ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד ולדלן רזיאנין :

לפני: כבוד השופט גיא אבנון

המאשימה: מדינת ישראל
באמצעות תביעות מרכז – שלוחת נתניה

נ ג ד

הנאשם: ולדלן רזיאנין

בשם המאשימה: עו"ד שני מלול
בשם הנאשם: עו"ד דרור שלום

גזר דין

1. מכתב האישום המתוקן בו הורשע הנאשם בהתאם להודאתו, עולה כי על רקע מחלוקת על מקום חנייה בינו לבין שכנו (להלן: המתלונן), הגיע הנאשם לחניית בית המגורים כשסכין קפיצית בכליו. בהמשך לדין ודברים בין השניים הוציא הנאשם את הסכין מכיסו, הראה אותה למתלונן כשהיא סגורה, פתח את הסכין, הניף אותה ופצע באמצעותה את המתלונן בזרועו השמאלית ובסמוך לחזהו. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן שני חתכים בזרועו: חתך בן כ- 4 ס"מ ופצע חתך אלכסוני בגודל 5X5X15 ס"מ לרבות פגיעה בשרירים. המתלונן פונה באמבולנס לבית חולים, טופל בחיטוי, חיסון, הרדמה מקומית ותפירה, ואושפז להשגחה למשך יום אחד שלאחריו שוחרר עם המלצות למנוחה למשך 3 שבועות וטיפול בפיזיותרפיה לאחר הוצאת התפרים. בגין מעשיו הורשע הנאשם בעבירת פציעה כשהעבריין נושא נשק קר, לפי סעיפים 334 ו- 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

2. בטרם הטיעונים לעונש הופנה הנאשם לקבלת תסקיר מבחן. על מנת להקטין את הפגיעה בצנעת הפרט, יובא תוכנו של התסקיר בצמצום. הנאשם בן 42, יליד אוקראינה, גרוש בשנית ואב לשתי בנות, עובד כשכיר בענף השיש. השלים 12 שנות לימוד בארץ מוצאו ובעל תעודת בגרות מלאה. הנאשם קיבל אחריות על מעשיו והביע צער וחרטה, אם כי נטה להטיל אחריות חלקית גם על המתלונן. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם נעדר דפוסי אלימות מושרשים (ללא הרשעות קודמות), מבקש "לשים את אירוע העבירה מאחוריו", ובנסיבות אלה שלל רצון או צורך להשתלב בטיפול לצורך בחינת התנהלותו האלימה. רמת הסיכון להישנות התנהגות אלימה הוערכה כנמוכה, ומידת חומרתה אם תתרחש הוערכה כנמוכה-בינונית. בהיעדר אפשרות טיפולית-שיקומית המליץ קצין המבחן כי ככל שייגזר על הנאשם עונש מאסר, לאפשר ביצועו בדרך של עבודות שירות, בתוספת מאסר על תנאי מרתיע ופיצוי כספי למתלונן, עונש אשר יחדד לנאשם את משמעות התנהלותו הפוגענית והשלכותיהם הקשות של מעשיו, ובצד זאת יאפשר לו לשמר תפקוד חיובי.

ראיות וטיעוני הצדדים לעונש

3. בפתח ישיבת הטיעונים לעונש נשמעה עדותו של קורבן העבירה – המתלונן, אשר תיאר כיצד טלטל אירוע האלימות את חייו ומלווה אותו עד היום. לדבריו, לא היה מסוגל לעבוד במהלך כחודשיים, בהם לא הצליח להירדם. הוא ורעייתו (שנכחה באירוע) נזקקו לטיפול נפשי, והמתלונן נזקק אף לטיפול תרופתי. רק כיום, כשנה לאחר האירוע, חלפה השפעתו הנפשית. כן הציג המתלונן צלקת שנותרה בזרועו כתוצאה מהדקירה, וסיפר כי גם בחזהו נותר סימן.

ב"כ המאשימה עמדה על הערכים המוגנים שנפגעו ממעשיו של הנאשם: שלמות גופו של המתלונן, בטחונו האישי, בפרט כשהנאשם תקף אותו בקרבת ביתו, בבריונות חריגה, לאחר שהמתלונן הגיע לזירת האירוע כדי לסייע להזיז את מכוניתה של רעייתו שחסמה את מכוניתה של אשת הנאשם. ב"כ המאשימה הגישה תמונות של הסכין (עת/1) ותעודה רפואית של המתלונן (עת/2). היא הפנתה לפסיקה ועתרה לקבוע מתחם עונש בין 36-12 חודשי מאסר בפועל. היא ביקשה לדחות את המלצת שירות המבחן, הן לאור חומרת מעשיו של הנאשם ופונטציאל הנזק, והן לאור סירובו להשתתף בטיפול, וביקשה להעמיד את עונשו בשליש התחתון של המתחם אך לא ממש בתחתיתו, בצד מאסר מותנה מרתיע, קנס ופיצוי למתלונן.

4. ההגנה מצידה העידה את רעייתו של הנאשם, אשר הביעה צער וחרטה בשמה ובשם הנאשם, וסיפרה כי מדובר באדם טוב שאינו נוטה לסכסוכים, אב ומחנך למופת לשני ילדיהם של בני הזוג.

ב"כ הנאשם ביקש לתת את הדעת לתיקון כתב האישום לקולה ומחיקת העבירה של החזקת סכין, וטען כי המדובר באירוע נקודתי, ללא תכנון מוקדם. הוא הפנה לפסיקה תוך ביצוע אבחנה של פסקי הדין שהציגה המאשימה, וביקש לקבוע מתחם בין 3 חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 9 חודשי מאסר. הוא ביקש להדגיש את לקיחת האחריות והבעת החרטה מצדו של הנאשם, את הערכת המסוכנות הנמוכה הנשקפת ממנו, היעדר הרשעות קודמות, חיסכון בזמן שיפוטי ותקופת המעצר שריצה הנאשם (16.5.20 – 1.6.20), שלאחריה היה נתון במעצר בפיקוח אלקטרוני עד יום 6.10.20, אז שוחרר לחלופת מעצר (עד עתה נתון בתנאים מגבילים). כן הצביע על הקשיים הכלכליים עמם התמודדו ומתמודדים הנאשם ומשפחתו כתוצאה מהשילוב בין התנאים המגבילים לבין משבר הקורונה, כשבמהלך תקופה זו פוטרה רעייתו של הנאשם מעבודתה והוא נותר מפרנס יחיד. כן סיפר כי הנאשם עבר תאונת דרכים קשה (הוגשה אסופת מסמכים רפואיים – ענ/1). הנאשם מצדו התנצל והביע חרטה, בצד נכונות לשאת בכל עונש שיוטל עליו.

בתום הדיון הופנה הנאשם לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות, אשר מצא כי הנאשם מתאים לריצוי עונשו בדרך זו.

דיון והכרעה

מדיניות הענישה הנוהגת

5. רע"פ 3842/21 גודייב נ' מדינת ישראל (3.6.21): המבקש הורשע בהתאם להודאתו בפציעה בנסיבות מחמירות כשהעבריין נושא נשק קר, בכך שהשליך בקבוק זכוכית לעבר המתלוננת – בת זוגו, אשר נפגעה כתוצאה מכך בראשה, נגרם לה פצע מדמם בקרקפת, והיא פונתה לקבלת טיפול רפואי בבי"ח. כן צירף כתב אישום נוסף בו הורשע בהיזק לרכוש במזיד. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה בגין התיק העיקרי בין 20-7 חודשי מאסר, ועל רקע נסיבותיו של המבקש, עברו הפלילי המכביד ותסקיר שלילי, נגזר עונשו ל- 13 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים. ערעור ובקשת רשות ערעור נדחו.

רע"פ 2335/21 פלוני נ' מדינת ישראל (11.4.21): המבקשת הורשעה בהתאם להודאתה (בשלב מאוחר של המשפט – לאחר שנשמעה עדותה של המתלוננת – כלתהּ) בכתב אישום מתוקן בעבירות איומים ופציעה בנסיבות מחמירות, בכך שאיימה על המתלוננת ברצח, לאחר שזו הוכתה על ידי בנה של המבקשת וביקשה את עזרתה. המבקשת אחזה בחולצתה של המתלוננת ושרטה בסכין בפניה ובבית החזה. בית המשפט השלום קבע מתחם בין 20-8 חודשי מאסר, עמד על מידת המסוכנות הגבוהה שנשקפת ממנה לפי הערכת שירות המבחן, ודחה את המלצת האחרון להסתפק במאסר בדרך של עבודות שירות. על המבקשת נגזרו שנת מאסר בפועל בצד מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת. ערעורה לבית המשפט המחוזי נדחה וכך גם הבקשה לרשות ערעור.

רע"פ 489/21 ביטאו נ' מדינת ישראל (26.1.21): המבקש הורשע בהתאם להודאתו בעבירת פציעה בנסיבות מחמירות. בעת ששהה בקיוסק בעיר נתניה ניגש אליו המתלונן, דחפו והפילו ארצה. המבקש בתגובה אחז בחפץ חד, התקדם לעבר המתלונן אשר נסוג לאחור, ודקר פעמיים בבטנו, באופן שהסב לו שני פצעי דקירה, האחד בדופן הבטן בעומק 5 ס"מ והאחר מעל לטבורו. בית משפט השלום קבע מתחם 20-8 חודשי מאסר, ממנו מצא לחרוג לקולה על רקע המלצת שירות המבחן (חרף הרשעה קודמת של המבקש בגינה ריצה מאסר בפועל בן 8 חודשים), וגזר על המבקש 6 חודשי מאסר בעבודות שירות בצד צו מבחן ועונשים נלווים. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה, קבע כי הרף הנמוך של מתחם העונש ההולם הוא 12 חודשים, "בשים לב לנזק שנגרם למתלונן בפועל, כמו גם לפוטנציאל הנזק אשר עלול היה להיגרם כתוצאה מדקירתו פעמיים באזור רגיש בגופו – הרי שקיים צורך בהעברת מסר עונשי מרתיע", אך מכיוון שערכאת הערעור איננה נוהגת למצות את הדין, הסתפק בהחמרת עונש המאסר בפועל לכדי 10 חודשים. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.

רע"פ 1529/20 אל סייד נ' מדינת ישראל (15.2.20): המבקש הורשע בהתאם להודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות איומים, פציעה כשהעבריין מזוין והחזקת סכין. המבקש הגיע לחנותו של המתלונן משסבר כי האחרון נקט אלימות כנגד אחיו. המבקש איים על המתלונן כי ידקור אותו וזה מצדו סטר למבקש ודחף אותו. בתגובה, שלף המבקש סכין מכיסו ודקר את המתלונן באזור המפשעה ובידו, באופן שהביא לפציעתו. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה בין 24-10 חודשי מאסר, וגזר את העונש ל- 11 חודשי מאסר. ערעור ובקשת רשות ערעור נדחו.

רע"פ 8709/17 רביע ג'רבאן נ' מדינת ישראל (12.11.17): המבקש הורשע בהתאם להודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות איומים ופציעה כשהעבריין נושא נשק קר. על רקע סכסוך ירושה בין המבקש לבין המתלונן ומשפחתו, אחז המבקש קלשון ואיים על המתלונן כי יהרוג אותו. בהמשך אותו היום ניגש המבקש למתלונן נוסף כשהוא אוחז בסכין, הניף אותה לעברו ודקר אותו בידו. כתוצאה מכך נגרם למתלונן הנוסף פצע באורך 15 X5 ס"מ ושרירים נחתכו, באופן שהצריך סגירה בסיכות, סד גבס וארבעה ימי אשפוז. בית משפט השלום אימץ את המלצת שירות המבחן תוך העדפת שיקולי שיקום, וגזר את עונשו של המבקש ל- 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, צו מבחן למשך 18 חודשים ועונשים נלווים. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה, ביטל את צו המבחן, העמיד את עונש המאסר על 8 חודשים, בניכוי חודשיים בהם היה נתון במעצר ממש, והורה כי העונש ירוצה מאחורי סורג ובריח. בין נימוקיו עמד בית המשפט המחוזי על עברו הפלילי המכביד של המבקש ואורח חייו העברייני. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.

רע"פ 4574/17 אבו עראר נ' מדינת ישראל (23.8.17): המבקש הורשע לאחר שמיעת הוכחות בביצוע עבירות איומים ופציעה כשהעבריין מזוין, בכך שעל רקע מחלוקת עם המתלונן דקר אותו המבקש בסכין בשוק רגלו השמאלית, באמת ידו השמאלית, בסמוך לכתפו ובבטנו. כתוצאה מכך איבד המתלונן את הכרתו ופונה לבית חולים, ונגרמו לו פצע באורך 4 ס"מ באמתו השמאלית, פצע באורך 2 ס"מ בירכו ופצע בבטנו. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה בין 36-10 חודשי מאסר, ועל רקע עברו הפלילי המכביד של המבקש והתרשמותו השלילית של שירות המבחן, גזר את עונשו ל- 15 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים. ערעורו נדחה, וכך גם הבקשה לרשות ערעור.

עיינתי בפסקי הדין אליהם הפנו הצדדים, ולא ראיתי צורך לאזכרם (פרט לאחרון לעיל אשר הוגש על ידי המאשימה). אציין אך כי כלל פסקי הדין שהגישה המאשימה דנים בעבירות חמורות יותר מהאירוע עליו נותן הנאשם את הדין.

מתחם העונש ההולם

6. מתחם העונש ייקבע בהתאם לעקרון ההלימה, תוך מתן משקל לערכים החברתיים שנפגעו ממעשיו של הנאשם, למידת הפגיעה בהם ולמדיניות הענישה הנוהגת, והכל בנסיבות העבירה בה הורשע הנאשם. מעשה האלימות שנקט הנאשם כנגד המתלונן פגע במישרין בשלומו ובריאותו, וביצוע המעשה באמצעות סכין (נשק קר) מקים משנה חומרה ומסוכנות. בתי המשפט חזרו ושנו את החובה לעקור מקרבנו את "תת-תרבות הסכין", תוך נקיטת ענישה מחמירה שתרתיע את הנאשם ואחרים שכמותו. מנגד, בל נשכח כי הענישה היא לעולם אינדיבידואלית, ונוגעת בנסיבות המקרה הפרטני עליו נותן הנאשם את הדין.

לחומרה: הנאשם הוא שיזם את אירוע האלימות, הגיע למגרש החנייה כשהוא מצויד בסכין, ופגע במתלונן על רקע של מה בכך. המתלונן נפגע בזרועו בשני חתכים, נזקק לטיפול רפואי, בהמשך לכך לטיפול נפשי (כעולה מעדותו לפניי), וניכר כי נוסף לצלקות פיזיות האירוע הותיר בו את חותמו לתקופה ניכרת.

לקולה: עסקינן בהנפת סכין יחידה בכיוונו של המתלונן, ללא נקיטת אלימות נוספת עובר לאירוע או לאחריו, וללא השמעת איומים כלפי קורבן העבירה. מבלי להקל ראש בחומרת הנזק שנגרם או בפוטנציאל הנזק שעלול היה להיגרם, המתלונן נפגע בזרועו בשני חתכים, אך לא באיבר רגיש. אין חולק על כך שהאירוע הפחיד את המתלונן ורעייתו, אך בדיעבד לא סיכן את חייו.

לאחר שבחנתי את השיקולים המנויים בסעיף 40ג(א) וסעיף 40ט לחוק העונשין, לאור הממצאים עליהם עמדתי לעיל ובהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת, מצאתי לקבוע מתחם ענישה בין 8 חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 24 חודשי מאסר בפועל.

גזירת העונש המתאים לנאשם

7. מכלול נתונים עומדים לזכותו של הנאשם ומצדיקים קביעת עונשו בחלקו התחתון של המתחם: גילו; היעדר הרשעות קודמות; מהלך חיים נורמטיבי וחיובי; איש משפחה העובד ומפרנס את משפחתו; הודה במיוחס לו והביע צער וחרטה על מעשיו; שיתף פעולה עם שירות המבחן (גם אם ניתן היה לעשות זאת טוב יותר). הערכתו של קצין המבחן למסוכנות נמוכה הנשקפת מן הנאשם, ראויה ומנומקת כהלכה. הנאשם לא עבר אמנם הליך שיקומי-טיפולי, אך לא כל מקרה ולא כל נאשם מחויבים בהליך טיפולי כדי להגיע לתוצאה עונשית שאיננה מאסר ממש מאחורי סורג ובריח. המעשה חמור אמנם, וראוי לעונש מוחשי, ובצד זאת מצאתי כי המלצת שירות המבחן, להשית על הנאשם עונש מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות, מתיישבת עם חומרת המעשה, מתחם הענישה, ונסיבותיו של הנאשם. אוסיף כי בגזירת העונש נתתי דעתי לתקופה בה הנאשם היה נתון במעצר ממש (כשבועיים), במעצר בפיקוח אלקטרוני (כארבעה חודשים) ובחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 9 חודשי מאסר בפועל.
המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות במתנ"ס רמת פולג, ברחוב סביון 1 נתניה, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות שירות מיום 30.9.21. הנאשם יתייצב ביום 21.11.21 בשעה 8:00 במשרדי הממונה במפקדת מחוז מרכז של שב"ס.
הנאשם מוזהר כי עליו לעמוד בתנאי ההעסקה ובדרישות הממונה, לרבות בדבר איסור צריכת אלכוהול, וכי כל חריגה מהכללים עלולה להביא להפסקת עבודות השירות וריצוי יתרת עונש המאסר מאחורי סורג ובריח.
ב. 6 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירות אלימות מסוג פשע.
3 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירות אלימות מסוג עוון, לרבות איומים.
ג. פיצויים בסך 7,500 ₪ אשר ישולמו למתלונן (עד תביעה מס' 1). הפיצויים ישולמו ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל ביום 10.12.21 ובכל 10 בחודש שלאחריו. לא ישולם איזה מהתשלומים במועדו, תעמוד יתרת הפיצויים לפירעון מידי.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.

המזכירות תעביר עותק מגזר הדין לשירות המבחן ולממונה על עבודות שירות.
תשומת לב שירות המבחן לכך שתקופת עבודות השירות עולה על שישה חודשים (סעיף 51ג(ג) לחוק העונשין).

ניתן היום, ו' חשוון תשפ"ב, 12 אוקטובר 2021, במעמד הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: ולדלן רזיאנין
שופט :
עורכי דין: