ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רותם שרון נגד א.ר. בחש הנדסה ובניה בע"מ :

לפני כבוד השופטת אפרת בוסני

התובע:
רותם שרון

נגד

הנתבעים:

  1. א.ר. בחש הנדסה ובניה בע"מ
  2. ראיד באחש
  3. יוגב בן חיים

החלטה

בקשת נתבעים 1-2 ובקשת נתבע 3 (בנפרד) לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין ומיצוי עילה, לאור קביעות פסק הדין שניתן בהליך מקביל שהתנהל בין נתבעים 1-2 לבין התובע;

רקע הדברים

בין התובע ושותפיו לנכס מקרקעין לבין נתבעת 1 (להלן:" הנתבעת") חברה קבלנית, נכרת הסכם לשירותי בניי ה לבניית יחידות מגורים (להלן:" ההסכם"). עיקרה של התביעה עיקרה הוא בטענות התובע להפרת הנתבעת את ההסכם בשל איחור במסירת העבודות וטופס 4 ו ליקויים בעבודות הבנייה, בנייה ברמה ירודה ובניגוד לתקן וכן בטענה לתשלום יתר לנתבעת בגין עבודות שלא בוצעו ו/או בוצעו באופן לקוי.

התביעה הוגשה נגד הנתבעת ומנהלה (נתבע 2) כמי שערב להתחייבויות הנתבעת בהסכם, וכן נגד נתבע 3, מי שלטענת התובע שימש כמפקח הבנייה והתרשל בביצוע תפקידו בכל הקשור לבנייה ואיכותה וכן באישורו תשלו מים לנתבעת בגין עבודות שכלל לא בוצעו ו/או בוצעו בצורה לא תקינה. בגדרה של התביעה מבקש התובע לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, בתשלום פיצוי בגין הליקויים ו בגין ירידת ערך ותשלום הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם בגין איחור במסירה. סכום התביעה עומד על סך 1,600,000 ₪.

כנגד נתבע 3 נטען עוד בכתב התביעה כי הוא גבה תשלומים בסך 10,000 ₪ במשך ארבעה חודשים לאחר שהפסיק בחודש יוני 2016 לספק שירותים לתובע, אותם מבקש התובע לחייב את נתבע 3 להשיב.

הנתבעים דוחים בכתב ההגנה את טענות התובע.

נתבעים 1-2 דוחים את הטענה לליקויים בבנייה וטוענים, בין היתר, כי התובע מנע וסיכל את קיום ההסכם, כי התובע עיכב את ביצוע העבודות ואת קבלת טופס 4, הפסיק שלא כדין את עבודות הנתבעת והכניס במקומה קבלן חלופי ומנע מהנתבעת לתקן ליקויים קוסמטיים שהתגלו. עוד נטען כי התובע לא שילם לנתבעת תשלומים שאושרו על ידי המפקח בגין עבודות שבוצעו והוא נותר חייב לנתבעת כספים בגין כך.

נתבע 3 דוחה את הטענות נגדו ואת הטענות לליקויים בעבודות ולאישורו תשלומים לנתבעת להם לא הייתה זכאית ומוסיף וטוען להיעדר יריבות עמו ולשרבוב התובע אותו לסכסוך לא לו , בין התובע לנתבעת.

לגבי הטענה לקבלת תשלומים ביתר לאחר סיום עבודתו, טוען נתבע 3 כי תשלום עבור שירותיו התנהל בדרך של תשלום בגין תקופת העבר ומקדמה חלקית בגין החודש השוטף, כי אפשר שנותרה יתרה זניחה ששולמה ביחס לתקופה שלאחר התפטרותו אותה הוא ניאות להשיב לתובע ובכל מקרה התובע הפר את חיוביו כלפיו, גם משגרם ל נתבע 3 להוסיף שעות עבודה מעבר למתחייב על פי המוסכם ועליו לפצות אותו בגין כך.

קדמה לתביעה בתיק זה תביעה שהגישו נתבעים 1-2 (להלן:" הנתבעים") נגד התובע ושותפיו לנכס המקרקעין במסגרת תיק תא. 61150-12-16 בבית המשפט השלום בתל אביב יפו (להלן: " ההליך המקביל"). במסגרת ההליך המקביל נתבע התובע (לאחר מחיקת שותפיו) לשלם לנתבעים תשלומים שאושרו ע"י נתבע 3 (להלן:" המפקח") ולא שולמו , תשלום התמורה החוזית, תשלום עבור תוספות בנייה שהנתבעת טוענת שביצעה עבור התובע מעבר להסכם, הקנס הקבוע בהסכם בגין איחור בהספקת חומרי גלם ונזקי הנתבעת בגין התמשכות העבודות. בהליך המקביל טענו הנתבעים כי התובע מנע וסיכל את קיום ההסכם, עיכב את ביצע העבודות, הפסיק שלא כדין את עבודות הנתבעת והכניס במקומה קבלן חלופי וכי התובע לא שילם לנתבעת תשלומים שאושרו על ידי המפקח בגין עבודות שבוצעו ונותר חייב לנתבעת כספים . סכום התביעה הועמד על סך 1,534,123 ₪.

בכתב ההגנה שהגיש התובע בהליך המקביל, העלה התובע אותן טענות הנטענות בכתב התביעה בתיק זה כלפי נתבעים 1-2 והעבודות . התובע טען בהליך המקביל כי הנתבעת הפרה את ההסכם בכך שאיחרה ולא עמדה בלוח הזמנים שנקבע לסיום העבודות ולמסירת טופס 4 , לליקויי בעבודות ובנייה ברמה ירודה ובניגוד לתקנים שביצעה הנתבעת וכן טען לתשלומי יתר לנתבעת בגין עבודות שלא בוצעו או בוצעו באופן לקוי . לכתב ההגנה בהליך המקביל צירף הנתבע את אותה חוות דעת מומחה שצירף לכתב התביעה בתיק זה.

ההליכים בתיק זה, בהתאם להחלטה מיום 23.7.2019, עוכבו עד להכרעה בהליך המקביל, תוך שנקבע כדלקמן: " בהיות ההליך המקביל מעלה סוגיות דומות לסוגיות בתיק זה (האם נותר חוב לתובע כלפי נתבעים 1-2 או שמא התובע נותר חייב כספים לנתבעים אלה, טענות התובע להפרות הנתבעים, טענות התובע לאיחור בעבודות, ליקויי בנייה וסירוב נתבעים 1-2 לתקן) והשלכות הכרעת התיק המקביל על המחלוקת בין הצדדים כולם, לרבות נתבע 3 הגם שאינו צד להליך המקביל, והשלב המתקדם בו מצוי ההליך המקביל שלב שלאחר הגשת העדויות וקביעת התיק להוכחות בחודש פברואר 2020 - ההליכים בתיק זה מעוכבים".

ביום 11.5.2020 ניתן פסק דין בהליך המקביל. בפסק הדין, לאחר תום פרשת הראיות, דחה בית המשפט את טענות התובע להפרות יסודיות של ההסכם על ידי הנתבעת, העדיף את גרסת הנתבעת לקיומה של הסכמה להארכת מועד המסירה וקבע כי התובע זנח את הטענה לליקויי בנייה וכי התובע עשה דין לעצמו כאשר הפסיק לשלם את התמורה וכאשר תפס את החזקה וסילק את עובדי הנתבעת. טענות קיזוז שהעלה התובע נדחו ו בהתחשבנות בין התובע לבין הנתבעת נקבע כי על התובע לשלם לנתבעת כספים בגין יתרת התמורה החוזית, תוספות ושינויים, איחור באספקת חומרים ובגין התמשכות העבודות בסך 568,689 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 60,000 ₪.

התובע הגיש ערעור על פסק הדין שניתן בהליך המקביל. בהליך הערעור ניתן בהסכמת הצדדים פסק דין ולפיו "עם סיום הדיון, ומחמת הקשיים העומדים בפני המערער ואשר למרביתם יש ביטוי בפרוטוקול הדיון, הציע בית המשפט שלסיום הליך הערעור יופחת מסכום פסק דינו של בית המשפט קמא סך של 35,000 ₪ בערכי יום מתן פסק הדין ובערעור לא יינתן צו להוצאות" (ראו; פרוטוקול הדיון ופסק הדין מיום 3.6.2021 בעניין ע"א 25289-06-20 בבית המשפט המחוזי בת"א-יפו).
תמצית הטענות

נתבעים 1-2 טוענים כי בפסק הדין בהליך המקביל נדונו והוכרעו אותן סוגיות שהתובע מעלה במסגרת תביעתו בתיק זה וכי לאור קביעות פסק הדין בהליך המקביל ובנסיבות בהן ניתן פסק הדין בהסכמה בערעור על פסק הדין, יש להורות על סילוק התביעה.

התובע העלה בהליך המקביל גם טענות לליקויי בנייה. התובע צירף לכתב ההגנה שהגיש אותן חוות הדעת עליהן מושתתות טענותיו לליקויי בנייה בהליך זה ואף העלה טענות קיזוז בעניינן. אלא שהוא בחר לזנוח את טענותיו ביחס לליקויים בשלב הראיות והסיכומים, וכך נקבע בפסק הדין בהליך המקביל. על קביעה זו בחר התובע שלא לערער ובכך מיצה התובע את עילת התביעה שלו ביחס לטענת הליקויים.

נתבע 3 מצטרף לטענות הנתבעים וטוען בבקשה שהגיש כי התביעה נגדו אינה בעילה עצמאית או שיורית, אלא בטענה לפיקוח לקוי כביכול על הנתבעת בגין טענות שכולן הוכרעו בהכרעה חלוטה בפסק הדין בהליך המקביל שהתנהל בין התובע לבין נתבעים. הנתבע "נגרר" על ידי התובע להליך כ"גורם נלווה" בלבד לטענות התובע נגד נתבעים 1-2, כאשר הנזק הוא אחד, הוא שימש כעד מפתח בהליך המקביל, ולאור קביעות פסק הדין בהליך המקביל מוצו לחלוטין הסעדים הנטענים נגדו.
התובע טוען מנגד כי אין בפסק הדין בהליך המקביל לחסום את התביעה בתיק זה כלפי מי מהנתבעים , וכי יש לעשות שימוש במשורה בסעד של סילוק תביעה על הסף.

לטענת התובע קביעת פסק הדין בהליך המקביל שההסכם בין הצדדים שריר וקיים והתובע שילם תמורתו, מקנה לתובע זכות לתבוע מהנתבעים לפעול על פי ההסכם ולשפות אותו בגין הטעון שיפוי וכי קבלת טענות הנתבעים תביא לשלילת יומו של התובע בבית המשפט, כל זאת כאשר תביעת הליקויים לא נדונה וערעור התובע על פסק הדין בהליך המקביל לא נדחה, אלא התקבל.

התובע טוען כי בית המשפט בהליך המקביל לא נדרש לדון בליקויי הבניה, לא מכוח זניחת הטענה, כי אם מכוח ההליך בתיק זה שהיה חי ונושם בעת מתן פסק הדין בהליך המקביל והטענות במסגרתו לא נזנחו.

התובע טוען עוד כי בערעור הופחת מרכיב התמורה החוזית שנקבע בפסק הדין בהליך המקביל, כי הקושי לכאורה שהשתקף בפסק הדין בערעור נגע לשאלת המע"מ בגין התמורה וכי אלמלא קושי זה היה הערעור מתקבל במלואו.

התובע מפנה לעניין רע"א 6830/00 וטוען על יסודו כי כלל 'השתק עילה' אינו מהווה מחסום בפני נתבע שהפך לתובע, כי רק מי שהיה תובע בתביעה הראשונה יהיה מושתק מכוחו של פסק הדין שניתן בהליך קודם וכי על פי דעת הרוב בעניין ע"א 3375/73 אין לראות בזניחת טענה בסיכומים, ללא הוכחת נסיבות אחרות נוספות כעילה לסילוק התביעה על הסף.

בהתייחס לנתבע 3 טוען התובע בתגובה שהגיש כי תביעתו במהותה היא תביעת ליקויי בנייה ואי עמידה בהסכם, כי לנתבע 3 אחריות נזיקית על פי ההסכם שמקורה ברשלנות חמורה והפרת חובת אמונים וזהירות כלפי התובע וכי שאלה זו כלל לא התבררה בהליך המקביל ואין בפסק הדין בהליך המקביל להכריע לעניין אחריות נתבע 3 אשר לא היה צד לאותו הליך ועוד כאשר פסק הדין בהליך המקביל אכף את אחריות נתבע 3 כלפי התובע.

התובע מוסיף וטוען כי כנגד נתבע 3 קיימת עילת תביעה עצמאית בהינתן שנתבע זה פדה תשלומים להם לא היה זכאי.

נתבעים 1-2 בתגובה לת שובת התובע חזרו על טענותיהם וחידדו כי פסק הדין בהליך המקביל מקים השתק פלוגתא ביחס לכל אחת מהטענות שהתובע מעלה בתביעה. הנתבעים מפנים לחריג 'השתק הגנה' שנקבע בפסיקה וטוענים, גם על יסודו , לסילוק התביעה ומוסיפים ו טוענים כי טענת התובע להפרת ההסכם על ידי הנתבעת, טענה על יסודה מבקש התובע סעדים במסגרת התביעה שהגיש בתיק זה, נדחתה בפסק הדין בהליך המקביל, לרבות טענת התובע לאיחור הנתבעת במסירה, כי בפסק הדין בהליך המקביל נקבע שהתובע זנח את טענת הליקויים והתובע בחר שלא לערער על כך ו מדובר בהכרעה חלוטה שאין בכוחו של התובע להעלותה מחדש.

לא מצאתי להידרש לקבלת תגובת נתבע 3 לתשובת התובע לבקשתו.
דיון

סעד של סילוק על הסף הוא סעד דראסטי שעל בית המשפט לנהוג בזהירות בטרם עשיית שימוש בו, ובמידת האפשר להעדיף בירור ענייני של תובענה על פני חסימת תובע מהבאת ראיותיו. ביתר שאת כאשר מדובר בדחיית תביעה על הסף, המהווה אמצעי קיצוני וחמור עוד יותר (ראו; ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד לו(2) 151 (1981)). ואולם, כאשר מתקיים מעשה בית דין המקים מחסום דיוני בפני הגשת תביעה חדשה, זה אמצעי שראוי להפעילו כטענת סף (ראו; ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (08.09.2005) (להלן: " עניין גורה"); ת"א (מחוזי-מרכז) 26710-08-13 לוי נ' רו"ח ניצן ויסמן (20.01.2014) ).

השתק פלוגתא, הוא אחד משני ענפי דוקטרינת מעשה בית-דין" (res judicata) ה מונע התדיינות נוספת באותה פלוגתא שנדונה והוכרעה בפסק דין קודם, גם כאשר ההתדיינות השנייה מבוססת על עילת תביעה שונה. בבסיס הכלל ניצב עקרון סופיות הדיון והבטחת יעילות ההליך , מניעת כפל התדיינויות והכבדה על בתי המשפט בשל בהתדיינות חוזרת בעניינים שכבר נדונו , מניעת הכרעות סותרות העלולות לפגוע ביציבות המשפט ובוודאות ההחלטות הניתנות מכוחו ו הגנה על האינטרס של בעלי הדין עצמם שלא ישובו ויוטרדו ב אותו העניין שכבר הוכרע (ראו; עניין גורה; ע"א 127/06 בנק הפועלים בע"מ -משכן נ' נגר (19.2.2009)).

קיומו של כלל "השתק פלוגתא" מותנה בהתקיים ארבעה תנאים מצטברים: (א) הפלוגתא בשני ההליכים היא אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים; (ב) התקיימה בין הצדדים בהליך הראשון, התדיינות משפטית, תוך שניתן לבעל הדין, אשר נגדו מועלית טענת השתק בהליך המאוחר "יומו בבית המשפט"; (ג) ההליך הראשון הסתיים בהכרעה, מפורשת, או מכללא, של בית המשפט במסגרתה נקבע ממצא פוזיטיבי עניין אותה פלוגתא; (ד) ההכרעה בפלוגתא בהליך הראשון הייתה חיונית לצורך פסק הדין באותו הליך (ראו: ראו; ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561 (1968); ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1)642 (2000)).

פסיקת בית המשפט הרחיבה את התנאים לקיומו של השתק פלוגתא וקבעה שיש בפסק דין שניתן בהליך הראשון בהיעדר הגנה וכן מקום שלא ניתנה לנתבע רשות להתגונן בתובענה שהוגשה בסדר דין מקוצר ליצור מעשה בית דין מסוג "השתק פלוגתא", וזאת הגם שלא הייתה התדיינות בין הצדדים וההליך הסתיים לא ממצא פוזיטיבי . אחרת לא תהא כל משמעות להתדיינות הקודמת. נתבע יבחר האם ומתי להתגונן, ויוכל יהיה להביא לביטול תוצאות ההתדיינות הראשונה ללא צורך בהגשת בקשה לביטול פסק הדין (ראו; רע"א 6498/05 צבעוני נ' בנק הפועלים (23.2.2006); רע"א 2237/06 בנק הפועלים נ' רלה ויינשטיין (8.3.2009); רע"א 8973/10 בנק אוצר החייל נ' בן ברוך (23.7.2012) (להלן: " בנק אוצר החייל"); ע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' צוברי (15.12.2015) ; ע"א 8273/16 Fundacio Gala-Salvador Dali נ' וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ (11.7.2021)).

יישום מבחנים אלה תוך נקיטה בזהירות הדרושה בבקשות סף , מלמד במקרה זה כי פסק הדין בהליך המקביל, לאור פסק הדין שניתן בהסכמה בהליך הערעור, מקים השתק פלוגתא, החוסם את התובע מהעלאת הטענות הנטענות בתביעה בתיק זה כנגד נתבעים 1-3, למעט טענת התובע לתשלום עודף בסך של 10,000 ₪ לנתבע 3 עבור שירותיו לאחר סיום עבודתו. אפרט;

לתביעה בתיק זה שני אדנים; אדן אחד הוא בטענות התובע בכתב התביעה להפרת הנתבעת את ההסכם שנחתם עמו בגין איחור הנתבעת במסירת יחידת הדיור שלו במועד המוסכם, טוען לליקויי בנייה בעבודות שבוצעו על ידי הנתבעת בניגוד למוסכם ולתקנים וכן לכך ששילם תשלומים ביתר לנתבעת בגין עבודות שלא בוצעו או שבוצעו באופן לקוי ושיש להפחית מהתמורה החוזית תשלומים שונים. בגין טענות אלה טוען התובע גם לאחריות נתבע 3, מפקח הבנייה, בשל התרשלותו בביצוע תפקידו והפרתו את חובת האמונים כלפי התובע ומבקש לחייב את הנתבעים כולם בסעד הכספי הנתבע בכתב התביעה. אדן שני של כתב התביעה נוגע לטענת התובע לתשלום עודף לנתבע 3 לאחר סיום עבודתו ומופנה כלפי נתבע זה בלבד.

אותן טענות שהתובע מעלה באדן הראשון של כתב התביעה לגבי הפרות הנתבעת, איחור במסירה, ליקויים בעבודות, הפחתות מהתמורה המוסכמת ותשלום כספים ביתר הועלו על ידי התובע בהליך המקביל, ובגין כך עוכבו ההליכים בתיק זה עד להכרעה בהליך המקביל.

אפנה לפרוט טענות התובע בהליך המקביל בהתאם לפסק הדין שניתן בהליך המקביל:
"שרון (התובע כאן-א.ב) טען שהקבלן הוא זה שהפר באופן יסודי את החוזה, היות ולא עמד בהתחייבותו לסיום הבניה עד ליום 1.6.16, ואף לא עמד בתקני הבניה בנושא איטום ובידוד המפורטים במפרט המהווה חלק אינטגרלי מהחוזה. מחדלים אלה לא תוקנו על ידי הקבלן למרות פנייתו של שרון אליו ואל המפקח (נספח הא-5). הקבלן גם ביצע עבודה באיכות ירודה ועלות הליקויים מסתכמת ב- 72,909 ₪, כעולה מדו"ח בדק שנערך על ידי מהנדס הבניין ולדיסלב סבוטין (להלן: "דו"ח בדק", נספח הא-2). הפרות יסודיות אלה גרמו להפסקת עבודתו של הקבלן ולהתקשרותו של שרון עם קבלן אחר. שרון גם כפר בסכומים שנתבעו, לשיטתו עלות הבניה מוערכת בסך 681,428 ₪ בניכוי 72,909 ₪ כמופיע בדו"ח הבדק ועל כן חובו לקבלן מסתכם ב- 608,519 ₪, בפועל שולם לו 906,745 ₪ ועל כן מגיע לו החזר כספי בסך 298,226 ₪. שרון הדגיש שכל אחד מהשותפים היה צריך לשלם על פי התקדמות העבודה שבוצעה ביחידת הדיור שלו, והקבלן איננו זכאי לתשלום בגין עבודה שלא ביצע" (פסקה 7 ל פסק הדין).

טענות אלה להפרות הנתבעת את המוסכם, איחור במסירה , לעניין ההתחשבנות ולתשלום ביתר לנתבעת , המועלות על ידי התובע בתביעה בתיק זה, נדונו והוכרעו בהליך המקביל ונדחו בפסק הדין שניתן בהליך המקביל. בפסק הדין בהליך המקביל דחה בית המשפט את טענות התובע להפרות יסודיות של ההסכם על ידי הנתבעת, העדיף את גרסת הנתבעת לקיומה של הסכמה להארכת מועד המסירה ומסירת טופס 4 וקבע כי התובע זנח את הטענה לליקויי בנייה וכי התובע עשה דין לעצמו כאשר הפסיק לשלם את התמורה וכי התובע תפס את החזקה וסילק את עובדי הנתבעת, לא סיפק את חומרי הגלם שהתחייב בזמן וגרם לעיכוב, יזם הפסקות בנייה ומנע המשך העבודות. טענות קיזוז שהעלה התובע נדחו וכך גם טענתו לתשלום כספים לנתבעת ללא שבוצעו עבודות ביחידת הדיור שלו ונקבע כי התובע לא העלה טענות לגבי אופן התשלום בזמן אמת והתנהגותו מלמדת על הסכמתו לדרך חישוב חלקו בתשלום, ללא קשר לעבודה שבוצעה בזמן נתון ביחידת דיור זו או אחרת. לסכום, התובע חויב בפסק הדין בהליך המקביל בגין אותן טענות הנטענות בתביעה זו, לשלם לנתבעת כספים בגין יתרת התמורה החוזית, תוספות ושינויים, איחור באספקת חומרים ובגין התמשכות העבודות בסך 568,689 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 60,000 ₪.

קביעות אלה בפסק הדין בהליך המקביל נותרו בעיינן והפכו חלוטות, לאחר שערעור שהוגש על ידי התובע על פסק הדין בהליך המקביל הסתיים בהסכמה בהפחתת סך של 35,000 ₪ מהסכום שהתובע חייב לשלם על פי פסק הדין, בלא התערבות ביתר קביעות פסק הדין.

את טענת התובע כי הערעור על פסק הדין לא נדחה אלא התקבל, אין בידי לקבל. הטענה אינה עולה בקנה אחד עם פרוטוקול הדיון בהליך הערעור ועם פסק הדין בערעור. שיעור הסכום שהופחת מהחיוב שנפסק לחובת התובע בפסק הדין בהליך המקביל מחזק זאת.

קביעות חלוטות אלה של פסק הדין בהליך המקביל מקיימות את כל ארבעת התנאים הנדרשים לקיום השתק פלוגתא כלפי הנתבעים כולם. קיימת זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתאות שעמדו לדיון והוכרעו בפסק הדין לבין הפלוגתאות הנדונות בתביעה בתיק זה (התנאי הראשון); הנתבעים 1-2 היו צד להליך המקביל, לנתבע 3 קרבה משפטית וזהות אינטרסים עם נתבעים 1-2 ובהליך המקביל ניתן לתובע, נגדו מועלית טענת השתק בהליך זה "יומו בבית המשפט" (התנאי השני); ההליך המקביל הסתיים בהכרעה, מפורשת, או מכללא, במסגרתה נקבעו ממצאים פוזיטיביים בפלוגתאות העומדות לדיון במסגרת הליך זה (התנאי השלישי) ; ההכרעה בפלוגתא בהליך המקביל הייתה חיונית לצורך פסק הדין באותו הליך (התנאי הרביעי) .

בנסיבות אלה, טענת התובע כי משנקבע בפסק הדין בהליך המקביל שההסכם עם הנתבעת שריר וקיים עומדת לו הזכות לטעון לשיפוי נזקיו מהנתבעים בגין טענות שנדחו בהליך המקביל דינה להידחות, והתובע חסום ומושתק מהעלאת הטענות שנדחו בהליך המקביל ואשר מכוחן מוגשת התביעה דנן.

התובע טען בהליך המקביל לליקויים בבנייה וכנגד איכות בעבודות (ראו פסקה 7 לפסק הדין בהליך המקביל) ו אף צירף לכתב ההגנה בהליך המקביל את אותן חוות הדעת עליהן הוא נסמך בכתב התביעה בתיק זה. בפסק הדין בהליך המקביל נקבע כי התובע לא ראה באי ביצוע בידוד טרמי הפרה של ההסכם וכי "שרון גם זנח בסיכומיו טענות בדבר ליקויים ביחידת הדיור שלו ועל כן אין מקום לדון בהם" (פסקה 10 ). פסק הדין שניתן בערעור שהוגש על פסק הדין בהליך המקביל אינו מתערב בקביעה זו וקביעת פסק הדין בהליך המקביל שהתובע לא ראה באי ביצוע בידוד טרמי הפרה וכי התובע זנח את טענתו לעניין ליקויי בנייה - היא קביעה חלוטה שאין בכוחו של התובע להשיג עליה.

טענת התובע שהוא לא נדרש בהליך המקביל לדון בליקויי הבניה לא מחמת זניחת הטענה אם כי בשל ההליך התלוי ועומד בתיק זה, עומדת בניגוד לקביעה החלוטה בפסק הדין המקביל (שנותר בעינו לאחר הערעור) ואין לקבלה. ההליכים בתיק זה עוכבו עד להכרעה בהליך המקביל בין היתר בטענה לליקויי הבנייה ומשהתובע בחר, על פי פסק הדין בהליך המקביל, לזנוח טענה זו בהליך המקביל, אין לו אלא על עצמו להלין ובכך מיצה את זכותו להעלות מחדש את הטענה במסגרת התביעה בתיק זה.

כלל זה של "מיצוי העילה" נועד דין להבטיח את סופיות הדיון ולמניעת כפל התדיינויות והכרעות סותרות (ראו; ע"א 2035/03 לב יסמין בע"מ נ' ת.ג.י. בע"מ (14.6.2004); ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכו ן, פ"ד נז(5) 166 (2003)). הפסיקה קובעת כי "מעשה בית דין אינו חל רק לגבי פלוגתאות שהועלו על ידי בעלי הדין בהליך משפטי קודם, אלא אף על טענות שהיה על בעלי הדין להעלותו במסגרת הליך זה..." (ראו; עניין גורה פסקה 9 לפסק הדין ) ואף החילה כלל זה של מניעות על טענות הגנה שנתבע נמנע מלהעלות בהליך קודם. בעניין בנק אוצר החייל נקבע:

"...נתבע בסדר דין מקוצר יהיה מושתק מלהעלות בהתדיינות עתידית לא רק את הטענות אותן העלה במסגרת בקשת רשות להתגונן אותה הגיש, אלא גם את הטענות אשר היה עליו לטעון אך נמנע מכך. הלכה מבוססת היא כי מעשה בית דין משתיק בעל דין מלטעון טענה אשר חייב היה לטעון להגנתו ולא טען [...] לכן, סבורני כי נתבע בסדר דין מקוצר חייב להעלות בבקשת הרשות להתגונן אותה הוא מגיש את מלוא הטענות המשפטיות הרלבנטיות המבוססות על התשתית העובדתית שלפניו, ככל שאלה נוגעות לפלוגתאות העיקריות שבמחלוקת במסגרת התביעה שהוגשה נגדו ו"אם לא עשה כן - נסחפה שדהו" (ראו והשווה: עניין וינשטיין, בפסקה 26 לפסק דינה של השופטת מ' נאור). נתבע בסדר דין מקוצר אינו רשאי "לשמור" טענות על מנת לנקוט הליכים נוספים לאחר שההליך הראשון כבר הוכרע, ובכך לשוב ולהטריד את התובע באותו עניין, לאחר שכבר ניתן לו יומו בבית המשפט [ראו והשוו: ע"א 102/88 אבוניל נ' אבוניל, פ"ד מו(1) 742, 744 (1992)]....

אין ספק כי בראיה מערכתית מדובר בתוצאה יעילה וצודקת שתמנע הכרעות סותרות והתדיינויות מיותרות בעתיד, תקטין את העומס המוטל על בתי המשפט, תחסוך בזמנם של הצדדים לאותה התדיינות ותאפשר לזרז מתן פסק דין והחלטות בתיקיהם של מתדיינים אחרים" (פסקה 19 לפסק הדין).

בעניין ע"א 4576/17 Air Via OOD נ' השטיח המעופף בע"מ (18.12.2018) הכירה הפסיקה בחריג "השתק הגנה", מקום בו כמו במקרה זה תביעת התובע ככל שתתקבל יהא בה לאיין את פסק הדין בהליך המקביל תוך ש בית המשפט העליון מפנה לספרו של המלומד פרופ' רוזן צבי "ההליך האזרחי" עמ' 515 כדלקמן : "אם בתביעה מאוחרת הנתבע מעלה טענה שהיה ניתן להעלותה כטענת הגנה לתביעת התובע נגדו או לחלופין במסגרת תביעה שכנגד, באופן שאם תתקבל התביעה המאוחרת יאוין פסק הדין שניתן כנגד הנתבע בתביעה המוקדמת, תושתק תביעתו המאוחרת של הנתבע בהשתק עילה".

בשם אותה תכלית יש, מקל וחומר, להחיל כלל זה גם לגבי טענות שעלו ונזנחו בהליך המקביל המוקדם בזמן.

טענת התובע, בהסתמך על עניין ע"א 3375/73, כי גם אם ניתן לראות בתובע כמי שזנח את טענת ליקוי הבניה היה על הנתבעים להצביע על נסיבות נוספות לסילוק הטענה, אינה ממין העניין כאשר בפסק דין שניתן בהליך המקביל והפך חלוט נקבע כי התובע זנח את הטענה ואין בכוח התובע להשיג על כך בהליך זה.

נתבע 3 לא היו צד להלי ך המקביל שהתנהל בין נתבעים 1-2 לבין התובע, אולם פסק הדין בהליך המקביל פסק הדין מקים השתק גם לגביו. בשל הפגיעה בתכלית דוקטרינת מעשה בית דין, לכלל "ההדדיות הדיונית" מכוחו עולה הדרישה לזהות הצדדים בהליך המוקדם והמאוחר לצורך החלת עקרון "מעשה בית דין" נקבעו בשל הפגיעה בתכלית דוקטרינת מעשה בית דין חריגים, שבהתקיימותם גם מי שלא היה צד להליך הקודם או חליפו של בעל הדין , עשוי להיות כבול בתוצאותיו. חריג ראשון הוא קיומה של "קרבה משפטית" (PRIVITY) בין בעלי הדין בהליכים השונים; חריג נוסף החל לגבי "השתק פלוגתא" מונע, בתנאים מסוימים, ממי שהיה לו יומו בבית המשפט בהליך הראשון לשוב ולהעלות מחדש את עניינו גם בהתדיינות עם בעל דין הזר להליך הראשון. חריגים אלה מתקיימים כאשר מדובר בטענות הגנה כנגד בעל הדין שהיה צד להליך הראשון בו ניתן לו יומו, כמו לגבי נתבע 3 כאן (ראו; רע"א 7831/99 צוריאנו נ' צוריאנו, פ"ד נז(1)673 (2002) (להלן: "עניין צוריאנו"); רע"א 6830/00 ברנוביץ נ' תאומים, פ"ד נז(5) 691 (2003)).
קרבה משפטית" לצורך מעשה בית דין מתקיימת מקום בו קיימת קרבה עניינית הדוקה בין בעלי הדין בשני ההליכים, העומדים באותו צד של המתרס, נגד בעל דין משותף לשני ההליכים (ראו; עניין צוריאנו; ע"א 2360/99 בחר נ' דיור בניין ופיתוח בע"מ, פ"ד נה(4) 18(2001); ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות (5.1.2011); ע"א 9551-04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל ( 12.10.1999)). במקרה זה, לגבי קביעות פסק הדין שניתן בהליך המקביל והפך חלוט, קיימת זהות אינטרסים בין הנתבע ים 1-2 (שהיו צד להליך המקביל) לבין נתבע 3, באופן המאפשר לראות בנתבע 3 כמקיים "קרבה משפטית" וזהות אינטרסים עם הנתבעים 1-2 ולא כצד זר.
חריג נוסף לזהות הצדדים, קובע כי משהיה לתובע יומו בבית המשפט בהליך המקביל וטענות שהעלה נדחו בפסק דין חלוט , אין לאפשר לו "לפתוח" מחדש את ההתדיינות באותו עניין במסגרת התביעה זו כלפי נתבע 3 גם אם הנתבע לא היו צד לאותו הליך, למען יהיה סוף לריב ולדיונים ולמניעת הכרעות סותרות (ראו; ע"א 258/88 פיכטנבוים נ' רשם המקרקעין, פ"ד מד(2) 576) (1990) (פסקה 6); רע"א 8954/12 נירוספוט תעשיות בע"מ נ' ימית סינון וטיפול במים בע"מ (5.6.2013) ; ע"א 8765/07 פז חב' הנפט בע"מ נ' עו"ד שושני (27.12.2020) . כזה הוא המקרה. למעלה מזה, התובע היה הנתבע בהליך המקביל, משהיה לו יומו באותו הליך וטענה שהוא העלה נדחתה, אין לאפשר לתובע "לפתוח" מחדש את ההתדיינות באותו ענ יין למען יהיה סוף לריב ולדיונים.

יפים לעניין זה דברי המלומדת, פרופ' נינה זלצמן בספרה "מעשה בית דין בהליך אזרחי" (1991 תל אביב, תשנ"א, עמ' 14):

"אינטרס החברה הוא לשים סוף להתדיינות, ובכך לשמור על כבודה ויוקרתה של המערכת השיפוטית ולהבטיח יצבות וודאות לגבי כוחו המחייב של המעשה השיפוטי. אם יותר לבעל דין שאינו מרוצה שמתוצאת פסק הדין לחזור ולהתדיין עם בעל הדין יריבו באותו עניין עד שישיג את ההכרעה הראויה בעיניו, משמעות הדבר היחלשות מעמדו של בית המשפט בעיני הבריות ויצירת סכנה של הכרעות שיפוטיות סותרות באותו עניין או באותה שאלה. מכאן קצרה הדרך לערעור מוחלט של הביטחון והיציבות במשפט".

קבלת פרשנות ולפיה יש לאפשר לתובע לקיים דיון מחודש בטענות שנדחו בפסק דין חלוט אך בגלל שהנתבע 3 לא היו צד לאותו הליך, אינן בהלימה לעקרון סופיות הדיון ומניעת הכרעות סותרות שהינו בלב עקרון מעשה בית הדין ומוצא ביטויו בעקרונות היסוד שנקבעו בתקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

למעלה מזה, התביעה נגד הנתבע 3 בכל הנוגע לאחריותו הנטענת להפרות הנתבעת יונקת חיותה מטענות התובע נגד נתבעים 1-2, טענות שנדחו בהליך המקביל. כלפי נתבע 3 נטען להתרשלותו ואי מילוי חובתו במילוי תפקידו כמפקח על עבודות הבנייה בשל ליקויים בעבודות ואישור תשלומים בגין עבודות שלא בוצעו. טענות התובע לליקויים בעבודות נזנחו בהליך המקביל ובית המשפט דחה בפסק הדין המקביל את טענות התובע לתשלומי יתר. בכך נשמט היסוד לטענות להתרשלות הנתבע בגין טענות שנדחו.
אין לקבל את טענת התובע כי היה על הנתבעות לכלול במסגרת ההסכמות בהליך הערעור על פסק הדין את סילוק התביעה בתיק זה. היה על התובע לטעון בכך כאשר מתן הסכמתו להצעת בית המשפט בהליך הערעור. עמידתו של התובע על המשך התביעה למרות קביעות פסק הדין החלוט בהליך המקביל בתיק זה, אינה עולה בקנה אחד החובה המוטלת על התובע לנהוג בתום לב דיוני (ראו תקנה 3(ב) לתקנות סדר דין האזרחי, התשע"ט-2018)).

שונים הדברים לגבי תביעת התובע לחיוב נתבע 3 בהשבת תשלומים בסך 10,000 ₪ ששולמו לנתבע 3 בגין התקופה שלאחר סיום עבודתו בחודש יוני 2016. עניין זה לא נכלל ולא נדון בהליך מקביל ובידי התובע להמשיך את בירור כנגד נתבע 3 במסגרת הליך זה.

התוצאה, אפוא, מכל האמור היא כדלקמן:

התביעה נגד הנתבעים 1-2 נדחית. התובע יישא בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורכי הדין של נתבעים 1-2 (יחד) ב סך 8,000 ₪.

התביעה נגד נתבע 3 נדחית, למעט התביעה לחיוב נתבע 3 בהשבת סך של 10,000 ₪ ש נטען בכתב התביעה ששולם לנתבע זה לאחר סיום עבודתו בחודש יוני 2016. משהחלק הארי של התביעה נגד נתבע 3 נדחה, י ישא התובע בהוצאות נתבע זה בסך 4,000 ₪.

הסכומים לעיל ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן י ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד קבלת פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

דיון במעמד התובע ונתבע 3 נקבע ליום 28.10.21 שעה 11:30.

עד ליום 21.10.21 ימציאו התובע ונתבע 3 רשימת העדים מטעמם.

מוצע לתובע ולנתבע 3 לבוא בדברים להסדרת המחלוקת ולו בשים לב להיקפה הכספי ולעלויות ניהול ההליך.

ניתנה היום, כ"ז תשרי תשפ"ב, 03 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רותם שרון
נתבע: א.ר. בחש הנדסה ובניה בע"מ
שופט :
עורכי דין: