ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גיטאי ריזמן נגד די.סי.אס. חיזוק מבנים בע"מ :

לפני: סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג ציבור (עובדים) מר ברוך הראל

התובע
גיטאי ריזמן
ע"י ב"כ: עו"ד אהוד בר נוי
-
הנתבעת
די.סי.אס. חיזוק מבנים בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד אילן מוריאנו

פסק דין

לפנינו תביעת התובע לתשלום יתרת שכרו לחודש ספטמבר 2018, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה וזכויות סוציאליות נוספות.

התובע ציין כי בתאריך 26.8.19, ולאחר מועד הגשת כתב התביעה, הנתבעת העבירה לו סך של 36,000 ₪ על חשבון התשלומים שהיא חבה לו, כפי שהוכח על ידו באסמכתא אודות העברה בנקאית אשר הוצגה במהלך הדיון (מוצג ת/1).במהלך דיון קדם המשפט הנתבעת טענה כי הועבר לתובע תשלום בסך של 40,000 ₪, אך לא הובאה בפנינו כל אסמכתא לכך. כפועל יוצא מן הסכום שהוכח על ידי התובע , מודה הוא כי הרכיב הנותר לדיון הוא רכיב פדיון חופשה, כאשר הוא עומד על תשלום דמי הבראה שטרם הועבר לו בו הנתבעת הודתה במסגרת כתב הגנתה, וכן תשלום יתרה בסך של 72 ₪ בגין זכויותיו הסוציאליות.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת ועולות מכתבי הטענות וחומר הראיות:

התובע הועסק בשורות הנתבעת בתפקיד יועץ משפטי מיום 1.8.16 ועד ליום 6.9.18, משך 2.1 שנים.
שכרו ההתחלתי של התובע עמד על סך של 8,000 ₪ נטו לחודש, וערב סיום עבודתו עמד על סך של 9,000 ₪ נטו.

העדים
ביום 28.4.21 התקיים דיון הוכחות.
מטעם התובע העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבעת העיד מר טל יגרמן, אחראי פרוייקטים בנתבעת.

דיון והכרעה
לטענת התובע, כעולה מהרישום בתלוש השכר לחודש יולי 2018 נותרה לזכותו יתרת חופשה של 40.06 ימים. לימים אלו יש לצרף יתרת חופשה נוספת עד תום תקופת עבודתו לגביה לא ניתן תלוש שכר ובסה"כ מדובר ב-42.06 ימ י חופשה אשר יש לפדות לזכותו.

כעולה מהסכם ההעסקה בין הצדדים סוכם כי התובע יהא זכאי ל-4 שבועות של חופשה שנתית (סעיף 6 להסכם ההעסקה, נספח א' לכתב התביעה) וכן התובע הצהיר כי ניצל 15 ימי חופשה נטו (שלושה שבועות בערכי ברוטו)(סעיף 26 לתצהירו של התובע). משכך, לגישת התובע זכאי הוא ליתרת ימי החופשה בסך של 27.06 ימים, תוך שהוא מעמיד את תביעתו על סך מתוקן של 13,629 ₪ (סעיף 27 לתצהירו של התובע).

הנתבעת מודה במסגרת תצהירה כי היה ויתקבלו טענות התובע ברכיב החופשה זכאי הוא ל-27 ימי חופשה, אלא שלטענתה יש לחשב את זכאותו בהתאם לערכי נטו של משכורתו ולא ברוטו כפי שחושב על ידו (סעיף 13 לתצהירה של הנתבעת).

במסגרת סיכומיה, הנתבעת חזרה בה מהודאתה במסגרת תצהירה כי התובע זכאי ל-27 ימים, וט ענה כי ה וא זכאי לפדיון של 19.6 ימים בלבד. לטענתה לא ני תן היה לפקח על עבודת התובע משעה שהועסק בשורותיה כיועץ משפטי, בתפקיד אמון אישי, ולאור אופי עבודתו אשר לא בוצעה ממשרדי הנתבעת אלא בוצעה לרוב ממשרד לקוח של הנתבעת או מביתו וכן בביקורים בבית הסוהר.

בחינת מסמכי התיק וטענות הצדדים מעלה כי הנתבעת לא ניהל ה פנקס לתיעוד חופשותיו של התובע ובכך הפר ה היא את חובת ה הרישומית מכוח סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951, כפי שתוקן בתיקון 24 לחוק הגנת השכר הקבוע:

"25. (א) מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית, ובו יירשמו הפרטים שייקבעו בתקנות.

(א1) (1) לעניין שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית ושעות נוספות ייערך הרישום בפנקס שעות העבודה באופן שוטף ויכלול רישום שעות עבודה בפועל;

(2) לא בוצע הרישום בפנקס כאמור בפסקה (1) באמצעים מכניים, דיגיטליים או אלקטרוניים, ייחתם הרישום מדי יום בידי העובד ויאושר בחתימת אחראי שהמעביד מינה לכך, אלא אם כן קבע שר התעשיה המסחר והתעסוקה, לאחר התייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה ועם ארגוני מעבידים שהם לדעת השר יציגים ונוגעים בדבר ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, דרך אחרת לביצוע הרישום."

כידוע, נטל ההוכחה בכל הנוגע לניצול ימי חופשה על ידי עובד ומכסת החופשה שנותרה לזכותו, מוטל על המעסיק [דב"ע לא 3-22 ציק ליפוט – חיים קסטנר (13.1.72)]. כמו כן, עיון בתלושי השכר של התובע מלמד כי הנתבעת לא טרחה לתעד את ניצול ימי החופשה של התובע, כאשר נרשמה לזכותו צבירה חודשית בלבד. טענות הנתבעת בדבר חוסר היכולת לפקח על ימי חופשתו של התובע אינן ברורות שכן ברי כי בימינו אנו שופעים בטכנולוגיות המאפשרות מעקב ופיקוח על העבודה, ואין נפקות לכך שהעבודה לא בוצעה בחצרי הנתבעת כדי להסיר מהנתבעת את חובת תיעוד ימי החופשה של התובע בהתאם לדין . ככל שסברה כי התובע ניצל מספר ימים (ספורים יש לומר) מעבר לאלו הנטענים על ידו, היה עליה להוכיח זאת.

לאור הדברים האמורים לעיל, כל שנותר לבחון הוא האם על הנתבעת לשלם לתובע את 27 ימי החופשה בערכי ברוטו כטענת התובע, או בערכי נטו כטענת הנתבעת. דהיינו, בחינת שוויו של יום חופשה, אשר שנוי במחלוקת בין הצדדים.

בעניין זה יש לומר כי אמנם, הוכרה זכותם של צדדים ליחסי עבודה להסכים ביניהם על שכר בערכי נטו, באופן המטיל על המעסיק חובה לגלם את הסכומים המשולמים לעובד [(ארצי) מד/16-3 משה זייבלד נ' עוף העמק בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע טז 185 (1984)], אך יחד עם זאת בית הדין הארצי קבע כי ככלל, על תביעה למימושו של הסכם כאמור בערכאות השיפוטיות להיערך בערכי ברוטו [ע"ע (ארצי) 3393-02-17 יונתן גב נ' ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע"מ (פורסם בנבו, 24.06.2018)] .

משכך, צדק התובע בסכום תביעתו, כאשר שכר הברוטו המנוי בתלוש שכרו האחרון עומד על סך של 11,021 ₪ ערב סיום עבודתו (נספח ב' לכתב התביעה), ומשעה שאין חולק בין הצדדים כי התובע עבד 186 שעות עבודה ביום, משך 22 ימים, כפי שתועד בתלושי השכר. בהתאם לכך , על הנתבעת לשלם לתובע סך של 13,629 ₪ (11,021 שכר ברוטו בחלוקה ל- 186 שעות עבודה חודשיות X 8.5 שעות עבודה ביום= שווי יום עבודה בסך של 503.65 ₪ ב עת סיום העסקתו של התובע).

אם כן, תביעתו של התובע בגין רכיב זה- דינה להתקבל.

דמי הבראה ויתרת חוב
התובע עומד בסיכומיו על תשלום דמי הבראה בסך של 4,338 ₪, כאשר בסיכומי הנתבעת אין כל התייחסות לתשלום זה, וזאת על אף הודאת הנתבעת כי התשלום האמור לא שולם לתובע (סעיף 13 לכתב ההגנה). כמו כן, הנתבעת לא התכחשה ליתרת החוב בגין זכויות סוציאליות/רכיבי שכר שלא שולמו, הנתבע על ידי התובע בסך של 72 ₪ (סעיף 18 לתצהירו של התובע), כאשר התחשיב שהוגש על ידו לא נסתר על ידי הנתבעת.

משכך, התובע זכאי לתשלום דמי הבראה בסך של 4,338 ₪, ולתשלום יתרת חוב בסך של 72 ₪.

סוף דבר
לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים:

פדיון דמי חופשה בסך 13,629 ₪.
דמי הבראה בסך של 4,338 ₪.
יתרת חוב בסך של 72 ₪.

לסכומים הנזכרים לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעת תישא בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 7,000 ₪ , וזאת תוך 30 יום שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ג' חשוון תשפ"ב, (09 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור עובדים מר ברוך הראל

רוית צדיק, שופטת,
סגנית נשיאה


מעורבים
תובע: גיטאי ריזמן
נתבע: די.סי.אס. חיזוק מבנים בע"מ
שופט :
עורכי דין: