ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלמה רמר נגד ס.נ. גנים בע"מ :

15 באוקטובר 2021
לפני כבוד השופט רז נבון

המבקש:

שלמה רמר, רו"ח

נגד

המשיבות:

  1. ס.נ. גנים בע"מ
  2. שקדן גנים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד עמית הראל

פסק דין

לפניי בקשתו של המבקש, רו"ח שלמה רמר (להלן: "המבקש"), להורות על ביטול פסק הבוררות אשר יצא ביום 1 ביוני 2021 מלפני הבורר, רו"ח ומשפטן שמואל רוזנבלום (להלן: "הבורר"), בסכסוך שבינו לבין המשיבות, ובהתאם על מינוי בורר חדש תחתיו .

א. ברקע הדברים-
סכסוך כספי בהיקף של כ- 60,000 ₪ + מע"מ, בין המבקש לבין המשיבות - ס.נ. גנים בע"מ ושקדן גנים בע"מ (להלן: " המשיבות"), אשר נוגע לשכר טרחתו של המבקש שנתן למשיבות שירותים מקצועיים בראיית חשבון.
הצדדים פנו תחילה להליך בוררות לפני רו"ח דסקל, שהתפטר מתפקידו לאחר החלטת ביניים אשר ניתנה על ידו בגדרה הורה למשיבות להפקיד סך של 30,000 ₪ כערובה.
במסגרת הפ"ב 17082-01-19 אשר נדון לפניי, הסכימו הצדדים, כי בית המשפט ימנה בורר להמשך בירור המחלוקות הכספיות שנתגלעו ביניהם. בהתאם, מיניתי ביום 13 בינואר 2019 את רו"ח רוזנבלום לשמש כבורר בין הצדדים.
ביום 1 ביוני 2021 ניתן על ידי הבורר פסק הבוררות (להלן: "פסק הבוררות"). מתחוור, כי מדובר בפסק בוררות שניתן נוכח הסכמת הצדדים שגובשה במסגרת הליך הבוררות, בהתאם להוראות סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").
במסגרת פסק הבוררות, הבהיר תחילה הבורר את היסוד ההסכמי שבין הצדדים לפסיקה בדרך זו, לאמור:

בהמשך, ובמסגרת החלק האופרטיבי של פסק הדין, קבע כבוד הבורר, כי המשיבות ישלמו למבקש סך של 18,000 ₪ בצירוף מע"מ (היינו, תביעת המבקש התקבלה בחלקה) , לאמור:

ביום 1 ביוני 2021, לאחר מתן פסק הבוררות פנה המבקש לבורר, וטען כי פסק הבוררות אינו כולל התייחסות "לנושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ולהוצאות ניהול הליכי(ם) משפטיים לגביית החוב מהנתבעות". הבורר השיב במענה, כי כל הנימוקים כלולים בפסק הבוררות וכי אין הוא רואה לנכון להוסיף ולדון בפסק הבוררות אשר יצא מלפניו.
ב. בקשת הביטול -
בחודש יוני 2021 עתרו המשיבות (במסגרת הפ"ב 17082-01-19 שהוא התיק שבו מונה הבורר) להורות, כי הסך של 30,000 ₪ שהופקד בקופת בית המשפט יושב להן, לאחר ששילמו למבקש את שנפסק במסגרת פסק הבוררות (18,000 ₪ בצירוף מע"מ).
המבקש התנגד להשבת הפקדון וטען שפסק הבוררות ניתן שלא כדין; דרש לבטלו כמו גם להחליף את הבורר.
למבקש הובהר, כי התנגדות לביטול פסק הבוררות צריכה לבוא במסגרת הליך נפרד, ובהתאם הגיש המבקש את ההליך דנן ובו ביקש להורות על ביטול פסק הבוררות (להלן: "בקשת הביטול").
במסגרת בקשת הביטול העלה המבקש מספר טענות שמקימות לטענתו את הצורך בביטול פסק הבוררות. המבקש שאינו מיוצג לא נקב בהוראות הדין הרלוונטיות המקימות את עילת הביטול בהתאם לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), ועל כן תובאנה בתמצית הטענות:
לא נחתם הסכם בוררות בין הצדדים.
הבורר לא נימק את החלטתו מבלי שניתנה לכך הסכמה מפורשת של הצדדים.
הבורר לא הופטר מכללי הראיות והפרוצדורה אולם התנהל כמי שהופטר.
הסכמתו להחלת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט נעשתה בדרך של אילוץ תוך שלילת רצונו החופשי של המבקש.
התמשכות הליך הבוררות. פסק הדין ניתן 29 חודשים לאחר המינוי הבורר לא פעל בנאמנות, במסירות, כי התוצאה לפיה נפסק לטובתו סך של 18,000 ₪ + מע"מ בתביעה על סך של 60,000 ₪ + מע"מ אינה צודקת.
ג. המסגרת הדיונית -
המשיבות הגישו את תגובתן לבקשת הביטול ודחו את טענותיו של המבקש.
הוצע לצדדים להכריע בתיק על בסיס החומר המונח לפני בית המשפט ואולם המשיבות סירבו לכך וביקשו לקבוע דיון במעמד הצדדים.
ביום 14 באוקטובר 2021 התקיים דיון בתיק. הצדדים השלימו טענותיהם ולא עמדו על קיום חקירות .
בדיון שהתקיים לפניי העלה המבקש עילות ביטול חדשות שזכרן לא בא בבקשת הביטול. אדרש לכך בהמשך.
ד. דיון והכרעה -
לאחר עיון בחומר שהונח לפניי ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין בקשה הביטול להידחות, ובהתאם יש להורות על אישור פסק הבוררות, כמו גם על השבת הערבון שהפקידו המשיבות בקופות בית המשפט במסגרת הפ"ב 17082-01-19 זאת נוכח הטעמים הבאים אשר יפורטו להלן:
ד.1. לא ניתן לקבל את הטענה לפיה אין בנמצא הסכם בוררות תקף- סעיף 24 (1) לחוק הבוררות לטענת המבקש, לא נחתם הסכם בוררות בין הצדדים.
המשיבות דוחות את הטענה ומפנות להוראות סעיף 10 לחוק הבוררות.
הכרעה -
דין טענת המבקש בהקשר זה להידחות.
צודקות המשיבות, כי על פי סעיף 10 לחוק הבוררות: "בורר או בורר יחיד שנתמנה על ידי בית המשפט, דינו כדין בורר שנתמנה על ידי הצדדים להסכם בוררות". בענייננו המינוי נעשה על ידי בית המשפט כחלק מהליך שיפוטי ובהסכמת הצדדים, אשר קיבלה תוקף של פסק הדין מחייב. מכאן שעסקינן בבורר שנתמנה לפי הסכם בוררות.
זאת ועוד - במסגרת ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים בדיון שהתקיים לפניי ביום 13 בינואר 2019 (הפ"ב 17082-01-19) נקבע בהתייחס למינוי הבורר, כי: "הסכמתנו זו מהווה הסכמה לקיום הליך בוררות ואנו נחתום גם על שטר בוררות ככל שהבורר שימונה לא יסתפק על פסק הדין שניתן כעת" (צ"ל-בפסק הדין). היינו, לפנינו הסכמה בכתב לקיום הליך בוררות, העולה ממילא כדי הסכם בוררות תקף ומחייב.
בשולי הדברים, העלאת טענה מעין זו לאחר שהסתיים הליך הבוררות והתוצאה אינה מקובלת או מוסכמת על המבקש , אשר סבר לארוך כל הליך הבוררות, כי הבורר מוסמך ופועל כדין, מעוררת אף היא קושי.
ד.2. יש לדחות את טענות המבקש בדבר כפייתו ואילוצו להסכים למתן פס"ד לפי ס' 79א' לחוק בתי המשפט;
"בריח התיכון" של טענות המבקש עוסק בפסק הדין אשר יצא מלפני כבוד הבורר לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, כאשר לטענת המבקש נשלל ממנו כביכול הרצון החופשי, הוא אולץ ונכפה עליו להסכים למתן פס"ד בדרך זו.
תשובת המשיבות - המשיבות דוחה את הטענה. לטענתן המבקש לא העלה כל טענה ביחס לכך עובר למתן פסק הדין, ורק לאחר שהתקבל פס"ד שלא נשא חן בעיניו הוא בחר להעלות טענות מעין אלה. יתרה מכך המשיבות מציינות, כי דווקא הן היו אלה שסירבו תחילה לפס"ד לפי ס' 79א' לחוק בתי המשפט, אך לאחר שערכו חשיבה נוספת שינו את דעתם והסכימו להכרעה זו.
הכרעה -
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים סברתי, כי יש לדחות את טענות המבקש. תחילה יש "לצבוע" את הטענות לשפה המשפטית. לכאורה, טענות מעין אלה אשר מייחסות כפייה ואילוץ של בעל דין להסכים להכרעה שיפוטית בדרך מסוימת, הינן טענות ביטול מכוח הוראות סעיף 24(9) ו- 24(10) לחוק הבוררות.
המדובר בעילות ביטול חריגות אשר יורדות לשורשו של ההליך וגם לאחר שמיעת הצדדים לא מצאתי, כי יש בטענות אלה ממש.
טענת האילוץ והכפייה היא טענה הנטענת בשפה רפה, והיא מקפלת בתוכה טענת משנה לפיה נוכח התארכות הליך הבוררות וחוסר היכולת של המבקש לקדם את ההליך, הוא נאלץ לתת את הסכמתו לסיום ההליך בדרך זו. אינני יכול לקבל טענה זו נוכח מספר טעמים:
המבקש הסכים בכתב למתן פסק דין לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, במכתבו מיום 6 באפריל 2021 ובמכתבו מיום 30 במאי 2021. אין במכתבים אלה שנשלחו "בזמן אמת" זכר לטענות בדבר כפייה או לחץ כלשהו, ללמדך, כי הטענות נטענות כיום בדיעבד שעה שהמבקש אינו מרוצה מתוצאות ההליך.
ככל שסבר המבקש, כי הבוררות אינה מתקדמת בקצב משביע רצון, הרי שהדרך לקדם את ההליך הייתה באמצעות פנייה לבית המשפט על מנת שיושיט לו סעד. עסקינן ברואה חשבון מיומן אשר יודע לעמוד על שלו וחזקה עליו, כי אם סבר שזכויותיו מקופחות היה מוצא את הדרך לבית המשפט, כפי שעשה כעת. מעת שלא עשה כן המבקש, הרי שאין לו אלא להלין על עצמו.
גם בדיון שהתקיים לא התרשמתי מטעמה בדבר כפייה או אילוץ (ראו דבריו בעמ' 8 לפרוטוקול).
אלא שגם לגופם של דברים מסתבר, כי העיכובים בהליך היו גם תולדה של התנהלות המבקש אשר לא המציא חומרים לצד שכנגד, דבר שהביא לכך, כי כתב ההגנה הוגש רק בחודש דצמבר 2019. חמור מכך – ביום 5 באפריל 2021 פנה התובע לבורר והודיע לו, כי בשל נסיבות אישיות, נבצר ממנו עד כה להגיש כתב תשובה והוא חפץ לעשות כן רק עתה. היינו, גם למבקש יש תרומה להתמשכות הליך הבוררות, כך שטענותיו על שלא הייתה לו ברירה אלא להסכים להכרעה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט נוכח התמשכות ההליך הינה טענה מוקשית, בלשון המעטה. שום אילוץ לא היה כאן.
ממילא שגם לאחר מתן פסק הבוררות, לא העלה המבקש טענות בדבר אילוץ וכפייה. תחת זאת הוא פנה לבורר וטען שפסק הבוררות לא הביא בחשבון כספים נוספים המגיעים לו. התנהלות זו מלמדת, כי "בזמן אמת" לא סבר המבקש, כי הבורר כפה עליו דבר מה.
עוד יש להבהיר בענייננו, כי סוגיית סיום ההליך בפס"ד לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט עמדה על הפרק עוד מראשיתו של ההליך, שאז הודיע המבקש ביום 6 בפברואר 2019, כי הוא יסכים להכרעה בדרך זו, רק אם תוצאת פסק הדין תהיה מינימום סך של 40,000 ₪ + מע"מ. נוכח עמדה זו של המבקש שלא הייתה מקובלת על הצד שכנגד לא הושג הסדר.
סיום ההליך בדרך זו, עלה פעם נוספת מיוזמתו של המבקש, כאמור במכתבו מיום 5 באפריל 2021:

היו אלה המשיבות אשר התנגדו תחילה למתן פס"ד לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, אך התרצו בעקבות המלצת הבורר. היינו, סיום ההליך בדרך זו בא למעשה לפי יוזמת המבקש עצמו, כאשר לא מצאתי כל כפייה, אילוץ או כל פגם ברצון.
ואם נשוב לעילות הביטול, הרי שלא מצאתי נסיבות חריגות ומיוחדות להחיל את עילות הביטול שבסעיף 24(9) או 24(10) לחוק הבוררות. פסק הבוררות אינו מנוגד לתקנת הציבור, וממילא שכללי הצדק הטבעי בהליך לא נפגעו.
חשוב לציין עוד בהקשר זה, כי עובר למתן פסק הבוררות, ביום 17 במאי 2021 התריע הבורר על כוונתו ליתן את פסק הבוררות בדרך זו – ס' 79א' לחוק בתי המשפט (נספח "18" לבקשת הביטול). המבקש (שיזם למעשה את המהלך) לא התנגד; הוא אמנם ביקש לקיים ישיבה קצרה ואולם לא מחה כאשר הבורר השיב שאין צורך בכך. היינו, לא רק שכללי הצדק הטבעי לא נפגעו, הרי שהבורר הניח לפני המבקש "תמרור עצור" שאותו יכול היה המבקש להניף ואזי לא היה ניתן פסק בוררות לפי ס' 79א' לחוק בתי המשפט. המבקש, מטעמיו- החריש ועל כן טענתו לפיה פסק הבורר על סמך החומר שלפניו מבלי שניתנה הסכמה לכך היא טענה שלא ניתן לקבלה.
ד.3 יש לדחות את הטענות לפיהן לא נימק הבורר את פסק הבוררות – סעיף 24(6) לחוק הבוררות; כי לא ניתנה למבקש האפשרות לטעון טענותיו או להביא ראיותיו –סעיף 24(4) לחוק הבוררות; כי הבורר חרג מסמכות שעה שלא נהג לפי כללי הפרוצדורה- סעיף 24 (3) לחוק הבוררות;
למבקש טענות סתמיות וכלליות בדבר היעדר הנמקה; על כך שהבורר לא הופטר מכללי הפרוצדורה או כי הבורר הזדרז להודיע על סיום הבוררות בטרם ניתנה למבקש האפשרות להביא ראיותיו ולטעון את טענותיו. דין טענות אלה להידחות.
לעניין ההנמקה - בהיעדר הסכמה אחרת, היה על הבורר לנמק את פסק הבוררות. דא עקא, מעת שהצדדים הסכימו על סיום המחלוקת בהכרעה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, הרי שהמשמעות היא כי מצופה היה מהבורר שלא לנמק את הפסק. ראה לעניין זה את ע"א 6780/19 מדינת ישראל נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (16.8.2020):

"17. אחת הנגזרות המקובלות של שחרור בית המשפט מחובתו לפסוק על פי הדין, והסמכתו לפסוק על דרך הפשרה, היא שחרורו של בית המשפט גם מחובת ההנמקה....
...
18. הנה כי כן, ברירת המחדל ביחס לסמכות הקבועה בסעיף 79א היא שבהעדר קביעה אחרת, הסמכת בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה משמעה כי היושב בדין נדרש לתת אך את השורה התחתונה של הליך שיקול הדעת השיפוטי – דהיינו את הכרעתו האופרטיבית ללא הנמקות. ודוק, משהוסמך בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ללא הנמקות, בין אם באמירה מפורשת ובין אם באופן משתמע מברירת המחדל, הוא לא רק משוחרר מהחובה לתת הנמקות, אלא ראוי לו שיימנע ממתן הנמקות ".
די בכל כדי לדחות את הטענות של המבקש בדבר היעדר הנמקה, וזאת נוכח סיום ההליך במסגרת הכרעה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.
אשר לטענות בדבר סטייה מכללי הראיות והפרוצדורה: המדובר בטענות סתמיות. לא ברור כיצד ובאיזה אופן סטה כביכול הבורר מהכללים. לענייננו אציין, כי בהתאם לסעיף יד. לתוספת הראשונה לחוק הבוררות לא קשור הבורר לדיני הראיות או לסדרי הדין הנהוגים כך שלא ברור באיזו סטייה מדובר.
ממילא גם שהסמכת הבורר להכריע לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, משמעה ביטול כבילתו (שלא הייתה קיימת במקרה דנן) מהפרוצדורה, כאמור בע"א 6780/19 בעניין הדסה הנזכר לעיל:
"16. סעיף 79א אינו מפרש לנו מה משמעותה של אותה "[פסיקה] בדרך של פשרה". בפסיקת בית משפט זה התגבשה העמדה כי משמעותה של אפשרות זו היא שחרור בית המשפט מכבלי הדין הפרוצדורלי והמהותי, והנחייתו לפסוק באופן הנראה לו הוגן וצודק בנסיבות העניין, בהתאם למכלול החומר שהונח לפתחו" ההדגשה אינה במקור]
גם את טענות המבקש, לפיהן הבורר מנע ממנו כביכול להשמיע טענות או להביא ראיות יש לדחות. היה זה המבקש אשר כפה "הר כגיגית" על הבורר הגשת כתב תשובה בחלוף כשנה, זאת מבלי שקיבל רשות ובכל מקרה מבלי שהבורר מסרב או מונע ממנו להביא את ראיותיו.
גם כאשר ביקש המבקש לזמן דיון קצר ונדחה (ולא מחה על כך או חזר בו מהסכמתו ליתן פס"ד לפי סעיף 79א'), לא ביקש המבקש באותו מכתב להביא ראיות או להשמיע עדים – הוא ביקש ישיבה נוכח הזמן הרב חלף.
ה. נושאים נוספים שיש להידרש אליהם טרם סיום-
בשונה מהליך ערעור רגיל על פסק דין, הרי שבקשה לביטול פסק בוררות אינה ערעור ובית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על פסק הבוררות. החוק קובע עילות ביטול קונקרטיות אותן יש לפרש בצמצום, תוך העדפת קיום פסק הבוררות. מדבריו של המבקש בהקשר זה, בעמ' 11 לפרוטוקול עולה, כי יש והמבקש נתפס בהקשר זה לכדי טעות ועל כן יש לחדד את הדברים ולהבהיר זאת.
מכאן, שטענותיו החדשות של המבקש לפיהן הפסיקה לפי סעיף 79א' שקיבלה מקצת מטענותיו אינה משקפת פשרה היא טענה ערעורית גרידא שאין להידרש אליה, וממילא שהטענות עצמן אינן נכונות. בפסיקה לפי סעיף 79א' בית המשפט אינו מחויב לקבל חלק ניכר מהטענות של צד אלא להכריע לפי שיקול דעתו, ללא הנמקה.
אשר לטענות החדשות של המבקש (בדיון) בעניין סעיף 24(8) לחוק הבוררות אבהיר, כי דינן להידחות, הן נוכח העובדה שלא ניתן לטעון טענות חדשות שלא נזכרו בבקשת הביטול, והן לגופו של עניין. בענייננו, תהה הבורר בשנת 2021 האם סמכותו לא פקעה ואילו המבקש מצדו ביקש לקדם את הליך הבוררות. ראה מכתבו מיום 5 באפריל 2021 (נספח "15" לבקשה): "אף כי חלפה למעלה משנה מאז שהוגש כתב הגנה, אבקש לאפשר סיום הליך הבוררות". משמע- המבקש היה זה שדרש להמשיך את הליך הבוררות. מכאן, שטענתו לאחר סיום ההליך בדבר התמשכות הבוררות, סותרת את מצגים שלו עצמו ומהווה גם ויתור. ראו רע"א 2650/95 מרכז ציון חברה לפיתוח ובנין בע"מ נ' מרדכי כידון, נ (5) 466 (1997).
ו. סוף דבר ותוצאת פסק הדין-
נוכח האמור לעיל דין בקשת הביטול להידחות.
בהתאם אני מורה על אישור פסק הבוררות שיצא מלפני הבורר ביום 1 ביוני 2021. נוכח אישור פסק הבוררות, אין מקום להידרש לשאלה אם יש למנות בורר אחר, שהרי הבורר סיים את מלאכתו.
מעת שהמבקש אינו חולק על כך, כי המשיבים שילמו את הסכום שבו חויבו מכוח הוראות פסק הבוררות, תשיב המזכירות למשיבים באמצעות ב"כ את הכספים שהופק דו על ידם בתיק הפ"ב 17082-01-19 (ערובה עליה הורה הבורר הראשון שבין הצדדים; הכספים הופקדו לפי החלטתי בתיק זה).
המבקש יישא בהוצאות ההליך ובשכ"ט ב"כ המשיבים בסך של 12,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן להגיש על פסק הדין בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.
המזכירות תדוור לצדדים.

ניתן היום, ט' חשוון תשפ"ב, 15 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שלמה רמר
נתבע: ס.נ. גנים בע"מ
שופט :
עורכי דין: