ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף אסרף נגד יובל גולדשטיין :

לפני כבוד השופטת אביגיל זכריה, סגנית הנשיאה

התובע והנתבע שכנגד:

יוסף אסרף
באמצעות עו"ד נחשון
על פי מינוי של הלשכה לסיוע משפטי

נגד

הנתבעת והתובע ת שכנגד:
יובל גולדשטיין
ע"י ב"כ עו"ד בייצר

פסק דין

מבוא
בפניי תביעה עיקרית על סך של 30,000 ₪ שהוגשה על ידי התובע כנגד הנתבעת וכן עתירה למתן סעדים הצהרתיים בקשר לחוזה שכירות שנחתם בין הצדדים.
יוער כבר עתה כי הסעדים ההצהרתיים לכאורה מוציאים את התביעה מתחולת סדר דין מהיר ואולם נוכח השלב בו הועבר התיק לטיפולי לא מצאתי להידרש לכך.
20,000 ₪ מתוך הסכום הנ"ל מגלמים עתירה להשבת כספים שנגבו באמצעות שיק ביטחון שנמסר על ידי התובע לנתבעת עם תחילת תקופת השכירות ונגבה על ידה עם התגלעות הסכסוך .

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד על סך 11,915 ₪ בגין מה שהוגדר יתרת חובו של התובע כלפיה, וזאת לאחר ניכוי הסך של 20,000 ₪ שאין מחלוקת כי נגבה.

בהתחשב בסכומי התביעה והתביעה שכנגד, כל רכיבי פסק הדין יובאו בצורה תמציתית.
זה המקום לציין כי דומה שכתבי הטענות והתנהלות הדיון חרגה מהנדרש לבירור תיק מסוג זה ויש להצטער על כך.
מטעמי נוחות ההתייחסות לצדדים במסגרת פסק הדין תהיה על פי התביעה העיקרית.

התשתית העובדתית הצריכה לעניין
אין מחלוקת כי בין הצדדים נחתם הסכם שכירות לתקופה שמיום 1.7.19 עד 30.6.20 כנגד סך של 3,300 ₪ לחודש כנקוב בסעיף 5 להסכם .
הנתבעת, שהייתה מיוצגת באמצעות אמה לצורך המו"מ, פעלה לביצוע תיקונים שונים בדירה גם לאחר כניסת התובע לדירה.
נוכח טענת התובע כי לאחר כניסתו לדירה נחשף לליקויים רבים נוספים ונדרש לביצוע פעולות שונות, לרבות ניקיון, הודיע התובע כי הוא מקזז, כעניין של סעד עצמי, סך של 1,300 ₪ מדמי השכירות של חודש 8/19. עם היוודע הדבר לנתבעת, דרשה הנתבעת, באמצעות אמה , כי התובע יפנה לאלתר את הדירה ובין הצדדים היו חילופי דברים על רקע זה .
התובע מצדו לא פינה את הדירה באותו מועד אלא המשיך להתגורר בה וביום 26.9.19 שלח הודעה לפיה הוא מבקש לעזוב את הדירה באופן מיידי עקב מה שהוגדר סיבה בריאותית ועתר להסדיר את החזרת שיק הביטחון .
לאחר מכן היו מספר הודעות נוספות בין הצדדים, שלא הגיעו לעמק השווה , וביום 27.10.19 שלח התובע , באמצעות ב"כ , הודעה על ביטול חוזה השכירות.
ישנה מחלוקת בין הצדדים מתי התובע פינה בפועל את הדירה כאשר הנתבעת טוענת כי התובע לא פינה את הדירה במועד הנטען על ידו ובכלל וכי היא עצמה נדרשה לפינוי יתרת חפציו.
אין מחלוקת כי לאחר יציאת התובע מהדירה במהלך שנת 2019 לא הושכרה הדירה פעם נוספת ולטענת הנתבעת עמדה ריקה עד תום התקופה הנקובה בחוזה ואף לאחריה, לרבות במועד שמיעת הראיות בתיק.
כמו כן אין מחלוקת כי הנתבעת הציגה לפירעון את שיק הביטחון על סך של 20,000 ₪.

תמצית טענות הצדדים
התובע טוען כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבויות חוזה השכירות ביניהם לגבי ליקויים שהיו ידועים מראש וכי לאחר מכן התגלו לו ליקויים חמורים נוספים שבעטיים לא היה מסוגל, לטענתו, להמשיך להתגורר בדירה מסיבות רפואיות. התובע טוען כי במועד עריכת ההסכם לא היה מודע להיקף הליקויים ואופיים וכי רק לאחר כניסתו לדירה נחשף לדברים לרבות להשפעתם הנטענת על מצבו הבריאותי.
התובע טען, בין היתר, כי : התובעת פעלה בחוסר תום לב; הפרה את ההסכם שבין הצדדים עת השכירה לו דירה שלטענתו לא הייתה ראויה למגורים; נטען לעשיית עושר ולא במשפט בנסיבות אלה בהן לא היה מקום לממש את שיק הביטחון שנמסר על ידו. התובע עותר ל חייב את הנתבעת בהשבת הסכום במלואו בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ולפצותו בגין עוגמת נפש בסך 10,000 ₪.

הנתבעת טוענת כי התובע הפר את הסכם השכירות וכי היא זכאית למלוא תשלום דמי השכירות למשך 12 החודשים הנקובים בהסכם, בין שהתובע התגורר בפועל ובין שלא כאשר התשלום בגין כל חודש עומד על 3,300 ₪ וזאת על פי לשון ההסכם . לטענתה, התובע היה מודע לכך שהיה בכוונתה לבצע תיקונים לאחר עזיבת הדיירת הקודמת וכי הוא זה שעמד על כניסתו לדירה במועד הנקוב בהסכם הגם שאלה טרם הושלמו. עוד נטען כי היה מדובר בליקויים מינוריים וכי רשימת הליקויים לה טוען התובע נולדה רק לאחר תגובתה לקיזוז דמי השכירות על ידו בחודש אוגוסט.
הנתבעת כופרת בכל טענות התובע, ולעמדתה אלה נולדו על מנת להימנע מתשלום דמי השכירות . אין מחלוקת כי פרט לתשלום עבור חודש יולי ותשלום חלקי עבור חודש אוגוסט לא שילם התובע את יתר תשלומי דמי השכירות בגין התקופה .
התובעת טענה כי לאחר מימוש השיק בסך של 20,000 ₪ נותר התובע חב לה סך של 11,915 ₪ בגין יתרת דמי השכירות והתשלומים על פי הפירוט המופי ע בכתב התביעה שכנגד.

תיאור ההליכים בתיק
התיק הועבר לטיפולי עם תחילת כהונתי בבית המשפט בחיפה לאחר שכבר נקבע לשמיעת ראיות.
מטעם התובע הגיש תצהיר והעיד: התובע בעצמו.
מטעם הנתבעת הגישו תצהירים והעידו: הנתבעת ואמה.
לאחר שמיעת הראיות בתיק, ששמיעתן התארכה הרבה מעבר לנדרש, הוגשו סיכומים בכתב והתיק בשל למתן פסק דין.

תמצית ההכרעה
לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, בתצהירים והראיות שהוגשו, שמיעת העדים מטעם הצדדים ועיון בסיכומי הצדדים - דין התביעה והתביעה שכנגד להידחות.
להלן הנימוקים.

הראיות והעדים מטעם הצדדים
מטעם התובע העיד התובע בלבד הן לעניין התביעה העיקרית והן לעניין התביעה שכנגד.
לאחר שמיעת עדותו בפניי ובחינתה אל מול האמור בתצהירו ובהסכם השכירות, לצערי עליי לציין כי לא נתתי בעדותו אמון ואני דוחה את גרסתו ביחס להשתלשלות האירועים.
הגם שהתובע הסביר כי מצבו הרפואי משפיע על תפקודו בהיבטים שונים, לרבות זיכרון, הרי שמצאתי כי עדותו הייתה מגמתית מאוד, העד ענה על נושאים שהיו נוחים לעניינו ונמנע מלענות על נושאים שאינם נוחים לגרסתו באופן שהיה גלוי לעין ולא עורר אמון.
העד לא ידע להסביר את מהלך השתלשלות האירועים ולא הצליח להסביר את לוחות הזמנים לעניין "הודעותיו" לכאורה על ליקויים וכיצד אלו מתיישבים עם פרק הזמן בו המשיך להתגורר בדירה. כמו כן לא ידע להסביר מדוע לא שילם דמי שכירות בגין כל התקופה ואת יתר הסתירות שהתגלו בין ההודעות שנשלחו על ידו או על ידי מי מטעמו ובין הגרסה שנמסרה במסגרת ההליך.

במהלך עדותו אישר הנתבע כי התגורר תחילה עם בת זוג וכי זמן קצר לאחר כניסתו לדירה התגלע סכסוך ביניהם ובת הזוג עזבה את הדירה. נתון זה לא הופיע בתצהירו של התובע ועלה לראשונה בחקירתו הנגדית באופן שגרע ממהימנות טענות התובע.
כמו כן מצאתי את תיאוריו אודות הליקויים המתוארים בדירה כמוגזמים ומלאכותיים וכאלה שלא נתמכו בשום ראייה של ממש. עיון ברשימת הליקויים הנטענת והמתארכת מהודעה להודעה אך מחזקת את הדברים. התובע בעצמו בחקירתו בפניי לא ידע להסביר את הדברים שנרשמו על ידו בהקשר זה ולא ידע להסביר נושאים שונים והפוכים שהועלו על ידו בהודעותיו השונות לרבות כאלה שאינם מתיישבים עם הודעותיו לנתבעת או לאמה בזמן אמת. העד לא ידע להסביר את ההודעות שנשלחו על ידו או על ידי מי מטעמו והאמון שניתן היה לתת בעדותו לך ופחת עד איונה כליל.
עדותו הייתה עדות יחידה של בעל דין שלא נמצא לה כל תימוכין בראיות אחרות. למותר לציין כי הודעת התובע וב"כ הן בגדר "סיוע עצמי" ואינן יכולות לחזק את גרסת התובע שכאמור לא מצאתי לתת בה אמון. בין היתר לא נתתי אמון בטענות התובע כי הנתבעת הייתה מודעת לכך שהוא מצוי בהליך של פשיטת רגל וגם נושא הבעיות הבריאותיות עלה בערבוביה בהודעותיו השונות באופן שגם הוא לא עורר אמון. כמו כן לא הוברר מדוע נושא פרידתו מבת הזוג ועזיבתה את הדירה לא הוצג בתצהירו ונשמע לראשונה בחקירתו הנגדית.
העד התקשה מאוד להתמודד עם כל השאלות שהוצגו לו בחקירתו הנגדית, לרבות השאלות הבסיסיות ביותר. ביחס להתחייבויותיו על פי החוזה, טען כי אינו מבין בנושאים אלה ואינו יודע להשיב על כך והדבר גרע הן מתביעתו והן מהגנתו בתביעה שכנגד .

לאחר שמיעת עדותו התרשמתי כי נושא רשימת הליקויים ויתר הנושאים שנטענו על ידי התובע לאחר חודש אוגוסט 2019 נבעו מסיבות שאינן קשורות בדירה אלא אפשר ממצוקה אישית או כלכלית כלשהיא. לא הונח שום בסיס של ממש לכך שהתובע עשה דין לעצמו והפחית את סכום תשלום דמי השכירות בחודש אוגוסט דווקא (שהוא החודש השני בתקופת השכירות ) או כיצד חושב הסכום שהופחת ומה הוא מגלם.
התרשמתי כי הודעותיו המאוחרות לאותו קיזוז עצמי נועדו להצדיק בדיעבד את פעולת הקיזוז נוכח תגובת הנתבעת ולא היו מבוססות כדבעי. לא עלה בידי התובע להציג ראייה של ממש לעניין הליקויים הנטענים ומועדם וטענותיו נותרו טענות בעלמא. הדברים אף אינם מתיישבים עם טענת התובע בחקירתו הנגדית בפניי לפיה "הוא לקח את הזמן" בפינוי הדירה. לכאורה, ככל שהתובע נזקק לעזוב את הדירה בהקדם על רקע מצבו הרפואי הרי שלא ברור מדוע השתהה בעזיבתו. משהוצגו לו הדברים בחקירתו הנגדית טען כי נזקק לפרק זמן לאיתור דירה מתאימה לצרכיו ואולם לא הוצגה שום ראייה התומכת במועדים הנטענים, לרבות הסכם שכירות מאוחר יותר .

לעניין החיובים הכספיים - עם כל הכבוד לכך שהתובע טוען כי לא היה בקיא בפרטי החוזה הרי שאין מחלוקת כי הוא חתם על הסכם השכירות וככזה מוחזק כמי שמודע להוראותיו לרבות לעניין חובתו לשלם את מלוא דמי השכירות ו/או למצוא שוכר חלופי להנחת דעתה של הנתבעת ככל שהוא אינו מעוניין להשלים את תקופת השכירות. עוד התחייב התובע לבצע את התשלומים השוטפים הנדרשים בתקופה בה הוא מחזיק בנכס.
בעת שמיעת הראיות לא עלה בידי התובע להציג שום הסבר מדוע הוא לא שילם את דמי השכירות ביחס לתקופה בה לשיטתו – שלו החזיק במושכר. בנוסף לא עלה בידו להוכיח את מועד עזיבת המושכר הנטען על ידו ומסירת החזקה לנתבעת (25.10.19). לכאורה בהתחשב במחלוקת בין הצדדים היה מצופה כי התובע יקפיד על תיעוד כהלכה של מועד היציאה על מנת להתמודד עם טענות לגבי חוב דמי שכירות וכיו"ב והנתון כי התובע – שהיה מיוצג על ידי ב"כ – לא פעל לעשות כן מפחית ממהימנות טענות יו לגבי מועד עזיבתו את הדירה.

לסיכום ראיות התובע אקבע כי עדותו הייתה עדות יחידה של בעל דין, שלא נתמכה בראיות אחרות ואשר בפני עצמה לא מצאתי לתת בה אמון. התרשמתי כי מסיבות שונות, אישיות ככל הנראה, לא עלה בידי התובע לעמוד בשיעור דמי השכירות שנקבעו בהסכם שבין הצדדים ועל כן ניסה הוא לפעול באופן חד צדדי להפחתת הסכום בתואנות שונות שלא הוכחו. עדותו בעניין זה מהווה עדות בעל פה נגד מסמכים בכתב, לרבות הודעותיו שלו עצמו בתקופה הרלבנטית ואני דוחה את גרסתו למהלך האירועים בין הצדדים. משכך טענותיו לעניין סיום השכירות על רקע ליקויים משמעותיים בדירה שלא ידועים לו ולפטור מתשלום דמי השכירות בגין התקופה בה החזיק במושכר – נדחות. כפועל יוצא מכך נדחות עתירותיו לסעדים ההצהרתיים השונים הנקובים בכתב התביעה.
לעניין רכיב עוגמת הנפש - פרט לעצם העלאת הטענה לא הביא התובע כל ראיה או אסמכתא לפסיקת רכיב זה. נוכח התנהלותו של התובע עליה עמדתי לעיל אין כל בסיס לפסיקת סכום זה לטובתו.
לעניין הרכיב של 20,000 ₪ שנגבה באמצעות שיק הביטחון אתייחס בהמשך במסגרת הדיון בראיות הנתבעת.

מטעם הנתבעת העידו הנתבעת ואמה, שהייתה הרוח החיה בהתקשרות בין הצדדים.
יצוין כי ככל בשים לב לקירבה המשפחתית, הוראות הדין ויתר הנסיבות יש לראות את הנתבעת ואמה כמי שמדברות ב"קול אחד" ואולם מצאתי תמיכה לעדויותיהן בהסכם השכירות בין הצדדים, בהודעות שנשלחו על ידי התובע וב"כ ובעדותו של התובע בעצמו בפניי ואסביר.

הנתבעת בעצמה הייתה בקיאה פחות מאמה ביחס להשתלשלות האירועים אל מול התובע והסבירה כי היא הסמיכה את אמה לפעול בשמה באופן מלא. לא מצאתי להידרש לנושאים שהיו ידועים לה מפי השמועה וככאלה אינם קבילים . הנתבעת הסבירה את השתלשלות האירועים הכללית וכן אישרה כי הדירה לא הושכרה לאחר יציאת התובע. עדותה ניתנה בסך הכול באופן מעורר אמון אך הייתה מצומצמת לנושאים שמרביתם אינם בליבת המחלוקת ולא מצאתי להידרש ליתר רכיבי עדותה.

אמה של הנתבעת הסבירה בתצהירה את השתלשלות האירועים מול התובע באופן מפורט וחזרה על עיקרי הדברים בעדותה הממושכת. למרות חקירתה הנגדית הארוכה הרי שגרסתה לא הופרכה ולא נסתרה. לאחר שמיעת עדותה אקבע כי במישור העובדתי מצאתי לתת אמון בעדותה הן לעניין סוגיית הליקויים והן לעניין התנהלות התובע.
העדה אישרה כי דרשה מהתובע לצאת מהדירה לאחר שהפחית באופן חד צדדי את דמי השכירות ואולם הדגישה כי בפועל התובע המשיך להתגורר בדירה ולהעלות דרישות שונות לגבי התאמתה לצרכיו. משכך מצאתי בסיס לסברתה כי התובע בעצמו לא פירש את הודעתה כהודעת פינוי של ממש וממילא לא פעל על פי אותה הודעה.
הדברים נתמכים לטעמי בכך שהתובע מצא לשלוח פניות מטעמו לגבי ליקויים בדירה הטעונים תיקון ובהמשך לעניין רצונו שלו לעזוב את הדירה במועד מסוים, בעצמו ולאחר מכן באמצעות ב"כ. גם הרטוריקה המאוחרת של התובע בהודעותיו מלמדת על כך שלהבנתו חוזה השכירות המשיך להתקיים מצד הנתבעת וזאת עד שהוא עצמו, התובע, הודיע על ביטולו. זהו אחד הנושאים העיקריים בהם התובע התקשה להסביר את טענותיו הנוגדות בעדותו בפניי והדברים כבר פורטו לעיל. התנהלות התובע בעניין זה מחזקת את גרסתה של הנתבעת באשר לפרשנות ההודעה הראשונית שניתנה על ידי אמה לאחר קיזוז דמי השכירות ללא הסכמה. משכך לא מצאתי לתת משקל רב להודעתה הראשונית של אמה של הנתבעת שניתנה במעין "עידנא דריתחא". התובע בעצמו לא פעל על פי אותה דרישה ממש כך שעצם העלאת הטענה על ידו בהקשר זה אפשר ומלמדת על פגם בתום ליבו בעניין זה.

הסברי אמה של הנתבעת לעניין תיקונים שבוצעו נתמכו בחשבוניות שהוצגו על ידה ועל ידי הנתבעת ועדותה בעניין זה לא הופרכה ולא נסתרה. אזכיר כי גם בחוזה השכירות לא נרשמה רשימת ליקויים מטעם התובע, לא כל שכן רשימת הליקויים שהוצגה בשלבים מאוחרים יותר על ידי התובע שלא בוססו בשום ראייה שהיא.
משכך, כאמור מצאתי לתת אמון בגרסת הנתבעת והעדה מטעמה לפיה התובע החל לעשות דין לעצמו באי תשלום מלוא דמי השכירות בחודש אוגוסט ולאחר מכן אי תשלום דמי השכירות כלל - עד מועד פינוי הדירה בפועל על ידו וזאת ללא כל בסיס לכך.
נתתי אמון גם בעדותה לעניין מצבה של הדירה עם פינויה על ידי התובע ותיאוריה, אפשר והדברים מסבירים מדוע התובע לא פעל למסירת החזקה באופן אישי (שהוגדרה על ידו בעדותו כ"טעות" ולא הוסברה מעבר לכך) או תיעוד מסירת החזקה באמצעים המקובלים. כמו כן לא הונח הסבר מניח את הדעת מדוע התובע מסר את המפתח לכאורה חודש לאחר הפי נוי בפועל על פי גרסתו בתצהיר (סעיפים 18,19 לתצהיר). בעדותו בפניי לא הצליח לעמוד על מועד מדויק כך שעדותו בעניין זה לא עוררה אמון גם בהיבט זה .

לעניין מועד הפינוי בפועל – בתצהירו ועדותו טען כי החזיר את מפתח המושכר ביום 25.10.19 ואילו מטעם הנתבעת נטען שהתובע החזיר המפתח בשבוע הראשון של נובמבר (4-5.11) .
בהעדר יכולת לקבוע את המועד המדויק על פי מי מהצדדים ומטעמי יעילות ייקבע יום 1.11.19 כמועד הקובע לפינוי.

סוגיית הקטנת הנזק ביחס ליתרת תקופת השכירות כפי שצוין נתתי אמון בגרסת הנתבעת ביחס להיבטים העובדתיים של ההליכים ואולם אין בידי לקבל פרשנותה המשפטית של הנתבעת והעדה מטעמה לעניין העדר כל חובה מצד הנתבעת לפעול להקטנת הנזק לאחר עזיבת התובע את המושכר .

אכן, חוזה השכירות בין הצדדים מטיל על התובע את החובה לשלם את מלוא דמי השכירות במהלך כל תקופת השכירות ו/או למצוא שוכר חלופי באישור המשכירה. אין מחלוקת שהתובע לא שילם את דמי השכירות על מלוא התקופה בה החזיק במושכר, לא כל שכן לאחריה ועד תום החוזה . כמו כן אין מחלוקת כי התובע לא פעל, ואף לא ניסה לפעול, למציאת שוכר חלופי באופן שלכאורה מטיל עליו את מלוא החיוב בגין מלוא תקופת החוזה.

עם זאת, לא ניתן לטעמי להתעלם מחובתה של הנתבעת לפעול להקטנת נזקיה באמצעים סבירים. הנתבעת ואמה אישרו כי הנתבעת לא פעלה להשכיר את הדירה לאחר עזיבת התובע ועד תום התקופה החוזית ולא עלה בידי אף אחת מהן להציג הסבר מניח את הדעת לכך. הנתבעת אישרה בהגינותה כי היא מעוניינת למכור את הדירה וייתכן כי מניע זה הביא לכך שהדירה לא הוצעה להשכרה פעם נוספת. גם משבר הקורונה החל מספר חודשים לאחר עזיבת התובע ויכול היה להסביר את הקושי בהשכרת דירה מחודש מרץ 2020 ועד תום תקופת החוזה אולם לא קודם לכן , וההתנהלות בעניין זה נותרה ללא הסבר . ברי כי עצם גביית שיק הביטחון אינה פוטרת את הנתבעת כליל ובעניין זה מצאתי בהתנהלותה טעם מסוים לפגם.

ראוי לציין ש עיון בסעיף 9 להסכם השכירות מעלה כי אכן לא הייתה חובה כלשהיא על הנתבעת או מי מטעמה ליתן התראה או דרישה מוקדמת להצגת שיק "הביטחון" לפירעון ו על כן לא מצאתי בסיס לשאלות ב"כ התובע בעניין זה בחקירתה הנגדית של אמה של הנתבעת או פגם כלשהוא בהתנהלותה בעניין זה .
עוד יוער כי הסכם השכירות מטיל על התובע לשאת בחיובים הנובעים מהפרות של הסכם השכירות ככל שהדבר נוגע לתשלומים הנוספים שבוצעו על ידי הנתבעת, לרבות החלפת המנעול בנסיבות העזיבה המתוארות והעלויות בעניין זה - סבירות .
עם זאת בשים לב למכלול החיובים הכספיים שיפורטו להלן לא מצאתי כי לחייב את התובע ברכיב עוגמת נפש או נזק לא ממוני ותביעת הנתבעת ברכיב זה נדחית.

החיובים הכספיים בקשר לשיק הביטחון
משכך, יש לבחון את הטענות הכספיות של הצדדים זה כלפי זה בראי מכלול הנסיבות העובדתיות והכללים המשפטיים כאשר נקודת המוצא היא שהנתבעת כבר הפעילה את שיק הביטחון במלואו בנובמבר 2019 בעוד שהתובע טוען להשבת הסכום הנ"ל במלואו:
חוב דמי שכירות בגין התקופה שהתובע החזיק בפועל במושכר - משנדחו טענות התובע לעניין הליקויים הרי שעליו לשאת במלוא חוב דמי השכירות עד מועד הפינוי בסך 7,900 ₪ (1,300 ₪ עבור אוגוסט + 6,600 ₪ בגין החודשים ספטמבר - אוקטובר במלואם);
חוב בגין רכיבים נוספים בסך 915 ₪ - לאחר שמיעת הראיות מצאתי לחייב את התובע בחיובים השונים שפורטו על ידי הנתבעת לרבות תשלום עבור חיובים שוטפים ו בגין החלפת המנעול בשים לב לאופן העזיבה והמהימנות שמצאתי לתת לעדות האם ביחס למצבה של הדירה אל מול גרסת התובע ;
חיוב התובע בגין יתרת תקופת השכירות - בשים לב לכך שבמועד עזיבת התובע נותרה יתרת תקופה של כשמונה חודשים על פי החוזה ומאחר והתובע לא פעל למצוא שוכר חלופי ואף לא שילם בעצמו דמי שכירות בגין יתרת התקופה והתנהלותו בכללותה, שלטעמי מטילה צל של ממש על תום ליבו מחד ואל מול חובת הנתבעת לפעול להקטנת הנזק ולפעול להשכרת הדירה לאחר עזיבת התובע מאידך - הרי שלא מצאתי בסיס לפסיקת סכום המגלם את יתרת מלוא שמונת החודשים של חוזה השכירות. בהתחשב במכלול הנסיבות והשיקולים שפורטו לעיל ועל דרך האומדנא מצאתי לקבוע סכום שיגלם סך השווה לכשלושה חודשים וחצי של דמי שכירות ולהעמידו על 11,185 ₪.
מהמקובץ עולה כי סך חיובי התובע כלפי הנתבעת עומדים על 20,000 ₪.

בשים לב לשיק הביטחון שכבר הוצג לפירעון ונפרע בגובה הסך הנ"ל, הרי שאין מקום לחיוב אופרטיבי נוסף בין הצדדים בפסק דין זה .

סוף דבר
תביעת התובע - נדחית.
למען הסר ספק, כל יתר טענות התובע נדחות לרבות הסעדים ההצהרתיים המבוקשים על ידו. משמצאתי כי יש בסיס לחיוב התובע בסך של 20,000 ₪ הרי שכל הטענות לגבי שיק הביטחון והשבת הסכום שנגבה באמצעותו - נדחות.

התביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבעת ביחס לסכום שהינו מעבר לסך של 20,000 ₪ (שכבר שולם באמצעות שיק הביטחון שנגבה על ידה ) - נדחית.

בנסיבות העניין ובשים לב לתוצאת שני ההליכים - כל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשפ"ב, 01 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסף אסרף
נתבע: יובל גולדשטיין
שופט :
עורכי דין: