ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דנה שטיין נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת שרית זוכוביצקי-אורי

מבקשת

דנה שטיין

נגד

משיבה
מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה להארכת המועד להישפט בגין דו"ח שמספרו 90519502034 המייחס למבקשת עבירה של נהיגה במהירות מעל למותר בניגוד לתקנה 54( א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 שנאכפה באמצעות מצלמת מהירות מסוג א/3 בתאריך 1.10.20.

טענות המבקש

  1. המבקשת היא בעלים של חברה בתחום החקלאות ו הבעלים של רכב מספר 12113901 שבאמצעותו נעברה העבירה מושא הבקשה. לטענת המבקשת היא מעסיקה עובדים הנוהגים ברכבה ברחבי הארץ.
  2. המבקשת ציינה, כי קיבלה לידיה את הדו"ח נשוא הבקשה והעבירה אותו לידי הנהג, אשר החזיק ברכב במועד ביצוע העבירה. לימים התברר כי הנהג מבצע העבירה שילם את הקנס, מבלי שהבין כי תשלום הקנס גורר עמו את הרשעת המבקשת בביצוע העבירה. לטענת המבקשת נתון זה הוברר לה כשקיבלה זימון לקורס נהיגה מונעת מאת רשות הרישוי.
  3. לטענת המבקשת הבקשה זו הוגשה על מנת למנוע עיוות דין, שכן יש לה טענות שראוי שתשמענה ובנסיבות אלה, יש מקום להעדיף שיקולי צדק על פני שיקולי סופיות הדיון.
  4. לצורך תמיכה בבקשתה צירפה המבקשת תצהיר הנהג שנטען כי הוא מבצע העבירה.

טענות המשיבה
5. המשיבה טענה כי מדובר בהודעה מסוג ברירת משפט שנמסרה כדין למבקשת.
6. לטענת המשיבה, נוכח האמור בסעיף 229( ח) לחסד"פ, והפסיקה הנוהגת מששולמו הקנסות, אף אם שולמו על ידי אחר ובשגגה, וגם אם אחר נהג ברכב, רואים את המבקש כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט ונשא בעונשו ועל המבקש מוטל נטל משמעותי להראות מדוע יש לאפשר לו, לחזור בו מהודאתו ולבטל את פסק הדין, אותו לא הרימה המבקשת. המשיבה הפנתה בעניין זה לרע"פ 8927/07 סעב נ' מדינת ישראל.
7. עוד טענה המשיבה כי מדובר בדו"ח מסוג ברירת משפט, אשר עניינו קנס בלבד ועל כן לא ייגרם למבקשת עיוות דין. לאור כל האמור טענה המשיבה, כי יש לדחות את הבקשה.
דיון והכרעה

8. המבקשת לא צירפה תצהיר לתמיכה בבקשתה ואך מטעם זה יש לדחות את הבקשה על הסף. מעבר לנדרש אדון בבקשה לגופה.

תשלום הקנס
9. סעיף 229( ח) לחוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") קובע:
"שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. אולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם ששילם את הקנס ותובע ביטל הודעת תשלום הקנס לפי סעיף קטן ( ג) או על אדם שבית המשפט החליט לקיים משפטו אף על פי שהודיע באיחור על רצונו להישפט כאמור בסעיף 230".
10. לפיכך, מששילם המבקש את הקנס, רואים אותו כמי שהודה באשמה, הורשע ונשא את עונשו כאשר על-פי ההלכה אין נדרשת בחינת הנסיבות בהן שולם הקנס ( רע"פ 2937/17 פלדמן נ' מדינת ישראל מיום 2.4.2017 ( להלן: "עניין פלדמן").
11. שני החריגים לכלל הקבוע בסעיף 229( ח) לחסד"פ לעניין אדם ששילם את הקנס, אינם מתקיימים במקרה שבפני ( השוו רע"פ 641/19 אייל מילר נ' מדינת ישראל מיום 10.4.2019; רע"פ 2342/21 ענאיה נ' מדינת ישראל ( פורסם בנבו 8.04.21)) . בעיננו המבקשת אישרה כי קיבלה לידיה את הדוח ואף העבירה אותו לטיפולו של הנהג, מבצע העבירה. בנסיבות אלה לעיל, המבקשת אינה באה בגדר החריג לצורך הארכת מועד להישפט ( ראו גם רע"פ 2342/21 ענאיה נ' מדינת ישראל ( פורסם בנבו 8.04.21)).
12. סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") מעניק לבית המשפט סמכות להאריך את המועד להישפט בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 229( ה) לחסד"פ בשינויים המחויבים או מטעמים שיירשמו. ההלכה היא כי יש לנקוט בעניין זה על דרך הצמצום, בדומה לבחינת בקשה לביטול פסק דין, כשיש סיבה מוצדקת לאי התייצבות או אם הדבר דרוש למניעת עיוות דין ( ע"פ 40599/07 רואמי אברהם נ' מדינת ישראל מיום 3.12.2007).
בעפ"ת 33548-07-19 שמוש הכהן נ' מדינת ישראל מיום 15.1.2020 נקבע כי:
"בפסיקה הובהר כי בעבירה מסוג ברירת משפט, הנחת היסוד היא שהנאשם אינו מעוניין להישפט בגין מעשיו. בכך שונה מצב הדברים מעבירה בה לנאשם זכות להישפט מלכתחילה ( רע"פ סדגר נ' מדינת ישראל 27/1/2010; רע"פ 1260/09 סעיד נ' מדינת ישראל 2/6/2009)".

הגשת בקשה באיחור בנסיבות שאינן תלויות במבקש 13. סעיף 229( ה) לחסד"פ קובע, כי על בית המשפט להשתכנע שהבקשה להישפט לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו את הגשתה במועד וכי היא הוגשה מיד לאחר שהוסרה.
14. המבקשת אישרה בבקשתה, כי הדוח הגיע אליה שכן הוא נרשם על שמה כבעלים הרשום של הרכב. היא העבירה אותו לנהג מבצע העבירה והקנס אף שולם בתוך המועדים הקבועים בו. בהודעת תשלום הקנס שקיבלה המבקשת, לצד מהות העבירה וסכום הקנס רשום בבירור כי בצד הקנס מושתות 8 נקודות חובה. ומשלא פעלה במועד להסדיר עניין זה, אין לה להלין אלא על עצמה.
15. המבקשת לא הצביעה על טעמים ספציפיים אחרים, שיש בהם להסביר מה מנע ממנה להגיש בקשה להישפט במועד.
בנסיבות אלה אני קובעת כי המבקשת הגישה בקשתה להישפט באיחור, ללא סיבה מוצדקת.
חשש לעיוות דין

אחר נהג ברכב

16. המבקשת טענה כי במועד ביצוע העבירה אחר נהג ברכב.
ההלכה היא כי עילת אחר נהג ברכב אינה מצדיקה הארכת המועד להישפט.
ברע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מדינת ישראל מיום 28.11.13 קבע בית המשפט העליון כי:
"...טענתו לפיה הוא עצמו לא נהג ברכב, איננה מבססת חשש לעיוות דין כלפיו".
וכן ברע"פ 7018/14 מיכאל טיטלבאום נ' מדינת ישראל מיום 30.10.2014 נקבע כי:
"גם טענתו של המבקש, לפיה ההארכה נדרשת לשם הסבת הדו"חות על שמם של נהגים אחרים שהשתמשו ברכב, אין בכוחה להועיל למבקש, בנסיבות העניין ( ראו: רע"פ 1446/14 ריאד נ' מדינת ישראל (26.3.2014); רע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.2011))".

17. טענה זו נבחנה מספר רב של פעמים גם בבית המשפט המחוזי אשר קבע בהחלטותיו כי טענת " אחר נהג ברכב" אינה מבססת חשש לעיוות דין וכי ואין לראות בטענה זו כ"נימוק מיוחד", בהתאם לסעיף 230 לחסד"פ או כטענה שמקימה חשש לעיוות דין אם לא יוארך המועד להישפט ( עפ"ת 42642-12-17 שאול שלום נ' מדינת ישראל מיום 1.4.2018 ( להלן: "עניין שאול שלום"), עפ"ת 45391-01-19 גיא כהן נ' מדינת ישראל מיום 31.3.2019, עפ"ת 45005-06-18 הלל רוזנברג נ' מדינת ישראל מיום 24.12.2018, עפ"ת 51304-09-16 חי חיים אור גל נ' מדינת ישראל מיום 3.11.2016).

18. גם במקרים בהם קיימת תשתית ראייתית מוצקה לפיה אדם אחר ביצע את העבירה ולא הנאשם עצמו, זאת בהסתמך על תצהירו של אחר המודה בנהיגה ברכב בזמן ביצוע העבירה שהינה ראייה מוצקה ובעלת משקל, אין קבלת הבקשה בדבר הארכת המועד להישפט מוצדקת ( רע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל מיום 10.11.2008; רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל, 8.1.2009; רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל מיום 29.1.2008, רע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל מיום 10.2.2015, רע"פ 2754/12 ביסמוט נ' מדינת ישראל מיום 19.4.2012, רע"פ 222/13 מחמוד נ' מדינת ישראל מיום 17.1.2013).

19. זאת ועוד, כפי שקבע בית המשפט המחוזי ( כבוד השופטת אריאלי) המדובר בטענת הגנה שכיחה ועל כן, אין מקום להכיר בה, שכן הכרה זו תביא לפתיחת פתח רחב ותפגע בשיקולי מדיניות הנוגעות ביעילות ההליכים בבית המשפט לתעבורה ( עניין שאול שלום).
על כן, גם אם הוכחה טענת המבקשת כי הדו"ח ניתן במהלך שימושו של אחר, אין בכך משום עיוות דין המצדיק קבלת הבקשה.
20. בעניין אמצעי התיקון שהוטל על המבקשת על ידי רשות הרישוי נפסק, כי הניקוד שנרשם על ידי רשות הרישוי אינו עונש, שכן הוא אמצעי תיקון המוטל על מבצעי העבירות לתקן את את התנהלותם בדרכים ולהימנע מלבצע עבירות נוספות וכשלעצמו אינו מצדיק הארכת המועד להישפט (עפ"ת 21114-07-19 פראנק נ' מדינת ישראל מיום 26.7.2019).
לפיכך אני קובעת כי דחיית הבקשה להארכת המועד להישפט לא יגרום למבקש ת חשש לעיוות דין.

שיהוי בהגשת הבקשה
21. מדובר בעבירה שבוצעה לפני כשנה שהקנס בגינה שולם במועד. בנסיבות אלה מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי ניכר זאת ללא הסבר המצדיק הגשת הבקשה באיחור.
נוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית .
מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד תשרי תשפ"ב, 30 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דנה שטיין
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: