ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעל בן חמו נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופטת רחל גרוס
נציגת ציבור (עובדים) גב' מזל אברמסון
נציג ציבור (מעסיקים) מר צבי הנדל

התובעת:
יעל בן חמו
ע"י ב"כ: עו"ד מיכאל לנג ועו"ד הדס בן דוד

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ילנה צ'וקלר

החלטה

1. לפנינו תביעה שהגישה התובעת, הגב' יעל בן חמו (להלן: " התובעת") להכיר באירוע מוחי בו לקתה, לטענתה, ביום 4.9.17 כ"תאונת עבודה", כמשמעות ה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: " החוק"). נוסף על כך, עותרת התובעת להכיר במחלת הפיברומיאלגיה ממנה היא סובלת, לטענתה, ובמצב בריאותה הנפשי כ"תאונות עבודה" בהתאם לחוק.
העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת
2. התובעת ילידת 1971.
3. התובעת עבדה בעיריית אשדוד (להלן: "העירייה") החל משנת 1991.
4. משנת 1991 ועד לשנת 2005, התובעת עבדה כמזכי רה ומנהלת חשבונות בשני בתי ספר באשדוד; ובין השנים 2005 עד 2016, התובעת עבדה כמנהלת לשכת ממלא מקום ראש העירייה, מר עמרם כנפו (להלן: " מ"מ ראש העיר").
5. לאחר הבחירות לעירייה שנערכו בשנת 2013 יחסי התובעת ומ"מ ראש העיר עלו על שרטון, באופן שחל נתק מוחלט בין השניים . מ"מ ראש העיר התעלם מהתובעת, לא העביר לה משימות עבודה והתובעת נאלצה לשבת בעבודה בחוסר מעש, דבר שגרם לה למתח ומצוקה רבה. מ"מ ראש העיר דיבר נגד התובע ת ב"מסדרונות" העירייה והעובדים היו מודעים לכך שבפועל אין לתובעת עבודה.
6. על רקע הנתק שחל בין התובעת לבין מ"מ ראש העיר, התקיימה במהלך שנת 2015 פגישה בין מנהל אגף כוח אדם בעירייה לבין התובעת, במהלכה עלתה אפשרות של הוצאת התובעת לפרישה מוקדמת; ואולם, התובעת לא הייתה מעוניינת בכך.
7. לאחר הפגישה שהתקיימה בשנת 2015 , התובעת המשיכה למלא את תפקיד מנהלת לשכת ממלא מקום ראש העיר, כאשר ממלא מקום ראש העיר ממשיך להתעלם ממנה ונמנע מלתת לה עבודה בפועל .
8. בהמשך, לאור המצוקה בה הייתה מצויה התובעת והנתק שחל עם מ"מ מקום ראש העיר, הגישה התובעת מועמדותה למכרז לתפקיד ניהולי במחלקת תמ"א בעירייה. במהלך חודש ספטמבר 2016 זכתה התובעת במכרז.
9. מעבר התובעת למחלקת תמ"א לא צלח לנוכח יחסו של מהנדס העיר כלפי התובעת. זאת ועוד, לאחר כ חמישה חודשים בהם עבדה התובעת במחלקה, משרד הפנים לא אישר את המכרז.
10. על רקע האמור, ביום 22.1.17 שלחה התובעת לראש עיריית אשדוד, מר יחיאל לסרי (להלן: " ראש העיר"), הודעת דוא"ל (מוצג נ/4), במסגרתה, בין היתר , הטיחה האשמות במהנדס העירייה, על כך ש טען שאין לו אמון בה ואף קרא לה "בוגדת". במסגרת המכתב ביקשה התובעת מראש העיר לשקול עבורה פרישה מוקדמת מהעירייה בתנאים המתאימים.
11. בסופו של יום ועל רקע היחסים העכורים גם עם מהנדס העיר, הוצע לתובעת לעבוד באופן זמני, לתקופת ניסיון, כמנהלנית בישיבה תיכונית "אמי"ת" באשדוד (להלן: "הישיבה").
בהתאם לאמור במכתב שנמסר לתובעת ביום 31.1.17 (מוצג נ/5), הצדדים הסכימו כי התובעת תחל את עבודתה בישיבה ביום 1.2.17; כי " ההעברה כאמור הינה לתקופת ניסיון של 6 חודשים"; וכי במידה והתובעת לא תעמוד בהצלחה בתקופת הניסיון, תופסק עבודת ה בעירייה . עוד נכתב, כי הקביעה לעניין עמידתה בהצלחה של התובעת בתקופת הניסיון "הינה בידי ראש מינהל החינוך מר אריה מימון". המכתב נחתם על ידי התובעת, מנהל אגף משאבי אנוש ויו"ר ועד העובדים (להלן: " מכתב ההעברה").
12. התובעת עבדה בישיבה החל מיום 1.2.17 (יום המעבר) ועד לסיום שנת הלימודים ביום 30.6.17. אין חולק, כי בתקופת החופש הגדול התובעת לא עבדה בפועל וכי לקראת תום החופש הגדול התובעת שהתה בחופשת מחלה , כשביום 21.8.17 היא קיימה שיחת טלפון עם ראש העיר, במהלכה סוכם כי תיערך פגישה ביום 4.9.17 בנוכחות ראש העיר ומנכ"ל העירייה, מר אילן בן עדי (להלן: " מנכ"ל העירייה" או "המנכ"ל"), בנוגע ל"המשך דרכה" של התובעת בעירייה, לרבות החלופה של סיום העבודה בעירייה, וזאת בשים לב לתום תקופת הניסיון בישיבה (להלן: "הפגישה").
13. בסמוך לפגישה (לא הובא בפנינו המועד המדויק) נודע לתובעת כי ראש העיר לא יהיה נוכח בפגישה.
14. ערב הפגישה התובעת סבלה מלחץ נפשי וממתח, וכן מכאבים וחולשה בפלג גופה הימני. התובעת פנתה לרופא המשפחה ביום 3.9.1 7 אשר הפנה אותה למומחה נוירולוג. ביום 4.9.17 נבדקה התובעת על-ידי רופא נוירולוג אשר הפנה אותה למיון בבית-החולים "ברזילי", שם אושפזה.
עקב אשפוזה של התובעת בבית החולים, לא התקיימה הפגישה המתוכננת ליום 4.9.17.
טענות הצדדים
15. עיקר טענות התובעת
בסמוך לפגישה שתוכננה ליום 4.9.17 נודע לתובעת כי הפגישה תיערך בנוכחות מנכ"ל העירייה ומנהל משאבי אנוש בלבד, ללא נוכחות ראש העיר, וזאת חרף העובדה שראש העיר אמר לתובעת ש הוא ינכח בפגישה. כאשר התובעת הבינה שראש העיר (אשר תואר על ידה כאדם "רך", להבדיל ממנכ"ל העירייה אשר תואר על ידה כאדם "קשה") לא יהיה נוכח בפגישה, סברה התובעת כי הולכים להודיע לה על סיום עבודתה. בשלב זה, החלה התובעת לסבול מלחץ נפשי קיצוני, ממתח נוראי ומכאבים וחולשה בפלג גוף ימין, ששיאם היה ביום 3.9.17, כשהתובעת מצויה במתח שיא לקראת הפגישה אשר עשויה להכריע את עתיד עבודתה בעירייה . למעשה, כל המתח והלחץ התנקזו ליום 3.9.17, יום לפני הפגישה הגורלית, דבר אשר בסופו של יום הכריע את התובעת.
לטענת התובעת, הלחץ הנפשי הקיצוני והמתח הנוראי שהייתה בו, ערב הפגישה הגורלית - כאשר היא בידיעה כי ראש העיר לא יהיה נוכח בפגישה, אשר הייתה עבור התובעת קריטית להמשך עבודתה בעירייה - הם אלו שהובילו להתרחשות האירוע המוחי, להתפרצות מחלת הפיברומיאלגיה ולמצבה הנפשי .
אשר לטענת הנתבע לעניין מתח מתמשך, גם אם התובעת הייתה במתח כלשהו במשך שנתיים או שלוש, אין באותו מתח כדי לאיין את העובדה כי הפגישה ביום 4.9.17 אשר הוגדרה על ידי נציגי המעסיק כ"מכרעת" ביחס לעתידה של התובעת בעירייה , לאחר תום תקופת הניסיון, הינה בגדר אירוע חריג. זאת ועוד, גם אם התובעת ידעה במהלך תקופת הניסיון כי אחת האפשרויות בתום התקופה תהא סיום העסקתה, הרי שדי בעצם הידיעה וקיום פגישה הנוגעת לעתידה התעסוקתי ותחושת המתח והדחק הנלווית לכך, כדי להוות אירוע חריג. לעניין זה, מוסיפה התובעת וטוענת, כי קיימת סמיכות זמנים מובהקת וברורה בין מועד האירוע המוחי לבין האירוע החריג בעבודה.
אשר על כן, התובעת עותרת למינוי מומחה רפואי על מנת שיחווה את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין האירוע מיום 4.9.17 לבין האירוע המוחי, מצבה הנפשי ומחלת הפיברומיאלגיה.
16. עיקר טענות הנתבע
מדובר בלחץ נפש י מתמשך של התובעת במקום עבודתה. לתובעת לא אירע אירוע חריג/ מיוחד אובייקטיבי בעבודתה ואשר ניתן להגדירו כחורג משגרת עבודתה של התובעת. התובעת העידה בפני חוקר הנתבע, כי חוותה סוג של התעמרות במשך שלוש שנים מצדו של מ"מ ראש העיר. למעשה, התובעת ידעה כבר במשך תקופת הניסיון שנמשכה שישה חודשים, כי העירייה תוכל לקבל החלטה אם להמשיך או להפסיק את עבודתה בעירייה. התובעת היא אשר יזמה את הפגישה ביום 4.9.17 על מנת להסדיר את המשך עבודתה לאחר ששת חודשי הניסיון. בפועל לא הוכנה שום חוות דעת בעניינה של התובעת, כך שלא דובר באירוע כלשהו, אלא בהנחות והשערות שהיו במחשבותיה של התובעת בלבד. מחשבות עתידיות לגבי פגישה שלא התקיימה כלל ו/או מתח מתמשך לכאורה, אינם בגדר אירוע חריג או אירוע מיוחד כהגדרתם בפסיקה. הנתבע מוסיף וטוען, כי החומר הרפואי אינו תומך בקיומו של אירוע חריג בעבודת התובעת, אלא מתייחס למתח נפשי מתמשך בעבודה. זאת ועוד, התובעת לא אובחנה כלל כמי שעברה אירוע מוחי, אלא רק בחשד לכך.
לאור האמור, טוען הנתבע, כי דין התביעה להידחות.
המסגרת הנורמטיבית
אירוע מוחי
17. בהתאם להלכה הפסוקה, המבחנים להכרה באירוע מוחי כבתאונת עבודה דומים למבחנים שנקבעו לעניין זה במקרים של אוטם שריר הלב. על מנת שאירוע מוחי יוכר כתאונת עבודה, יש להוכיח כי עובר לפגיעה אירע למבוטח אירוע חריג בעבודתו, אשר הינו בלתי שגרתי לגביו. אירוע כזה יכול להיות תולדה של דחק נפשי מיוחד או מאמץ גופני יוצא דופן.
18. על תובע המבקש להכיר באירוע המוחי בו לקה כתאונת עבודה, מוטל הנטל להביא ראשית ראיה לכך שאירע לו אירוע בעבודה, אשר היה חריג למאמץ הרגיל שלו בעבודה, סמוך לפני האירוע המוחי.
19. בית הדין הארצי חזר וקבע במספר פסקי דין כי ההכרעה בשאלת קיומו של אירוע חריג בעבודה הינה בעיקרה שאלה עובדתית; בית הדין בוחן את האירוע מנקודת מבטו הסובייקטיבית של העובד, אך עם זאת, יש צורך בראיות אובייקטיביות על מנת להוכיח את האירוע, ואין די בעדותו הסובייקטיבית של העובד. מהאמור עולה, כי מדובר בקביעה עובדתית-משפטית, הנשענת על חומר הראיות שבפני בית הדין.
נזק נפשי
20. בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ בפרשת כרם קבע כי לצורך הכרה בפגיעה נפשית כפגיעה בעבודה יש צורך בקיום "תאונה" , ואימץ את קביעת בית הדין הארצי שלפיה תורת המיקרוטראומה לא באה לוותר על עקרון הפתאומיות הנדרש בתאונה. וכך נקבע:

"לדעתי, לא בכדי קבע המחוקק את דרישת התרחשותה של "תאונה". המצב האופטימלי הוא, שכל אדם יפוצה על כל פגיעה גופנית או נפשית שנגרמה לו בכל דרך שהיא, אך בשל מגבלות תקציביות אין אלה הם פני הדברים. אף שחוק הבטוח הלאומי [נוסח משולב] הינו חוק סוציאלי, אין החוק מכסה את כולם, אלא רק את אלה העומדים בקריטריונים שנקבעו בו. בבואנו לפרש את החוק עלינו להקפיד ולשמור על המסגרות שהציב המחוקק לשם תשלום התגמולים. המחוקק הגדיר "תאונת עבודה" תוך שימוש במילה "תאונה", ללמדנו, כי לא כל אירוע שאירע לעובד במהלך עבודתו יזכהו בתגמולים, אלא רק זה שיש לראותו כ"תאונה"...
ניתן לסכם ולומר, כי בית-הדין לעבודה, בפסיקתו בעבר, יצר קטגוריות אחדות לשם הכרה בפגיעות שונות בעבודה כתאונות עבודה, אך הקפיד לשמור על דרישת ה"תאונה" שמציב החוק. בבסיסה של תורת המיקרוטראומה, כמו גם בבסיסו של מבחן "האירוע החריג", עומדת התפיסה, כי אין לייתר את דרישת ה"תאונה" לצורך הכרה בפגיעה בעבודה, כ"תאונת עבודה" המזכה בתגמולים. על-פי תורת המיקרוטראומה מתמלאת דרישת ה"תאונה" על-ידי אותו רצף של תאונות זעירות, ואילו כשמדובר במחלה קונסטיטוציונלית, מתמלאת דרישה זו על-ידי קיומו של "אירוע חריג" שקדם לפרוץ המחלה. בית-הדין לעבודה פסק, כי דרישת ה"תאונה" אינה מתמלאת כאשר מדובר במתח נפשי מתמשך". (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

בהתאם, נקבע, כי אין להכיר בפגיעה נפשית על פי תורת המיקרוטראומה.
21. בפרשת עדה זהבית חזר הנשיא אדלר (כתוארו דאז) על ההלכה המתייחסת להכרה בפגיעה נפשית כתאונה בעבודה/מחלת מקצוע, כדלקמן:

"המצב הנורמטיבי הצריך לענייננו נקבע בשורה של פסקי דין שיצאו מלפני בית דין זה, כמו גם מלפני בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. מחלת נפש אינה מוכרת כמחלת מקצוע וזאת כתוצאה להיעדרה של הוכחה הקושרת בין התפתחותן של מחלות נפש לבין העבודה לא הוכללו מחלות אלה ברשימת מחלות המקצוע.
כמו כן, מחלת נפש אינה מוכרת מכוח תורת המיקרוטראומה...
על הטעמים להלכה עמדתי בהרחבה, בין היתר במאמרי בסוגיית מחלות נפש כתאונות בעבודה. אסכם ואומר 'על רגל אחת'... כי ישנה הצדקה להכיר במחלת נפש, לרבות במקרה של התאבדות, כבתאונת עבודה, רק כאשר הוכח אירוע בעבודה אותו ניתן לקשור להתפרצות המחלה הקיימת ... אשר לקשר בין התפתחות מחלת נפש לבין העבודה – מחלת נפש מתפתחת לאורך זמן ומקורותיה נעוצים בגורמים שונים, שרובם אם לא כולם אינם קשורים לעבודה ... אכן, יש מקרים בהם מתח בעבודה תורם להתפתחות מחלת נפש והפסיכיאטריה בודקת כיצד לטפל במתח בעבודה, אולם אין ביכולתה להפריד בין השפעת העבודה על התפתחות המחלה, לבין השפעתם של הגורמים האחרים בחיי היום יום של עובדים רבים מאוד יש אירועים של מתח והתרגזות, אולם הדבר נכון גם לגבי החיים של העובד מחוץ לעבודה. הדבר טבעי ונובע מעצם החיים בחברה והקשרים עם אנשים אחרים. אין אפשרות להבחין בין המתח שמחוץ לעבודה לבין מתחים מתמשכים בעבודה. על כן לא הוכרה המיקרוטראומה הפסיכיאטרית כתאונת עבודה ... לאמור – אין לקשור בין אירועים זעירים חוזרים ונשנים בעבודה, לבין התפתחות מחלה נפשית ... הלכה זו תואמת את הנוהג ברוב מדינות העולם ... המסקנות המתבקשות אפוא הן, ישנה הצדקה להכיר במחלת נפש . .. כתאונת עבודה, רק כאשר הוכח אירוע כאמור בעבודה אשר ניתן לקשור להתפרצות המחלה הקיימת".

22. בית הדין הארצי חזר על ההלכה שלפיה לא ניתן להכיר במתח נפשי מתמשך כבסיס להכרה בפגיעה נפשית כתאונה בעבודה בפרשת אביבה בן דוד ובפרשת משה גולן.

23. עם זאת, מציאות שבה עובד מצוי במתח מתמשך במקום העבודה, אינה שוללת אפשרות להכיר בפגיעה נפשית כתאונה בעבודה. ככל שהעובד יוכיח "אירוע מיוחד" מוגדר ומבודד בזמן ובמקום שניתן לקשור בינו לבין הפגיעה הנפשית, ניתן יהיה להכיר בפגיעה הנפשית כתאונת עבודה .

24. לעניין ה"אירוע מיוחד" נקבע, כי "אין צורך בהוכחת "אירוע חריג" דווקא כאירוע חיצוני שניתן לקשור בינו ובין פגיעה נפשית. לעניין זה, די באירוע מיוחד בעבודה השונה מפעולת יום-יום רגילה ".

25. אשר לאופן ההערכה הראשוני של סווג האירוע כ- "אירוע מיוחד", נקבע כי:

"מן ההכרח שאותו אירוע יהא מוגדר במקום ובזמן, ועל פני הדברים יהא ניתן להעריך כי הוא הטביע חותם על התובע וגרם לו לדחק נפשי שאינו רגיל אצלו.
אותו דחק נפשי בלתי רגיל צריך להיקבע קודם כל סובייקטיבית לגבי התובע עצמו, דהיינו, יש לבחון כיצד השפיע עליו האירוע בעבודה ולא כיצד ראוי היה שאותו אירוע בעבודה ישפיע עליו".

26. עוד נפסק, באשר לאופן ההערכה הראשוני של סווג האירוע כ- "אירוע מיוחד", כי די להביא "'ראשית ראיה' לכך שאירע בעבודה אירוע שניתן לראותו ככזה הכרוך במאמץ מיוחד, נפשי או גופני" (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

27. בפרשת פלוני בית הדין הארצי סיכם את מהותו ודרך הוכחתו של "האירוע המיוחד" וקבע, כדלקמן:

"סווג האירוע כ -"אירוע מיוחד" בשלב הראשוני, מצריך קיומם של שני תנאים מצטברים כמותיים באופיים: האחד - בעל אופי אובייקטיבי, המחייב קיומה של חריגה (ולו במידה מסויימת) משגרת העבודה הרגילה במקום העבודה ואילו השני - בעל אופי סובייקטיבי, המחייב קיומה של השפעה נפשית אפשרית של האירוע על המבוטח הספציפי (אף היא לפחות במידה מסויימת).
בהתאם לכך, ההערכה הנוגעת לסיווג האירוע כ-"אירוע מיוחד", כפי שהיא נעשית בשלב הראשוני של בירור התביעה, טרם למינוי מומחה רפואי, מבטאת למעשה שקלול לכאורי "על פני הדברים" של שני גורמים: ההיקף המוערך של התנאי האובייקטיבי, הנוגע למידת הריחוק של האירוע משגרת העבודה הרגילה (וזאת, בהתבסס על "ניסיון החיים", ככל שיש בו ללמד על השפעה נפשית אפשרית של האירוע המדובר על "מבוטח סביר" בנסיבות דומות) וההיקף המוערך של התנאי הסובייקטיבי (ככל שניתן ללמוד עליו מן הראיות הנוגעות לאופן התגובה הסובייקטיבי של המבוטח לאותו אירוע ולעוצמתה של אותה תגובה).
עם זאת, נוכח ההכרה במגבלותיה של יכולת ההערכה הראשונית הנוגעת למידת החריגות או הייחוד של האירוע, בהיבט האובייקטיבי והסובייקטיבי כאחד, ונוכח ההכרה בכך שיכול ובמקרים מסויימים יתעורר קושי להעריך, ללא סיוע של מומחה רפואי, האם האירוע המדובר עלול לגרום, על פני הדברים, לדחק נפשי בכלל (התנאי האובייקטיבי) ו/או האם הוא עשוי היה לגרום לדחק נפשי אצל המבוטח הספציפי (התנאי הסובייקטיבי) או כיצד יש לשקלל בין השניים - הרי שיש ללכת בנתיב שהותווה זה מכבר במקום בו מקנן ספק או קושי באשר לסווג האירוע. נתיב המוביל למינוי מומחה רפואי, חלף הדחיה של התביעה על סיפה, בנסיבות של ספק בדבר "חריגות" או "ייחוד" האירוע".

28. לאחרונה, שב בית הדין הארצי ועמד על היחס בין המימד האובייקטיבי למימד הסובייקטיבי בהקשר ל"אירוע מיוחד" וקבע:

"שעה שבית הדין בוחן אם האירוע הנטען מצדיק מינוי מומחה רפואי עליו לבחון בראש ובראשונה את קיומו האובייקטיבי של אותו אירוע, החורג ולו במידה מסוימת משגרת העבודה ... בשלב הבא יש לבחון אם אותו אירוע אובייקטיבי גרם למבוטח לדחק נפשי בלתי רגיל. בהקשר זה יש להבחין בין השאלה אם במועד האירוע (או בצמידות לו) המבוטח חווה דחק נפשי בלתי רגיל לבין השאלה אם בסמוך לאחר האירוע ניתן להצביע על פגיעות נפשיות ואחרות כתוצאה מאותו דחק נפשי. השאלה האחרונה, קרי האם היו פגיעות, היא בעיקרה שאלה רפואית, ועל כן צריכה להיבחן על ידי המומחה הרפואי באספקלריה של הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הפגיעות, ככל שייקבע שקיימות פגיעות ... כל מקרה צריך להיבחן על יסוד מכלול נסיבותיו, כשהדגש הוא על השאלה האם קיימות אינדיקציות אובייקטיביות לקיומו של דחק נפשי במועד האירוע אצל המבוטח הספציפי" (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

מן הכלל אל הפרט
29. נקדים ונאמר, כי לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק שוכנענו, כי התובעת הוכיחה קיומו של אירוע חריג בעבודה שתוכנן להתקיים ביום 4.9.17. בהתאם ומקל וחומר, התובעת הביאה ראשית ראיה לכך כי ביום 4.9.17 עתיד היה להתקיים "אירוע מיוחד", החורג משגרת העבודה הרגילה במקום העבודה. עוד שוכנענו, כי התובעת הוכיחה כי ביום 3.9.17 היא הייתה מצויה בלחץ שיא לקראת הפגישה החריגה שתוכננה ליום 4.9.17. להלן נפרט את הנימוקים למסקנה זו.
30. מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה. מטעם הנתבע העידו מנכ"ל העירייה וראש מנהל החינוך בעירייה, מר אריה מימון (להלן: "מר מימון").
31. בבחינת התשתית העובדתית הרלוונטית בנסיבות המקרה שלפנינו, הצדדים מסכימים כי החל מסוף שנת 2013 ובעקבות הנתק שחל בין התובעת לבין מ"מ ראש העיר , התובעת הייתה נתונה למתח וללחץ נפשי מתמשך בעבודתה. וכך תיארה התובעת את הדברים בהודעה שמסרה לחוקר המוסד:
"עמרם כנפו הואשם בפלילים בחשד לקבלת שוחד ומתנהל כיום הליך משפטי. אחרי שהוא הואשם בפלילים הוא חזר לעבודה ואז התחיל סוג של התעמרות כלפי ובעקבות זה אחרי תקופה ארוכה ביקשתי לעבור תפקיד, ההתעמרות מצידו נמשכה כשלוש שנים. זכיתי במכרז לתפקיד מנהלת מחלקה של תמ"א 38 במחלקת ההנדסה. שם המהנדס חשב שאני הייתי שותפה להפלה של עמרם וראיתי שהוא לא נותן בי אמון ואני לא יכולתי לעבוד בצורה כזאת כי הוא התנהג אלי בצורה לא ראויה, הוא חשב שאני משתפת פעולה עם האופוזיציה. אז ביקשתי לדעת מה האופציה בפרישה, דיברתי עם ראש העיר יחיאל לסרי ואז המנכ"ל והוועד החליטו לשלוח אותי לישיבת אמי"ת..." (ההדגשות הוספו- ר.ג.).
"שאלה: מדבריך ומהחומר שבתיק אני מבין שבמשך תקופה ארוכה היה מתח במערכת היחסים בינך לבין הממונים עליך. כמה זמן זה נמשך?
תשובה: בערך 3-3.5 שנים אבל זה היה מתח שהתגברתי עליו ולא היו השלכות רפואיות. זה היה סוג של משחקי כוחות, הוא רצה שאני אלך אני רציתי שימצאו לי תפקיד, לא מצאו אז המתנתי. אבל מבחינתו של עמרם הייתה סוג של התעמרות שלא השפיעה על י בריאותי ת. היה מקרה אחד בשנת 2015 שהעלו אופציה של פרישה, אני הרגשתי לא טוב באותו יום ולמחרת כבר באתי לעבודה. היו לי נימולים בפנים ובידיים אבל לא משהו שנמשך הלאה..." (ההדגשות הוספו- ר.ג.).

"... בתקופה שנמשכה בערך כשלוש שנים האחרונות עם עמרם כ נפו ההתנהגות שלו כלפי הייתה לא תקינה, כגון הוא ניתק אותי מול התנהלות של יומן, החליף את המפתח שלו שאני לא אוכל להכנס ולא התנהלה בינינו מערכת יחסים של עובד מעסיק, ז"א לא דיברנו היינו ברוגז הוא לא נתן לי עבודה לעשות, בכל זאת הגעתי כל יום לעבודה נתתי מענה לציבור שפנה אליי. כשהיה מכרז שהתאים למ ידות שלי אז התמודדתי, ואז זכיתי. אז הגיע המהנדס ששמו דורון חזן. הייתה גברת שפתחה לעמרם כ נפו את התיק במשטרה שמה הלן גלבר היא גם זאת שהתחילה לחטט במשרד של המהנדס דורון, במקרה היא הייתה חברה שלי ודורון החליט שהוא צריך להיזהר ממני. לא היה לי נוח המצב והחלטתי שאני לא רוצה להישאר..." (ההדגשות הוספו- ר.ג.).

32. גם בעדותה בבית הדין, התובעת חזרה והעידה על מתח מתמשך בעבודה: "מ-2013 בערך הייתה מערכת יחסים לא תקינה עם עמרם. אחר כך הייתה ההעברה לתקופה של המהנדס שהיא גם לא הייתה מוצלחת. עברתי מול האדריכל והיה בסדר גמור, הבעיה שמי שהיה ממונה על האדריכל זה היה המהנדס שהוא לא קיבל אותי מההתחלה".

33. על העובדה כי התובעת הייתה נתונה במתח נפשי מתמשך בעבודה במשך מספר שנים, ניתן ללמוד גם ממכתבה לראש העיר מיום 22.1 .17. מפאת חשיבות הדברים שכתבה התובעת להבנת הלך הרוח של התובעת בתקופה המדוברת, להלן יובאו הדברים, כפי שנכתבו בזמן אמת:
"יחיאל שלום,
בימים האחרונים היה לי זמן (רב) פנוי עשיתי את "החושבים" האישי שלי, הסתכלתי אחורה ל-4 השנים שעברו והגעתי לתובנות רבות.
-עמרם כנפו – ממלא מקומך, עשה בי את הגרוע ביותר ובשיתופך (ההדגשה במקור- ר.ג.) בנעשה קיבלתי עלי את הדין. המלחמה שלי בעמרם הייתה חייבת להיות רוחבית- אנשים רבים היו שותפים למעשיו אך בחרתי שלא לעשות זעזועים במערכת ולא לפגוע ביציבות השלטונית והיה מי שניצל זאת למניעים אישיים.
- דינה בר אולפן – המשנה למנכ"ל, בחרה לצודד לעמרם כנפו גם לאחר שנעצר והומלץ עליו על כתב אישום ע"י המשטרה והפרקליטות ובשיחה שהתנהלה במשרדך הטיחה בי דברים נוראיים הגובלים בפלילי והגדילה לעשות כשהיא מודיעה לך שהיא מסרבת לקבל אותי למנהל שלה בטענה שהיא מרגישה "מאוימת" לעבוד במחיצתי. וכל זאת למרות שכפי שהעדת בפניי היא ידעה את הסיבה האמיתית למריבה שלי עם עמרם.
- דורון חזן – מהנדס העיר, החליט שאני לא עובדת רגילה ואין לו אמון בי כי אני חברה של הלן גלבר, דורון הגדיל לעשות וקרא לי בוגדת!... דורון מתנהג כילד קטן שמחזיק בידו אקדח ויורה לכל עבר בעיוור (ההדגשה במקור ר.ג.).
יחיאל, לא ירחק היום והגולם יקום על יוצרו.
אני בוגדת? אני שלא חייבת לך כלום, שמרתי על האינטרסים שלך מה שהמקורבים אליך – עמרם, דינה ודורון לא עשו. ההתעללות, הנידוי, ההשפלה היו דווקא מאנשיך – שלך!
יחיאל, אני הקורבן לא הנאשם – היוצרות בעיריית אשדוד התהפכו. ..
כשאני יושבת בחדרי המרווח והיפה אך ללא תוכן ללא מעש עם המון עצבות ואכזבה המחשבות מתרוצצות בראשי ומלוות אותי לביתי ובשנתי. כשאני רואה ששום דבר לא השתנה, עבודתי לא חזרה ... אני לא בובה על חוטים של אף אחד ודמי הפסיק להיות הפקר, נמאס לי להיות בתפקיד העצם בגרון ...
לפני כשבועיים, כשגיסתי שרה נחשפה למצבי הנפשי הקשה במיוחד היא ניגשה ביוזמתה למנכ"ל וביקשה ממנו לסיים את הסגה הלא שפויה הזו כשהיא מבקשת את רשותו להציע לי – הוצאת מכרז מידי (ההדגשה במקור – ר.ג.) עם התחייבות לפרישה בעוד שנה (ההדגשה במקור – ר.ג.) כדי שאוכל לקבל את התנאים המגיעים לי...
קיבלתי החלטה לבחור בחיים! סיום עבודתי בעיריית אשדוד יסייע בידי לפתוח בחיים חדשים שכל כך חסרים לי חיים נטולי מאבקים ואכזבות, כמה אני כמהה לישון לילה אחד שלם ברצף כשכל העבר המר נמצא מאחורי...
אין צורך שאציין את הקושי היום יומי בהמתנה של שעה ועוד שעה שמצטרפת ליום ועוד יום שמצטרפים לשבועות וחודשים כשאני נטולת תעסוקה ולא נמצאת בסביבתי הטבעית וכשדורון זורק עקיצות למי שמרשה לעצמו להיות בקרבתי.
אנא, תשתדלו למזער נזקים שלא אאבד את טיפת השפיות שעוד נותרה בי.
השינוי היחיד שנעשה איתי הוא החלפת הקומה והנוף של העוברים ושבים. בסך הכל החלפתי את המתעלל. מי שצריך לעשות חשבון נפש – שיעשה, מי שצריך להכות על חטא – שיכה כי לא לעולם חוסן.
כותבת מדם ליבי – יעל " (ההדגשות הוספו- ר.ג.).

34. גם מנכ"ל העירייה הצהיר בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי אודות המתח המתמשך בו הייתה שרויה התובעת במשך מספר שנים, כדלקמן:

"מיד לאחר הבחירות של אני חושב 2013 חלה הרעה שלא יודע את מקורותיה בין יעל שהייתה מנהלת לשכתו של ממלא מקום ראש העיר מר עמרם כ נפו לבינה. התוצאה הייתה שאי אפשר היה להתעלם מהתוצאה זה שיעל ישבה על הכיסא שלה הבוס שלה התעלם ממנה, הוא לא הזרים לה עבודה שוטפת ובסופו של דבר הוא חדל להשתמש בשירותיה ואני יכול להעריך שהיה מצב מאוד מתוח בינה לבין המנהל שלה . כשאני מידי פעם נדרשתי לסוגיה כדי למנוע ממנה להעסיק את עצמה שאני חושב שעובד לא ראוי להעסיק כמו עיתון פתוח על השולחן או לשותת (צ"ל: "לשוטט" – ר.ג.) במחשב ומידי פעם הייתי מעיר לה על זה. הייתי מודע למצוקה שלה אבל בחרתי לא להתערב, אליי לא הייתה פניה מצד עמרם כנפו וגם לא מיעל בשלב זה, אבל ידעתי שיש מתח ביניהם הוא דיבר נגדה במסדרונות והתוצאה שאין לה עבודה ידעו את זה ... המצב הלך והחמיר ואז מנהל משאבי אנוש ניסה להיכנס וזה נגמר לא טוב, זה רק החריף את הסיטואציה, ואחר כך המשנה למנכ"ל שלי דינה בר אולפן ניסתה וגם זה לא עלה יפה ואז היה ניסיון להעביר לי את הטיפול ביעל ואני סירבתי כי חשדתי שמדובר בהתנהגות על רקע של מצוקה נפשית. היה ניסיון נוסף סיבוב נוסף של דינה וגם של ראובן לטפל שנגמר גם כן בכי רע ואנחנו כבר באיזור השנים 2015, 2016 ואז בסביבות 2016 ראש העיר מזמן אותי ובסופו של דבר מבקש אותי לטפל במקרה, אני מסרב לאור ההערכה שלי שמדובר במצוקה נפשית שכבר בשלב הזה הייתה בולטת וראש העיר בכל זאת מבקש ממני לטפל ואני מסכים. בשיחה שזימנתי אותה כדי להבין מה הבעיות מה הפתרונות האפשריים מה נכון לעשות ואיך נכון לעשות, מה גבולות הגזרה, במהלך השיחה הזאת יעל הפגינה מצוקה נפשית בולטת זה אומר בכי חוסר עקביות רעידות וציינה לשאלתי שהיא מטופלת נפשית ושבעצם כל הסיטואציה הזאת פגעה בה באופן נפשי והיא פגועה נפשית כתוצאה מזה שלטענתה הבוס שלה מתעלל בה והמערכת לא מגנה עליה, החוויה שלה הייתה שהבוס שלה מתעלל בה והמערכת לא מגנה עליה זאת החוויה שהיא הגיעה איתה אליי לחדר. המצב הזה יכול באמת להכניס למצב כזה מצוקה נפשית זה הסתדר לי עם כל הסיפ ור. מבחינתי זה היה די בולט הקשר בין שני הדברים ... כל הזמן ניסיתי למצוא פתרון ומצידה ראיתי שיתוף פעולה אבל המון חששות, כל פתרון היא ניסתה לנהל את הסיכון מראש מה יקרה אם ואם. הצעתי לה לעבור למחלקות אחרות בפועל היא גם עברה למחלקות אחרות אבל כל מעבר כזה היה אחרי הרבה מאוד דיונים וחזרות וסירובים והתחרטויות וחששות. היו מקרים שזה התמשש לה למשל מהנדס העיר קיבל בסבר פנים לא יפות דיבר אליה לא יפה העליב אותה השפיל אותה, בשלב מסוים העברנו אותה למנהל הנדסה תחת מהנדס העיר והיא התלוננה על ההתנהגות והיחס כלפיה. אני מני ח שזה היה באיזור שנת 2017, 2016..." (ההדגשות הוספו- ר.ג.).

"אין לי ספק ששלחנו אישה עם מצוקה נפשית לא מטופלת לא פטורה מורעלת והעברנו אותה מתחנה לתחנה וזה לא הצליח...
שאלה: לדעתך יש קשר בין המצוקה הנפשית שלה לבין מערכת היחסים בינה לבין עמרם?
תשובה: כן. כי כשאני רואה מסתכל על ציר הזמן ורואה אותם בירח דבש ונכנסים אחר כך לעימות שפגע בפרנסה של בעלה, היו שם המון אפקטים משניים זה לא נגמר פה במשרדים הוא נכנס לתוך הקהילה ואז אתה רואה פתאום את השקיעה שלה וההתדרדרות שלה אז אני מסיק לפי ההגיון שיש קשר ישיר ... זה התחיל מיד אחרי מערכת הבחירות של 2013. ממש תחילת 2014 שם זה התחיל".

המנכ"ל חזר על דבריו אלו גם בעדותו בבית הדין והבהיר כי התובעת הייתה מצויה במתח נפשי מתמשך, אשר החל מיד לאחר הבחירות שהתקיימו בשנת 2013 .

35. עם זאת, ובהתאם להלכות כפי שהובאו לעיל, מתח נפשי מתמשך, אינו שולל אפשרות "בידודו" של "אירוע חריג" או "אירוע מיוחד", ובחינת קיומו של קשר סיבתי בין אותו אירוע ובין האירוע המוחי אותו עברה התובעת, לטענתה, ובין מצבה הנפשי של התובעת וליקוייה הרפואיים .

36. בנסיבות העניין, בשים לב לכך שהתובעת טוענת גם לאירוע שהתרחש ביום 4.9.17 , יש לבחון האם הוכח כי ביום 4.9.17 אירע בעבודת התובעת "אירוע חריג" או "אירוע מיוחד".

37. עיון בגרסתה של התובעת בטופס התביעה, בטופס ב.ל. 250, בהודעת עובד על אירוע, בהודעה שמסרה התובעת לחוקר המוסד לביטוח לאומי ובעדותה בבית הדין, מעלה כי התובעת מתייחסת לאירוע ספציפי מוגדר בזמן ובמקום - הפגישה אשר אמורה הייתה להתקיים ביום 4.9.17 - ו אשר בעקבותיו לקתה באירוע מוחי, מצב דכאוני ואף התפרצה אצלה מחלת הפיברומיאלגיה.

38. בהודעה שמסרה התובעת לחוקר המוסד לביטוח לאומי, הסבירה התובעת, כי לאחר שהבינה כי היא לא תוכל להמשיך ולעבוד תחת מהנדס העירייה נוכח היחסים העכורים ביניהם, היא ביקשה " לדעת מה האופציה בפרישה" ועל כן שוחחה עם ראש העיר . בעקבות השיחה, המנכ"ל וועד העובדים החליטו, בהסכמתה, להעביר אותה לתפקיד מנהלנית בישיבה והחתימו אותה על מסמך שלפיו ההעברה הינה לתקופת ניסיון של שישה חודשים שלאחריה העירייה תוכל לקבל החלטה אם להמשיך או להפסיק את עבודת התובעת בעירייה. התובעת אכן החלה לעבוד כמנהלנית בישיבה ביום 1.2.17. בתום תקופת הניסיון, ביום 21.8.17 , התקשרה התובעת לראש העיר וביקש ה לקיים עמו פגישה. לבקשת התובעת, הפגישה תואמה ליום 4.9.17 ועתידים הי ו להשתתף בה המנכ"ל וראש העיר. ואולם, מספר ימים לפני הפגישה הודיעו לתובעת שראש העיר לא יוכל להשתתף בפגישה. יום לפני הפגישה, ביום 3.9.17, התובעת לא חשה בטוב והרגישה כי פלג גופה הימני ופניה רדומות וכי ה יד והרגל שלה כבד ים ורדומים אף הם . התובעת פנתה לרופא משפחה שאמר לה להתפנות לבית חולים, א ך היא לא רצתה. הרופא שיחרר אותה "בתנאי ש היא הולכת בבוקר לנוירולוג". בבוקר יום הפגישה, 4.9.17, התובעת פנתה לנוירולוג שהפנה אותה לעשות בדיקת CT. בהתחלה אמרו לתובעת שהכל בסדר ורצו לשחרר אות ה לביתה, ובהמשך אחד הרופאים אמר שיש טעות בפענוח של בדיקת ה- CT והחליטו לאשפז אות ה מידית בחשד לאירוע מוחי .

39. התובעת הצהירה לפני חוקר המוסד, כי הלחץ מהפגישה הקבועה ליום 4.9.17, פגישה אשר במסגרתה היו אמורים להכריע את גורל המשך עבודתה בעירייה, הוא הגורם לפגיעה. כך, לשאלת החוקר, "את מגישה תביעה לתאונת עבודה ומציינת רצף של דברים שקרו בשנים האחרונות. מה לדעתך הגורם לפגיעה?"; השיבה התובעת: "חד משמעית, לחץ מהפגישה. ידעתי שאני תלויה בהם והם צריכים להחליט ועוד הורידו לי את ראש העיר שהוא יותר רך והשאירו רק את המנכ"ל. כשידעתי מראש שהחתימו אותי על מסמך שזה ניסיון, אבל אני מבחינתי חתמתי רק כדי שייתנו לי לעזוב את המהנדס כי כבר לא הרגשתי בנוח לשבת שם ".
התובעת הבהירה לחוקר המוסד לביטוח לאומי כי ההחלטה ממנה הכי פחדה הייתה ש"יזרקו אותה". התובעת אף ציינה כי זה שראש העיר הוציא את עצמו מהפגישה "הדליק אצלה נורה אדומה" והיא חששה כי הולכים לעשות לה "כיפה אדומה". התובעת הבהירה כי לאחר שראש העיר ביטל את השתתפותו בפגישה היא "כבר לא האמינה לכלום", "הלכתי על הכי גרוע, אמרתי לעצמי שאם הוא ביטל את ההשתתפות שלו אז הכל יכול לקרות".
בהמשך, התובעת שבה והצהירה בפני החוקר, כי יום לפני הפגישה, ביום 3.9.17 בשעות אחר הצהריים, היא החלה להרגיש סימנים של בעיה רפואית בגוף והבהירה " אני מרגישה שהמעמד לפני הפגישה גרם לי ללחץ נפשי אדיר לפני הלא נודע. עצם זה שאני מול המנכ"ל זה הלחיץ אותי בצורה מוגזמת. רציתי שיהיה מישהו איתי". התובעת הסבירה כי ברגע שראש העיר "הוריד את עצמו מהפגישה" היא הבינה שהפגישה לא תהיה לטובתה.

40. התובעת חזרה על גרסתה לעניין הלחץ המיוחד שגרמה לה הפגישה שהייתה קבועה ליום 4.9.17 גם בעד ותה בבית הדין. התובעת העידה כי היא הייתה מרוצה מהעבודה כמנהלנית בישיבה וסברה כי גם ראש הישיבה היה מרוצה ממנה. בתום תקופת הניסיון היא פנתה לראש הישיבה על מנת לדעת מה קורה הלאה, ואז ראש הישיבה אמר לה שהוא מנסה להשיג את מר מימון ומר מימון לא עונה לו, וכי הוא יהיה איתה בקשר בעניין . כשהתובעת ראתה שאף אחד לא מתקשר אליה , ביום 21.8.17 היא טילפנה לראש העיר לברר "מה קורה איתה". תשובותיו של ראש העיר לא היה ברורות ועל כן, התובעת ביקשה להיפגש עימו, תוך שנקבע כי תתקיים פגישה בנוכחות ראש העיר, המנכ"ל ומנהלת משאבי אנוש.
התובעת חזרה והבהירה בעדותה כי בפועל תואמה פגישה ליום 4.9.17, כאשר היא הביאה בחשבון שראש העיר ישתתף בפגישה היות והוא אמר לה זאת באופן חד משמעי. אלא שבפועל, מספר ימים לפני הפגישה המתוכננת ( התובעת לא זכרה את היום המדויק), הודע לה כי ראש העיר לא ישתתף בפגישה . התובעת ראתה בהודעה שלפיה ראש העיר אינו מגיע לפגישה כי עושים לה "תרגיל" וכי היא נשארת לבד מול המנכ"ל שהינו אדם "קשה".

41. גרסתה של התובעת לעניין היות הפגישה שנקבעה ליום 4.9.17, פגישה מכריעה וגורלית עבור התובעת, אשר תקבע את המשך דרכה התעסוקתית בעירייה, נתמכת גם במסמכים מטעם המעסיק וגם בעדויות המנכ" ל ומר מימון, כמפורט להלן.

42. בטופס ב"ל 250, בפרק ת יאור התאונה, צוין כי " העירייה מאשרת כי תוכננה פגישה בין העובדת לבין מנכ"ל העירייה לבחינת דרכה של העובדת בעירייה (מצ"ב התייחסות העירייה). הפגישה בוטלה ונמסרה הודעה כי העובדת...".

43. בדומה, בהתייחסות העירייה להודעה על תאונת עבודה, מציינת העירייה: " העירייה מאשרת כי תוכננה פגישה בין העובדת לבין מנכ"ל העירייה לבחינת המשך דרכה של העובדת בעירייה, לרבות החלופה של סיום עבודתה בעירייה. הפגישה בוטלה ונמסרה הודעה כי העובדת אושפזה".

44. אף מנכ"ל העירייה הצהיר בפני חוקר הנתבע, ביחס לפגישה שנקבעה ליום 4.9.17, כי הפגישה הייתה קשורה " להכרעת המשך העבודה " (ההדגשה הוספה- ר.ג.) של התובעת, "אם היא תמשיך או לא", "זאת הייתה ישיבה מכרעת אין ספק בכלל ... אין ספק שהתאריך הזה (4.9.17 – ר.ג.) הוא תאריך שהוא צומת שבו היה צריך להכריע לגורל העסקה של יעל ... אין לי שום ספק שב-04.09.17 הייתה אמורה להיות פגישה מכרעת כי היא עברה תקופת ניסיון ... היא מוזמנת לפגישה ב-04.09 וזאת ישיבה גורלית...".

מנכ"ל העירייה הוסיף וציין כי על רקע שאלות החוקר הוא גם מבין מדוע התובעת חששה מהפגישה:

"אין ספק שהתאריך הזה הוא תאריך שהוא צומת שבו היה צריך להכריע לגורל העסקה של יעל. מתוך מה שאתם אומרים פה אני מבין אותה , היא יוצאת לחופש אף אחד לא יוצר איתה קשר ואף אחד לא חוזר אליה וכנראה לא התייחסו אליה אחרת היא לא עולה לראש העיר. ברור לי שיש נתק בקשר עם בית הספר והיא מאמינה שראש העיר יציל אותה והוא מתנה את הפגישה בנוכחות שלי והיא מרגישה שוב דחייה כי זה סוג של דחייה" (ההדגשות הוספו- ר.ג.) .

לאחר שהמנכ"ל מברר את הדברים עם מר מימון, בנוכחות חוקר המוסד לביטוח לאומי, מסכם המנכ"ל:

"הכל מסתדר לי עכשיו. התמונה מסתדרת לי. היא ביקשה לקבוע פגישה אצל ראש העיר, הוא מסרב לפגוש אותה לבד, היא מרגישה דחויה על רקע של נסיונות ליצור קשר עם בית הספר ואי קבלת תגובות. היא חווה את התחלת אי שביעות הרצון ממנה, היא מכירה את המסמך שהיא חתומה עליו, היא מוזמנת לפגישה ב- 4.9 וזאת ישיבה גורלית. איך היא הייתה יוצאת מהישיבה הגורלית אני לא יודע, על פי המסמך היבש שיש לה ביד היא בהבנה שכנראה היא סיימה את המסלול. הדימוי שלי כמנכ"ל העירייה הוא קשוח מקפיד על משמעת ועומד על כיבוד מסמכים כתובים, מילה זאת מילה, התחייבות זאת התחייבות" (הה דגשות הוספ ו- ר.ג).

45. מנכ"ל העירייה אישר גם בעדותו בבית הדין, כי הוא הבין שהסיבה שהתובעת קבעה איתו פגישה הייתה שמנהל בית הספר ניתק איתה קשר במהלך חופשת הקיץ. המנכ"ל הסביר כי התובעת הרגישה מאוימת, ניסתה להבין את הסטטוס שבו היא נמצאת , ועל רקע זה נקבעה הפגישה. המנכ"ל הבהיר כי על רקע הרחשים שנשמעו בדבר אי שביעות רצון מעבודת התובעת אפשר היה "לעשות אחד ועוד אחד" ו "להבין שאנחנו כנראה הולכים למקום שבו תקופת הניסיון ככל הנראה לא עברה בהצלחה". לשאלת בית הדין כיצד המנכ"ל פירש את הדברים, השיב המנכ"ל: " בתפיסה שלי, באותו זמן אני סברתי שהוא (מר מימון – ר.ג.) יגיד לי שהיא לא עברה את תקופת הניסיון בהצלחה...". המנכ"ל הסביר את תפיסתו: " ...הרי כולנו יודעים ששנת הלימודים מתחילה בראשון לספטמבר ולא ברביעי לספטמבר והיערכות לשנת הלימודים מתחילה שבועיים קודם לכל המאוחר בנוכחות פיזית בבית הספר וזה ברור שאם מנהל בית הספר לא יוצר קשר עם ממלא תפקיד כל כך מרכזי יש בעיה. אני יכול להסיק מזה שיש בעיה. לשאלת בית הדין בדרך כלל בשבועיים האחרונים של חופשת הקיץ נדרשת נוכחות פיזית של המנהלן שזה התפקיד שהתובעת ביצעה" (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

מהאמור עולה, כי גם בהתאם לעדות המנכ"ל, מדובר היה בפגישה מכרעת ביחס לעתידה התעסוקתי של התובעת בעירייה, כאשר הוא סבור כי מה שהיה עולה בפגישה הוא שהתובעת לא עברה את תקופת הניסיון בהצלחה, כך שבהתאם להסכם ההעברה, תקופת הניסיון לא צלחה, דבר שהיה עתיד לסיים את עבודת התובעת בעירייה .

46. אף מעדותו של מר מימון עולה, כי מדובר היה בפגישה מכרעת עבור התובעת. מר מימון העיד, כי לו הפגישה הייתה מתקיימת כמתוכנן (ונזכיר כי בסופו של יום הפגישה לא התקיימה עקב אשפוזה של התובעת בבית החולים), היה מתקיים שיח שלו ושל המנכ"ל, חלקו עם התובעת וחלקו בלעדיה, שנועד לברר אודות השתלבותה של התובעת בתפקידה החדש והמשך עבודתה בו, ובנוסף הייתה אמורה להיכתב חוות דעת שלו על המשך עבודתה של התובעת בתפקיד. מר מימון הדגיש כי " תוצאות השיח הזה פלוס חוות הדעת שייכתבו ואמירות של מנהל הישיבה היו מסכמות את ההחלטה האם היא תמשיך לעבוד".

47. הנה כי כן, מחומר הראיות שהובא לפנינו ומהעדויות ששמענו עולה, כי הפגישה שנקבעה ליום 4.9.17 הייתה גורלית ומכרעת עבור התובעת במישור התעסוקתי . על אף שהתובעת הייתה נתונה במתח מתמשך במשך מספר שנים לנוכח היחסים העכורים עם בעלי תפקידים שונים בעירייה ועל אף שהתובעת ידעה כי החל מיום 1.2.17 היא מצויה בתקופת ניסיון למשך שישה חודשים, וכי ככל שהיא לא תעבור בהצלחה את תקופת הניסיון תופסק עבודתה בעירייה, הרי שהפגישה המתוכננת ליום 4.9.17 הייתה בגדר אירוע חריג ומיוחד עבור התובעת, שכן פגישה זו הייתה המכרעת והגורלית ביחס להמשך העסקתה.
לעניין זה נדגיש, כי דעתנו היא, כי קיים הבדל מהותי בין עצם ידיעת התובעת שהיא מצויה בתקופת ניסיון לבין פגישה ספציפית בה אמורים לדון בתוצאות תקופת הניסיון, כאשר התובעת מבינה מהתנהגות הגורמים הרלוונטיים שתוצאת ה פגישה תהיה הפסקת עבודתה בעירייה.

48. לא נעלמה מעינינו הפרשנות שנתנה התובעת בהודעתה לחוקר המוסד ביחס לאמור במכתב ההעברה (נ/5), פרשנות שלפיה ההסכמה להפסקת העבודה בעירייה הייתה בנוגע לעבודתה כמנהלנית בלבד. ואולם, מקריאת ההודעה בכללותה ומעדות התובעת לפנינו התרשמנו, כי התובעת סברה שתוצאת הפגישה תהיה הפסקת עבודתה בעירייה. זאת ועוד, האמור במכתב ההעברה מדבר בעד עצמו, ולפיו הוסכם על הפסקת עובדתה בעירייה בכלל , ולא בתפקיד מנהלנית בלבד. ונוסיף , אף אם התובעת סברה כי תוצאת הפגישה יכולה להיות מעבר לתפקיד זוטר ולאו דווקא פיטורים , הרי שאין בהבנה זו על מנת להפחית מ'גורליות' הפגישה שנקבעה ליום 4.9.17; שכן אף הבנה כי יכולה להתקבל החלטה שלפיה התובעת תועבר לתפקיד "זוטר" כהגדרתה, תוך שייקבע כי היא לא צלחה את תקופת הניסי ון, יש בה כדי להביא לכך שהתובעת תייחס לפגישה חשיבות רבה, באופן שניתן לראות בפגישה המתוכננת כפגישה "חריגה" ו"מיוחדת" עבור התובעת.

לאור האמור, אנו קובעים כי עצם הפגישה שנקבעה ליום 4.9.17 - אשר היוותה עבור התובעת צומת דרכים תעסוקתי משמעותי ביותר - הייתה רוויית מתחים עבור התובעת, כאשר למתחים אלה נ וספה מספר ימים סמוך לפגישה, ההבנה כי ראש העיר לא יהיה נוכח בפגישה .

49. אשר להבנת התובעת כי ראש העיר לא יהיה נוכח בפגישה נציין, כי התובעת ראתה בראש העיר כגורם היחיד שיכול לסייע לה בעירייה, וכי היא סמכה על כך שהוא יהיה נוכח בפגישה הגורלית מבחינתה, על מנת שהעירייה תוציא תחת ידה החלטה שתיטיב עם התובעת ועם רצונותיה התעסוקתיים. התובעת השליכה יהבה על ראש העיר והייתה סמוכה ובטוחה כי היא "מוגנת" ככל שראש העיר יהיה נוכח בפגישה. במסגרת עדותה בבית הדין העלתה התובעת את חששה מקיום הפגישה בהיעדר ראש העיר ובנוכחות מנכ"ל העירייה לבדו, אשר תואר על ידה כ" לא האדם הכי נעים, הוא אדם קשה ... הוא מוכר כדמות קשה מאוד". תיאור זה עולה אף מעדותו של מנכ"ל העירייה עצמו בפני חוקר הנתבע, לפיה "הדימוי שלי כמנכל העיריה הוא קשוח מקפיד על משמעת ועומד על כיבוד מסמכים כתובים, מילה זאת מילה התחייבות זאת התחייבות".
התובעת הדגישה כי המקור ללחציה מהפגישה בדבר המשך דרכה בעירייה נעוץ בכך ש"ראש העיר הוריד את עצמו מהפגישה, הוא הבכיר שהיה לטובתי" והשיבה לשאלה מהי עמדתם של בכירים אחרים בעירייה בנוגע להעסקתה, כי " הקשר שלי היה קשר ישיר עם ראש העיר".

50. בנסיבות אלה, כשהתובעת עומדת בפני צומת דרכים תעסוקתי משמעותי ביותר עבורה, וכשמחלחלת אצלה ההבנה כי ראש העיר - אשר עליו השליכה יהבה בכל הנוגע לקבלת ההחלטה המיטבית עבורה - לא ינכח בפגישה, וכי חלף זאת הפגישה תיערך בניהולו של מנכ"ל העירייה, אשר נתפס אצלה כאדם קשוח ודווקני, הרי שהוכח כי מבחינה אובייקטיבית התובעת חוותה "אירוע מיוחד" ו אף הונחה ראשית ראיה לכך שלתובעת אירע אירוע חריג בעבודתה.
עוד נוסיף, כי בשים לב לכך כי התובעת פנתה לטיפול רפואי יום קודם לפגישה המתוכננת ואושפזה ביום הפגישה עצמו, תוך שברישום הרפואי מיום 4.9.17 צוין, כי "בזמן האחרון נמצאת בלחץ נפשי", הרי שקיימות גם אינדיקציות לדחק הנפשי אותו חוותה התובעת באופן סובייקטיבי .

51. לאור האמור, מצאנו כי יש מקום למנות מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי הרפואי בין הפגישה המתוכננת ליום 4.9.17 והלחץ בו הייתה מצויה התובעת ערב הפגישה, לבין הליקויים הרפואיים מהם היא סובלת לטענתה (אירוע מוחי, פגיעה נפשית ופיברומיאלגיה).

52. טרם סיום נציין, כי לעניין ההחלטה בדבר מינ וי מומחה איננו רואים רלוונטיות לטיב ההחלטה שהייתה יוצאת תחת ידי העירייה, לו הייתה מתקיימת הפגישה שנקבעה ליום 4.9.17 כמתוכנן. מהעדויות ששמענו הן ממנכ"ל העירייה והן ממר מימון עולה, כי סביר להניח שהייתה מתקבלת החלטה שהתובעת לא הייתה ממשיכה לעבוד בישיבה (ולמעשה בעירייה, לנוכח ההסכמות שעוגנו במכתב ההעברה), וזאת בעקבות קבלת רשמים של חוסר שביעות רצון מגורמים בישיבה . ואולם לתוכן ההחלטה אין נפקות, שכן לעניין זה יש לבחון את המקרה בעיניה של התובעת במישור הסובייקטיבי, ובמישור זה שוכנענו כי התובעת הייתה בטוחה שבלא נוכחותו של ראש העיר בפגישה, תתקבל החלטה שתרע עימה.

סוף דבר

53. לאור כל האמור הננו קובעים כי יש לראות בלחץ השיא בו הייתה מצויה התובעת ביום 3.9.17, ערב הפגישה המתוכננת ליום 4.9.17, כ "אירוע חריג" בעבודת התובעת.

54. בנסיבות העניין ומשקיימות אף אינדיקציות לדחק נפשי שחוותה התובעת ערב הפגישה המתוכננת ליום 4.9.17, יש מקום למינוי מומחים רפואיים לבחינת הקשר הסיבתי, בין הלחץ החריג בו הייתה מצויה התובעת ביום 3.9.17 לבין הליקויים הרפואיים מהם היא סובלת לטענתה (אירוע מוחי, פגיעה נפשית ופיברומיאלגיה), וזאת על סמך העובדות הבאות:

א. התובעת ילידת 1971.
ב. התובעת עבדה בעיריית אשדוד (להלן: "העירייה") החל משנת 1991.
ג. משנת 1991 ועד לשנת 2005, התובעת עבדה כמזכירה ומנהלת חשבונות בשני בתי ספר באשדוד; ובין השנים 2005 עד 2016, התובעת עבדה כמנהלת לשכת ממלא-מקום ראש העירייה, מר עמרם כנפו (להלן: " מ"מ ראש העיר").
ד. לאחר הבחירות לעירייה שנערכו בשנת 2013 יחסי התובעת ומ"מ ראש העיר עלו על שרטון, באופן שחל נתק מוחלט בין השניים. מ"מ ראש העיר התעלם מהתובעת, לא העביר לה משימות עבודה והתובעת נאלצה לשבת בעבודה בחוסר מעש, דבר שגרם לה למתח ומצוקה רבה. מ"מ ראש העיר דיבר נגד התובעת ב"מסדרונות" העירייה והעובדים היו מודעים לכך שבפועל אין לתובעת עבודה.
ה. על רקע הנתק שחל בין התובעת לבין מ"מ ראש העיר, התקיימה במהלך שנת 2015 פגישה בין מנהל אגף כח אדם בעירייה לבין התובעת, במהלך הפגישה עלתה אפשרות של הוצאת התובעת לפרישה מוקדמת; ואולם, התובעת לא הייתה מעוניינת בכך.
ו. לאחר הפגישה שהתקיימה בשנת 2015, התובעת המשיכה לכהן בתפקיד מנהלת לשכת ממלא-מקום ראש העירייה, כאשר ממלא מקום ראש העירייה ממשיך להתעלם ממנה ונמנע מלתת לה עבודה בפועל.
ז. בהמשך, לאור המצוקה בה הייתה מצויה התובעת והנתק שחל עם מ"מ מקום ראש העיר, אשר המשיך להתעלם מהתובעת, הגישה התובעת מועמדותה למכרז לתפקיד ניהולי במחלקת תמ"א בעירייה. במהלך חודש ספטמבר 2016 זכתה התובעת במכרז.
ח. מעבר התובעת למחלקת תמ"א לא צלח לנוכח יחסו של מהנדס העיר כלפי התובעת. זאת ועוד, לאחר כחמישה חודשים בהם עבדה התובעת במחלקה, משרד הפנים לא אישר את המכרז.
ט. על רקע האמור, ביום 22.1.17 שלחה התובעת לראש עיריית אשדוד, מר יחיאל לסרי (להלן: " ראש העיר"), הודעת דוא"ל, במסגרתה, בין היתר , הטיחה האשמות במהנדס העירייה, על כך ש טען שאין לו אמון בה ואף קרא לה "בוגדת". במסגרת המכתב ביקשה התובעת מראש העיר לשקול עבורה פרישה מוקדמת מהעירייה בתנאים המתאימים.
י. בסופו של יום ועל רקע היחסים העכורים, הוצע לתובעת לעבוד באופן זמני, לתקופת ניסיון, כמנהלנית בישיבה תיכונית "אמי"ת" באשדוד.
בהתאם לאמור במכתב שנמסר לתובעת ביום 31.1.17 על ידי מר ראובן פרידון, מנהל אגף משאבי אנוש, הצדדים הסכימו כי התובעת תחל את עבודתה בישיבה התיכונית ביום 1.2.17; כי " ההעברה כאמור הינה לתקופת ניסיון של 6 חודשים"; וכי במידה ולא תעמ וד בהצלחה בתקופת הניסיון, תופסק עבודת ה בעירייה .
יא. התובעת עבדה בישיבה התיכונית החל מיום 1.2.17 (יום המעבר) ועד לסיום שנת הלימודים ביום 30.6.17. בתקופת החופש הגדול התובעת לא עבדה בפועל ו לקראת תום החופש הגדול התובעת שהתה בחופשת מחלה, כשביום 21.8.17 היא קיימה שיחת טלפון עם ראש העיר, במהלכה סוכם כי תיערך פגישה ביום 4.9.17 בנוכחות ראש העיר ומנכ"ל העירייה, בנוגע ל"המשך דרכה" של התובעת בעירייה, לרבות החלופה של סיום העבודה בעירייה, וזאת בשים לב לתום תקופת הניסיון בישיבה התיכונית .
יב. בסמוך לפגישה נודע לתובעת כי ראש העיר לא יהיה נוכח בפגישה. יובהר כי נוכחותו של ראש העיר בפגישה הייתה קריטית עבור התובעת, שכן היא תפשה אותו כגורם העשוי להכריע לטובה את תוצאות הפגישה, שהייתה גורלית עבור התובעת מבחינה תעסוקתית.
יג. התובעת אשר ראתה בפגישה המתוכננת ליום 4.9.17 פגישה גורלית ומכרעת ביחס לעתידה התעסוקתי, סבלה מלחץ נפשי ו ממתח ששיאם היה ביום 3.9.17, יום קודם לפגישה המתוכננת; הלחץ בו הייתה מצויה התובע אף גבר נוכח הבנתה של התובעת שראש העיר לא ישתתף בפגישה (להלן: "האירוע החריג" או "האירוע המיוחד" ). התובעת פנתה לרופא המשפחה ביום 3.9.17 אשר הפנה אותה למומחה נוירולוג. ביום 4.9.17 נבדקה התובעת על-ידי רופא נוירולוג אשר הפנה אותה למיון בבית-החולים "ברזילי", שם אושפזה ועל כן, בפועל לא התקיימה הפגישה שתוכננה ליום 4.9.17.
יד. מצבה הרפואי של התובעת הינו כעולה מהחומר הרפואי המצוי בתיק.
55. החלטה בדבר מינוי המומחים תינתן בנפרד ותישלח לצדדים ולמומח ים.

56. ההוצאות תילקחנה בחשבון בתום ההליך.

ניתנה היום, כ' חשוון תשפ"ב, (26 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

גב' מזל אברמסון
נציגת ציבור (עובדים)

רחל גרוס
שופטת

מר צבי הנדל
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: יעל בן חמו
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: