ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אוריאל פרץ זעירא נגד מיכל-מיסה אור קריאף :

בפני כבוד ה שופטת רחלי טיקטין עדולם

תובע – זוכה - מבקש

אוריאל פרץ זעירא ת.ז. XXXXXX765
ע"י עו"ד ליאור שמעוני

נגד

נתבעת – חייבת - משיבה
מיכל-מיסה אור קריאף ת.ז. XXXXXX823
ע"י עו"ד אבי (אברהם) הלוי

פסק דין

לפני בקשה למחיקה על הסף, של התנגדות לביצוע שטר, אשר הגישה החייבת, בשל קיומו של מעשה בית דין. כפי שניתן לראות מכותרת החלטה זו, החלטתי לקבל את הב קשה, ולהורות על דחיית ההתנגדות על הסף.

רקע רלוונטי
תיק זה עניינו שיק שנתנה ה חייבת לזוכה עוד ביום 03.08.16 על סך 148,000 ₪ (להלן: "השיק"), בהקשר לייצוג הזוכה את בתה של החייבת, הגב' ענבל אור.
השיק נמסר לזוכה בפגישה שהתקיימה במשרדו של הזוכה ביום 31.7.2016, בה השתתפו ה זוכה, החייבת ובנותיה - שיר וענבל. הצדדים חלוקים באשר לדין ודברים שהתקיים ביניהם טרם מסירת השיק לזוכה , כאשר בקצירת האומר יאמר כי הזוכה טוען שהשיק היה שיק לפירעון ואילו החייבת טוענת כי השיק הינו לביטחון, עבור ייצוג עתידי, כאשר בסופו של דבר ייצוג הזוכה את גב' ענבל אור הופסק.
השיק הוגש להוצאה לפועל בתל אביב, עוד בחודש 09/16, ונפתח תיק הוצל"פ שמספרו 526374-09-16 (להלן: "תיק ההוצל"פ). תיק ההוצל"פ הנ"ל הינו התיק במסגרתו הוגשה ההתנגדות שלפני.
מאז ועד היום מנהלים הצדדים הליכים בעניין אותו שיק – הן בלשכת ההוצאה לפועל, הן בבית משפט השלום בתל –אביב, הן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, והן בבית המשפט העליון, וחוזר "חלילה", בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב. כעת , בחלוף למעלה מ – 5 שנים מאז שנמסר השיק לזוכה, הגיעו ההליכים בעניין השיק גם לפתחו של בית משפט זה.
להלן תפורט השתלשלות העניינים בעניין ההליכים שננקטו לגביית השיק.
כפי שפורט לעיל בחודש 09/16 הגיש הזוכה את השיק לביצוע בלשכת ההוצל"פ בת"א.
הזוכה הגיש בקשה להטלת עיקולים זמניים טרם מתן אזהרה ורשם/רשמת ההוצאה לפועל נעתר/ה לבקשתו.
ביום 09.10.16 נחתם בין החייבת לבין הזוכה הסכם שכותרתו: "הסדר לתשלום החוב בתיק ההוצאה לפועל" (להלן: "ההסדר לתשלום החוב"), כאשר בהסכם נרשם כי לפנים משורת הדין הסכים הזוכה, כי לסילוק מלא וסופי של החוב בתיק ההוצל"פ, תשלם החייבת סך כולל וסופי של 165,000 ₪ כאשר הסכום ישולם בתשלומים – סך של 45,000 ישולם בשיק מזומן, וסך נוסף של 120,000 ₪ ישולם בשיק מעותד ליום 01.07.17. באותו מעמד מסרה החייבת לזוכה שני שיקים, האחד על סך של 45,000 ליום 10.10.16 והשני על סך של 120,000 ליום 01.07.17.
באותו הסכם נרשם גם כי החייבת מאשרת בחתימתה על ההסכם כי בוצעה לה מסירה מלאה של האזהרה בתיק ההוצל"פ ושל הבקשה לביצוע שטר וכי מועד חתימת ההסכם יעודכן בהוצל"פ כיום המצאת האזהרה עוד נקבע בהסכם כי אם לא ישולמו הסכומים האמורים הזוכה יחדש את ההליכים שנקט לביצוע השיק, בסכומים שיוותרו לתשלום בתוספת פיצוי מוסכם.
שיק המזומן על סך של 45,000 נפרע אולם השיק בסך 120,000 ₪ לא נפרע בשל ביטולו על ידי החייבת.
לפיכך חידש הזוכה את ההליכים בתיק ההוצאה לפועל (בגין השיק שתואר לעיל, על סך של 148,000 ₪).
הזוכה גם הגיש בקשה בתיק ההוצאה לפועל, אליה צורף הסדר החוב, לעדכן בתיק את תאריך החתימה על הסדר החוב, כתאריך מסירת האזהרה בתיק.
בתאריך 18.07.17 נעתר רשם ההוצאה לפועל לבקשה, והורה ל עדכן את מועד מסירת האזהרה המלאה לחייב ליום 09.10.16 כמבוקש.
בחודש 08/17 הגישה החייבת התנגדות לביצוע שטר וכן בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות, כאשר ה בקשות הועברו לבית משפט השלום בתיק ת"ט 20795-08-17.
במסגרת הדיון בהתנגדות לביצוע שטר ובבקשה להארכת מועד בת"ט 20795-08-17 שהתקיים ביום 07.11.17 , הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה ההתנגדות לביצוע שטר והבקשה להארכת מועד, ימחקו בשלב זה ללא צו להוצאות, כאשר יתאפשר לחייבת להגיש בקשה לרשם ההוצל"פ בטענת פרעתי . הצדדים הודיעו לפרוטוקול שהם מבקשים למחוק את ההתנגדות ואת הבקשה להארכת המועד זאת - " על מנת לאפשר למבקשת להגיש בקשה בעניין עיכוב/המשך הליכי הוצל"פ, וכן בקשה מתאימה בטענת פרעתי כפי שמשתקף מטענות המבקשת וההסדר לתשלום חוב שצורף להתנגדות שנחתם לכאורה לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ..". בית המשפט לפיכך מחק את ההתנגדות וכך רשם בהחלטתו: "בתחילת הדיון הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה הבקשה אינה מתאימה לידון כהתנגדות לביצוע שטר אלא בקשה בטענת פרעתי שבבסיסה הסדר חוב שחתמו עליו הצדדים לכאורה לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ...
בהמשך, ובעקבות ההסכמות הנ"ל הגישה החייבת בקשה בטענת פרעתי בתיק ההוצל"פ.
הבקשה נדונה בדיון שהתקיים ביום 25.01.18 בפני כבוד הרשם אוהד אשר.
בפתח אותו דיון טען ב"כ הזוכה כדלקמן: "לפני כחודשיים התקיים דיון עם הצדדים הללו באותו תיק בהתנגדות שהגישה החייבת. עלתה השאלה אם מדובר בהליך בו הטענות מתאימות להתנגדות או לפרעתי. ניסיתי להסביר שטיב הטענות הן של התנגדות ולא של פרעתי. ב"כ החייבת ניסה למשוך את הדיון מכיוון שטענת פרעתי לא מוגבלת בזמן וההתנגדות הוגשה באיחור ניכר. בהסכמת הצדדים לא התנגדתי שהחייבת תגיש טענת פרעתי אם הבקשה תהיה בעלת אופי של טענת פרעתי. עם קבלתי הפרעתי אני רואה שהטענות הן טענות של התנגדות ולא של פרעתי. אני מפנה לסעיף 16 לבקשת הפרעתי. אני מצטט. אלא לא טענתו של פרעתי ובטח לא שנתיים אחרי היווצרות החוב" (הדגשה שלי – הח"מ), ב"כ החייבת דאז, הוא ב"כ החייבת דהיום , עמד מנגד על דעתו כי כן מדובר בטענות מסוג "פרעתי" וראו דבריו: "החייבת שילמה את החוב. הוא היה 45 אלף ₪ והיא שילמה ולכן זה פרעתי..".
לאחר שמיעת טענות הצדדים בעניין זה, דחה כבוד רשם ההוצל"פ את טענת הזוכה לפיה טענות החייבת מתאימות להליך של התנגדות ולא ל הליך של פרעתי, הן מהטעם שהצדדים הסכימו במסגרת הדיון בהתנגדות למחוק את הבקשה וסוכם שהחייבת תגיש בקשה בטענת פרעתי והן בשל כך שעולה כי לפחות חלק מהטענות של החייבת נוגעות לטענות המאוחרות למועד מסירת האזהרה בתיק, שהינו יום 09.10.16.
עוד נקבע באותה החלטה כי ככל שטענות החייבת מאוחרות ליום 9.10.16 – יום בו נחתם הסדר החוב, יש לו סמכות לדון בהן. ככל שהטענות עניינן קודם ליום 9.10.16 - אין לו סמכות לדון בהם, והחייבת רשאית להעלותן בהליך המתאים.
לאחר אותה החלטה התנהל דיון בפני כבוד רשם ההוצל"פ בטענת פרעתי, כאשר במהלך הדיון העידו ונחקרו, הזוכה והחייבת וכן עדים מטעמם. בהמשך גם סיכמו הצדדים טענותיהם (הפרוטוקול של אותו דיון שהתקיים ביום 25.01.18 הוגש לתיק זה, והוא נושא כ – 30 עמודים ).
בתאריך 14.02.18 נדחתה בקשת החייבת בטענת פרעתי. וראו כיצד תיאר בית המשפט העליון בפסק דינו (ראו פירוט להלן בעניין ההליך בעליון), את מה שנקבע באותה החלטה: "..ביום 14.2.2018 דחה רשם ההוצאה לפועל את הבקשה בטענת פרעתי... בהחלטתו דחה הרשם את טענתה של המבקשת שלפיה הסכמתה להעביר את השיק בסך 120,000 ₪ התבססה על הנחה שגויה כי מדובר בתשלום עבור שירותים עתידיים שיסופקו על ידי המשיב. בעקבות מצג שווא שהציג בעניין זה. נקבע כי גרסת המבקשת אינה קוהרנטית ואינה מתיישבת עם עדות אחרת שהובאה מטעמה, שנמצאה אמינה. לפיכך נמצא כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח כי לא הבינה את תוכן ההסכם וכי גרסת המשיב לגבי נסיבות החתימה על ההסכם ומהות ההסכמות אמינה..." (ראה סעיף 2 לפסק הדין של בית המשפט העליון הנכבד ).
וראו בתמצית מספר קביעות עובדתיות המופיעות באותה החלטה של כבוד הרשם שדן בטענת פרעתי: "אני סבור שהחייבת ידעה אודות קיומו של התיק ולכל היותר לא הבינה כי ההליכים חודשו בתיק זה שעדיין קיים ולא בתיק חדש אודותיו לא ידעה. מבחינה זו יום 09/10/16 – יום ידיעתה אודות קיומו של התיק הוא אכן קו פרשת המים ולי סמכות לדון ב כל טענה המאוחרת ליום זה". בפועל, כפי שיצוטט להלן מהחלטתו, ויודגם גם בהמשך מפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד (בהליך שיפורט להלן) , דן הרשם הנכבד גם בטענות המוקדמות למועד 09.10.16, וקבע ממצאים עובדתיים בטענות אלו, שכן ההכרעות בעניינים אלו היו דרושות להחלטתו.
באשר לאותו הסדר חוב שנכרת בין הצדדים קבע הרשם כי הוא דוחה את טענות החייבת שחתמה עליו מבלי לדעת את תוכנו : "...בעוד שהחייבת טוענת כי עמוד ההסדר הוסתר ממנה והיא חתמה עליו מבלי לדעת את תוכנו הרי שבתה שנכחה עימה במעמד החתימה טענה דווקא כי ב"כ הזוכה עמד שלוב ידיים שהעמוד גלוי לכל ושאל אם יש בכוונתה לחתום עליו אם לא.
אני מאמין לגרסת הבת ולא לגרסת החייבת. אני מתרשם כי כחוט השני גרסתה של החייבת הייתה כזו שתתאים לצרכיה המשפטיים לאותה עת..."
עוד קבע הרשם בהחלטתו שאינו מאמין לטענת החייבת לפיה השיק נשוא תיק ההוצל"פ ניתן להבטחת שירותים עתידיים : "..סתירה נוספת עולה מגרסת החייבת: לטענת החייבת כאמור השיק המבוצע תיק בסך 148,000 ש' הוא עבור שירותים עתידיים שיספק הזוכה לבתה, ומשעה ששירותים אלו לא ניתנו, הורתה לבנק שלא לכבד השיק. אלא שהשיק הופקד כחודש לאחר שנמסר ומייד נתחוור כי החייבת נתנה הוראת ביטול. הוראת הביטול ניתנה בזמן שלגרסת החייבת סברה כי הזוכה מייצג את בתה...אם בעת שהשיק בוטל סברה החייבת כי הזוכה מייצג את ביתה מדוע ביטלה את השיק? שאלה זו נותרה ללא מענה מצד החייבת ואני סבור שהתשובה לכך היא שהחייבת ידעה שהזוכה הפסיק לייצג את ענבל אור ביום 14/08/16. ענבל אור או מי מטעמה יידעו את החייבת אודות הדבר והיא מצידה נתנה הוראת ביטול לשיק. כשהשיק הופקד בספטמבר לא כובד מסיבה: ניתנה הוראת ביטול".
בהמשך קובע כבוד הרשם כי אינו מאמין לגרסת החייבת לפיה השיק שניתן בסך של 120,000 ₪ במסגרת הסדר החוב ניתן עבור שירותים עתידיים: "איננו מאמין לגרסתה של החייבת לפיה ההמחאה הנוספת בסך 120,000 ש' היא פקדון בגין שירותים עתידיים שלא ניתנו לבתה וכי סוכם שלא יופקד ולא ישולם. המדובר בטענה בעל פה מול מסמך בכתב ויותר מכך המדובר בטענה בעל פה מפיה של מי שעדותה אינה קוהרנטית, סותרת את עצמה ואף אינה מתיישבת עם עדות בתה שהעידה מטעמה".
תחת הכותרת "סוף דבר" קבע כבוד הרשם: "הזוכה אוחז בשני שיקים משוכים מחשבונה של החייבת ובחתימתה (השיק נשוא תיק ההוצל"פ בסך של 148,000 ₪ והשיק בסך של 120,000 ₪ - הערה שלי – הח"מ), שאין עליהם סימון כלשהו התומך בגרסתה כי המדובר בהמחאת "בטחון". הזוכה אוחז בהסדר חתום ע"י החייבת. מאידך החייבת טוענת טענות בעלמא שאין להן שום תמיכה בכתובים, גרסתה שונה מזו של בתה – העדה מטעמה וגרסתה כי סברה שהזוכה מייצג את בתה אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שבזמן שהיא סבורה שהיצוג בתוקף היא מבטלת את השיק.
גרסתה של החייבת אינה עולה עם הגיונם של דברים, הגיונם של תאריכים, סותרת את עצמה ואינה קוהרנטית. גרסתו של הזוכה עדיפה עלי.
הבקשה בטענת פרעתי נדחית...".
לאחר שהתקבלה אותה החלטה הגישה החייבת בתיק ת"ט 20795-08-17, בקשה להורות על ביטול ההחלטה שניתנה בדיון בהתנגדות ביום 07.11.17, היינו על ביטול החלטת המחיקה. כבוד הרשם דורון יעקובי שדן באותה בקשה, דחה בהחלטתו מיום 29.03.18 את הבקשה לביטול ההחלטה בהתנגדות, כאשר ציין כי לא מוכרת בדין זכות החייבת להגיש "התנגדות חדשה" כנספח לבקשה לביטול החלטה בתיק סגור, על פי בקשת הצדדים בדיון . עוד קבע כי הדרך הפרוצדור לית בהגשת התנגדות והארכת מועד הינה לתיק ההוצל"פ על פי הוראות חוק ההוצל"פ ותקנותיו.
לפיכך הגישה החייבת ביום 15.04.18 התנגדות נוספת בתיק ההוצל"פ. ההתנגדות קיבלה מספר חדש , שכן ההתנגדות הקודמת נמחקה כאמור, והמספר ה וא, ת"ט 45509-04-18.
במסגרת אותה התנגדות טענה החייבת את הטענות כדלקמן (כפי שפורט בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, כאשר רק החלפתי את המילים "משיבה" ב- "חייבת" , ו "מערער" ב- "זוכה" ) - "..בהתנגדות לביצוע שטר מיום 15.4.18 טענה החייבת כי השיק הושג בתרמית, מבלי שניתנה בגינו תמורה ואף לא נמסרה לה אזהרה בתיק.
נטען כי ביום 31.7.2016 הפעיל הזוכה לחץ עליה ליתן לו המחאת פיקדון בסך 45,000 ₪ בגין פעולות שעליו לבצע בדחיפות לענבל אור. בעת כתיבת ההמחאה החליט לדרוש כי שיק הביטחון ישונה לסך של 148,000 ₪ בכדי שיהווה בטוחה גם עבור תשלום שכ"ט בגין המשך ייצוג עתידי, תוך ניצול המצוקה הנפשית בה הייתה שרויה ענבל אור והפחדת ה חייבת כי אם לא יופקד בידי ה זוכה שיק הביטחון על סך 148,000 ₪ הוא לא יגיע לכנס חשוב ולדיון בבימ"ש וענבל אור תיכנס לכלא. הודגש כי ה חייבת הבהירה ל זוכה כי מדובר בהפקדת שיק בטחון בלבד וה זוכה התחייב בפניה כי מדובר בהמחאה שנועדה רק להבטיח את שכר טרחתו בגין פעולות עתידיות בתיק. חרף האמור לעיל, ביקש הזוכה לפרוע את מלוא שיק הביטחון טרם בוצעו מלוא הפעולות העתידיות. לפיכך ה חייבת נאלצה לבטל את השיק וה זוכה פתח נגדה בחודש ספטמבר 2016 את תיק ההוצל"פ. צוין כי עת הוגש השטר לפירעון, ה זוכה כבר לא ייצג את ענבל אור. ביום 1.8.2016 נותקו יחסי העבודה בין ענבל אור ל זוכה.
החייבת טענה, כי לאחר שה זוכה הטיל עיקולים, מבלי שעדכן אותה כי הפסיק לייצג את ענבל אור, נאלצה לחתום במשרד ה זוכה ביום 9.10.16 על מסמך בן עמוד אחד (מתוך שני עמודים) (להלן: "הסדר החוב") לפיו כנגד שיק הביטחון שבוטל, ה חייבת תביא שני שיקים חלופיים: האחד, שכ"ט בגין העבודה שבוצעה על סך 45,000 ₪. השני, שיק בטחון חדש ליום 1.7.17 על סך 120,000 ₪ שישמש ערובה לפעולות עתידיות שה זוכה התחייב לבצע עבור ענבל אור.
לטענת החייבת היא הוחתמה רק על עמוד אחד, מבלי שה זוכה הקריא לה את תוכנו או אפשר לה לקרוא אותו וחתימתה התבססה על הצהרות ה זוכה אשר הסתיר ממנה את העובדה שביום 14.8.16 הפסיק לייצג את ענבל אור ולכן לא יהיו עוד פעולות עתידיות ..".
בהחלטת בית משפט השלום מיום 31.01.19 ניתנה רשות להתגונן ונקבע כי תצהיר שצורף להתנגדות ישמש ככתב הגנה. כמו כן באותה החלטה נדחתה טענת הזוכה לדחיית התנגדות עקב השתק שיפוטי ומעשה בית דין בהחלטה בטענת פרעתי .
באותה החלטה נקבע בין היתר: "... עיקרו של הדיון בפני הרשם אשר היה בטענת פרעתי ומתייחס להסדר החוב שנעשה . כבוד הרשם יעקובי ציין במפורש כי זכותה של המבקשת להגיש התנגדות וזאת עליה לעשות במסגרת תיק נפרד. אמנם פרוטוקול הדיון בפני הרשם אשר מלמד כי במהלך הדיון הועלו נושאים ונשמעו עדויות מעבר לדיון בטענת פרעתי והרשם אף התייחס לחלק מהן, אך, כעולה מהחלטת הרשם אשר, ההחלטה מתייחסת לטענת פרעתי ואין בה מעשה בי דין כנגד ההתנגדות שהוגשה על ידי המבקשת על מלוא סכום השיק בסך 148,000 ₪. יש לקחת את קביעותיו של הרשם אך ורק לנושא זה ובשלב דיוני זה, של מתן רשות להגן, יש לאפשר למבקשת להעלות את טענותיה האחרות, לרבות טענת מרמה, זיוף והטעיה, כפי שנטען על ידה".
בתאריך 10.05.20 ניתן פסק דינו של בית המשפט השלום הנכבד בו קיבל בית המשפט את ההתנגדות, ודחה את יתרת התביעה מעל לסך של 45,000 ₪ אשר כבר שולמו. כמו כן הורה על סגירת תיק ההוצל"פ וביטול כל ההליכים שננקטו בו.
בפסק הדין של בית משפט השלום נקבע - כפי שתיאר בית המשפט המחוזי בפסק דינו, את מה שנקבע בבית משפט השלום, בבוחנו את החלטת בית משפט השלום, במסגרת ערעור שהונח לפתחו (הציטוט הוא מפסק הדין כאמור כאשר ה חלפתי את המילים "המערער" ב – "הזוכה" ו- "המשיבה" ב- "חייבת" ), כדלקמן:
א) נקבע כי מדובר בצדדים "קרובים לשטר". לפיכך יש לבחון הן את הטענות השטריות שביסוד ההליך והן, ככל שישנן, טענות מתחום דיני החוזים.
ב) בימ"ש קמא קבע כי יש לבחון את עדויות ותצהירי הצדדים וכן את הראיות בכל הנוגע לנסיבות מסירת השיק. צוין כי בפועל, כל האירוע מתמצה בפגישה במשרדו של הזוכה ביום 31.7.2016, בה השתתפו ה זוכה, החייבת ובנותיה שיר וענבל.
הואיל ומי מהצדדים לא מצא לנכון לזמן את ענבל למתן עדות, נקבע כי תיבחן עדות השלושה הנותרים (הזוכה, החייבת ואחות של ענבל אור- שיר).
ג) נקבע כי החייבת לא הייתה מעולם לקוחה של הזוכה והוא לא ביצע עבורה כל פעולה משפטית. ל חייבת לא היה ממילא כל חוב לזוכה. החוב, ככל שקיים, ועל-פי הכרטסת של הזוכה, הוא חובה של ענבל והחברות שבשליטתה. החייבת גם לא הייתה ערבה לחובות של ענבל.
הזוכה העיד כי השיק הוא בגין חובות עבר (שכ"ט).
ד) נקבע כי עולה מן המסמכים שבאותו מועד, 31.7.2016, ענבל והחברות שבשליטתה היו בכינוס נכסים. באופן כזה לא ניתן להפעיל הליכי גבייה נגדה. עוד נקבע כי מתברר מהעדויות שזמן קצר לאחר שקיבל הזוכה את השיק לידיו (בפועל מדובר בימים בודדים) הפסיק הזוכה לייצג את ענבל ... (הודעת ה זוכה שהוגשה לביהמ"ש המחוזי מיום 9.8.2016, בה מודיע ה זוכה על הפסקת ייצוג) וכי הפסקת הייצוג נעשית בתיאום עם ענבל. ההודעה הוגשה מספר ימים לאחר שקיבל ה זוכה את השיק מהחייבת ע"ס 148,000 ₪.
ה) צוין כי הזוכה לא ייצג את ה חייבת במהלך הפגישה. הלקוחה שלו היא ענבל והחברות שבשליטתה. ענבל מצויה בהליכי פשיטת רגל ובפועל, ככל שישנו חוב, איננה חייבת להסדירו לאלתר אלא במסגרת ההליכים בתיק חדלות הפירעון.
נקבע כי היה מקום להסביר לחייבת ולבתה את המצב המשפטי וביסודו המשמעות של הליכי חדלות הפירעון בו נמצאת ענבל, וכן, כטענתו של ה זוכה, לשלול את ההנחה של החייבת ובנותיה כי ככל שה זוכה לא יתייצב לדיון ביום 1.8.2016, ענבל תישלח למאסר. קל וחומר כאשר לעורך הדין יש עניין אישי, קבלת שכר טרחה, בנושא.
בנוסף, הזוכה שהצהיר כי בקיא בענייני הליכי פשיטת רגל, לא יידע את בימ"ש של פירוק על הסיכום עם ענבל עבור חוב קיים, תוך שענבל מפרה את חובותיה כלפי הנושים האחרים במסגרת תיק הכינוס.
ו) בענייננו נטל ההוכחה עובר לאוחז, כזוכה, להוכיח כי הוא אוחז בשטר בתום לב ובעל ערך.
ז) הובהר כי עניינו של ההליך הוא נסיבות הוצאות השטר על סך 148,000 ₪ ע"י החייבת לטובת ה זוכה, כי השיק הוא המקור לחוב והשיקים החלופיים ו/או הסכם הפשרה שנחתם אינם מהווים את עילת המחלוקת והם לכל היותר, כדברי המערער "ראיות חיצוניות".
ח) לא ניתן לשלול גרסת הזוכה כי סיכם עם ענבל שהשיק שנמשך ע"י אמה הנו חלק מהתשלום שמגיע לזוכה אולם, במישור היחסים בינו לבין ה חייבת, המסמך שנחתם ביום 14.8.16 ע"י ענבל אור עם סיום הייצוג, אינו מכריע בגרסאות הצדדים בעניין נסיבות מסירת השיק, בשים לב שענבל לא הוזמנה להעיד על ידי מי מהצדדים.
ט) אשר לראיה חיצונית נוספת – הסדר החוב – בימ"ש קמא לא מצא במסמך זה ראיה חיצונית חד משמעית התומכת בגרסת הזוכה ומכריעה במחלוקת.
י) בסיכומו של דבר, בימ"ש קמא העדיף את גרסת החייבת לפיה על מנת למנוע את מאסרה של בתה, התחייבה לשלם ל זוכה סך של 45,000 ₪ על מנת שיתייצב לדיון ביום 1.08.2016.
היתרה בשיק, מעבר לסכום זה, היא עבור פעולות עתידיות שהזוכה אמור היה לטפל בעניינה של ענבל. נקבע כי חיזוק לכך נמצא בעדות ה חייבת ובעדות בתה שיר וכן הדבר נלמד מנסיבות העניין.
בימ"ש קמא קיבל את גרסת החייבת שהאמינה ב זוכה, שהוא כעדותה עורך דין ואדם דתי, ולא פקפקה בדבריו. הוצאת השיק נעשתה תוך מצג שווא מצדו של הזוכה, אי גילוי פרטים מהותיים לחייבת ותוך הפרת חובת הזהירות של עורך דין כלפי המשיבה .בנוסף לא נסתרה טענת ה חייבת להיעדר תמורה מעבר לסך של 45,000 ₪. נקבע כי "נדמה כי הזוכה ניצל אי ידיעת ה חייבת המצב המשפטי, וביקש להסדיר את החוב של ענבל באמצעות האחות שיר והאם, ביודעו שלא יוכל לקבל הכסף מענבל".
י"א) יש לקחת בחשבון כי החייבת עפ"י גרסתה והצהרותיה התחייבה לשלם ל זוכה 45,000 ₪. הצדדים הבהירו כי ס כום זה שולם בחודש אוקטובר 2016 רק לאחר שהמערער פתח בהליכי הוצל"פ.
התביעה התקבלה באופן חלקי רק לגבי הסך של 45,000 ₪. יתרת התביעה מעבר לסך של 45,000 ₪, נדחתה. תיק ההוצל"פ נסגר ובוטלו כל ההליכים שננקטו בו.
על החלטת בית משפט השלום מיום 31.01.19 וכן על פסק הדין מיום 10.05.20 הוגש ערעור על ידי הזוכה לבית המשפט המחוזי הנכבד בתל-אביב. ע"א 56279-06-20, במסגרתה טען הזוכה, המערער, כי מרבית המחלוקות בין הצדדים הוכרעו במסגרת ההחלטה בטענת פרעתי, כאשר בנסיבות העניין מתקיימים התנאים המצטברים לתחולת כלל מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא. עוד נטען כי החלטת בית משפט קמא שגויה כאשר אין עיגון לטענת החייבת כי השיק הינו עבור שירות עתידי, וכן כי קבלת השיק אינה סותרת את דיני פשיטת הרגל ומתעורר חשש שפסה"ד מסכן פרקטיקה מקובלת בתחום פשיטת רגל של מימון ייצגו משפטי ע"י קרובי משפחה מדרגה ראשונה.
החייבת, המשיבה בערעור, טענה מנגד כי התנגדותה מעולם לא הוכרעה בטרם קבלת פסק הדין של בית משפט קמא ואין כל פסיקה סותרת.
טענות החייבת ביחס לנסיבות מסירת השיק אשר הינן הליבה של התיק לא נדונו ולא הוכרעו ע"י רשם ההוצל"פ.
אין השתק פלוגתא ביחס לטענות שטריות ביסוד ההליך. מדובר בטענות שלא הוכרעו בידי הרשם לאחר שקבע כי אין בסמכותו לדון בהם. לא נמצא פגם בניתוח של ביהמ"ש קמא את העובדות והמסקנות לעניין נסיבות השיק.
בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור וביטל את ההחלטה ואת פסק הדין של בית משפט קמא, כאשר עיקרי החלטתו הינה כי הקביעות העובדתיות של הרשם בהחלטת פרעתי מקימות השתק פלוגתא. כאשר נקבע כי כל ארבעת התנאים הדרושים לקיומו של השתק פלוגתא מתקיימים במקרה דנן, לגבי קביעות עובדתיות שנקבעו פוזיטיבית על ידי כבוד רשם ההוצל"פ בטענת הפרעתי.
וכך נקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד : "טענות המשיבה נדחו בטענת הפרעתי אך מדובר בעילה אחרת ולא בגין העילה בגינה הוגשה ההתנגדות, לכן אין השתק עילה אך השתק פלוגתא קיים .
כבוד הרשם שדן בטענת ה"פרעתי" קבע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים סותרים לקביעות בית משפט קמא.
כלל השתק הפלוגתא נועד בין היתר למניעת מצבים כאלו של פסיקות סותרות. אין להתעלם גם מכך שלא הוגש ערעור על החלטת כבוד הרשם וקביעותיו חלוטות". (פרו' עמ' 12 שורות 10 – 17).
בהמשך פסק הדין סקר בית המשפט המחוזי הנכבד את זהות הפלוגתא בין הטענות שנטענו במסגרת הליך "פרעתי" לבין הטענות שנטענו במסגרת ההתנגדות, והפנה לקביעות שנקבעו על ידי כבוד הרשם למול הקביעות שקבע בית משפט השלום, כאשר הראה שבאותם עניינים ממש, קבע בית משפט קמא קביעות סותרות לאלו שקבע כבוד הרשם במסגרת הליך ה"פרעתי".
וראו מה נקבע בהמשך פסק הדין:
"במסגרת טענת ה"פרעתי" הצדדים העלו טענות עובדתיות שהיו בבסיס המחלוקת וכבוד הרשם שמע ראיות וקבע קביעות עובדתיות בסוגיות השנויות במחלוקת. קביעות אלו היו חיוניות לצורך ההכרעה בטענת ה"פרעתי".
יצוין, כי במסגרת ההוכחות בטענת ה"פרעתי" נשמעו יותר עדים מאשר בהליך ההוכחות בתיק קמא.
בית משפט קמא בפסק דינו מצטט מאותן עדויות שנשמעו בפני כבוד הרשם (עדת הבת שיר ועדות עו"ד בוטראשווילי ממשרדו של המערער).
עדויות שבית משפט קמא לא יכל להתרשם מהן באופן בלתי אמצעי בניגוד לכבוד הרשם.

הצדדים טענו טענות עובדתיות בפני כבוד הרשם שהצריכו הכרעה עובדתית והכרעה ניתנה ונעשתה .
על מנת ליצור השתק פלוגתא להבדיל מהשתק עילה די בכך.
משמתקיים "השתק פלוגתא" לגבי חלק נכבד מהמחלוקת העובדתית לא היה מקום לקבוע קביעות הפוכות מאלו שנקבעו בטענת ה"פרעתי" בהעדר צידוק.
כבוד הרשם שמע מכלול עדויות – את התובע – המערער. את החייבת – המשיבה. את בתה שיר ואת עורכת הדין ממשרדו של המערער והתרשם באופן בלתי אמצעי ממכלול העדויות כי הטענות העובדתיות של החייבת – המשיבה ובכללן: מתן שיקים כבטחון ועבור עבודה עתידית דינן להידחות מכל וכל. .." (עמ' 14 שורות 12 – הסוף, לפסק הדין).
בהמשך פסק הדין נקבע כי דין הערעור להתקבל גם לגופו, בהינתן שהחלטת כבוד הרשם אינה מהווה השתק פלוגתא או השתק שיפוטי, כאשר נקבע כי בית משפט השלום בפסק דינו, קבע קביעות שאינן מתיישבות עם עקרונות בסיס בדיני השטרות.
בית המשפט המחוזי הנכבד ניתח את גרסאות הצדדים וקבע כי על בסיס התשתית הראייתית שהובאה, אין אפשרות לקבוע כי הזוכה ביצע מעשה מרמה כלפי החייבת. כן קבע כי השיק ניתן לפירעון ולא לביטחון וכי המשיבה, החייבת, לא הוכיחה כל טענת הגנה ביחס לשיק (ראה עמ' 19 לפסק הדין שורה 23).
וראו במילותיו של בית המשפט המחוזי הנכבד ("משיבה" הוחלפה ב"חייבת", "מערער" הוחלף ב"זוכה") : "...על מנת להוכיח כי השטר הוצא מהמשיבה במרמה ורק אז חובת הראיה מתחלפת לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות, על החייבת היה להראות כי השיק הוצא ממנה ביום 31.07.16 במרמה.
אני מתקשה להבין כיצד מחומר הראיות שבתיק ניתן להגיע למסקנה כי טענת מרמה הוכחה..." (עמ' 16 לפסק הדין שורות 16 – 20). וראה בהמשך: "...נשאלת השאלה – על סמך מה נקבע כי ה זוכה רימה את אמה של ענבל... מסעיף 37 לפסק הדין נראה כי בית משפט קמא היה סבור כי עו"ד זעירא היה צריך ליידע את בית משפט של פירוק כי על ידי הסדרת החוב כלפיו ענבל מפרה את חובותיה כלפי נושים אחרים בתיק הכינוס... ועל בסיס זה התהפך הנטל. בכל הכבוד, אינני מוצאת בעניין זה משום "מרמה" בתביעה השטרית כפי שכתב בית המשפט בפסק דינו... בית משפט בפסק דינו..." (ראה עמ' 17 לפסק הדין). ובהמשך: "....היה ברור לכל, כולל לחייבת, כי היא אישית לא חייבת דבר לעו"ד זעירא והיא אינה לקוחה שלו. הי הגיעה למשרדו של עו"ד זעירא לבקשת בתה ענבל על מנת לשלם חוב שכר טרחה שענבל חבה לעו" ד זעירא. לא ברור לי, איזה תרמית נעשתה כאן?
האם עו"ד פלילי שמקבל שיק מבן משפחה של נאשם לתשלום שכר טרחה עבור הנאשם מבצע מרמה כלפי אותו בן משפחה?
האם עו"ד המיצג חייב בתיק הוצל"פ שהוא מוגבל באמצעים ואין לו פנקס שיקים או חייב בתיק פש"ר שאין לו פנקס שיקים וקרוב משפחתו של החייב משלם את שכר הטרחה מבצע מרמה כלפי בן המשפחה? (ראה עמ' 18 למעלה לפסק הדין).
ובהמשך: "ההכרעה בשאלה העובדתית האם עסקינן במרמה, או לא תלויה בשאלה – האם ידע בן המשפחה עבור מה ומי הוא משלם ובגין מה ומי הוא ניתן את השיק. במקרה דנן, על בסיס התשתית הראייתית שהובאה, אין אפשרות לקבוע כי עסקינן במרמה.." (פרו' עמ' 18 שורות 16 – 20). ובהמשך: "לו גרסתה העובדתית של ה חייבת ולפיה רימה אותה עו"ד זעירא עוד ביולי 2016 היתה הגיונית, לא ברור הכיצד הגיעה לחתום איתו על הסדר חוב מאוחר יותר ונתנה שיקים חלף השיק נשוא התיק. לגבי שיקים אלו והסדר החוב יש החלטה חלוטה שלא קיבלה את גרסתה העובדתית ובעניינים אלו גם אליבא דבי ת משפט קמא, קביעות רשם ההוצל"פ מחייבות.." (עמוד 19 לפסק הדין) . ובהמשך: "...לא נסתרה גרסת עו"ד זעירא שנתמכת במסמכים ולפיה חוב שכר הטרחה של ענבל, נכון למועד מתן השיק, היה גבוה מסכום השיק. בהעדר עדותה של ענבל ועל סמך השיק, שאינו כולל כל התניה, יש להגיע למסקנה ולפיה השיק ניתן לפרעון ולא לבטחון וכי החייבת לא הוכיחה כל טענת הגנה ביחס לשיק.." (עמ' 19 למטה לפסק הדין).
בית המשפט לפיכך קבע כי דין הערעור להתקבל וכי התביעה השטרית מתקבלת במלואה וכן קבע שהחייבת, המשיבה, תישא בתוצאות ההליך.
לאחר אותה החלטה הגיש הזוכה בקשה לפתיחת תיק מחדש. רשם ההוצל"פ בהחלטתו מיום 15.10.20 הורה על פתיחת תיק ההוצאה לפועל מחדש וכן קבע כי יש לשלוח לחייבת אזהרה חדשה ולהמתין לחלוף תקופת האזהרה.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בפסק דינו מיום 08.12.20 דחה בית המשפט העליון הנכבד את בקשת רשות הערעור. בפסק דינו פירט בית המשפט העליון מה טענה החייבת בבקשת רשות הערעור: "... מכאן הבקשה שלפניי בה נטען כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי סטה ללא הצדק מקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום ואף מההחלטה מיום 25.1.2018 שבה הגדיר רשם ההוצאה לפועל עצמו את גבולות סמכותו לדון ולהכריע במחלוקות בין הצדדים. נטען כי נסיבות חתימת השיק הראשון לא נדונו בהחלטה בטענת פרעתי ולא ניתן היה לקבוע כי בעניין זה זכתה המבקשת ליומה בבית המשפט. המבקשת מוסיפה ומשיגה על קביעותיו של בית המשפט המחוזי שלפיהן גרסתה בקשר לרקע למשיכתה שיק על ידה לא הוכחה וטענות כי אלו לא מבוססות כנדרש על התשתית הראייתית בתיק.." בית המשפט העליון בהחלטתו קובע כי דין בקת רשות הערעור להידחות, שכן אין מדובר במקרה חריג המעורר שאלה משפטית שחשיבותה הציבורית חורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת.
לאחר מתן אותו פסק דין הגישה הזוכה בקשה בתיק ההוצל"פ, לחידוש כל ההליכים וההגבלות לחייבת.
ביום 15.10.20 הורתה כבוד רשמת ההוצל"פ על פתיחת התיק מחדש וכן הורתה על משלוח אזהרה חדשה לחייבת.
וראו מה כתבה כבוד רשמת ההוצל"פ בהחלטתה מיום 07.03.21 אודות אותה פתיחה מחדש של התיק : "..בהתאם להחלטה מיום 15.10.20, עת נפתח תיק ההוצאה לפועל מחדש, הורה מותב זה כי גובה החוב בתיק יעמוד על היתרה האחרונה שהייתה לפני סגירתו. היינו, תיק ההוצאה לפועל נפתח כאילו "מעולם לא נסגר" ועל כן לא מצאתי כי עילה להפחתת ריבית הפיגורים בתיק במהלך אותה תקופה.." (הדגשה שלי – הח"מ).
הזוכה הגיש בקשה לעיקולים טרם מתן אזהרה לחייבת ואכן ביום 13.12.20 הורתה כבוד הרשמת הנכבדת על הטלת עיקולים.
ביום 17.12.20 אישר עו"ד אברהם הלוי, ב"כ החייבת, לב"כ הזוכה במייל , כי העביר את האזהרה למרשתו וכי אין צורך בהמצאת אזהרה נוספת.
בהמשך הוגשה על ידי החייבת בקשה בתיק ההוצל"פ להקטנת קרן החוב, כאשר ציינה כי לפרקים התיק היה סגור ולפרקים היה בתיק עיכוב הליכים, כאשר הלינה כי במהלך אותן תקופות נגבו ממנה ריביות והצמדות שלא כדין.
בהחלטה מיום 09.03.21 ולאחר דיון בטענות החייבת החליטה כבוד רשמת ההוצאה לפועל על הפחתת ריבית הפיגורים בלבד בתיק ההוצאה לפועל, בתאריכים שננקבו באותה החלטה.
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור על ידי החייבת לבית משפט השלום בתל-אביב , כאשר בקשה זו נדחתה על ידי כבוד השופט עמית יריב בהחלטתו מיום 09.04.21.

דיון והכרעה
עיון בהתנגדות שלפני, למול עיון בהחלטות/פסקי דין שפורטו לעיל, בעניין השיק נשוא ההתנגדות, מעלה כי הטענות שנטענו במסגרת ההתנגדות שלפני , הן אותן טענות שנטענו ונדונו בהליך "פרעתי", אשר הסתיים בפסק דין חלוט בלשכת ההוצאה לפועל , ובהליך ההתנגדות, שנדון בשלוש ערכאות.
בהתנגדות שלפני טוענת החייבת כי "השיק ניתן כשיק בטחון עבור פעולות עתידיות שהמשיב הבטיח לבצע עבור ביתה ענבל תוך שבמועד מסירתו הסתיר המשיב מהמבקשת כי הוא למעשה חדל מלייצג את ביתה...מעולם לא דובר עם המבקשת כי מדובר בשיק בגין חובות עבר לכאורה..."; "..עם פתיחת התיק בחודש ספטמבר 2016 לא הומצאה לה אזהרה כדין.."; "...החתמתה על 'הסדר חוב' לכאורה (בפועל חתמה על עמוד בודד) הושגה בתחבולה.."; "...עסקינן בתיק הוצל"פ לביצוע שטר שהושג בתרמית..."; "המבקשת תטען כי חשבון תיק ההוצל"פ הקיים אינו משקף את התשלומים ששילמה החייבת לזוכה וכי לפחות שני תשלומים שהועברו לו.... לא עודכנו על ידי הזוכה..." (ראו סעיפים 44 – 57 להתנגדות, תחת הכותרת "לסיכום"). עוד היא טוענת במסגרת ההתנגדות כי הזוכה מחזיק היום שני שיקים, אחד על סך של 148,000, נשוא התנגדות זו, ואחד על סך של 120,000 ₪.
כל מה שנטען בהתנגדות שלפני כבר נדון והוכרע זה מכבר וישנו מעשה בית דין הן מהסוג של השתק פלוגתא (ראה החלטות כבוד רשם ההוצל"פ בטענת "פרעתי"), והן מהסוג של השתק עילה (ראה פסק הדין בבית המשפט המחוזי הנכבד שדחה את ההתנגדות, כאשר אותו פסק דין אושר בבית המשפט העליון).
(מטעמי זהירות בלבד אוסיף כי גם אם החייבת הייתה מעלה במסגרת ההתנגדות שלפני טענה חדשה כלשהי, הרי שמדובר בטענות שהיו ידועות לה מלכתחילה, והיה עליה להעלותן במסגרת ההתנגדויות הקודמות שהגישה בתיק ההוצל"פ).
בערכאות הקודמות שהחלטתן כאמור חלוטה ומחייבת בהליך דנן גם נקבע כי החייבת קיבלה את האזהרה בתיק דנן במועד חתימתה על הסדר החוב, היינו ביום 09.10.16 (ראה החלטת כבוד רשם ההוצאה לפועל מיום 18.07.17 אשר פורטה לעיל, וראה גם קביעה בעניין מועד מסירת האזהרה הנ"ל גם בהחלטת רשם ההוצאה לפועל בטענת פרעתי ).
במקרה דנן מדובר ב – חידוש הליכים, כאשר, כנראה בשל חלוף הזמן, מאז פתיחת תיק זה ו בשל כך שהתיק נסגר ונפתח, נסגר ונפתח ו/או היו עיכובי הליכים, שהוטלו ובוטלו – הורתה כבוד הרשמת הנכבדה על מסירת אזהרה לפני חידוש ההליכים. צודק הזוכה בטענתו כי מסירת אזהרה זו בדבר חידוש ההליכים בתיק ההוצל"פ, להבדיל ממסירת אזהרה ראשונה אודות פתיחת תיק ההוצל"פ חדש , זאת כאשר פסקי דין חלוטים דחו את התנגדות החייבת לביצוע השיק נשוא התיק – אינן מקנות לה זכות להגיש שוב התנגדות.
צודק הזוכה בטענותיו כי טענת החייבת כאילו מסירה חוזרת משמעה משפט חוזר – אינה יכולה לעמוד.
בבקשת ההתנגדות מלינה החייבת על כך ש: "...התנהלו בין הצדדים הליכים משפטיים שונים, בהוצל"פ ובבימ"ש, אשר בכל הליך נדונו רק חלק מטענות המבקשת במנותק מהחלק הנוסף (בעקבות החלטות הגורם שדן כי אין הדבר בסמכותו), ולמעשה מעולם לא התקיים הליך משפטי בו נדונו והוכרעו כלל טענות המבקשת כמקשה אחת והכל כפי שיפורט להלן..". כן טענה כי: "....למעשה קיים כשל מערכתי של המערכת לבחון כלל טענות החייבת כמקשה אחת והחייבת עומדת על זכותה להשמיע את התנגדותה...".
בעניין זה אציין כי צודק הזוכה בטענותיו שנטענו במסגרת התשובה לתגובה לבקשה שלפני, כי על פי פסיקת בית המשפט העליון, כל טענת פירעון שהתגבשה לפני מועד מסירת האזהרה יכולה לשמש כעילה להתנגדות שמתבררת בבית המשפט, מנגד כל טענת פירעון שנולדה לאחר המצאת האזהרה היא טענה שרשם ההוצל"פ מוסמך לדון בה בגדר טענת פרעתי.
בענייננו, כפי שפורט לעיל, התנהל בהוצל"פ דיון בטענת פרעתי של החייבת והתנהל בבית המשפט דיון בהתנגדות שהגישה החייבת, ואין בכך כל פסול.
לכל האמור יש להוסיף כי החייבת בעצמה הסכימה בדיון שהתקיים ביום 07.11.17 בבית משפט השלום, הדיון שנקבע בהתנגדות הראשונה שהוגשה על ידה, להעביר את ההתנגדות שהגישה ללשכת ההוצאה לפועל. לא זו אף זו, כאשר ב"כ הזוכה ציין בראשית הדיון בטענת פרעתי אצל רשם ההוצאה לפועל, בדיון מיום 25.01.18, כי סבר שהכל צריך להידון במסגרת ההתנגדות , עמד ב"כ החייבת על כך שיש לנהל את הדיון בלשכת ההוצאה לפועל במסגרת טענת פרעתי. כעת בחלוף השנים, כאשר טענת פרעתי שהגישה החייבת נדחתה בהוצל"פ וגם התנגדות שהגישה נדחתה בבית משפט, מהינה החייבת לטעון כי יש קושי בכך שטענותיה "לא נדונו במקשה אחת" ומבקשת להחזיר את ההליכים בתיק לנקודת האפס. דומה לכאורה כי תום לב דיוני אין כאן.
במענה לטענות החייבת אציין כי "כשל מערכתי" לא מצאתי כאן וההפך הוא הנכון . טענותיה של החייבת נדונו באריכות על ידי מספר ערכאות, והחייבת קיבלה את יומה במלואו.
צודק הזוכה כשהוא מציין שטענות החייבת לאורך ולרוחב נדונו על ידי הערכאות השיפוטיות כאשר בית המשפט דחה את הטענות של החייבת שנולדו קודם מסירת האזהרה , ורשם ההוצל"פ דחה את טענות החייבת שנולדו לאחר מסירת האזהרה.
לא זו אף זו עיון באותן החלטות, הן של רשם ההוצל"פ, והן של בית המשפט, מעלה כי הצדדים פרשו בדיון בשתי הערכאות הנ"ל את כל הטענות שבפיהם, גם אלו שהתגבשו טרם מסירת האזהרה וגם אלו שהתגבשו לאחר מסירת האזהרה, והערכאות השונות שדנו בעניין השיק נשוא ההתנגדות שלפני, היו מודעות לכל אחת ואחת מאותן טענות, וציינו אותן ואף התייחסו אליהן בהכרעותיהם.
בדיון אצל כבוד רשם ההוצל"פ בטענת "פרעתי" שהפרוטוקול בו משתרע על פני כ – 30 עמודים, העידו ונחקרו הזוכה והחייבת באריכות וכך גם העידו ונחקרו באריכות עדים מטעם שני הצדדים.
גם טענות החייבת המופיעות בהתנגדות שלפני לגבי הפחתת החוב בהוצל"פ (ראה הטענות בסעיף 43 להתנגדות), נדונו על ידי רשם ההוצאה לפועל, כאשר בר"ע על ההחלטה נדחתה על ידי כבוד השופט יריב בבית משפט השלום בתל-אביב (ראה פירוט ההחלטות לעיל). מיותר לציין כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית משפט השלום בתל-אביב.
לקראת סיום החלטתי אציין כי אין ולא הייתה כל חובה על הזוכה לצרף תצהיר לבקשה שכן מדובר בטענות משפטיות.

לסיכום
ההתנגדות נדחית הן מהטעם של מעשה בית דין מסוג השתק עילה והשתק פלוגתא והן מהטעם שכלל לא ניתן היה להגיש התנגדות במקרה דנן.
החייבת תשלם לב"כ הזוכה הוצאות הבקשה בסך של 7,605 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.
המזכירות תשלח לצדדים.

ניתן היום, כ' חשוון תשפ"ב, 26 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אוריאל פרץ זעירא
נתבע: מיכל-מיסה אור קריאף
שופט :
עורכי דין: