ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ביטוח חקלאי נגד אריאל קארו :

בפני כבוד ה שופט אייל כהן

התובעים

  1. ביטוח חקלאי- אגודה שיתופית מרכזית בע"מ חברות 570003152
  2. יורי חאיטוב ת.ז. XXXXXX631
  3. מדינת ישראל (תובעת בתא"מ 31532-01-19)

נגד

הנתבעים

  1. אריאל קארו ת.ז. XXXXXX408
  2. מדינת ישראל / ענבל חברה לביטוח בע"מ חברות 520031030
  3. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ חברות 520042540 (נתבעת 2 בתא"מ 31532-01-19)
  4. הכשרה חברה לביטוח בע"מ חברות 520042177 (נתבעת 3 בתא"מ 31532-01-19)
  5. גיל נחמני (נתבע 1 בתא"מ 31532-01-19)

ב"כ תובעים 1-2 עו"ד ג. בני משה
ב"כ תובעת 3 ונתבעים 1-2 עו"ד אייזנברג
ב"כ נתבעים 3 ו- 5 עו"ד צולקייב
ב"כ נתבעת 4 עו"ד א. בר לב כהן

פסק דין

תביעת פח לפח.

טיב המחלוקת
עניינו של הליך זה בתאונת "שרשרת", בה היו מעורבים חמישה כלי רכב. שלש תביעות הוגשו בגין התאונה.

תביעת הרכב הראשון בשרשרת (להלן: "הרכב הראשון") נמחקה בהסכמה (תא"מ 1602-05-15). בבקשה המוסכמת למחיקה צוין כי לא ניתן להעיד את נהג אותו רכב, בשל מצבו הבריאותי וגילו המתקדם. נותרה אם כן מחלוקת באשר לטיב מעורבותם של ארבעת כלי הרכב האחרים.

בשל ריבוי המעורבים, לשם הפישוט והנוחות אבאר כדלקמן, תוך כינוי המעורבים באופן הבא:

מאחורי הרכב הראשון בשרשרת נסע רכב מס' 1, הוא רכב התובעים בתא"מ 3321-02-19 (להלן: "רכב התובעים"), מסוג "ניסאן". מאחורי רכב התובעים נסע רכב משטרתי בבעלות המדינה, המבוטח ב"ענבל" (- היא התובעת בתא"מ 31532-01-19 - להלן: "רכב 2"); לאחריו נסע רכב מסוג "רנו" המבוטח ב"מנורה" (להלן: "רכב 3") ולאחריו נסע המעורב האחרון- רכב מסוג "יונדאי" המבוטח ב"הכשרה" (להלן: "רכב 4").

התובעים מושא רכב 1 תבעו את הבעלים/המחזיקים של שלשת כלי הרכב שנסעו מאחור (כלי רכב 2-4). בעלת רכב 2 תבעה את מבטחות כלי רכב 3 ו-4.

כאן המקום לציין כי עסקינן בתאונה שאירעה עוד ביולי 2014(!). לאחר שהתביעות שלפניי הוגשו בשנת 2019. בשל עיכובים מסיבות רבות ושונות, נשמעו כלל העדויות בחלוף 7 שנים מעת התאונה. נתון זה וודאי לא סייע לבירור המחלוקת וטוב היה לו הוגשו התביעות שלא בשיהוי.

תמצית העדויות
הנהג ברכב התובעים העיד (פ' עמ' 10), כי שהו עימו ברכב רעייתו, שישבה לצידו, וכן נכדתם הפעוטה וחברם, שישבו מאחור. מהירות נסיעתו הייתה כ- 40 קמ"ש לערך. בשל עצירת פתאום של הרכב הראשון שלפניו, בלם נהג התובעים את רכבו במרחק "אולי כחצי מטר" מן הרכב הראשון- קרי, מבלי שפגע בו. סמוך לאחר מכן ("חצי שניה") פגע רכב 2 ברכבו והדף אותו לעבר הרכב הראשון.
רעיית הנהג העידה (עמ' 13) כי בן זוגה בלם ולאחר מכן נפגע ע"י הרכב שנסע מאחור. חברו של הנהג העיד אף הוא (עמ' 14) כי סמוך לאחר בלימת הנהג פגע ברכבם הרכב שהיה מאחור, נהוג בידי שוטר. איש מנוסעי הרכב לא שפך אור בעדותו באשר לקורות כלי הרכב שמאחור, זולת האמור.

נהג רכב 2 (השוטר) העיד (עמ' 16) כי הוא נהג ברכב משטרתי סמוי בנתיב השמאלי, במהירות 40-50 קמ"ש. כשהבחין ברכב התובעים כשהוא עומד, בלם בלימה חזקה ונעצר קרוב אליו, קרי- מבלי שפגע בו. סמוך לאחר מכן נפגע ע"י רכב שהגיע מאחור, וכתוצאה מכך נהדף ("עפתי") לעבר רכב התובעים. אין הוא יודע דבר באשר לקורות יתר כלי הרכב, מאחור ומלפנים, זולת האמור.

נהג רכב 3 העיד (עמ' 18) כי הוא נהג במהירות כ- 40 קמ"ש לערך. כשזיהה לפניו רכב עומד, בלם בלימת חירום ועצר מרחק קצר ממנו, מבלי לפגוע בו. סמוך לאחר מכן רכב שנסע מאחוריו פגע בו והדף אותו לעבר הרכב שלפניו. באותו רכב נהגה אישה שעימה היה ילד. אין הוא יודע לומר דבר באשר לקורות כלי הרכב שלפניו. בחקירתו הנגדית, עומת הנהג ע"י ב"כ רכב 2, באשר לכך שבדיון שהתקיים בעבר בתביעה שנמחקה כמבואר לעיל, הוא ובא כוחו טענו שם כי רכב 2 נהדף לעבר רכב התובעים. נהג רכב 3 הכחיש זאת. כשנשאל האם האמור בטופס הודעתו נכון שב על גרסתו מבלי ליתן מענה ברור ומפורש לשאלה.

טופס הודעתו של נהג רכב 3 צורף לכתבי הטענות. לא נשמעה כל טענה באשר לאי קבילותו כראיה או באשר למשקלו, ע"י מי מבעלי הדין זולת ב"כ רכב 2, אשר ביקש להסתמך על האמור בו, בכל הנוגע לכך שרכב 2 בלם ולאחר מכן נהדף. בטופס ההודעה, מיום התאונה, צוין מפי הנהג כי:

"תוך כדי נסיעה רכב שנסע בלם מכיוון שמס' רכבים לפניי בלמו בלמתי גם אני ורכב צד ג' שנסע מאחורי לא הצליח לבלום ופגע בי מאחור תוך כדי פגיעה הדף אותי לרכב שנסע לפני וגם הוא נהדף על הרכב שלפניו סה"כ נפגעו 4 רכבים מההדף של צד ג'".

נהגת רכב 4 העידה (עמ' 23) כי היא נסעה בנתיב השמאלי כשבנה ישוב מאחור. הואיל ועובר לתאונה היא החלה בנסיעה לאחר עצירה ברמזור, מהירות נסיעתה לא עלתה על 20-30 קמ"ש. שניות ספורות לאחר שהחלה בנסיעה הבחינה לפתע בכלי רכב עומדים ובדמויות עומדות "בכביש", לא הספיקה לבלום ופגעה ברכב שהיה לפניה חזית- אחור. עובר לפגיעה נמנעה מלסטות ימינה משום שהדבר היה מסכן אותה ואת בנה. נהגת רכב 4 ( להלן: "הנהגת") הכחישה את הטענה לפיה עם פגיעתה ברכב 3 היא הדפה אותו לפנים. לדבריה "אין לי לאן להדוף אותו כי הוא עצר כבר עם רכבים קודמים". אין בידה כל מידע באשר לקורות כלי הרכב שהיו לפניה זולת האמור.

לכתב הטענות מטעמה של מבטחת הנהגת צורף דו"ח חקירה ובו גרסתה כפי שנמסרה לכאורה לחוקר.

תמצית הטענות
תמצית טיעונו של ב"כ התובעים היא, כי מי מהנוהגים בכלי הרכב 2-4 אחראי כלפיו, וכי בניגוד לטיעוני יתר הצדדים, הנהגים לא העידו כי הצטרפו לתאונה קיימת. ב"כ רכב 2 טען כי אין הוא אחראי כלפי רכב התובעים שכן הוא נהדף אליו בין באשמו של נהג רכב 3 ובין בשל אשמה של הנהגת. ב"כ רכב 3 טען כי כלל הנהגים זולת נהג רכב 2 (והנהגת) טענו כי בלמו ונהדפו. התובעים "אוטומטית" לא עמדו בנטל ההוכחה שכן הותירו ליתר בעלי הדין להוכיח את תביעתם. התובעים לא העידו את הנהג ברכב הראשון אשר יכול היה לשפוך אור באשר לזהות הנהגים שהיו מחוץ לכלי הרכב לאחר התאונה. הנהגת לא ציינה שנהג רכב 3 בלם באופן פתאומי. לא סביר כי הנהגת הדפה את כל כלי הרכב לאחר שהגיעה במהירות 30 קמ"ש.
ב"כ רכב 4 טען כי למצער לא הוכח נזקו של רכב התובעים מושא הנזק הקדמי, שכן נהג הרכב הראשון לא הובא לעדות. כל נהג טוען כי זיהה תאונה לפניו ואיש מהם לא מטיל את האחריות לכלל הנזקים על הנהגת. לא אירעה תאונת שרשרת אלא מספר תאונות שהתרחשו בו זמנית.

לא נשמעה כל טענה מפי הצדדים בשאלת הנזק.

דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים והעדים מטעמם, כמו גם עיינתי בכלל הנדרש, מצאתי לקבוע כדלקמן.

ראשית יצוין כי לא מצאתי ליתן כל משקל לדברי בא כוח כזה או אחר בהליך שנמחק. דברי עו"ד מהווים טיעון ולא ראיה. באשר לדו"ח החקירה הנ"ל בעניין הנהגת, בהיותו עדות מפי השמועה, בהעדר העדת החוקר ובהעדר טיעון ע"י מי מהצדדים באשר לקבילותו ומשקלו , לא ייחסתי לאמור בו כל משקל (וזאת בשונה מטופס הודעתו של נהג רכב 3, הקביל כראיה בהעדר התנגדות ובשים לב לכך שאותו נהג נשאל לגביו).

לגופם של דברים.

מצאתי את עדויות הנוסעים ברכב התובעים ועדות הנהג במיוחד, אמינות ומהימנות. עדויות אלה לא נסתרו ואין באי העדת נהג הרכב הראשון כדי לגרוע. אני מוצא לקבוע כי רכב התובעים בלם בשל בלימת הרכב הראשון שנסע לפניו, מבלי לפגוע בו. לאחר בלימה זו נפגע רכב התובעים ע"י רכב 2 שנסע מאחוריו.

בהקשר זה ראוי לציין בהערת אגב, כי בכתב התביעה מושא התביעה שנמחקה, התובעת שם- מבטחת הרכב הראשון- הגישה תביעתה נגד מבטחות כלי הרכב 2 ו- 3 בטענה כי אלה הדפו את רכב 1 לעבר רכבה. לשון אחר: גם בפי נהג הרכב הראשון (שעל פי הנטען לא הובא לעדות בשל מצבו הבריאותי) לא הייתה טענה נגד הנהג שנסע אחריו ברכב התובעים. נתון זה מתיישב עם מסקנתי בדבר מהימנותו של זה האחרון.

מצאתי את עדות נהג רכב 2 אמינה ומהימנה. אני מוצא לקבוע כי רכבו בלם מבלי לפגוע ברכב התובעים ולאחר מכן נהדף לעברו. משכך, אין הוא אחראי כלפי התובעים.

הנהגת הודתה בעדותה בכך שפגעה ברכב 3 פגיעת חזית- אחור, אם כי הכחישה כי הדפה את רכב 3 לעבר רכב 2, כפי טענת נהג רכב 3.

על אף הודיית הנהגת בפגיעה ברכב 3, לא צוין האם הוגשה תביעה מטעם מבטחת הרכב ("מנורה") נגד מבטחת הנהגת ("הכשרה") ומה עלה בגורלה, כמו גם מדוע לא הוגשה, ככל שכך היה . ניתן לתמוה על עמימות זו שמקורה במבטחת רכב 3.

מצאתי להעדיף ללא עוררין את עדות הנהגת, כאמינה ומהימנה על פני עדות נהג רכב 3.

עדותה של הנהגת הגיונית וסבירה. הנהגת לא היססה להודות בכך שפגעה חזית אחור ברכב שלפנים, בשל חוסר זהירותה. עדותה לפיה היא החלה בנסיעה לאחר עצירה ברמזור, שעל כן מהירותה לא עלתה על 30 קמ"ש- לא נסתרה. לא למותר להזכיר כי כלל הנהגים העידו כי מהירותם הייתה גבוהה יותר מזו שלה, עובר ל תאונה- כ- 40 ועד 50 קמ"ש. בד בבד הנהגת שללה את האפשרות כי הדפה את רכב נתבע 3 והעידה כי נהגים (- במשתמע- לפחות חלק מאלה שהיו מעורבים בתאונה) כבר נכחו מחוץ לכלי הרכב בעת שפגעה ברכב נתבע 3. אני מוצא את האפשרות לפיה הנהגת הדפה את כל כלי הרכב שלפניה כבלתי סבירה.

משכך אני קובע כי הנהגת לא הדפה את רכב 3 לעבר רכב 2. באין חולק על כך כי רכב 3 פגע ברכב 2 ובשים לב ליתר קביעותיי לעיל, המסקנה ההגיונית היחידה היא, כי רכב 3 פגע חזית אחור ברכב 2, בשל אי שמירת מרחק ממנו. רכב 2, אשר עמד באותה עת (בעקבות בלימתו שלאחר בלימת רכב 1), נהדף לעבר רכב 1. לאחר פגיעת רכב 3 כאמור, הגיע רכב 4 ופגע בו, ורק בו.

סיכומם של דברים הוא כי נהג רכב 3 אחראי לבדו לנזקי כלי הרכב 1 ו- 2.

אשר על כן, תביעת התובעים בתא"מ 3321-02-19 נגד נתבעת 3 ("מנורה") מתקבלת בזה, בעוד תביעתם נגד יתר הנתבעים באותו הליך נדחית בזה. תביעת התובעת בתא"מ 31532-01-19 נגד נתבעת 2 באותו הליך (- "מנורה") מתקבלת בזה בעוד תביעתה נגד נתבעת 3 באותו הליך ("הכשרה") נדחית בזה.

בהתאם, תשלם "מנורה" את נזקם של התובעים בתא"מ 3321-02-19 בסך 42,994 ₪ (כאמור בכתב התביעה המתוקן) בצירוף הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, החזר אגרה כפי ששולמה, שכ"ט עו"ד בסך 5,030 ₪ ושכר העדים כפי שנפסק.

עוד תשלם "מנורה" את נזקה של התובעת בתא"מ 31532-01-19 בסך 28,257 ₪ מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, החזר אגרה כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 4,637 ₪.

הלכה היא כי מקום בו תובע עושה שימוש סביר ולא קנטרני בצירופו נתבעים אחדים, על מנת ששאלת החבות ומידת חבותו של כל אחד מהם תוכרע (- כפי המקרה דנן), נתון לבית המשפט שיקול דעת לבצע "קפנדריה" ולפשט את הליך הגבייה, ע"י שחרור התובע מתשלום הוצאות הנתבע שזכה, וחיוב הנתבע שהפסיד בתשלום לנתבע שזכה [ע"א 410/83 פטרולגז בע"מ נ' קאסרו, פ"ד מ(1) 505, סע' 28].

בהתאם לאמור, תשלם "מנורה" ל"הכשרה" שכ"ט עו"ד בסך 9,667 ₪ ושכר העדה בסך 500 ₪.

כלל הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשפ"ב, 02 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ביטוח חקלאי
נתבע: אריאל קארו
שופט :
עורכי דין: