ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין כמאל חדאד נגד נדא מחאמיד :

בפני כבוד ה שופט אבישי רובס

תובע

כמאל חדאד

נגד

נתבעים

  1. נדא מחאמיד
  2. סאלח מחאמיד

בית המשפט מוסמך, אפוא, לפטור בעל דין מתשלום אגרה בהתקיים התנאים הבאים, במצטבר. הראשון - אין ביכולתו של המבקש לשלם אגרה. השני - ההליך מגלה עילה.

החלטה

1. בפני בקשת הנתבעת מס' 1 לפטור אותה מתשלום האגרה בגין תביעה שכנגד על סך של 937,377 ₪, שהגישה (סכום המחצית הראשונה של האגרה הוא 11,717 ₪).

2. הצדדים הם בעלים במשותף, בחלקים שווים, של דירה בבית משותף, הידועה כתת חלקה 2, חלקה 6 בגוש 11233, ברחוב עבאס 4 בחיפה (להלן "הדירה"). הנתבעת דיירת מוגנת במחצית הדירה השייכת לתובע.

התובע הגיש נגד הנתבעים - הנתבעת ובנה המתגורר עמה, תביעה לאכיפת הסכם פירוק שיתוף שנחתם ביום 23.3.2011. התובע טען, כי על פי ההסכם הוא זכאי לרכוש את חלקה של הנתבעת בדירה בתמורה לסך של 470,000 ₪. לטענתו, ההסכם אושר על ידי בית המשפט בת.א. 55463-05-13 בבית משפט השלום בחיפה. התובע עתר, אפוא, להורות על אכיפת ההסכם. עוד בקש התובע להורות לנתבעים לפצותו בסך של 11,000 ₪ בגין הפרת ההסכם.

הנתבעים טענו בכתב ההגנה, כי הנתבע אינו מתגורר בדירה ואין לו זכויות בה ולפיכך, יש להורות על סילוק התביעה נגדו.

לגופו של עניין, טענו הנתבעים כי התובע, כבעלים של מרבית הדירות בבית המשותף, עושה בנכס (וברישומיו) ככול העולה על רוחו, ובין היתר נישל את הנתבעת מזכויותיה במחצית החצר הצמודה לדירה, על ידי הצמדתה לדירה אחרת שבבעלותו. עוד טענו הנתבעים, כי התובע נמנע מלהציג את ההסכם, ולא בכדי, שכן הוא לא חתום על ידי הנתבעת וממילא, גם אינו הסכם פירוק שיתוף הניתן לאכיפה , כטענתו , או מזכה אותו בפיצוי על הפרה ( אעיר, כי לא ברור פשר טענות אלה, שהרי בתביעה הקודמת הנתבעת עתרה לאכוף את ההסכם).

הנתבעת הדגישה, כי ההסכם כלל אינו מתייחס לזכויות הדיירות המוגנת שלה, אלא רק לבעלות הקניינית במחצית הדירה. עוד טענה הנתבעת, כי השומה שנערכה במסגרת ת"א 55463-05-13, אינה מייצגת נכונה את ערך זכויותיה, ובכלל זה הדיירות המוגנת (שכלל לא הוצעה למכירה) והזכויות במחצית החצר הצמודה לדירה.

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד נגד התובע ורשם המקרקעין חיפה, במסגרתה עתרה לשני סעדים. הראשון - תיקון הרישום בפנקס הבתים המשותפים, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בה"פ 114/07. סעד זה התבקש נגד התובע ורשם המקרקעין, ומשמעותו הצמדה של חצר בשטח של כ - 171 מ"ר לדירה נשוא המחלוקת. השני - פיצוי כספי, בסך כולל של 937,377 ₪. סעד זה התבקש נגד התובע בלבד, בגין נזקים שגרם לה, ובכלל זה חלקה בשווי תוספות הבניה שבנה תוך ניצול זכויותיה (סך 629,377 ₪ באומדן), "פיצוי בגין החזקת כספים אלה בידי התובע" ממועד השלמת הבניה (סך של 188,000 ₪), אבדן הנאה מהחצר שנגזלה (סך של 70,000 ₪) והשבת הגזילה (50,000 ₪). הנתבעת לא צירפה לכתב התביעה שכנגד חוות דעת שמאי. הנזקים הנטענים הוערכו, כולם, על דרך האומדנה. חישוב הפיצוי בגין חלקה בתוספות בניה נעשה על בסיס חישוב ממוצע עלות מ"ר בניה לפי עסקאות באתר רשות המיסים וביתר ראשי הנזק לא נערך כלל חישוב.

3. הנתבעת בקשה לפטור אותה מתשלום אגרת המשפט. נטען, כי היא אלמנה מבוגרת, מתגוררת בגפה ומתקיימת מגמלאות משרד החינוך והביטוח הלאומי, בסכום כולל של כ - 6,421 ₪. לבקשה צורפו תדפיסי גמלאות לשלושה חודשים, אישור המוסד ביטוח לאומי על סטטוס נטול העסקה (לא שכיר/עצמאי) וזכאות לגמלאות זקנה ושארים. עוד טענה הנתבעת, כי זכויותיה בדירה הן הנכס היחיד שברשותה וההליך כאן נעשה במטרה לסלקה.

התובע טען, כי על פי תקנות בתי המשפט (אגרות) תשמ"ו - 2007, היה על הנתבעת לפרט את מקורות הכנסתה בששת החודשים שקדמו להגשת הבקשה, בעוד שהנתבעת צירפה תדפיסים ל - 3 חודשים בלבד. עוד טען התובע, כי הבקשה לא מפורטת והנתבעת לא פרסה בפני בית המשפט את מלוא התמונה, ובכלל זה מערך חשבונות הבנק שלה (או כאלה בהם היא שותפה) ואת העובדה שבנה מלווה ותומך בה בכל ההליכים. התובע הדגיש, כי אין די בטיעון שהנתבעת היא אלמנה המתפרנסת לכאורה בדוחק מקצבאות והפנה לע"א 4079/02 חלואני אורה נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה ( תקדין עליון 2002(2) 1022).

בכל הנוגע לעילת התביעה שכנגד, טען התובע שמדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית, שיש לדחותה מפאת התיישנות ולחילופין, שיהוי. נטען, כי התביעה שכנגד אינה מגלה עילה אמתית וסיכוייה קלושים. התובע ציין, כי הסעד של תיקון צו רישום הבית המשותף כלל אינו בסמכות בית משפט זה.

עוד טען התובע, כי חוות דעת השמאי בהליך הקודם לקחה בחשבון את מלוא זכויות הנתבעת בחצר (מחצית ולא רבע) וכי זכויות הבניה שרכשה הנתבעת מעמידר הסתכמו ב - 22 מ"ר בלבד, על פי הסכם הרכישה. לפיכך סכום התביעה בראש הנזק "חלקה בתוספות הבניה" מופרך ומופרז ואילו יתר ראשי הנזק הם סכומים "המופרחים באוויר", ללא כל ביסוס עובדתי או משפטי. התובע עתר לדחות את הבקשה לפטור מתשלום האגרה.

4. תקנה 2 ל תקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז -2007 (להלן "תקנות האגרות") קובעת, כי בית המשפט לא יזקק להליך, אלא אם שולמה בעד הסעד המבוקש בו האגרה הקבועה בתוספת הראשונה לתקנות האגרות. כלל הוא, שאגרת המשפט משולמת על ידי בעל הדין שפתח בהליך, מיד עם הגשתו לבית המשפט, ובתביעה כספית משולמת המחצית השניה של האגרה לאחר קביעת התיק להוכחות.

תקנה 14(א) לתקנות האגרות קובעת, כי "בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו את תאריך הבקשה".

בית המשפט מוסמך, אפוא, לפטור בעל דין מתשלום אגרה בהתקיים התנאים הבאים, במצטבר. הראשון - אין ביכולתו של המבקש לשלם אגרה. השני - ההליך מגלה עילה.

בכל מקרה, ינהג בית המשפט בזהירות מירבית בדונו בבקשות מסוג זה אולם, יש להדגיש כי מדובר בסמכות שבשיקול דעת ובית המשפט אינו חייב לפטור את המבקש מתשלום האגרה, אף אם התקיימו התנאים המפורטים לעיל.

5. הלכה היא, כי המבקש פטור מתשלום אגרה חייב ליתן פירוט מלא ומהימן על מצבו הכלכלי - הכנסותיו, הכנסות בני משפחתו, הוצאותיו השוטפות והמיוחדות וכל פרט אחר היכול לשפוך אור על מצבו הכלכלי האמיתי. באין פירוט מינימלי לא ניתן לדון בבקשה ודינה להדחות על הסף (ראה בש"א 128/89 מצא נגד מצא (31.12.89), בש"א 287/92 מאור נגד מדינת ישראל (30.1.92)).

יתירה מזאת, על המבקש פטור מתשלום אגרת תביעה להציג בפני בית המשפט את כל הנתונים בדבר מצבו הכלכלי במטרה להוכיח כי אינו יכול לשלם את אגרת התביעה (ראה בש"א 6669/04, ע"א 6668/94 מגרפטה נגד מנורה בע"מ (2.2.1995)) . עליו להראות כי פעל באופן סביר ועשה ניסיון אמיתי לגייס את כספי האגרה והוא לא ישמע בטענה של חוסר יכולת אם נמנע מלעשות כן (ראה למשל ב.ש.א. (מחוזי-י-ם) 2404/03 חוליית 2000 ניקוי חול וצביעה ואח' נגד מדינת ישראל ואח' (21.12.2003) וכן, רע"א 8496/99 אדרי נגד בנק לאומי לישראל בע"מ).

6. באשר לתנאי הראשון - הנתבעת הציגה תלושי גמלאות ואישור המל"ל בלבד ונמנעה מהצגת דפי חשבון בנק, יתרות או כל מסמך אחר המעיד על יכול ת כלכלית. גם המסמכים שהוגשו חלקיים, שכן מסמכי הגמלאות מתייחסים רק למחצית מהתקופה הנדרשת בתקנות. הטוען למצוקה כלכלית, המונעת ממנו תשלום אגרה, וודאי בסכום נכבד כמו בענייננו, חייב להניח תשתית ראייתית מספקת לביסוס הטענה. עליו למסור תיעוד מלא, הכולל בין השאר דפי חשבון בנק המתייחסים לששת החודשים שקדמו להגשת הבקשה. הנתבעת לא הציגה פירוט מלא, כנדרש, של מקורותיה הכספיים, וגם לא הראתה כי עשתה ניסיון אמתי לגייס את כספי האגרה. אציין בנוסף, כי ייצוגה המשפטי בהליך זה ובהליכים שקדמו לו, אינו מתיישב עם דלות האמצעים הנטענת. מימון ייצוג משפטי מהווה אינדיקציה נוספת ליכולת לשלם אגרה ו בהעדר הסבר מניח את הדעת, יש מקום להנחה כי משבידי הנתבעת לממן ייצוג משפטי, היא מסוגלת לשלם גם את אגרת המשפט (ראה ע"א 4079/02, לעיל).

תצהיר הנתבעת לא עונה על דרישות תקנה 14 והפסיקה שהוצאה מכו חו, כמפורט לעיל. הנתבעת לא נתנה פירוט מלא על מצבה הכלכלי, הכנסותיה והוצאותיו ולא פרשה בפני בית המשפט את מלוא התמונה בנוגע ליכולתה הכלכלית. הנתבעת לא עמדה בתנאי הראשון להוכיח כי אין ביכולתה לשלם את האגרה ולפיכך, דין בקשתה להדחות, אף מבלי להידרש לסיכויי התביעה.

7. באשר לתנאי השני - עילת התביעה שכנגד מציבה קושי כפול. הראשון - תיקון צו רישום הבית המשותף, וקביעות קנייניות בכלל, אינן בתחום סמכותו של בית משפט זה. לכן, גם אם תוכיח תביעתה, לא תוכל הנתבעת לקבל את הסעד הנדרש. אמנם, אין מדובר בסעד כספי, אולם הוא מעיד על הילך הטיעון.

הקושי השני נוגע בעיקרו (ולא רק) לסעדים הכספיים הנדרשים ולסכום התביעה. גובה הסכום הנתבע הינו אחד ממרכיבי העילה לצורך תקנה 14(ג) לתקנות האגרות. במסגרת התנאי של הוכחת עילת תביעה, על מבקש הפטור להראות, בין היתר, כי סכום התביעה שבו נקב אינו מופרז או "מנופח". תשלום אגרה נועד להרתיע תובעים מלהגיש תביעה על סכומים מופרזים ללא בסיס, ומוטל על בית המשפט ליתן משקל גם לסכום התביעה בבואו לשקול בקשה לפטור מתשלום (ע"א (מחוזי-חיפה) 539/08 רבקה הירש נגד מרכז גביית קנסות אגרות והוצאות (11.8.2008) וכן ראה רע"א 430/07 סם מרית נגד מדינת אוקראינה (26.8.2007)).

כך, בבש"א (מחוזי-חיפה) 13593/01 יצולת הקרטל בע"מ נגד אסם תעשיות מזון בע"מ (26.1.2003) נקבע כי:

"למותר לציין כי גובה הסכום הנתבע הינו אחד ממרכיבי העילה לצורך תקנה 13(ב) לתקנות האגרות. אין זה מתקבל על הדעת שבעל דין המבקש לפוטרו מתשלום אגרה יגיש תביעה על סכום אסטרונומי ללא כל פירוט וללא כל ביסוס. גם כאשר יש בפיו של אדם טענות נכוחות כנגד בעל הדין יריבו, ואפילו אותו אדם הינו חסר אמצעים לשלם את אגרת המשפט החלה על ההליך, שומה על התובע שלא לחרוג ממסגרת עתירה לסעד סביר והגיוני בנסיבות העניין. כאשר אדם תובע סכום פנטסטי, כאמור לעיל, ללא כל פירוט, ללא כל ביסוס וכאילו הסכום "נשלף מן השרוול", הרי שניתן לומר על תביעה כזו כי אין היא מגלה עילה לצורך תקנה 13(ב) לתקנות האגרות".

(ראה בעניין זה גם בש"א 7938/03 עופר שירותי שאיבת בטון בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (18.1.2004) ובש"א 2174/07 קלוש עמוס נגד מדינת ישראל (26.6.2007)).

הנתבעת הגישה תביעה בסכום גבוה מאד (יש מי שיאמר - אסטרונומי), ללא ביסוס או תמיכה. ראש הנזק העיקרי ("חלקה בתוספות בניה") נעשה על בסיס חישוב ממוצע עלות מ"ר בניה לפי מחירי מכירה באתר רשות המיסים, ואילו היתרה ללא חישוב כלל. נראה כאילו הסכומים "נשלפו מן השרוול" או לכל הפחות יש בהם משום הפרזה של ממש. הסכום הנתבע נראה לכאורה תלוש מהמציאות חסר כל תשתית מינימלית בסיסית ולכן, נפגמת עילת התביעה שכנגד לצורך תקנה 14(ג) לתקנות האגרות. אין, אפוא, מקום לפטור את הנתבעת מתשלום האגרה בגין התביעה שכנגד גם מטעם זה.

8. למרות שלא שוכנעתי כי הנתבעת אינה מסוגלת לשלם את האגרה ועל מנת לא לחסום דרכה לבית המשפט ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 14(ז), לתקנות האגרות, אני מתיר לה לשלם את המחצית הראשונה של האגרה, הנדרשת לצורך הגשת התביעה שכנגד, ב - 3 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.11.2021 ובכל 1 לחודש שלאחריו. המחצית השניה של האגרה תשולם במלואה, במועד הנקוב בתקנות. ככל שלא תשולם האגרה כאמור, תימחק התביעה, ללא צורך בהתראה.

מובן, כי הנתבעת רשאית להקטין את סכום התביעה שכנגד מלכתחילה (תוך פירוט מחדש של ראשי הנזק), כך שסכום האגרה שתידרש לשלם יהא נמוך יותר ובמידה ותבחר בכך, יהא עליה לעשות כן בתוך 15 ימים. אבהיר, שאם תקטין את סכום התביעה בהמשך, לא יהא בכך כדי להפחית את סכום המחצית הראשונה של האגרה.

9. התיק יובא לעיוני ביום 7.11.2021.

המזכירות תמציא העתקים מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ג' חשוון תשפ"ב, 09 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: כמאל חדאד
נתבע: נדא מחאמיד
שופט :
עורכי דין: