ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין המרכז האקדמי כרמל בע"מ נגד ש.א.א. רשת מכללות בע"מ :


בפני כבוד ה שופט נאסר ג'השאן

התובעת
המרכז האקדמי כרמל בע"מ (חל"צ)

נגד

הנתבעים

  1. ש.א.א. רשת מכללות בע"מ
  2. אברהם ביתן

בית המשפט העליון קבע בדע ת רוב, כי סעיף 374 אינו מייצר עילת תביעה חדשה, וכי יש לבחון את שאלת ההתיישנות לפי כללי ההתיישנות הרגילים. עוד נקבע כי אין מקום לייחס לתאגיד את ידיעת נושאי המשרה הנתבעים ואין לראותו כמי שידע על מעשיהם הפסולים. "...'מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ'... ולכן לא ייתכן שידיעתו וכיסויו של החוטא על מעשיו תיחשב ל'גילוי' שממנו ואילך תימנה תקופת ההתיישנות... לכך יש להוסיף, שיחסי מנהל כלפי החברה שלו הם יחסי נאמנות, וביחסים כאלה אין חלה התיישנות כל עוד לא נתגלתה הפרת האמון מצד הנאמן.. כאמור, 'ידיעת' המנהלים החוטאים אינה ידיעה שממנה תחל תקופת ההתיישנות. אבל השאלה... היא אם מעשיהם של המנהלים נתגלו, או יכלו להתגלות בשקידה ראויה, לגורם רולוונטי אחר , כגון מנהלים נוספים שידם לא ה ייתה במעל, ואם כן – אימתיי " (עניין מרכז הארגזים, עמ' 212)).

החלטה

1. בקשת הנתבעים להורות על סילוק התביעה על הסף.

2. המרכז האקדמי כרמל בע"מ (להלן: "החברה" או "כרמל") היא חברה שהיתה (טרם הליכי חדלות פירעון) מוסד אקדמי לא מתוקצב, המאוגד כחברה בע"מ לתועלת הציבור (חל"צ) ואשר פעלה משנת 2008 כמכללה ללימודי תואר ראשון במשפטים וללימודי תואר ראשון במנהל עסקים. בשנת 2017 נקלעה החברה לקשיים כלכליים. ביום 05.09.2017, הורה בית המשפט המחוזי בחיפה על מתן צו הקפאת הליכים נגד החברה ועל מינויה של עו"ד שירלי יפרח-אזור כנאמנת לתקופת הקפאת ההליכים, בהתאם לסעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). לאחר מכירת פעילותה האקדמית של החברה במסגרת הליכים לפי סעיף 350 לחוק החברות, הורה בית המשפט על סיום תקופת הקפאת ההליכים. במסגרת תיק פר"ק 67800-11-17 (להלן: "תיק הפירוק"), ביום 04.03.2018 ניתן צו לפירוק החברה, ועו"ד שירלי יפרח-אזור מונתה כמפרקת.

3. ביום 30.12.2020 הוגשה התביעה שלפניי על-ידי כרמל באמצעות המפרקת נגד הנתבעים. סכום התביעה הועמד לצרכי אגרה על 10,000,000 ₪. הנתבעת 1 – ש.א.א רשת מכללות בע"מ הנה חברה פרטית, אשר פועלת בתחום פיתוח מוסדות להשכלה גבוהה, מניותיה מוחזקות בשרשור על-ידי הנתבע מס' 2 – מר אברהם ביתן (מניות הנתבעת מס' 1 מוחזקות במלואן על- ידי חברה בשם ציפי ביתן (1996) אחזקות בע"מ, כאשר הנתבע מס' 2 הוא המחזיק במניות חברת ציפי ביתן הנ"ל). עניינה של התביעה בהשבתם של כספים שניטלו מכרמל על-ידי הנתבעים מכוח ההסכמים שנכרתו בין כרמל ובין הנתבעים וזאת למן יום הקמת החברה בשנת 2008 ועד ליום קריסת ה בשנת 2007 .

4. על-פי הנטען בכתב התביעה, במסגרת הליכי חדלות הפירעון של החברה, הסמיך בית המשפט לחדלות פירעון את רו"ח שמואל רוזנבלום לבצע חקירה בדבר התנהלות כרמל וניהולה בתקופה עובר למועד מתן צו הקפאת ההליכים, ובכלל זה, מערך היחסים והתפתחות מצבת החובות בין כרמל לבין הנתבעים וגורמים נוספים הקשורים אליהם. נטען, כי לאור ממצ אי החקירה אשר העלו תמונה עגומה לפיה הנתבע 2 עשה בחברה כבשלו, תוך שהוא שולט בה ביד רמה וקושר עמה עסקאות בניגוד להוראות הדין, הוגשה התביעה דנן.

5. בתביעה נטען כי מממצאי החקירה הנ"ל העלו, בין היתר, כי הנתבע מס' 2, הוא היזם שהקים את כרמל, הוא ניהל אותה והיה הרוח החיה בה , כאשר הוא מנהל את ענייני החברה תוך הפרה גסה של הוראות הדין. נטען, כי הנתבעים התקשרו עם כרמל בהסכמים למיניהם ובין היתר בהסכמי שכירות, הסכמי הלוואות והסכם ייעוץ שמכוחם חויבה כרמל בהיקף של עשרות מיליוני ₪ לטובת הנתבעים , כאשר ההסכמים כוללים תנאים בלתי סבירים המרעים עם כרמל, אגב ניצול החברה וניגוד עניינים חמור ו מבלי שניתנו האישורים הנדרשים על-פי הדין. ה תנהלות זו הביאה לחיוב החברה בכ-90 מיליון ₪ .

6. בסעיף 8.4 לכתב התביעה הובאו דוגמאות לעסקאות אלה, בין היתר, עסקת שכיר ות בין החברה לבין הנתבעת כאשר על הסכם השכירות חתום הנתבע מס' 2 בשם החברה ובשם הנתבעת מס' 1. נטען כי דמי השכיר ות שנקבעו ונגבו היו מופקעים כפי שעולה מחוות דעת שמאית; עוד הזכירה התובעת הסכם יעוץ שהעניק מר ביתן לחברה בתמורה ל-3 מיליון ₪. אם לא די בכך, הנתבעים שקיבלו כספים שלא כדין מן החברה הגדילו לעשות כאשר הגישו כנגד החברה תביעת חוב במסגרת הליכי הפירוק.

7. בתביעתה הדגישה התובעת כי מדובר בחברה לתועלת הציבור שעליה חלות הגבלות מיוחדות, ו בין היתר לגבי עסקאות שמבוצעות עם בעלי משרה או בעלי עניין בחברה, והיא מבקשת לראות בעסקאות המתוארות בכתב התביעה עסקאות בטלו ת מעיקרן. עוד נטען כי הנתבע מס' 2 בין בעצמו ובין באמצעות הנתבעת מס' 1 , היה " היזם של החברה ו/או בעל הסמכות ו/או מקבל ההחלטות ו/או בעל ההשפעה ו/או המכוון את פעילותה ". בכתב התביעה מנתה התובעת כל החיובים שקיבלו הנתבעים שלא כדין , אגב הפרת הוראות הדין ועל כן הרישום בספרי כרמל (לגבי חוב כלפי הנתבעים) אינו משקף את האמת והסכ ום הנכון אמור להיות 42,660,318 ₪ (סעיף 217 לכתב התביעה), ומאחר וסכום הזיכויים שקיבלו הנתבעים או מי מהם עומד על סך 60,396,553 ₪ הרי היתרה שעל הנתבעים, ביחד ולחוד, להשיב עומדת על סך 17,736,215 ₪ (ראו סעיף 218 לכתב התביעה). עוד נטען כי על הנתבעים או מי מהם להשיב סכומים שניטלו מכרמל באמצעות צדדים שלישיים בסך 4,850,000 ₪. מטעמי אגרה העמידה התובעת את התביעה על סך 10 מיליון ₪.

הבקשה לדחיית התביעה על הסף:

8. לאחר הגשת כתב ההגנה, ולמרות שבכתב ההגנה הועלו טענות הסף המועלות בבקשה (ראו פרק ג' לכתב ההגנה), הגישו הנתבעים בקשה נפרדת לסילוק התביעה על הסף. בבקשתם, עותרים הנתבעים להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות ושיהוי וכן מחמת "השתק ומניעות". לטענת הנתבעים, התביעה נסמכת על מערכת הסכמים שהמאוחר בהם נחתם לפני למעלה מעשור. על כן, מאחר ועילת התביעה נולדה במועד חתימת ההסכמים, הרי התביעה אשר הוגשה לאחר חלוף 7 שנים מיום חתימת ההסכם האחרון, התיישנה. לטענת הנתבעים, על-פי ההלכה הפסוקה, מועד תחילת הידיעה של התאגיד הנו המועד שבו ידע אורגן החברה על קיומה של העילה. בנסיבות העניין, התנאים המסחריים של ההסכמים היו ידועים לכרמל ולא ורגנים שלה, ואושרו על-ידי דירקטוריון החברה עוד ב מועד חתימת ההסכמים, כאשר לא התגלתה לכרמל שום עובדה חדשה לאחר מכן, על כן התביעה התיישנה. עוד נטען כי כניסת המפרקת לתמונה אינה מאפסת את מירוץ ההתיישנות והשיהוי, ואינה מצמיחה לה עילת תביעה עצמאית.

9. לחילופין טענו הנתבעים כי יש להורות על דחיית התביעה מחמת השיהוי הקיצוני שדבק בהגשתה, זאת מאחר והקשר בין הנתבע 2 לכרמל נותק לחלוטין, בעקבות החלטת המל"ג בסוף שנת 2012, כאשר כל חברי הדירקטוריון הוחלפו בשנת 2014. עוד נטען כי לא ברור מדוע השתהתה המפרקת בהגשת התביעה , כאשר מינויה כמפרקת ניתן בשנת 2017 וכל הנתונים פורטו בדו"חות הביקורת שערך המבקר מטעם המל"ג בשנים 2014-2016.

10. עוד הוסיפו הנתבעים וטענו כי יש לסלק את התביעה נגדם מחמת "השתק ומניעות", זאת מאחר וההסכמים שבבסיס התביעה נבחנו במסגרת ביקורת המל"ג, כאשר כרמל טענה במסגרת הביקורת טענות הפוכות לאלה הנטענות על-ידיה בכתב התביעה. נטען כי משבחרה כרמל לא להעלות טענות בדבר ממצאי דו"ח הביקורת, היא מנועה ומושתקת מלהעלותן בשלב מאוחר יותר.

11. מנגד, התובעת ביקשה לדחות הבקשה. נטען כי מועד תחילת מירוץ ההתיישנות אינו מועד חתימת ההסכמים, אלא המועד שבו התגבש בידי כרמל "כוח תביעה" המאפשר הגשת תביעה וזכיה בסעד המבוקש. בנסיבות העניין מועד תחילת מירוץ ההתיישנות חל במועד תחילת נטילת הכספים מקופת כרמל שלא כדין, שהרי בטרם נמשכו כספים אלה, לא היה בידי כרמ ל זכות תביעה. נטען כי אם נתייחס למשיכת הכספים הלא חוקית לכאורה כמעשה עוולה נמשך, הרי עם חדילת המעשים קמה עילת התביעה ו אם נתייחס לכל תשלום ותשלום ששולם לנתבעים כמקים עילת תביעה נפרדת ועצמאית, הרי התביעה לא התיישנה.

12. מכל מקום טענה התובעת כי הנזק במקרה דנן התגלה עם קריסת כרמל ולאחר שנעשתה חקירה ובדיקה ביוזמת המפרקת, על כן ובהתאם להלכה הפסוקה, ההתיישנות תחל אך עם כניסת החברה להליך הפירוק ועם היוודע עילת התביעה לבעלי התפקיד.

13. מעבר לאמור נטען, כי הטענה לפיה כל העסקאות אושרו כדין על-ידי הדירקטוריון, הנה טענה עובדתית השנויה במחלוקת בין הצדדים ואשר יש לברר במהלך שמיעת התובענה, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

14. התובעת עוד ביקשה להורות על דחיית טענות הנתבעים בעניין השיהוי, ההשתק והמניעות. בהתייחס לטענת ההשתק והמניעות נטען, בין היתר, כי מדובר בטענה הנגועה בחוסר תום לב קיצוני, שכן במועד ביצוע הביקורת מטעם המל"ג, החברה היתה בשליטתם של הנתבעים, על כן אין לייחס כל משקל לטענות שנטענו על-ידי כרמל במועדים אלה.

דיון והכרעה:

15. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ונתתי דעתי לנימוקיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מבלי לדחות את טענת ההתיישנות לגופה.

16. כידוע, קבלת בקשה לסילוק תביעה על הסף הוא סעד קיצוני שמוביל לדחיית או מחיקת התביעה מבלי לבררה לגופה. על כן, על-פי ההלכה הפסוקה, השימוש בסעד זה שמור למצבים חריגים ויוצאי דופן, שבהם ניכר כי "אין ולו סיכוי קלוש שבירור התביעה לגופה יניב לתובע את הסעד המבוקש על ידו בהתבסס על העובדות הנטענות" (רע"א 3905/21 שטרקמן נ' אלביט הדמיה בע"מ, פסקה (15.06.2021); רע"א 2387/13 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל, פסקה 4 (26.12.2013)).

17. המחלוקת העיקרית נוגעת לשאלת התיישנות התביעה. במכרזה של טענת ההתיישנות עומדת השאלה אימתי נולדה עילת התביעה של כרמל.

18. סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), קובע כי תקופת ההתיישנות בתביעות שאינן מקרקעין היא שבע שנים, כאשר מניין תקופת ההתיישנות מתחיל "ביום שבו נולדה עילת התביעה" (סעיף 6 לחוק ההתיישנות). סעיף 8 לחוק ההתיישנות שכותרתו "התיישנות שלא מדעת", מסייג את תחילת מניין מירוץ ההתיישנות, בקובעו "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

בהלכה הפסוקה נקבע כי עילת התביעה נוצרת "מהמועד שבו התקיימו שלושת התנאים המצטברים הבאים: א. התגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקבלת הסעד המבוקש על-פי הדין המהותי; ב. ידיעת התובע על אודות עילת התביעה; ג. קיומו של כוח תביעה קונקרטי, המאפשר לתובע להביא את עניינו לפני ערכאה שיפוטית ולזכות בסעד המבוקש" (רע"א 9261/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' Jount stoch company commercial bank privatbank, פסקה 12 (25.03.2021) (להלן: "עניין בנק דיסקונט"); רע"א 1660/18 ארנסט אנד יאנג ישראל בע"מ נ' סקיילקס קורפוריישן בע"מ, פסקה 26 (12.06.2018)).

19. נראה, כי לשם הכרעה בטענות ההתיישנות, יש להשיב על השאלות לגבי המועד שבו התקיימו שלושת התנאים הנ"ל, ונראה, כי לצורך כך יש לעשות זאת לאחר שמיעת ראיות הצדדים כפי שיפורט להלן.

20. באשר לתנאי הראשון, המועד שבו התגבשו העובדות המזכות את התובעת בקבלת הסעד, הרי עובדות אלה הן חתימת ההסכמים וקבלת כספים מקופת החברה שלא כדין, ואלה טעונים בירור עובדתי.

21. לגבי התנאי השני, בנסיבות העניין עסקינן בתביעה של תאגיד, ועל כן מתעוררת השאלה מתי ניתן לקבוע כי העובדות המהותיות המגבשות את עילת התביעה היו בידיעת התאגיד. בעניין זה נקבע כי על-פי תורת האורגנים, ניתן לייחס "ידיעה" לתאגיד לצרכי חוק ההתיישנות, כאשר נושא משרה בתאגיד, ידע או יכול היה לדעת על העובדות המקימות את עילת התביעה (ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 364, 381 (1991); עניין בנק דיסקונט, פסקה 14; טל חבקין התיישנות 188 (2014) (להלן: " חבקין")), על כן מירוץ התיישנות תביעת תאגיד, יחל מן המועד שבו ידע אורגן שלו, ידיעה סובייקטיבית או אובייקטיבית, על קיומה של עילת תביעה.

23. הפסיקה נדרשה לשאלה זו במסגרת ע"א 5017/92 מרכז הארגזים בע"מ (בפירוק ובכינוס) נ' עוזר, פ"ד נא(2) 200 (1997) (להלן: "מרכז הארגזים"). באותה פרשיה, נידונה בקשתה של מפרקת לתבוע נושא משרה בחברה בגין עילה אשר נוצרה למעלה משבע שנים לפני הגשת התביעה, ונבחנה השאלה אם סעיף 374 לפקודת החברות, הקובע כי אם "התברר תוך פירוקה של חברה " הופרו חובות יזם בהקמת החברה או נושא משרה בה, רשאי בית המשפט "לכפות עליו תשלום כסף לזכות החברה" מקים עילה חדשה, וככל שהסעיף הנ"ל אינו מקים עילה חדשה , האם לצורך מניין תקופת ההתיישנות ניתן לייחס לתאגיד את ידיעת נושאי המשרה שהיו מעורבים בביצוע המעשים הפסולים.

בית המשפט העליון קבע בדע ת רוב, כי סעיף 374 אינו מייצר עילת תביעה חדשה, וכי יש לבחון את שאלת ההתיישנות לפי כללי ההתיישנות הרגילים. עוד נקבע כי אין מקום לייחס לתאגיד את ידיעת נושאי המשרה הנתבעים ואין לראותו כמי שידע על מעשיהם הפסולים. "...'מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ'... ולכן לא ייתכן שידיעתו וכיסויו של החוטא על מעשיו תיחשב ל'גילוי' שממנו ואילך תימנה תקופת ההתיישנות... לכך יש להוסיף, שיחסי מנהל כלפי החברה שלו הם יחסי נאמנות, וביחסים כאלה אין חלה התיישנות כל עוד לא נתגלתה הפרת האמון מצד הנאמן.. כאמור, 'ידיעת' המנהלים החוטאים אינה ידיעה שממנה תחל תקופת ההתיישנות. אבל השאלה... היא אם מעשיהם של המנהלים נתגלו, או יכלו להתגלות בשקידה ראויה, לגורם רולוונטי אחר , כגון מנהלים נוספים שידם לא ה ייתה במעל, ואם כן – אימתיי " (עניין מרכז הארגזים, עמ' 212)).
24. ובכן, להחלת דוקטרינת ה-"התיישנות שלא מדעת", יש לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים: הראשון, האם עובר למינוי המפרקת, אחז אורגן תמים בחברה "שידו לא היתה במעל", בידיעה סובייקטיבית אודות העובדות המקימות את עילת התביעה?; והשני, האם אורגן מעין זה יכול היה לגלות העובדות האמורות "בשקידה ראויה"? ככל והתשובה לכך תהא שלילית, הרי תקופת ההתיישנות לא תחל להימנות עד למועד שבו נודע לבעל תפקיד בהליך הפירוק, בפועל או בכוח, אודות עילת התביעה (עניין מרכז הארגזים, עמ' 213); רע"א 4828/19 שמם נ' דסברג, פסקה 15 (19.12.2019); חבקין, עמ' 189).

25. על הלכה זו חזר בית המשפט העליון במספר פסקי דין; ראו הדברים שנקבעו לאחרונה ברע"א 6737/20 הראל נ' ד"ר שלמה נס עו"ד ורו"ח, פסקה 33 (16. 08.2021):

"בפסיקה נקבע כי במקרים שבהם מדובר בתביעה של תאגיד, אזי התנאי השני – ידיעת התובע על העובדות המקימות את עילת התובענה – מתקיים בעת שאורגן של התאגיד ידע, או היה יכול לדעת, את העובדות המקימות את עילת התביעה (..) ואולם, לצד זאת, בע"א 5017/92 מרכז הארגזים בע"מ נ' עוזר, פ"ד נא(2) 200, 213-212 (1997) (להלן: עניין מרכז הארגזים), נקבע כי ידיעת נושאי המשרה הנתבעים על העובדות המקימות את עילת התביעה נגדם, אינה מהווה ידיעה שממועד התג בשותה תחל תקופת ההתיישנות, שכן 'לא ייתכן שידיעתו וכיסויו של החוטא על מעשיו תיחשב ל'גילוי' שממנו ואילך תימנה תקופת ההתיישנות' (שם). הנה כי כן, תקופת ההתיישנות של תביעת תאגיד נגד נושאי משרה בו, תחל במועד שבו מעשיהם של נושאי המשרה הנתבעים נתגלו, או יכולים היו להתגלות בשקידה ראויה, לגורם רלוונטי אחר, כגון מנהלים נוספים שידם לא הייתה ב מעל".

26. ההיגיון שבקביעה הנ"ל הוא לשם התמודדות עם "בעיית הנציג" בדיני החברות, דהיינו מצבים שבהם למקבלי ההחלטות אינטרס אישי שונה מזה של החברה עצמה (כפי שאירע על-פי הנטען במקרה שלפניי), וכאשר קיים חשש שמא החברה תימנע מלממש את זכות התביעה שברגיל היתה מעוניינת לממש ( עניין בנק דיסקונט, פסקה 14). יפים הדברים שנקבעו בע"א 4845/04 קליין נ' בלס, פסקה 8 (14.12.2006):

"בהקשר הנוכחי, רואה אני חשיבות מיוחדת בעיכוב מירוץ ההתיישנות לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, ככלי המיועד להתמודד עם קושי בתחום דיני החברות המוכר כ'בעיית הנציג'. הבעיה, בתמצית, היא ניגוד עניינים הנובע מכך שלעיתים במהלך ניהול החברה, יש למקבלי ההחלטות אינטרס אישי שונה מזה של החברה עצמה (...). במקרה שלנו מתעוררת בעיית הנציג במלוא חריפותה: שלושה חברי דירקטוריון עושים, לכאורה, לביתם בעסקאות עם החברה. האם ניתן לצפות כי החברה שבניהולם תגיש תביעה נגד כל אחד מהם בשל הפרת חובת אמונים?! כיצד ניתן לדבר על אפשרות לחשוף את העובדות המהוות את עילת התביעה בשקידה סבירה, כאשר אלו אשר העובדות בידיעתם אינם מעוניינים, מטבע הדברים, בחשיפתן? תשובות מסוימות לבעיית הנציג נמצאות באמצעים הדיוניים של תביעה ייצוגית ותביעה נגזרת (...). אולם, מכשירים אלה אינם ממצים את האפשרויות לטיפול בבעיה. אמצעי נוסף בו ניתן וראוי לעשות שימוש הוא עיכוב מירוץ ההתיישנות, לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות. זאת, כאשר בהגה החברה אוחזים נושאי משרה המונחים על ידי אינטרסים שאינם זהים לאינטרסים של החברה. ניגוד העניינים בין נושאי המשרה לבין החברה מצדיק לקבוע, במקרה מתאים, כי לעניין התיישנות אין לראות בידיעתם של נושאי המשרה משום ידיעה של החברה".

27. לפיכך, אף כאן, נראה כי טענת ההתיישנות של הנתבעים טעונה בירור עובדתי לנוכח טענת הנתבעים במסגרת בקשתם, כי ההסכמים בינם לבין כרמל היו ידועים לאורגנים של כרמל וכי אין כל עובדה חדשה שהתגלתה (ראו האמור בסעיף 15 לבקשה) . ככל שיסתבר כי אכן התגלו העובדות לבעלי משרה אחרים שידם אינה במעל, במקרה זה ניתן יהיה לראות בכך כ ידיעה של החברה , אולם ידיעת הנתבעים עצמם על העבודות או ידיעת אחרים שידם במעל, אינה יכולה לייחס למפרקת ידיעה לגבי העבודות המ קימות עילת התביעה.

28. אף התנאי לגבי כח התביעה ראוי שייבחן עובדתית ולו מן הטעם כי כל התביעה מתגבש ת עם קבלת הכספים שלא כדין מן החברה.

29. על כן, סבורני כי בשלב זה דין בקשת הסילוק על הסף מחמת התיישנות להידחות, כאשר רשאים הנתבעים לשמור טענותיהם בעניין זה לשלב מתקדם יותר בהליך כאשר תונח בפני בית המשפט תשתית עובדתית רחבה יותר.

30. עוד מצאתי להורות על דחיית טענת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף מחמת שיהוי לאור הנזק הראייתי שנגרם להם. טענת השיהוי קשורה בכל שנקבע לעיל לגבי טענת ההתיישנות, שכן יש לבחון את התנהלות נושאי משרה שידם אינה במעל ויש לבחון אם יש לראות בהתנהלות משום ויתור על טענות התובעת. בנוסף, אפילו אניח כי נגרם נזק ראייתי, הרי יש לבחון את משמעות הנזק שנגרם. משכך, אין מקום לקבל בשלב זה את בקשת הנתבעים לדחות התביעה עןל הסף מחמת שיהוי.

31. כמו כן, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת הנתבעים לדחיית התביעה מחמת השתק ומניעות. בענין זה נטען על ידי הנתבעים כי כרמל לא העלתה טענה כלשהי נגד הנתבעים במסגרת הביקורת שנערכה על-ידי המל"ג בין השנים 2013-2014. ראשית, כאמור לעיל, לא ניתן לצפות כי כרמל תעלה טענות נגד הנתבעים, במועד שבו היא נשלטה, כך על פי הנטען, על-ידם; שנית, ביקורת המל"ג אינה מהווה מעשה בית דין; שלישית, כפי שטענה התובעת, התביעה לא הוגשה בהתבסס על ביקורת המל"ג, כי אם לאור ממצאי החקירה שבוצעה במסגרת הליכי חדלות הפירעון של החברה, בדבר התנהלות החברה וניהולה בתקופה שעובר למועד מתן צו הקפאת ההליכים, כאשר היא נסמכת על עילות תביעה רחבות משמעותיות ועל אירועים שהתרחשו גם אחרי השנים 2013-2014; ורביעית, אף טענה זו טעונה בירור עובדתי.

32. לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף להידחות, מבלי לדחות טענות הסף לגופן. הטענות שהועלו בבקשה והועלו גם בכתב ההגנה יידונו לאחר שמיעת הראיות.

33. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום , שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, ב' חשוון תשפ"ב, 08 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: המרכז האקדמי כרמל בע"מ
נתבע: ש.א.א. רשת מכללות בע"מ
שופט :
עורכי דין: