ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ר.ב נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט עמיצור איתם

התובעת
ר.ב

ע"י ב"כ: עו"ד ענת רוביו- קימלמן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד יסמין דיגורקר

פסק דין

לפנינו תביעה להכיר בזכאות התובעת לגמלת שמירת היריון בתקופה שמיום 7.08.18 ועד ליום 2.10.18.

עיקרי העובדות

התשתית העובדתית בתיק פורטה בהחלטת בית הדין מיום 30.4.20 כדלקמן:
התובעת ילידת 1987. עובדת בעבודה משרדית.
התובעת הפסיקה לעבוד ביום 7.8.2018 ועד למועד הלידה ביום 2.10.2018.
מצבה הרפואי של התובעת הינו כעולה מהתיק הרפואי שצורף לעיון המומחה, לרבות המצב בהריונות קודמים (יצוין כי בהריונות קודמים קיבלה התובעת גמלת שמירת הריון, אולם בהריון זה נדחתה תביעתה).

במסגרת ההחלטה מונה המומחה הרפואי פרופ' יוסף שנקר (גניקולוג) כמומחה מטעם בית הדין. הוא נדרש לבחינת השאלה: האם היעדרות התובעת מעבודתה, מיום 7.8.18 ועד הלידה, התחייבה בשל מצבה הרפואי הנובע מההיריון והמסכן אותה או את עוברה.

בחוות הדעת המפורטת של המומחה מיום 17.5.20 הוא סקר בהרחבה את הרישומים בתיק הרפואי של התובעת, וכך כתב בפרק הדיון שבחוות הדעת:

"דיון: מדובר בגב' בוחבוט בלידתה הרביעית, 3 לידות קודמות תקינות (ילודים במשקלים בין 3.800-4.000 גרם). ראוי לציין שבהריון שני ובהריון שלישי סבלה מכאב גב תחתון וכאבים באזור האגן בין החיבורים של עצמות האגן האבחנה היתה סימפיזיוליזיס.
בהריון הנוכחי, מהלך ההריון היה תקין. התלונה היחידה היתה בשליש השלישי להריון. בשבוע 31 פנתה למסגרת רפואית (אורתופד) בגלל התגברות כאבי גב תחתון וכאבי אגן בתלונה של קושי בולט בהליכה.
המיחוש השכיח ביותר בקרב כ-50% מהנשים בהריון הוא כאב גב תחתון. שכיחות זו כפולה אצל נשים שסבלו מכאבי גב לפני כניסתן להריון.
מחקרים הראו כי שכיחות זו עולה ככל שרב מספר ההריונות של האישה וככל שגילה מבוגר יותר.
לכאב הגב התחתון הפוקד את האישה במהלך ההריון ישנם כמה גורמים ומקורות אפשריים, יחד או לחוד, גורמים אלו קשורים בהיווצרות תנאים שיביאו לכאב גב בחומרות שונות:
היווצרות לורדוזיס (Lordosis) שתכליתו לייצב את עמוד השדרה לגבי הטיה הנגרמת מן ה"משא" המירבי הנוצר עם גדילת הרחם בקדמת הגוף.
התרחבות הסימפיזיס פוביס עקב הפרשת ההורמון רלקסין.
אי יציבות אגן הירכיים הנובעת מריפיון הליגמנטים- רצועות של האגן. מצב המכונה בספרות רפואית PGP- Pelvic Girdle Pain, לרוב בשליש השלישי של ההריון, עובר לאחר לידה כאשר נפסקת הפרשה של ההורמון רלקסין. הכאב מתגבר בהליכה, במיוחד בעליה במדרגות. יכול לחזור בהריון נוסף. מצב שאינו פוגע לרוב במהלך הלידה (כפי שהיה אצל גב' בוחבוט).
כאב גב בהריון בולט בעיקר בשליש השלישי להריון. מרבית כאב הגב התחתון מופיע בהדרגה וקשור ישירות לגורמים הפיזיולוגיים שנמנו. לעיתים רחוקות, כאב הגב נובע מפגיעה אורגנית כגון פריצת דיסק. למצב זה יש השלכות קליניות: נוצר לחץ על שורשי העצבים הפוגע בעצבוב הגפיים התחתונות. במידה ומופיעים סימנים קליניים של חסר נוירולוגי, קיים סיכון לבריאותה של האישה. לא קיים סיכון לבריאותו של העובר. במקרה הנדון בהריונה הנוכחי ובהריונות קודמים לא אובחנו ממצאים המעידים על פריצת דיסק- נזק נוירולוגי.
תשובה לשאלת בית המשפט:
האם גב' בוחבוט זכאית לגמלה לשמירת הריון לפי סעיף 58(1) לחוק ביטוח לאומי (נוסח משולב) 1995- התשנ"ה מ-7.8.18 ועד הלידה (2.10.18).
כפי שהוסבר, כאבים בעמוד השדרה התחתון וכאבים בין עצמות האגן (סימפיזיוליזיס) PGP יכולים להתגבר בזמן הריון, בעיקר בעת השלבים האחרונים של ההריון.
התסמינים הקליניים והממצאים המוזכרים:
אינם מהווים סיכון לבריאותה של האישה
אינם מהווים סיכון לבריאותו של העובר.
בהתאם לסעיף 58(1) חוק ביטוח לאומי (נוסח משולב) 1995-התשנ"ה, גב' בוחבוט אינה זכאית לגמלה לשמירת הריון מבחינה רפואית.
ראוי לציין שהתקנה לוקחת בחשבון שלצורת תעסוקתה של היולדת יש השלכה על התסמינים הקליניים הפיזיולוגיים בזמן הריון. הגורמים שנלקחים בחשבון במיוחד: עבודה פיזית, קושי בהליכה, עלייה במדרגות והרמת משאות.
במקרה הנדון גב' בוחבוט הייתה מועסקת בעבודה משרדית. נתוני העסקתה אינם בהתאם לקריטריונים המזכים אותה בגמלה לשמירת הריון".

ביום 27.4.21 הפנה בית הדין למומחה שאלות הבהרה לבקשת התובעת. יצוין כי התובעת ביקשה להעביר למומחה אף שאלה בנוגע לשימוש בכיסא גלגלים, אשר לא הועברה אל המומחה בשל קביעת בית הדין כי לא הוכח שהתובעת אכן הזדקקה לשימוש בו ולאור העובדה כי התובעת בחרה שלא להתייצב לדיון ההוכחות שנקבע בשאלה זו.

בחוות הדעת צוין כי עיינת בתיעוד רפואי מסוים. האם עיינת גם בתיעוד הרפואי מד"ר אולגה גורדון – בי"ח משגב לדך? האם יש במסמכים אלה כדי לשנות מסקנותיך?
מהי הספרות הרפואית / מקצועית עליה אתה מסתמך? נודה לך אם תפנה לשמות ספרים / מאמרים למצער בכל הקשור לקביעותיך ולסטטיסטיקות המוצגות בחוות הדעת.
האם נכון אבחנת סימפיזיוליזיס היתה קיימת כבר בהריון הראשון? אם נכון – מדוע צוין בחוות דעתך כי ההיריון הראשון היה תקין? האם עובדה זו משנה את מסקנותיך?
האם נכון כי גם ישיבה ממושכת בעבודה ונסיעות אליה עלולים להגביר את הקליניקה של המחלה?
האם נכון כי האבחנה של התובעת במהלך ההיריון היתה "Severe gait disturb"? אם נכון – האם נכון כי אבחנה ברמה כזו אינה נפוצה בשיעור הנקוב בחוות דעתך הנוגע לתלונות נשים על כאבי גב?
האם נכון כי בהריונות קודמים אובחנו מגבלות ולא רק כאבים בגב? (ראה למשל אישורים של רופאה תעסוקתית משנת 2014 ד"ר אולגה גורדון, בשנת 2015 – אינה יכולה ללכת, סימפיזיס, מופנית לפיזיותרפיה).
האם נכון כי בקופ"ח צוין בעבר חשד לפריצת דיסק (2013)? אם כך, האם עובדה זו משנה ממסקנותיך בכל הקשור לרקע המחייב של פריצת דיסק לצורך הכרה בזכאות לגמלה?
האם נכון כי ככלל, סימפיזיוליזיס משפיע על האישה ההרה בעיקר בטיימסטר השלישי, תקופה בה נעדרה מהעבודה? האם עובדה זו איננה מחזקת את אמינות תלונותיה ומצדיקה הכרה בזכאותה לתקופה הקצרה יחסית במהלכה נעדרה מהעבודה?
המומחה השיב לשאלות ביום 24.5.21, כדלקמן:

"א. הטיפול הרפואי של ד"ר אולגה גורדון (מסמכים 14.8.18, 17.12.15), מתייחס לנתונים בהריונות הקודמים, צוינו בחוות דעתי מיום 10.05.20).
"2014-2015 הריון בשליש השלישי, התלוננה על כאבי גב תחתון וכאבי אגן, בבדיקה גופנית לא נמצאו סימנים של חוסר נוירולוגי בגפיים. לידה רגילה, היילוד נולד בריא.
2016, הריון שלישי, הריון תקין, בשליש השלישי של ההריון, תלונה חוזרת על כאבי גב תחתון ובאזור האגן. בבדיקה גופנית לא נמצאו סימנים של חוסר נוירולוגי בגפיים".
בהתאם לחוק ביטוח לאומי, זכאות לשמירת הריון חייבת להתבסס על נתונים רפואיים של בדיקת רופא המתייחס להריון הנידון. יש לתעד את הנתונים בבדיקה: גופנית ואבחנה. לפי החוק יש רק משמעות למצב תחלואה המסכן את בריאות היולדת ו/או את בריאות העובר. נתון המזכה בגמלה. היות ונתוני הבדיקה של האורתופד בהריון הנדון (14.8) לא תאמו את רוח החוק, התביעה נדחתה ע"י הביטוח הלאומי.
המסמכים שעליהם הסתמכתי:

  1. intervertions for perverting and treating low-back and pelvic pain during pregnancy, Cochrane database syst rev 2015 sep.
  2. הריון ולידה- ספר בסיסי במיילדות. עריכה: יוסף שנקר ואוריאל אלחלל.

ג. הריון תקין "2013"- הכוונה הייתה מהלך הריון תקין מבחינה מיילדותית ובמיוחד מבחינת התפתחות של העובר.
ד. ישיבה ממושכת ונסיעה יכולה להגביר את הכאב הקשור בכאבי גב, אולם גורמים אלו אינם מסכנים את בריאות היולדת או את בריאות העובר. ישיבה ממושכת בנסיעה אכן יכולה להגביר את תלונות הכאב בגב, אולם תלונות הכאב ללא שינויים אנטומיים, ממצאים אובייקטיביים המעידים על לחץ על שרשי עצבים המעצבים את הגפיים אינם מהווים סימן של סיכון לבריאות האישה או סיכון לבריאות העובר, כלומר עצם תחושת כאב אינה מהווה בסיס לזכאות לשמירת הריון לפי החוק.
ה. התלונה של כאב מתבטאת בקושי בהליכה. במקרה הנידון כפי שנמסר, גב' ... הייתה מועסקת במשרד הבריאות בעבודה משרדית- ניהול חשבונות, עבודה שאינה מתאפיינת על ידי צורך בניידות. מצב השולל זכאות לגמלה לפי סעיף 58(2).
ו. התשובה ניתנה בתשובותיי לשאלה א' ו-ה'.
ז. רשום ברשומה הרפואית, בעבר חשד לפריצת דיסק מצב תחלואה מוכח בעזרת בדיקות הדמיה (צילום עמוד שדרה). כידוע במקרה הנדון, היה רק חשד לפריצת דיסק, לא הוכח בצילום.
ח. סימפיזיוליזיס- ביטוי קליני ובמיוחד בשליש השלישי להריון. כפי שהוסבר הממצאים של סימפיזיוליזיס כפי שתועדו- אינם מסכנים את בריאותה של היולדת או את עוברה".

ביום 9.6.21 הגישה התובעת בקשה למינוי מומחה אחר או נוסף. התובעת טענה כי המומחה הרפואי נשען על אסכולה המחמירה עם המבוטחות, כאשר ישנם מקרים רבים בהם מאשרים שמירת הריון בשל סימפיזיוליזיס, כאשר מדובר בסימפיזיוליזיס בדרגת חומרה קשה כמו במקרה של התובעת. נטען כי אף הנתבע גיבש נייר עמדה לעניין זה במסגרתו הומלץ לזכות מבוטחת בגמלה כאשר הסימפיזיוליזיס משולב עם עבודה פיזית מתונה, ואף במקרים קשים בהם אין מדובר בעבודה פיזית.

עוד טענה התובעת כי בתשובה ד' לשאלות ההבהרה הנוגעת לחשד לפריצת דיסק, התייחס המומחה לאבחנות רפואיות מתחום האורתופדיה, שאינן מתחום מומחיותו.

המשיב התנגד לבקשה וטען כי לא נפל כל פגם בחוות-דעת המומחה המצדיק מינוי מומחה רפואי אחר או נוסף. נטען כי חוות-דעת המומחה מפורטת, מנומקת וכוללת התיחסות ספציפית לכל הנדרש ממנו. נטען כי גם טענת התובעת לפיה המומחה נוקט באסכולה מחמירה יותר דינה להידחות, שכן זו לא הוכחה.

עוד טען הנתבע כי לא ברור על הסתמכה קביעת התובעת כי סבלה מסימפיזיוליזיס בדרגת חומרה קשה, שכן הדבר אינו עולה מחוות דעתו של המומחה או מתשובותיו לשאלות ההבהרה ואף מהווה חריגה מהמסגרת העובדתית והרפואית של התיק.

לבסוף נטען כי טענת התובעת לפיה תשובות המומחה כללו קביעות מתחום האורתופדיה שאינה תחום מומחיותו אינה ברורה, שכן התובעת עצמה הייתה זו שהפנתה אל המומחה שאלה זו ביחס לחשד לפריצת דיסק.

ביום 23.6.21 דחה בית הדין את בקשת התובעת למינוי מומחה נוסף, לאחר שקבע כי חוות-דעת המומחה וכן תשובותיו לשאלות ההבהרה הן ברורות וחד משמעיות. המומחה ציין מפורשות כי המגבלה ממנה סובלת התובעת אינה מהווה סיכון לה או לעובר. חוות-הדעת מנומקת, הגיונית וברורה; והיא עונה על השאלה שבמחלוקת, ולפיכך ניתן להסתפק בה. הטענה כי המומחה נשען על אסכולה המחמירה עם התובעת לא הוכחה, כך - לא הוצגו בפני בית-הדין מקרים בהם בנסיבות רפואיות דומות התקבלו חוות דעת הפוכות בעניין של מבוטחות או תובעות; וכן לא הוצגו אסמכתאות רפואיות לעניין זה. זאת על אף שכפי שציינה התובעת, אכן ישנם מקרים, המוכרים בחלקם אף לבית-הדין, בהם המוסד מאשר לנשים שמירת הריון בשל סימפיזיוליזיס.

גם טענת התובעת כי המומחה ענה על שאלות מתחום האורתופדיה שאינה תחום מומחיותו דינה להידחות, שכן התובעת עצמה היתה זו שהפנתה אליו את השאלה ובנוסף, על טענות מסוג זה לעלות לאחר ההחלטה על מינוי המומחה, ולא לאחר קבלת חוות הדעת או תשובות ההבהרה. מכל מקום המומחה מעריך את הממצאים השונים, אשר מטבע הדברים הם ממגוון תחומים רפואיים והוא שאמון על הקביעה שהיא בתחום מומחיותו בשאלה האם ממצאים אלו מסכנים את האם או עוברה.

לאחר החלטה זו ולאורה סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

התובעת טוענת בסיכומיה כי סבלה מסימפיזיוליזיס קשה עד כדי היזקקות לכיסא גלגלים, אשר אף לעמדת הנתבע מזכה בגמלה. נוסף על כך, טוענת התובעת כי סוג עבודתה הכוללת ישיבה ממושכת ונסיעה ארוכה החמיר את מצבה. לטענת התובעת, המומחה שמונה על ידי בית הדין לא התייחס לסוג עבודתה.

כמו כן טוענת התובעת כי יש מקום לסטות מהאמור בחוות הדעת של המומחה ולתת משקל רב יותר לאישור הרפואי שצורף לתביעתה. אישור רפואי זה יוצר חזקה הניתנת לסתירה של קיום תנאים המצדיקים שמירת היריון.

הנתבע טוען כי דין התביעה להידחות. התובעת הסכימה לעובדות המוסכמות וככל שסברה שישנן עובדות נוספות, כגון אופי ניידותה והיזקקותה לכיסא גלגלים, היה עליה לנהל הליך הוכחות. משלא התייצבה התובעת לדיון ומשבית הדין קבע כי לא הוכח השימוש בכיסא גלגלים, אין להיזקק לעובדה זו החורגת מהמוסכמות בתיק. המומחה התייחס לתנאי עבודתה של התובעת והתייחס לחומר הרפואי שהונח בפניו ופירט את כלל התיעוד הגניקולוגי והאורתופדי. הנתבע מוסיף וטוען כי אין מקום למתן משקל רב לאישור הרפואי מקום שבו מומחה בית הדין בחן ובדק את כלל התיעוד הרפואי ונתן החלטתו על סמך הממצאים בתיעוד הרפואי. המומחה השיב על שאלות ההבהרה של התובעת ושב על קביעתו הנחרצת והחד משמעית כי אין כל הצדקה למתן גמלה לשמירת הריון, משום שלא מדובר בסיכון לאם או לעובר.

דיון והכרעה

לאחר שעיינו במסמכים שבתיק ושקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן נפרט את הנימוקים לכך.

סעיף 58 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 המגדיר "שמירת הריון" המזכה בגמלה כדלקמן:

"58. בסימן זה -
"מבוטחת" - עובדת או עובדת עצמאית, המבוטחת לפי פרק י"א ומתקיימות בה הוראות סעיף 50, ולעניין זה היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת ההיריון;
"שמירת היריון" - היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה:
מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב;
סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה".

בהתייחס לשאלת הסיכון הרפואי שבסעיף 58 לחוק נפסק כדלקמן :
"מיקודו של הכורח הרפואי, כעולה מלשונו של סעיף 58 לחוק, הוא בסיכון רפואי הנשקף לאשה או לעובר. סיכון רפואי זה אינו חייב לעלות כדי סכנה קיומית לאשה או לעובר (ראו עב"ל (ארצי) 20714-08-13 המוסד לביטוח לאומי נ' ענבל כתב (5.10.14)), אולם – וזה העיקר - עליו להגיע לכל הפחות כדי סיכון לתחלואה גופנית וזאת להבדיל מאי נוחות או כאב הנובעים משינויים פיזיולוגיים טבעיים הכרוכים בהריון ועתידים לחלוף פרק זמן סביר לאחר הלידה מבלי להטביע חותם תחלואתי בגוף האשה או העובר" ( עב"ל 33203-11-17 יליזבטה צ'ורנינקי נ' המוסד לביטוח לאומי (23.12.18).

כעולה מחוות דעתו המפורטת של המומחה, הכוללת התייחסות לעובדות ולחומר הרפואי, בתקופה שבמחלוקת לא נמצאו רישומים רפואיים המעידים על מצב שסיכן את התובעת או את העובר. כמו כן לא נקבע כי עסקינן במצב "קיצון" של סימפיזיוליזיס כטענת התובעת. צודק הנתבע כי כבר נקבע ע"י בית הדין בהחלטתו מיום 19.4.21 כי לא הוכח השימוש בכיסא גלגלים, כיוון שהדבר אינו מתועד בתיק הרפואי, והתובעת אף לא ניסתה להביא ראיות אחרות כגון הוכחה על השאלת כיסא גלגלים, עדים שראו אותה משתמשת בו וכיוצ"ב.

גם בתשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה הוא לא שינה את עמדתו, ומשכך אין מתקיימות נסיבות לסטייה ממנה. המומחה פירט באריכות את כל מועדי הבדיקות ותלונות התובעת בתקופה שבמחלוקת, וחיווה דעתו המקצועית כי: " התסמינים הקליניים והממצאים המוזכרים: אינם מהווים סיכון לבריאותה של האישה, אינם מהווים סיכון לבריאותו של העובר."

העובדה שהתובעת הציגה אישור רפואי לשמירת היריון אינה מחייבת את הנתבע להכיר, ללא שיקול דעת, בצורך בשמירת היריון. אף שהתובעת סבלה מכאבי גב ואובחנה כסובלת מסימפיזיוליזיס אין בכך כדי להוביל למסקנה כי מצבה חייב שמירת היריון או היווה סיכון לאם או לעובר. זאת בהיעדר ממצאים המחשידים לחסר מוטורי, סטיות בעמוד שדרה או קיפוח נוירולוגי – כפי שקבע המומחה.

אין בידי לקבל את טענות התובעת כי המומחה לא התייחס לתנאי עבודתה, שכן המומחה ציין כי היא עובדת בהנהלת חשבונות, קרי - בעבודה משרדית. התובעת לא הביאה כל נתונים עובדתיים שיש בהם כדי להצביע על הסיכון הטמון בהמשך עבודתה המשרדית. אף טענת התובעת כי הנסיעה לעבודה מסכנת אותה לא הוכחה וממילא המומחה קבע לגביה כי: "ישיבה ממושכת ונסיעה יכולה להגביר את הכאב הקשור בכאבי גב, אולם גורמים אלו אינם מסכנים את בריאות היולדת או את בריאות העובר. ישיבה ממושכת בנסיעה אכן יכולה להגביר את תלונות הכאב בגב, אולם תלונות הכאב ללא שינויים אנטומיים, ממצאים אובייקטיביים המעידים על לחץ על שרשי עצבים המעצבים את הגפיים אינם מהווים סימן של סיכון לבריאות האישה או סיכון לבריאות העובר, כלומר עצם תחושת כאב אינה מהווה בסיס לזכאות לשמירת הריון לפי החוק."

כידוע, המומחה הרפואי הממונה על ידי בית הדין הוא המנחה את בית הדין בקביעות בשאלות שברפואה, ובית הדין לא יסטה מחוות דעתו אלא בנסיבות שהן יוצאות דופן (עב"ל (ארצי) 64257-12-14 יניב יהוד נ' המוסד לביטוח לאומי (8.8.16); עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי (6.6.05).

בענייננו לא שוכנעו כי מתקיימות נסיבות יוצאות דופן המצדיקות סטייה מחוות דעתו הרפואית של המומחה, אשר קבע בצורה חד משמעית כי בתקופה שבמחלוקת לא היה כל סיכון לאם או לעובר, זאת בשונה מהאומר בחוות הדעת במסגרת ב"ל 25697-07-17 פרץ נ' המוסד לביטוח לאומי, שם הייתה עמימות מסוימת בקביעות המומחה. לפיכך, התובעת אינה עונה על התנאים שבחוק. כמובהר לעיל, תנאי לזכאות לגמלה הוא היעדרות מהעבודה בשל סיכון לאם או לעובר, ולא היעדרות בשל כאבים ומגבלות, שכן לשם כך קיימים ימי מחלה.

לבסוף, אף אין בידי לקבל את טענת התובעת כי המומחה התייחס בתשובותיו לשאלות ההבהרה לשאלות מתחום האורתופדיה שאינו תחום התמחותו. ברי כי ישנה השקה מסוימת בין תחום הגניקולוגיה לאורתופדיה ככל שעסקינן באבחנה של סימפיזיוליזיס. ממילא, על טענה באשר לתחום המומחיות של המומחה להיות מועלית עם מינוי לתפקיד ולא לאחר קבלת חוות הדעת או תשובות ההבהרה.

לאור כל האמור, אין הצדקה לסטות מההלכה הפסוקה ביחס למשקל שיש ליתן לחוות דעת המומחה הרפואי הממונה על ידי בית הדין, ולפיכך התביעה נדחית.
כמקובל בענייני ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשפ"ב, (05 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: ר.ב
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: