ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שרון שושן נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט אלעד שביון
נציגת ציבור (עובדים) גב' אורלי סרוסי-גרטי

התובעת
שרון שושן
ע"י ב"כ עו"ד אורון ברק
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אירינה פישר

פסק דין

לפנינו תביעה להורות על זכאות התובעת לדמי לידה בעבור חופשת לידה שמיום 10.10.18 ועד ליום 24.1.19 .
לצורך כך, השאלה המרכזית שעומדת לפנינו לבירור היא - האם בין התובעת לבעלה, מר צחי שושן (להלן גם: "מר שושן" או "בעלה של התובעת") התקיימו יחסי עובד מעסיק בתקופה הרלבנטית לתביעה כטענתה? וכהמשך ישיר לכך, האם קמה לתובעת זכאות לדמי לידה?

רקע עובדתי:
ביום 16.10.18 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי לידה עקב לידה מיום 10.10.18.

ביום 27.12.18 הודיע הנתבע לתובעת כי תביעתה לדמי לידה נדחית בנימוק שלא התקיימו יחסי עובד מעסיק בינה לבין מר שושן שבבעלותו עסק בשם "אפקט הסאונד הגברה ותאורה" (עסק הפועל בתחום הפקת אירועים ומספק שירותי הגברה, תאורה והקרנה למוסדות וגופים שונים) (להלן: " העסק").

על רקע החלטת הנתבע מיום 27.12.18 הוגשה התביעה שלפנינו.

עיקר טענות הצדדים:
לטענת התובעת, א. היא הועסקה כעובדת שכירה בעסק של בעלה החל מיום 1.5.17 וכי בינה לבינו שררו יחסי עובד מעסיק מאז ועד היום, כארבע שנים ברציפות. בתפקידה היא חולשת על כל התחום האדמיניסטרטיבי-ניהולי של העסק כשהיא עובדת במתכונת של ימים ושעות קבועות בשבוע ובאופן סדיר. בנוסף, פועלת התובעת לשיווק העסק והבאת לקוחות חדשים.

ב. תכתובות הדואר האלקטרוני ומכתבי הערכה שצרפה התובעת מלקוחות העסק, כמו גם עדותה הקוהרנטית והעקבית, מלמדים בבירור כי התובעת הייתה עובדת בעסק של בעלה לכל דבר ועניין כשהיא מטפלת בפן האדמיניסטרטיבי והניהולי.

ג. גם עדותו של העד שהעיד בפני בית הדין, לקוח בעסק של בעלה, תומ ך בגרסת התובעת בדבר היות התובעת עובדת בעסק. הרבה מההתנהלות שלהם מול לקוחות העסק הייתה בעיקר דרך התובעת.

ד. גם תלושי השכר שהונפקו לתובעת והסכומים שהועברו לחשבונה מלמדים בבירור על יחסי עובד מעסיק, בין התובעת לבעלה.

ה. האבסורד הוא כי במקביל לדחיית תביעת התובעת לדמי לידה, בחר הנתבע לאשר את תביעתה לקבלת דמי אבטלה תוך קביעה כי בין התובעת לבין בעלה כן שררו יחסי עובד מעסיק וזאת כשהנתבע משלם לה דמי אבטלה לפי השכר שקבלה מעבודתה בעסק, 15,000 ₪ ברוטו לחודש. רק לאחרונה, חדל הנתבע להעביר לתובעת דמי אבטלה באופן פתאומי וזאת עקב הליך זה.

ו. לפיכך ועל יסוד האמור, הוכיחה התובעת באופן חד משמעי כי בינה לבין בעלה (מעסיקה) נוצר קשר חוזי המסדיר מערכת יחסי עבודה של זכויות וחובות, ואין המדובר במערכת יחסים 'התנדבותית' במסגרת עזרה משפחתית.

בתמיכה לטענות התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמה, תצהיר מטעם בעלה של התובעת והבעלים של העסק - מר צחי שושן, תצהיר רו"ח של העסק – מר שרון מדז'בובסקי (להלן גם: "רואה החשבון") ותצהירו של מר אורי בייליס – מנהל רכש ולוגיסטיקה במחלקת התרבות של עיריית רמת גן (להלן גם: "בייליס"). כן הגישה התובעת אסופת מסמכים לתמיכה בטענותיה.

התובעת והמצהירים מטעמה נחקרו על תצהיריהם.
לטענת הנתבע, א. ממכלול הראיות עולה כי לא התקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובעת לבעלה וכי לכל היותר מדובר היה ב"עזרה משפחתית" התנדבותית: התובעת לא חתמה על הסכם עבודה מול בעלה; התובעת לא החתימה כרטיס נוכחות; עבודתה הנטענת של התובעת לא התבצעה מבית עסק אלא מהבית; כאשר שהתה התובעת בחופשת לידה, לא הובאה לה מחליפה; אין הוכחה לתשלום שכר סדיר וגובה השכר שבתלוש נקבע באופן שרירותי ולא לפי היקף העבודה הנטען; אין הפרשות סוציאליות ואין תשלום דמי הבראה כנדרש בדין.

ב. התשלום בסך של 67,500 ₪ אותו קבלה התובעת בנובמבר 2017 מלמד שהתובעת מקבלת החלטות על אופי ותנאי עבודתה ולכן, דין התביעה להידחות לחילופין מן הטעם שמדובר בעובדת עצמאית ולא שכירה שלא נרשמה כדין אצל הנתבע ולא הסדירה תשלומי ביטוח לאומי קודם ללידה.

ג. גם בעדויות העדים מטעם התובעת אין כדי לבסס את טענתה לקיומם של יחסי עובד מעסיק בינה לבין בעלה. כך למשל, עדות בעלה של התובעת אינה אובייקטיבית וככזו יש ליתן לה משקל נמוך.
אשר לעדות רואה החשבון של העסק, טענתו כי עיקר ההתנהלות שלו בענייני העסק הייתה עם התובעת אינה מתיישבת עם מספר הלידות שעברה התובעת וחופשות הלידה בשנים בהן "עבדה" אצל בעלה. ולכן, סביר שעבד מול בעלה או שהתובעת עבדה רצוף בחופשות הלידה שלה. גם מטעם זה לא קמה לה זכאות לדמי לידה.

ד. אשר לתביעת התובעת לדמי אבטלה (לתקופה שמחודש מרץ 2020 ואילך), תביעה זו נדחתה לבסוף בהחלטה מינואר 2021 לאחר שנבחנה. יצוין כי מדובר בתקופת 'קורונה', תקופה בה תחילה תביעות מבוטחים אושרו על מנת לתת מענה מידי למצוקה ובהמשך נבדקו לעומקן. ככל שנמצא כי לא הייתה למבוטח זכאות לאבטלה, הנתבע ביצע שלילת זכאות, כפי שפעל גם בעניינה של התובעת.

ה. עילת תביעה זו מתייחסת לזכאות לדמי לידה בגין לידה מיום 10.10.18. יצוין, כי בגין לידה קודמת של התובעת, מיום 13.6.17, גם הוגשה תביעה לדמי לידה בטענה לעבודה אצל בעלה בחודשים מאי עד יוני 2017. בהחלטה מיום 3.9.17 התביעה נדחתה בהיעדר יחסי עובד מעסיק בין הצדדים בתקופה זו. התובעת לא הגישה תביעה לבית הדין כנגד החלטה זו. התובעת לא הוכיחה כי קיים שוני מהותי בין תקופת העבודה בחודשים מאי עד יוני 2017 לבין התקופה שחזרה לטענתה מחופשת הלידה של שנת 2017 ולקראת הלידה ב – 2018.

ו. לאור האמור, הוכח כי בין התובעת לבין בעלה לא שררו יחסי עובד מעסיק ודין התביעה להידחות.

בתשובה לטענות הנתבע, שבה התובעת על טענותיה תוך הצבעה על סתירות וטעויות שלדבריה עולים מתוך טענות הנתבע ופירוט לגביהן. בנוסף, טענה התובעת כי טענות הנתבע בקשר לתביעתה לדמי אבטלה מהוות הרחבת חזית אסורה שאין להתירה. הטענה כי תביעת האבטלה התקבלה עקב 'הקלות' או ה'קורונה' מועלות עתה לראשונה. מכל מקום, סמיכות הזמנים בין צפיית הנתבע בתצהיר התובעת בהליך דנן במערכת 'נט המשפט' והיום בו שלח הנתבע לתובעת את מכתב הדחיה בעניין תשלום דמי האבטלה - מלמדים בבירור כי דחיית התביעה לדמי אבטלה נעשתה אך ורק לצורך הליך זה ולא עקב 'בדיקה מעמיקה' כטענת הנתבע.

המסגרת הנורמטיבית:
סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 מגדיר "עובד" כדלקמן:
" "עובד" – לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, "בן משפחה" – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות ."

בעניין מדלסי (עב"ל (ארצי) 59047-10-13 רחל מדלסי – המוסד לביטוח לאומי (20.1.15)) סקר בית הדין הארצי לעבודה את ההיבטים והשיקולים הרלבנטיים לסיווג בן משפחה כ"עובד" ואלה הדברים שצוינו על ידו שם:

"המחוקק היה ער לאפשרות שאותה תלות כלכלית והסתמכות שמקובל לייחסה לעובד השכיר תתקיים גם בין מי שיש ביניהם קרבת משפחה וכן לכך ששעה שמדובר ביחסים שבין קרובי משפחה - אזי שמטבע הדברים לא תמיד תהיה הקפדה יתירה על מלוא הסממנים המאפיינים יחסים של עובד ומעביד על פי כל המבחנים שהתפתחו מעת לעת בפסיקה, לרבות אלה הנוגעים להיקף השליטה, הפיקוח או הבקרה של המעביד על עבודת העובד ודרך ביצועה. שליטה ובקרה אשר יכול ויהיו מצומצמים וגמישים יותר עת שמדובר ביחסים בין קרובי משפחה (ראו –דב"ע מח/141 – 0 חנה גלנדאור - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כ' (1988) 98, 102).
על רקע זאת, ניתן להבין את ההגמשה שהגמיש המחוקק בתיחום גבולות ההגדרה של המונח "עובד" שבחוק משהוא "ביקש להקל במשהו עם 'העובד' בעסק המשפחתי", בהגדירו את המושג "עובד" שבסעיף 1 הימנו "לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד. לעניין זה 'בן משפחה' אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות" (ההדגשות הוספו, ראו - עב"ל (ארצי) 78/08 מגרה - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (8.4.08 להלן – עניין מגרה); עב"ל (ארצי) 679/07 גלדיס - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (3.2.08)).
יחד עם כך, לצד ההקלה הטמונה בשרטוט גבולות ההגדרה, זו המביאה בחשבון את "טיבה וטיבעה" של הקרבה המשפחתית בהקשר התעסוקתי, ואולי דווקא בשל "הטיב והטבע" של אותה קרבה הוחמרו אמות המידה הראייתיות הנדרשות על פי הפסיקה לצורך הוכחתו של "הגרעין המהותי" של ההתקשרות הנדרש לשם גיבוש הזכאות של קרוב משפחה המבצע עבודה לדמי אבטלה. גרעין הטומן בחובו תנאי שאין בלתו בדבר תשלום שכר בתמורה לביצוע עבודה ובאופן הנגזר ממנה ובלשונו של בית דין זה לאמור:
"העומד בבסיס קיומם של יחסי עובד מעביד הינה התקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר. בקביעת טיב הקשר שבין הצדדים נודעת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר, שכן יחסי עובד מעביד מטיבם מחייבים מתן תמורה עבור ביצוע עבודה" (ראו – עניין מגדה וכן עב"ל (ארצי) 279/98 חטמי יצחק - המוסד לביטוח לאומי[פורסם בנבו] (29.6.00))
ברוח זו אף נפסק גם כי אופי התשלומים המשולמים כשכר הינו שיקול משמעותי לצורך הגדרת הזכאות לתשלום דמי אבטלה בנסיבות כאמור (ראו עב"ל (ארצי) 1147/01 מוסטאפא כמאל נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (2.12.03)).

ההקשחה הראייתית כאמור, הנוגעת כמובן גם להוכחת "גרעינה" של הגדרת בן משפחה "כעובד", עוברת כחוט השני בפסיקתו של בית דין זה אשר נדרש לסוגיה זו לא אחת וכך אמר:
"הלכה פסוקה היא כי כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של זכויות וחובות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני המשפחה, ייתן בית הדין את דעתו, לפרמטרים שונים, ובהם, בין היתר מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם היה ריאלי או סמלי וכיו"ב." (ראו – עניין מגרה וכן, עב"ל (ארצי) 20105/96 יהלום - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] פד"ע ל"ו (2001) 603, 616; דב"ע לג/0-108 המוסד לביטוח לאומי - כץ, [פורסם בנבו] פד"ע ה', (1973) 31, 36; דב"ע לג/0-159 מרקו - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע ה', (1973), 134 ,137).

ניתן אפוא לסכם את האמור לעיל ולומר כי שעה שמדובר בהתקשרות בין קרובי משפחה יש לבחון בקפידה רבה האם התכלית העיקרית של התקשרות או "גרעינה של ההתקשרות" עניינו - ביצוע עבודה בתמורה לשכר הנקבע על יסוד זיקה הדוקה למהותה ולאופייה של העבודה המבוצעת או שמא תכלית ההתקשרות הינה - השאת הרווחה הכלכלית והמשפחתית של המשפחה כיחידה כלכלית אחת; כך שהתמורה המשולמת איננה נגזרת בעיקרה ממהות העבודה ואפיוניה אלא משיקולים "חיצוניים" לה, הנעוצים בצרכי המשפחה ו/או יחידיה, באפיוני המשפחה ו/או יחידיה ובשקלולם של השיקולים "החיצוניים" הללו. שקלול שמטרתו תיעול מושכל של ההכנסות וההוצאות של המשפחה כיחידה כלכלית משותפת, תוך התחשבות בשיקולי מיסוי ושיקולים כלכליים או אישיים אחרים של כלל בני המשפחה ובאופן המאפשר השאת הרווח המשפחתי והכלכלי של היחידה כולה, לרבות הערכות משותפת לעת מחסור או ירידה בערך הכלכלי של אחד מנכסי המשפחה."
(ראו גם: עב"ל (ארצי) 26582-06-15 ימית אתר - המוסד לביטוח לאומי (19.4.17); עב"ל (ארצי) 3767-10-19 אדר עציוני - המוסד לביטוח לאומי (29.11.20)).

לאור האמור, השאלה המרכזית שעומדת לפנינו לבירור היא האם התובעת הוכיחה את הגרעין המהותי והבסיס לקיומם של יחסי עבודה, דהיינו התקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר הנגזר מהעבודה שבוצעה? מענה על שאלה זו ישליך בהכרח על שאלת קיומם של יחסי עובד מעסיק בין התובעת לבעלה.

דיון והכרעה :
לאחר שנתנו דעתנו לתשתית העובדתית כפי שהונחה לפנינו ולטענותיו של כל צד, הגענו לכלל מסקנה כי לא הוכח הגרעין המהותי והבסיסי לקיומם של יחסי עבודה בין התובעת לבעלה. הגם, שעל פניו, הוכח בפנינו כי התובעת סייעה ועזרה בעסק שבבעלות בעלה, התמונה שהצטיירה היא כי תכלית ההתקשרות בין התובעת לבעלה הייתה השאת הרווחה הכלכלית והמשפחתית של המשפחה כיחידה כלכלית אחת בין על דרך של עזרה לעסק המשפחתי או בין על דרך שותפות. ונפרט.

ראשית יובהר, כי מהראיות שהונחו לפנינו מצאנו כי התובעת אכן סייעה ועזרה בעסק של בעלה .

ראו בעניין זה למשל את תצהירו של בייליס, מנהל רכש ולוגיסטיקה, במחלקת התרבות של עיריית רמת גן, כשהעירייה היא לקוח בעסק של בעלה של התובעת:
"זה תקופה של 3 או 4 שנים (לערך) , שאנו נעזרים בשירותיו של אפקט הסאונד הגברה ותאורה – עסק שנמצא בבעלותו של מר צחי שושן, ואשר מספק לעיריית רמת גן שירותי סאונד, הגברה ותאורה לחלק מאירועי התרבות שאנו עורכים בעיר;
זה ברור וידוע שאת כל העניינים המקדמיים "סוגרים" מול אשתו של צחי, שרון שושן, וצחי הוא איש השטח... .
למעשה מרבית העבודה היא מול שרון – התנהלות טלפונית, הצעות המחיר, ההסכמים, המפרטים הטכניים, התשלומים, קביעת הלו"ז, וכיו"ב ... " (סעיפים 2 עד 4 לתצהירו).
בעדותו שב וחזר בייליס על היכרותו עם התובעת מתוקף תפקידה בעסק והשירות שהעניקה לו (עמ' 13 ו – 14 לפרו').
רואה החשבון של העסק, מר מדז'יבובסקי, הצהיר כי התובעת עבדה בעסק מאמצע שנת 2017 (סעיף 3 לתצהירו) וכי 90% מהעבודה שלו הייתה מולה (עדותו בעמ' 16 לפרו' שור ה 21).

עם זאת יצוין כי היקף השעות לו טענה התובעת לא הוכח בפנינו.

התובעת טענה כי "ימי ושעות העבודה שלי בעסק הם קבועים: א-ה לפחות 8 שעות בכל יום; ואני גם זמינה בטלפון, לצרכי עבודה, מחוץ לשעות העבודה הרשמיות" (סעיף 5 לתצהירה).
עם זאת, טענה זו אותה גם טען גם בעלה (סעיף 5 לתצהירו), לא נתמכה ולו בראשית ראיה.

ראשית, נציין כי פעילות התובעת בוצעה מהבית, לא בוצע רישום לשעות הפעילות שלה בפועל ולא נוהל פנקס נוכחות. גם מעדותם של העדים שהעידו מטעמה – לא ניתן לדעת מה היה היקף פעילותה בעסק.

שנית, מתעוררים קשיים לא מבוטלים בקשר לגרסה זו של העסקה במשרה מלאה. כך למשל, בהודעתו של בעלה של התובעת בפני חוקר הנתבע הוא ציין בין היתר את הדברים הבאים: "העבודה שלי היא בעיקר שעות הערב והלילה, היא בעיקר בשעות הבוקר" (עמ' 1 שורות 9 עד 10 להודעה, מוצג ד) (המותב - ההדגשה אינה במקור).
בנוסף, בעלה של התובעת טען שלאחר שהחלה לעבוד בעסק נוספו לה תפקידים וסמכויות נוספים בתחום השיווק של העסק (עדות בעלה של התובעת בפני חוקר הנתבע בעמ' 2 שורות 49 עד 52). במצב זה של עשייה נוספת הדרושה מהתובעת מצופה היה שתאלץ לעבוד יותר שעות. למרות זאת, לכל אורך תקופת העסקתה טענה התובעת להעסקה באותה מסגרת שעות מ – 8:00 עד 16:00 ככלל, ללא שינוי במתכונת או שעות הפעילות, חרף התפקיד הנוסף שהונח לפתחה.

בכל מקרה, התרשמותנו היא כי התובעת סייעה ועזרה בעסק של בעלה, גם אם בהיקף נמוך יותר מזה שטענה לו.

אולם, השאלה המרכזית שעומדת לפתחנו לבירור היא כאמור - האם השכר ששולם לתובעת היה ריאלי ושיקף את עבודתה בפועל? האם מהות ההתקשרות בין התובעת לבין בעלה הייתה לביצוע עבודה תמורת שכר? או שמא מהות ההתקשרות הייתה כ"עזרה משפחתית" לעסקו של בעלה או אף כשותפה לעסק?
בחינת הראיות מלמדת כי יחסי עובד ומעסיק לא היו שם.

משהתובעת לא הוכיחה את היקף המשרה - לא ברור על בסיס מה נקבע שכרה והאם היה מתאם בין שעות הפעילות לשכר ששולם לה.
יצוין, כי מלבד חודשים מאי, יוני ואוקטובר 2017, שולם לתובעת שכר חודשי של 15,000 ₪ ברוטו לחודש מידי חודש. אולם כאמור, אין רישום של שעות העבודה וגם בתלושי השכר שלה יש רישום קבוע וכללי של 186 או 182 שעות עבודה מידי חודש .

אופי התשלומים ששולמו לתובעת והאופן בו הועברו לה - לא היו ככלל על דרך של שכר חודשי ומלא מידי חודש בחודשו (כנהוג למי שבמעמד של 'עובד'), אלא בחלקים חלקים ולסירוגין בתאריכים שונים כשזה נפרס על פני החודש כולו.

ראו לעניין זה את תדפיס חשבון הבנק של התובעת ושל בעלה לתקופה שמחודש מאי 2017 ועד למרץ 2020 שהוגש לתיק ביום 10.2.21. התבוננות בו מלמדת בבירור כי שכר התובעת שולם בחלקים ולא באופן אחיד וחד פעמי מידי חודש. כך למשל, הסתכלות אקראית על חודש יוני 2018 מראה כי בגין עבודת התובעת בחודש זה הופקד בחשבונה ביום 10.6.18 סך של 2,000 ₪, ביום 11.6.18 הופקד סך של 5,000 ₪ וביום 17.6.18 הופקד סך של 2,000 ₪.

וכהמשך ישיר לכך, הסכומים שהועברו לרשות התובעת פעמים רבות כלל לא תאמו את הסכומים שמצוינים בתלושי שכרה. פעמים הם היו גבוהים מהשכר שהוגדר לה (15,000 ₪ ברוטו לחודש) ופעמים הם היו נמוכים ממנו.

חוקר הנתבע הפנה את תשומת לב בעלה של התובעת לכך ומפאת חשיבות הדברים נביא את שאלתו ותשובת הבעל המלאה בעניין זה:
"ש. מציג בפניך תדפיסי חשבון בנק שהעברת לביטוח לאומי:
בחודש 05/18 משכורתך הייתה 13,705 ₪ נטו, הפקדה בבנק 11,800 ₪.
בחודש 06/18 משכורתך הייתה 13,705 ₪ נטו, הפקדה בבנק 9,000 ₪.
בחודש 07/18 משכורתך הייתה 13,705 ₪ נטו, הפקדה בבנק 17,500 ₪ .
בחודש 08/18 משכורתך הייתה 13,705 ₪ נטו, הפקדה בבנק 15,000 ₪.
בחודש 09/18 משכורתך הייתה 13,705 ₪ נטו, הפקדה בבנק 2,000 ₪.
בחודש 10/18 משכורתך הייתה 13,705 ₪ נטו, הפקדה בבנק 13,500 ₪ +הפרשים 11,700 ₪.
מדוע ההפקדות בבנק אינם תואמות לשכרה של שרון?
ת. אני יגיד לך איך זה עובד בענף, מה שקורה אנחנו חיים על התזרים שמגיע מהמוסדות ככה זה נהוג בענף האירועים, שסוגרים עבודה יש מועד תשלום שוטף 30,45,60,90 בעצם זה נכנס בפעימות הכסף, שאני מקבל אני מעביר לשרון, לפעמים היא מעבירה , לפעמים בנקאי לבד מעביר שרואה שיש כסף בחשבון ויש חריגות יש לו אישור מאיתנו השוק לא מסודר מבחינת תשלומים. " (עמ' 3 שורות 64 עד 74 להודעת בעלה של התובעת בפני חוקר הנתבע, מוצג ד').

גם התובעת חזרה בעדותה על אותו ההסבר של בעלה ואלה הדברים שציינה: "אני אסביר. קודם כל, העסק שלנו ניזונים מתזרים המוסדות ולא תמיד יש כסף להעביר. בשורה תחתונה אני מקבלת תמיד את מה שמגיע לי. אם זה לא בפעימה אחת אז זה בכמה פעימות. הפקידה בבנק יודעת להעביר." (עדותה בעמ' 12 לפרו' שורות 9 עד 12).

גם אם בשורה התחתונה מקבלת התובעת את שמגיע לה כטענתה, לא ניתן להתעלם מכך שהשכר בפועל שמשולם לה מידי חודש אינו נגזר מהפעילות אותה ביצעה בפועל, אלא – מתזרים המזומנים של העסק. כשיש – משולם באופן מלא ואפילו יותר וכשאין – משולם באופן חלקי בלבד. התנהלות זו אינה הולמת יחסי עבודה. התמורה החודשית בענייננו אינה נגזרת ממהות העבודה ואפיונה אלא משיקולים "חיצוניים" לה הנעוצים בצרכי העסק והמשפחה תוך התחשבות בשיקולים כלכליים.

הטיבה לתאר זאת התובעת עצמה בסעיף 18 לתצהירה :"חשוב לי לציין כי בכל מקרה בסופו של דבר אני מקבלת לחשבון הבנק שלי את כל המשכורת שמגיעה לי ואני רואה זאת כ"ויתור" למען הצלחת וקידום העסק".

ובלשון אחרת, תכלית ההתקשרות היא השאת הרווחה הכלכלית והמשפחתית של המשפחה כיחידה כלכלית אחת על דרך של עזרה משפחתית לעסק המשפחתי או שותפות בעסק, כך שכשיש הכנסות משולמת תמורה וכשאין אז רק באופן חלקי.

תשלום השכר בדרך כמפורט תוך חוסר התאמות עם תלושי השכר ולסירוגין (בחלקים חלקים), מביאנו למסקנה כי הסכומים שהועברו לתובעת נועדו יותר לתשלומים שוטפים לתפעול הבית ואחזקתו.
יצוין כי גם בעלה של התובעת העיד כי עיקר הוצאות המחיה של הבית (ארנונה, חשמל ועוד) משולמים בעיקר מחשבון התובעת (עדותו בעמ' 20 לפרו' שורות 6 עד 8).

גם הבונוס ששולם לתובעת בחודש נובמבר 2017 מדגים בבירור שאין כל זיקה בין מהות ואופי הפעילות של התובעת לבין התמורה שמשולמת לה.

בתלוש השכר של חודש נובמבר 2017 מצוין ששולם לתובעת סך של 67,500 ₪. וזאת, בנוסף לשכרה החודשי בסך של 15,000 ₪ ברוטו (ראו: תלוש השכר לחודש זה בנספח א' לתצהיר התובעת).
התובעת, בעלה ורואה החשבון של העסק התבקשו בעדותם לתת הסבר למהותו של תשלום זה ולסיבה בגינה הועבר לידיה בונוס זה. מתשובתם עולה בבירור שאין כל קשר בין הבונוס ששולם לה לפעילות שבוצעה על ידה בפועל בחודש זה או בחודשים הקודמים לו (שאז הייתה בכלל בחופשת לידה כדבריה) וההסבר היה דחיית תביעה קודמת שלה לדמי לידה (בגין לידה מיוני 2017).
ראו לעניין זה את עדות בעלה בעמ' 20 לפרו' שורות 15 עד 19:
"ש. לגבי חודש 11/17 מופיע בונוס 67,500 ₪ מה זה הרי היא חזרה מחופשת לידה?
ת. זה היה אחרי שהיא חזרה מחופשת לידה וביטוח לאומי החליט לדחות לה את התביעה לדמי לידה ועקב כל מיני מצבים שקשורים אליה ולא אליי, ....., החלטתי לשלם לה בונוס כדי שתרגיש טוב ושתחזור לעבוד במלוא התפוקה ושאני אחליט לקחת על עצמי מהתפוקות העתידיות, את המקרה הזה אני זוכר כמו שהחלטתי."
(ראן גם: עדות התובעת בעמ' 10 לפרו' שורות 11 עד 15 ועדות רואה החשבון של העסק בעמ' 15 לפרו' שורות 22 עד 25).

כאשר נשאלה התובעת מי קיבל את ההחלטה על הבונוס היא השיבה – "אני, צחי, רואה החשבון, כולנו ביחד" (עמ' 10 לפרו' שורות 15 עד 16). לפיכך סביר כי אם אכן היה לתובעת סמכות להחליט על בונוס עבורה ועוד בסכום של למעלה מ–50,000 ₪ ייתכן שמעמדה בעסק היה בכלל של שותפה, אך בטח שלא כשל 'עובדת'.

תשומת הלב מופנית גם לכך שהגם שהתובעת טענה שרואה החשבון של העסק היה מעורב בהחלטה על מתן הבונוס, רואה החשבון הסיר מכך כל אחריות וציין "זה ביניהם. אני לא קשור להחלטה" (עדותו בעמ' 15 לפרו' שורות 22 עד 25).

גם העלייה הניכרת בשכרה של התובעת סמוך לאחר שהחלה לדבריה לעבוד בעסק מעוררת ספק האם אכן השכר ששולם לה תאם את אופי ומהות הפעילות שבצעה. בגין חודשים מאי, יוני ואוקטובר 2017 עמד שכרה החודשי על סך של 6,825.75 ₪ ברוטו (כולל דמי נסיעות). החל מחודש נובמבר 2017 ואילך שכר היסוד לבדו עלה ל – 15,000 ₪ ברוטו (נספח א' לתצהיר התובעת).
הסברה של התובעת ובעלה לעליה כאמור בשכרה הייתה עבודת השיווק שהחלה התובעת לבצע חודשים ספורים לאחר שהחלה לעבוד בעסק. וראו לעניין זה הודעת בעלה של התובע בפני חוקר הנתבע:
"זה התחיל בשכר של מזכירה 6,500 ₪ משהו כזה, ואז היא לקחה עליה את השיווק, בשוק של האירועים המחירים של השיווק סכום אסטרונומי, שרון לקחה את זה על עצמה, לא זוכר בדיוק מתי השכר עלה אבל ברגע שהיא עשתה את תפקיד השיווק לאחר שסגרה כמה לקוחות ולקחה על עצמה את התפקיד, השכר עלה ל- 15,000 ₪ ברוטו, מגיע לה יותר, בהתייעצות עם רו"ח זה הסכום שנקבע." (עמ' 2 להודעה שורות 49 עד 52).

וכן בתצהירו לפנינו:
"שרון עושה בדיוק את אותה עבודה שהיה עושה איש יח"צ, וזו אחת הסיבות שבגינן עלה שכרה של שרון באופן משמעותי כבר בחודשים הראשונים לעבודתה." (סעיף 10 לתצהיר)

ראו גם: עדות התובעת בעניין זה בעמ' 8 לפרו' שורות 12 עד 13 ועדות בעלה של התובעת בבית הדין בעמ' 19 לפרו' שורות 9 עד 21 ושורות 31 עד 32.

רואה החשבון ציין כי הוא מניח שהסיבה לעליה בשכר היא שהתובעת הביאה לגידול משמעותי בהכנסות העסק מאז החלה לעבוד בו (סעיף 5 לתצהירו) כשמצורף גם אישור שלו לעליה במחזור העסקאות של העסק.

גם אם תרומתה של התובעת לעסק גדלה והתרחבה כך שגם הכנסות העסק גדלו עקב כך, יש לתת את הדעת לכך שאנו מדברים כאן על עליה של למעלה מ–50% בשכר, לאחר כ–3 חודשי עבודה בעסק בלבד וסמוך לאחר שהתובעת שבה לעבודה מחופשת לידה במהלכה לדבריה לא עסקה בענייני עבודה. ובהינתן, שאין גם שום תיעוד למספר שעות הפעילות שלה הלכה למעשה, כמו גם מה היה היחס בין העבודה הפקידותית-אדמיניסטרטיבית לעבודת השיווק וכמה זמן הושקע בכל תחום – לא ברור כיצד נקבע השכר ששולם לה והאם אכן הוא הלם את פעילותה.

נזכיר גם, שעד לפני שהחלה התובעת לבצע את עבודת השיווק בעסק, מסגרת שעות הפעילות שלה לטענתה הייתה ככלל מ–8:00 עד 16:00 (עמ' 6 שורות 22-24) . אם נטלה על עצמה התובעת סמכויות נוספות באותה מסגרת של שעות ש"תפוסות" לכאורה כבר לענייני עבודה אחרים, עד כמה באמת יכלה להשקיע ביחסי ציבור ושיווק לעסק? לתובעת הפתרונות.
ויצוין גם שטענת בעלה של התובעת כי איש יח"צ מקבל עשרות אלפי ₪ בחודש (ס'10 לתצהירו) לא הוכחה.

לתובעת הייתה גם גישה והרשאה לכרטיס האשראי של העסק תוך שהיא עושה בו שימוש לצרכיה ולצרכי המשפחה וכפי שהעיד בעלה: "נתתי לה כרטיסי אשראי של העסק, תדלקה ע"ח העסק, זה גילוי נאות, יכול להיות שהיא באמת קבלה יותר" (עמ' 19 שורות 27 עד 28).

ובנוסף לכך, הייתה לתובעת גם גישה ישירה לחשבון העסק כשהיא יכולה לבצע באופן עצמאי העברות כספים לחשבונה שלה, כפי שאכן עשתה. וראו לעניין זה עדות בעלה בעמ' 20 לפרו' שורות 24 עד 28:
"ש. מי מבצע בפועל העברות מחשבון העסק לחשבון הפרטי של התובעת?
ת. לשרון יש יפוי כח לחשבון שהיא יכולה לבצע את ההעברות. גם אני יכול לעשות העברות, אבל את רוב ההעברות היא עושה והיא מתעסקת בכל מה שקשור לעסק, יש לה הרשאה.
ש. אז לשרון יש הרשאה לחשבון עסק שלך?
ת. כן."
(ראו גם עדות התובעת בעניין זה בעמ' 10 לפרו' שורות 7 עד 10).

עובדות אלה מכרסמות באופן ממשי בטענה לקיומם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים ועולה מהם כי העסק והפעילות של התובעת בעסק פועלים ומונעים במסגרת של יחידה כלכלית משותפת ומתוקף כך מעמדה של התובעת בעסק היה כשל שותפה בעסק או כמי שעזרה וסייעה לפעילות העסק, אך לא כעובדת. התובעת אף הצהירה כי לעיתים שכרה היה גבוהה מזה של בעלה, למרות שהוא הבעלים של העסק. וכלשונה: "לפעמים משכורתי החודשית "גבוהה" מזו של צחי, על אף שהוא הבעלים של העסק" (סעיף 14 לתצהירה).

גם היעדרו של עובד/ת מחליפ/ה לתובעת עת יצאה לחופשת לידה מעורר סימני שאלה רבים אודות היקף הפעילות לה טענה.

התובעת טענה לתפקידים ומשימות רבות שהונחו לפתחה במסגרת עבודתה בעסק וכן לעבודה במשרה מלאה, וכדבריה:
"תפקידי בעסק הוא לנהל את כל מה שקשור להנהל"ח, ואני מתנהלת באופן ישיר ושוטף מול רוה"ח של העסק; תפקידי כולל גביה, הפקדות, העברות בנקאיות, תיאום פגישות, הזמנות עבודה, מענה טלפוני ואלקטרוני, יצירת קשר עם מוסדות וגורמים שונים וכן התנהלות שוטפת מול הלקוחות הקיימים (הצעות מחיר; תיאומים; פגישות; קביעת לו"ז; סיורים ועוד), תשלומים לספקים וכיו"ב – את כל אלו, צחי לא יכול לבצע לבדו!!!".
.... צחי הוא יותר איש של שטח, ושם עבודתו ותרומתו לעסק (ומכאן ההכרח להעסיק עובד נוסף בתפקיד משרדי)." (סעיפים 6 ו – 7 לתצהיר עדותה של התובעת).

ובהמשך כפי שטענה:
"אין ספק כי עבודתי ותפקידי בעסק הוא חיוני ואינטגראלי לקיומו, וברור כי אלמלא הייתי מבצעת את העבודה הנ"ל, ודאי שהייתה מתבצעת על ידי מישהו אחר." (סעיף 12 לתצהירה)

גם בעלה של התובעת הבהיר באופן חד משמעי כי הוא לא יכול היה בתקופה הרלבנטית לתביעה לנהל את העסק לבדו, וכדבריו:
"חשוב להדגיש כי שרון כל כך חיונית לתפעולו וקיומו של העסק, עד כדי כך שאני לא רואה אפשרות לקיום העסק בלעדיה, או בלעדי עובד אחר כלשהו שיסייע לי להתמודד עם היקף העבודה – ומכל מקום, אני לא מסוגל יותר לתפעל את העסק לבדי, ובמיוחד לא את העניינים הפקידותיים." (סעיף 7 לתצהירו)

ובהמשך ציין:
"חשוב לי להדגיש כי אלמלא הייתה שרון מועסקת אצלי בעסק, אז ודאי הייתי נדרש להעסיק עובד אחר במשרה מלאה שיעבוד מהמשרד, ..." (סעיף 15 לתצהירו)

על רקע הצהרות אלה נשאלת השאלה – איך קורה שכאשר התובעת יצאה לחופשת לידה לא הובא במקומה מחליף?! בטח ובטח כשבעל העסק טוען שהתובעת היא שניהלה את העסק (עמ' 1 שורה 6 להודעתו בפני חוקר הנתבע, מוצג ד') וברי שבהיעדרה נדרש להעסיק עובד אחר במשרה מלאה.

לפיכך, ההסברים של בעלה של התובעת לפיהם לקח על עצמו את העבודה שלה "אני עושה הכל" או "יש לי בעיה להכניס אליי הביתה נשים " (עמ' 2 שורות 36 עד 37 להודעתו בפני חוקר הנתבע) או שהייתה פחות עבודה בתקופה בה שהתה התובעת בחופשת לידה (סעיף 14 לתצהיר הבעל) – לא סבירים ואינם מתקבלים על ידינו.
בכל הכבוד הראוי, כשתפקיד התובעת מתואר כלב ליבו של העסק, כחלק חיוני ואינטגראלי לפעילות השוטפת שלו , לא יכול להיות שלא יובא מחליף במקומה בעת היעדרה לצורך חופשת לידה. מעדותו של בעלה של התובעת משתמע כי עבד 'מסביב לשעון' מידי יום, מהבוקר ועד הערב מאוחר, וכלשונו "בזמן שהיתה בחופשת לידה אני זה שהחלפתי במשרד וביצעתי את העבודה המשרדית. דאגתי לכך שאני אוכל לצאת לשטח בפועל רק בשעות הערב רק כדי להיות פנוי בבוקר למה שצריך מבחינה משרדית." (עדותו בעמ' 18 לפרו' שורות 1 עד 4).
אין אנו מקבלים טיעון זה. אין זה סביר, ולא משנה איך מסתכלים על הדברים, במיוחד לאחר האופן בו תואר תפקידה של התובעת על ידה ועל ידי בעלה, שהוא לבדו מסוגל היה לבצע גם את תפקידה שלה במשרה מלאה עת נעדרה בד בבד עם ביצוע עבודתו שלו.
לכן, נראה שהתובעת כלל לא פעלה בהיקף העסקה לה היא טוענת אלא רחוק מכך . גם היבט זה תומך בכך שהלכה למעשה לא שררו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים.

ובצד כל זה, נציין גם כי לא נכרת עם התובעת הסכם עבודה (עדות התובעת בעמ' 9 לפרו' שורות 19 עד 20) וכן לא בוצעו עבורה הפרשות פנסיוניות (עדות התובעת בעמ' 10 לפרו' שורות 19 עד 21).

באופן תמוה, יצוין כי כן שולמו לתובעת דמי נסיעות לחודשים מאי, יוני ואוקטובר 2017 (נספח א' לתצהיר התובעת) זאת למרות שעבודת התובעת בוצעה מביתה:
"ש. מהיכן בוצעה עבודתה של שרון?
ת. מהבית יש לה עמדת עבודה, מחשב, אינטרנט, מדפסות, פקס משם מנהלת הכל, אין צורך במשרד".
(הודעת בעלה של התובעת בפני חוקר הנתבע בעמ' 2 שורות 28 עד 29, מוצג ד').
דהיינו, הרישום של תשלום זה בתלוש השכר היה פיקטיבי וחסר משמעות.

תשומת הלב מופנית גם לכך שמעיון בתלושי שכרה של התובעת שצורפו לתצהירה (מחודש מאי 2017 ועד לחודש יוני 2020) עולה כי אין ניצול של ימי חופשה או ימי מחלה. ויודגש, אנו מדברים על פרק זמן של שלוש שנים. נתונים אלה מעוררים תהיות רבות באשר לנכונותם.

מעבר לאמור, כשנשאלה התובעת בחקירתה מהיכן ביצעה את שיחות הטלפון עבור פעילות העסק השיבה "התקשרתי מהנייד שלי שמשולם מהעסק" (עמ' 7 לפרו' שורות 29 עד 31). למרות זאת, בתלוש השכר שלה אין כל תיעוד בקשר לכך לתשלום או לגילום מס.
לאור האמור, הרושם שמתקבל הוא שהרישום בתלושי שכרה של התובעת לא משקף כפי שפורט לעיל, לא את השכר ששולם לה וגם לא את תנאי העסקתה בעסק.

יצוין גם, כי בעבר הגישה התובעת תביעה נוספת לדמי לידה, אך זאת בגין לידה אחרת וקודמת מחודש יוני 2017, להלן – "התביעה הקודמת". הנתבע דחה גם את התביעה הקודמת בנימוק של היעדר יחסי עובד מעסיק בין התובעת לבעלה. התובעת לא פנתה אז לבית הדין בתביעה עקב כך זאת למרות שלדבריה היא החלה לעבוד בעסק של בעלה החל מ – 1.5.17 במשרה מלאה (סעיף 1 לתצהירה). בנסיבות אלה, וככל שאכן סברה התובעת כי בינה לבין בעלה שררו יחסי עובד מעסיק כבר אז, מצופה היה ממנה לפנות בתביעה לבית הדין גם אם מדובר בחודשיים של עבודה בלבד קודם ללידה. אי הגשת התביעה מהווה נדבך נוסף לכך שהיא לא ראתה את פעילותה בעסק המשפחתי במעמד של "עובדת". אחרת, חזקה שכבר אז הייתה פונה לבית הדין לעבודה.

אשר לתביעה לדמי אבטלה של התובעת, תביעה שבתחילה הנתבע אישר ולאחר מכן חזר בו ושלח לתובעת מכתב דחיה (ראו מוצג ב' ובו החלטת הנתבע מ–19.1.21 בה מובא לידיעת התובעת כי תביעתה לדמי אבטלה נדחתה), יובהר כי - בכל מקרה אין בכך כדי לבסס זכאות לקצבאות מהנתבע. כפי שהוכח בפנינו בין התובעת לבעלה לא שררו יחסי עובד מעסיק וכפועל יוצא מכך לא קמה לה זכאות לדמי לידה.

לאור האמור, אנו סבורים כי בין התובעת לבעלה לא שררו יחסי עובד מעסיק, הגם שסייעה ועזרה בהיקף כזה או אחר בעסק המשפחתי. הפעילות בעסק, על בסיס האמור, היא בבחינת עזרה משפחתית לעסק המשפחתי או שותפות בו.

לפיכך, נקבע בזאת כי לא עלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל לפתחה ולהוכיח קיומם של יחסי עבודה בינה לבין בעלה, ולכן דין התביעה להידחות.

משמדובר בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ' תשרי תשפ"ב, (26 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' אורלי סרוסי גרטי, נציגת ציבור עובדים

אלעד שביון, שופט


מעורבים
תובע: שרון שושן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: