ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מרסל בן חמו נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת הבכירה עידית איצקוביץ

המערערת
מרסל בן חמו
ע"י ב"כ עו"ד שמואל בר דאנזאן
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

לפניי ערעור על החלטה של ועדה רפואית לעררים מיום 28.8.18 אשר דנה בנכות המערערת בגין הפגיעה מיום 7.1.16. הוועדה קבעה כי למערערת נכות בשיעור 30% לפי תקנה 37(7)ג לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 וניכתה את הנכות בגין מצב קודם. אשר לנכות הפסיכיאטרית הוועדה קיבלה את חוות דעתה של ד"ר סיגלר , פסיכיאטר ית, מ יום 31.7.17 וקבעה כי אין קשר סיבתי בין תלונותיה של המערערת בתחום הנפשי ובין התאונה הנדונה.

להלן עיקר טענות ב"כ המערערת

מן התיעוד הרפואי ביחס לעברה של המערערת, עליו הסתמכה הוועדה, לא ניתן לאמוד את היקף ההגבלה בגב התחתון. על כן, הוועדה שגתה משהחליטה לנכות מצב קודם ללא נתונים מוכחים בדבר קיומה של נכות, מאחר שאין בתיעוד הרפואי מעברה של המערערת הוכחה לקיומה של הגבלה המקנה אחוזי נכות.
הוועדה התעלמה מכך שרוב התלונות מתייחסות לגב העליון ולא לגב התחתון.
הנימוק אותו סיפקה הוועדה אינו ברור ואינו מצביע על נכות, וזאת בניגוד להלכה הפסוקה.
הועדה התעלמה מן העובדה כי, על אף התלונות, המערערת עבדה לשביעות רצונו של המעסיק כל אותה תקופה . אך מיום התאונה ועד היום היא מצויה באי כושר עקב התאונה , ו לבעיה האורתופדית התווספה בעיה נוירולוגית שלא הייתה בעבר.
גם אם הוועדה מצאה לנכות נכות כי קיים מצב קודם, היה עליה לנמק את מועד תחולתו ומדוע או על פי איזה מסמך רפואי היא נסמכת לגבי המצב הקודם ולא להסתפק באמירה כללית.
לא ניתנה הזדמנות למערערת להעלות את טענותיה לפני הוועדה. ד"ר סיגלר ניתקה את הקשר הסיבתי בתחום הנפשי תוך שהיא מסתמכת על מצב קודם שלא קיים ועל מסמך מיום 1.10.02 שבוטל מנהלית על ידי ד"ר יעל הס עקב הוצאתו בטעות.
המערערת מעולם לא נטלה תרופות בתחום הנפשי, למעט עקב מצבה לאחר התאונה. הפנייה הראשונה של המערערת בתחום הנפשי נעשתה בשנת 2017 בהתאם למערכת הממוחשבת של קופת חולים כללית. המערערת מעולם לא פנתה בתלונות בתחום הנפשי.

להלן עיקר טענות ב"כ המשיב

הוועדה הפנתה לתיעוד רפואי המצביע על קיומן של הגבלות תנועה שלפיו היא קיבלה טיפולי הזרקות החל משנת 2005. למערערת עבר רפואי עשיר ככל שנוגע לעמוד השדרה המ ותני, הכולל ביקורים רבים במסגרתם אובחנו הגבלות בתנועת עמ"ש מותני כולל ממצאים הדמייתים חד משמעיים.
בתחום הנפשי יועצת הוועדה הבהירה מדוע אין למצוא קשר סיבתי בין האירוע התאונתי המוכ ר לתלונות המערערת בתחום הנפשי . זאת תוך שהפנתה לתיעוד קודם לתאונה וכן לפער הזמנים הניכר בין האירוע התאונתי ובין תחילת התלונות. מדובר בהחלטה מנומקת ולכן אינה נתונה להתערבות שיפוטית.
אין להיזקק לטענת המערערת שלפיה ביקור משנת 2002 בוטל מנהלית שכן התיעוד עליו היא נסמכת נרשם באופן לאקוני בכתב יד ללא הסבר כלשהו מצד הגורם אשר הפיק את המסמך. היועצת לוועדה הפנתה למסמך נוסף משנת 2000 שבמסגרתו אובחנה המערערת כלוקה בהפרעת חרדה ומתועד טיפול בכדורים קלמה נרווין.

החלטת הוועדה

הוועדה התכנסה לראשונה ביום 12.6.18 ובה נשמעו ונרשמו "תלונות התובע". לכן, לא מובנת טענת ב"כ המערערת שלפיה לא ניתנה לה הזדמנות להעלות את טענותיה.
הערר התייחס למגבלות בעמוד השדרה של המערערת ו לטענות בתחום הנפשי.
בבדיקת הוועדה אובחנה הגבלה קשה בעמוד השדרה המותני.
הוועדה ביקשה את הכרטיסים הרפואיים – כללי ואורתופדי – של המערערת וס יכמה את הדיון שלא בנוכחותה. הוועדה המשיכה את הדיון ביום 28.8.18, אז קיבלה את חוות דעתה של היועצת הפסיכיאטרית , ד"ר סיגלר.
הוועדה הזכירה במסקנותיה כי בכרטיס רפואי של קופת חולים ישנם רישומים רבים ועקביים על כאבי גב התחתון עם הגבלה בתנועת בגב תחתון משנת 2005 ועד לשנת 2015 שכללו טיפולים רבים כולל הזרקות של וולטרן. הוועדה קבעה נכויות זמניות והחל מ יום 1.11.16 נכות יציבה של 30% אותה היא מנכה בגין מצב קודם.
בתחום הפסיכיאטרי הוועדה עיינה בחוות דעת של ד"ר סיגלר מיום 31.7.18, שלפיה אין קשר סיבתי בין תלונותיה בתחום הנפשי ובין התאונה הנדונה, וקיבלה אותה.
על כן, הוועדה סברה כי הנכות היציבה של המערערת בגין התאונה הנדונה היא 0%.

דיון ומסקנות

בהתאם לפסק דין נג/46-01 (ארצי) ‎ ‎מרגוליס יצחק‎ ‎- המוסד לביטוח לאומי , פ''ד כו(1) 364 (להלן – הלכת מרגוליס) נקבע:
"אם הוכרה התאונה כ"תאונת עבודה", אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף.
לשון אחר:נ הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה :ב אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל. משלא הסתמכה הוועדה על נתונים מוכחים שאובחנו במערער בטרם קרות תאונת העבודה, והמצביעים על "מצב קודם" התואם סעיף מסעיפי הליקויים (לרבות תוך התאמה), לא היה מקום לנכות אחוזי נכות בשל מצב קודם מנכותו הכוללת של המערער".

הוועדה מבססת את קביעתה אשר למצב הקודם של המערערת על תלונות על כאבים בעמוד השדרה, מספר שנים טרם התאונה הנדונה. ואולם, הוועדה לא מציינת מה הייתה הנכות שהייתה נקבעת למערערת בגין אותם ליקויים בעמ"ש המותני, טרם התאונה. כמו-כן, הוועדה לא מפנה לבדיקות הדמיה או אחרות – למעט תלונותיה.
בתחום הפסיכיאטרי הוועדה אף לא מציינת מהי הנכות של המערערת, אלא כי אין קשר בין אותה נכות ובין הפגיעה בעבודה. הוועדה מסתפקת באימוץ מסקנותיה של ד"ר סיגלר.
אני סבורה כי הנמקת הוועדה לגבי קביעותיה היא לוקה בחסר. הוועדה לא מ יישמת את הלכת מרגו ליס, מאחר שלא מציינת איזו נכות הייתה מקבלת המערערת אילו הייתה נבדקת לפני התאונה, הן בתחום האורטופדי והן בתחום הנפשי. בכך יש פגם בהחלטתה אשר מצדיק את התערבות בית הדין.

לסיכום

לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל.
עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, תוך הנחיה שאין להוריד מנכותה הכוללת של המערער ת אחוזי נכות בשל מצב קודם , אלא אם קיים סעיף ליקוי (לרבות בהתאמה) התואם נתונים מוכחים שאובחנו במערערת טרם הפגיעה שהוכרה כתאונת עבודה, הן בתחום האורתופדי והן בתחום הפסיכיאטרי.

על המשיב לשלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כד תשרי תשפ"ב, ( 30 ספטמבר 2021 ), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

חתימה


מעורבים
תובע: מרסל בן חמו
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: