ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חיים יואבי רבינוביץ נגד עזרא אברהם :

לפני כבוד השופטת י. שבח, סג"נ

מבקש

חיים יואבי רבינוביץ
ע"י ב"כ עוה"ד יחיאל וינרוט, שמואל הקר ויהודה רוזנגרטן

נגד

משיב

עזרא אברהם
ע"י ב"כ עוה"ד רן שפרינצק ועמיחי וסרטיל

פסק דין

עתירה לביטול פסק בוררות שניתן ביום 09.05.2021 ע"י הבורר רו"ח מיקי בלומנטל בסכסוך שבין שני רואי חשבון השותפים במשרד ראיית חשבון מאז שנת 2008.

1. השותפות בין המבקש למשיב, שני רואי חשבון, עוגנה בהסכם שותפות מיום 30.03.2008 (להלן - ההסכם). המבקש היה ביום כינון השותפות כבן 64 והמשיב צעיר יותר במידה ניכרת . השותפות עלתה על שרטון בעקבות טענות הדדיות: המשיב ייחס למבקש בטלה מעבודה, כמו גם העמסת הוצאתיו הפרטיות וטיפול בענייני חבריו על חשבון משאבי השותפות וזמנו של המשיב, ללא תמורה, ומנגד ייחס המבקש למשיב הימנעות מהעברת מלוא הכספים המיועדים להיכנס לשותפות, אף משיכת שכר בשיעור מופרז ללא הסכמה.

2. עשור לחיי השותפות, ביום 26.08.2018, חתמו הצדדים על "כתב מינוי בורר" לפיו "הצדדים ממנים בזאת את רו"ח מיקי בלומנטל כבורר מטעמם בסכסוך ביניהם כאמור" (להלן- הבורר), וביום 09.05.2021 ניתן פסק הבוררות נושא ההליך.
פסק הבוררות המשתרע על פני 17 עמודים והכולל נספח בן 2 עמודים, מכריע בשלוש סוגיות מרכזיות: האחת, החשבונאית, לגביה נקבע כי: "עבור השנים 2008 עד וכולל 2018, על 'עזרא' [המשיב] לשלם ל'חיים' [המבקש] סך של 173 אלפי ₪, לא כולל מע"מ ";
השנייה, מעמד המשיב במשרד רואי חשבון אברהם בכר ושות' שבירושלים, לגביה נקבע כי "אני מקבל את עמדתו של 'עזרא' לפיה מבחינה כלכלית הוא אינו שותף במשרד אברהם בכר ושות' החל ממועד תחילת השותפות (2008) אף שהמניות הועברו רק בשנת 2018... בהתאם לפסק ביניים מיום 5 בינואר 2021, נקבע על ידי כי החל מיום 1 בינואר 2021 כל 'תיקי ירושלים' שהעבודה בהם מבוצעת על ידי השותפות, יועברו לטיפול מלא במשרד השותפות לרבות ביצוע מלוא הביקורת, חתימה על הדוחות, ניהול השעות וגביה. באותו מועד יתבצע סיום העסקתו של 'עזרא' על ידי אברהם בכר ושות'. נכון למועד פסק זה ובהתאם למידע שנמסר לי, העברת תיקים אלו כבר בוצעה";
והשלישית, היא הכואבת למבקש, היפרדות השותפים, לגביה נפסק כי "בעניין פרישת 'חיים'... 'חיים ימשיך להיות שותף במשרד עד ליום 3 בדצמבר 2021..." יחויב להגיע למשרד בתדירות שאינה נופלת מאחת לשבוע ולהעביר למשיב את "התחומים שנותרו בטיפולו"; "לאחר מועד פרישתו זה של 'חיים'... ובכל אחת משנת 2022, 2023 ו-2024 ישולם ל'חיים' 25% ממחזור ההכנסות הכולל של השותפות (לרבות בגין המחזור המלא 'בתיקי ירושלים)", תוך שיוקצו למבקש משרד ושירותי מזכירות בסיסיים.

3. המבקש לא משלים עם פסק הבוררות, ביחוד עם חיובו לצאת מהשותפות שנכונה על בסיס המשרד שהוא הקים, ועותר לביטולו.
הראש האחד של טענותיו עניינו בשאלת הסמכות. לטענתו, הבורר היה מחוסר סמכות לדון במועד פרישתו, אף פסק באופן שאינו עולה בקנה אחד עם תקנת הציבור, משחייבו לפרוש רק מחמת גילו אף כנגד תמורה כספית הנופלת משמעותית משוויו הכספי של חלקו בשותפות, שהוקמה על בסיס המשרד אותו הפעיל לבדו עד לכינונה. לעמדתו "מדובר בעסקו הפרטי של המבקש, שמחצית ממנו, בשווי מיליוני ₪, הוענקה למשיב חינם אין כסף בדיוק בתמורה לכך שהמבקש ישמור על מחציתו הנותרת גם בימי זקנתו, כשכושר עבודתו היה צפוי לרדת באופן משמעותי... בעת תחילת השותפות בשנת 2008, היה המבקש בן 65, ויחד עם זאת, הסכם השותפות לא הסדיר כל אפשרות להפריש שותף בכפייה בשל גילו... המבקש הבהיר לבורר... כי אם המשיב מעוניין לסלק אותו מהשותפות, שיתכבד וישלם לו את מחצית שווי השותפות" (סעיפים 15-16 לבקשה). לשיטתו "על הבורר היה להסדיר את תנאי הפרישה במובן של הסדרים ממוניים ראויים", ורק בהיבט זה (פרוטוקול, עמוד 2 שורות 21-22), וזאת מש"הסכם השותפות מסדיר את היחסים בין השניים לרבות סוגיית הפרישה, אבל אין שם מילה אחת על כך שצד אחד יכול להכריח את הצד השני לפרוש..." (פרוטוקול עמוד 3 שורות 7-9) . נטען כי יש באמור כדי להקים את עילות הביטול שבסעיפים 24(3) ו-24(9) לחוק הבוררות.
הראש שני של טענות המבקש מתמקד בקביעה השגויה, כך לעמדתו, בעניין מעמד המשיב במשרד רואי החשבון הירושלמי אברהם בכר ושות' והתיקים בהם טיפל שם (להלן- תיקי ירושלים) וזאת נוכח הסתירה הנטענת: מחד גיסא, קביעה לפיה עסקינן בתיקי משרד רו"ח אברהם בכר ושות' והמשיב רק קיבל שכר בגין הטיפול בהם, אותו חוייב להעביר לשותפות, ומאידך גיסא, ציוויו של המשיב להעביר את אותם התיקים לשותפות באופן המשתמע כי התיקים מצויים בשליטתו, קרי: הוא בכל זאת שותף. נטען כי סתירה זו מקימה את עילת הביטול שבסעיף 24(5) לחוק הבוררות משמדובר בנושא שעמד להכרעת הבורר ולא הוכרע, שכן "קביעת הבורר... כי המשיב אינו שותף ברווחי חברת אברהם-בכר החל משנת 2008, גורעת מהמבקש סכומי כסף משמעותיים".

4. המשיב טוען כי הוא לבדו נשא ונושא בנטל המשרד, כי המבקש אינו פעיל במתן שירותים מקצועיים מזה שנים, אך מעמיס על השותפות את הוצאותיו האישיות, עת המשיב נאלץ לספק למקורבי המבקש שירותים מקצועיים ללא תמורה. כן טען כי אף שלא עתר לביטולו, פסק הבוררות מקפח אותו בחלקו החשבונאי בהתייחס להתחשבנות העבר.
לעמדת המשיב, אין כל עילה לביטול פסק הבוררות. סמכות הבורר להכריע בשאלת מועד פרישת המבקש מעוגנת במסמכים ובתכתובות בנושא הבוררות שנמשכה שנתיים וחצי, והבורר אף הבהיר במפורש עוד שנה קודם למתן פסק הבוררות כי בכוונתו להכריע בשאלה זו, גם בטיוטה שהפנה לצדדים לצורך שמיעת הערותיהם, מה גם שהמבקש מצדו הביע הסכמתו לפרישה, גם למועדה, אך דרש תשלום שהבורר לא מצא לנכון לפסוק.
מענה המשיב באשר לתיקי ירושלים הוא שלא קיימת כל סתירה בקביעות הבורר, שכן רו"ח בכר הסכים להעברת התיקים והבורר מציין כי אלו כבר עברו בפועל, וממילא מדובר בנושא נטול נפקות.

דיון והכרעה
5. אפתח בטענת סמכות הבורר להכריע בסוגיית הפרישה עקב גיל.
אכן, "העיקרון המשפטי אשר חייב להדריך אותנו הוא זה: מקום שחוק מגן יוצר זכות שאינה יכולה לשמש נושא להסכם בין הצדדים (ועל כן גם אינה בת בוררות), אף קיומו של תנאי מוקדם המהווה יסוד לקיומה של אותה זכות אינו יכול לשמש נושא להסכם (ועל כן אף לא לבוררות) בין הצדדים, אם הסכם כאמור עשוי להכשיל את המגמה החקיקתית העומדת ביסוד יצירת הזכות עצמה, או מגמה חקיקתית רלבנטית אחרת" (בג"ץ 289/79 ד"ר לילי דיין נ' בית-הדין הארצי לעבודה , פ''ד לד(3) 820, 824).
לאמור, שאלות שעניינן בעצם קיומם של יחסי עבודה, או בהתרחשות אירוע המגבש זכות מגן (כגון מחלוקת האם ניתוק היחסים נעשה עקב פיטורין ע"י המעביד או התפטרות של העובד) - אינן כשירות להכרעה בבוררות שכן "...מסירת הסכסוך בדבר קיומו של התנאי המוקדם להכרעת בורר, תכריע בנסיבות העניין את זכאותו של העובד לקבלת הזכות הקוגנטית שעמדה על הכף" (ע"ע (ארצי) 234/08 מועצה דתית מרום הגליל נ' אלבז, פסקה 6 לפסק דינו של הנשיא אדלר, ניתן ב-16.08.2009).
אלא שבענייננו אין מקום לטענה כי בנושא בלתי בריר עסקינן, שהרי היחסים בין המבקש לבין המשיב אינם יחסי עובד ומעביד אלא המדובר בשני שותפים שווים המבקשים להיפרד. הלכה היא ש"יכולים שותפים להסמיך בורר להחליט על פירוק השותפות, במסגרת הכרעתו במכלול הסכסוכים שביניהם, ויכולים הם להסמיך אותו להחליט גם על הדרך בה תפורק השותפות" (סמדר אוטולנגי, בוררות: דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת התשס"ה-2005, עמודים 145-146). קביעת מתווה הכולל מועדים לביצוע - בכלל זה.
אין מניעה עקרונית בהסמכת בורר לקבוע את תאריך סיומה של השותפות, לרבות קביעה מיהו השותף שיוצא, מי נותר, תוך קביעת תשלומי איזון.

6. עדיין נדרש כי הצדדים יסמיכו את הבורר להכריע בסוגיה, וההלכה הבסיסית בהקשר זה קובעת כי משמעותה של תנית בוררות מוסקת "מנוסח הסכם הבוררות, אך גם מהתנהגות הצדדים", כי "הסכמת הצדדים נלמדת בראש ובראשונה מלשון הסכם הבוררות" (רע"א 2982/14 משי זהב נ' אור חי, פסקות 12-13, ניתן ב-26.06.2014), וכי "במקרה של ספק יש לפרש את הסכם הבוררות בצורה רחבה, וזאת על מנת ליתן תוקף לכוונת הצדדים לברר את הסכסוכים ביניהם באמצעות בוררות" (ע"א 8747/07 אפלבוים נ' דניאל, פסקה 25, ניתן ב-04.02.2008).

7. ולענייננו – הסמכתו של הבורר להכריע בסכסוך בין המבקש לבין המשיב מעוגנת בשני מסמכים בכתב הנושאים את התאריך 26.08.2018, ובתחתיתם את חתימות הצדדים, על גבי נייר מכתבים שבראשו סמליל משרד "פאהן קנה יועצים", המשרד בו עובד הבורר. המסמך האחד נושא את הכותרת "כתב מינוי בורר", בו ננקב שמו של הבורר, כמו גם הוראות שונות באשר לאופן ניהול ההליך תוך הציון כי "הצדדים חתמו על כתב מינוי זה לאחר שהבינו את המשמעויות שלו, לרבות באמצעות התייעצות עם באי כוחם"; והשני, תחת הכותרת "הצעת התקשרות בהמשך לכתב מינוי בורר" בו מפרט הבורר בין השאר את "תיאור ותכולת העבודה", שהם "בדיקת/הערכת התחשבנות בין הצדדים, מיום 1.1.2008 ועד למועד פסק הבוררות. דיון וקביעה לגבי הסדרת הפרישה של רו"ח רבינוביץ ותנאיה. הכנת מסמך פסק הבוררות" (להלן- הצעת ההתקשרות) (הדגשת הח"מ).
המבקש אמנם טען בבקשתו כי המסמך השני המסדיר רק שכר טרחת הבורר, נחתם שבועיים אחרי הסכם הבוררות חלק ממנו, אך לא חזר על טענתו זו במהלך הדיון.
אין חולק כי כבר במכתבו לבורר מיום 24.02.2020 חלק המבקש על סמכות הבורר לקבוע לו תאריך פרישה וציין כי "בפגישת ההכרות הראשונה... עזרא העלה את נושא מועד הפרישה שלי. עוד בטרם הספקתי להגיב אמר הבורר מפורשות כי אין הוא יכול לקבוע לחיים מועד פרישה", אלא שהבורר השיב במכתבו מיום 01.03.2020 כי "בהמשך למכתבך מיום 24.2.2020, אבקש לציין כי לא זכורה לי אמרה שלי לפיה אינני יכול לקבוע את מועד הפרישה. לאור האמור אבקש את עמדתך בעניין אופן הסדרת פרישתך ותנאיה לרבות מועד הפרישה, כשזו מתבססת על האמור בהצעת ההתקשרות החתומה של ההליך שבפנינו".
נושא תאריך הפרישה עלה פעם נוספת במכתב המבקש מיום 25.04.2021, הנושא את הכותרת "עובדות לא נכונות בטיוטת פסק הבורר [שנשלחה לצדדים –י.ש.]" בו כתב כי " בישיבה מיום 09/11/20, חיים הסכים לפרוש בסוף 2021, בתנאי שעזרא ישלם עבור 50% מהמשרד שקיבל בשנת 2008 ללא כל תמורה..." (סעיף טו). הפעם המבקש כבר מסכים שייקבע תאריך לפרישתו, הוא אף נוקב בתאריך בעצמו, אלא מתנה זאת בתמורה המגעת לו לטעמו. כלומר, לא שאלה של סמכות אלא שאלה של מחיר.
מתחם הסכסוך שנמסר להכרעת הבורר בא לידי ביטוי בהצעת ההתקשרות עליה חתום המבקש, לפיה הוסמך הבורר להכריע גם ב "הסדרת הפרישה של רו"ח רבינוביץ" - קרי, פירוק השותפות על דרך יציאת המבקש, וגם ב "תנאיה", קרי, מתי ובאילו תנאים, כמו גם מדברי המבקש עצמם שהודיע שהוא מסכים לפרוש בסוף 2021 כנגד התשלום שדרש. הנה כי כן, הצדדים הסכימו מראש כי הבורר יוכל לקבוע את תאריך הפרישה של המבקש, והכירו בפועל בסמכותו לעשות כן.

8. יוער כי הצדדים עצמם צפו אפשרות כי השותפות תגיע לקיצה בשלב כלשהו, טרם אריכות ימים ושנים, וקבעו הסדר כספי אחיד לשניהם באשר לזכויות השותף הפורש בין מרצון ובין שלא מרצון, ללא אבחנה בין מצב בו השותף הפורש הוא המשיב לבין מצב בו השותף הפורש הוא המבקש (סעיפים 8.2-8.3 להסכם השותפות).
פגם של חוסר סמכות לפי סעיף 24(3) – אין.

9. ומכאן לטענתו הנוספת של המבקש הנעוצה בתוכנו של פסק הבוררות.
ראשית, את טענת הסתירה הפנימית בפסק הבוררות בכל הנוגע לתיקי ירושלים ניתן ליישב בנקל, גם לא ברור הקשר בין הסתירה הנטענת לטענת חוסר הכרעה. העיקרון עליו מושתת פסק הבוררות בעניין זה הוא שההכנסות של המשיב מפעילותו המשותפת עם רו"ח בכר בתיקי ירושלים צריכות להימנות על הכנסות השותפות, ומשכך הורה הבורר על התחשבנות המתאימה לתקופת העבר. הבורר אכן גם קבע כי על המשיב לפעול על מנת להעביר את "תיקי ירושלים" באופן מסודר לשותפות, וניתן להניח כי קביעה זו נסמכת על סברת הבורר שהמשיב הוא המטפל העיקרי בתיקים אלו וגם על הסכמתו בפועל של רו"ח בכר לוותר על התיקים הללו, וכפי דברי הבורר "נכון למועד פסק זה ובהתאם למידע שנמסר לי, העברת תיקים אלו כבר בוצעה" (סעיף 13 לפסק הבוררות).
מכל מקום, כפי סמכותו ותפקידו, הבורר הגיע למסקנות עובדתיות כי המשיב לא היה שותף במשרד בכר בתקופה הרלוונטית אלא קיבל רק שכר עבודה ועבור הטיפול בתיקים ולכן הורה שהכספים שקיבל כנותן שירותים יוזרמו לשותפות, אף הרחיק לכת וקבע כי כספי התשואה שנצברה על דיבידנדים שמשך המשיב ממשרד בכר בגין התקופה שקדמה לשותפות עם המבקש יכללו אף הם בהתחשבנות. אפיונו המדויק של הקשר העסקי של המשיב עם רו"ח בכר הוא, לכל היותר שאלה צדדית, וממילא לא הסבה למבקש נזק שהרי זכה במחצית הכספים כפי ששם אותם הבורר.
שנית, גם אם הבורר טעה, והראיות מלמדות שהמשיב היה שותף בתיקי ירושלים, במובחן מטיפול בתיקים תמורת שכר ודיבידנדים, הרי לכל היותר עסקינן בטעות שאינה עולה כדי עילת ביטול, מה גם שהמבקש לא קופח, שהרי, כאמור, הבורר הזרים להתחשבנות את שכר העבודה וגם את הדיבידנדים אף את התשואה על אלו ששולמו בגין תקופת העבר. ממילא פגם של אי הכרעה, גם הוא אינו בנמצא.

10. נותר לדון בטענה לפיה פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור.
טענה מעין זו מיוחדת למקרים בהם פסק הבוררות נוגד את "הערכים, עקרונות היסוד, האינטרסים והמדיניות המנחים, מובילים ומשקפים את החברה הישראלית שבה אנו חיים... [או] פסיקה שתוצאתה בלתי מוסרית ומנוגדת לחוק " (רע"א 10487/07 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל נ' חי, פ"ד ס"ג(3) 795, פסקה 24, ניתן ב-05.05.2010; רע"א 2561/15 בראון נ' גונשיורובסקי, פסקה 12 והאסמכתאות שם, ניתן ב-26.10.2015).
המבקש משתית את טענתו על הנמקת הבורר לפיה "בהתאם למקובל בענף ראיית החשבון, גילו הנוכחי של 'חיים', עובר משמעותית את הגיל המקובל לפרישה בענף זה". דא עקא שהבורר לא קבע כי דין השותפות להתפרק נוכח גילו של המבקש, וההיגד שצוטט לעיל אינו ההנמקה אלא אמירת רקע המתארת את המצב העובדתי הנתון ואת הערכת הבורר בדבר חלוקת נטל הפעלת המשרד בפועל, התואמת את טרוניית המשיב כי הוא נושא בעיקרו של הנטל.
אין מדובר בהפליה מטעמי גיל גרידא. מעבר לכך - הדין בישראל אינו שולל כליל כפיית פרישה מתפקיד מטעמי גיל, והדבר תלוי בהסדר החוקי הרלוונטי, למשל שימוע לעובד שהגיע לגיל פרישה (לדוגמה: הפ"ב (ת"א) 29465-11-16 Eagle Overseas Properties נ' יחיא , פסקה 33, ניתן ב-20.08.2017).

11. האדן השני עליו נסמכת הטענה הוא שהבורר לא הורה על תשלום הוני נפרד בגין חלקו של המבקש במשרד אותו הקים. לדבריו, המשיב נכנס לשותף שווה זכויות במשרד קיים חינם אין כסף, ועתה הוא מקבל את כל המשרד לרשותו, והמבקש יוצא וידיו על ראשו, ללא השבה הונית.
פקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975, אמנם קובעת כי ככלל "בהתפרק שותפות יהיה כל שותף זכאי... שנכסי השותפות ישמשו לסילוק חיוביה של השותפות, ושהנכסים העודפים ישמשו לסילוק המגיע לשותפים...", וכי "ביישוב החשבונות בין השותפים...", לאחר סילוק חובות הוצאות ומקדמות, יקבל כל שותף חלק יחסי המגיע לו "בעד הון שהכניס לשותפות", ולאחר מכן תבוצע "חלוקת היתרה הסופית בין השותפים, לפי השיעורים שלפיהם יש לחלק את הרווחים" (סעיפים 50 ו-51).
אלא שההסדרים האמורים כפופים להיגד "כפוף לכל הסכם" (רע"א 8078/10 אלרום נ' קונפורטי, פסקות 19 ו-30), ולכן נקודת המוצא היא הסכם השותפות.
הסכם השותפות שנכרת בין הצדדים אינו מתייחס למשרד הקיים כשהוא משויך למבקש דווקא, גם לא מתייחס לנכסים, כספים או תיקי לקוחות שהביא או מחויב להביא מי מבעלי הדין לשותפות, אלא כולל רק הוראות אופרטיביות באשר לחובתו של המבקש להעביר לשותפות "את העובדים הנוכחיים" ומנגד את זכותו "להחזר הוצאות בסך של 1,000,000 ₪ בגין הכנסותיו מהעבר", שאין זה מן הנמנע שנותן ביטוי לערך המוסף של משרד קיים. הצדדים הסתפקו בהוראה לפיה חובה על הצדדים להעביר לשותפות את "כל הכנסות הצדדים", לרבות אלו שיתקבלו בחברות פרטיות ששמן ננקב. יתרה מכך, הם כללו בהסכם השותפות סעיף המסדיר את זכויותיהם בעת פרישה, שהוחל גם על פרישה מרצון וגם על פרישה שלא מרצון, לפיו זכאי השותף הפורש "לקבל הכנסה בגובה חלקו בשותפות מוכפל במחזור השותפות בפועל במשך שנה וחצי החל ממועד פרישתו מהשותפות", זאת ותו לא. אין זכר לזכאות לתשלום הוני כלשהו שניתן להבין את העדרה בכך שעסקינן בשותפות שעניינה מתן שירותי ראיית חשבון, שאינה נדרשת לצורך פעילותה לנכס או ציוד מיוחדים או יקרים, והנכס העיקרי שלה הוא המוניטין של נותן השירות, ורצונם הטוב של הלקוחות להמשיך וליתן אמון בו על דרך רכישת שירותים (ע"א 5321/98 אינווסט אימפקס נ' פקיד שומה תל-אביב, פ"ד נח(2) 241, 251-252).
גם אין בנמצא הוראה המרמזת על כוונה להמשיך ולקיים את השותפות עד מועד מוגדר, או עד אירוע מפסיק כגון מות מי מהשותפים, וגרסת המבקש, לפיה תכלית ההתקשרות הייתה ל"... הכנסת שותף צעיר, נאמן ונמרץ, שימשיך את עבודת המשרד, [ו]תבטיח את המשך פרנסת המבקש עד יום מותו" לא זכתה לעיגון בהסכם, גם לא בכתובים אחרים.
הבורר יישם את הוראת ההתחשבנות שבמתווה הפירוק שבהסכם (25% לשלוש שנים) ולא הוסיף עליו, למעט הזכות לקבלת שירותי משרד לתקופת שלוש השנים, אך הדעת נותנת שהבורר, ששמע ראיות על עבודת המשרד, מצא כי אין מקום לתוספת. נקל להבין את אכזבת המבקש מהתוצאה, אך אין בין אכזבה זו לבין אי הלימה לתקנת הציבור, ולא כלום.
התוצאה
התוצאה היא שהבקשה לביטול פסק בוררות נדחית, ובהתאם להוראות סעיף 28 לחוק הבוררות – פסק הבוררות מאושר בזאת. המבקש יישא בהוצאות ההליך בסך 10,000 ₪.

ניתן היום, י"א חשוון תשפ"ב, 17 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.

יהודית שבח, שופטת, סג"נ


מעורבים
תובע: חיים יואבי רבינוביץ
נתבע: עזרא אברהם
שופט :
עורכי דין: