ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סבטלנה פיינגולד נגד המוסד לביטוח לאומי :

25 אוקטובר 2021
לפני:

כבוד השופט נוהאד חסן

המערערת
סבטלנה פיינגולד
ע"י ב"כ: עו"ד יותם מלול
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רינת מישאל

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 29.4.21, (להלן: "הוועדה") אשר קבעה למערערת דרגת נכות בשיעור 10% מיום 14.12.2016 (להלן: "ההחלטה").

הרקע העובדתי

2. המערערת ילידת 1952, מורה למוסיקה במקצועה . לפי העולה מן התיק, המערערת הגיש ה למשיב תביעה להכרה בליקוי שמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה. לאחר שפקיד התביעות דחה את תביעת המערערת, הגישה המערער ת תביעה לבית הדין לעבודה במסגרת תיק ב"ל 10923-12-17. בעקבות ההליך שנוהל בבית הדין הסכים המשיב להכיר בליקוי השמיעה ממנו סובלת המערערת על דרך ההחמרה וכן להכיר בטנטון (פסק דין מיום 27.8.19).

3. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערערת דרגת נכות יציבה בשיעור 10% מיום 14.12.2016, בגין הליקויים הבאים:
10% נכות בגין טנטון לפי פריט ליקוי 72(4)(ד)(II)
0% נכות בגין ליקוי שמיעה לפי פריט ליקוי 72(1)(1א)
המערערת הגישה ערר על החלטה זו.

4. הוועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 6.8.20 ודחתה את הערר. למערערת נקבעה נכות יציבה בשיעור 10% מיום 14.12.2016.

5. המערערת הגישה ערעור לבית דין זה כנגד החלטת הוועדה (ב"ל 34921-08-20). בפסק דין מיום 20.12.20 אושרה הסכמת הצדדים ועניינה של המערערת הוחזר לוועדה בהרכבה הקודם "על מנת שתיתן דעתה לכך כי גם בדיקת השמיעה מיום 14.12.16 עמדה בבסיס ההכרה של פסק הדין בהליך ההכרה מיום 27.08.19 ותשקול האם יש בכך בכדי לשנות מעמדתה" (להלן: פסק הדין המחזיר).

החלטת הוועדה

6. הוועדה התכנסה ביום 29.4.21, הקשיבה לטיעוני ב"כ המערערת ,עיינה בדיקות שמיעה מיום 14.5.15, מיום 14.12.16 ומיום 3.6.2017 ו קבעה כדלקמן:

"הוועדה קראה בעיון את פס"ד ולהלן התייחסותה:
בדיקת השמיעה מיום 14.12.2016 עמדה בפני הוועדה בדיונה הקודם והתייחסה ספציפית לבדיקה זו כמפורט בפרוטוקול ישיבתה מ- 6.8.20. כאמור עמדו בפני הוועדה 3 בדיקות שמיעה המראות ערכים שונים, אך רק הבדיקה מיום 3.6.2017 אמיתותה נתמכת בתוצאת בדיקת הדים שבלוליים שהיא בדיקה אובייקטיבית שאינה תלויה בבודק או בשיתוף פעולה של הנבדקת.
מסיבה זו פסקה הוועדה נכות התובעת לפי הבדיקה מיום 3.6.2017 ולא על בסיס הבדיקה מיום 14.12.2016.
הוועדה חוזרת על קביעתה הקודמת ודוחה את הערר".

טענות הצדדים

7. לטענת המערערת, בדיקת השמיעה מיום 14.12.2016 עמדה בבסיס הליך ההכרה בבית הדין ובהסתמך עליה הוכרה המערערת כנפגעת עבודה עקב חשיפה לרעש בעבודתה; לכן לא מובן מדוע הוועדה לא קבעה נכות בגין ליקוי שמיעה על בסיס בדיקה זו. המערערת מוסיפה וטוענת, כי הוועדה שגתה כאשר העדיפה את הבדיקה המאוחרת משנת 2017. לטענתה, בהתאם להלכה הפסוקה, היה על הוועדה להעדיף את בדיקת השמיעה הטובה ביותר.

8. לטענת המשיב, הוועדה הסבירה, כי העדיפה את בדיקת השמיעה משנת 2017, הנתמכת בבדיקת הדים שבלוליים, ופעלה בהתאם להלכה הקובעת שבמצב של החמרה בשמיעה בין בדיקה לבדיקה, יש להעדיף את הבדיקה העדכנית יותר. עוד נטען, כי כלל העדפת תוצאות בדיקת השמיעה הטובה ביותר תקף בנסיבות בהן קיימות בדיקות שמיעה סותרות בעלות מהימנות דומה, היינו בעלות ערך רפואי זהה.

דיון והכרעה

9. לאחר עיון בכתב הערעור ובכתב התשובה, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי, ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות ואין מקום להתערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.

10. הלכה פסוקה היא, כי משהוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. במקרה דנן, פסק הדין החזיר את עניינה של המערערת לוועדה לצורך התייחסות לבדיקת שמיעה מיום 14.12.16.

11. עיון בהחלטת הוועדה מלמד, כי הוועדה אכן בחנה את מלוא בדיקות השמיעה בתיקה של המערערת, ניתחה את ממצאי בדיקת השמיעה מיום 14.12.16, והבהירה באופן נהיר וברור מדוע עדיפה עליה בדיקת השמיעה מיום 3.6.2017.

12. למקרא פרוטוקול הוועדה לפני פסק הדין ולאחריו ניתן להבין כיצד הגיעה הוועדה למסקנותיה, כפי שיפורט להלן. בהחלטתה עובר ל פסק הדין, בפרוטוקול מיום 6.8.20, ניתחה הוועדה את ממצאי בדיקות השמיעה השונות, אשר הצביעו על ערכים שונים, כדלקמן: בבדיקת שמיעה משנת 2015 ממוצע תדרי הדיבור 28 דציבל מימין ו- 27 דציבל משמאל. בבדיקת שמיעה משנת 2016 ממוצע תדרי הדיבור 35 דציבל מימין ו- 62 דציבל משמאל. בבדיקת שמיעה משנת 2017 ממוצע תדרי הדיבור 20 דציבל מימין ו- 18 דציבל משמאל. הוועדה הוסיפה והסבירה, כי הבדיקה המשקפת באופן מהימן ביותר את שמיעתה של המערערת היא הבדיקה משנת 2017 הואיל ובמועד זה בוצעה בדיקת פלטים קוכליאריים, ולדעת הוועדה בדיקה אובייקטיבית זו תומכת ומאששת את ממצאי בדיקת השמיעה משנת 2017. בהתכנסותה לאחר פסק הדין, בפרוטוקול מיום 29.4.21, הבהירה הוועדה, כי מהימנותה של בדיקת השמיעה משנת 2017 נתמכת בתוצאות ב דיקת הדים שבלוליים שהיא בדיקה אובייקטיבית שאינה תלויה בבודק או בשיתוף פעולה מצד הנבדק. מכאן שברורה מסקנת הוועדה שבדיקת השמיעה משנת 2017 מהימנה יותר ומשקפת באופן מדויק יותר את שמיעתה של המערערת.

13. טענת המערערת שהיה על הוועדה לקבל את תוצאות בדיקת השמיעה משנת 2016 כמשקפות את ליקוי השמיעה, היא טענה המכוונת כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה. גם בהתייחס להלכה שנקבעה בהלכת אלון (עב"ל (ארצי) 188/08 המוסד לביטוח לאומי – דוד אלון , מיום 12.11.2008) (להלן: הלכת אלון), אין לקבל את טיעוני המערערת, שכן הוועדה הפעילה את שיקול דעתה הרפואי בהתאם להנחיות הפסיקה ונימקה את החלטתה כנדרש. בהלכת אלון נקבע כי יש להעדיף את בדיקת השמיעה שתוצאותיה מעידות על עמידה במבחן סף ירידת השמיעה הנדרש, על פני בדיקת השמיעה שתוצאותיה אינן מעידות על כך. אולם בעב"ל (ארצי) 414/09 רבאח חג'וג' – המוסד לביטוח לאומי, מיום 11.4.2010( צומצם יישום הכלל שנקבע בהלכת אלון רק למקרים שבהם בדיקות השמיעה הסותרות הן בעלות מהימנות דומה. כלומר: כאשר מדובר בשתי בדיקות המבוצעות על ידי מכוני שמיעה מוכרים ומהימנים יש להעדיף את בדיקת השמיעה המציגה נתוני שמיעה טובים יותר של המבוטח. בעניינה של המערער ת הסבירה הוועדה מדוע הבדיקה המאוחרת משנת 2017 עדיפה על בדיקת השמיעה המוקדמת משנת 2016 . קביעה זו של הוועדה נסמכת על המומחיות הרפואית שלה ואין מקום להתערב בה.

סוף דבר

14. משהבהירה הוועדה מדוע בדיקת השמיעה משנת 2017 עדיפה, היא עמדה בחובה שהוטלה עליה בפסק הדין המחזיר ומילאה אחר הוראותיו ו אין בטיעוני המערערת כדי להצביע על טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ולכן הערעור נדחה.

15. אין צו להוצאות.

16. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, י"ט חשוון תשפ"ב, (25 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: סבטלנה פיינגולד
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: