ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אילנה שטל נגד חברת פרטנר תקשורת בע"מ :

לפני כבוד ה שופטת מיכל נד"ב

המבקשים

  1. אילנה שטל
  2. אילן מרגלית
  3. עופר אלוני
  4. עודד אהרוני

ע"י ב"כ עו"ד גותי רשף

נגד

המשיבה
חברת פרטנר תקשורת בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ירון רייטר, אריאלה אבלוב, אסף עמרם

פסק דין

לפניי בקשת פרטנר תקשורת בע"מ, מיום 4.12.20, לסילוק על הסף של בקשת האישור דנן, שעניינה בטענה כי פרטנר הוסיפה לחברי הקבוצה שירותים מתקדמים של מידע ותוכן וגבתה כספים בגינם – ללא הסכמתם המפורשת מראש.

רקע:
ביום 12.4.10 הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית, ת"צ 11008-04-10 רשף נ' פרטנר (להלן: "תביעת רשף"). בבקשת האישור שם נטען כי פרטנר תקשורת בע"מ (להלן: "פרטנר") גבתה מלקוחותיה, שלא כדין, כספים בגין שרות צליל המתנה מוסיקלי ובגין חבילת שרותי מידע ותוכן מבלי שניתנה הסכמת הלקוחות לקבלת השירותים.

הקבוצה בבקשת האישור בתביעת רשף הייתה: "כל לקוחות החברה, בעבר ובהווה, אשר פרטנר גבתה מהם סכום כלשהו עבור שירותים מתקדמים, מידע ותוכן וכוללים, בין היתר, "שרות צליל ההמתנה המוסיקלי ((funtone ו/או "חבילת שרותי מידע ותוכן" או אחר", מבלי שנתנו הסכמתם המפורשת לקבלת שירותים אלה ו/או פיצוי כל מי שנדרש לפנות לחברה ביוזמתו על מנת לדרוש הפסקת קבלת השירותים המתקדמים ובכך נאלץ לכלות את זמנו ומרצו" .

לאחר שההליך התנהל בפניי משך מספר שנים, הגיעו הצדדים שם להסדר פשרה. בהסדר הפשרה התחייבה פרטנר להציע לחברי הקבוצה הזכאים "מוצרי פרטנר" בשווי של כ-48.5 מיליון ש"ח באמצעות שוברים. פרטנר התחייבה להבטיח את מימוש השוברים.

ביום 18.2.19, אושר הסדר הפשרה בעניין תביעת רשף וניתן לו תוקף של פסק דין (להלן: "פסק הדין").

הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה הוגדרה בסעיף 152 לפסק הדין כדלקמן:
"כל לקוחות פרטנר (מלבד לקוחות עסקיים גדולים שיש להם נספח ייעודי), שצורפו לחבילת תוכן ו/או פאנטון בין אפריל 2003 ועד סוף שנת 2011, ולא עשו שימוש בשירותים הנ"ל. שימוש בשירות לצורך הסכם פשרה זה ייחשב: בחבילת תוכן – הורדת פריט תוכן; ובפאנטון – החלפת צליל ברירת המחדל".
המועד להגשת ערעור על פסק הדין בעניין רשף חלף ביום 4.4.2019 ופסק הדין הפך חלוט.
ביום 29.7.20 הוגשה בקשת האישור שלפניי (להלן: "בקשת האישור"). הבקשה עניינה בחברי הקבוצה שהוחרגו מתביעת רשף במסגרת פסק הדין, קרי לקוחות עסקיים גדולים שיש להם נספח ייעודי.
בבקשת האישור טענו המבקשים, כי פרטנר הטעתה את בית המשפט, את הצדדים, את הבודק ואת המגשר בתביעת רשף. זאת בכך שטענה כי מול עסקים גדולים נעשו הסכמי התקשרות שאינם סטנדרטיים, אלא כאלה שנתפרו על פי הסכם מיוחד לאחר מו"מ מול נציג פרטנר ושעל כן אין רלוונטיות להסכמת המנוי העושה שימוש בקו בפועל.
נטען כי הנספח הייעודי לא צורף להסדר הפשרה ושטענת פרטנר הייתה כי הלקוחות העסקיים הגדולים בודקים את חשבונותיהם באופן שיטתי וסדור. בהתבסס על הצהרות פרטנר הוחרגו העסקים הגדולים מהסדר הפשרה. למבקשים התברר כי טענות פרטנר לא היו נכונות. כך הסתבר מפנייה לאחד הגורמים שהיו מעורבים במו"מ מול פרטנר, אשר המציא שני הסכמים ייעודיים כי טענת פרטנר שנחתם הסכם ייעודי שמכוחו חייבה את חברי הקבוצה המוחרגת בשירותים מתקדמים אינה אמת.
על כן, נטען בבקשת האישור כי עומדת לקבוצה שהוחרגה, העילה שעמדה לקבוצה שעמה נעשה הסדר הפשרה בתביעת רשף.

תמצית טענות פרטנר לדחייה על הסף
בקשת האישור נושא התובענה התיישנה נוכח הוראות סעיף 26(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), הקובעות כי:
"הגדיר בית המשפט את הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית, לפי הוראות סעיף 10, באופן שאינן כולל את כל מי שנמנה עם הקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור, או החליט בית המשפט על שינוי הגדרת הקבוצה, לא תסתיים תקופת ההתיישנות של תביעתו של אדם שלא נכלל בהגדרת הקבוצה כאמור, הנובעת מאותה עילת תביעה, לפני שחלפה שנה מהיום שבו הפכה החלטה בית המשפט לעניין הגדרת הקבוצה כאמור, חלוטה, ובלבד שתביעתו של אותו אדם לא התיישנה עד למועד שבו הוגשה בקשת האישור".
פסק הדין בתביעת רשף הפך חלוט ביום 4.4.19, על כן בהתאם לסעיף 26(ג) לעיל בקשת האישור התיישנה כבר ביום 4.4.20.
סעיף 26(ג) קובע כי תביעה אישית של אדם לא תתיישן לפני חלוף שנה מהיום בו ההחלטה לעניין הגדרת הקבוצה הפכה חלוטה. "תביעה של אדם" אין משמעה בקשה לאישור תובענה ייצוגית. על פי הפסיקה שפרשה את סעיף 26(ג) בחוק תובענות ייצוגיות, הסעיף מאפשר הגשת תביעה אישית בלבד ולא הגשת תובענה ייצוגית.
ענייננו נכנס בסדר המקרים החריגים שבהם מוצדק להיעתר לבקשה לסילוק בקשת האישור על הסף.

תמצית תשובת המבקשים לדחייה על הסף
על פי ההלכה אין מקום לסילוק על הסף אלא במסגרת ההליך העיקרי. יש לדחות את טענת פרטנר כי התובענה נושא הדיון חלה רק על התקופה שמאפריל 2003 ועד סוף 2011 שכן התביעה חלה עד מועד אישור תביעת רשף.
טענת פרטנר, כי עילת התביעה היא אישית של המשיבים תמה לפני 9 שנים, לא הוכחה מעבר לטענה בעלמא. לפיכך יש לדון בשאלה זו במסגרת בירור התובענה.
בקשת האישור הוגשה במועד. תום מרוץ תקופת ההתיישנות בענייננו הוא לכל המוקדם ביום 3.8.2020 ועל כן התובענה הוגשה בזמן. על פי תקנה 19 לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010 (להלן: "תקנות תובענות ייצוגיות"), בכל עניין של סדרי דין בבקשה לאישור תובענה ייצוגית יחולו תקנות סדר הדין האזרחי. תקנה 529 בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") קובעת שתקופת פגרה לא תובא במניין הימים שנקבעו בתקנות. בשים לב לפגרות שחלו מאז הפכה החלטת בית המשפט בעניין רשף לחלוטה ולסגר על בתי המשפט בעטיה של מגפת הקורונה, מרוץ ההתיישנות תם ביום 3.8.2020.
אפילו היה מקום לספור את השנה בערך מוחלט, הרי שחל סעיף 17 בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") הקובע שאם נבצר מן התובע בשנה האחרונה של תקופת ההתיישנות להגיש את התובענה מפני שבית המשפט המוסמך נסגר, לא תסתיים תקופת ההתיישנות לפני שעברה שנה מהיום שבו חזר ונפתח בית המשפט. בית המשפט המוסמך נסגר בתקופת הקורונה מיום 15.3.2020 ועד 11.5.2020. על כן תקופת ההתיישנות מוארכת עד 11.5.2021.

פרטנר מושתקת מלטעון התיישנות. התנהלות פרטנר נופלת בגדר סעיף 7 בחוק ההתיישנות. פרטנר הונתה את בית המשפט וחלק מחברי הקבוצה בהסדר רשף כשהחריגה אנשים פרטיים מההסדר עת סיווגה אותם כעסקים גדולים, מבלי שהיו עסקים גדולים ומבלי שיידעה כי הם נחשבים מבחינתה כעסק ולא סתם עסק אלא עסק גדול.

הסדר הפשרה בעניין רשף מהווה הודאה של הנתבע בזכותו של התובע ועל כן מאריכה את תקופת ההתיישנות.

סעיף 26 לחוק תובענות ייצוגיות אין כוונתו כי הסדר פשרה יסיים בירור של תובענה ייצוגית שאם לא כן נתבעות רבות היו חותרות להסדרי פשרה עם תת קבוצה לא מזיקה מבחינתן כדי לנסות לחסום אפשרות להמשך ניהול התובענה כייצוגית נגדן בקשר עם כלל הקבוצה.

תמצית תשובת פרטנר לתגובה
תקנה 529 בתקנות סד"א אינה רלוונטית, שכן עניינה במניין ימים שנקבעו בתקנות ולא בחישוב התיישנות שנקבעה בחוק. התיישנות אינה עניין של סדר דין. פגרות אינן מאריכות את תקופת ההתיישנות.
תקופת מצב החירום הסתיימה ביום 10.5.2020, על כן המבקשים יכלו להגיש את הבקשה למחרת היום. הדבר עולה בקנה אחד עם סעיף 10(ג) בחוק הפרשנות, תשמ"א-1981.
סעיף 17 בחוק ההתיישנות עוסק בנסיבות של סגירת בית המשפט המוסמך. בענייננו בית המשפט לא נסגר בתקופה הרלוונטית שבה עמדה בתוקף ההודעה בנוגע לתחולת תקנה 4 לתקנות מצב חירום. לא הייתה כל מניעה להגיש במהלך התקופה הרלוונטית את הבקשה באמצעות נט המשפט. עיון בפנקס התובענות הייצוגיות מלמד כי בתקופה זו הוגשו תובענות ייצוגיות רבות.
פרטנר לא הונתה את בית המשפט או כל צד אחר. הבודק בחן כל שנדרש לבחון. הלקוחות שהוחרגו מהסדר הפשרה, החרגתם לא יצרה ויתור או מעשה בית דין כלפיהם. מכל מקום, העובדות היו בידיעת המבקשים או לפחות יכולים היו להיות בידיעתם במועד סביר. הם ידעו שהם כפופים להסכם ייעודי מכח השתייכותם לארגון ועד עובדי אל-על. כל אחד מהם חתם על הצהרה לפיה ידוע לו שיהיה זכאי לאחת התכניות המוצעות לוועד אל-על בכפוף להסכם עליו חתמו. המבקשים הצהירו כי גילו את החיובים בזמן אמת ולפני שנים רבות. על כן אין מדובר בעובדות שנעלמו מהם. הטענות לעניין החריגים שבסעיפים 7, 8 בחוק ההתיישנות נטענו בעלמא.
יש לדחות את טענת המבקשים שמדובר בהודאת בעל דין. הסדר הפשרה החריג את הלקוחות נושא בקשת האישור הנוכחית, לכן לא ניתן לטעון להודאה בקיום זכות אלא ההיפך.
בהסדר הפשרה אין הודאה בקיום זכות והובהר שאין בהסכמות משום הודאה.
על פי הפסיקה, הודאה בקיום זכות צריכה להיות מפורשת וברורה.

דיון והכרעה
בית המשפט העליון דן בשאלת הדחייה על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, אשר כשלעצמה מהווה בקשה מקדמית בהליך.
ברע"א 7096/11 קומם נ' שמואל רוזובסקי, בפסקה 9 (נבו 28.8.2012) נקבע:
"בדיון בסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, הבדילה הפסיקה בין בקשה לסילוק על הסף של התובענה בשל עילות הקיימות ביחס לכל תובענה (תק' 101-100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), לבין בקשה לסילוק על הסף בטענה שבקשת האישור אינה מקיימת את התנאים לאישור תובענה ייצוגית. הלכה פסוקה היא כי בכל הנוגע לתובענה ייצוגית, אין לדון בנפרד בסילוק על הסף של התובענה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, מפני שבחינת השאלה האם קיימת עילת תביעה נערכת בכל מקרה במסגרת הדיון באישור התובענה כייצוגית (ראו למשל: רע"א 8268/96 שמש נ' רייכרט, פ"ד נה(5) 276, 291 (2001); רע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ , [פורסם בנבו] פס' 4 (13.8.2007))".
ברע"א 5653/16 סרגון נטוורקס בע"מ נ' חזן, בפסקה 7 (נבו 13.10.2016) נקבע:
"הלכה היא כי, ככלל, אין מקום לדון בבקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית בנפרד מבקשת האישור עצמה, למעט מקרים חריגים שבהם מועלית טענת הגנה אשר ניתן להכריע בה בקלות יחסית ואשר יש בה כדי לשמוט את הקרקע תחת בקשת האישור כולה (ראו: רע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 6 (13.8.2007); ע"א 6887/03 רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים, [פורסם בנבו] פסקה 5 (20.7.2010); רע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קסירר רו"ח נ' קדמי, [פורסם בנבו] פסקה 5 (2.4.2009); ת"צ 46065-09-14 בן חמו נ' Facebook Inc. [פורסם בנבו] (10.6.2016))". (וכן ר' השופט סולברג ברע"א 1365/17 בנק הפועלים בע"מ נ' נשר [פורסם בנבו] (9.3.17); והשופט גרוניס ברע"א 2074/11 בנק הפועלים בע"מ נ' פינקלשטיין, [פורסם בנבו] בפסקה 4 (5.7.11)) (ההדגשה שלי – מ' נ').
ברע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קסירר רו"ח נ' קדמי, בפסקה 5 (נבו 2.4.2009) פירט השופט מלצר את הנסיבות בהן יש להורות על סילוקה של בקשת אישור על הסף:
"... כאשר קריאה פשוטה של הדברים, על פניהם, מלמדת לכאורה כי המדובר בבקשת סרק, ודיון בבקשה לסילוקה של בקשת האישור על הסף הוא פשוט, מהיר ויכול להוביל למסקנה ברורה וחד-משמעית, אזי יש בסיס לעריכת דיון כאמור".
וברע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ, בפסקאות 4 ו-6 (נבו 13.8.2007) נקבע:
"4. ... ואכן, בית משפט זה הורה בעבר על סילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, כאשר נמצא לו טעם שהשמיט את הקרקע תחת הבקשה כולה.
...
6. ... אין בדברים אלה כדי לומר כי לעולם לא ניתן יהיה לבקש את סילוקה על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית. ניתן להעלות על הדעת טענות שבדין או שבעובדה הדורשות בירור פשוט יחסית, ושיש בהן כדי להשמיט את הקרקע תחת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כולה. כך למשל, עשויה להיות טענת התיישנות הרלוונטית לכל הקבוצה התובעת (להבדיל מהתיישנות עילתו האישית של התובע המייצג בלבד) " (ההדגשה שלי – מ' נ') .
מהחלטות אלה משתמע כי ככלל, אין מקום לדון בבקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית בנפרד מבקשת האישור עצמה. זאת, למעט מקרים חריגים שבהם מועלית טענת הגנה אשר ניתן להכריע בה בקלות יחסית ואשר יש בה כדי לשמוט את הקרקע תחת בקשת האישור כולה, או מקום שבקשה לסילוק על הסף מוגשת בטענה שבקשת האישור אינה מקיימת את התנאים לאישור תובענה ייצוגית.
אני סבורה כי ענייננו נכנס בגדר אותם מקרים המצדיק דחיה על הסף בשלב זה שלפני דיון בבקשת האישור. ואנמק.
סעיף 26(ג) בחוק תובענות ייצוגיות קובע כאמור:
"הגדיר בית המשפט את הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית, לפי הוראות סעיף 10, באופן שאינן כולל את כל מי שנמנה עם הקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור, או החליט בית המשפט על שינוי הגדרת הקבוצה, לא תסתיים תקופת ההתיישנות של תביעתו של אדם שלא נכלל בהגדרת הקבוצה כאמור, הנובעת מאותה עילת תביעה, לפני שחלפה שנה מהיום שבו הפכה החלטה בית המשפט לעניין הגדרת הקבוצה כאמור, חלוטה, ובלבד שתביעתו של אותו אדם לא התיישנה עד למועד שבו הוגשה בקשת האישור" (ההדגשה שלי – מ' נ').
בענייננו, פסק הדין בתביעת רשף הפך חלוט ביום 4.4.19. על כך אין מחלוקת.
בקשת האישור שלפניי הוגשה כאמור ביום 29.7.20 (כ-15 חודשים לאחר שפסק הדין הפך חלוט).
אינני מקבלת את טענות המבקשים כי אין להביא במניין את תקופות הפגרות לצורך ספירת תקופת "השנה".
תקנה 529 בתקנות סדר הדין האזרחי קובעת "תקופת פגרה של בית משפט לא תובא במניין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית משפט או הרשם, אלא אם הורה בית המשפט או הרשם, לפי העניין, הוראה אחרת" ההדגשה שלי – מ' נ').
משמע, תקופת פגרת בתי המשפט אינה באה במניין בעניינים שכרוכים בסדר דין לפי התקנות או במועדים שקבעו בית משפט או רשם. לא כך לגבי מועדים שנקבעו בחוק.
בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 3141/99 מגדל חב' לביטוח בע"מ נ' עו"ד ש.ז פומדניסקי פ"ד נ"ה (5) 817, (2001) הוחל סעיף 10(ג) בחוק הפרשנות תשמ"א-1981 הקובע כי: "במניין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה". על פי הפסיקה, ככל שימיה האחרונים של תקופת ההתיישנות חלים בפגרה, נדחה סופה של תקופת ההתיישנות ליום החול הראשון שלאחר פגרת בתי המשפט.
אשר לאי הבאתן במניין של תקופות הסגר מכח תקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), התשנ"א-1991 (להלן: "תקנות שעת חירום")
תקנה 4 בתקנות שעת חירום קובעת:
"תקופת תקפה של ההודעה לא תבוא במנין הימים לעשיית דברים שבסדרי דין או בנוהג, שנקבעו בחיקוק או שקבע בית המשפט , רשם, רשם ההוצאה לפועל או מנהל לשכה".
בבש"א 1223/20 British Airways PLC נ' עמותת הצלחה - לקידום חברה הוגנת (נבו 16.3.2020) נדרש רשם בית המשפט העליון ר' גולדשטיין לפרשנות תקנה 4, וקבע כי: "התקנה "מקפיאה" אפוא את מירוץ הזמנים להגשת הליכים ערעוריים וכתבי בי-דין, ומניין הימים יימשך כסדרו בתום מצב החירום המיוחד".
בענייננו תקופת הסגר הייתה בין הימים 16.3.20 ועד 11.5.20, דהיינו 57 ימים. דעתי היא שגם לעניין תקופות הסגר חל הרציונל שחל עת סיום תקופת ההתיישנות נופל בפגרה, קרי שהמועד מוארך עד לאחר סיום תקופת החירום.
ניתן להקיש לענייננו מנסיבות מקרה שתקופת ההתיישנות מסתיימת במהלך שביתה במערכת בתי המשפט. בבגץ 7391/10 פלוני נ' פלונית (נבו 30.5.2012)) באותו עניין עמד בית המשפט על כך שהשאלה המשפטית לעניין המועד האחרון להגשת תביעה שהתיישנה במהלך תקופת שביתה במערכת בתי המשפט טרם זכתה להכרעה בבית המשפט העליון. בית המשפט עמד על כך שבעניין מספר גישות. האחת, שאין להוסיף לתקופת ההתיישנות את כל משך תקופת השביתה, אך ניתן להגיש את כתב התביעה עד ליום הראשון שלאחר השביתה. השנייה, שתקופת ההתיישנות תחלוף לאחר שיחלפו מספר ימים השווה למספר הימים שחלפו ממועד תחילת השביתה ועד למועד בו עילת התביעה הייתה מתיישנת. השלישית, שאין להאריך את מועד הגשת תביעה אף אם מועד תום תקופת ההתיישנות חל במהלך שביתה מאחר שלמגיש התביעה אפשרות להמציא כתבי בי-דין אף בתקופת שביתה בדואר רשום. בענייננו לפי כל אחת מן הגישות, התובענה התיישנה.
אינני מקבלת את טענת המשיבים כי חל בענייננו סעיף 17 בחוק ההתיישנות.
סעיף 17 קובע:
"נבצר מן התובע בשנה האחרונה של תקופת ההתיישנות להגיש את התובענה מפני שנסגר בית המשפט המוסמך לדון בה, לא תסתיים תקופת ההתיישנות לפני שעברה שנה מן היום שבו חזר ונפתח בית המשפט".
אני סבורה שבענייננו לא מדובר בנסיבות שבהן נסגר בית המשפט המוסמך לדון בתובענה. אני מקבלת את טענת המבקשת כי בתי המשפט לא נסגרו אלא עבדו במתכונת חירום וכי הוגשו כתבי בית דין לבתי המשפט גם במועדים אלה. אינני סבורה כי סעיף 17 בחוק ההתיישנות המאריך את תקופת ההתיישנות בשנה, הארכה משמעותית, כיוון לנסיבות מעין אלו שאירעו.
בעניין השבתה נדחתה הטענה כי חל סעיף 17 בחוק ההתיישנות ונקבע שמשעה שקיימת בפני בעל דין אפשרות להגיש את כתב התביעה בדואר רשום לבית המשפט (וכיום באמצעות מערכת נט המשפט – מ' נ') לא ניתן לקבוע כי נבצר מהתובע להגיש תביעתו במהלך שביתה (ר' בבגץ 7391/10 פלוני נ' פלונית (נבו 30.5.2012)).
אינני מקבלת את טענת המבקשים כי חלים בענייננו סעיפים 7, 8 בחוק ההתיישנות. תביעת רשף הייתה תלויה ועומדת בבית המשפט שנים רבות. הסדר הפשרה שנעשה בסופו של יום עבר בדיקה של מגשר ובודק והקבוצה שהוחרגה – הוחרגה בהסכמה. ככל שהיו פרטים טעונים בירור, הרי שעל באי כוח הקבוצה היה לבררם כפי שעשו לאחר שפסק הדין בתביעת רשף הפך חלוט, ואין מדובר בעניין נסתר כפי שעולה מבקשת האישור נושא הדיון.
אני מקבלת את טענות פרטנר כי אין בענייננו הודאה בזכות לפי סעיף 9 בחוק ההתיישנות, זאת מאחר שהסדר הפשרה אינו בבחינת הודאה והוא נחתם מבלי להודות בטענות (ר' סעיף 2 בבקשה לאישור הסדר הפשרה בתביעת רשף מיום 21.6.18).
למעלה מן הדרוש, אפילו לא חלפה תקופת ההתיישנות (טענה שאינני מקבלת כמפורט לעיל), הרי שאני סבורה כי צודקת פרטנר בטענתה, כי מכל מקום מנועים המבקשים להגיש תביעתם כתובענה ייצוגית להבדיל מתביעה אישית וזאת בהתאם לסעיף 26(ג) בחוק תובענות ייצוגיות.
בתי המשפט חזרו ופסקו כי המונח "תביעתו של אדם" בסעיף 26 בחוק תובענות ייצוגיות כשמה כן היא, תביעה אישית ולא בקשת אישור קבוצתית (ר' כבוד השופטת א' שטמר בת"צ 8929-08-11 חגאמה נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (נבו 17.9.2018); ע"א (ארצי) 54930-05-12 גלפר נ' שירותי בריאות כללית בע"מ (נבו 12.1.2017); כבוד השופטת צ' צפת בת"צ 42796-09-14 ליאור שחטר נ' רשות מקרקעי ישראל (נבו 1.4.2019)).
פרשנות זו עולה גם מדברי ההסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות:
"מוצע לקבוע כי במקרה שבו אישר בית המשפט בקשה לאישור בשינויים בהתאם לסמכותו לפי סעיף 11, באופן אשר הוציא חלק מן הקבוצה כפי שהוגדרה בקשה לאישור, לא תסתיים תקופת ההתיישנות של תביעה של אדם שהוצא מהקבוצה, בטרם חלפה שנה מיום שההחלטה בבקשה לאישור הפכה חלוטה, ובלבד שתביעתו של אותו אדם לא התיישנה עד למועד הגשת הבקשה.
בדומה למטרת סעיף קטן (ב) גם מטרת סעיף זה היא, בין השאר, להגן על אותם חברי קבוצה פוטנציאליים, אשר סביר להניח שהסתמכו על כך שמנגנון התובענה הייצוגית ימצה את זכותם ובשל כך בחרו שלא להגיש תביעה אישית או תובענה ייצוגית אחרת, אך בסופו של דבר הוצאו מהקבוצה על ידי בית המשפט." (ר': הצעות חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, ה"ח 234 עמ' 279)
בנסיבות ענייננו, משהגדיר בית המשפט את הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית, במסגרת הפשרה באופן שאינו כולל את הקבוצה שהוחרגה בה חברים כנטען המשיבים, הרי שעמדה למשיבים תקופה של שנה להגיש אך את תביעתם האישית ולא תובענה ייצוגית נוספת.

סוף דבר

אני מקבלת את בקשת פרטנר ומורה על דחיית התובענה על הסף.
אני מחייבת את המבקשים בהוצאות פרטנר, בהתחשב בכך שזו הגישה תגובה לבקשת האישור, בסכום של 20,000 ₪.

ניתן היום, ח' חשוון תשפ"ב, 14 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אילנה שטל
נתבע: חברת פרטנר תקשורת בע"מ
שופט :
עורכי דין: