ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק רוכברגר נגד עיריית רמת השרון :

לפני :
כבוד ה שופט יהושע גייפמן

המבקשים

1.יצחק רוכברגר
ע"י ב"כ עו"ד יורם אברהמי

2. דוד אלון דדון
ע"י ב"כ עו"ד גיל בן משה

נ ג ד

המשיבה
עיריית רמת השרון
ע"י ב"כ עו"ד טלי בן סימון

החלטה

בקשה לפי סעיף 7ג' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] להכרה בחסינות עובד ציבור ביחס למבקש 1, שכיהן בתקופה הרלבנטית לתביעה כראש עיריית רמת השרון; וביחס למבקש 2, ששימש בתקופה האמורה כעוזר אישי של ראש העיר.

התובעים הגישו תביעה בסך 8.7 מיליון ₪ כנגד עיריית רמת השרון, רשות מקרקעי ישראל ומשטרת ישראל. נטען בתביעה שניתן צו שיפוטי, והיה אפשר להפעילו ב-10.6.13 לצורך הריסת שני מבנים במתחם גלילות, בעוד העירייה הרסה שלא כדין מבנים נוספים במתחם שכללו : 6 בתים, קרטינג, מטווח ירי, חוות סוסים וטוטילנד אירועים . עיקרה של הטענה - הריסה שלא כדין של מבנים ע"י העירייה.

העירייה הגישה הודעת צד ג' כנגד ראש העיר לשעבר ועוזרו האישי.

המבקשים לא נתבעו בתביעה העיקרית ע"י הניזוק – משפחת מוקטרן, אלא ע"י העירייה – הנתבעת, וזאת ב אמצעות הודעת צד ג' .

העירייה צירפה לתגובתה את חוות הדעת שניתנה ע"י היועץ המשפטי של עיריית באר שבע, וזאת על פי מינוי מהיועץ המשפטי של משרד הפנים.

לבקשה של עוזר ראש העיר לא צורף תצהיר . ראש העיר משך את תצהירו [ ראו עמ' 28 שורה 24 ] . לתגובת העירייה לא צורף תצהיר. הצדדים הסכימו שבשתי הבקשות להכרה בחסינות ישמעו טיעונים משפטיים ללא חקירות, וביהמ"ש יתן את החלטתו.

התקיים דיון במעמד הצדדים, נשמעו טיעוני הצדדים, ועתה על ביהמ"ש ליתן החלטתו.

לא התקיימו תנאי החסינות כאמור בסעיף 7א' לפקודת הנזיקין, ולפיכך דין שתי הבקשות להכרה בחסינות – להידחות. הטעמים לכך הינם כדלקמן :

ראשית, מר דדון, המבקש 2, עוזרו האישי של ראש העיר בתקופה הרלבנטית למועד ההריסה [10.6.13], לא עשה את המעשה המיוחס לו תוך כדי מילוי תפקיד שלטוני כעובד ציבור.

חסינות עובד הציבור אינה ניתנת לכל עובד ציבור אלא לעובד ציבור הממלא תפקיד שלטוני. תפקיד שלטוני הוגדר בסעיף 7 לפקודת הנזיקין [ נוסח חדש] כתפקיד ציבורי עפ"י דין כמשמעו בסעיף 15 [ד][2] לחוק יסוד : השפיטה.

תמר קלהורה ומיכל ברדנשטיין במאמרן " חוק לתיקון פקודת הנזיקין [מס' 10] חסינות עובד ציבור", הפרקליט נא תשע"א 293, 306-309 מדגישות:

" מבחן זה מגדיר תפקיד שלטוני ככזה שניתן לעתור בשל אופן ביצועו לבית המשפט המנהלי. הכוונה היא בראש ובראשונה לתפקידים המסורים לעובדי הרשויות כשלטון. תפקידים שברגיל אין להם מקבילה במגזר הפרטי ".

המבקש 2 טען בסעיף 4 לבקשתו להכרה בחסינות : " המבקש ... מונה במאי 12' ... לשמש... בתפקיד של עוזר לראש העיר . העסקתו של המבקש היתה על דרך העסקה בתפקיד של "משרת אמון" לבקשת ראש העיר " .

תפקיד עוזר אישי לראש העיר הינו בגדר משרת אמון. הוא אינו רשאי לתת הוראות או הנחיות לדרג המקצועי ברשות המקומית, ותפקידו אינו כרוך במתן היתרים, רישוי, סמכויות פיקוח, קביעת מיסים, גבייתם וכדומה.

בעוד ראש עיר הוכר כתפקיד שלטוני ברשות המקומית, עוזר אישי לראש העיר , שהינו משרת אמון, אינו בגדר נושא תפקיד שלטוני.

משלא התקיים תנאי החסינות – עובד ציבור הממלא תפקיד שלטוני – לא ניתן להכיר בחסינות של עובד ציבור ביחס למבקש 2 .

שנית, המבקשים לא הוכיחו שהתקיימו תנאי החסינות כאמור בסעיף 7א לפקודת הנזיקין, ושלא מדובר במעשה שנעשה בשוויון נפש לאפשרות לגרימת הנזק .

בע"א 1649/09 פלקסר נ' מדינת ישראל אמרה כבוד השופטת חיות בסעיף 37 לפסק הדין :

" ... באותם המקרים אשר בהם מבקש עובד הרשות הציבורית להכיר בחסינותו אך הרשות הציבורית סבורה כי אין מקום לכך . במקרה כאלה נראה כי הנטל הוא על העובד כי תנאי החסינות מתקיימים, על מנת שבית המשפט יוכל לקבל החלטה בדבר ההכרה בחסינותו" .

נהרסו מבנים נוספים במתחם ללא צו שיפוטי ושלא כדין. ב"כ העירייה הצהירה בעמ' 11 לפרוטוקול שורות 6-7 : " מוסכם עליי שלגבי המבנים שהיו קיימים ביום ההריסה - נהרסו שלא על פי פסק דין של בימ"ש , ככל שהם לא כוללים את שני המבנים נשוא גזר הדין ... במועד ההריסה היה אפשר להרוס רק שני מבנים".

ראש העיר הינו משפטן, ועוזרו האישי של ראש העיר היה עו"ד במקצועו. ב"כ המבקש 1 הצהיר בעמ' 34 לפרוטוקול שורה 5 : " במועד הקובע של הפינוי היה ראש העיר משפטן ". ב"כ המבקש 2 הצהיר בעמ' 34 שורה 2 : " במועד הקובע היה מר דדון עוזר ראש העיר עו"ד במקצועו ".

ראש העיר ועוזרו קראו את גזר הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת השרון וידעו שגזר הדין מתייחס להריסת שני מבנים ולא להריסת כל המבנים במתחם. ב"כ המבקש 1 הצהיר בעמ' 34 לפרוטוקול שורות 19-20: " ראש העיר קרא את גזר הדין ... ראש העיר ידע שגזר הדין מדבר על הריסת שני מבנים ולא המתחם כולו". ב"כ המבקש 2 הצהיר בעמ' 34 לפרוטוקול שורות 14-16: " מר דדון קרא את גזר הדין לפני שהוא תיאם את ההריסה של המתחם . מר דדון ידע שהמדובר בהריסת שני מבנים ולא בהריסת המתחם כולו עפ"י גזר הדין שניתן".

הצהרה זו מפי ב"כ ראש העיר ניתנה חרף העובדה שבסעיף 30 לכתב ההגנה נטען בשם ראש העיר : " הוטעה [ ראש העיר- י.ג.] ע"י היועץ המשפטי אשר מסר לו כי קיימת החלטה של בית המשפט העליון לפינוי והריסה של המחוברים במתחם מוקטרן " .

ראש העיר הטיל את משימת הריסת המבנים במתחם על עוזרו האישי, מר דדון. בסעיף 11 לכתב ההגנה מטעם המבקש 2 נאמר : " הורה המקבל [ ראש העיר – י.ג.] לעוזרו [ המקבל 2 ] להיערך לביצוע הפינוי" . ב"כ המשיב 2 הצהיר בעמ' 34 לפרוטוקול שורה 14 : " מר דדון תיאם את כל ההריסה של המתחם עפ"י הוראות ראש העיר".

בביצוע ההריסה של המבנים במתחם לא יידעו המבקשים את היועץ המשפטי לעירייה, את גזבר העירייה ואת מנכ"לית העירייה – השדרה הניהולית של העירייה לא היתה מיודעת ולא פיקחה על הביצוע. לא אושר תקציב בלתי רגיל לפינוי ו להריסה, לא נערך מכרז לבחירת קבלן פינוי מבצע, ולא היה פיקוח של היועץ המשפטי לעירייה על דרכי הביצוע. קבלן ביצוע ההריסה נבחר ע"י עוזר ראש העיר, שתיאם את ביצוע ההריסה עפ"י הוראות ראש העיר .

מר דדון, המבקש 2, במייל ששלח לגזבר העירייה ב-26.6.13 [ נספח כ"א להודעת צד ג'] הדגיש: " הוטלה עליי אחריות וקבלתי משימה מאד חשובה לביצוע ... אני נושא באחריות מלאה לכל התהליך מתחילתו ועד סופו... ".

מר דדון, המבקש 2, העיד בחקירתו בבית משפט השלום בהרצליה : " ש. ... האם היועץ המשפטי לעירייה היה שותף לתכנון המבצע הזה? ת. ... לא " [ נספח כ"ב להודעת צד ג' , עמ' 49 שורה 26 עד עמ' 50 שורה 1]; " האם הגברת פרח מלך [ מנכ"לית העירייה – י.ג.] ... שותפה לכל התכנון של כל הדבר הזה? ת. היא לא היתה שותפה לתכנון " [נספח כ"ב, עמ' 50 שורות 25-28]; " ש. האם שיתפתם את הגזבר [ גזבר העירייה – י.ג.] בתכנון המבצע? ת. לא " [ נספח כ"ב, עמ' 51 שורות 24-25].

ב"כ המבקש 2 טען בעמ' 33 לפרוטוקול שורות 16-17 : " מר דדון לא יידע את גורמי העירייה כי כך ביקש ממנו ראש העיר , אליו ורק אליו הוא היה כפוף... הדרישה של ראש העיר לפעול בתיאום מול גורמי חוץ עירייה ולא עירייה...". עוד טען ב"כ המבקש 2 בעמ' 34 שורה 14 : " מר דדון תיאם את כל ההריסה של המתחם על פי הוראות ראש העיר".

ב"כ המבקש 1 טען בעמ' 35 לפרוטוקול , שורה 10 : " ההוראה שנתן ראש העיר הוא נתן לעוזר שלו, מר דדון".

באשר לבחירת קבלן הביצוע ע"י מר דדון, עוזרו האישי של ראש העיר, ציין מר דדון במייל ששלח לגזבר העירייה [ נספח כ"א להודעת צד ג'] : " התעריפים הנ"ל [ לתשלום לקבלן הביצוע – י.ג.] אושרו על ידי. דודי חמו [ קבלן הביצוע – י.ג.] ... נרתם לנושא בעקבות פנייתי אליו ועל פי בקשתי... הוצאותיו אושרו על ידי והועברו לתשלום. אין דיון בנוגע לעלויות . אתה רוצה הסברים תקבל ממני , אך נושא העלויות אושר כבר ואינו פתוח לדיון ".

חרף מורכבות הפינוי וההריסה, וחרף העובדה שהעניין לא הובא לידיעת הדרגים המקצועיים שאמורים לפקח על הביצוע, לא נכח ראש העיר דאז במתחם במועד ביצוע הפינוי כדי לוודא שההריסה תבוצע בהתאם לצו השיפוטי שניתן, ושלא תחרוג ממנו. כאמור ראש העיר הטיל את הביצוע על עוזרו האישי ולא על הדרגים המקצועיים בעירייה .

ראש העיר הצהיר בעמ' 35 לפרוטוקול, שורה 20 : " לא נכחתי במועד הריסת המתחם".

ב"כ המבקש 2 טען בעמ' 31 לפרוטוקול שורות 22-23: " כלל פעולותיו של מרשי מר דדון נעשו ... על פי הנחיית ראש העיר".

מר דדון , עוזרו של ראש העיר, נכח במתחם במועד ביצוע ההריסה, וחרף כך לא מנע את הריסת המבנים שעליהם לא חל הצו השיפוטי.

ב"כ המבקש 2 הצהיר בעמ' 35 לפרוטוקול שורה 16: " מר דדון נכח במתחם במועד ההריסה ".

ראש העיר ועוזרו האישי טענו בדיון, שמי שנתן את ההוראה להריסת המבנים שלא כדין היתה משטרת ישראל .

ב"כ המבקש 2 טען : " מי שנתן את ההוראה מה להרוס זאת היתה המשטרה " [ עמ' 35 לפרוטוקול שורה 17] . ב"כ המבקש 1 טען : " גם מרשי טוען שמי שנתן את ההוראה מה להרוס היתה המשטרה. מרשי לא חושב שהתובע העירוני נכח במועד ההריסה" [ עמ' 35 שורות 23-24].

לא מצינו בכתבי ההגנה שהגישו המבקשים 1-2 טענה לפיה משטרת ישראל הורתה לבצע את ההריסה, שנעשתה בניגוד לצו השיפוטי שניתן.
שלישית, החסינות המוקנית לעובד ציבור עפ"י סעיף 7א לפקודת הנזיקין היא חסינות דיונית ולא חסינות מהותית. הניזוק אמנם אינו יכול להיפרע באופן אישי מעובד הציבור, אולם הוא יכול להיפרע מהרשות המקומית .

בשל אופיה הדיוני של חסינות עובד הציבור לפי סעיף 7א לפקודה, רשאית הרשות המקומית לתבוע מהעובד שיפוי , וזאת גם אם החליטה שמן הראוי להקנות לעובד חסינות. ראו סעיף 7ו' לפקודת הנזיקין.

החסינות הדיונית הניתנת לעובד ציבור חלה ביחסים בין עובד הציבור לבין הניזוק, אולם לא חלה ביחסים בין עובד הציבור לבין הרשות המקומית.

לעניין החסינות לעובד ציבור הקבועה בפקודת הנזיקין - אין תחולה במערכת היחסים בין עובד הציבור לבין הרשות המקומית.

הוראת סעיף 7ו' לפקודת הנזיקין חלה כאשר ניתנת לעובד הציבור חסינות והרשות המקומית מצורפת כנתבעת , ואזי אם עובד הציבור פעל בסטייה חמורה מהתנהגות ראויה, והרשות הציבורית נמצאה אחראית למעשה שעשה עובד הציבור - הרשות המקומית רשאית לתבוע שיפוי מעובד הציבור.

בענייננו הניזוק לא תבע את עובד הציבור אלא העירייה הגישה הודעת צד ג' כנגד המבקשים 1-2 .

ההסדר בסעיף 7ו' אינו הסדר ממצה, וגם כאשר הניזוק לא תבע את עובד הציבור, רשאית העירייה להגיש הודעת צד ג' כנגד עובד הציבור.
החסינות של עובד ציבור נועדה להגן על עובד הציבור מפני תביעות צדדים שלישיים כנגד עובד הציבור ולא מתביעה של הרשות המקומית כנגדו, וזאת כדי שעובד הציבור יוכל להמשיך לבצע את תפקידו למען הציבור מבלי שיהיה מוטרד מאיומי תביעות אשר עלולים להשפיע על שיקול דעתו.

אין גם הצדקה להחיל את הוראת סעיף 7ו' לפקודת הנזיקין, שנועדו למקרה של תביעת ניזוק כנגד עובד ציבור, מתן חסינות דיונית לעובד ציבור וצירוף הרשות המקומית כנתבעת במק ום עובד הציבור לו ניתנה חסינות, גם על מקרה שעובד הציבור לא נתבע ע"י הניזוק .

במקרה האחרון לא חלה חובה על הרשות המקומית להמתין עד למתן פסק דין בתביעה שהוגשה נגדה [לרבות הודעת צד ג' כנגד המבקש 2, שאינו בגדר עובד ציבור שעשה את המעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני], ואזי לשמוע פעם נוספת את אותם העדים בתביעה שתוגש ע"י הרשות המקומית כנגד ראש העיר לשעבר – המבקש 1.

הבקשה להכרה בחסינות עובד ציבור ביחס למבקשים 1-2 – נדחית.

המבקש 1 ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל 5,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום ההחלטה ועד לתשלום בפועל.

המבקש 2 ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל 5,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום ההחלטה ועד לתשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ז תשרי תשפ"ב, 03 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יצחק רוכברגר
נתבע: עיריית רמת השרון
שופט :
עורכי דין: