ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חיים פורגש נגד מדינת ישראל :

לפני כבוד ה שופט עמית ציון קאפח

מערער

חיים פורגש

נגד

משיבה

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד נעמה בנצקי וענת סגל

בית משפט קמא לאחר ששמע את הראיות הרשיע את המערער במיוחס לו.

פסק דין

ערעור על הכרעת הדין של בית משפט קמא אשר הרשיע את המערער בעבירה של שימוש שלא כדין בנתיב נסיעה אשר יועד וסומן בתמרור כנתיב תחבורה ציבורית.

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות.

אין מחלוקת כי ביום 6.1.2020 סמוך לשעה 15:17 נהג המערער מכוניתו בתל אביב ברחוב פינס ובהגיעו לצומת דרך יפו פנה שמאלה למרות שהתמרור המוצב במקום אוסר על פניה שמאלה לפי שהכביש ברחוב יפו מיועד לתחבורה ציבורית.

למערער נודע על דבר העבירה אך בדיעבד משעה שקיבל בדואר את ברירת המשפט. על כן ביקש כי עניינו יובא בפני שופט משום שלטענתו לא הבחין בתמרור המתיר פנייה שמאלה לאוטובוסים בלבד.

בית משפט קמא לאחר ששמע את הראיות הרשיע את המערער במיוחס לו.

בית משפט קמא קיבל את טענת המערער כי לא היו סימונים על הכביש, לא ברחוב פינס ולא בדרך יפו אשר היה בהם כדי להתריע על קיומו של נת"צ. לשיטת בית משפט קמא , די היה בתמרורים שהוצבו על עמודים במקום, ברח' פינס לפני הצומת.
טענותיו המרכזיות של המערער מתרכזות בשגיאות שנפלו, לשיטתו, בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא. חלק מהטענות המשפטיות מבוססות אף הן על הנחות עובדתיות שנדחו על ידי בית המשפט קמא. בהקשר זה, כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים ונדירים בהם הגרסה העובדתית שהתקבלה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם הראיות והשכל הישר או במקרים בהם אין לערכאה הדיונית כל יתרון על פני ערכאת הערעור (ראו למשל ע"פ 6237/12 ג'ולאני נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 6.9.2016; ע"פ 1258/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ''ד נח(6) 625).

אם אני מתערב בהחלטת בית משפט קמא אני עושה כן על יסוד אלה :

אכן קיימים תמרורים על שני עמודים, האחד מספר מטרים לפני קו הצומת והשני סמוך לקו הצומת. הראשון שבהם, תמרור 439, הינו בגובה נמוך כך שרכב מסחרי המצוי לפני ה נהג הסביר, יסתיר את קיום התמרור. בעמוד השני, ארבעה תמרורים, שחלקם אינו קשור לנת"צ, תמרור 301,תמרור 501,תמרור 439 ותמרור 632 אשר אף הם עלולים להיות מוסתרים על ידי רכב מסחרי גבוה. ריבוי התמרורים כשלעצמו עומד בסתירה לסעיף 15 להנחיות ותקנות הצבת תמרורים אשר הוצאו ע"י הרשות הארצית לתחבורה ציבורית המגביל את מספר התמרורים שיש להציב "עד 3 תמרורים". אכן ההנחיות כשלעצמן אינן מחייבות, אולם הגיונן בצידן. יש למעט ככל האפשר בהצבת תמרורים לפי שתשומת לב הנהג צריכה להיות ממוקדת לא רק בהבנת התמרורים ומשמעותם אלא גם בנעשה לפניו. כך למשל במקרה זה קיים מעבר חצייה במקום ועל הנהג ליתן דעתו גם להימצאות עוברי דרך על מעבר החצייה.

עיינתי בתמונות אשר הוצגו בפני בית משפט קמא ( במ/1 עד במ/4 ) ואני רואה להצטרף לקביעת בית משפט קמא כי הסימון בכביש דהוי ואינו ברור כלל. בנקודה זו אני מאמץ את טענת המערער כי היה על הרשות המקומית לא להסתפק בסימון אחד, הדהוי, שהינו בקו הצומת, אלא לסמן את הגבלת הכניסה מספר מטרים גם לפני ההגעה לצומת.
יצוין כי גם בדרך יפו עצמה, ממקום הפנייה, אין כל תמרור או סימון על הכביש , תמרור 503 ( קו קטעים כפול עם מעוינים בצבע צהוב ) כי אכן מדובר בנת"צ.

יש להדגיש כי סימון ברור על הכביש, בנסיבות המקום, נועד להתריע מבעוד מועד בפני הנהגים המתקרבים לצומת ואשר משום מה לא הבחינו בתמרור המוצב על העמוד, כי אל להם לפנות שמאלה לכביש המיועד לתחבורה הציבורית.

מדובר בעבירות של אחריות קפידה ועל כן נדרשת הקפדת יתר וסימון ברור של ההגבלות במקום.

כלל יסוד במשפט פלילי הינו, כי עקרון החוקיות מחייב איסור מפורש וברור על מנת להרשיע נאשם (ראה ע"פ 53/54 אש"ד נ' היועץ המשפטי, פ"ד ח (1954), 785, 791). לעניין תמרורים נקבע ב - ע"פ 281/69 בר שלום נ' מדינת ישראל, (פ"ד כג(2) (1969), 85), כי תמרור חייב להיות ברור, במידה שאדם הרואה אותו יפעל על פי האמור בו, ואינו נדרש להרהר בדבר משמעותו. בהתאם לכך, ברגע שתמרור אינו ברור דיו, הרי שעולה ספק העומד לזכותו של הנאשם.
משמעות הדברים ברורה: תמרור מחייב הוא תמרור שהוצב כחוק, אולם, לכך יש להוסיף, כי כל תמרור שהוצב כחוק, אף צריך להיות גלוי וברור לעיניו של נהג, אחרת איננו ממלא את תפקידו.
הערעור מתקבל אפוא ואני מזכה המערער מחמת הספק.

ניתן היום, כ' חשוון תשפ"ב, 26 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חיים פורגש
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: