ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין Gibru Viorel נגד יובלים כח אדם בע"מ דניה סיבוס בע"מ :

22 אוקטובר 2021
לפני: סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק
נציג ציבור (עובדים) מר ברוך הראל
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסי אביבי

המערער:
Gibru Viorel
ע"י ב"כ: עו"ד אבי סרוסי

-
המשיבות:
1. יובלים כח אדם בע"מ 2. דניה סיבוס בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד תומר אופיר

בית הדין נתן החלטתו ביום 10.3.21 וקבע כי :

פסק דין

בית הדין נתן החלטתו ביום 10.3.21 וקבע כי :
"1. לאחר עיון בבקשה בתגובה לה, ומשעה שלא מדובר בכתב תביעה אשר אינו מגלה עילת תביעה אלא עסקינן במחלוקות עובדתיות אותן יש לברר, הבקשה לדחיית התביעה על הסף אשר כידוע סעד נדיר וחריג הוא, נדחית.
2. הבקשה להפקדת ערובה תועבר להחלטת רשמת בית הדין."
ביום 1.8.21 נתנה כבוד הרשמת מרב חבקין החלטתה בבקשת המשיבות להפקדת ערובה במסגרתה חייבה את המערער להפקיד סך כולל של 5,000 ש"ח בקופת בית הדין כערובה לתשלום הוצאות המשיבות. להלן עיקרי החלטתה:
"...יצוין כי תקנה 116 א לתקנות בית הדין הותקנה בחודש ספטמבר 2016, ועד למועד זה קבעה ההלכה הפסוקה, כי הכלל הוא שאין להורות על הטלת ערובה נוכח חשיבות זכות הגישה לערכאות בכל הנוגע לזכויות משפט העבודה המגן (ראו: ע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר - SAINT PETER IN GALLICANTU (6.7.2003)).
עם זאת, נקודת המוצא האמורה שונתה עם התיקון בתקנות, ועתה ויש לבחון כל מקרה לגופו. אין מניעה להחיל את העקרונות שקבע בית המשפט העליון לעניין הפעלת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, וכל זאת בהתאמה הנדרשת להליכים המנוהלים בבית דין זה ועל פי נסיבות כל עניין.
ומן הכלל אל הפרט:
מצאתי כי בהליך זה שילובן של מספר נסיבות מצדיק חיוב התובע להפקיד ערובה, כפי שאפרט להלן.
ראשית, התובע אינו מתגורר בישראל, לא נטען כי הוא בעל נכסים בישראל או בחו"ל ואף לא נמסרה כתובת מגורים בחו"ל.
שנית, התביעה הוגשה ללא ייפוי כוח כדין. לא ברור מה המקור הנורמטיבי מכוחו מוסמך עו"ד בישראל להחתים מרחוק מי ששוהה בחו"ל, ועל כן לכאורה אין רלבנטיות למסמך שהוגש לתיק ביום 9.2.21 (לעניין ייפוי כוח שנחתם מחוץ לישראל השווה: ברע (ארצי) 12900-11-16‏ ‏ גונן אביגדור נ' ‏ VADHER DEVA (13.2.17)).
שלישית, התביעה הוגשה לאחר שהתובע עזב את ישראל, אך האחרון לא טרח לציין זאת בתביעה הגם שעסקינן בנתון רלבנטי. בקשה לפטור מהתייצבות הוגשה זמן קצר מאד טרם דיון קדם משפט ונרשם בה כי התובע יצא מישראל ביום 23.10.20 מבלי ליידע את בא כוחו. ברם, לפי כתב ההגנה התובע יצא את ישראל ביום 23.10.19 ומדובר במסמך רשמי של רשות האוכלוסין וההגירה המציין זאת. עד עתה לא הוצג מטעם התובע מסמך המלמד אחרת. יש לתת תוקף מלא למסמך מרשות האוכלוסין לפיו העזיבה היא ביום 23.10.19 בטרם הגשת התביעה והמסקנה היא אפוא כי המצג אשר הוצג לבית הדין טרם דיון קדם משפט היה שגוי.
רביעית, ספק אם בנסיבות בהן תביעה מוגשת לאחר עזיבת התובע את ישראל ובהיעדר ייפוי כוח כדין יש הצדקה להמשך ההליך.
יש לקחת בחשבון את הנתונים שצוינו בין כלל השיקולים, שכן התנהלות התובע במסגרת ההליך היא שיקול רלבנטי, ובמקרה זה נפלו פגמים בהתנהלות הדיונית כפי שפירטתי.
חמישית, סיכויי התביעה בשלב הנוכחי נחזים להיות נמוכים עד קלושים מהסיבות שתפורטנה להלן: הוצגו תלושי שכר לפיהם שולמו מלוא הזכויות הסוציאליות והוצאות נסיעה. לא עלתה כל טענה בתביעה, כי הסכום הנקוב בתלושים אינו הסכום ששולם לתובע. על פי הרישום בתלושים מדובר בתשלום בהעברה בנקאית ולא נטען אחרת. ב"כ התובע אף טען בדיון קדם משפט, כי נדרש לברר עם התובע את השאלה אם קיבל זכויותיו על פי התלושים. ברם, עד למועד הגשת התגובה בעניין ערובה לא עשה כן. מטעם זה יש לראות את התובע כמי שלא הציג עילת תביעה ממשית בנוגע לאי תשלום זכויות סוציאליות. יצוין כי לגבי רכיב ההפרשות הפנסיוניות (לפיצויים ולתגמולים) ב"כ התובע הודה בדיון קדם משפט כי אין עוד טענה בעניין ונותר רק ההפרש להשלמת פיצויים מלאים.
לגבי רכיב שעות נוספות, אמנם התובע טען, כי תלושי השכר אינם משקפים את שעות העבודה בפועל אלא שהוצגו דוחות נוכחות ולכן הנטל לעניין זה מוטל במלואו על העובד. למעט טענה סתמית לא צורף לתביעה דבר שיש בו להצדיק הטלת ספק בדוחות הנוכחות. על פני הדברים קיימת הלימה בין דוחות הנוכחות לבין הרישומים בתלושי השכר ולא הוצג תחשיב מסודר של תלוש שכר ספציפי בהשוואה לדוח הנוכחות המצביע על הפרשים.
כמו כן, לא מצאתי בתביעה כל התייחסות ממשית לעניין פיטורים, שכן בפרק המתייחס לפיצויי פיטורים נטען בסתמיות כי קיימת זכות לפיצויים, ואף לא צוין כי התובע פוטר. רק בפרק המתייחס לרכיב הודעה מוקדמת נרשם כי התובע פוטר, וגם זאת מבלי לציין מועד פיטורים וזהות הגורם שפיטר את התובע. לכן בשלב זה, ונוכח העובדה, כי מדובר ברכיב שהוכחתו מוטלת לפתחו של התובע נראים סיכוייו נמוכים עד מאד.
לגבי רכיב ניכוי משכר שהוא הנושא בו מתמקדת תגובת התובע, נראה כי התובע מתעלם מהסכם העבודה עליו חתם המתיר קיזוז בגין דיור, הוצאות אחזקת בית וביטוח רפואי. על רקע זה יש לקרוא את האמור בכתב ההגנה אשר התובע מתייחס אליו כאל הכחשה סתמית. על כן, בשים לב להסכם העבודה מצאתי כי בשלב זה לנתבעת טענת הגנה טובה לכאורה וסיכויי התביעה נמוכים גם ברכיב זה.
כל האמור לגבי הערכת סיכויי ההליך בשלב זה הוא ברמה הלכאורית על פי המסמכים שמצויים בתיק.
לסיכום, שילוב הנסיבות של בעל דין שהוא תושב זר ללא כל נכס בישראל וללא כתובת ידועה בחו"ל, שהגיש תביעה ללא ייפוי כוח כדין ואשר סיכוייה נראים לכאורה נמוכים מאד מצדיק חיוב בערובה.
ודוק, היותו של התובע תושב במדינה החברה באמנת האג אינה מקנה לו חסינות מפני הטלת ערובה. הדין מונע הטלת ערובה על תובע שכזה רק מפאת היותו תושב זר, ברם ככל שקיימים טעמים נוספים לכך אזי הטלת ערובה אפשרית (ראו: רע"א 2795/10 עו"ד ד"ר גיא פיטוסי נ' מדינת ישראל (17.3.11)).
עוד אוסיף, כי בכל הנוגע לאחריות נתבעת 2 לתשלום הזכויות, הסיכויים נראים קלושים אף יותר. מדובר בהעסקה באמצעות תאגיד מורשה של עובד שהגיע לישראל במסגרת אשרת עבודה חוקית, וכל ההסדרים הנורמטיביים לעניין זה קובעים כי המעסיק הוא תאגיד כוח אדם בבניין (נתבעת 1). אין רלבנטיות לחקיקה שצוינה בתביעה בסעיף 5 א לתביעה ואין רלבנטיות לעובדה כי מנהלי נתבעת 2 פיקחו בפועל על התובע, שכן זהו מצב הדברים הרגיל בהעסקה מסוג זה. אין גם רלבנטיות ליתר הטענות בסעיף 5 לתביעה המבקשות לכאורה לבסס עובדתית ו/או משפטית אחריות לנתבעת 2 באשר טענות אלה מתעלמות מההסדר הנורמטיבי החל על העסקתו של התובע והן לקוחות ממסגרת משפטית שונה.
סוף דבר:
נוכח מסקנתי, כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה נותר לדון בגובה הערובה.
לאחר שנתתי דעתי מחד גיסא לזכות התובע לגישה לערכאות שהיא זכות יסוד, ומאידך גיסא לזכות הנתבעות שלא לצאת בחיסרון כיס, ועל מנת שיהא להן ביטחון - ולו חלקי - לכך שהוצאותיהן תשולמנה, מצאתי לנכון, ובשים לב לסכום עליו הועמדה התביעה, לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך של 2,500 ₪ לכל נתבעת (5,000 ₪ יחד לשתי הנתבעות). בקביעת סכום החיוב לקחתי בחשבון גם את עובדת הייצוג המשותף."
לאור הקביעות האמורות הוגש הערעור שבפנינו.
המערער טען במסגרת הערעור כי טעתה הרשמת בהחלטתה עת הורתה על הפקדת ערובה בשל הטעמים הבאים: החלת נורמה משפטית שגויה ביחס לעובדים ממדינות האמנה (האג), כאשר הרשמת קובעת קביעה נורמטיבית לפיה תקנה 116א, כשלעצמה, שינתה את נקודת המוצא כך שיש לבחון כל מקרה לגופו, קביעה שאין לה מקור נורמטיבי; ההחלטה לא עסקה במצבו הכלכלי של המערער וכבוד הרשמת לא נת נה דעתה לכך כי לא הוכח בכל דרך כי מצבו הכלכלי אינו שפיר; לא ניתן משקל להיותו של המערער עובד זר ומוחלש; מרבית הנימוקים ביסוד ההחלטה - תקינות ייפוי כוח, מועד הגשת התביעה, מועד הבקשה לפטור מהתייצבות, נימוקים שאינם רלוונטיי ם להחלטה על הפקדת ערובה, בפרט לאור העובדה שהבקשה לסילוק על הסף נדחתה; כמו כן שגתה כבוד הרשמת בניתוחה לעניין סיכויי ההצלחה בתיק.
המשיבות טענו מנגד, כי המערער לא הראה כל טעם או הצדקה להתערבות בהחלטה. אין מקום לטענת המערער כי ההחלטה ניתנה על בסיס נורמה משפטית שגויה כאשר כבוד הרשמת נתנה משקל בין היתר למכלול נסיבות לרבות מצג השווא של המערער, סיכויי התביעה, תקינות ייפוי הכוח, אי ציון עובדות רלוונטיות בתיק, אי דיוקים במצג העובדתי ופגמים בהתנהלות הדיונית. בנוסף, המערער הגיש תביעתו מבלי לבדוק את טענותיו וזהו אחד השיקולים, ולא היחיד, שהביאו את כבוד הרשמת לקבל החלטתה.

בהתאם להסכמת הצדדים ההליך התנהל על דרך של הגשת סיכומים בכתב מבלי שהתקיים דיון.

דיון והכרעה

הלכה פסוקה וידועה היא כי זכות הגישה לערכאות הינה זכות ה"נעלה" מזכות יסוד [ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ [15.7.97]). חרף האמור אין מדובר בזכות מוחלטת ויש לאזנה אל מול זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליך סרק ולחסרון כיס בעקבותיו.

אין חולק בין הצדדים כי התובע הינו תושב מולדובה, מדינה שהינה צד לאמנת האג, ועל כן התקנה הרלבנטית לבחינת בקשת המשיבות לקביעת ערובה הינה תקנה 116א(א) הקובעת כדלהלן:

"שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

משעה שהמערער הוא תושב מדינה שהינה צד לאמנת האג, בבוא בית הדין לבחון את הבקשה בנוגע להפקדת ערובה נקודת המוצא היא שמעמדו שווה למעמד תושב ישראל. בעניין אבו נאסר נקבעו הדברים הבאים בנוגע לתושבי ישראל:

"כשהתובע הוא תושב ישראל – ככלל לא תוטל על התובע חובת הפקדת ערובה, אלא במקרים החריגים והנדירים, בהם הנתבע, המבקש את הטלת הערובה, יוכיח כי התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה וכי לא יהיה לו מהיכן לגבות את הוצאותיו".
[ע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר – SAINT PETER IN GALLICANTU (6.7.03)].

תקנה 116א(א) אינה קובעת אמות מידה להחלתה אולם, אלו התוו על ידי בתי המשפט במרוצת השנים, כאשר לאחרונה בית הדין הארצי עמד על כלל השיקולים שעל בית המשפט לאזן ביניהם בהחלטה אם לחייב בעל דין בהפקדת ערובה:

"...בהחלטה אם לחייב בעל דין בהפקדת ערובה, על בית המשפט לאזן בין תכלית התקנה – הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה, וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעת סרק, ומנגד – להגן על זכות הגישה לערכאות, ולאפשר לתובעים לממש את זכויותיהם. במסגרת זו, יש ליתן משקל יחסי למיהות התובע ומצבו הכלכלי; למיהות הנתבע ומעמדו; לטיב השאלות שהתובענה מעלה; סיכויי התביעה ומורכבותה; שיהוי בהגשת התביעה, ככל שהיה; מקום מגוריו ומצבו הכלכלי של התובע; השלב בהליך שבו מוגשת הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה; תום ליבו של התובע; (עניין נעים; עניין ונצ'ין; רע"א 2310/10 ‏אבו קבע נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] (27.7.2010), בפסקאות 6-7; עניין פלונית, בפסקה 5; רע"א 3462/14 סארי גנאם נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות [פורסם בנבו] (17.9.2014)."
[ע"ע (ארצי) 2385-02-17 אחמד אבו מוחסן – קיבוץ בית הערבה (11.2.21)].

בהתאם להלכה הפסוקה יש לבחון את סיכויי התביעה בשלב מקדמי של ההליך בהיעדר ניתוח מעמיק של הראיות, אם כי שיקול זה אינו מצדיק לבדו חיוב בערובה, אלא במקרים שניתן להגדירם כהליכי סרק מובהקים. בנוסף, באשר למצב כלכלי נקבע כי כאשר אדם הינו תושב הארץ, על בית המשפט לנקוט זהירות יתרה בטרם הפעלת שיקול זה, שכן על שערי בית המשפט להיות פתוחים בפני כל מתדיין (רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין, (13.11.14)].

לאחר בחינת חומר הראיות וטענות הצדדים, איננו סבורים כי ניתן לקבוע בשלב זה כי מדובר בהליך סרק מובהק המצדיק הטלת ערובה על המערער. לטענת המערער הוא זכאי לזכ ויות סוציאליות שונות, בגין גמול שעות נוספות והפרשי שכר, פיצויי פיטורין וחלף הודעה מוקדמת, כאשר טענות אלו דורשות בירור עובדתי ומשפטי, בין היתר על ידי הוכחת הטענות במסגרת דיון הוכחות וכן הבאת ראיות במסגרת התצהירים. אנו ערים לעובדה כי בא כוח המערער טרם עדכן את בית הדין על אודות בירור הרכיבים אשר נטען על ידי המשיבות כי שולמו למערער, אך אין בעובדה זו לבדה כדי לתמוך בטענת המשיבות כי סיכויי התביעה קלושים הם.

נוסף על כך, ה מערער טען כי תלושי שכרו אינם משקפים את שעות עבודתו. עיון בדוחות הנוכחות שצורפו על ידי התובע לכתב תביעתו מלמ ד כי יש לבחון את מהימנותם מ שעה שהן בחודש 5/18 והן בחודש 11/18 הוצגו שני דו"חות נוכחות שונים, כאשר לא ניתן לדעת מי מה ם משקף את המציאות. נציין כי ביחס לחודש 11/18 אף אין הלימה בין השעות המתועדות בדו"חות לבין הנקוב בתלוש השכר. נוכח הדברים האמורים, ברי הדברים מצריכים קיום דיון אליו יכול התובע להתייצב לאור המרחק הגאוגרפי אשר אינו רב ולחלופין, ביכולתו להעיד באמצעות היוועדות חזותית על מנת לקיים בירור עובדתי ומשפטי בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

זאת ועוד. משכר התובע בוצעו ניכויים מדי חודש בחודשו, בעוד רכיב הניכוי אינו נהיר בהתאם לנדרש בדין, כאשר המשיבות במסגרת תגובתן ממאנות ליתן הסבר לטיב התשלומים שבגינם בוצע הניכוי האמור. לדידנו, אין די בהסכם העבודה בין הצדדים המתיר עריכת קיזוזים בגין דיור, הוצאות אחזקת בית וביטוח רפואי עד לרף מסוים, כדי להוכיח כי המשיבות או מי מהן נשאו בפועל בתשלומים האמורים באופן המצדיק קיזוזם. כך למשל, בנוגע לתשלום בגין דיור, אין בידנו נתונים האם המשיבות הן בעלות המגורים אותן העמידו לרשות העובד. על פי הסכם ההעסקה, רק במקרה שהמעסיק איננו הבעלים, הוא רשאי לנכות סכומים בגין דיור (כפוף להגבלת גובה הניכוי כפי שמורה הסכם ההעסקה). כמו כן, לא הוצג בפנינו כל מסמך שיש בו כדי להעיד כי אכן נערך ביטוח רפואי עבור המערער. מכל מקום, המשיבות לא העלו ולו נימוק קלוש שיש בו כדי לנמק את טיב התשלומים האמורים.

אשר למצבו הכלכלי של המערער: עברנו חוזר ושב על טיעוני המשיבות על מנת לנסות וללקט מידע באשר למצבו הכלכלי של המערער, אך מידע שכזה אינו בנמצא. לא נטען בשום שלב כי מצבו הכלכלי של התובע אינו שפיר וכי הוא לא יוכל לעמוד בהוצאות, ככל שאלו יושתו עליו. בעקבות כך, שיקול זה אשר מהווה שיקול בבחינת מכלול השיקולים לקביעת ערובה, לא נלקח בחשבון במסגרת החלטת הרשמת.

אמנם התובע אינו מתגורר בישראל וכן לא נטען כי הוא בעל נכסים בישראל ואף לא נמסרה כתובת מגורים בחו"ל אך במקרה שמדובר בתובע המתגורר במדינה שהינה צד לאמנת האג, הדין מונע הטלת ערובה רק מפאת היותו תושב זר [רע"א 2795/10 עו"ד ד"ר פיטוסי – מדינת ישראל (17.3.21)]. משלא מצאנו כי מדובר בהליך סרק, ומשלא נטען דבר באשר למצבו הכלכלי של המערער, אין די בדברים אלו כדי להטיל ערבות להבטחת הוצאות המשיבות.

נוסיף כי לא מצאנו ליתן משקל מכריע להתנהלות המערער במסגרת ההליך, ובכלל זאת למועד הגשת כתב התביעה, ייפוי הכוח והימצאותו של התובע בחו"ל. שיקולים אלו אינם נמנים לדידנו עם השיקולים המרכזיים אותם יש לבחון בשלב זה של ההליך ובמסגרת בקשה להפקדת ערובה.

לאור האמור, מצאנו לקבל את הערעור, שכן לדידנו אין להורות על קביעת ערובה בנסיבות אלו.

סוף דבר

דין הערעור להתקבל.

נוכח קבלת הערעור יישאו המשיבות בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ , אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, ט"ז חשוון תשפ"ב, (22 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציג עובדים מר ברוך הראל

רוית צדיק, שופטת,
סגנית נשיאה

נציג מעסיקים מר יוסי אביבי


מעורבים
תובע: Gibru Viorel
נתבע: יובלים כח אדם בע"מ דניה סיבוס בע"מ
שופט :
עורכי דין: