ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליהו עטר נגד שופרסל בע"מ :

בקשות מס' 43 ו־44
לפני כבוד השופט דורון חסדאי

המבקשים

  1. אליהו עטר
  2. גלעד חן
  3. לירן מילר

ע"י ב"כ עו"ד רם גורודיסקי

נגד

המשיבות
1. שופרסל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ירון רייטר
2. יינות ביתן בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד קובי בר-און
3. כל בו חצי חינם בע"מ
4. ויקטורי רשת סופרמרקטים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד נופר טל
5. יוחננוף רשתות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יהודה רסלר
6. טיב טעם רשתות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עמרם גולן

החלטה

רקע כללי בתמצית
בגדרי ההחלטה מיום 9.8.20 נקבע כי שמורה למשיבות הזכות להמציא עמדתן באשר לכוונת בית המשפט לפנות ולקבל את עמדת המאסדר לגבי המחלוקת מושא הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.
המשיבה 1 (להלן: " שופרסל") הגישה ביום 15.9.20 עמדתה בסוגיה. לשיטתה בתמצית, חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו –2006 (להלן: "החוק") הקנה מעמד מיוחד לשלושה מאסדרים ספצפיים שהוגדרו בחוק כ"רשות ציבורית" לנקוט פעולות במסגרת ההליך הייצוגי (ר' סעיף 5). לדבריה, שלושת המאסדרים אינם רלוונטיים לטענות בהן עוסקת בקשת האישור – מכירת פירות וירקות באריזות פלסטיק מבלי לנכות את משקל האריזה (ר' סעיף 6).
עוד נטען כי תקנות תובענות ייצוגיות, התשע"א–2010 (להלן: "התקנות") מזכירות מאסדרים ספציפיים שונים, ביניהם גם הממונה על הגנת הצרכן, כמי שיש ליידע אותם בשלבים שונים של ההליך, אך תפקידם פאסיבי בלבד (ר' סעיף 7). לשיטת שופרסל, אין בחוק ובתקנות מקור חוקי המאפשר לבית המשפט לפנות למאסדר בכלל ולממונה על הגנת הצרכן בפרט על מנת שיביע עמדה בהליך מושא בקשת האישור (ר' סעיף 8).
כן נטען כי הדבר נכון לא רק בהליכים ייצוגיים, ואין בדין כל מקור חוקי המאפשר לבית המשפט " לקבל יעוץ משפטי בכל הליך מכל סוג שהוא. נהפוך הוא: הדין אוסר על בית המשפט לקבל יעוץ משפטי כאמור" (ר' בהרחבה סעיף 9).
לחלופין, לטענת שופרסל גם לו הייתה סמכות לפנות מאסדר, מן הראוי שזו תוגבל לשאלות הנוגעות להנחיותיו בלבד. בית המשפט הופנה לרע"א 1534/16 שפירא בר אור נ' לאומי קארד (פורסם בנבו, 14.4.16) ולבר"ע 9778/16 זליגמן נ' הפניקס (פורסם בנבו, 31.5.18)) תוך הדגשה שבשתי פרשות אלה הפנייה למאסדר נגעה באופן ספציפי לחוזר או להנחיות שהם עצמם פרסמו, והמאסדרים לא נדרשו להביע עמדה כללית בסוגיות המתעוררות בהליך ולא נדרשו לפרש נכונה חוק או תקנות. שופרסל מדגישה כי בענייננו אין כל הנחיה או נוהל שפרסם המאסדר ושאותם יש להבהיר (ר' בהרחבה סעיפים 10 –13).
המשיבה 2 (להלן: " יינות ביתן") הודיעה ביום 15.9.20 כי היא מצטרפת לעמדת שופרסל על נימוקיה.
המבקשים בתגובתם טענו בין היתר ובתמצית כי לבית המשפט קיימת סמכות לפנות למאסדר, וזאת בהתאם לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש]. לדבריהם, ובמיוחד בעניינה של שופרסל, קיים קושי עובדתי הנובע מטענתה כי היא מפחיתה את המשקל המוצג לצרכן לאחר שהמוצר הארוז מונח על המאזניים האלקטרוניים ומתקזז משקל אריזת הפלסטיק. לדבריהם אין כל עדות לפעולת הפחתה זו, דהיינו שופרסל מתערבת בתהליך השקילה של המוצרים מבלי שהתערבות זו תצוין בחשבונית ותהא שקופה בפני הצרכן. לשיטת המבקשים, פרקטיקה זו של שופרסל, שלכאורה פסולה, היא עניין לפיקוחם והנחייתם של הגורמים המאסדרים. לדבריהם פנייה ליועמ"ש היא כדין, מוצדקת ומועילה (ר' סעיפים 1 –4).
שופרסל בתשובתה טענה בין היתר ובתמצית כי אין בתגובת המבקשים כל התייחסות לטענתה באשר לאפשרות פנייה למאסדר, וכל שנטען על ידי המבקשים הוא כי קיים מקור חוקי לפנות ליועמ"ש על מנת שיתייצב בהליך, דהיינו המבקשים מסכימים עם עמדתה כי אין מקור חוקי המאפשר לבית המשפט לפנות למאסדר בכלל ולממונה על הגנת הצרכן בפרט, על מנת שיביע דעתו בקשר לבקשה לאישור התובענה כייצוגית. עוד נטען כי בשים לב לעובדה כי בהחלטת בית המשפט נאמר כי בכוונתו לפנות למאסדר ולא ליועמ"ש, הרי שאין הפקודה המוזכרת בסעיף 1 לתשובת המבקשים רלוונטית והמבקשים אף לא הראו כיצד מתקיימים התנאים הקבועים בה להתייצבות היועמ"ש.
בהתייחס לאמור בסעיף 2 לתגובת המבקשים, לעניין קיומו של קושי עובדתי הנובע מהפחתת משקל האריזה לאחר שזו מונחת על גבי המשקל, טוענת שופרסל כי המדובר בהרחבת חזית פסולה, הודאת בעל דין מצד המבקשים כי היא אכן מנכה את משקל האריזה ובטענה המייחסת לה "התנהלות פסולה" ללא פירוט מדוע.
ביום 18.7.21 התקיימה ישיבת קדם משפט בגדרה אף השלימו הצדדים טיעונם בקשר עם השאלה שבמחלוקת, כמפורט בעמודים 7–9 לפרוטוקול, וזאת על רקע פסק דינו של בית המשפט העליון שפורסם ביום 4.7.21 בדנ"א 4960/18 זליגמן ואח' נ' הפניקס ואח' (ר' גם ההחלטה מיום 4.1.21).

המסגרת הנורמטיבית
בדנ"א 4960/18 זליגמן ואח' נ' הפניקס ואח' (פורסם בנבו, 4.7.21) הותיר בית המשפט (כבוד השופט ח' מלצר) ב"צריך עיון" את השאלה 'מהו מקור הסמכות המקנה לבית המשפט אפשרות לפנות לקבלת עמדת המאסדר', בקובעו בין היתר כי:
בטרם אפנה לבירור מעמדה הפרשני של חוות דעת של רשות רגולטורית הנדרשת להגיש לבית המשפט את עמדתה, אעיר כי קיימת חוסר-בהירות בשאלה מהו בכלל מקור הסמכות המקנה לבית המשפט את האפשרות להורות לאותו גורם שלטוני להתייצב בפניו ולהציג את עמדתו (עיינו: חאלד כבוב, רעות אברהם-גדליה ונדב קליין "המאסדר כידידו של בית המשפט" (טרם פורסם; אמור לראות אור בשנת 2021; להלן: כבוב, אברהם-גדליה וקליין); מתן גוטמן "התקדים המסוכן של פרשת זליגמן – מתחם הפרשנות הסבירה ואימוצה של הלכת Chevron במשפט הישראלי" ICON-S-IL Blog 12.06.2018)).
ניתן לחשוב על דברי חקיקה שונים שיש בהם כדי להקנות במשתמע סמכות כאמור (ראו בהקשר זה: כבוב, אברהם-גדליה וקליין, בעמ' 38-27), אולם דומה כי היעדרה של סמכות מפורשת כאמור, ייתכן והיא אף מונעת מהרשויות הרגולטוריות עצמן לפתח מנגנון סדור של גיבוש עמדה ביחס לפניות שכאלו.
בעמדת היועץ המשפטי לממשלה שהוגשה בהליך זה, לא פורט:
האם קיימות הנחיות כלליות המתוות את דרך העבודה (שעשויה, כמובן, להשתנות ממקרה למקרה), במסגרתה מתגבשת עמדתה של הרשות הרגולטורית בפני בתי המשפט;
הגורמים שאישורם נדרש לצורך הגשת חוות דעת ותפקידם, וכן הנפקות שיש לה לגבי פעילותה של אותה רשות מכאן ולהבא (בין אם זו מתקבלת במסגרת הסכסוך הפרטני, ובין אם זו נדחית).
לצד האמור – בענייננו, אין צורך להידרש לסוגיה הנ"ל ולהכריע בה כאן, שכן היא לא נדונה בפסק הדין (ראו: פיסקה 29 שם), וממילא הכרעה בה גם לא נדרשת בפנינו בגדר הדיון הנוסף (שם, פסקאות 44–45).

(ר' גם רע"א 1534/16 שפירא בר אור נ' לאומי קארד (פורסם בנבו, 14.4.16), פסקה 6 סיפה).
ברע"א 7600/19 רחל רז בירון-ביטון נ' גוטקס מותגים (פורסם בנבו, 30.12.19), נפסק בין היתר כי:
כידוע, פנייה למאסדר לצורך קבלת עמדתו במחלוקות שמתעוררות אגב הליך ייצוגי היא פרקטיקה מקובלת בקרב הערכאות הדיוניות, ולא בכדי. כפי שצוין בעניין זליגמן, למאסדר ידע מקצועי מובהק ומומחיות מיוחדת בתחומו; ובכל הנוגע לעמדת המאסדר ביחס לפרשנות הנחיותיו שלו, נקבע כי ההנחה היא "שעמדתו הפרשנית תוביל להגשמה מיטבית של מדיניותו ותפעל לטובת האינטרס הציבורי שעליו הוא אמון" (שם, בפסקה 37(ב)). עם זאת, אין ולא יכול להיות חולק על כך שבית המשפט הוא האמון על פרשנותם של דברי חקיקה והסדרים נורמטיביים אחרים, וברי כי לא בהכרח יקבל את עמדתו הפרשנית של המאסדר בבחינת "כזה ראה וקדש". נוסף על כך, לא פעם נדרש בית המשפט במסגרת ההליך הייצוגי לנקוט עמדה ביקורתית כלפי פעולת האסדרה בשוק מסוים, שאז "תפקידו הביקורתי של בית המשפט כלפי המאסדר מצדיק עמדה מסויגת יותר ופיקוחית ביחס לאימוץ עמדתו הפרשנית" (עניין זליגמן, בפסקה 38(ב)). מכל מקום, וכפי שהוברר בעניין זליגמן, בוודאי שאין מקום "להאצלה מוחלטת" של הפרשנות המשפטית למאסדר; וממילא אין הערכאה הדיונית נדרשת לקבל את עמדת המאסדר בכל הליך שבו מתעוררת שאלה משפטית של פרשנות דבר חקיקה או של הסדר נורמטיבי אחר. יש לציין כי בשלב זה תלויה ועומדת בבית המשפט העליון בקשה לדיון נוסף בהלכה שנפסקה בעניין זליגמן (דנ"א 4960/18) [פורסם בנבו] ואולם אין באמור כדי להטיל ספק ביחס לשיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית בדבר עצם קבלת עמדתו של המאסדר בסוגיות שבמחלוקת (שם, פסקה 6 סיפה).

(ר' גם ת"צ (ת"א) 34138-07-19 קמיל נ' דן חברה לתחבורה (פורסם בנבו, 11.4.21), פסקאות 15–18).
בפרשת קמיל לעיל אף נפסק בין היתר כי "...ראוי לתת את הדעת לעמדת בית המשפט העליון באשר למשקל שיש לתת לאופן שבו מפרשות רשויות מנהליות את דברי החקיקה (או חקיקת המשנה) שאותן הן מיישמות (ר' עניין זליגמן), זאת, מאחר שהרשות נתפסת כמי שמכירה את אופן ישום החוק בשטח והפרשנות שהיא מעניקה לו יוצרת ציפייה והסתמכות בקרב האזרחים (עע"מ 8814/17 דן נ' עיריית תל אביב יפו (פורסם בנבו, 26.5.2019)" (שם, פסקה 19). דברים אלה מקובלים עליי ונכונים בענייננו.
במאמרם של סגן הנשיא, השופט ח' כבוב, העוזרת המשפטית עו"ד רעות אברהם–גדליה ומר נדב קליין, מתמחה לשעבר, "המאסדר ידידו של בית המשפט- שאלת סמכותו של בית המשפט להורות על קבלת עמדת המאסדר" (טרם פורסם, מצוי בשלבים סופיים של עריכה), התייחסו המחברים המלומדים באורח מפורט ויסודי לשאלת מקור סמכותו של בית המשפט לפנות למאסדר לצורך קבלת עמדתו.
בפתח מאמרם מציינים המחברים המלומדים כי "הפרקטיקה של פנייה לקבלת עמדת המאסדר לצורך קבלת עמדתו, היא פרקטיקה נוהגת ומקובלת. בשנים האחרונות אף הלך והתגבר השימוש בפרקטיקה זו, כנוהג מקובל בתביעות בנושאים הנשלטים על ידי מאסדרים בולטים המצויים במטריה המשפטית" המחברים המלומדים מדגישים כי ענייננו אינו במקרה בו מאסדר פונה מיוזמתו לבית המשפט "...אלא במקרה בו התבקשה עמדת המאסדר, כגורם אובייקטיבי מקצועי, כבעל מומחיות בתחום או בעל ידע מעשי הרלוונטי להליך..." (ר' עמוד 3 באמצע ולמטה והע"ש 6).
בהמשך המאמר מציינים מחבריו כי "...למען שלמות התמונה נוסיף, כי לאחר פסק הדין בערעור זליגמן ניתנו מספר החלטות נוספות על ידי בית המשפט העליון אשר ביקשו להתייחס למימד תפקידו וסמכותו של האסדר שעלה בעניין זליגמן תוך מטרה להבהיר ולחדד פסיקה זו. בתוך כך בואר לא אחת, כי בית המשפט הוא הפרשן להוראות החוק ואינו מחויב לכל עמדה המוצגת לפניו במסגרתו של הליך משפטי – כאשר הנחת היסוד המובלעת, שלא נדונה בהרחבה, היא כי אין מחלוקת לעניין סמכותו של בית המשפט לקבל את עמדת המאסדר ". הקורא הופנה בין היתר לפרשת בירון-ביטון לעיל (ר' עמודים 5–6).
בסופו של דיון מעמיק בסוגית "מקורות סמכות בית המשפט להורות על מתן עמדת המאסדר", תוך הצגת כלל הדעות והגישות (ר' עמודים 29–54), מסכמים המחברים המלומדים ומפרטים את דעתם לפיה " ...הוכרה סמכותו של בית המשפט להרחיב בכפוף לשיקול דעתו וככל הנדרש את התמונה המונחת לפניו בטרם יידרש להכריע במחלוקת בין הצדדים. כך לבית המשפט נתונה הסמכות להורות על קבלת עמדת המאסדר הרלוונטי, וזאת בשים לב למקצועיות המאסדר בתחומו, כמו גם לאחריותו לשמירה על האינטרס הציבורי – אינטרס רחב, אשר על בית המשפט מוטלת החובה להתחשב אף בו, עת הוא מבקש להכריע בסכסוך המונח לפניו... בהתאם לכך ביקשנו בפרק זה לבחון תחילה את הגישות השונות בפסיקה אשר לעצם הפנייה למאסדר – ומסקנתנו כאמור היא כי במסגרת הכלים הדרושים לבית המשפט לצורך עשיית משפט צדק, חתירה לחקר האמת והכרעה ראויה וצודקת בסכסוך המובא לפני בית המשפט, סמכות זו קיימת" (ר' עמוד 54 למעלה ובאמצע ).
המחברים המלומדים מייחדים פרק נפרד לשאלה "מתי ראוי להורות על קבלת עמדת המאסדר" (ר' בהרחבה עמודים 54–57 למאמר). לשיטתם מקור הסמכות המשמעותי והדומה ממנו ניתן ללמוד על המבחנים שראוי להחיל הוא מוסד "ידיד בית המשפט". מוצע במאמר כי בחינת השאלה האם יש מקום לבקש את עמדת המאסדר תעשה באמצעות " מבחן התרומה הממשית להליך" ובשינויים המחויבים ובפרט "...החלת נקודת המוצא לפיה מדובר בגורם אובייקטיבי ומקצועי בתחומו, שאין לו עניין בהליך הקונקרטי".
בסיכום מאמרם מציינים המחברים המלומדים בין היתר כי פנייה לקבלת עמדת מאסדר היא בבחינת "...פרקטיקה מקובלת ושכיחה במגוון רב של תחומים במשפט האזרחי... מהסדרים שונים אלו למדנו כי סמכותו של בית המשפט לעניין קבלת עמדת המאסדר אינה מוגבלת לסוג הליך מסוים; וכן כי תכלית קיומה של סמכות זו היא לאפשר לבית המשפט לקבל תמונה מלאה ושלמה יותר, בפרט במקרים בהם קיים ספק האם די בזו שנפרסה על ידי הצדדים".
עוד מטעימים המחברים המלומדים כי לאחר שביססו את דבר קיומה של אותה " סמכות על", פנו הם לבחון ה אם ראוי לעשות כן ואימתי ואגב היקש מהמבחנים שנקבעו לעניין מוסד "ידיד בית משפט", מציעים הם לבחון מספר שאלות:
האם לפניו שאלה עקרונית החורגת מנסיבות הסכסוך הנקודתי המונח לפניו.
האם קבלת עמדת המאסדר תוכל לסייע להעמקת הדיון והבהרתו במידה הנדרשת לצורך הכרעת בית המשפט בהליך (ר' גם הערתם בתחתית העמוד לעניין הרחבת המבחן השני כעמדת המלומד שי פרבר במאמרו, שם הע"ש 207).
האם אין בקבלת עמדת המאסדר כדי להכביד באופן ממשי על ניהול ההליך.
(שם, בעמוד 57 למטה וב עמוד 58).
בת"צ (חי') 1048-12-14 ברנוב נ' מעיינות אתא בע"מ (פורסם בנבו, 22.3.15) נקבע בין היתר כי יש להורות על קבלת עמדת הרגולטור שכן רצוי וראוי שכלל הנתונים הרלוונטיים יהיו מונחים בפני בית המשפט בעת מתן פסיקתו.
השופט (בדימ ') עמירם בנימיני במאמרו "יש לנו על מי להישען" ( פורסם בכתב העת עורך הדין 23, 68–70 (2014)) הביע דעתו כי יש בקבלת עמדת הרגולטור על מנת להקהות את סוגיית 'בעיית הנציג' שקיימת בדיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, שכן הוא זה שבקיא בסוגיות הנדונות בתובענה והוא גם מייצג את חברי הקבוצה בצורה הראויה ביותר (ר' גם החלטתו בת"צ (ת"א) 2133/09 גמזו נ' פלאפון תקשורת (פורסם בנבו, 10.11.11).

דיון והכרעה
לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום לפנות ולבקש את עמדת המאסדר במחלוקת מושא בקשת האישור שבפניי.
מהאסמכתאות שצוינו מעלה עולה ברורות כי לבית המשפט נתונה הסמכות לפנות למאסדר ולבקש את עמדתו במחלוקת שהובאה בפניו.

בקשת האישור ותשובות המשיבות על קצה המזלג
בלב בקשת האישור טענת המבקשים כי המשיבות נוהגות באופן פסול שעה שהן כוללות במשקל הפירות/ירקות לחיוב גם את משקל אריזת הפלסטיק בה הם ארוזים, כך שהלקוח משלם עבור אריזות הפלסטיק את המשקל לקילוגרם המחויב בגין הפרי/הירק.
המשיבה 1 טענה בין היתר ובתמצית באשר לטענה לעניין אי־הפחתת מחיר האריזה כי כאשר היא מוכרת פירות המוצגים והמיועדים למכירה בקופסאות פלסטיק, שמחיר ם נקבע על פי משקל , היא מפחיתה את משקל האריזה. הניכוי נעשה בעת עריכת החשבון , כאשר נפתח לקופאי, באופן אוטומטי, מסך בו הוא צריך לבחור כיצד הפר י ארוז. לאחר שהקופאי בוחר בקופסה, מנוכה אוטומטית משקל הקופסה .
המשיבה 2 טענה בין היתר ובתמצית כי הנחת היסוד, לפיה היא מחויבת לספק ללקוח ללא כל תמורה את אריזות הפלסטיק, היא הנחה שגויה. נטען כי המדובר באריזות המיועדות לאחסון ותצוגה. מהסרטונים גם עולה כי לקוחות יה אורזים את הפירות האמורים לתוך שקיות ניילון. באם היה מדובר באריזות לאיסוף ירקות, הרי שה ן היו מונחות לצד הירקות והפירות. עוד נטען כי יותר סביר שלקוח אשר מעוניין בכמות קטנה של פירות יעדיף שקית ניילון על פני אותן אריזות.
עוד נטען כי העובדה שללקוחות המשיבה 2 קיימת האפשרות שלא לשלם עבור האריזות האמורות, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת כי כאשר הם מגיעים לקופאי לשקילה את הפירות והירקות כשהם ארוזים הרי שהאריזות נשקלות יחד עם המוצר.
המשיבות 3–4 בתשובתן טענו בין היתר ובתמצית כי המדובר בבקשה העוסקת ב"זוטי דברים". לדבריה, המבקשים בעצמם טוענים כי הם רוכשים את אריזת הפלסטיק משום שהדבר מקל על אחסנת הפירות במקרר ומכאן שהם בוחרים לרכוש את אריזות הפלסטיק על פני שקית הניילון ולכן לא נגרם להם כל נזק. עוד טענו המשיבות כי בניגוד לנטען בבקשה, מרבית מהמוצרים המוזכרים בבקשת האישור מוצגים בתפזורת ולא בתוך האריזות. המשיבות , שמקבלות חלק מהמוצרים באריזות, מציבות חלק מהאריזות במקומות מסוימים בחנות. בפני הצרכן עומדת הבחירה האם לרכוש את המוצר ארוז או בשקית, כאשר לטענתן הצרכנים מודעים לעובדה כי שקית הניילון או אריזת הפלסטיק ישקלו עם המוצר.
המשיבה 4 ייחדה בתשובתה פרק נושא הכותרת "משמעותה של העדר אכיפה רגולטורית", במסגרתו טענה בין היתר ובתמצית כי אם אכן הדין הופר בצורה כה מובהקת על ידי כלל הגורמים הפועלים בשוק, "קל היה להוכיח את ההפרה ולפיכך חזקה שהרגולטור היה אוכף אותה מבלי להשקיע משאבים מיוחדים. אלא שהרגולטור לא עשה כן והדבר מלמד כי אין לקבל את טענות המבקשים בנסיבות הללו" (שם, סעיף 17). עוד ציינה המשיבה כי מיום 1.1.15, עת ניתנה לרגולטור האפשרות להטיל עיצומים כספיים, בוצעו עשרות ביקורות בסניפיה ו"ראה איזה פלא, באף אחת מהביקורות לא טען הרגולטור כי בשקילת אריזות הפלסטיק בעת מכירת פירות וירקות בתפזורת... יש משום הטעיה או הפרה של החוק" (שם, סעיפים 19–20). לשיטת המשיבה, העובדה כי כל השוק נוהג באופן דומה מלמדת כי "לכל הפחות קיימת אי בהירות בנושא ובמקרה כזה, לא יתכן להחיל פרשנות המנוגדת למצג שניתן על ידי הרגולטור באופן רטרואקטיבי" (שם, סעיף 21).
עוד נתבקש בית המשפט ליתן דעתו לעובדות שפורטו בסעיף 25 לתשובת המשיבה, לרבות על "הסתמכותן הלגיטימית של המשיבות על עמדת הרגולטור, שכן העדר אכיפה לסוגיה הספציפית הזו, מקום בו הייתה אכיפה של הוראות אחרות, מעידה על עמדת הרגולטור" (שם, סעיף 25.3) (ר' בהרחבה פרק ב לתשובת המשיבה 4).
המשיבה 6 בתשובתה טענה בין היתר ובתמצית כי במחלקת הפירות והירקות בסניפיה קיימות כמה צורות תצוגה – תפזורת, מיכלי תצוגה פתוחים. לעניין מיכלי התצוגה הפתוחים אין מדובר במארזי מכירה, אין כוונה כי הלקוח ייקח אותם כאשר הוא רוכש את המוצרים, וכל מטרתם היא הצגה יפה ומוקפדת של המוצרים. לדבריה, באשר לרכישת המוצרים באריזות פתוחות הרי שאין כל מניעה להעבירם לשקית פלסטיק, שהיא חסרת משקל בפועל, מבלי לפגוע בפירות/ירקות. זכותו של המבקש לרכוש את המוצרים באריזה כפי שיבחר, אך המכלים בהם בחר מיועדים לתצוגה ולא לרכישה, כך שהמחשב לא מזהה אותם כאריזה שיש להפחית את משקלה לצורך התשלום .
למקרא כתבי הטענות עולה לכאורה כי ענייננו בשאלה עקרונית החורגת מהסכסוך הנקודתי מושא הבקשה לאישור כאן, והוא נוגע לסוגיית אריזות פלסטיק [מהסוג בו מדובר בבקשה זו] בהן נארזים מוצרי מזון שונים, ובשאלה האם יש מקום לנכות את משקלן אותן אריזות.
נראה כי בנסיבות העניין, קבלת עמדת המאסדר – ובמיוחד אף על רקע טיעוני המשיבה 4, כפי שהובאו בתמצית לעיל – תוכל לסייע בהעמקת הדיון והבהרת המחלוק ות אשר הובאו להכרעת בית המשפט בגדרי בקשת האישור דנן.
להבדיל מדעתן של חלק מהמשיבות, סבורני כי בקבלת עמדת המאסדר לא יהיה כדי להכביד באופן ממשי על ניהול ההליך, נהפוך הוא – יכול והדבר יביא לייעולו ולקיצורו.

סוף דבר
בפרשת בירון-ביטון לעיל שנה בית המשפט על ההלכה המושרשת לפיה "...לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בסוגיות שעניינן בסדרי דין; ומשכך ערכאת הערעור תתערב בסוגיות דיוניות במקרים נדירים, שבהם ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת למי מהצדדים עיוות דין (ראו: רע"א 4289/19 ליבוביץ נ' הוט מובייל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 8 (17.12.2019); רע"א 9519/17 מיקרוסופט ישראל בע"מ נ' גורודיש, [פורסם בנבו] פסקה 10 והאסמכתאות שם (7.7.2019)). הלכה זו כוחה יפה כשמדובר בהחלטות בנושאים כדוגמת גילוי ועיון במסמכים ותיקון כתבי טענות, כאמור באיזכורים המובאים לעיל, והיא שרירה וקיימת גם בענייננו – כאשר עסקינן בהחלטה בבקשה לקבלת עמדת המאסדר בנושא בקשת האישור" (שם, פסקה 6 רישה).
למען הסר ספק תודגש אף ההלכה לפיה בית המשפט " הוא האמון על פרשנותם של הסדרים נורמטיביים ואין באפשרותו להתפרק מסמכותו זו בדרך של האצלתה לידי המאסדר"
(ר' פרשת בירון-ביטון, פסקה 6; רע"א 1850/19 לרנר נ' די.בי.אס שירותי לווין (פורסם בנבו, 7.1.20), פסקה 11 סיפה)). מכאן נובע שבית המשפט אינו מחויב לקבל את עמדת המאסדר לכשתוגש, ובחינת עמדתו ומשקלה יעשו בהתאם למבחנים שהותוו בין היתר בדנ"א זליגמן לעיל.
אשר על כן ובהינתן כל האמור מצאתי לדחות את התנגדות המשיבות ולפנות לקבלת עמדת המאסדר במחלוקת.
אין צו להוצאות.
הפנייה למאסדר תיעשה בגדרי החלטה נפרדת.

ניתנה היום, י"א חשוון תשפ"ב, 17 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אליהו עטר
נתבע: שופרסל בע"מ
שופט :
עורכי דין: