, לא היה הנתבע 1 רשאי לנהוג ברכב, אלא רק השוכרת, ואולם הסכם זה עניינו ביחסים הפנימיים שבין המשכירה לשוכרת ולא הוכח שיש בו כדי לסייג את הפוליסה.

על יסוד כל האמור, דין התביעה נגד הנתבעת 2 להתקבל.

אני מחייב, אפוא, את הנתבעים ביחד ולחוד, בפיצוי התובע בסכומים הבאים שהוכחו: 1,552 ₪ - נזק לרכב; 4,791 ₪ - ירידת ערך; 400 ₪ דמי שמאות. נזקים אחרים שנטענו לא הוכחו. כן אני מחייב את הנתבעים בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪, בשכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק ובאגרה כפי ששולמה.

ניתן היום, כ' חשוון תשפ"ב, 26 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אוויס יו טי אס
נתבע: אליס ירין אהרון
שופט :
עורכי דין: