ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליאור בן דוד נגד יעקב בן יששכר :

3
לפני כבוד השופטת מיה רויזמן-אלדור

המבקשים:

1.ליאור בן דוד
2.אלון ברזלאי
3.ירון שחורי
4.ניסים ברכה
5.דניאל כהן

נגד

המשיבים:

1.יעקב בן יששכר
2.לבנה עבאדי

פסק דין

לפניי בקשת הנתבעים 1, 3-6 לסילוקה על הסף של התביעה (להלן – "הבקשה") מחמת הכלל של "הליך תלוי ועומד" ומחמת שימוש לרעה בהליכי משפט לפי תקנה 42 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן – "תקסד"א") בשל הליך זהה שמתקיים כבר עתה בבית המשפט (ת"ק 36325-12-20).

ברקע לבקשה תביעה קטנה בסך 5,000 שהגיש מר יעקב בן יששכר (להלן – "התובע") כנגד מספר נתבעים – שוטרים ממשטרת גבעתיים (נתבעים 1, 3-6, להלן – "הנתבעים"), וכנגד גב' לבנה עבאדי (נתבעת 2), בגין פרשה חמורה שלטענתו היו מעורבים בה הנתבעים ואשר כללה לטענתו פגיעה בזכויות אדם וזכויות נחקרים, סירוב לקבל מסמכים, השפלה, אכיפה בררנית, איומים בהפעלת כוח בניגוד לחוק, ולקיחת טלפון נייד ללא סמכות באופן שהסב נזק כספי לגב' בן יששכר.

לטענת התובע, הנתבעים סירבו להציג צו מעצר בניגוד לחוק סדר הדין הפלילי ובניגוד להחלטת בית המשפט שקבע כי יש למסור את הצו והפרוטוקול.

מוסיף וטוען התובע כי הנתבעים מופעלים על ידי שוטרת במרחב דן – גב' שלי שם טוב, אחייניתה של הנתבעת 2, ובשל הקשר בין השתיים זוכים התובעים ליחס מפלה (לרעה) ביחס לנתבעת 2 המגישה כנגדם תלונות כזב והיא עצמה אינה מזומנת לחקירה. בכתב התביעה ההתייחסות היא ל"תובעים", על אף שכותרת התביעה מתייחסת לתובע אחד בלבד, מר בן יששכר עצמו.

עוד טוען התובע כי הנתבעים, התומכים בנתבעת 2 בשל היותה דודתה של השוטרת שלי שם טוב, התנהלו כלפיו וכלי גב' בן יששכר יחדיו כ"ארגון פשיעה", פעלו לפגוע בהם תוך מתן צו הרחקה ללא עילה, תוך שנמנעה מגב' בן יששכר הגשת תלונה ותוך שהורחקה ללא עילה מהנתבעת 2, המתלוננת.
תמצית טענות הצדדים בבקשה

לטענת הנתבעים, טרם הגשת התביעה דנן הגיש התובע תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בת"ק 36325-12-20 המתנהלת בפני השופטת קוברסקי. מדובר בהליך תלוי ועומד שהתקיים בו כבר דיון, לרבות ביום 25.5.21 ( להלן – "ההליך המקביל").

לטענתם, עיון בכתבי הטענות בהליך המקביל מלמד כי התובע העלה שם כלפי הנתבעים טענות זהות לטענות שהועלו בתביעה דנן, כאשר השוני נסב סביב נתבע 6 בלבד שצורף לתביעה דנן אך באופן תמוה לא צורף להליך המקביל שכבר מתנהל. משכך, בהתאם להוראות תקנה 42 לתקסד"א, משהתביעה דנן זהה לתביעה שהגיש התובע בהליך תלוי ועומד בפני מותב אחר בבית משפט זה (זולת כלפי הנתבע 6 שהוסף לתביעה זו) ומבלי שצוין בהליך זה כי מתנהל הליך מקביל באופן המהווה שימוש לרעה בהליכי משפט שאין ליתן לו יד – יש להורות על סילוק ההליך על הסף. ככל שהתובע יעמוד על צירופו של הנתבע 6 – הדרך הנכונה היא לצרפו במסגרת ההליך המקביל שכבר מתנהל.

המועד להגשת כתב הגנה מטעמם עד להכרעה בבקשה, והבקשה הועברה לתשובה. בתשובתו הראשונה (מיום 6.10.21, שהוגשה לאחר חלוף המועד שנקצב לו ולאחר החלטת תזכורת יזומה מצד בית המשפט) התנגד התובע לבקשה.

בתשובתו טען התובע כי הנתבעים לא התגוננו ויש ליתן פסק דין כנגדם. לטענתו הנתבעים, כבשיטה, מיוצגים על ידי מתמחי הפרקליטות שמבקשים חסינות כנגד "עבריינים אשר פעלו באלימות וללא סמכות" כפי שכבר קבעו בתי משפט השלום והמחוזי בעניינה של משטרת ישראל. התובע הוסיף וטען כי הנתבעים אינם זכאים לכל חסינות ופעלו בניגוד להוראות הדין, ובפרט הנתבע 4 באופן אישי, וכי הנתבעים פעלו למען חברתם, דודתה של הנתבעת 2 גב' לבנה עבאדי, באופן שמקנה לנתבעת 2 יחס של "vip".

לטענת התובע "אין כל עוררין שהנתבעים פעלו ללא סמכות ובניגוד לנוהלי המשטרה יש לציין אף שהם עצמם הבינו זאת! רק לאחר שנתבעו!" ואין כל עילה להעניק להם חסינות.

ביום 6.10.21 בית המשפט הסב את תשומת ליבו של התובע לכך שתשובתו לא התייחסה לבקשה לסילוק על הסף, והסב את תשומת ליבם של הנתבעים לכך שלא צורפו הנספחים לבקשתם. משכך הורה בית המשפט לנתבעים לצרף נספחי בקשתם לא יאוחר מיום 10.10.21, ואפשר לתובע להשיב לגופה של הבקשה לסילוק על הסף עד 14.10.21.

לאחר שצורפו הנספחים ביום 10.10.21 ובית המשפט הפנה את תשומת ליבו של התובע לעניין, הגיש התובע תשובה נוספת (מיום 11.10.21) ובה טען כי הוא מתנגד לבקשה לסילוק על הסף וכי גם בהליך האחר לא קיבלו הנתבעים חסינות והודו שהם פועלים בשחיתות ואכיפה בררנית נגדו ואת הנתבעת 2 כלל לא חוקרים ואף אינם מזמנים אותה לחקירה. לטענתו, בהליך האחר הודו הנתבע 4 והאחרים שהפרו החלטה שיפוטית, לטענתו נפתחה חקירה במח"ש בעניין זה, מדובר בנתבעים שפועלים בעבריינות, ולא פעלו לבירור תלונות כנגד הנתבעת 2. התובע שב וחזר על טענותיו בתשובה הראשונה, וביקש לדחות הבקשה לסילוק על הסף ולחייב הפרקליטות בהוצאות על הגשתה ועל כך שאינה ממציאה מסמכים "תוך צפצוף על התקנות."
דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, ובשתי תשובותיו של התובע, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל וכי דין התביעה להימחק מחמת קיומו של הליך תלוי ועומד ושימוש לרעה בהליכי משפט ואנמק.

עיון בכתב התביעה המקורי שהוגש בהליך המקביל (נספח 1 להודעת הנתבעים) מלמד כי כתב התביעה בהליך שבפניי הוא העתק כמעט זהה של כתב התביעה המקורי בהליך הקודם, זולת התוספת המתייחסת לנתבע 6 ולטענות המייחסות לו שקר בבית המשפט תוך ייצוגה של הנתבעת 2.

גם הדברים שמסר התובע לפרוטוקול הדיון מיום 25.5.21 בהליך המקביל מתייחסים לאותן נסיבות אליהן מתייחס ההליך שבפניי (נספח 2 להודעת הנתבעים).

גם כתב התביעה המתוקן שהוגש על ידי התובע בהליך המקביל מתייחס לטענות זהות שהועלו בהליך שבפניי, באופן מפורט יותר (נספח 3 להודעת הנתבעים).

עיון בפרוטוקול הדיון בהליך המקביל מיום 6.10.21 מלמד כי ביום זה נחקרו על אותה פרשה עובדתית ועל אותה עילת תביעה לכאורה - הנתבע 1 דכאן; הנתבע 3 דכאן; הנתבע 4 דכאן; והנתבע 5 דכאן, וכל זאת - בפרוטוקול שאורכו כ – 20 עמודים.

הטענות שהועלו בהליך הקודם זהות לחלוטין לטענות שהועלו בהליך בפניי, זולת העובדה שבהליך שבפניי צורף גם הנתבע 6, ואף זאת - ביחס לאותה מסכת אירועים עובדתית.

בהליך המקביל ניתנה לתובע האפשרות לתקן את כתב התביעה, ובין מועד הגשת התביעה בהליך הקודם (12/20) ועד למועד דיון ההוכחות בהליך הקודם (6.10.21) חלף די זמן במהלכו יכול וצריך היה התובע לתקן את תביעתו דשם על מנת לצרף אליו את הנתבע 6 כנתבע נוסף, ככל שחפץ בכך.

לא ניתן להשלים עם מצב דברים לפיו הליך תלוי ועומד מתנהל בפועל בפני מותב שיפוטי אחד ביחס למסכת אירועים ספציפית וביחס לנתבעים ספציפיים, ובעודו תלוי ועומד, יפנה התובע להגשת הליך זהה הנבחן מההליך המקביל בצירופו של נתבע אחד ויחיד.

עוד לא מקובל שתובע יבצע מהלך שכזה מבלי שיעדכן את בית המשפט על כך שקיים הליך תלוי ועומד באותו עניין ממש בפני מותב שיפוטי אחר בבית המשפט.

לתובע ניתנה ההזדמנות להגיב לבקשה לסילוק על הסף והוא בחר להגיש תשובה שכלל איננה מתייחסת לעניין ההליך המקביל או לבקשה לסילוק על הסף לגופה. גם לאחר שבית המשפט הסב מיוזמתו את תשומת ליבו של התובע לעניין זה – לא התייחס התובע בתגובתו לקיומו של הליך תלוי ועומד ולא השיב עניינית לבקשה לסילוק על הסף, באופן שאין בו אלא ללמד שאין בפיו תשובה מניחת דעת להתנהלות.

כלל "מיצוי העילה" מוצא ביטויו בתקנה 25 לתקסד"א הקובעת כי:

"(א) תובע יכלול בכתב תביעה את מלוא הסעד שלטענתו הוא זכאי לו בשל עילת התביעה ולא יוכל להגיש תביעה בשל החלק שלא תבע.
(ב) תובע יכלול בכתב התביעה את כל הסעדים המבוקשים בשל עילת תביעה אחת, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט או הדין מתיר שלא לתבעו במסגרת אותה תביעה; רשות מבית המשפט לא תינתן אלא במסגרת בקשה לפיצול סעדים.
(ג) בית המשפט יכריע בבקשה לפיצול סעדים עד תום קדם-המשפט."

בהתאם להוראות התקנות, על התובע לרכז בהתדיינות הראשונה את מלוא הסעד לו הוא זכאי בגין אותה עילה, אחרת יימצא כמי שוויתר עליו אלא אם קיבל היתר לפיצול סעדים מבית המשפט הדן בתביעה הראשונה.

תכלית הוראה זו היא ריכוזם ושילובם של ההליכים בגין אותה עילה בהליך אחד כדי למנוע כפל ושילוש הדיון בשל אותה עילה, לא להטריד את היריב ולא להעסיק את בתי המשפט בהתדיינויות כפולות ומכופלות.

מבחן העילה לעניין כלל 'מיצוי העילה' כאמור, בדומה למבחן העילה לעניין 'השתק עילה', הוא מבחן רחב כשהשיקול הקובע הוא שלא מן הדין להטריד את הנתבע ואת בית המשפט בתביעות רבות בשל אותו מעשה (ר' למשל ע"א 527/80 שטורך-רגל מפעלי בניה ופתוח בע"מ, פ"ד לח (4), 51 (1984)).

בגדר "עילת התביעה" תיכלל גם כל טענה אפשרית הקשורה קשר ענייני הדוק בעילה, אפילו לא הועלתה בפועל על ידי התובע. עוד נקבע כי כלל 'מיצוי העילה' אינו חל רק על טענות שהועלו על ידי בעלי הדין בהליך משפטי קודם, אלא גם על טענות שהיה עליהם להעלותן במסגרת אותו הליך (ר' למשל ע"א 9774/05 ראובן נ' רוקח (18.4.2007); ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז (5) 166 (2003) וכיו"ב).

הפסיקה קובעת כי החובה המוטלת על תובע לרכז את כל טענותיו הנוגעות לעילה אחת בתובענה אחת, כוללת את החובה לבקש את תיקון כתב התביעה, אם מתברר לתובע, לאחר הגשת התביעה הראשונה, שהסעד לו הוא זכאי בגין אותה עילה גדול יותר, או אם צומח לו סעד נוסף מאותה עילה. אם לא עשה כן, לא יורשה התובע להגיש לאחר מכן תביעה נוספת בשל אותה עילה (ר' ע"א 259/83 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סקום (ישראל) בע"מ, פ"ד לט(4) 141 (1985).

בעניין רע"א 2695/08 דוכן נ' מ"י (21.5.2008) נקבע כי כל עוד לא הוכרעה התובענה הראשונה, "דרך המלך" לתבוע נזקים נוספים שנגרמו בשל אותה עילה לאחר הגשת התובענה, היא באמצעות הגשת בקשה לתיקון התובענה הראשונה.

פיצול מלאכותי של הליכים והגשת תביעה חדשה באותה עילה התלויה ועומדת לברור בפני מותב אחר, ללא היתר פיצול סעדים ומבלי להזכיר קיומה של התביעה התלויה ועומדת בפני המותב האחר, עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט, וזאת כחלק מחובת תום הלב הדיוני המוטלת על בעלי הדין בניהול ההליך.

חובה זו זכתה לעיגון בתקנה 4 לתקסד"א הקובעת:

"לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו."

חובה זו זכה לעיגון גם בתקנה 42 לתקסד"א הקובעת:

"סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט רשאי הוא, מטעם זה בלבד, למחוק את כתב טענותיו כולו או מקצתו."

אמנם, עסקינן בהליך של תביעה קטנה, ואולם חובות ההתנהלות הדיונית ההוגנת, חובת הגילוי לבית המשפט, וההימנעות מריבוי הליכים בעניינה של אותה עילת תביעה – הם תכליות דיוניות כלליות שרוחן מרחפת מעל לכל ההליכים המתנהלים בפני בתי המשפט ואינה פוסחת על הליך התביעה הקטנה.
סיכום

מכל הטעמים שפורטו לעיל, בשים לב להליך המקביל התלוי ועומד בעניינה של אותה עילת תביעה ממש בפני מותב שפוטי אחר, משלא עדכן התובע על הליך זה במסגרת כתב התביעה בהליך דנן ואף לא במסגרת שתי ההזדמנויות הנוספות שניתנו לו, ובשים לב לכך שבהליך המקביל גם ניתנה לתובע אפשרות לתקן את כתב התביעה ולמרות זאת לא מצא לנכון להוסיף את הנתבע הנוסף (שצורף כנתבע 6 להליך שבפניי) ללא כל טעם או סיבה נראים לעין – אני מוצאת לנכון להורות על מחיקת התביעה מטעם זה.

משמדובר בהליך של תביעה קטנה, ובשים לב לכך שהנתבעים טרם הגישו כתב הגנה וגם לא צירפו את נספחי הבקשה מיד עם הגשתה אלא רק בשלב מאוחר יותר – אני מוצאת לנכון לחייב את התובע בהוצאות הנתבעים בסכום סמלי בלבד של 500 ₪, שישולם לנתבעים תוך 30 יום.

המזכירות מתבקשת לסגור את התיק ולהמציא פסק הדין לצדדים ללא דיחוי גם באמצעות כתובת הדוא"ל או הפקס.

ניתן היום, י"א חשוון תשפ"ב, 17 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ליאור בן דוד
נתבע: יעקב בן יששכר
שופט :
עורכי דין: