ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ניסים מזרחי נגד המרכז לגביית קנסות :

בפני כבוד ה שופט עבאס עאסי

מערערים

ניסים מזרחי
ע"י ב"כ עו"ד א. אלבאום

נגד

משיבים
המרכז לגביית קנסות
ע"י פרקליטות מחוז ירושלים

פסק דין

ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ג'ויה סקפה-שפירא) בת"פ 3356/00 מיום 4.2.21, בגדרה נדחתה בקשה של המערער לביטול תוספת הפיגורים שנוספה על פיצוי שנגזר נגדו לטובת המתלוננים.
רקע כללי וטענות הצדדים
המערער הורשע, בין היתר, בעבירות בדבר אחזקת סם, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והתחזות לעובד ציבור, תוך גזילת כספים במרמה משני קשישים. בגזר דין שניתן ביום 16.10.2002 הוטל על המערער מאסר בפועל לתקופה של 30 חודשים, מאסר על תנאי, קנס כספי בסך 1,000 ₪, וכן תשלום פיצוי לנפגעים בסך 25,000 ₪ בחלקים שווים.
המערער לא שילם את סכום הפיצוי שהוטל עליו ובעקבות כך הועבר גזר הדין לביצוע במרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן: "מרכז הגביה"). כל ניסיונות הגבייה שננקטו על ידי מרכז הגביה במשך השנים לא הועילו, ולא נגבה כל סכום על חשבון הפיצויים; במהלך שנים אלה, הנפגעים הלכו לעולמם.
ביום 11.1.2021, הגיש המערער בקשה לבית המשפט קמא לביטול תוספת הפיגורים שנוספה על סכום הפיצויים; לאחר קבלת תגובת המשיבה, דחה בית המשפט קמא את הבקשה. בהחלטתו נקבע ע"י בית משפט קמא:
"שקלתי את נימוקי הבקשה ואת העובדה כי מדובר בפיצוי עונשי, שנועד להשיב לקורבנות את הכספים שנגזלו מהם, אשר לא שולם במשך כ-18 שנים וגם שנים ארוכות לאחר שהמבקש עצמו שוחרר מבית הסוהר והשתקם.
חלוף הזמן אינו שיקול העומד לזכותו של המבקש, כי אם לחובתו. בהתמדתו באי תשלום הפיצוי הוסיף המבקש חטא על פשע, ומחדלו הביא לכך שעד יום מותה לא זכתה המתלוננת לקבל בחזרה את שנגזל ממנה. על פי גילו של המתלונן כפי שמצוין בגזר הדין, סביר להניח שגם הוא הלך לעולמו מבלי שהצליח להנות מכספים שנגזלו ממנו על ידי המבקש ושותפתו לעבירות. לאחר שנתתי גם לנימוקי המאשימה ובשים לב להיבט העונשי של הפיצוי, מצאתי לדחות את הבקשה לביטול תוספת הפיגורים...".
בכתב הערעור חזר המערער על הטענות שהעלה בבית המשפט קמא, לרבות גילו המתקדם – כיום בן 67, עברו הפלילי שבגינו הוא נקלע למצב כלכלי קשה, היותו מכור לסמים במשך שנים שבשל כך עבר הליך שיקומי ממושך, ומצבו הבריאותי הרעוע שכולל לחץ דם גבוה, ומחלת ריאות כרונית.
המערער אף טוען כי, יש להביא בחשבון שהנפגעים נפטרו, ואין תועלת בהמשך תשלום תוספת הפיגורים כאשר הפיצוי נועד לטובתם. המערער הוסיף וציין כי כעת נוצרה הזדמנות לאפשרות תשלום הפיצוי באמצעות סיוע מטעם צד ג', כדי שיוכל לזכות במנוחת נפש ולהצליח בהליך השיקומי.
מנגד נטען על ידי המשיבה כי, החלטת בית המשפט קמא סבירה, נכונה וראויה ואין מקום להתערב בה; המערער הורשע בעבירות חמורות; הוא לא שילם ולו שקל אחד בגין הפיצויים, למרות חלוף שני עשורים ממתן גזר הדין, למעט סכום זניח ביותר; במהלך השנים הצטברה תוספת פיגורים, והחוב עומד כיום במועד הגשת התגובה על סך של 139,218 ₪.
המשיבה ממשיכה וטוענת כי, אמנם הנפגעים נפטרו, אולם אין בכך כדי להוות שיקול לשינוי גזר הדין; העובדה שהנפגעים לא הותירו יורשים, אינה אמורה להוות שיקול, וזאת משום שבהתאם לסעיף 17 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, במקרה שבו אין יורשים, המדינה תירש.
דיון והכרעה
בהתאם לסעיף 69 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין" ), הסמכות לביטול תוספת הפיגורים נתונה לבית המשפט או הרשם שנתן את גזר הדין (ראו גם רע"א 8994/11 חליל נ' מדינת ישראל (29.4.2012) (להלן: עניין חליל)). בהתאם להוראת סעיף 69(ג), החלטת בית המשפט או הרשם בעניין זה ניתנת לערעור כהחלטה אחרת של בית המשפט בעניין אזרחי, אם ניתנה רשות על כך מאת נותן ההחלטה. בנסיבות אלה, היה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות (ראו עניין חליל, פסקה 6).
יחד עם זאת, בהתאם לתקנה 149(ג)(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, מקום שבו היה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור, רשאי בית המשפט לדון בערעור כבקשת רשות ערעור; ובהתאם לתקנה 149(ב) רשאי בית המשפט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולהחלטת בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי.
בהתאם לסעיף 69(א) לחוק העונשין: "בית המשפט או הרשם רשאים לפטור אדם, על פי בקשתו, מתשלום התוספת, כולה או מקצתה, אם שוכנעו שהיו סיבות סבירות לאי תשלום הקנס או חלק ממנו במועד הקבוע".
בהחלטתו, בית המשפט קמא העלה שיקולים נכונים בדבר זכות הקורבנות לפיצוי, מחדל ממושך של המערער במשך שנים רבות וההיבט העונשי של הפיצוי. ואולם, סבורני כי היה על בית המשפט גם לשקול את נסיבותיו האישיות הקשות של המערער, לרבות העובדה שהמערער בעל עבר פלילי שהקשה עליו להשתלב בשוק העבודה; הוא היה מכור לסמים במשך שנים רבות ועבר הליך שיקומי ממושך; החייב כיום בגיל מתקדם וסובל ממצב בריאותי ללא שיפור, לרבות לחץ דם גבוה ומחלת ריאות כרונית; הוא התקיים במשך שנים מקצבת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח הלאומי וכיום, לאחר הגיעו לגיל זקנה, הוא מקבל קצבת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי. המערער תמך את דבריו בעניין זה בתצהיר ומסמכים שלא נסתרו.
בנסיבות אלה, נראה כי מחדלו של המערער באי תשלום הפיצוי במשך השנים לא נבע מרצון להתחמקות אלא מחוסר יכולת; העובדה כי מרכז הגבייה לא הצליח במשך עשרות שנים לגבות ממנו את סכום הפיצוי, חרף הניסיונות שנקט בעניין זה, מעידה על העדר אמצעים של המערער.
כעת המערער, שניכר כי עשה מאמצים יפים כדי להשתקם, מבקש ליתן לו הזדמנות לשלם את חובו באמצעות סיוע שיקבל מצד ג', על מנת לזכות לנחת ולפתוח דף חדש בחייו בעניין זה.
בנסיבות העניין, סבורני כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות של החייב שמהוות סיבה סבירה להפחתת תוספת הפיגורים והעמדתם על הפרשי ריבית צמודה רגילה והצמדה כדין, בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום גזר הדין עד להיום.
כאמור, שיקול חשוב למתן הפחתה זו נעוץ בנכונות והרצון של החייב לפרוע את חובו לנפגעים ולחברה, ולהשיג נחת ורגיעה לנפשו. לפיכך, הפחתה זו מותנית בכך שהחייב ישלם את סכום הפיצויים בתוספת ריבית והצמדה כאמור לעיל, שעומדים לפי החישוב נכון להיום, על כ-48,000 ₪, וזאת עד ליום 1.12.2021; ככל שהחייב לא ישלם את הסכום עד למועד האמור, ההפחתה תבוטל והחוב יעודכן במרכז הגבייה על סכום הפיצויים בתוספת על פי הדין ללא הפחתה כלשהי.
ניתן היום, כ"ח תשרי תשפ"ב, 04 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ניסים מזרחי
נתבע: המרכז לגביית קנסות
שופט :
עורכי דין: