ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעל איתן נגד סיגל שרוני :

לפני: כבוד השופטת דפנה חסון זכריה – אב"ד
מר איסר באומל – נציג ציבור עובדים
מר אבי אילון – נציג ציבור מעסיקים

התובעת
יעל איתן ת.ז. XXXXXX685
ע"י ב"כ עו"ד יהונתן איתן ועו"ד נחי כץ

-

הנתבעות
.1 זאפ גרופ בע"מ ח.פ. 510503675
2.סיגל שרוני ת.ז. XXXXXX891
ע"י ב"כ עו"ד חדוות ינקו וולמן ועו"ד יותם אלקלעי

פסק דין

לפנינו תביעת התובעת להכרה בדיעבד ביחסי עובד ומעסיק בינה לבין הנתבעות, ולתשלום זכויות הנובעות מתקופת העסקתה וסיומה.

רקע כללי

התובעת היא גרפולוגית במקצועה.

הנתבעת 1 היא חברה העוסקת בשיווק עסקים והשוואת מחירים (להלן – זאפ גרופ). הנתבעת 2 שימשה בזמנים הרלבנטיים לתביעה המשנה למנכ"ל של זאפ גרופ (להלן – גב' שרוני).

ביום 8.11.10 התקשרה זאפ גרופ עם התובעת בהסכם למתן שירותי אבחון גרפולוגי (נספח א1 לתצהיר התובעת, להלן – הסכם ההתקשרות), במסגרתו הוסכם בין הצדדים שהתובעת תספק לזאפ גרופ שירותי גרפולוגיה כנותנת שירותים עצמאית ("פרילנסרית").

ביום 24.3.13 חתמו התובעת וזאפ גרופ על הסכם נוסף, במסגרתו הוסכם על הגדלת היקף השירותים הגרפולוגיים ועל הגדלת התמורה המשולמת בעדם (נספח א3 לתצהיר התובעת, להלן – ההסכם מיום 24.3.13).

משך תקופה של כארבעה חודשים, שתחילתה בחודש ספטמבר 2013 וסופה ביום 12.1.14, מילאה התובעת באופן חלקי את מקומה של אחת ממנהלות מחלקת משאבי האנוש בזאפ גרופ, ששהתה באותה העת בחופשת לידה. במסגרת זו ביצעה התובעת, בנוסף לאבחונים הגרפולגיים, תפקידים נוספים בתחום גיוס עובדים.

בשנת 2014 נמכרה זאפ גרופ לקרן "אייפקס".

זמן קצר לאחר מכן, ביום 1.9.14, חתמה התובעת על "כתב הודאה וסילוק טענות", במסגרתו הוסכם כי ההתקשרות בין הצדדים תסתיים ביום 28.2.15, וכי לתובעת תשולם מראש תמורה בסך של כ- 152,000 ₪, שהיא שוות ערך לתמורה לה היתה זכאית עד למועד סיום ההתקשרות (נספח 30 לתצהיר גב' שרוני).

ההתקשרות בין הצדדים אכן באה אל קיצה ביום 28.2.15.
הצדדים חלוקים באשר לנסיבות שהביאו לסיום ההתקשרות, וכל צד טוען שהצד שכנגד הוא שיזם את סיום ההתקשרות.

ביום 25.10.17 הוציא בית משפט השלום בתל אביב צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001, האוסר על התובעת ועל בעלה ליצור קשר מכל סוג שהוא עם גב' שרוני, להטרידה, לפגוע בפרטיותה, לאיים עליה או להתקרב לביתה, לפרק זמן של שישה חודשים (תיק ה"ט 31415-10-17; נספח 6 לתצהיר גב' שרוני).

המחלוקת העיקרית המונחת לפתחנו במסגרת הליך זה, היא שאלת מעמדה של התובעת הן כנותנת שירותי אבחונים גרפולוגיים, והן בתקופת מילוי המקום, וכפועל יוצא מכך, זכאותה לזכויות הסוציאליות שנתבעו על ידה.

בדיון ההוכחות שהתקיים בפנינו ביום 19.11.20 העידו מטעם התובעת – התובעת בעצמה, ומטעם הנתבעות – גב' שרוני.

דיון והכרעה

קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לזאפ גרופ ביחס לשירותי הגרפולוגיה

התובעת עותרת להכרה בדיעבד ביחסי עובד ומעסיק בינה לבין זאפ גרופ ביחס לכל תקופת ההתקשרות. לטענתה, תחומי עבודתה חרגו מהאמור בהסכם ההתקשרות, ובפועל היא שימשה בתפקיד בכיר בתחום משאבי האנוש, הייתה מעורבת בקבלת החלטות מהותיות בתחום זה, והיוותה חלק אינטגרלי מזאפ גרופ. עוד היא טענה, כי הגידול בתמורה ששולמה לה עם הזמן מעיד על כך שעבודתה הייתה שונה מזו שהוגדרה בהסכם ההתקשרות, וכי העובדה שמונתה כממלאת מקומה של אחת ממנהלות מחלקת משאבי האנוש מעידה על היותה עובדת זאפ גרופ, ולא נותנת שירותים חיצונית.
התובעת הוסיפה, כי אין ליתן תוקף ל"תניית גדרון" הקבועה בהסכם ההתקשרות, שכן התמורה הקבלנית ששולמה לה, לא חרגה מהשכר ששולם לעובד שכיר בתפקיד ניהולי במעמדה.

מנגד טענה זאפ גרופ, כי התקשרה עם התובעת כנותנת שירותים עצמאית, על פי בקשתה. לטענתה, התובעת סיפקה לה שירותי גרפולוגיה בלבד, ולא התקיימו בתובעת המאפיינים של "עובדת" לפי מבחני הפסיקה.
לחלופין טענה זאפ גרופ, כי ככל שייקבע שהתקיימו יחסי עבודה בינה לבין התובעת, הרי שיש לשלול ממנה את הסעדים הנתבעים, מחמת חוסר תום לב.
לחילופי חלופין טענה זאפ גרופ, כי התמורה ששולמה לתובעת עבור שירותי הגרפולוגיה מגלמת בתוכה את התנאים הסוציאליים ואת יתר ההטבות שהיו משולמות לה לו הייתה מועסקת כעובדת, וכי תמורה זו עלתה בהרבה על השכר לו הייתה זכאית כ"עובדת", ואף עלתה על שכרם של מנהלים בכירים בחברה. בנוסף טענה זאפ גרופ, כי ככל שיוכרו יחסי עובד ומעסיק בדיעבד, יש לקזז סך של 40% מסך השכר החודשי הממוצע לו טוענת התובעת, בתוספת ריבית והצמדה, מכח "תניית גדרון" הקבועה בהסכם ההתקשרות.
לבסוף טענה זאפ גרופ, כי התובעת ממילא מנועה מלתבוע תשלומים נוספים, נוכח "כתב הודאה וסילוק טענות" עליו חתמה כחלק מהסכם סיום ההתקשרות, במסגרתו ויתרה על טענות מכל סוג שהוא כלפי זאפ גרופ, ושכנגדו קיבלה תשלום, לפנים משורת הדין.

בהתאם להלכה הפסוקה, מעמדו של אדם כ"עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס, הנקבע על סמך מהות יחסי הצדדים הלכה למעשה, ושאין הצדדים יכולים להתנות עליו. משכך, על בית הדין לבחון את מהות היחסים בין הצדדים על פי מכלול נסיבות המקרה, על יסוד המבחנים שנקבעו לכך בפסיקה (ע"ע 300274/96 צדקא - מדינת ישראל, פד"ע לו 625 (2001); ע"ע 1076/04 מדינת ישראל - אדם שוב, מיום 11.7.05).

לאחרונה דן בית הדין הארצי לעבודה בסוגיית ההכרה ביחסי עובד ומעסיק בדיעבד, בפסק דין רחב יריעה שניתן בהרכב מורחב של שבעה שופטים (ע"ע (ארצי) 15868-04-18 גבריאל כותה - מדינת ישראל משרד המשפטים, מיום 7.4.21 (להלן – עניין כותה)), במסגרתו שב וסקר את המבחנים השונים לקביעת יחסי עובד ומעסיק.
בית הדין הארצי קבע, כי המבחן המקובל כיום לבחינת יחסי עובד ומעסיק הוא "המבחן המעורב", שבראשו "מבחן ההשתלבות", שלו פן חיובי ופן שלילי:
"הפן החיובי של מבחן ההשתלבות בוחן האם ישנו מפעל יצרני להספקת שירותים או לביצוע עבודה אחרת שניתן להשתלב בו, האם הפעולה המבוצעת הינה פעולה נחוצה לפעילות הרגילה של אותו מפעל, והאם מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל ולא גורם חיצוני לו.
שאלות אלו נבחנות על ידי הפסיקה לפי מספר מאפיינים וביניהם: מידת הפיקוח של המעסיק על שעות העבודה, על מקום ביצועה, על חלוקת המשימות בין העובדים, על הרכב צוותי העבודה ועל ההיררכיה בין העובדים השונים; מרכזיותן וחיוניותן של פעולות מבצע העבודה לפעילותו הכוללת של המעסיק; הליכי ההתקשרות עם המועסק; רציפות הקשר בין הצדדים; כוחו של המעסיק להטיל על מבצע העבודה משימות משתנות; שליטת המעסיק על אופן ביצוע המלאכה; כפיפות מבצע העבודה אל המעסיק; בלעדיותו של מבצע העבודה וזיקתו למפעל; הסתייעות מבצע העבודה בעובדים אחרים לצורך ביצוע עבודתו; מקום ביצוע המלאכה; אופן התשלום; הספקת החומרים לביצוע המלאכה ועוד.
הפן השלילי לעומת זאת, בוחן האם למבצע העבודה עסק משלו, או לייתר דיוק, האם ההשתלבות במפעל המדובר לא נעשתה באמצעות עסקו (ע"ע 300021/98 זאב טריינין עו"ד – מיכה חריש ומפלגת העבודה, [פורסם בנבו] פד"ע לז 433 (2002) ; אדלר מכפיפות לתכלית, בעמ' 22).
כמו כן, הפן השלילי אף הוא נבחן על ידי הפסיקה לפי מספר מאפיינים וביניהם: נשיאה בסיכונים, הנאה מייעול, בעלות על ציוד או גורמי ייצור, נשיאה בהוצאות ועוד."

(עניין כותה, בסעיף 10 לפסק דינה של הנשיאה וירט-ליבנה. וראו גם: דב"ע לא/3-27 עיריית נתניה - דוד בירגר, פד"ע ג(1) 177 (1971); בג"ץ 6194/97 שלמה נקש - בית הדין הארצי לעבודה, מיום 17.11.96; ע"ע (ארצי) 300256/98 אורי אייזיק - תה"ל תכנון המים לישראל בע"מ, פד"ע לו 817 (2002)).

לצד מבחן ההשתלבות קיימים מבחני משנה, שיש בהם כדי לסייע באפיון מערכת היחסים בין הצדדים, ובהם: אופיו האישי של העיסוק; מבחן הכפיפות והפיקוח; הכוח לשכור עובד ולפטרו, צורתם של ניכויי מס ההכנסה ותשלומים לביטוח לאומי ולמע"מ; אופן ראיית הצדדים את היחסים ביניהם; מקום ביצוע העבודה; אספקת כלי העבודה; התמשכות וסדירות הקשר, ועוד (עניין כותה, בסעיף 10 לפסק דינה של הנשיאה וירט-ליבנה; בג"צ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ (4) 646 (1996); ע"ע (ארצי) 43175-11-11 אשר ויצמן ד. יער חקירות בע"מ - חורש, מיום 25.06.18).

הקביעה אם מתקיימים יחסי עובד ומעסיק תעשה לאחר בחינת התמונה בשלמותה, על יסוד הערכה של כלל המבחנים השונים, ואין בנמצא מבחן אחד מכריע כשלעצמו (עניין כותה, בסעיף 11 לפסק דינה של הנשיאה וירט-ליבנה; ע"ע (עבודה ארצי) 414/05 שלמה בן חיים - כדורי פיתוח עירוני בע"מ, מיום 8.1.07; ע"ע (ארצי) 568/06 שושן - קל שירותי נופש ותיירות בע"מ, מיום 3.1.08).

יישום כללים אלה על ענייננו, מובילנו לכלל מסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים, למעט במהלך תקופת מילוי המקום, אליה נתייחס בנפרד, בהמשך הדברים.

באשר לפן החיובי של מבחן ההשתלבות – התובעת לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי אבחונים גרפולוגיים מהווים חלק אינטגרלי מפעילותה של זאפ גרופ. טענתה המרכזית היא, כאמור, שביצעה תפקידים נוספים, בתחום משאבי האנוש, מעבר למתן שירותי האבחון הגרפולוגי, המצויים בליבת עיסוקה של זאפ גרופ.
טענה זו לא הוכחה בפנינו.

בהסכם ההתקשרות נקבע כי התובעת תספק לחברה שירותי גרפולוגיה בלבד: "שרותי גרפולוגיה, הכל לפי דרישות זאפ גרופ כפי שתהיינה מעת לעת" (סעיף 2 להסכם).

במסגרת תצהירה העידה גב' שרוני כי תפקידה של התובעת לא חרג מהקבוע בהסכם ההתקשרות, וכי היא לא ביצעה תפקיד כלשהו מעבר למתן שירותי האבחון הגרפולוגי (סעיפים 61-65 לתצהירה של גב' שרוני). התובעת לא חקרה את גב' שרוני בעניין זה בחקירה נגדית, וטעמיה עמה, ומשכך, עדותה לא נסתרה.

טענת התובעת לפיה בפועל ביצעה עבודות נוספות, מעבר לשירותי האבחון הגרפולוגי, לא נתמכה בראיות כלשהן.
התובעת אמנם הציגה הודעת דוא"ל אחת, במסגרתה הציעה לגב' שרוני הצעות לשיפור מערך גיוס העובדים (הודעת התובעת מיום 13.4.11, נספח ב' לתצהיר התובעת). אלא שמעבר לכך שמדובר בהודעה בודדת אחת, על פני תקופה של למעלה מארבע שנים, לא עלה בידי התובעת להוכיח כי התבקשה לעשות כן, או כי הדבר נעשה באופן פורמלי, במסגרת תפקידה. גב' שרוני אף העידה בפנינו, ועדותה זו לא נסתרה, כי ככל שהציעה התובעת הצעות בנוגע לגיוס עובדים, הרי שהדבר נעשה ביוזמתה, מבלי שנדרשה לעשות כן על ידי זאפ גרופ, וכי ממילא מדובר היה בהצעות "גנריות, בסיסיות, אשר היו ידועות לחברה הרבה קודם למתן שירותיה של התובעת" (סעיף 100 לתצהיר גב' שרוני).

גם טענתה של התובעת לפיה עמדה בקשר יום-יומי עם עובדיה הבכירים של זאפ גרופ, לרבות מנכ"ל החברה, מר ניר למפרט, לא הוכחה. התובעת ביכרה שלא לזמן לעדות את מר למפרט או גורם אחר כלשהו מזאפ גרופ, הגם שהיה בידה לעשות כן, ועובדה זו יש לזקוף לחובתה (ע"א 641/87 זאב קלוגר נ' זאפ גרופ הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מ"ד(1) 239 (1990)). התובעת אף לא הציגה ראיות שיש בהן כדי להעיד על קשר ישיר בינה לבין עובדים בכירים בחברה, כגון פירוט שיחות טלפוניות שקיימה, לכאורה, עם מר למפרט, או העתק הודעות דוא"ל שנשלחו אליה, לכאורה, על ידי מר למפרט או בכירים אחרים בחברה.

יתר על כן. הראיות שהוגשו על ידי התובעת בהקשר זה תומכות במסקנה ההפוכה, דווקא, לפיה היא לא ביצעה תפקיד כלשהו בחברה למעט מתן שירותי אבחון גרפולוגי, ולא עמדה בקשר עם מי מעובדי זאפ גרופ, למעט בקשר לעניין זה. התובעת הציגה בפנינו תדפיס של הודעות הדואר שהתקבלו בתיבת הדוא"ל המשרדית שלה, ביחס לתקופה שמיום 15.12.13 ועד לאחר מועד סיום ההתקשרות, הכולל פירוט של שורת הכותרת של ההודעות שנשלחו אליה, תחילת תוכנה של כל הודעה, תאריך קבלתה ושמו של מוען ההודעה (נספח ד' לתצהיר התובעת). עיון ברשימה זו מעלה, כי בעוד שבין התאריכים 23.12.13 ו-8.1.14 (תקופת מילוי המקום) התקבלו אצל התובעת שבע הודעות דוא"ל ממר למפרט, הרי שלאחר מועד זה לא נשלחה אליה ולו הודעת דוא"ל אחת ממנו. יתרה מכך, עיון ברשימה מעלה כי רובן המוחלט של ההודעות שנשלחו אליה מכילות את המילים "גרפולוגיה" או "אבחון" בשורת הכותרת או בתוכן ההודעה.

אף אין בידינו לקבל את טענת התובעת, לפיה הגידול בתמורה ששולמה לה לאורך השנים מעיד על כך שתחומי עבודתה היו שונים ורחבים מאלה שהוגדרו בהסכם ההתקשרות. עיון בהסכם ההתקשרות ובהסכם מיום 24.3.13 מעלה, כי התמורה ששולמה לתובעת עמד ביחס ישיר לגידול במספר האבחונים הגרפולוגיים שסיפקה לחברה (סעיפים 3-4 להסכם ההתקשרות, וסעיף 3 להסכם מיום 24.3.13), ולא ביחס לגידול בסוג המשימות שהיא ביצעה.

במסגרת הסיכומים שהוגשו מטעמה טענה התובעת לראשונה, כי שימשה כ"חברת השמה פרטית" עבור זאפ גרופ.
מעבר לכך שאין לקבל את הטענה מן הטעם שזו הועלתה לראשונה במסגרת הסיכומים ומשכך מהווה הרחבת חזית אסורה, לא מצאנו לקבלה אף מטעמים לגופו של עניין. הטענה כי התובעת שימשה כ"חברת השמה פרטית" לא נתמכה ולו בראשית ראיה; לא הוכח בפנינו כי אלמלא קבלת שירותים מהתובעת היתה זאפ גרופ נעזרת בחברת השמה חיצונית; וממילא שירותיה של חברת השמה, כשמם כן הם– שירותים של חברה חיצונית, שאינם מהווים חלק אינטגרלי מפעילותה של זאפ גרופ.

כללם של דברים- לא נטען, וממילא לא הוכח כי שירותי הגרפולוגיה מצויים בליבת עיסוקה של זאפ גרופ או היוו חלק אינטגרלי מפעילותה השוטפת, ולא הוכחה בפנינו טענת התובעת כי היא ביצעה תפקידים נוספים, החורגים משירותי האבחון הגרפולוגי. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע שהתובעת "השתלבה במפעל" כאחת מעובדי זאפ גרופ, ומשכך אנו קובעים כי הפן החיובי של מבחן ההשתלבות - איננו מתקיים בענייננו.

באשר לפן השלילי של מבחן ההשתלבות - אין חולק כי לאורך כל תקופת ההתקשרות הנפיקה התובעת חשבוניות מס עבור שירותיה לחברה, וכי דיווחה על הכנסותיה מזאפ גרופ לרשויות המס. כמו כן, האבחונים שערכה התובעת עבור זאפ גרופ נערכו על גבי נייר מכתבים עסקי של התובעת, הנושא את שמה, את מספר הטלפון האישי שלה, כתובת דוא"ל פרטית, ופירוט השירותים שהיא נותנת (נספח 22 לתצהיר גב' שרוני).

התובעת אף הודתה כי הייתה בעלת עסק עצמאי, במסגרתו סיפקה שירותים ללקוחות נוספים, הגם שלטענתה אלה הופסקו לנוכח היקף השירותים שסיפקה לחברה: "בתקופת עבודתי לא ביצעתי כל פעילות עצמאית נוספת מלבד סיום מספר נושאים שהיו פתוחים סמוך למועד כניסתי ל"זאפ-גרופ"" (סעיף 45 לתצהיר התובעת, ההדגשה הוספה – ד.ח.ז).
התובעת לא הצביעה על מניעה חוזית לבצע עבודות עבור לקוחות נוספים, אלא טענה כי היקף עבודתה בשירות הנתבעות לא הותיר לה פנאי לכך (סעיף 4 לתצהיר התובעת). העובדה שהתובעת בחרה להתקשר עם זאפ גרופ בלבד, ולא עם לקוחות נוספים, משיקוליה היא, אינה מאיינת את העובדה כי השירותים שסיפקה לחברה סופקו במסגרת עסק עצמאי לכל דבר ועניין.

מסקנתנו, היא אפוא, כי אף הפן השלילי של מבחן ההשתלבות אינו מתקיים בענייננו.

יישום מבחני העזר השונים שנקבעו בפסיקה מחזק אף הוא את המסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לבין זאפ גרופ.

גב' שרוני העידה בפנינו, ועדותה לא נסתרה בחקירה נגדית או בדרך אחרת, כי למעט בתקופת מילוי המקום, לא היה פיקוח על עבודת התובעת, כי עבודתה בוצעה באופן מלא מביתה וכי היא הגיעה למשרדי זאפ גרופ רק לשם איסוף כתבי היד. עוד היא העידה, כי התובעת לא דיווחה לחברה על שעות עבודתה או על ימי חופשה ומחלה (סעיפים 66(ג), 66(ח) ו-66(יא)-(יב) לתצהיר גב' שרוני).

אף לא שוכנענו כי תג העובד, הטלפון הנייד או תיבת הדוא"ל שהוקצו לשימושה של התובעת מעידים, כשלעצמם, על היותה עובדת זאפ גרופ.
גב' שרוני העידה בפנינו כי זאפ גרופ נעתרה לבקשת התובעת לספק לה מכשיר טלפון חלופי במקום מכשיר הטלפון הנייד הפרטי שלה שלטענתה התקלקל, על מנת שתוכל להיות זמינה למתן שירותי הגרפולוגיה, וכי למכשיר שניתן לתובעת הוקצתה חבילת שיחות מצומצמת באופן משמעותי מזו שסופקה ליתר עובדי זאפ גרופ (סעיף 66(יט) לתצהיר גב' שרוני).
באשר לכרטיס העובד, העידה גב' שרוני כי זה סופק לתובעת במהלך תקופת מילוי המקום בלבד, וכי ממילא כרטיס זה, ששימש לכניסה וליציאה מהבניין, לא יוחד לעובדים, אלא נמסר לכל מורשי הכניסה, לרבות קבלנים עצמאיים (סעיף 66(ז) לתצהיר גב' שרוני; שורות 14-17 בעמ' 28 לפרוטוקול).
גם תיבת הדוא"ל המשרדית נפתחה עבור התובעת בתקופת מילוי המקום, כעולה מן הראיות שהציגה התובעת עצמה (הודעת הדוא"ל של גב' חן עובדיה מיום 10.12.13, נספח ד' לתצהיר התובעת). גב' שרוני העידה, כי תיבה זו נועדה לשמש את התובעת בתקופת מילוי המקום בלבד, ואך בשל טעות, לא נותקה בתום תקופה זו (סעיף 76 לתצהיר גב' שרוני; שורות 17-18 בעמ' 28 לפרוטוקול).
עדותה של גב' שרוני בדבר טעות אנוש נתמכה אף בראיות שהוגשו על ידי התובעת עצמה, מהן עולה כי תיבת הדוא"ל המשרדית המשיכה להיות פעילה עד לחודש יולי 2015, למעלה מארבעה חודשים לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים (נספח ד' לתצהיר התובעת).

אופן ראיית הצדדים את היחסים ביניהם, מעיד אף הוא על היעדר קיומם של יחסי עובד ומעסיק.
מהסכם ההתקשרות עולה מפורשות כי לא זאת בלבד שבעת החתימה על ההסכם ראו הצדדים את היחסים ביניהם כיחסי קבלן עצמאי ומזמין שירותים, אלא כי התובעת היא שעמדה על צורת התקשרות זו:

"הואיל: וזאפ גרופ מעוניינת בקבלת שרותי גרפולוגיה ונותן השירות מעוניין לתת לחברה שירותים כאמור כקבלן עצמאי וזאת על פי בקשתו והבנתו את המשמעויות הנובעות מכך;
והואיל: ומתן [צ"ל – "ונותן", ד.ח.ז] השירות מעוניין לתת לכברה [צ"ל – "זאפ גרופ", ד.ח.ז] שירותים כקבלן עצמאי וזאת כל [צ"ל – "על", ד.ח.ז] פי בקשתו והבנתו את המשמעויות הנובעות מכך;
...
9. נותן השירותים מצהיר ומתחייב בזאת:
9.1. כי הוא בעל תיק של עצמאי במס הכנסה, בביטוח לאומי ובמע"מ וכי מעמדו כלפי זאפ גרופ הינו מעמד ש לקבלן עצמאי לכל דבר ועניין. למען הסר ספק מובהר, כי אין בהסכם זה כדי ליצור יחסי עובד ומעביד כלשהם בין נותן השירות ו/או מי מטעמו לבין זאפ גרופ ו/או מי מטעמה, ונותן השירות ידאג לשפות את זאפ גרופ מיד עם דרישתה הראשונה, בגין כל נזק שיגרם לה ו/או סכום שתידרש לשלם, מכל סיבה שהיא, אם ייקבע כי התקיימו בין הצדדים ו/או מי מטעמם יחסי עובד ומעביד.
נותן השירותים מצהיר, כי מעמדו כקבלן עצמאי נקבעה על ידי הצדדים בהתאם לבקשתו הבלעדית והבנתו את מלוא המשמעויות הנובעות מכך וכי אין בהסכם זה או בהסכם אחר כדי ליצור יחסי עובד מעביד בין נותן השירות לבין זאפ גרופ."

מסקנתנו היא, אפוא, כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לבין זאפ גרופ, ומשכך התובעת אינה זכאית לזכויות הנובעות מקיומם של יחסי עבודה, לרבות הפרשות פנסיוניות, דמי חופשה, דמי הבראה, גמול בגין עבודה בשעות נוספות, פיצויי פיטורים ופיצוי בגין אי-עריכת שימוע.

למעלה מן הצריך נציין, כי אפילו היינו מכירים בקיומם של יחסי עובד ומעסיק בדיעבד בין התובעת לבין זאפ גרופ, הרי שממילא, לא היה מקום לפסוק לתובעת לגמול שעות נוספות, פיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

גרסת התובעת בעניין השעות הנוספות הייתה לקונית וחסרה, בלשון המעטה, ואף לא ברור ממנה האם לגרסתה ביצעה עבודה בשעות נוספות עבור זאפ גרופ, או שמא עבור גב' שרוני בלבד באופן פרטי (ראו: סעיפים 3-5 ו-49-50 לתצהיר התובעת; שורות 18-20 בעמ' 17 לפרוטוקול).
בנוסף, הגם שהתובעת ציינה כי היא מעריכה שביצעה כ-4,200 שעות עבודה נוספות (שהן 82 שעות נוספות בחודש בממוצע), הרי שהיא לא מסרה גרסה עובדתית ברורה בעניין היקף העבודה הנוספת שביצעה, לא פירטה את המועדים בהם ביצעה את אותה עבודה נוספת, והסתפקה באמירות כלליות וסתמיות, כגון "מדובר באלפי שעות עבודה" (סעיף 4 לתצהיר התובעת), "השעות הנוספות בוצעו על ידי בכל שעות היממה" (סעיף 49 לתצהיר התובעת) ו"הייתי יום ולילה שם [במשרדי זאפ גרופ – ד.ח.ז] עד השעות הקטנות" (שורה 20 בעמ' 17 לפרוטוקול).

אמנם בהתאם לתיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 הנטל להוכיח כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, ככל שהמעסיק לא הציג רישומי נוכחות כהגדרתם בחוק (סעיף 26ב לחוק הגנת השכר) מונח על כתפי המעסיק. עם זאת, אין בכך כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה עובדתית בנוגע לשעות העבודה הנוספות שבהן לטענתו עבד ושלא שולם לו בעדן הגמול המגיע לו לפי החוק, או לפטור אותו מהצגת תחשיב, ולו על דרך של אומדנא, של הסכום הנתבע על ידו (ע"ע (ארצי) 24946-09-14 ריאן זינאת – איי אס אס אשמורת בע"מ, מיום 4.8.16; ע"ע (ארצי) 47715-09-14 עוזי ריעני - אליאסי שיווק בע"מ, מיום 29.3.17).

למעלה מן הצריך ייאמר, כי טענת התובעת בדבר עבודה בשעות נוספות אף לא הוכחה. התובעת תמכה את טענתה על פלט של שיחות טלפון שהתקיימו בינה לבין גב' שרוני. מבלי להכריע בשאלת מהימנותנו של אותו פלט שיחות, שאלה שלגביה האריכו הצדדים בדברים, מצאנו שממילא אין בפלט כדי להעיד על עבודה בשעות הנוספות, או על היקף שעות העבודה הנרחב לו טוענת התובעת.
כפי שנפרט ביתר הרחבה גם בהמשך דברינו, הוכח בפנינו כי בין התובעת לגב' שרוני התקיימו קשרי חברות קרובים. בנסיבות אלה, לא מן הנמנע כי שיחות הטלפון הרבות בין השתיים נערכו במסגרת יחסי החברות ביניהן, ולא במסגרת יחסי העבודה בין הצדדים. משכך, ומאחר שהתובעת לא הציגה ראיות כלשהן שיש בהן כדי להעיד על תוכנן של אותן השיחות, לא הוכחה טענתה בדבר עבודה בשעות נוספות.

באשר לפיצויי פיטורים ופיצוי בגין אי-עריכת שימוע – לא שוכנענו כי הנתבעת היא שיזמה את סיום ההתקשרות בין הצדדים, או כי התובעת חתמה על הסכם סיום ההתקשרות בניגוד לרצונה.
גב' שרוני העידה בפנינו כי התובעת היא שיזמה וביקשה את סיום ההתקשרות, ואף תמכה את עדותה במסרון ששלחה אליה התובעת ביום 4.9.14, שלושה ימים לאחר מועד החתימה על הסכם סיום ההתקשרות, במסגרתו התייחסה להסכם סיום ההתקשרות וציינה כי "יש חדש בקשר למה שדיברנו כי עדיין לא הוצאתי חשבונית. תודה רבה על הכל", (סעיף 78 לתצהיר גב' שרוני, נספח 28 לתצהירה).
עדותה של התובעת בעניין זה מתיישבת אף היא עם גרסת זאפ גרופ.
במסגרת חקירתה הנגדית מסרה התובעת תשובות בלתי ענייניות ומתחמקות, ואף הודתה כי חפצה בסיום ההתקשרות עם זאפ גרופ עוד קודם לחתימתה על הסכם סיום ההתקשרות (שורה 15 בעמ' 18 עד שורה 6 בעמ' 19 לפרוטוקול).
בנסיבות אלה, לא הוכח בפנינו כי זאפ גרופ היא שיזמה את סיום ההתקשרות בין הצדדים, ומשכך, אף לו היה מוכח בפנינו כי התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים, הרי שממילא התובעת לא היתה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים או לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

על דברים אלה נוסיף, במאמר מוסגר, כי אפילו מסקנתנו היתה כי התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים, הרי שספק רב אם התובעת היתה זכאית לתשלום הסעדים הנתבעים על ידה, אף נוכח התמורה הקבלנית הגבוהה ששולמה לה.
עיון בתלוש השכר של מנהלת אגף משאבי אנוש (נספח 35 לתצהיר גב' שרוני) – היא העובדת הבכירה ביותר בתחום משאבי האנוש בחברה – מעלה כי, על פניו, עלות העסקתה הכוללת נמוכה מהתמורה הקבלנית ששולמה לתובעת בפועל (נספח י' לתצהיר התובעת) . משכך, אף בהתאם לשכר החלופי הגבוה ביותר שיכול היה להיקבע לתובעת, ממילא לא הייתה התובעת זכאית לתשלום זכויות סוציאליות, שכן אלו "נבלעות" בתמורה הקבלנית ששולמה (לעניין זה ראו: עניין כותה, בסעיפים 66, 75 ו-120 לפסק דינה של הנשיאה וירט-ליבנה, ובסעיף 22 לפסק דינה של השופטת דוידוב-מוטולה).
דברים אלה נאמרו בבחינת למעלה מן הצריך, שכן נוכח מסקנתו כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לבין זאפ גרופ, אין מקום לבחון את שאלת ההתחשבנות בדיעבד (ראו גם סעיף 75 לפסק דינה של הנשיאה, כבוד השופטת וירט לבנה בעניין כותה).

נוכח מסקנתנו לפיה אין מתקיימים יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים, מתייתר הצורך להכריע בטענת זאפ גרופ בדבר מניעות התובעת לתבוע זכויות סוציאליות נוכח חתימתה על כתב סילוק וויתור.

מעמדה של התובעת בתקופת מילוי המקום וזכאותה לזכויות סוציאליות בגין תקופה זו

כאמור, בתקופה שמחודש ספטמבר 2013 ועד ליום 12.1.14 מילאה התובעת תפקידים נוספים בתחום גיוס העובדים, בזמן שאחת ממנהלות אגף משאבי אנוש בחברה שהתה בחופשת לידה.

לטענת התובעת, בתקופה זו הועסקה כעובדת בתפקיד בכיר של מנהלת תחום גיוס.
מנגד טענה זאפ גרופ, כי בתקופה זו הורחבו שירותיה של התובעת כך שכללו ביצוע חלק מצומצם מסמכויותיה של מנהלת אגף משאבי אנוש, בעוד שחלקים אחרים מתפקידה חולקו בין ארבע מעובדות זאפ גרופ. עוד היא טענה, כי אין לראות בתובעת כעובדת בתקופה זו, מאחר שסירבה לתנאי ההעסקה שהוצעו לה בגין מילוי המקום, והעדיפה להמשיך לקבל את התמורה הקבלנית. אף אם תתקבל טענת התובעת בדבר קיומם של יחסי עובד ומעסיק בתקופה זו, הרי שיש להשוות את מעמדה למעמד של רכזת גיוס, ולא למעמד של מנהלת אגף משאבי אנוש.
הנתבעת הוסיפה, כי מאחר שבתקופה זו פחת היקף האבחונים הגרפולוגיים שערכה התובעת, הרי שבפועל שולמה לה תמורה עודפת בגין שירותיה באותה התקופה.

אין חולק בין הצדדים כי גיוס עובדים מהווה חלק מפעילותה השוטפת של זאפ גרופ, וכי תפקיד זה בוצע באופן רגיל על ידי עובדת החברה.
יתרה מכך, מטענות זאפ גרופ עולה כי היא עצמה ראתה בתפקיד שביצעה התובעת בתקופה זו תפקיד של עובדת, כי היה בכוונתה להעסיק את התובעת כעובדת מן המניין לשם ביצוע תפקיד זה, וכי היא לא עשתה כן אך מן הטעם שהתובעת "לא הסכימה לתנאי העסקה של עובד" (סעיף 93 לסיכומי טענות הנתבעות).
דברים אלה עולים אף מעדותה של גב' שרוני:

"ש. למה לא הונפקו לה תלושי שכר אז?
ת. כי לא הייתה עובדת. בין היתר בגלל שהיא לא הסכימה לתנאי העסקה של עובד. ולכן בתום תקופה של 4 חודשים פעם אחת לא הצליחה בתפקיד וגם לא הצלחנו להגיע לתנאי העסקה של עובד. ברגע שהיא הבינה שהנטו שהיא תקבל כעובדת יהיה נמוך כי בעצם צריך להוריד סוציאליות ואת המע"מ רכב שהיא רצתה שווי רכב יורד מס, נעשה לה חישוב והראו לה את הנטו שתקבל והבינה שיהיה נמוך ושהיא לא תוכל לנכות הוצאות כמו שניכתה מהחשבונית וראינו שהיא ניכתה בשנים משהו כמו 120 130 אלף שקל הוצאות שכמובן בגינם לא שלמה מס. אז היא הבינה שכל ההצעה הזאת לא אטרקטיבית כלכלית ולכן דחתה אותה.
...
ש. אבל בס' 16 כתוב שהיא עובדת זמנית ואת דיברת על שווי רכב. קודם תיארת ניסיון לקלוט את התובעת כעובדת מן המניין. בתצהירך מדובר בכלל על קליטה של התובעת כעובדת זמנית. למה לא הונפקו לה על 4 החודשים תלושים?
ת. כי היא לא הייתה עובדת.
ש. מתי היה ניסיון לקלוט אותה כעובדת והיא דחתה את זה?
ת. במהלך 4 החודשים האלה שבהם ניתנה לה הזדמנות לעשות תפקיד יותר רחב שנוגע בתחום הגיוס גם דובר אתה על תנאי העסקה במידה והיא תצליח ותישאר בתפקיד. היא דחתה אותם. במהלך התקופה הזאת."

(שורות 7-14 ושורות 27-31 בעמ' 27, ושורות 1-3 בעמ' 34 לפרוטוקול; ההדגשות הוספו – ד.ח.ז)

כפי שכבר צוין, מעמדו של אדם כ"עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס, והוא נקבע על סמך מהות יחסי הצדדים הלכה למעשה, כך שהצדדים אינם יכולים להתנות עליו. משכך, אף אם התובעת "לא הסכימה לתנאי העסקה של עובד", אין היא רשאית לוותר על מעמדה כעובדת, או לוותר על הזכויות הנובעות ממעמד זה, שעה שמתקיימים בעניינה המאפיינים של "עובדת" על פי מבחני הפסיקה, כמפורט לעיל.

נוכח האמור, אנו קובעים כי בתקופת מילוי המקום התקיימו יחסי עבודה בין התובעת לבין זאפ גרופ.

התובעת לא תבעה שכר עבודה בגין תקופת מילוי המקום בנוסף לתמורה הקבלנית ששולמה לה באותה התקופה, כי אם תשלום זכויות סוציאליות וגמול שעות נוספות בלבד.

לא מצאנו לקבל את טענת זאפ גרופ לפיה הזכויות הסוציאליות להן זכאית התובעת בגין עבודת הגיוס "נבלעות" בתמורה הקבלנית ששולמה לה, שכן עבודת הגיוס נעשתה בנוסף לשירותים הגרפולוגיים, ולא במקומם, כעולה מהודעת הדוא"ל של גב' שרוני מיום 11.9.13, בה צוין כי "יעל איתן תנהל את התחום [תחום הגיוס, ד.ח.ז], בנוסף לתפקידה כמאבחנת" (נספח ה' לתצהיר התובעת).
טענת זאפ גרופ לפיה בתקופת מילוי המקום ירד היקף השירותים הגרפולוגיים אף היא לא הוכחה, ומשכך אף לא הוכח כי לתובעת שולמה תמורה עודפת.

משמדובר בתקופת העסקה בת ארבעה חודשים בלבד, אין התובעת זכאית לתשלום דמי הבראה ולתשלום פיצויי פיטורים, שהזכאות לתשלומם קמה רק לאחר השלמת שנת העסקה אחת (סעיף 5(ב) לצו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש מיום 8.1.17; סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963). משעה שהתובעת עבדה פחות משישה חודשים, והיא לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי הייתה מבוטחת בביטוח פנסיוני עובר לתקופת העסקתה בחברה כממלאת מקום, אין היא זכאית אף להפרשות פנסיוניות (סעיף 6(ה) לצו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011).
התובעת אף אינה זכאית לתשלום גמול שעות נוספות ביחס לתקופה זו, מהטעמים שפורטו לעיל.
עם זאת, התובעת זכאית לתשלום פדיון חופשה בגין תקופת העסקתה כעובדת זאפ גרופ, ונשאלת השאלה כיצד יש לחשב את ערך יום החופשה לו זכאית התובעת – האם לפי התמורה הקבלנית ששולמה לה בפועל, או שמא על יסוד שכר חלופי שהיה משולם לה, לו הייתה מועסקת מלכתחילה כעובדת.

בעניין כותה שב והבהיר בית הדין הארצי, כי הנטל להוכחת השכר החלופי מוטל על המעסיק, וכך נפסק :

"נדגיש כי הנטל להוכיח זאת מוטל על המעסיק. משמעות הדברים היא כי במקרים בהם מוכיח המעסיק שכר חלופי, היינו משכנע את בית הדין מה הוא השכר שהיה משולם לתובע לו היה מסווג מלכתחילה כעובד - יחושבו זכויות העובד בהתאם לשכר החלופי שייקבע. הראיות לשכר החלופי עשויות להיות, השכר בהסכמים קיבוציים רלוונטיים; שכר ראוי לעובד שכיר באותו מעמד כפי הנלמד ממקורות חיצוניים, למשל באמצעות חוות דעת מומחה במקרה שאין עובדים בתפקידים דומים; או ראיות לגבי שכר חלופי שהוצע או נקבע בתום לב וכדין בין הצדדים עצמם, ככל שהיה כזה, הכל בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של המקרה ושיקול דעתה של הערכאה הדיונית.
ככל שלא הוכח שכר חלופי - לא עמד המעסיק בנטל המוטל עליו בקשר לכך - תחושבנה הזכויות לפי התמורה הקבלנית שקיבל המועסק כ"עצמאי"."
(סעיף 66 לפסק דינה של הנשיאה וירט-ליבנה. ההדגשות במקור – ד.ח.ז)

לא שוכנענו כי זאפ גרופ עמדה בנטל להוכיח את השכר החלופי לו היא טוענת. בעוד שמקובלת עלינו טענת זאפ גרופ כי התובעת לא הועסקה במעמד של מנהלת אגף משאבי אנוש, וכי סמכויותיה של מנהלת אגף משאבי האנוש שיצאה לחופשת לידה חולקו בין התובעת לבין ארבע עובדות נוספות, כאשר לתובעת הועברו סמכויות הגיוס בלבד (ספח ה' לתצהיר התובעת, סעיפים 99-100 לתצהיר גב' שרוני), לא מצאנו כי זאפ גרופ הוכיחה את טענתה לפיה יש להשוות את מעמדה של התובעת למעמד של רכזת גיוס.
בעוד שזאפ גרופ פירטה את היקף הסמכויות והתפקידים של מנהלת אגף משאבי אנוש ושל מנהלת משאבי אנוש חטיבתית (סעיפים 94(א)-(ב) לתצהיר גב' שרוני), היא בחרה שלא לפרט את סמכויותיה של רכזת גיוס, ולא הדגימה בפנינו מדוע אלה דומות לתפקיד שביצעה התובעת כמנהלת תחום גיוס.
זאת בפרט משעה שהוצגו בפנינו ראיות המפרטות את הסמכויות שנמסרו לתובעת בתקופת מילוי המקום, כך שעל פני הדברים היה בידה של זאפ גרופ היה לערוך השוואה בין שני התפקידים (ראו הודעת הדוא"ל מיום 17.9.13 מאת גב' שרוני, נספח ה' לתצהיר התובעת).
יתרה מכך – גב' שרוני העידה כי לתובעת הוצע שכר עבודה קונקרטי עבור עבודתה בתקופת מילוי המקום ( "נעשה לה חישוב והראו לה את הנטו שתקבל", שורות 10-12 בעמ' 27 לפרוטוקול), ולמרות זאת בחרה זאפ גרופ שלא להציג ראיות בנוגע לגובה השכר שהוצע לה.
מאחר שזאפ גרופ לא עמדה בנטל המוטל עליה, אנו מקבלים את גרסת התובעת בעניין השכר הקובע לצורך חישוב זכאותה לפדיון חופשה.

בסעיף 83 לכתב התביעה, שעניינו הסעד הנתבע בגין פדיון חופשה, חישבה התובעת את זכאותה לדמי חופשה על פי שכר יומי בסך של 900 ₪.

מאחר שהתובעת הועסקה כעובדת פחות מ-240 ימים בשנת עבודה, חל בעניינה סעיף 3(ג)(2) לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951, הקובע כדלקמן:

"היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעסיק קיים בחלק משנת העבודה והעובד עבד בתוך אותו חלק שנה –
(1) ...;
(2) פחות מ-240 ימים – יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף קטן (א), כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 240; חלק של יום חופשה לא יובא במנין."

סעיף 3(א) לחוק, כנוסחו במועד סיום תקופת מילוי המקום, קבע כי בעד שנת עבודתו הראשונה זכאי עובד ל-14 ימי חופשה קלנדריים.
משכך, זכאית התובעת בעד תקופת מילוי המקום ל-7 ימי חופשה ברוטו (133 ימי עבודה X 14 ימי זכאות מלאה / 240), שהם 5 ימי עבודה בעדם מגיעים לתובעת פדיון ימי חופשה.

נוכח האמור, ובהיעדר תחשיב נגדי מטעם הנתבעת, אנו קובעים שהתובעת זכאית לתשלום פדיון חופשה בסך של 4,500 ₪ (5 ימים x 900 ₪)

בונוס בגין מכירת זאפ גרופ

התובעת טענה כי היא זכאית לתשלום בונוס בסך של 100,000 ₪ בגין מכירת זאפ גרופ לקרן "אייפקס". לטענתה, היא שיזמה את עסקת המכירה, ובעקבות המכירה שולם לעובדי זאפ גרופ הבכירים, במעמד זהה לשלה, בונוס בסכום הנתבע, ואף גבוה ממנו.
זאפ גרופ הכחישה כי התובעת לקחה חלק כלשהו בעסקת המכירה, וטענה כי התובעת לא הצביעה על המקור הנורמטיבי מכוחו היא זכאית לתגמול כלשהו בגין מכירת זאפ גרופ, וכי בפועל לא שולם בונוס למי מעובדי זאפ גרופ בגין המכירה.

ראשית ייאמר, כי בשים לב למסקנתנו לפיה לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לבין זאפ גרופ (למעט בתקופת מילוי המקום), הרי שדין התביעה ברכיב זה להידחות, מפאת העדר סמכות עניינית.

מכל מקום, יש לדחות את התביעה ברכיב זה אף מטעמים לגופו של עניין, מאחר שלא עלה בידי התובעת להוכיח את טענתה.

התובעת לא הצביעה על מקור נורמטיבי כלשהו מכוחו היה על זאפ גרופ לתגמל אותה בגין מכירת זאפ גרופ.

התובעת אף לא הוכיחה בפנינו, ולו בראשית ראיה, כי היתה מעורבת בעסקה המכירה.
אף כשנשאלה בחקירתה הנגדית אודות מעורבותה בעסקה, מסרה תשובות מתחמקות ולא ברורות, ולבסוף הודתה כי אין בידה "מסמך רשמי" המעיד על מעורבותה (שורות 4-14 בעמ' 22 לפרוטוקול). התובעת אף לא זימנה לעדות עדים רלבנטיים שעשויים היו לתמוך בטענתה, לרבות קרובי משפחתה, שעל פי עדותה היו מעורבים בעסקת המכירה (סעיף 72 לתצהיר התובעת), ויש לזקוף זאת לחובתה.

התובעת אף לא הוכיחה, ולו בראשית ראיה, כי מי מעובדי זאפ גרופ תוגמל בגין מכירת זאפ גרופ, ובמסגרת חקירתה הנגדית היא אף הודתה כי אין בידה אסמכתאות המעידות על כך (שורות 15-16 בעמ' 22 לפרוטוקול).

מנגד, העידה בפנינו גב' שרוני, כי איש מעובדי זאפ גרופ, לרבות היא עצמה, לא זכה לתשלום בונוס בגין עסקת המכירה (סעיף 110(א) לתצהיר גב' שרוני).

נוכח האמור, אנו דוחים את התביעה ברכיב זה.

התביעה האישית כנגד גב' שרוני

תביעת התובעת כנגד גב' שרוני נוגעת לרכיב השעות הנוספות. לטענתה, עבודתה בשעות הנוספות נעשתה לבקשת גב' שרוני ובעבורה, ומשכך יש לחייב את גב' שרוני בתשלום השעות הנוספות, ביחד ולחוד עם זאפ גרופ. הנתבעות הכחישו את טענות התובעת.

לאחר שנתנו את דעתנו לטענות הצדדים ולראיות שהובאו בפנינו, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה האישית כנגד גב' שרוני להידחות.

בראש ובראשונה, התובעת לא טענה, וממילא לא הוכיחה - כי ביחסים שבינה לבין גב' שרוני התקיימו המאפיינים של יחסי עובד ומעסיק, כפי שפורטו לעיל.

שנית, ממילא מצאנו כי התובעת לא הוכיחה את זכאותה לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות, מהטעמים שפורטו לעיל.

כמו כן, תביעתה של התובעת כנגד גב' שרוני נסמכת על הטענה כי שימשה כיועצת האישית של גב' שרוני. בעניין זה העידה התובעת כי סיפקה לגב' שרוני יעוץ מקצועי, ונענתה לדרישתה לבצע עבודות שונות בעלות אופי אישי, שאינן קשורות לשירותיה או לתפקידה בזאפ גרופ (ראו: סעיפים 49-53 לתצהיר התובעת). התובעת תמכה את גרסתה בראיות שונות, ובהן: בקשות של גב' שרוני שהתובעת תבחן כתבי יד של מועמדים לתפקיד "בייביסיטר"; מסמכים הכתובים בכתב-יד; הצעה לרכישת זכויות במקרקעין שהגישה גב' שרוני והסכם עסקת מקרקעין, שעל גביהם רשומות הערות בכתב-יד (נספח ח' לתצהיר התובעת).

מנגד העידה בפנינו גב' שרוני, כי בינה לבין התובעת שררו יחסי חברות עמוקים והדדיים, במסגרתם נהגו השתיים לשוחח שעות רבות בטלפון, להיפגש מחוץ לשעות העבודה, ולערוך מפגשים משפחתיים משותפים. עוד היא העידה, כי במסגרת יחסי חברות אלה, נהגה התובעת להציע לה לבצע עבורה אבחונים גרפולוגיים (סעיפים 9-16 לתצהיר גב' שרוני). לתמיכה בגרסתה הציגה בפנינו גב' שרוני מסרונים שהוחלפו בינה לבין התובעת וילדיה, המעידים על הקשר החברי ששרר בינה לבין התובעת ובני משפחתה (נספחים 1-3 לתצהיר גב' שרוני).

מבין שתי הגרסאות, מצאנו להעדיף את גרסתה של גב' שרוני.
ממכלול הראיות שהוצגו בפנינו עולה כי בין התובעת לגב' שרוני אכן שררו קשרי חברות, וכי ה"עבודות" שביצעה התובעת עבור גב' שרוני, היוו סיוע ועצה חברית, כחלק מיחסי החברות בין השתיים.

עיון בתוכנם של המסרונים שהציגו בפנינו הנתבעות מעלה, כי אלה מכילים גינוני חיבה וקרבה, והתעניינות זו בשלום משפחתה של זו, ומעידים על קיום בילויים משותפים של השתיים יחד עם בני משפחותיהן. כך, למשל, כתבה בתה של התובעת לגב' שרוני במסרון: "הי סיגל שבוע טוב זו נאני תודה רבה, הטיפות מאד עזרו לי אני מרגישה הרבה יותר טוב:) ושמעתי מאמא שאתם מגיעים בחנוכה כולם מחכים" (נספח 1 לתצהיר גב'שרוני). במסרון אחר שהציגה גב' שרוני כתבה לה התובעת: "... איך היה לך ולדניאל החג, חשבת על רעיון לחול המועד? אולי תבואו מחר לירושלים", ובמסרון נוסף כתבה לה התובעת: "הי סיגל הגענו הביתה. היה ממש כיף, מאוד נהננו כולם באמת אין כמו יפו בלילות. ובת שבע מוסרת שוב תודה על הספר" (נספח 2 לתצהיר גב' שרוני).
מנגד, הראיות שהציגה בפנינו התובעת אינן מעידות על ההקשר שבו הוחלפו המסמכים, ואין בהן, כשלעצמן, כדי ללמד על ביצוע מטלות במסגרת יחסי עבודה.

עדות התובעת בעניין זה, שהייתה בלתי קוהרנטית, בלתי עקבית, ומתחמקת, תומכת אף היא במסקנה כי יש להעדיף את גרסתה של גב' שרוני על פני גרסת התובעת:

"ש. תסכימי שבינך לבין סיגל היו יחסים חבריים קרובים מאוד?
ת. מבחינתי זה היה יחסי מרות. היה לי חשש פחד ותמיד הכניסה אותי ללחץ. כל הזמן אמרה שהולכים לפטר אותה או אותי והולכים לסגור את זאפ גרופ.
ש. איך זה מסתדר עם זה שעדכנת אותה בזמן אמת על לידת נכדתך מחדר לידה?
ת. זה זניח. זה אחד למיליון. היא הייתה מתקשרת עשר פעמים בדקה.
ש. איך זה מסתדר עם זה שאמרת לה שאת אוהבת אותה?
ת. עד היום אני אוהבת אותה עד היום וגם אותך אני אוהבת.
ש. צרפנו הרבה מסרונים שמעידים על זה שהיו ביניכן יחסים חבריים. נפגשתן אחרי שעות העבודה. שלחת לה הרבה מסרונים שאת אוהבת אותה. איך זה מסתדר ?
ת. לי מעולם לא היו חברות. לא הייתי חברה של אף אחד אף פעם. אם זה משהו זה רק לפרנס כי יש לי חובות תמידיים, יש לי זמן רק למשפחה שלי."
(שורות 7-17 בעמ' 16 לפרוטוקול)

וכן:
"ש. איך הטענה ללחץ ואיומים מתיישבת עם העובדה שבינך ובין משפחתך וסיגל היו יחסים חמים לאחר מכן?
ת. אני אדם מטבעי חם. בן אדם שמאמין באנשים. אבל זה נלקח ממני היום אני לא מסוגלת לעבוד בשום עבודה. איבדתי את האמון באנשים. הייתה לי אהבה. אני אדם מאמין . העבודה שלי כגרפולוגית. את זה אני תובעת את החיים שלי בחזרה.
ש. אני מציג בפניך את נספח 3 לתצהירה של סיגל – בתך בת שבע שולחת מסרון . אני קורא לך. "אמא מוסרת לך דש חם.... חוליו הציע לתאיר נישואין...". בנוסף במהלך חודש ינואר 2015 בתך עדכנה את סיגל על החתונה. איך זה מסתדר עם לחץ ואיומים?
ת. התחיל להיות לחץ מאוד אינטנסיבי של טלפונים . אז היתי בדינמיקה מול הבנק. הטלפון שלי היה פתוח."
(שורות 15-24 בעמ' 19 לפרוטוקול)

נוכח כל האמור, לא מצאנו יסוד לחיובה של גב' שרוני כלפי התובעת, והתביעה האישית כנגדה נדחית במלואה.

תום לב והוצאות משפט

טרם נעילה נציין, כי מצאנו יסוד ממשי בטענת הנתבעות, לפיה התביעה הוגשה משיקולים זרים ובחוסר תום לב, ומשכך מצאנו כי יש מקום לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעות.

עדותה של התובעת הייתה בלתי מהימנה, ולאורך חקירתה הנגדית היא לא שיתפה פעולה עם ב"כ הנתבעות, התחמקה ממענה ענייני לשאלות שהוצגו בפניה, ומסרה תשובות מהן ניתן להסיק כי רבות מטענותיה משוללות יסוד ונטענו בעלמא (ראו למשל: שורות 19-25 בעמ' 10, שורה 16 בעמ' 11 עד שורה 25 בעמ' 12, שורות 6-11 בעמ' 13, שורות 7-9 בעמ' 14, שורות 8-19 בעמ' 15, שורות 25-26 בעמ' 16, שורה 32 בעמ' 18 עד שורה 12 בעמ' 19 ושורות 4-10 בעמ' 22).

על כך יש להוסיף, כי התובעת לא הציגה טענות ממשיות לביסוס התביעה האישית כנגד גב' שרוני, וזו נסמכה כולה על הטענה הבלתי מוכחת כי ביצעה עבורה עבודות אישיות בשעות החורגות משעות העבודה, שאף הן לא הוכחו, מהטעמים המפורטים לעיל. כל אלה מעלים חשד כבד בדבר אותנטיות התביעה האישית כנגד גב' שרוני.

בנוסף, אין להתעלם מעיתוי הגשת התביעה, משזו הוגשה בסמיכות זמנים של כשלושה חודשים בלבד מהוצאת הצו למניעת הטרדה מאיימת שהופנה כנגד התובעת ובעלה, ואסר על השניים ליצור קשר מכל סוג שהוא עם גב' שרוני לפרק זמן של שישה חודשים (נספח 6 לתצהיר גב' שרוני), כאשר מנגד חלף פרק זמן משמעותי של כשלוש שנים מאז מועד סיום ההתקשרות בין התובעת לבין זאפ גרופ, ועד למועד הגשת התביעה. עובדות אלה מעלות ספק באשר למניע בשלו הוגשה התביעה.

במסגרת חקירתה הנגדית, נחקרה התובעת באשר לעיתוי הגשת התביעה והמניע שעמד בבסיסה, אולם נמנעה ממתן מענה ענייני לשאלות ב"כ הנתבעות:

"ש. מדוע הגשת את התביעה נגד סיגל רק בינואר 2018 כשלוש שנים לאחר סיום ההתקשרות?
ת. היו תהליכים וזה לקח זמן. קודם כל לא ידעתי. ניסיתי לדבר אתה כמה ימים אבל לא צלח בידי. לאורך כל הזמן ניסיתי ליצור אתה קשר. מהרגע שסיימתי את ההתקשרות. זה אף פעם לא הסתיים הקשר הזה. זה היה מאוד מורכב. היו השלכות משפטיות. ניסיתי להגיע למעטפת לפני שאני פוגשת אותה ואני הגעתי גם אליה. פניתי אליה במסרונים. ואז הבנתי שזה לא הליך מקובל. ניסיתי תהליכים אחרים כי לא רגילה לבתי משפט ולכן הגשתי תביעה רק לאחר 3 שנים.
ש. עד ספטמבר 2017 לא פנית אליה בכלל?
ת. היו מעגלים. היא הכירה את המשפחה שלי. אני פניתי לאנשים שהיא מכירה.
ש. למה לא צרפת מסמכים?
ת. אני לא אדם שמתעד מסמכים. אני מהדור הישן. לא מתעדת ולא מקליטה.
ש. האם יש לך הוכחה שפנית למישהו?
ת. ברור שאוכל להביא אנשים.
ש. האם יש לך הוכחה פה שתוכלי להציג שמראה שפנית אליה?
ת. לא שומרת. כרגע אין לי מסמך. לא שומרת מסמכים."
(שורות 4-18 בעמ' 10 לפרוטוקול)

בנוסף, כפי שצוין לעיל, על פני הדברים, התובעת היא שדרשה את צורת ההתקשרות הקבלנית בין הצדדים, ואף מטעם זה, ספק בליבנו האם התביעה הוגשה בתום לב.

בנוסף, לא זו בלבד שהראיות שהציגה התובעת בעניין השעות הנוספות אינן רלבנטיות להוכחת טענתה, אלא שעולה חשש כי הן אינן מהימנות.
כפי שפורט לעיל, התובעת תמכה את טענתה בדבר זכאותה לגמול שעות נוספות בפלטי שיחות טלפון, המעידות לכאורה על מספר שעות השיחה שנערכו בינה לבין גב' שרוני. אלא שנתוני פלט השיחות הנכנסות שהציגה התובעת אינם מתיישבים עם הנתונים העולים מפלטי השיחות היוצאות של גב' שרוני שהציגו הנתבעות (מוצג נ/8).
כך למשל העידה התובעת, כי בתאריך 26.4.13 קיבלה 19 שיחות נכנסות מגב' שרוני, שמשכן הכולל הוא 820 דקות (סעיף 58 לתצהיר התובעת, נספח ט' לתצהירה). לעומת זאת, עיון בפלט השיחות היוצאות שהגישו הנתבעות לאותו תאריך (מוצג נ/8) מעלה, כי כלל השיחות היוצאות שביצעה גב' שרוני באותו יום (לרבות "גלישה באינטרנט") הסתכמו ב-362 דקות בלבד, ואילו סך השיחות היוצאות לתובעת (3 במספר) הסתכמו ב-129.5 דקות בלבד.
כך גם העידה התובעת, כי בתאריך 7.5.13 קיבלה 23 שיחות נכנסות מגב' שרוני, שמשכן הכולל 640 דקות (סעיף 58 לתצהיר התובעת, נספח ט' לתצהירה). אולם עיון בפלט השיחות היוצאות של גב' שרוני לאותו יום מעלה, כי סך השיחות היוצאות שביצעה גב' שרוני בתאריך זה (לרבות "גלישה באינטרנט") הסתכם ב-301 דקות בלבד, בעוד שהשיחות שבוצעו אל התובעת (אף הן 3 במספר) הסתכמו ב-98 דקות בלבד.
בעניין זה מצאנו להעדיף את פלטי השיחות שהגישו הנתבעות, על פני אלה שהגישה התובעת. בעוד שפלטי השיחות שהוגשו על ידי הנתבעות היו סדורות ומהימנות, הרי שפלטי השיחות שהגישה התובעת כללו נתונים מבולבלים ולא כרונולוגיים (ובפרט עמודת שעות השיחות הנכנסות).
לא למותר יהא לציין, כי התובעת נחקרה בעניין זה במסגרת חקירתה הנגדית, אולם לא עלה בידה לספק הסבר מניח את הדעת, או לשכנע בדבר מהימנותם של פלטי השיחות שהוגשו על ידה (שורה 17 בעמ' 20 עד שורה 31 בעמ' 21 לפרוטוקול).

לבסוף, נתנו את דעתנו לפער שבין היקף התביעה, שהוגשה על סכום בלתי מבוטל של 1,618,758 ₪, לבין היעדרו של בסיס ראייתי למרבית טענותיה של התובעת, ובפרט ביחס לתביעתה לגמול שעות נוספות, שהוערכה בסכום של לא פחות מ-1,260,000 ₪.

נוכח נסיבות מיוחדות אלה, מצאנו לחייב את התובעת בהוצאות משפט לטובת כל אחת מהנתבעות.

סוף דבר

התביעה כנגד גב' שרוני נדחית במלואה.

התביעה כנגד זאפ גרופ מתקבלת בחלקה הקטן בלבד.

זאפ גרופ תשלם לתובעת, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, פדיון חופשה בסך של 4,500 ₪.
לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (29.1.18) ועד לתשלום בפועל.

לאור תוצאות ההליך, ונוכח הפער בין הסכום הנתבע לסכום שנפסק בסופו של דבר, איננו עושים צו להוצאות לטובת התובעת.
התובעת תישא בהוצאות משפט של כל אחת מהנתבעות בסך של 2,500 ₪ (5,000 ₪ לשתי הנתבעות גם יחד), ובשכר טרחת עורך דינן בסך של 20,000 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
התובעת רשאית לקזז מסכום ההוצאות שעליה לשלם לזכות זאפ גרופ את הסכום שנפסק לטובתה.

זכות ערעור –כדין.

ניתן היום, כ' חשוון תשפ"ב, (26 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר איסר באומל,
נציג ציבור עובדים

דפנה חסון-זכריה, שופטת
אב"ד

מר אבי אילון ,
נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: יעל איתן
נתבע: סיגל שרוני
שופט :
עורכי דין: