ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליהו נחמיאס נגד אייל מטענים והשגחה בע"מ :

לפני: כבוד סגן הנשיא השופט צבי פרנקל
נציגת ציבור (עובדים) גב' רחל מצרי לבני

התובע:
אליהו נחמיאס
ע"י ב"כ: עו"ד אלי דסה

-
הנתבעים:
1.אייל מטענים והשגחה (1995) בע"מ
2.גבי כנפו
ע"י ב"כ: עו"ד אליהו בוסקילה

פסק דין

עובד מגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי בגין אירוע בעבודה. המוסד לביטוח לאומי מבקש את עמדת המעסיק על גבי טופס דיווח התאונה. המעסיק משיב למוסד לביטוח לאומי שלפי מערכת הצילום של החברה, העובד נראה מבצע "נפילה" שאין בה אלא סוג של התחזות ולכל היותר נפילה. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתביעה. העובד טוען שדברי המעסיק שנשלחו למוסד לביטוח לאומי הם לשון הרע. זו עיקר התביעה שבפנינו.

1. התובע מר אליהו נחמיאס עבד אצל הנתבעת כנהג משאית, הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי בגין נפילה בעבודה ביום 5.3.20. לטענתו הוא נפל כשהיה במדרגות החברה. באותו יום הוא טופל במוקד החירום של קופת החולים שם לטענתו אובחנו חבלות בכף יד שמאל ובברך שמאל ולאחר קבלת טיפול שוחרר לביתו. למחרת פנה לבית החולים אסותא באשדוד שם לטענתו אובחנה גם פגיעה בקרסול שמאל. התובע פנה למוסד לביטוח לאומי להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה. המוסד לביטוח לאומי פנה לקבל את עמדת המעסיק. בטופס בל 250 יש לצרף את הצהרת המעסיק לפרטים שמסר התובע. בסעיף 16 לטופס נדרש המעסיק להצהיר שהפרטים שמסר העובד הם נכונים לפי מיטב ודעת המעסיק ואם יש הסתייגויות בעניין התביעה על המעסיק לכתוב זאת. מנהלת משאבי האנוש של הנתבעת 1 כתבה " לפי מערכת הצילום של החברה, העובד נראה מבצע "נפילה" שאין בה אלא סוג של התחזות ולכל היותר נפילה". כשקיבל התובע את המסמכים ממחלקת משאבי אנוש ראה את תשובת המעסיק. לטענתו לאחר קבלת המסמכים התקשרו מהמוסד לביטוח לאומי אל התובע כדי לשאול מדוע נרשם כי ביים את הנפילה. התובע פנה לנתבע 2 מנכ"ל הנתבעת וטען כי נעשה לו עוול בעניין הטפסים וביקש לקבל לידיו את הסרטונים בהם נראית הנפילה. התובע שהה בחופשת מחלה שלושה חודשים וביום 10.6.20 זומן לשיחת שימוע מאחר לא עמד בתפוקות ופוטר ביום 22.6.20 כאשר הפיטורים נכנסו לתוקף ביום 22.7.20. התובע עותר לקבל פיצוי של 160,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו לפי חוק איסור לשון הרע ובשל פיטוריו שלא כדין.

2. הנתבעת טענה שהיא הייתה מחויבת לתת את גרסתה לפני המוסד לביטוח לאומי ודיווחה דיווח ענייני וסביר בהתאם לממצאים שהיו בידיה, והיא לא ביצעה כל עוולת לשון הרע ולא פרסמה דבר ולא אמרה לשון הרע , למעט מילוי הטופס מטעם המוסד לביטוח לאומי . בעניין סיום העבודה טענה שהתובע זומן לשימוע בחודש דצמבר 2019 בשל כך שתפוקתו היא ירודה. היא נתנה לו הזדמנות נוספת לשפר את ביצועיו אך הוא הגיע לעבודה ללא מוטיבציה וללא נכונות להתאמץ. הנתבעת פיטרה את התובע בלי קשר לאירוע הנפילה אלא מאחר שהתובע אינו פרודוקטיבי, מייצר תפוקה הולכת ופוחתת והמשך העסקתו תמשיך לגרום לה נזקים. הנתבעת טענה שבתקופה זו פיטרה חמישה נהגים נוספים עקב תפוקות נמוכות.

3. ביום 7.10.21 שמענו את התובע וכן עד מטעמו מר יעקב כהן. מר כהן העיד שהוא עבד בעבר אצל הנתבעת. הוא ראה את התובע נופל. הוא תיאר את אירוע הנפילה כך שהתובע נפל אחורנית מהמדרגות הוא החזיק לו את הראש, לאחר מכן המשיך לעבוד וללכת. העד לא ידע לתאר האם התובע נפל לפני המדרגה הראשונה או מהמדרגה הראשונה. מר כהן לא ידע להגיד אם היו עוד עדים. העד העיד שהוא שמע מהתובע על כך שהנתבעת כתבה לביטוח לאומי שהוא התחזה. הוא לא ידע לתת שמות של עוד נהגים ששמעו על זה אך בכל מקרה הסביר ששמע על הדברים רק מהתובע (עמ' 10 שורה 10 לפרוטוקול). התובע נשאל לגבי תיאור הנפילה ואישר שמר כהן החזיק את ראשו אך הוא לא ידע לומר אם נפל פיזית על מר כהן או שמר כהן החזיק את ראשו. התובע עומת עם הגרסאות שמסר למוסד לביטוח לאומי ובמרפאה לגבי אופי הנפילה. כשנשאל מה הוא מבקש מהנתבעת הוא השיב 160,000 ₪ עבור הפגיעה בשמו הטוב ובהמשך פירט 150,000 ₪ עבור העלבון ו- 1,000 ₪ על הצורה המעליבה של השימוע. לטענתו הוא פוטר מהסיבה שטען שהמנכ"ל כתב דברים לא נכונים למוסד לביטוח לאומי.

4. שמענו את נתבע 2, מנכ"ל הנתבעת ,שהעיד לגבי הסרטון בו רואים את התובע נופל. המנכ"ל אישר שיש מצלמות נוספות אך הסרטונים לא נשמרים מעבר ל – 21 יום והסרטון שהועבר לתובע הוא סרטון שצולם בטלפון מאחת ממצלמות האבטחה. המנכ"ל העיד שהוא מילא את הטפסים לביטוח לאומי כעבור 20 יום מיום הנפילה. לדבריו הוא התבסס על הדברים שאמר לו הקב"ט של החברה שאחראי על תחום הבטיחות. הקב"ט ומנהלו הישיר של התובע ראו את הסרטונים. מנהלו הישיר ראה אותו דקות ספורות לאחר הנפילה שהוא מתפקד ומנהלו הישיר אמר לו שהוא צריך אותו למחר בבוקר, התובע אמר לו שהוא התייצב ומכאן הוא הקיש שאין ממש בנפילה (עמ' 19 שורות 1-3 לפרוטוקול). מנהלו הישיר והקב"ט דיווחו לו על אירוע הנפילה ולאחר דיווחם וצפייה בסרטון כתב את הדברים למוסד לביטוח לאומי. המנכ"ל נשאל האם היום, לאחר שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בתביעה נכון היה לרשום את הדברים אחרת, ועל כך השיב ש תפקידו במסגרת הדיווח למוסד לביטוח לאומי לרשום את ההתרשמות האמתית שלו ממה שהגיע אליו והתחושה שלו באותו רגע ממה שהוא ראה שמדובר בסוג של התחזות. כשנשאל המנכ"ל האם הוא יודע שהתחזות זו עבירה פלילית הוא הבהיר שהכוונה שלו לא הייתה כוונה פלילית אלא ביקש להעביר את התחושה שלו שמדובר בסוג של התחזות (עמ' 20 שורה 19-20 לפרוטוקול). המנכ"ל נשאל לגבי פיטורי התובע והסביר שהתובע הוזמן לשימוע בשנת 2019 מאחר שהוא לא עמד ביעדים כדי לקבל את הפרמיה. לדבריו קבלת החלטות שלו כמנכ"ל לא נובעת מחודש בודד אלא לאורך זמן. החברה נכנסה להפסד מתמשך של כמה שנים ונתן הנחיות להתייעל ולא היה כאן שום דבר אישי כנגד התובע אך מדובר בחברה עסקית שהחליטה לצמצם את כמות העובדים ולהעסיק קבלני משנה (עמ' 21 שורות 21-26 לפרוטוקול).

כמו כן העידה מנהלת משאבי אנוש בנתבעת גב' יוכי הלימי שהסבירה שהתובע הוזמן לשימוע כבר בחודש דצמבר 2019 שם הייתה טענה בקשר לתפוקות התובע. העדה הסבירה שהיעד של פרמיה הוא מחזור חודשי של 40,000 ₪, התובע לא הגיע ליעד זה. העדה נשאלה כיצד ניתן לבדוק את תפוקת התובע אם הוא היה בחופשת מחלה במשך שלושה חודשים ועל כך הסבירה שלאורך זמן התובע לא הגיע ליעדים, הוא לא השתפר מאז השימוע בדצמבר 2019 ועל כן הוזמן לשימוע נוסף.

5. בסיכומיו טען התובע שתשובת הנתבעת למוסד לביטוח לאומי מהווה לשון הרע, הוא חש בושה גדולה מעצם החשד לפיו התחזה בנפילה כאשר בסרטון ניתן לראות שהוא נופל אחורנית . התובע הפנה לפסק הדין של בית המשפט העליון ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (נבו 04.08.08) שם קבע בית המשפט העליון שתביעת לשון הרע נבחנת בארבעה שלבים. התובע טוען שהשלבים מתקיימים בעניינינו. התובע טען בסיכומיו שהנתבע 2 אישר שהמצלמה עליה נסמכה הנתבעת מצויה עשרות מטר ממקום הנפילה וכדי לכתוב דברים כה חומרים הנתבעים צריכים להראות טעם מיוחד. המונח התחזות הוא מונח חמור שמטיל ספק ביושרו של אדם ובפרט ביושרו של התובע והנתבעת לא הראתה כל ראיה לדברים החמורים שרשמה. ב"כ התובע העלה טעיה בנוגע לעובדה שרק סרטון אחד הוגש שבמקום יש כמאה מצלמות וניתן לראות אירוע הנפילה מזוויות נוספות. בסיכומיו עתר התובע לפיצוי בסך של 50,000 ₪ לפי חוק איסור לשון הרע ובקשר לפיטורים שלא כדין טען כי הוא זכאי לסכום של 100,000 ₪ נוספים מאחר שלטענתו יש קשר בין אירוע הנפילה לפיטורים. התובע טוען שהנתבעת לא הציגה נתונים לגבי מצבה הכלכלי ולא הציגה ראיות לטענתה שפוטרו חמישה נהגים נוספים.

6. הנתבעים טענו בסיכומיהם שלא ברור מהם הסכומים שהתובע תובע בגין כל עילה. בחקירתו הנגדית טען התובע בתחילה שכל ה – 160,000 ₪ הם פגיעה בשמו הטוב ובהמשך טען 1,000 ₪ על הצורה המעליבה של השימוע ו – 50,000 ₪ בגין העלבון ובסיכומיו תבע 100,000 ₪ בגין הפיטורים שלא כדין ו – 50,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע. הנתבעים טענו בסיכומיהם שלא פרסמו לשון הרע כלל ומי שעשה פרסום לאותה תשובה שנתנו למוסד לביטוח לאומי זה דווקא התובע ולגבי הפיטורים חזרו על טענתם שהתובע פוטר בשל תפקודו כפי שעלה כבר בשימוע הראשון לפני התאונה.

7. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה שדין התביעה להידחות. התובע העיד שהוא זה שפרסם את תשובת הנתבע לנהגים האחרים (עמ' 15 בפרוטוקול). גם העד מטעמו העיד שהוא שמע רק מהתובע לגבי מה שכתבה הנתבעת למוסד לביטוח לאומי (עמ' 9 שורה 21 לפרוטוקול) כך שהתובע לא הוכיח שהנתבעת פרסמה דבר מעבר לתשובה שמסרה לביטוח לאומי. מעסיק שנדרש להתייחס למסמך שמוגש לרשות מחויב לכתוב את האמת בהתאם להתרשמותו. מנכ"ל הנתבעת, הנתבע 2 העיד שההתרשמות שלו שמדובר בנפילה שאין בה אלא סוג של התחזות נבעה מצפיה בסרטון, שיחה עם הקב"ט ושיחה עם מנהלו של התובע שדיבר איתו לאחר הנפילה כאשר התובע אמר לו שהוא יגיע למחרת לעבודה.

8. בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 יש מספר הגנות לתשובה שכתבו הנתבעים למוסד לביטוח לאומי. כאמור מנכ"ל הנתבעת הסביר שמה שכתב זו ההתרשמות שלו מהנתונים שהגיעו אליו ומהדברים שהוא ראה מהסרטון.
סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע קובע שתהיה הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת וההגנה לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש. השופט גרוסקופף כתב בת"א(מרכז) 5699-11-10 מנירב נ' אייל ויובל ארד תקשורת (1996) בע"מ (נבו 19.02.2014) "ההלכה כיום היא שהגנת "אמת בפרסום" משתרעת גם על מסקנה סבירה בשעתה המוסקת מעובדות נכונות. ודוק, מסקנה המוסקת על בסיס עובדות היא בגדר דעה, אשר מטבעה עלולה להיות שנויה במחלוקת, וזאת אף בהתעלם מכך שבזמן אמירתה לא ידועות כל העובדות. "

גם סעיף 15 לחוק קובע הגנה תום לב אם הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הסיבות המפורטות בס"ק (2), (3), (7), (8) לחוק נותן הגנה.

סעיף 15(2) נותן הגנה למי שפרסם מכוח חובה חוקית, מוסרית או חברתית לפרסום. המלומדים חאלד גנאים, מרדכי קרמניצר ובועז שנור בספרם דיני לשון הרע הדין המצוי והדין הרצוי , מהדורה שנייה – 2019 (להלן: גנאים, קרמינצר ושנור) מסבירים שההגנה היא לפרסום שנעשה מתוך אינטרס ציבורי ועל כן הוא חוסה תחת ההגנה של סעיף 15 (עמוד 385).

סעיף 15(3) קובע שתהיה הגנה לפרסום שנעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של נושא הפרסום. גנאים, קרמינצר ושנור מסבירים שהחוק מעניק הגנה לפרסומים שנעשו בתום לב כדי להגן על עניין אישי של נושא הפרסום והם מציעים לקבוע שההגנה תותנה בכך שהמפרסם האמין באמיתות הדברים שנכללו בפרסום, שנקט אמצעים סבירים לבדיקת אמינותם ושהפגיעה שאותה צפה זמן הפרסום לא חרגה מהסביר. המנכ"ל האמין בדברים שכתב. הוא הסתמך על שיחות עם שני עובדים שאחד מהם הוא מנהלו של התובע ועל הצפייה בסרטון.

סעיף 15(7) נותן הגנה כאשר הפרסום היה הבעת דעה על התנהגותו או אופיו של הנפגע בזמן שהנתבע הוא ממונה עליו והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור. כאשר הפרט כפוף לאדם אחר אז רשאי האחר ולפעמים חייב, כמו במקרה שבפנינו להביע ביקורת על מעשיו ופועלו של הכפוף, ראו בהרחבה אצל גנאים, קרמינצר ושנור, עמ' 389 שם הם כותבים שביקורת כזו נחוצה כדי להעמיד עובדים על סטנדרטים ראויים וכדי שינהגו על פי כללים חברתיים ומשפטיים. במקרה שבפנינו מצופה מהמעסיק כי יכתוב את עמדתו גם אם היא בניגוד לעמדת העובד שמגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי.

סעיף 15(8) נותן הגנה למפרסם תלונה לרשות מוסמכת לקבלת תלונות. גנאים, קרמינצר ושנור כותבים בעמ ' 390 שהסייג יבוא בחשבון כאשר המפרסם הגיש על הנפגע לרשות המוסמכת לקבלה תלונה המהווה לשון הרע. בענייננו אין מדובר בתלונה אך מדובר ברשות מוסמכת שמבקשת לחקור את המידע ומסירת מידע במקרה כזה היא בגדר הגנה על אינטרס לגיטימי.

נוסף על כך שלא היה פרסום, הרי כאמור יש הגנה בהתאם לחוק איסור לשון הרע.

9. זאת ועוד, המוסד לביטוח לאומי בוחן את התביעה לתאונת עבודה בפרמטרים שונים ומקיים לעיתים חקירה מיוזמתו ולא מתבסס רק על תשובת המעסיק, נתון זה ידוע לבית הדין מכח הידיעה השיפוטית של בתי הדין לעבודה שעוסקים בחלק ניכר מעיסוקים בתיקים הנוגעים לביטוח לאומי ולביטחון הסוציאלי. על הידיעה השיפוטית של בית הדין לעבודה בנושאים המצויים בטיפולו ראו צבי פרנקל ודוד א' פרנקל ""ידיעה שיפוטית" ו"מן המפורסמות" בבתי המשפט הכללים ובערכאות בעלי סמכויות ייחודיות: הדוגמה של בתי הדין לעבודה", קריית המשפט יא (2018).
הראיה שבסופו של דבר המוסד לביטוח לאומי הכיר בתביעה של התובע כך שלא נגרם נזק לתובע בתביעה מול המוסד לביטוח לאומי. מצופה ממעסיקים למסור למוסד לביטוח לאומי את התרשמותם כפי שהם רואים לנכון ובתום לב.
על כן, אנו דוחים את התביעה לפי חוק איסור לשון הרע.

10. אשר לפגם בהליך הפיטורים- בכתב התביעה כתב התובע שעל הנתבעת לפצותו בגין פיטוריו שלא כדין, התובע זומן לשימוע ביום 8.6.2020 בזימון נכתב שהתובע זומן לפגישת שימוע בדבר הכוונה לסיים את עבודתו בשל תפוקות נמוכות של המשאית המוצמדת אליו הגורמת להפסד מהותי לחברה עד כדי חוסר כדאיות כלכלית ונכתב שהזמנה זו היא המשך של השימוע שנערך ביום 4.12. 2019 באותו נושא ומאז לא נעשה שינוי לקיחת אחריות ומאמץ מצד התובע.
בתום השימוע בחודש דצמבר 2019 נכתב בפרק הסיכום: לאור העובדה שמדובר בעובד ותיק שסועד את אשתו ונדרש לסיוע בביתו ימשיך העובד להיות מועסק בחברה לתקופת ניסיון בו תינתן לו הזדמנות לגלות יותר אכפתיות ומחויבות להצלחה ויציבות החברה. החברה תשוב ותבחן בהמשך את הכדאיות הכלכלית להמשך העסקתו וככל שפריון המשאית תפגע כלכלית בחברה יוזמן העובד לשימוע נוסף. כאמור התובע הוזמן לשימוע נוסף. בפרק הסיכום כתבה מנהלת משאבי אנוש שמאחר שלא מדובר בשימוע ראשון וידוע לעובד שלמרות ביצועיו קיבל הזדמנות נוספת והחברה משתוממת מאחריות העובד מאחריותו ואפילו מאדישותו לעתידה של החברה והעובדה שהתובע לחץ לקבל את סיכום השימוע בהודעות וטלפוניות עוד לפני שהתבקשה החלטה מעידה על חוסר תום לב של העובד בכל התהליך. המשך העסקת העובד גורם לנזק והפסד כספי לחברה בעיקר בימים מורכבים במעורבות החברה בנזקי הקורונה וברמה האישית, העובד מהווה תקופה ארוכה לדוגמא שלילית בין העובדים בחברה ולא ניתן יותר לנבא שינוי בהתנהלותו ועל כן, בצער רב תסתיים העסקתו כנהג בנתבעת.

11. התרשמנו שהשימוע השני היה המשך לשימוע הראשון שכאמור בסופו ניתנה לתובע הזדמנות נוספת. הנתבעת בחנה את הישגיו של התובע לאורך זמן והגיעה למסקנה שאין שיפור בתפוקתו, לא מצאנו מקום לקבוע שמדובר בפיטורים שלא כדין.
אנו דוחים את טענת התובע שעל הנתבעת היה להמציא נתונים על מצבה הכלכלי. הליך הפיטורים היה כדין ולא מצאנו מקום להתערב בו. אנו ערים לכך שהתובע העלה בזמן השימוע את הטענה שהוא מתכון להגיש תביעה נגד המנכ"ל על הוצאת שם רע בגין הדברים שכתב למוסד לביטוח לאומי, אולם כאמור התרשמנו שאין קשר בין טרוניה של התובע לגבי הרישום למוסד לביטוח לאומי לבין פיטוריו. התובע נתן הסברים לגבי התפוקות הנמוכות שלו ף לדבריו התפוקות הנמוכות הן בשל כך שלא מקבל "נסיעות טובות" וכן הטענה שהסדרנים עושים "איפה ואיפה" אך הסבריו נדחו על ידי הנתבעת ואין מקום שבית הדין יתערב בהחלטה מסוג זה שהיא בסמכותה הבלעדית של המעסיקה.

12. משדחינו את טענת התובע לפיטורים שלא כדין, אין צורך לדון בטענות שהעלתה הנתבעת ובכלל זה שלתובע יש מספר גרסאות בנוגע לסכומים שהוא תובע בגין כל רכיב וכן לעובדה שהוא היה מיוצג על ידי עורך דין כבר לפני הליך השימוע ולמרות זאת לא טען כל טענה בנוגע לפגמים בהליך. לא מצאנו מקום לדון בטענת הנתבעת לגבי הגרסאות של התובע על אופי הנפילה מאחר שאין מחלוקת שהתובע נפל ותביעתו הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כפגיעה בעבודה.

13. אנו דוחים את תביעת התובע במלואה.

14. למרות דחיית התביעה החלטנו שלא לחייב את התובע בהוצאות מאחר שבסופו של דבר הפגיעה שלו הוכרה כפגיעה בעבודה.

15. זכות ערעור כדין.

16. פסק הדין ניתן בהרכב של שניים לפי ההחלטה מיום 7.10.21.

ניתן היום, ח' חשוון תשפ"ב, (14 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

נציגת ציבור- עובדים
גב' רחל מצרי לבני

צבי פרנקל, שופט
סגן נשיא


מעורבים
תובע: אליהו נחמיאס
נתבע: אייל מטענים והשגחה בע"מ
שופט :
עורכי דין: