ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קרדיט - פור נגד יורם קוג'ה :

לפני כבוד השופט בכיר אהוד שוורץ

התובעת:

קרדיט - פור - יו בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מוני עזורה

נגד

הנתבע:

יורם קוג'ה
ע"י ב"כ אחיקם גריידי

פסק דין

כללי וטענות הצדדים
זו תביעה כספית על סך 118,562 ש״ח , בשל כספים ששילמה התובעת במסגרת עסקאות ניכיון שיקים שביצעה מול הנתבע והשיקים חוללו.

התובעת הינה חברה בע״מ המחזיקה ברישיון כחוק לביצוע עסקאות בשיקים מסחריים.
לטענתה בינה לנתבע התנהל קשר עסקי שהחל משנת 2010. התובעת קיבלה מהתובע מעת לעת שיקים, וניכתה לו את השיקים שקיבלה , ומסרה כנגדם תמורה בת ערך , תוך ניכוי סכום העמלה שהוסכם בין הצדדים . נטען כי חלק מהשיקים שנמסרו על ידי הנתבע לתובעת לא נפרעו.
נטען כי ביום 13.07.2011 חובו של הנתבע לתובעת עמד על סכום העולה על 160,000 ש״ח.
עוד נטען כי הצדדים הגיעו להסדר, לפיו התחייב הנתבע לשלם לנתבעת סך של 183,000 ש״ח ב-10 תשלומים שווים החל מיום 05.08.2011 .
נטען כי ביום 29.09.2014 , כאשר יתרת החוב הגיעה ל 123,000 ₪ , הגיעו הצדדים להסכם שני , לפיו התחייב הנתבע לשלם ע"ח חובו, 12 שיקים בסך כולל של 60,000 ש״ח. גם בהסדר זה הנתבע לא עמד, וחובו נכון לתביעה - 118,562 ש״ח. נטען כי כל פניותיה של התובעת לנתבע לפירעון החוב לא הועילו. התובעת טוענת כי הנתבע חייב את סכום החוב מכוח דיני החוזים, או מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

לטענת הנתבע דין התביעה להידחות על הסף. לטענתו קיימת חוסר יריבות ו״לא חב אישית דבר כלפי התובעת ולא התחייב לדבר כלפיה״. הנתבע טוען כי ״לא קיבל דבר מהתובעת ואף לא התחייב אישית כלפי התובעת לדבר״. התובעת לא ראתה בנתבע כבעל חוב כלפיה. ו למרות העובדה שהשיקים חוללו עוד בשנת 2011 , לא הייתה פניה אליו בגין החוב הנטען שנצבר במשך שנים רבות.
בנוסף טוען הנתבע כי דין התביעה להידחות על הסף גם מהטעם כי בכתב התביעה ״לא פורטו ולא צויונו הפרטים הנדרשים על פי דין , על פי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאית – שכן עיסוקה במתן הלוואות בשוק החוץ בנקאי״. בין התובעת לנתבע לא נערך כל הסכם הלוואה. ״כל פעולות הנתבע מ ול התובעת היו כשלוח של חברות בע״מ, שבכוונה נעשה הדבר ללא כל נטילת חבות ואחריות אישית של הנתבע״. עצם העלאת הטענה של ״עשיית עושר ולא במשפט״ כעילת תביעה מחזקת את גרסת הנתבע לגבי מהות היחסים בין הצדדים.

דיון והכרעה
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.
העידו בפני מנהל התובעת מר אורן הוני והנתבע בעצמו והוגשו סיכומים בכתב.

בסיכומיה סבורה התובעת , כי לנתבע אין כל טענה כלפי חוקיות עסקאות הניכיון ,וטענתו היחידה היא כי פעל כ״שליח״ של אחרים , הגם שמאשר כי קיבל את כספי הניכיון לידיו.
לטענת התובעת פעלה בתום לב , והיה על הנתבע להחתים את התובעת על מסמך שהיא מודעת לכך ש "אין לנתבע כל אחריות ״, ובהיעדר מסמך שכזה, יש בסיס לתביעה ,ולחובת הנתבע .
התובעת טוענת כי לנתבע חוב שאינו שנוי במחלוקת, והשאלה היחידה שבמחלוקת היא ״האם הנתבע חייב את החוב לנוכח ביצוע ניכיון השיקים ... או שמא היה רק ״שליח״.

התובעת בסיכומיה סבורה כי הפרי כה את גרסת הנתבע , מאחר והנתבע לא הציג בראיותיו ועדותו מסמך שפעל כשלוח מטעם מושכי השיקים.
התובעת טוענת כי התגלו סתירות בגרסת הנתבע, פעם טען ש״הוא רק שליח״ ופעם אחרת העיד שהוא פרע את השקים.
התובעת טוענת כי הנתבע לא הביא ראיות לתמיכהבגרסתו , וכי לא הביא עדים ש״היה ביכולתם לסייע בידו״, ולעניין מעמדו כשלוח בלבד מטעם מושכי השיקים .
התובעת מפנה בסיכומיה להלכה לפיה ״אי הבאת עד רלוונטי יוצרת חזקה כי עד ותו הייתה תומכת דווקא בגרסת הצד שכנגד״ (ספרו של יעקב קדמי, על הראיות).
התובעת מבקשת שבית המשפט ייתן אמון בגרסת מנהל התובעת מר אורן הוני , שעדותו הייתה ברורה וכנה, ובה אף הודה ״שבתחילת דרכו עשה טעויות, אבל רב המרחק בין טעות אנוש שביצע , לבין אי נכונות מצידו של הנתבע לשלם את חובו המ וסכם עליו״.

הנתבע בסיכומיו מבקש לתת אמון בגרסתו, ומבקש מבית המשפט לדחות את התביעה.
הנתבע טוען כי אין לו כל חבות ,לא עובדתית ולא משפטית כלפי התובעת, שכן בין התובעת לנתבע לא נערך הסכם הלוואה והתחייבות , ולנתבע אין כל חבות חוזית כלפי התובעת.
לטענת הנתבע גם אם נערך הסכם בעל פה, הוא אינו עומד בהוראות הדין ודינו להתבטל.
התובעת שנטל ההוכחה עליה, לא הוכיחה כל תשלום שניתן לנתבע על פי העסקה , ולא המציאה אסמכתא למתן תמורה זו.
המסמכים שצורפו לתצהיר המשלים אינם חתומים על ידי הנתבע, המסמכים הוכחשו על ידי הנתבע והמקור שלהם לא הוצג בפני בית המשפט.
בנוסף נטען על ידי הנתבע, שמסמכי אישור העסקה שהוגשו רק בתצהיר משלים , אינם יוצרים כל חבות משפטית, והם מולאו רק טכנית, מכוח צו הלבנת הון משנת 2002 , ולא מכוח התחייבות חוזית שהייתה בין הצדדים.
הנתבע טוען כי כל פעולות הנתבע כלפי התובעת היו כשלוח של חברות בע״מ, והוא לא נטל כל חבות והתחייבות אישית.
לחיזוק טענה זו מעלה הנתבע תמיהה, כיצד זה הגיוני ששיקים שחוללו בשנת 2011 ונצברו חובות בגינם ועד מועד הגשת התביעה בשנת 2017 , לא היו כל פניות לנתבע לפרוע את החוב, ולא הוצג כל מכתב דרישה מהתובעת לנתבע.
הנתבע טוען כי עצם העלאת טענות חילופיות כבסיס לחבותו של הנתבע (עילה חוזית ועשיית עושר שלא במשפט) שוללות את בסיס התביעה, ואינן אפשריות לפי דין.

הנתבע טוען שבין אם מדובר בעסקת ניכיון שיקים טהורה, שהשיקים מהווים ממכר כשיקים עצמאיים , לנתבע אין כל חבות שטרית מכוח השיקים, ובין אם מדובר בעסקת הלוואה ,שרק האמצעי שניתן לפירעון ההלוואה הינם השיקים, בהכרח מדובר בעסקת הלוואה, שהחוק להלוואות חוץ בנקאיות חל עליה. אם כך פני הדברים, דין התביעה להידחות מאחר ולא פורטו בכתב התביעה הפרטים החיוניים , על פי החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.

הנתבע טוען כי הטפסים שצורפו לתצהיר המשלים אינם יוצרים כל חבות אישית של הנתבע כלפי התובעת. הנתבע טוען כי מדובר בעסקת ניכיון שיקים, שעל פי ה לא נטל על עצמו כל חבות אישית לתשלום כלשהו , אלא לזיהוי בלבד הניתן על פי הצו.
כל פעולות הנתבע מול התובעת , היו מטעם חברות בע״מ , וכשליח בלבד, שבכוונת מכוון נעשה הדבר וללא שום מסמך נוסף, מה שמייתר התחייבות אישית.
הנתבע דוחה את ניסיון התובעת להטיל את האחריות על כתפי הנתבע , בכך שלא הביא ראיה שהוא שימש כ״שליח״ לניכוי השיקים. העובדה שהתובעת לא החתימה אותו על התחייבות כלשהי או כתב ערבות כלשהו , מעידה שהתובעת שעוסקת בניכיון שיקים ומתן הלוואות , ראתה ״את תרופתה היחידה בשיקים שקיבלה ובהם בלבד״.

לטענת הנתבע התובעת לא נתנה כל מענה בסיכומיה לטענה שהיא אינה עומדת בדרישת הסף של סעיף 8 לחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, שחל במועד העסקאות כאן , אין התייחסות לכך בסיכומיה ״ולמעשה התובעת מודה בטענה זו״.
על פי הפסיקה, הוראת סעיף 8 לחוק היא קוגנטית ולא ניתן להתנות עליה, המסמכים שצורפו על ידי התובעת , באיחור, אינם מהווים חוזה הלוואה , ונעדרים מהם חלק גדול מהפרטים שהוראות הסעיף דורשות.
לטענת הנתבע אין לו כל חבות כלפי התובעת , גם אם נראה בעסקה, כעסקת ״ניכיון שיקים״ טהורה, לפיה השיקים היוו את ״הממכר״ כשיקים עצמאיים , וזאת מאחר שלנתבע אין כל חבות שטרית מכוח השיקים.

לאחר עיון בחומר שבתיק הדיון וסיכומי הפרקליטים אני מחליט לקבל התביעה בחלקה כלהלן , ואלו נימוקי:

לאחר שמיעה ונוכח כלל החומר שבתיק והעדויות , אני סבור כי למעשה אין מחלוקת אמיתית בענינים כלהלן:
התובעת הינה חברה שתחום עיסוקה בין היתר בניכיון שיקים.
הנתבע הינו גנן ובתקופה הנטענת בתביעה לא החזיק בחשבון בנק.
הנתבע מסר שיקים של לקוחות ל תובעת לשם ביצוע עסקאות ניכיון השיקים.
התובעת מסרה לנתבע תמורה בעד השיקים בניכוי מופחת מסכום השיק.
חלק מהשיקים שמסר הנתבע לתובעת לא נפרעו.
לא נערך הסכם הלוואה בין הצדדים.
השיקים אינם חתומים על ידי הנתבע כמושך / מסב/ ערב, ואין הסכם אחר בכתב בין הצדדים .
קיימים טפסים שנחזים להיות חתומים ע"י הנתבע , ובקשר לביצוע חלק מעסקות הניכיון, צורפו לתצהיר המשלים מטעם התובעת, לגבי פרשנותם קיימת מחלוקת.

כפועל יוצא העניינים שבמחלוקת :

האם הנתבע מחוייב אישית לפירעון החוב נשוא השיקים כטענת התובעת, או שהיה כטענתו שלוח בלבד, לביצוע עסקת הניכיון וללא שום אחריות או חבות אחרת.
ב. האם מדובר בעסקאות בשיקים המהוות עסקת מכר של השיקים, או שמא מדובר בעסקת ניכיון, שהנה בעצם הלוואה מהתובעת לנתבע, ומה הנגזר מקביעה לכאן או לכאן .
ג. האם הנתבע הינו מנכה שיקים בעצמו .
ד. האם נערכו הסדרים לפרישת החוב הנטען נשוא עסקות הניכיון ומשמעותם .
ה. בהעדר התחייבות שטרית, ואו אחרת בכתב של הנתבע כלפי התובעת, וכאשר לטעמי תמור ת העסקאות נמסרה ליד יו , מהו אומד דעת הצדדים, לעניין חבות אישית בעניין.
ו. נפקות אי הבאת מושכי השיקים לעדות, והעדר מסמך המלמד על שליחות גרידא כטענת הנתבע , וכאשר בכל מקרה אין ב אמור לעיל למצות.

תמיהות שבגרסאות הצדדים

  1. לתובעת אין הסכם ניכיון , ולא ברור מדוע לא נערך כזה , (אמנם בפרוקטול מציין הנתבע שהייתה מערכת יחסים חברית , ומנהל התובעת מעיד על טעויות שנעשו בתחילת הדרך). בכך אין די.
  2. לטעמי בניגוד לטענת התובעת, היה עליה להחתים את הנתבע על מסמך שהוא נוטל על עצמו התחייבות אישית במידה והשיקים אינם נפרעים , והיעדרו פועל לחובתה .
  3. מאידך , עולה בבירור מן החומר שהנתבע , היה בעל דברה של התובעת בעסקות, קיבל את

הכספים, לא היה מוגבל לעשות בהם שימוש מבחינת התובעת, בפועל נעשה בכספים שימוש גם אם חלקי, לגרסת הנתבע, לטובתו , ובקשר לפרויקטים/עבודות בהן היה מעורב .
משנוצר בהמשך חוב , הנתבע פעל לפרישתו המחו דשת מול הנתבעת.
4. מן ההקלטה ותמלול שצורף, וכאשר ברי שמשקפות רק חלק מתמונה כוללת ושיחות נוספות , עדיין ניתן ללמוד כי הנתבע עצמו שולל קיום עסקת הלוואה, ולמעשה בפיו טענה , שנכבשה בהליך, והדבר לחובתו, שלמעשה החוב שולם , ויתרתו בדרישת ריבית מופרזת.
5. הגם שהנטל הראשוני בענין על התובעת, נראה שבסופו של יום , אי הבאת מי ממושכי השיקים, שבשליחותם טוען הנתבע כי פעל, מחלישה גרסת הנתבע. יחד עם זאת הדבר מהווה שיקול נוסף , ואין בו להכריע .

עסקות הניכיון.

אין בפני תביעה שטרית , השיקים נשוא העסקות הינם ראיות להבדיל מעילת תביעה שטרית.
על התובעת להוכיח את סוג העסקה שהתרחשה וכי מדובר בחבות אישית של הנתבע, בקשר לאותה עסקה .
התרשמותי מן החומר ובקשר למהות ונסיבות העסקות, ועל פי המבחנים שנקבעו בפסיקה בענין, שבזמן אמת לא דובר בעסקות הלוואה , אלא בעסקות מכר . מדובר בעסקאות שנערכו למטרה עסקית ע"י גוף עסקי , לתובעת היה אינטרס לגיטימי לרכישת השיקים , אין מדובר בעסקות גלגול שיקים, או במשיכת שיקים עתידיים מחשבון הנתבע , כנגד הלוואה שמקבל. במצב זה אין מקום לסילוק התביעה בשל אי עמידה בדרישות החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות למועד העסקות.

כן לא הוכח בפני ,שהתובעת בזמן אמת ידעה , כי הנתבע פועל בענין כשלוח בלבד, והדבר לחובת הנתבע.
יחד עם זאת התובעת כגוף פיננסי הרוכש שיקים , אמורה למנוע מחלוקות מן הסוג כאן , ובאמצעי פשוט , של החתמת הנתבע , המנכה , על התחיבות פשוטה וברורה כי יהיה מחויב בתשלום , ככל ושיק שניכה , לא יפרע, הדבר נעשה כדבר שבשגרה, והיעדר מסמך שכזה , תוך צורך מצד הגוף המקצועי בענין- התובעת , להפנות לטפסים שענינם זיהוי, להבדיל מחבות מפורשת , או להתנהלות בפועל , מלמדת על הקושי שבהתנהלות זו .

התובעת מסתמכת בסיכומיה על פסיקת הח"מ בת.א ת"א 44/12 , איי. איי איתמר השקעות בע"מ נ' דקל מחסני ערובה בע"מ , שהוזכר בפסיקה אחרת בת.א ת"א 26136 /11/12 עניין בן שבת, לא ראיתי בפסיקות האמורות , קביעה המכירה בחבות של לקוח המנכה שיקים, ואינו חתום בשטרות , ו/או במסמך נפרד כאחראי לפירעון . באותם מקרים נדונה חבות של צד רחוק וקרוב. התביעה הראשונה התקבלה נוכח אחיזה כשורה שלא נשללה, התביעה השנייה נדחתה בהעדר הוכחת אחיזה כשורה בין צדדים רחוקים. וכן נקבע שבמישור צדדים קרובים אין חבות, הגם שנקבע שקיימת חבות שטרית מכוח חתימה , מה שאין בענייננו , משכך אין האמור משליך, או מחייב לענייננו .
הנתבע מפנה בסיכומיו לת.א ת"א 14823/03/13 א.ס איילון יעוץ ושירותים פיננסיים בע"מ נ' אדיר כהן , ולפיו נטען שרוכש השיקים בעסקת מכר אינו יכול לחזור למוכר , הנתבע בעניננו . אכן לא ניתן לחזור למוכר , שאינ ו חתום בשטר בעילה שטרית , ואולם אין מניעה לחזור אליו ולהוכיח חבות על פי דיני המכר הרגילים, וראה סעיף 10 לאותה פסיקה.

מן החומר שבפני עולה כי הנתבע עצמו, שעומד על טענת סף של הלוואה, שתנאיה לא פורטו בתביעה, ובניגוד לחו ק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות , מציין בזמן אמת , כי מדובר בעסקת ניכיון ו לא עסקת הלוואה, ראה שורה 7 בעמ' 7 ל תמלול הקלטה שצורף.
אני ער לטענת הנתבע, שמדובר בתמלול שאינו משקף את כל הנאמר, יחד עם זאת, בהקשר זה, שוכנעתי מן החומר והמבחנים שצוינו, ומן אמירה לעיל, שאכן מדובר בעסקת ניכיון של מכר השיקים להבדיל מעסקת הלוואה .
התובע טוען בתצהיר עדותו, כי הנתבע הינו מנכה שיקים בעצמו, ולא רק בעל עסק, שליח, כפי מנסה לטעון , טענה זו נסתרה בחקירה נגדית , ולא ברור מדוע נטענה מלכתחילה , ראה עמ' 35 שורה 3 לחקירת התובע .
לעניין הסדרים לפריסת החוב , ככלל הוכח באופן מספק להנחת דעתי, כי אכן בכרטיס שעל שם הנתבע , אצל התובעת, בוצעו פריסות חוב שהצטבר, וכפי שטוענת התובעת, פריסה על סך 183,000 ₪ ב 10 תשלומים שווים ב 13.7.11 ששולמה ברובה , (למעט שני שיקים), ופריסה נוספת , ביחס לחלק מהחוב 29.9.14 בסך 60,000 ₪ , 12 שיקים שמתוכם 11 חזרו . עניין הפריסות אף עולה בבירור, מן התמליל שצורף שם הנתבע מאשר פריסה , אותה שילם לדבריו במזומן, עמוד 8 שורה 24 לתמליל.

בקשר לפריסה מ 13.7.11, ספציפית , ובקשר למס' עסקאות נוספות, שצורפו לתצהיר המשלים של התובעת, הוכח להנחת דעתי, ולא נסתר, שהנתבע חתום על טופס הצהרת מבקש שירות, יחד עם זאת אני מקבל שאין בחתימה זו, ללמד על ה תחייבות כללית לחבות אישית של הנתבע , בכרטסת שעל שמו ואצל התובעת , ואולם בטפסים האמורים יש להחליש טענת הנתבע למעור בות כשליח גרידא בלבד.

בהקשר התשלומים, טענתו הכבושה בהליך של הנתבע, העולה מן התמליל, שלמעשה קרן החוב שולמה על ידו , והחוב נובע מדר ישת עמלה / ריבית מופרזת, עמוד 16 שורה 24 לתמליל.

נוכח הקביעות לעיל , ושעה שהוכח לטעמי באופן מספק, ולא נסתר, קיום חוב כטענת התובעת, וכי לא ידעה שהנתבע פועל בעניין כשליח מטעם אחרים , ושעה שקיבל את הכספים לידיו, ופעל להסדרת החוב במועדים שונים , וכאשר מאידך וכפי שצוין ,על התובעת כגוף עסקי פיננסי, החובה והיכולת למנוע ,באמצעים פשוטים, מחלוקות כמו כאן, ובדרך של החתמת מסמכי חבות מתאימים, לטעמי במצב דברים שכזה , שורת הדין והצדק מביאה לקביעת חיוב חלקי לנתבע, ובשיעור של 40% מן הנתבע כאן, ושיש בו לבטא כשלים בהתנהלות התובעת בעניין מחד, ומאידך קביעת חיוב מסוים המגיע בנסיבות, וחרף טענה למעמד של שליח גרידא, והיעדר התחייבות אישית מפורשת בענין.

משכך אני מחליט לחייב את הנתבע לשלם לתובעת 40% מסכום התביעה , ובסך של 47,425 ₪ , צמוד ונושא ריבית כחוק מיום הגשת התביעה , ועד למועד התשלום בפועל .
בנסיבות העניין , והתוצאה שלעיל , ובהתחשב גם בכשל הדיוני שלפתח התובעת , לענין מועד הגשת ראיות משלימות, אני מחליט שכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח את פס ק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ' תשרי תשפ"ב, 26 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: קרדיט - פור
נתבע: יורם קוג'ה
שופט :
עורכי דין: