ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שאול ישי נגד המוסד לביטוח לאומי :

26 ספטמבר 2021
לפני: כבוד השופט אלעד שביון
נציג ציבור עובדים מר משה בן דוד
נציג ציבור מעסיקים מר אבי אילון

התובע:
שאול ישי
ע"י ב"כ עו"ד יובל אור
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד הילה דמרי

החלטה

התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין אירוע מיום 22.11.17 (להלן – האירוע). הנתבע דחה את תביעתו של התובע. מכאן התביעה שבפנינו.

רקע כללי ועיקר טענות הצדדים:

התובע, יליד שנת 1947, עבד בתקופה הרלבנטית לכתב התביעה כאיש תחזוקה בחברת 'מאיה ניהול תברואה ושירותים 1995 בע"מ' (להלן – המעסיקה) .

בתאריכים 11.6.20 ו-18.2.21 התקיימו דיו ני הוכחות במהלכ ם נחקרו התובע וכן שלושה עדים מטעמו – אשתו, גב' מרסל ישי (להלן – מרסל), בתו, גב' לימור אוקשטיין (להלן – לימור) ומנהל כ"א אצל מעסיקתו, מר אריאל בוקריץ (להלן – אריאל).

לעניין האירוע התובע טען בתצהירו כדלקמן:

"3. ביום 22.11.2017 בשעה 07:30 לערך, במהלך עבודתי הרמתי גל הנעה כבד מאוד ולבדי, ואשר נמצא על החלון. במהלך ביצוע פעולת ההרמה, הרגשתי כי אני סובל מכאבים חזקים וקליק בכתף השמאלית (להלן: "התאונה").
4. בשל התגברות הכאבים, ביום 26.11.2017, פניתי לביקורת רפואית בקופת החולים אשר בה אני חבר, שם הומלץ לי לבצע בדיקת US לכתף השמאלית".
הנתבע טען, כי לא אירעה לתובע פגיעה בעבודה כהגדרתה בסעיף 79 לחוק; מחומר הראיות עלה, כי אין כל תמיכה לגרסת התובע בדבר קרות האירוע בעבודה, כמו כן התובע מסר מספר גרסאות סותרות לעניין האירוע הנטען ונסיבותיו; התובע לא פנה לקבלת טיפול רפואי בסמוך לאחר האירוע הנטען; ה תובע בעצמו טען, כי הוא המשיך בעבודתו כרגיל ועבד יום מלא; מהתיעוד הרפואי עולה, כי התובע סובל מבעיית כתף עוד מחודש 8/2002 עת נפל ונחבל בכתפו.

דיון והכרעה:
סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") מגדיר תאונת עבודה כדלקמן: "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

על מנת שתאונה תוכר כ"תאונת עבודה" כהגדרתה בסעיף 79 לחוק נדרשים להתקיים מספר תנאים: ראשית, יש צורך להצביע על קיומה של תאונה. שנית, יש להראות קיומה של פגיעה גופנית. שלישית, נדרש שיתקיים קשר סיבתי בשני מישורים: האחד, בין העבודה לבין התאונה; השני, בין התאונה לבין הפגיעה הגופנית (עב"ל 57352-01-18 פלוני – המוסד לביטוח לאומי, 16.6.19).

על פי הפסיקה, המבחן הראשוני והיסודי להיותו של אירוע "תאונתי" הוא מבחן ה"פתאומיות", משמע כי ניתן לאתר את האירוע במישור הזמן והמקום (עב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי - יוסף עובדיה, פד"ע לו', 213).

במקרה דנן מדובר בעובד שכיר, כך שככל שנקבע, כי התובע אכן הוכיח את קרות האירוע, על יסודותיו כאמור לעיל, תפעל 'חזקת הסיבתיות' על מנת לסווג את התאונה כתאונת עבודה. נקדים ונציין, כי מצאנו לקבל את גרסת התובע ולקבוע, כי עלה בידי התובע להוכיח קיומו של אירוע תאונתי ממנו נגרמה לו פגיעה ונפרט.

ראשית, עדותו של התובע תאמה את גרסתו כפי שנמסרה בתצהיר העדות הראשית. כך, התובע העיד על האירוע כדלקמן: "ש. ספר על יום התאונה. ת. יום אחד אני מקבל טלפון מבעל הבית שלי להיות בחולון אצל גרינגס. המפעל היה סגור. עד שהגיע האחראי ופתח את זה ואמר לי הנה גלגל ההינע שלכם. ש. מה זה הגלגל הזה? ת. זה מה שמניע מהגיר לכיוון הגלגלים האח וריים. גודלו כמעט 5 מ'. הוא מתקפל. יש לו צלב באמצע ואפשר לקפל אותו 75 מעלות. משקלו מעל 100 ק"ג. כאשר הוא אמר לי שאין מי שיעזור לך, אמרתי שאנסה לעשות את זה לבד כי אני לחוץ בזמן להכניס את החבר'ה ממודיעין צפון לכיוון המוסך. קרבתי את העגלה עם החלק הזה לכיוון הטנדר ואמרתי שאנסה למשוך אותו לבד, קרבתי את העגלה לכיוון הרכב, הבאתי את זה כמה שיותר קרוב ותוך כדי משיכה הרגשתי קליק וקיבלתי כאבים. העמסתי את החלק על הטנדר ונסעתי לכיוון מודיעין צפון כדי לתקן את הרכב שיצא לעבודה. הגיע בעל בית שלי וסיפרתי לו על הכאבים בכתף וביקשתי טופס 250 והוא אמר שהוא לא מוכן לתת לי. גם כשהייתי במשרד ביקשתי. קוראים לו רמי. הם ארבעה אחים. ביקשתי כמה פעמים מזה שנותן את התשלומים שקוראים לו אוראל. אמרתי בסדר אל תיתן לי" (עמ' 2, שורות 7-20). עדות התובע כאמור הייתה מפורטת ולא נסתרה.

שנית, לתמיכה בגרסתו צרף התובע תצהירים מטעם מרסל ולימור.

בתצהירה ציינה מרסל, כי ביום הפגיעה הודיע לה התובע על הפגיעה וכי ידוע לה שהתובע פנה מספר פעמים למעסיקתו על מנת לקבל טופס בל/250 (סעיפים 2 ו-4 לתצהירה). בעדותה ציינה מרסל, כי התובע הודיע לה על הפגיעה בכתף כאשר שב לביתו (עמ' 5, שורות 16-18) וכי היו לו כאבים לאחר האירוע (עמ' 5 שורה 25 עד עמ' 6 שורה 1).
לימור הצהירה בתצהירה, כי ביום התאונה אימה יצרה עמה קשר טלפוני ומסרה לה שהתובע נפגע בעבודה וידוע לה שהתובע ביקש ממעסיקתו מספר פעמים לקבל טופס בל/250 (סעיפים 2 ו-4 לתצהירה). בעדותה שבה לימור וציינה כי ידעה על התאונה עקב שיחה עם אמה (עמ' 7, שורות 20-21) ולאחר התאונה היא ראתה שהוא 'כאוב בכתף' (עמ' 7, שורות 29-30).
העדויות כאמור לא נסתרו והן תומכות בטענת התובע בדבר קיום האירוע והכאבים שהתלוו לכך.

שלישית, מעיון במוצג "נ/2" עולה, כי בתאריך 26.11.17 ביקר התובע בקופת החולים ובמסגרת התלונות / סיבת הפניה צוין, כי "ב22.11.2017 בשעה 07.30 בזמן עבודתו פזית הופיעו כאבים בכתף שמאל". תעודת מחלה זו תומכת בגרסת התובע לפיה הוא נפגע בעבודה בכתף שמאל ונאלץ לקבל טיפול רפואי בסמוך לאחר מכן. בהקשר זה יצוין, כי הלכה היא כי "בבוא בית הדין להכריע בשאלת הוכחת האירוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על-מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו" (עב"ל (ארצי) 51252-09-11 ורד לוי - המוסד לביטוח לאומי, 25.8.13).
בענייננו, מהחומר הרפואי בתיק עולה, כי בסמוך לאחר האירוע, התובע התלונן על כאבים בכתף שמאל והופנה לדימות US.
לא נעלמה מעינינו טענת הנתבע לפיה קיים פער של 4 ימים בין האירוע לפנייה הראשונה לטיפול רפואי, ברם מעבר לכך שלא מדובר בפער זמנים משמעותי הרי שבמקרים רבים מבוטחים לא פונים באופן מידי לטיפול רפואי מתוך הנחה שהכאב יחלוף. במקרה דנן, התובע אמנם המשיך לעבוד באותו יום וביום שלאחריו ברם העיד, כי חש בכאבים ולא הרים חפצים כבדים (עמ' 2, שורות 25-30).

רביעית, מעדותו של אריאל, מנהל כוח האדם אצל המעסיקה, עלה, כי במסגרת עבודתו התובע היה אמור להרים דברים (עמ' 9, שורות 2-3) וכי הוא עבד לבד (עמ' 9, שורות 9-10). עדות כאמור תומכת בגרסתו של התובע.
לעניין אי מסירת טופס בל/250 יצוין, כי אריאל לא ידע להעיד היכן התובע עבד ביום האירוע (עמ' 9, שורות 18-19), מי היה מנהלו הישיר (עמ' 9, שורות 20-21) ואף לא זכר אם התובע פנה אליו לאחר האירוע לצורך חתימה על טופס ת ביעה (עמ' 9, שורות 33-34) אם כי הצהיר שהתובע לא דיווח ביום 22.11.17 על פגיעה בעבודה (עמ' 9, שורות 26-27) ולאחר מכן העיד כי הוא חושב שהתובע פנה אליו אבל הוא לא זוכר (עמ' 10, שורות 5-8). בנסיבות אלו לא מצאנו ליתן משקל רב לעדות.

לנוכח המפורט לעיל, מצאנו, כי התובע עמד בנטל ההוכחה הרובץ על כתפיו והניח תשתית עובדתית לקרות האירוע.

סוף דבר:
בית הדין ימנה מומחה מטעמו על מנת שיבחן את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בכתף שמאל של התובע לתנאי עבודתו.

העובדות שיועברו למומחה הן כדלקמן:
התובע יליד 1947.
התובע עבד כאיש תחזוקה בחברת 'מאיה ניהול תברואה ושירותים 1995 בע"מ'.
ביום 22.11.2017 בשעה 07:30 לערך, במהלך העבודה הרים התובע לבדו גל הינע כבד השוקל עשרות ק"ג ואשר היה על החלון. במהלך ביצוע פעולת ההרמה, התובע הרגיש כאבים חזקים בכתף שמאל.
התובע המשיך לעבוד באותו יום ויום לאחר מכן.
התובע פנה לטיפול רפואי ביום 26.11.17.

החלטה למינוי מומחה תינתן בנפרד.

ניתנה היום, כ' תשרי תשפ"ב, (26 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר משה בן דוד, נציג ציבור עובדים

אלעד שביון, שופט - אב"ד

מר אבי אילון, נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: שאול ישי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: