ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סיניור דחדל נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת מריה פיקוס בוגדאנוב

מבקש

סיניור דחדל

נגד

משיבה
מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין קנס מנהלי שהוטל על המבקש ביום 23.1.21.

הרקע לבקשה:
ביום 23.1.21 הוטל על המבקש קנס בסך 500 ₪ בגין עבירה של יציאה ממקום המגורים שלא למטרה מותרת בניגוד לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות) תש"פ-2020.
בתאריך 30.6.21 הגיש המבקש את הבקשה להארכת מועד להישפט.
המבקש טען בבקשה כי מעולם לא קיבל לידיו את הדו"ח ורק לפני מספר ימים קיבל הודעת קנס בתוספת ריבית פיגורים על אי תשלום בזמן.
לגופו של עניין, טען המבקש, כי ביום 23.1.21 ישב יחד עם ארוסתו ברכב כאשר שניהם אכלו, או אז ניגש אליהם שוטר וביקש מה ם תעודות זהות על מנת לוודא שאינם נמצאים בבידוד. לטענת המבקש, לאחר הבדיקה השוטר החזיר את תעודות הזהות ובירך אותם לשלום מבלי שאמר להם כי הוא רושם לשניהם דו"ח.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי ביום 3.3.21 הודעת הקנס הומצאה למבקש כדין ונמסרה לידו לאחר שהמבקש חתם על אישור המסירה, אשר צורף לתגובתה של המשיבה. לפיכך, נטען, כי לא הייתה מניעה מהמבקש להגיש את הבקשה לביטול או את הבקשה להישפט במועד ועל כן, דין הבקשה להידחות .

דיון בבקשה נערך ביום 30.9.21.
בדיון טען ב"כ המבקש כי החתימה על אישור המסירה אינה חתימתו של המבקש וכי באותה עת לא גר כבר מס' חודשים בכתובת אליה נשלחה הודעת הקנס. עוד העלה ב"כ המבקש טענות כנגד חוקיות הדו"ח היות וטען כי היה עובד חיוני, ובדרכו לעבודה עצר לאכול עם בת זוגתו ברכב, אשר עמה התגורר באותה עת תחת אותה קורת גג ועל כן לא ניתן לומר כי שהו במרחב הציבורי בניגוד לתקנות .

ב"כ המשיבה טען כי אין די בהכחשת חתימה על אישור המסירה על ידי המבקש ויש להביא ראיות לתמיכה בטענה זו. זאת ועוד, נטען כי הטענה שהמבקש העתיק את כתובת מגוריו עומדת בסתירה לתצהיר שהגיש בתמיכה לבקשתו, שם הצהיר כי כתובתו היא הכתובת הרשומה באישור מסירה.

עוד נטען , כי המבקש ה עלה בדיון לראשונה את הטענה אשר לא הועלתה בבקשה להארכת מועד להישפט לפיה היה עובד חיוני וכי לא שהה במרחב הציבורי. ב"כ המשיבה טען כי גם אם למשיב היה אישור עובד חיוני בזמן הרלוונטי לביצוע העבירה – הדבר אינו מאפשר לו הסתובבות חופשית במהלך הסגר אלא לצורכי עבודה בלבד.

דיון והכרעה
סעיף 8 לחוק העבירות המנהליות קובע את אופן ההודעה על הטלת הקנס המנהלי ועל הדרך בה רשאי הנקנס להודיע על רצונו להישפט בגין העבירה:
" (א) היה למפקח או לרשם יסוד סביר להניח כי אדם עבר עבירה שדינה קנס מינהלי קצוב לפי סעיף 2(ב) או סעיף 2(ג), רשאי הוא להטיל עליו את הקנס המינהלי שנקבע לאותה עבירה.
...
(ג) הנקנס רשאי להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס, כי ברצונו להישפט על העבירה; ההודעה תומצא תוך שלושים ימים לאחר שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המינהלי; הודיע כאמור, יחולו הוראות סעיפים 13 ו-14."
סעיף 13(ב) לחוק העבירות המנהליות מסמיך את בית המשפט לקיים משפט בעבירה מנהלית גם אם הודעת הנקנס על רצונו להישפט ניתנה באיחור, וזאת אם שוכנע שההודעה לא הוגשה במועד "בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה" או "מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".
כפי שנפסק לא פעם, בית משפט הדן בבקשה להארכת מועד להישפט נדרש לשקול שיקולים דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין בהעדר. על המבקש להראות לפחות אחד משני טעמים המצדיקים פתיחת שערי בית המשפט, כאשר שני הטעמים אינם מצטברים. הטעם הראשון הוא סיבה מוצדקת לאי הודעתו של המבקש במועד על בקשתו להישפט והשני הוא גרימת עיוות דין למבקש, אם הדיון בבית המשפט לא יתקיים.
נראה כי ניתן לעשות היקש לגבי הארכת מועד להישפט בגין עבירה מנהלית מהלכות שניתנו לגבי בקשות דומות בגין עבירות קנס לפי חוק סדר הדין הפלילי.
יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בפסק הדין המנחה בסוגיה - רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (6) 793:
"יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית -המשפט את בקשתו...".
מכאן, שאם בית המשפט סבור כי עלול להיגרם עיוות דין, אם לא תינתן למבקש יומו בבית המשפט, הרי שדי בכך כדי להצדיק את פתיחת שעריו של בית המשפט.

מן הכלל אל הפרט;
סיבה מוצדקת לאי הודעתו של המבקש במועד על בקשתו להישפט:
סעיף 35 לחוק העבירות המנהליות, קובע כדלקמן:
"35. (א) הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה, המצאתו תהיה באחת מאלה:
(1) במסירה לידו; ובאין למצאו במקום מגוריו או במקום עסקו – לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו שמונה עשרה שנים, ובתאגיד ובחבר-בני-אדם – במסירה למשרדו הרשום או לידי אדם המורשה כדין לייצגו;
(2) במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר-בני-אדם, עם אישור מסירה; התאריך שבאישור המסירה ייראה כתאריך ההמצאה.
(ב) היה לנמען עורך דין, דייה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או במסירה לעובד במשרדו.
(ג) המצאה למפקח או לרשם, יכול שתהיה במסירה לעובד במשרדו.
(ד) שר המשפטים רשאי, באישור הועדה, להתקין תקנות משלימות בענין המצאת מסמכים, והוא אף בסטיה מהוראות סעיף זה".
לשם השלמת התמונה, תקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות, התשמ"ו- 1986 (להלן: "התקנות") הותקנה מכוח סעיף 35(ד) לחוק המאפשר להתקין תקנות משלימות בעניין המצאת מסמכים, אף בסטייה מהוראות סעיף 35, והיא קובעת כדלקמן:
"15. הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי החוק, ניתן להמציאו במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני אדם; היום העשרים לאחר המשלוח כאמור ייראה כתאריך ההמצאה, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או המסמך מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלם."
לפי הוראת סעיף 35 לחוק העבירות המנהליות בשילוב עם תקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות על מנת להוכיח המצאה כדין, על המדינה להוכיח את עצם משלוח הודעת הקנס או מסמך אחר, בצירוף אישור מסירה למענו של הנקנס, והחזקה היא כי בחלוף 20 יום הודעת הקנס הומצאה כדין.
משהוכיחה המדינה את האמור, הנטל עובר אל הנקנס לטעון כי לא קיבל את את הודעת הקנס או מסמך אחר, מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלם (עפ"א 43-08 מדינת ישראל נ' גדעון הולר (4.11.10), עפ"א (ארצי) 54/06 מדינת ישראל נ' לאה בוקובזה (26.3.2007); עפ"א (ארצי) 44/06 שלום בוסקילה נ' מדינת ישראל (14.5.2007)).

בהתאם לאמור בתגובת המשיבה ולאסמכתא שצורפה לה, הדו"ח נשלח בדואר רשום עם אישור מסירה לכתובת המעודכנת של המבקש אשר חתם על אישור המסירה.
לטענת המבקש לפיה החתימה המופיעה על אישור המסירה אינה חתימתו, לא הובא ה כל תימוכין והיא נטענ ה בעלמא.
על פעולתה של הרשות, לרבות רשות הדואר, חלה חזקת התקינות המנהלית אשר קובעת שברגיל ניתן להניח לטובתה של הרשות כי נהגה כדין. אמנם זוהי חזקה הניתנת לסתירה אך על המבקש לסתור את החזקה "לסדוק" בהנחת התקינות, על ידי כך שיצביע על בעייתיות לכאורה בפעולתה של הרשות , מה שלא התקיים במקרה דנן (ראה עפ"א (חיפה) 19412-06-14 ג'בארין נ' עיריית חדרה (16.714)) .

יתרה מכך, המבקש טען כי לא התגורר בכתובת הרשומה במשרד הפנים במועד שליחת הדו"ח, אך בתצהיר שהוגש מטעמו הצהיר כי זוהי כתובתו. עובדה זו מקשה מאוד לתת אמון בטענותיו של המבקש.
משכך, אני קובעת כי דו"ח הקורונה הומצא למבקש כדין בתאריך 3.3.21 ולא הוכחו נסיבות מיוחדות או טעם מוצדק, לאי הגשת ההודעה במועד.

יש לציין כי גם בהקשה לבית המשפט הוגשה בשיהוי ניכר של מספר חודשים.

הטענה לעיוות דין:
בפסיקה נקבע כי אין די בהכחשת העבירה בכדי להקים חשש לעיוות דין, ועל הטוען לקיומה של עילה זו להציג טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.03.2018)).

המבקש לא צירף כל מסמך אשר מעיד כי באותה עת הוגדר כעובד חיוני.
מכל מקום גם אם אקבל את טענתו של המבקש כי בזמן הרלוונטי לביצוע העבירה הוא הוגדר כעובד חיוני, אין הדבר מאפשר לו הסתובבות חופשית במרחב הציבורי שלא למטרת עבודה חיונית.

בהתאם לנטען המשיב שהה ברכב יחד עם זוגתו ברכב ואכל - מכאן שברור כי באותה שעה לא היה בדרכו לעבודה, לא במסגרת העבודה ולא בחזרה ממנה.

אשר על כן, לא שוכנעתי כי עלול להיגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו בבית המשפט ועל כן, אני דוחה את הבקשה להארכת מועד להישפט.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשפ"ב, 04 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סיניור דחדל
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: