ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ג'מאל חלבי נגד מי הגליל :

בפני כבוד השופט בן ציון ברגר

תובע
ג'מאל חלבי

נגד

נתבעת
מי הגליל - תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ

נגד

צד שלישי
מועצה מקומית נחף

פסק דין

התובע הגיש כנגד תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ- מי הגליל, להלן: "הנתבעת", תביעה שהוגדרה כתביעה לסילוק יד ממקרקעין (העתקת צינור ביוב באורך 25 מטר-ב'ב') וכן, תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי מי ביוב ודמי שימוש ראויים.
הנתבעת הגישה כנגד המועצה המקומית נחף הודעה לצד ג' – להלן: "צד ג'".
תמצית טענות התובע:
התובע הוא בעלים והמחזיק בחלקה 1 בגוש 19128 מאדמות כפר נחף עליה בנה את ביתו ובו הו הוא מתגורר עד עתה, להלן: "המגרש".
לטענתו בתוך המגרש מונח וקיים צינור ביוב אשר הונח על ידי מועצה מקומית כפר נחף-צד ג' ללא הסכמתו ו/או קבלת רשות ממנו. (יובהר שמדובר בקו ביוב הנמצא על פני הקרקע-ב'ב').
לטענתו הגיש בעבר תביעה לבית משפט השלום כנגד צד ג' לפיצויים וסילוק יד הוצאת קו הביוב. תביעתו נענתה על ידי בית משפט השלום. ערעור שהגיש צד ג' לבית המשפט המחוזי הביא לכך שפסק הדין של בית משפט השלום נותר על כנו למעט המועד ממנו תימנה התקופה לסילוק קו הביוב. (ראה הרחבה בהמשך).
לטענת התובע חרף הזמן הרב שחלף פסק הדין של בתי המשפט השלום והמחוזי לא קוימו וכל פניותיו אל צד ג' נדחו ולא נענו.
בשנת 2010 הוקם תאגיד המים-הנתבעת, התובע טען שפנה אל הנתבעת הציג בפניה את פסק הדין וגם פניותיו אלו לא נענו.
במהלך שנת 2017 ארעו שלוש הצפות כתוצאה מליקוי בקו הביוב. ההצפות גרמו לו נזקי רטיבות, סדקים ברצפת הבטון שבחצר ובגדר . התובע צרף חוות דעת שמאי מטעמו.
התובע עתר אפוא לסילוק קו הביוב , ולפיצויו בגין הנזקים שנגרמו לו.

תמצית טענות הנתבעת
הנתבעת טוענת שהוקמה רק ב-2010 לא הייתה מודעת לקיומו של פסק דין שניתן בבית משפט השלום ובמחוזי ולמעשה הפעם הראשונה שנודע לה על כך הייתה בעת הגשת התביעה נגדה. לכן, טוענת הנתבעת שפסק הדין אינו רלבנטי כלפיה שכן ניתן בהליך משפטי שבין התובע לנתבעת.
הנתבעת אינה מכחישה שהייתה סתימת ביוב אחת ב-2017 אך לטענתה, מי הביוב נעמדו מאחורי קיר בין שתי חלקות ללא שהגיעו לחצרו של התובע.
עוד טוענת הנתבעת שקו הביוב מצוי בגבול בין המגרשים ואינו מפריע לניצול זכויות בניה.
הנתבעת מכחישה כי נגרמו למגרש התובע נזקים כתוצאה ממי הצפה של ביוב ולראיה צורפה חוות דעת הנדסית מטעם הנתבעת שהצביעה על ליקויים מבניים במגרש אשר הם הגורם לנזקים ולא מי ביוב.
לאור האמור עתרה הנתבעת לדחות את התביעה נגדה.
הנתבעת כאמור הגישה הודעה לצד ג' כנגד המועצה המקומית כפר נחף- צד ג'.

תמצית טענות צד ג'

לטענת צד ג' קו הביוב הונח עוד לפני שנת 1997 ואין גם חולק שהתנהל הליך בבית משפט השלום (ת"א 27071/97) בין התובע לצד ג' כאשר פסק הדין ניתן ב-2005 לפני כ-14 שנה.
לכן טוען צד ג' כי התביעה להעתקת קו הביוב התיישנה. יתרה מזאת בשל חלוף הזמן באחריות התובע נגרם לצד ג' נזק ראייתי והוא אינו יכול לבדוק האם אושרה תוכנית האב המכשירה את מיקום הביוב (ראה הרחבה בהמשך) . לחילופין יש לראות בתובע כמי שוויתר על זכויותיו והוא מושתק מלהעלות טענות להעתקת קו הביוב.
לחילופין טוען צד ג' שהנתבעת היא האחראית על כל נושא הביוב בכפר נחף מאז 1.1.2010.
לפיכך טוען צד ג' שיש לדחות את ההודעה לצד ג' כנגדו.
הליכים שהתקיימו לאחר הגשת התביעה :

ביום 30.6.19 התקיים דיון בפני כבוד הש' פנינה לוקיץ כתוארה אז אשר בהחלטה מאותו היום, לא קבלה את טענת צד ג' כי נגרם לו נזק ראייתי בכך שאינו יכול למצוא את תוכנית האב ליישוב כפר נחף והאם אושרה אם לאו. לעמדת בית המשפט שינויי הגברי אצל צד ג' לא אמורים להשפיע על יכולתו לברר מידע הנוגע לתוכנית אב של היישוב שבוודאי אינה תוכנית שחלף זמנה או שאופסנה במקום כלשהו שלא ניתן עוד לברר תוקפה. (על חשיבות תוכנית האב לענייננו, ראה בהמשך.
באותה החלטה מיום 30.6.19 נקבע שנוכח הפערים בחוות הדעת מטעם הצדדים יש צורך במינוי מומחה.
ביום 1.7.19 מונה מומחה ברם בשל מחלוקת סביב שכר טרחתו, בוטל מינויו ביום 23.1.20.
ביום 7.4.20 מונה מומחה חדש מטעם בית המשפט המהנדס והשמאי מר רמזי קעואר. חוות דעת מומחה בית המשפט הוגשה ביום 4.9.20.
ביום 17.2.21 קיימתי דיון במעמד הצדדים לאחר שהתיק עבר לטיפולי. במסגרת דיון זה הוריתי לנתבעת להודיע לבית המשפט האם מבחינה מקצועית ניתן להעתיק את קו הביוב למקום אחר ואם כן, כמה זמן נדרש לביצוע העתקה כזו כך שיפורט לוח זמנים לביצוע האמור.
ביום 11.3.21 הוגשה הודעת עדכון מטעם הנתבעת אשר הודיעה כי בחנה את החלופה שהציע התובע להעתקת קו הביוב לכיוון מזרח אינה אפשרית ממספר סיבות שפורטו בהודעת העדכון.
התובע נדרש להגיב להודעת הנתבעת בהחלטה מיום 17.3.21. רק ביום 26.7.21 הגיש התובע תגובה וגם זאת לאחר שנתנה החלטה שבהעדר תגובה תימחק התביעה. התובע טען בתגובתו כי הוא מתגורר בבית שבנוי על המגרש וכי הוא יודע יותר מפקידי הנתבעת את מאפייני האדמה שליד ביתו וליד השטח שקיים בו קו ביוב. לכן, טען התובע כי יש אפשרות להעתיק את קו הביוב הן מבחינה מקצועית פרקטית והן מבחינה הנדסית והשטח הקיים והפנוי מאפשר העתקת קו הביוב.
ביום 29.7.21 ולאור תגובת התובע , נקבע כי לצורך בחינת העתקת קו הביוב, על התובע להגיש הצעה מטעמו להעתקת קו הביוב שנעשתה על ידי מומחה מטעמו כאשר הקו לא יעבור בשטחים פרטיים של אחרים כדי להימנע מפתרון בעיה אחת על ידי יצירת בעיה אחרת, אלא הפתרון צריך להיות בהתאם לס' 4 לתגובת התובע דהיינו שהוא אפשרי מבחינה הנדסית ופרקטית. עוד נקבע שככול ולא תוגש חוות דעת כאמור יקבע דיון לצורך קביעת דמי שימוש.
חוות דעת מטעם התובע לא הוגשה ובהתאם נקבע דיון לצורך דיון בנושא דמי שימוש .
בדיון שהתקיים ביום 24.10.21 הודיע ב"כ התובע שאין בדעתו להגיש חוות דעת (פ' עמ' 11 ש' 1-2).
דיון

להשלמת התמונה אציין כי טענת התובע שקו הביוב הונח בחצר המגרש שלו על ידי צד ג' ללא הסכמתו כפי שטען בכתב התביעה אינה טענה נכונה ומדויקת.
למעשה קו הביוב הונח כפתרון זמני לבעיית בריאות שנוצרה בחצריו של התובע כתוצאה מגלישת ביוב מחצרות שכנים שנכון לאותו מועד היו ללא ביוב לרבות ביתו של התובע , נושא ההסכמה של התובע האם הייתה זמנית או לצמיתות נדון ארוכות בהליך שהתנהל בת"א (חיפה) 2701/97. בפסק הדין שניתן על ידי הש' א. גנון ביום 24.2.2005 נקבע בעניין הסכמת התובע:

"הנחת קו הביוב היתה איפוא לשעה אם כי לא נקבע ונקצב משך הזמן. היה ברור שלא מדובר בזמן קצר מאוד, אלא בהנחת קו שעשוי להישאר במקום חודשים אולי גם שנים, עד לפתרון תכנוני. לגרסת התובע שמדובר ב- 6 חודשים אין תימוכין או הג יון. תכנון מחדש הוא עניין שלוקח זמן, זאת ידעו שני הצדדים, בהתאם לכך גם העבודה שבוצעה היתה מאסיבית למדי ולא ארעית. יחד עם זאת, היה צורך בהעברת הקו באופן שבלא יפריע את חיי המשפחה, אצל שני התובעים – לשם כך הונח הקו במקום שבו הונח. התברר במשך הזמן שהנתבעת לא מצאה פתרון חלופי מיידי לקו הביוב בקטע הנדון וסירבה לסלק את הקו. רצונה היה שמיקומו הזמני יהיה לקבע.
11. מאז החלו הדיונים המשפטיים נפל דבר. בשנת 2003 הוכנה תוכנית אב לביוב בכפר נחף. דבר קיום התוכנית נתגלה במהלך שמיעת הראיות. הורתי, שהתוכנית שהוזכרה ע"י עדי הנתבעת, תוגש לבית המשפט, ואכן הוגשה התוכנית כולה (החוברת + התשריט) ע"י ב"כ הנתבע בהודעתו לבית המשפט מיום 27.7.04 .

הטענה כאילו ובא פתרון לבעיית הביוב, וכי על פי התוכנית קו הביוב המאושר עובר במקום שבו הוא נמצא בפועל – טענה זו נותרה מעורפלת גם על פי המסמכים הנ"ל. תימוכין למסקנתי זו ניתן למצוא הן בחומר שהוגש שאין בו זכר לאישור הגורמים המוסמכים וכן גם דברי המומחה מטעם המשיבה אשר הודה כי תוכנית האב לאזור אושרה, אולם, לא קיימת תוכנית מפורטת מאושרת, ע"י הוועדה המחוזית לקווי הביוב המפורטים בשטח – דבר שהליכי הכנתו ואישורו הם ארוכים.

הנה כי כן, החוברת הנאה שהוגשה היא תוכנית האב לביוב . אין בתוכנית קביעה אופרטיבית של העברת קו הביוב בתחום המקרקעין של התובעים. התוכנית הוכנה על ידי מתכנן פרטי באפריל 2003, והובאה לדיון בוועדה מקצועית ציבורית לביצוע מפעלי ביוב, ובישיבה מס פר 66 מיום 11.5.03 אישרה את התוכנית בכפיפות לתנאים שונים (שלא הוכחה התקיימותם).

על פי חוק הרשויות המקומיות (ביוב תשכ"ב-1962) רשאית רשות מקומית להתקין ביוב, דהיינו, מערכת ביוב ומתקנים שונים. על התכנון חלות הוראות החוק לרבות תנאים בדבר פיצוי לכל נזק שנגרם בביצוע עבודות. החוק קובע שהתוכנית להתקנת ביוב טעונה אישורים של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ולתכנון עיר ושל שר הבריאות (סעיף 13).

לא הובאה כל ראייה כי הוכנה תוכנית מפורטת או תוכנית להתקנת הביוב הנדון או קבלת אישור הוועדה המחוזית. בהעדר אישור כאמור אין הנת בעת מוסמכת להתקין את הביוב, לא כל שכן לבצע עבודות הבנייה תוך כניסה לרכוש הפרטי ופגיעה בקניינו.

יש להבחין הבחן היטב בין הסכמה של הבעלים להתקנת הביוב בחלקתו, כאשר אין בנמצא תוכנית מאושרת, לבין מקרה שבו נדרשת הסמכתו כאשר קיימת תוכנית מאושרת. קיומה של תוכנית מאושרת כדין, תחייב את הבעלים וניתן לכוף אותה עליו גם אם לא יגיע להסכמה עם הרשות, ואילו בהעדר תוכנית לא תוכל הרשות לכוף את העברת הקו בחצריו בהעדר הסמכה מצידו. מכאן גם מסקנתי שכדי להוכיח מתן הסכמה יש צורך בראיות מפורשות וברורות וכי ההסכמה שניתנה תהא מפורשת ו ברורה.

ב"כ הנתבעת סבור בטיעוניו שבעצם הצגת מסמכי תוכנית האב, נמצא הפיתרון הקונקרטי הסופי לבעיית מקום הקו בחלקת התובעים, וסבורני שלא ניתן – על סמך המומר הנ"ל – להגיע למסקנה זו.

12. מהאמור לעיל באתי למסקנה כי העברת קו הביוב תחילתו בהסכמת התובעים אולם זכאי ם הם, בכל מקרה, לפיצוי עבור הנזק שנגרם להם עקב ההתקנה. לנזקים כאלה היו זכאים אף אילו היתה ההתקנה נעשית מכוח החוק.

אשר לעצם התביעה לסילוק קו הביוב, הרי בנסיבות שנוצרו ובהנחה שתוכנית הביוב הספציפית טרם אושרה, ולא קיימת בנמצא תוכנית מאושרת כדין הנותנת לגליז ציה למצב הקיים, הרי שהתובעים רשאים להביא את הרשות שנתנו לידי סיום אולם אין לגרום להפסקת הרשות לאלתר אלא בהודעה מראש ולזמן סביר. אכן מאז החל הסכסוך חלף זמן רב, השנים חלפו והנתבעת לא עשתה מאמצים מספיקים (לפחות במבחן התוצאה) להשגת אישור אף על פי שידעה כי קטע הביוב הנדון נעשה רק מתוך קבלת הסכמה זמנית של התובעים. התוכנית טרם אושרה, וקשה לצפות מתי תאושר – אישור מלא וכדין".

לפיכך, קבע כבוד הש' גנון בפסק דינו:
"באיזון האינטרסים השונים המעורבים, לרבות זכויותיהם הקנייניות המוגנות של התובעים, האינטרסים הבריאותיים של התושבים, האינטרס הציבורי שבקיום מתקני ביוב נאותים ובצורה מסודרת, ועל אף אי הנוחות הזמנית שנג רמת לתובעים ובשים לב לאחריות הציבורית של הנתבעת גם כלפי כלל התושבים באזור, הרי שבאתי למסקנה שעל הנתבעת יהיה לפרק ולסלק את מתקן הביוב וקו הביוב אשר עובר בחלקתם של התובעים (ואשר למעשה משרת את נכסי השכן שנמצא סמוך אליהם בשטח האחורי) וזאת תוך פרק זמן של 20 חוד שים מהיום – וכך אני מחליט בזה.

אם לפני תום 20 חודשים כאמור תאושר תוכנית מפורטת כדין להעברת הביוב בתוך חלקות התובעים תהא הנתבעת רשאית להשאיר את הקו במקומו או להניחו במקום בצורה בתנאים ובאופן שיקבע לכך כדין בכל אישור. אם שגיתי במסקנותי ויימצא שתוכנית האב שה וצגה בפני היא תוכנית אופרטיבית הקובעת את מיקום ובניין הקו בחצרי התובע, או שלא הוצגו בפני כל האישורים או שבינתיים ניתנו האישורים המשלימים, כי אז תהא הנתבעת משוחררת מחובתה לסלק את הקו מתוך חלקת התובעים ".
צד ג' שהיה אז הנתבע הגיש ערעור על פסק הדין, ע"א (מחוזי חיפה) 1383/2005 מאחר שפסק הדין מיום 4.4.2006 קצר אביא אותו במלואו:
"בפנינו ערעור על פסק-דינו של בימ"ש השלום בחיפה בתיק אז' 27071/97 מיום 24/2/05.
בפסק-הדין התקבלה תביעת המשיבים נגד המועצ ה המקומית נחף לסילוק ידה של המועצה מחלק מחלקה 1 בגוש 19128 ולתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו למשיבים עקב הנחת קו ביוב בחלק החלקה, כאמור.

לאחר ששמענו טענות הצדדים החלטנו להתערב אך ורק בנקודה אחת בפסק-הדין לפיה מניין 20 החודשים יתחיל לכשתאושר סופית תוכנית האב החדשה ע"י כל הגורמים הנדרשים.

גם בימ"ש קמא היה בדעה שיש ליתן למועצה ארכה כדי להשיג את כל האישורים הנדרשים להשגת לגיטימציה לקו הביוב. שוכנענו שהמועצה עשתה לאישור התוכנית הנדרשת וממשיכה לעשות, וכי רק מסיבות שאינן תלויות רק בה, טרם נתקבל האישור הסופי ל תוכנית האב.
עוד שוכנענו כי הריסת קו הביוב בטרם אושרה תוכנית כלשהי להנחת קו הביוב, תגרום נזקים מיותרים, לרבות למשיבים עצמם".

למעשה בית המשפט המחוזי התערב בנק' אחת שמניין 20 החודשים להעתקת קו הביוב יחל לאחר אישור תוכנית האב החדשה על ידי כל הגורמים.

אין חולק שבמהלך הדיון בפני לא הונחה כל ראיה לקיומה של תוכנית אב חדשה ליישוב ו/או לקווי הביוב. למעשה בדיון שהתקיים ביום 15.10.2018 בפני כבוד הש' לוקיץ טען ב"כ התובע כי ליישוב אין תוכנית אב חדשה.
"ב"כ התובע:
תוכנית האב לא אושרה בכפר שלנו. הם צריכים לקיים את פסק הדין על אף שתוכנית האב לא אושרה שכן, אני כאזרח זכאי שקו הביוב לא יעבור אצלי בחלקה. כאשר בית המשפט מציין בפניי כי כתב התביעה ביחס לעילת סילוק היד, מבוסס על פסק הדין עצמו, אשר טרם התקיימו התנאים לקיומו.
אני מפנה ומתבסס על פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בערעור. נכון שבית המשפט קבע לסלק אולם, בית המשפט המחוזי קבע שצריך להתקיים תנאי מסוים. פסק הדין של המחוזי זה מתיחס לגבי המועצה המקומית הנתבעת בתביעה ההיא. היום אני מגיש תביעה לסילוק יד נגד התאגיד ואני לא מחדש תביעה שהיתה בשנת 2006 " .

מצאתי להרחיב קמעה בהליך שקדם להגשת התביעה הנוכחית שכן טענת התובע שיש להעתיק את קו הביוב מבלי שהתמלא התנאי של אישור תוכנית אב חדשה ו/או מבלי להביא ראיות לכך שקיימת תוכנית אב חדשה מחייבת התבוננות מקצועית לפתרונות האפשריים להעתק קו הביוב. כפי שבית המשפט המחוזי בע"א 1383/05 מצא להתערב בקציבת הזמן להעתקת קו הביוב והתנה את תחילת מניין התקופה של 20 חודש ממועד אישור תוכנית האב ליישוב נחף מתוך מורכבות של פעולה כזו באופן שהריסת קו הביוב העובר במגרש התובע תגרום לנזקים כבדים יותר לרבות לתובע עצמו הרי שהדרך ההגיונית שתאפשר העתקה כאמור עוד בטרם תאושר תוכנית אב חדשה היא להעזר במומחים שתחום מקצועיותם הוא קווי ביוב . הדבר נכון ביתר שאת בשנים האחרונות כאשר הוקמו תאגידי המים שהם גופי מקצועיים האמונים על תשתיות הביוב ביישובים ועליהם לאשר מראש כל בניה חדשה ו/או שיפוץ תשתיות .
התובע בחר שלא להביא הצעה להעתקת קו ביוב מגובה בחוות דעת מומחה מטעמו בטענה שהוא יודע יותר מפקידי הנתבעת, (ראה ס' 23 לעיל, התגובה שהגיש התובע להודעת הנתבעת). בנסיבות העניין ולפי שאין בשלב זה כל דרך מעשית להעתקת הקו הביוב אני דוחה את תביעת התובע לסילוק קו הביוב מחצרו.

נזקי התובע
בתיק הנדון מונה מומחה מטעם בית המשפט על פי כתב המינוי דן המומחה במחלוקות שבין הצדדים וביום 4.9.20 ערך את חוות דעתו לאחר שביקר במקום ובחן את טענות הצדדים והמומחים מטעמם. חוות הדעת מטבע הדברים התמקדה בנושא הנזקים ודמי השימוש. במקרה הנדון ובשים לב למהות המחלוקת, חוות הדעת המפורטת והעניינית שנערכה תוך מענה לכל הפערים שבין חוות דעת הצדדים , מקובלת עלי ואני סבור שבעדר טעם לפגם אין לסטות ממנה ואני מאמץ את חוות הדעת כחלק מפסק הדין.
ברם, בטרם אקבע את שיעור הנזק מצאתי לנכון להרחיב בעניין חלוקת האחריות שבין הנתבעת לבין צד ג'.
ביום 1.1.10 , הוקם תאגיד –הנתבעת על פי חוק תאגידי מים וביוב תשס"א -2001. . בכפוף לכך, כל תשתיות המים והביוב ביישוב הועברו לנתבעת והיא משמשת כחליפה של צד ג' בהתאם . הגם שאין ברצוני להרחיב את היריעה יתר על המידה אפנה לס' 9 ו-12 לחוק תאגידי המים :

"9(א) רשות מקומית שהקימה חברה, לבדה או יחד עם רשויות מקומיות אחרות, תעביר לחברה את כל זכויותיה בנכסים התפעוליים ששימשו ערב הקמת החברה את משק המים והביוב של הרשות המקומית, לרבות –
(1) מערכת המים ומערכת הביוב;
(2) בריכות ותחנות שאיבה;
(3) מיתקני טיהור וסילוק של שפכים;
(4) ציוד מכני ואלקטרוני המשמש את מערכות המים והביוב;
(5) תכניות, מפות, סקרים וכיוצא באלה;
ג-2013
ג-2013
(6) מידע על צרכנים, הנדרש לחברה לשם מתן שירותי מים וביוב לפי חוק זה, כמפורט להלן: שם פרטי ושם משפחה, מספר תעודת זהות, מספר נכס, כתובת הנכס, כתובת למשלוח דואר, קוטר מד מים ושנת התקנתו; מועצת הרשות, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאית לקבוע בכללים פרטים נוספים על אודות צרכנים לעניין פסקה זו, הנדרשים לחברה לשם מתן שירותי מים וביוב לפי חוק זה".
וכן, ס' 12(א) :
"12(א) כל תביעה שהיתה תלויה ועומדת מטעם הרשות המקומית או נגדה לפני יום תחילת פעילות החברה בקשר לתפעול משק המים והביוב, לנכסי מערכות המים והביוב או בקשר לרישיונות, להסכמים, להתקשרויות או עסקאות כאמור בסעיפים 8 עד 11, וכן כל עילה של תביעה כזו שהיתה קיימת אותו זמן, יוסיפו לעמוד בתוקפן כאילו לא נעשתה ההעברה האמורה".
יש לזכור בענייננו את טענת הנתבעת כי צד ג' לא מסר ולא העביר לה את דבר קיומו של פסק הדין של בית המשפט השלום והמחוזי בעניינו של התובע. כמו כן, יש לזכור כי צד ג' לא פעל משנת 2005 מאז ניתן פסק הדין בבית משפט השלום ו/או מיום 4.4.2006 שאז ניתן פסק הדין במחוזי לקדם את תוכנית האב החדשה שתאפשר הנחת קווי ביוב באופן שניתן יהיה לסלק מחצרו של התובע את קו הביוב שהזמניות לגביו הפכה לקבועה . למעשה לא צד ג' ולא התאגיד הציגו בפני שהם פעלו לקדם תוכנית כלשהי לשינוי פני התשתית הביוב באזור מגוריו של התובע.
לאור האמור לעיל, אני סבור שיהיה זה נכון שאת דמי השימוש ממועד הקמת התאגיד ועד בכלל ישלם התאגיד .
בנוגע ליתר הנזקים כעולה מחוות דעת השמאי והוצאות המשפט החלוקה תהיה בין הנתבעת לצד ג' בחלקים שווים.

לאור האמור לעיל, אני קובע כדלהלן:

אני דוחה את התביעה לסילוק קו צינור הביוב.

הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 600 ₪ לשנה עבור דמי שימוש בגין הימצאות קו הביוב בחצרו של התובע וזאת עד להסרתו. התשלום יתבצע עבור 7 שנים עובר להגשת התביעה וממועד הגשת התביעה ועד מועד פסק הדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה ועד מועד פסק הדין. ממועד פסק הדין ואילך ועד להסרת קו הביוב התשלום יבוצע בכל 1.1 עבור השנה הקלנדרית של אותה שנה. הסכום יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן ויעודכן בהתאם בתחילת כל שנה על בסיס המדד הידוע במועד פסק הדין.

הנתבעת וצד ג' ישלמו לתובע ביחד ולחוד את התשלומים הבאים : 1,000 ₪ עבור הצפה (מחמת הספק) וכן, מחצית מאגרת בית המשפט וכן החזר בגין התשלום שנשא בו התובע עבור חלקו בשכר טרחת המומחה של בית המשפט, בצירוף הפרדי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.
הסיבה לכך שהתובע אינו מקבל החזר הוצאות על מלוא הוצאותיו נובעת מכך שחלק נכבד מתביעתו נדחה: לא רק העתקת קו הביוב אלא גם חלק מנזקיו הנטענים בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט.

הנתבעת וצד ג' יישאו בשכר טרחת ב"כ של התובע בסך של 11,700 ₪ (כולל מע"מ).

הנתבעת וצד ג' יישאו כל אחד מהם בהוצאותיו.

ככול שתחול יתרת אגרה על ההליך אני פוטר מיתרת אגרה.

המזכירות תמציא לצדדים את פסק הדין ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ח חשוון תשפ"ב, 24 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ג'מאל חלבי
נתבע: מי הגליל
שופט :
עורכי דין: