ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אסתר שושטרי נגד אסתר שושטרי :

בפני כבוד ה שופטת חוי טוקר

התובעת (המשיבה) :

אסתר שושטרי
על-ידי עו"ד אברהם שוורץ

נגד

הנתבעת (המבקשת) :
אסתר שושטרי
על-ידי עוה"ד שוש חן נחום

החלטה

במסגרת התובענה שבכותרת שהוגשה בסדר דין מקוצר עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בסך של 2,379,279 ₪, על יסוד כתב ערבות עליו חתמה הנתבעת מיום 19.12.16 לחיובי בנה כלפי התובעת (נספח 2 לכתב התביעה; להלן: "כתב הערבות").
התובעת הינה גרושתו של בן הנתבעת (להלן: "יגאל") וכלתה לשעבר של הנתבעת.
התובעת ויגאל התגרשו בחודש יולי 2013 בפני בית הדין הרבני בירושלים. הסכם הגירושין בין בני הזוג כולל גם הסכמות לעניין איזון המשאבים ופירוק השיתוף וקיבל תוקף של פסק דין ביום 1.8.13 (נספח 3 לכתב התביעה; להלן: "ההסכם הראשון").
יגאל הפר את ההסכם הראשון, בכך שלא שילם את המשכנתא בגין נכס ברח' קלונימוס, אשר לפי ההסכם הראשון הועבר לידיה של התובעת ויגאל התחייב לשלם את המשכנתא הרובצת על הנכס . לפיכך נקטה התובעת בהליך כנגד יגאל בבית המשפט למשפחה (תמ"ש 24326-07-16). במסגרת ההליך שנוהל בין בני הזוג בבית המשפט למשפחה הגיעו בני הזוג להסכם. בסעיף 2.2 להסכם פורט אופן תשלום המשכנתא על-ידי יגאל בשלושה תשלומים שפורטו באותו המקום . כן הוסכם בין הצדדים כי במועד החתימה על ההסכם ימונה כונס נכסים לנכס ברח' חיי עולם 18 בירושלים ששייך ליגאל . הוסכם כי כונס הנכסים לא יפעל למימוש הנכס ברח' חיי עולם אלא לאחר עשרה ימים מיום הפרה של יגאל את אחד התשלומים (נספח 1 לכתב התביעה; להלן: "ההסכם השני").
כחלק מתנאי ההסכם הוסכם כי הנתבעת, אמו של יגאל, תערוב לכל חיוביו של יגאל לפי ההסכם השני בהתאם לכתב הערבות שצורף כנספח א' להסכם השני.
הצדדים הביאו את ההסכם השני לאישורו של בית המשפט למשפחה, בפניו הצהירו הצדדים כי אמו של יגאל חתמה על כתב הערבות בפני עורך דין מנתניה שאישר את חתימתה. ביום 20.12.16 נתן בית המשפט תוקף של פסק דין להסכם שבין הצדדים (נספח 1 לכתב התביעה).
יגאל לא עמד בהתחייבויותיו שבהסכם השני לסילוק המשכנתא. הנכס ברח' חיי עולם מומש על-ידי כונס הנכסים, אך תמורת הנכס הועברה לנושים, בין היתר, גם לתובעת ולא היה בתמורת המכר של הנכס ברח' חיי עולם כדי לכסות את המשכנתא אותה התחייב יגאל לשלם בגין הנכס שברח' קלונימוס (בקשת הכונס בדבר חלוקת כספי תמורת המכר צורפה כנספח 7 להשלמת הטיעון מטעם התובעת) .
מכאן תובענת התובעת שהוגשה, כאמור, בסדר דין מקוצר, לחיוב הנתבעת לפי כתב הערבות בסכומי המשכנתא.
הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן. בבקשה טענה הנתבעת כי ערב אישור ההסכם בבית המשפט לענייני משפחה, ביום 19.12.2016, הנתבעת הוחתמה על כתב הערבות מבלי שקיבלה הסבר ולא הבינה על מה חתמה ולא ראתה את ההסכם השני ואף לא את הסכם הגירושין . כמו כן, נטען כי בשעה שהנתבעת חתמה על כתב הערבות התובעת טרם חתמה על ההסכם השני ולכן לפי סעיף 2 לחוק הערבות, תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק הערבות"), הערבות נעדרת תוקף משפטי מאחר ובמועד החתימה על הערבות לא היה חיוב בר תוקף .
הנתבעת טענה עוד כי הצדדים הפרו את החובה לנהוג בתום לב. לטענתה, הנתבעת לא ידעה על ההליכים המשפטיים שמתנהלים בין הצדדים ולא ידעה כי הסכום שיגאל צריך לפרוע זה המשכנתא בסך 1,300,000 ₪. כמו כן, הנתבעת לא נחשפה לעובדה כי ליגאל ישנם נושים רבים וחובות שונים. הנתבעת טענה עוד כי לא נודע לה דבר אישורו של ההסכם השני בבית המשפט למשפחה וההפרה על-ידי בנה (יגאל) .
לכך הוסיפה הנתבעת וטענה כי אין קורלציה בין יכולתה הכלכלית של הנתבעת להתחייבות עליה חתמה.
הנתבעת טענה גם לפגמים בניסוח כתב הערבות. כך למשל נטען כי בעוד שבכתב הערבות צוין כי מדובר בערבות אוואל נוסח כתב הערבות מנוסח כחיוב חוזי, שעה שנקבעה בו תניה כי על התובעת לפנות תחילה אל יגאל בדרישה לפרוע את החוב. הנתבעת טענה כי לא מוצו הליכי גביה מול יגאל לפי סעיף 27(2) לחוק הערבות. כן נטען כי מדובר בערב יחיד.
לגופו של עניין נטען כי ההסכם השני קבע שתי חלופות לביצועו. חלופה אחת היא שיגאל יפרע את המשכנתא על דירת התובעת בשלושה תשלומים לפי סעיף 2.2 להסכם השני. חלופה שנייה היא שהדירה שבבעלותו של יגאל ברח' חיי עולם תימכר באמצעות כונס נכסים וכך תיפרע המשכנתא.
הנתבעת טענה כי ההסכם השני קוים בכך שבוצעה החלופה השנייה. הצדדים פעלו בהתאם לאמור בהסכם ויגאל לא הערים קשיים בכל הנוגע למימוש דירתו, ולפיכך ההסכם בוצע ואין אפשרות לחייב את הנתבעת. העובדה שלא היה בתמורת הנכס ברח' חיי עולם כדי לכסות את המשכנתא אין בה כדי להקים חיוב של הנתבעת כלפי התובעת, שכן, בהסכם השני לא נקבע מה יהיה במידה ולא יהא די בתמורת מכר הדירה ברח' חיי עולם כדי לפרוע את המשכנתא. בהקשר זה נטען על-ידי הנתבעת כי חלק מתמורת המכר הועבר לתובעת.
בנוסף נטען לשיהוי ולכך שהחוב טרם התגבש שעה שבין בני הזוג מתנהלים הליכים ביחס לנכס נוסף והיה ויגאל יגיע במסגרתו להסדר עם התובעת ייתכן ויהיה בכך כדי לכסות גם את סכום המשכנתא.
התובעת בהשלמת הטיעון מטעמה חלקה על טענות הנתבעת. התובעת טענה כי יגאל חתם על ההסכם השני טרם חתימת הנתבעת על כתב הערבות, ואין באי החתימה על ההסכם השני על-ידי התובעת עובר לחתימה על כתב הערבות כדי לגרוע מתוקפו של ההסכם השני בעת החתימה על הערבות, שעה שהתובעת חתמה על ההסכם השני למחרת, ביום בו קיבל ההסכם השני תוקף של פסק דין. מכל מקום, נטען על-ידי התובעת כי ההסכם מחייב עם כריתתו גם אם לא נחתם. התובעת טענה כי הערבות הינה ערבות אוואל ובכתב הערבות גופו נקבע כי לא חלה על התובעת החובה למצות הליכים אל מול יגאל.
כן טענה התובעת כי את טענות הנתבעת ביחס לנסיבות חתימת הערבות עליה להפנות אל יגאל ו/או לעורך דינה, אך הנתבעת לא ביקשה לצרפם להליך ואף התנגדה לבקשת התובעת לזמן את עורך הדין שבפניו חתמה הנתבעת על כתב הערבות לעדות. מכל מקום, נטען כי הנתבעת אינה יכולה להישמע בכל טענה באשר לאי הידיעה ביחס להליכים המתנהלים שעה שבגוף כתב הערבות צוין כי ההסכם יובא לאישורו של בית המשפט. התובעת כפרה בטענת הנתבעת כי ההסכם השני קבע שתי חלופות ו כי מעת שהנכס ברח' חיי עולם מומש קוים ההסכם השני. התובעת הפנתה לשורה של החלטות אשר קבעו כי ההסכם השני אינו מבטל את ההסכם הראשון אלא ההסכם השני קיים כאמצעי לקיום ההסכם הראשון. התובעת גם הפנתה להחלטות שונות שניתנו בהליכים שבין בני הזוג, מהן ביקשה התובעת ללמד כי הערכאות שונות ראו בחיוב לפי ההסכם השני חיוב כספי (נספחים 4-5 להשלמת הטיעון מטעם התובעת).
התובעת טענה כי חלוקת כספי תמורת המכר של הנכס ברח' חיי עולם נעשתה בהתאם לחלוקה שנערכה על-ידי כונס הנכסים שהוגשה לאישורו של בית המשפט , ולפיה קיבלה התובעת את חלקה בסך של 517,726 ₪, אשר הועמדו סופו של יום על 617,726 ₪ בשל אי חיוב במס שבח. לטענת התובעת, תשלום זה אינו על חשבון כיסוי המשכנתא אלא על חשבון זכויותיה של התובעת בדירה ברח' חיי עולם שעה שההסכם הראשון בוטל על-ידי יגאל, ולחילופין כנגד חובות פסוקים של יגאל כלפי התובעת בגין מזונות וכד'.
הנתבעת בהשלמת הטיעון מטעמה חזרה על עיקרי טיעוניה בבקשת הרשות להתגונן.
הלכה פסוקה היא כי די לו למבקש רשות להתגונן אם יראה כי בפיו הגנה אפשרית, ולוּ בדוחק, נגד התביעה כדי שבית המשפט ייעתר לבקשתו, וכך נפסק:
"מטרתו של סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו, בין היתר: ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ [1], בעמ' 524; ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון [2], בעמ' 400; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (להלן – זוסמן [9]), בעמ' 675). לעניין זה די לו, למבקש רשות להתגונן מפני תביעה שהוגשה נגדו בהליך של סדר דין מקוצר, אם יראה כי בפיו הגנה אפשרית, ולו בדוחק, נגד התביעה כדי שבית-המשפט ייעתר לבקשתו, שכן גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית-המשפט, להבדיל ממי שהגנתו "הגנת בדים" (זוסמן [9], בעמ' 677-676). לשון אחרת, אם הראה הנתבע הגנה לכאורה, אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח להוכיח את הגנתו, ואין בודקים את טיב ראיותיו (ראו א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (להלן – גורן [10]), בעמ' 310). עם זאת אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו (ראו, בין היתר: ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ [3], בעמ' 722; בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [4], בעמ' 175; ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [5], בעמ' 70-69; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ [6], בעמ' 138)" (עא 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, (1.11.2004), פיסקה 6).

לא ניתן לומר כי לנתבעת הגנה טובה. טענותיה העובדתיות של הנתבעת לא הוכחו בבדל של ראיה. הנתבעת צירפה תצהיר מטעמה. במעמד חקירת הנתבעת בבית המשפט התברר כי לא ניתן לברר עמה את העובדות, כאשר הנתבעת השיבה "לא זוכרת". יצוין כי הנתבעת הינה בשנות ה- 80 המאוחרות לחייה ויש מקום לסברה כי מדובר בנסיבות הקשורות לגילה ולא למהימנותה. עם זאת, קיימים שני עדים רלוונטיים ביותר שלא הובאו לעדות על-ידי הנתבעת. האחד הוא בנה של הנתבעת יגאל שלפי הנטען בסעיף 48 לבקשת הרשות להתגונן הלך עמה לחתום על הערבות בפני עורך הדין , והשני הוא עורך הדין שבפניו נחתם כתב הערבות.
התובעת הגישה בקשה לזמן את עורך הדין לעדות, אך הנתבעת התנגדה (בקשה 12). טענת הנתבעת כי זימון העד לעדות חורג מגדרי הדיון בבקשת הרשות להתגונן התקבלה בהחלטה מיום 23.3.21.
זימון העדים אכן חורג מגדרי הדיון בבקשת רשות להתגונן, אך שעה שהנתבעת ידעה שלא יהיה בכוחה להעיד, היה עליה לתמוך טענותיה העובדתיות בתצהיר עד אחר.
זאת ועוד, ההסכם השני, אליו צורף כתב הערבות כנספח, אושר על-ידי בית המשפט. הנתבעת אמנם לא היתה צד לדיון, אך הצדדים הצהירו בפני בית המשפט כי הנתבעת חתמה על כתב הערבות וכי עורך דין אימת את חתימתה עליו (נספח 1 לכתב התביעה). לכך יש להוסיף את החזקה כי אדם מבין את תוכן המסמך עליו חותם.
גם טענת הנתבעת כי לא היתה מודעת לסכום ההתחייבות מוקשית, שעה שכתב הערבות מפנה להסכם השני וההסכם השני מפנה להסכם הראשון אשר בסעיף 10.2ג שבו צוין הסכום המדויק של המשכנתא על הנכס ברח' קלונימוס.
אין בידי לקבל את הטענה כי ההסכם השני קוים. ההסכם השני הינו חיוב יגאל לכסות את תשלומי המשכנתא הרובצת על הנכס ברח' קלונימוס, חיוב שהוא, כאמור, חיוב כספי קצוב. סעיפי ההסכם השני מתייחסים הן לחיוב עצמו והן לאופן תשלום החיוב על-ידי יגאל. דהיינו, שחיובו של יגאל כלפי התובעת שריר וקיים עד לקיום החיוב.
ההסכם השני נכנס לתוקפו עם כריתתו על-ידי הצדדים בדרך של גמירות דעת ומסוימות, ואין באי חתימת הצדדים עליו עובר לחתימה על כתב הערבות, כדי לגרוע מתוקפו בעת החתימה על כתב הערבות. יפים הדברים שבעתיים שעה שההסכם השני כבר נחתם אותה העת על-ידי יגאל, דהיינו, שהתקיים יסוד המסוימות וגמירות הדעת.
הטענה לפיה ערבותה של הנתבעת הינה ערבות לקיום חוזי ולא ערבות אוואל אף היא מוקשית, שכן, בגוף כתב הערבות עצמו נכתב ברחל בתך הקטנה כי התובעת אמנם תידרש להקדים ולפנות ליגאל אך ככל שהאחרון לא יקיים חיוביו בתוך 7 ימים, תוכל התובעת לפנות לנתבעת ללא חובת מיצוי הליכים. דברים אלה נאמרים מבלי להידרש בשלב זה לשאלה האם הנתבעת הינה בגדר ערב מוגן לנוכח סכום הערבות והגדרת ערב מוגן בסעיף 19 לחוק הערבות. בכתב הערבות גופו וויתרה הנתבעת על חובת הפנייה לחייב (יגאל) טרם פנייה אליה לתשלום החוב לפי סעיף 8 לחוק הערבות. נתתי דעתי לקיומה של החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל מיום 21.11.18 ממנה עולה לכאורה קביעה של רשמת ההוצאה לפועל כי מדובר בערבות לחיוב חוזי (תיק מס' 534706-09-18; נספח ז' לבקשה לרשות להתגונן). אולם, באותה החלטה נקבע על-ידי כבוד רשמת ההוצאה לפועל כי כלל הטענות ביחס לכתב הערבות ותוקפו צריכות להידון בבית המשפט ולא בפני רשם ההוצאה לפועל, ומכאן יש ללמוד כי הדברים נאמרו אגב ארחה. זאת, מבלי להידרש לשאלה האם קביעת רשמת ההוצאה לפועל, גם ככל שהיו בהכרעה לגוף המחלוקת, מחייבים בהליך זה.
במכלול האמור, כפי שצוין בפתח הדברים, הגנת הנתבעת אינה מן המשופרות. עם זאת, על-מנת שלא לחסום את דרכה של הנתבעת ולאחר ששקלתי גם את טענת הנתבעת ביחס לסכום שהתקבל בידי התובעת ממכירת הנכס ברח' חיי עולם , יש ליתן לנתבעת רשות להתגונן תוך התניית הרשות להתגונן בהפקדה כספית.
על כן, מתוקף סמכותי לפי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני מורה בזאת על התניית הרשות להתגונן, בהפקדת סך של 25,000 ₪ בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, לא יאוחר מיום 5.12.21.
הנתבעת תגיש לתיק בית המשפט הודעת עדכון בדבר ביצוע ההפקדה כאמור, תוך 3 ימים מיום ביצועה.
מובהר כי ככל שלא יופקד הסכום האמור בפרק הזמן שנקבע לעיל, בקשת הרשות להתגונן תידחה.
לאחר ביצוע ההפקדה כאמור בפרק הזמן שנקבע לכך, בקשות הרשות להתגונן והתצהיר שנלווה אליה ייראו ככתב הגנה ותינתנה הוראות ביחס להמשך בירור התובענה.
לאור סיכויי התובענה כמפורט לעיל ולאור הצהרת הנתבעת בפרק ט' לבקשה לרשות להתגונן כי כלל נכסיה אינם מגיעים לשווי הערבות, הצו מיום 20.6.21 האוסר על כל דיספוזיציה בזכויות הנתבעת בנכס מקרקעין הידוע כגוש 3274 חלקה 112 תת חלקה 3, יעמוד על כנו עד להכרעה בתובענה שבכותרת.
לעיוני ביום 6.12.21.
ניתנה היום, ט"ו חשוון תשפ"ב, 21 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אסתר שושטרי
נתבע: אסתר שושטרי
שופט :
עורכי דין: