ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מיכאל מרליס נגד רשות האוכלוסין וההגירה :

לפני: כבוד ה שופטת מיכל אגמון-גונן

המערערים:

1.מיכאל מרליס
2.אלה מרחסינה
ע"י ב"כ עו"ד דמיטרי בקסנסקי

נגד

המשיבה:
רשות האוכלוסין וההגירה
ע"י ב"כ עו"ד יעל בארי-לוזון מפרקליטות מחוז ת"א

בית הדין עמד על מכלול הראיות שהיו לפני הרשות, בחן את החלטתה וקבע כי " הגם שייתכנו מערכות זוגיות בהן מתקיים סידור של לינה בנפרד, ממצאי החקירה והביקור מלמדים כי אין מדובר רק על לינה נפרדת..... אלא על קיום חייהם בנפרד, כשכל היותר ניתן לראות בעותרים שותפים לדירה" (פס' 10 לפסק דינו של בית הדין לעררים).

פסק דין

1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים מיום 30.12.2020 (ערר (ת"א) 3184-19, כבוד הדיינת באפי תם), שדחה ערר כנגד החלטת המשיבה , רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים (להלן: הרשות), לדחות את בקשת המערערים למתן מעמד למערערת מתוקף נוהל בני זוג נשואים. בית הדין לעררים קיבל את עמדת הרשות לפיה המערערים לא הרימו את הנטל בדבר הוכחת כנות הקשר הזוגי, כך שניתן יהיה להצדיק מתן מעמד למערערת בישראל כמבוקש.

עיקרי העובדות שלעניין
2. המערער, מיכאל מרליס (להלן: המערער), אזרח ישראלי, יליד 18.6.1947, גרוש ולו חמישה ילדים בוגרים מנישואין קודמים. המבקש עלה לישראל בשנות ה-90 מכוח חוק השבות, תש"י-1950, קיבל אזרחות ישראלית, וחי מאז בישראל . המערערת, אלה מרחסינה (להלן: המערערת) אזרחית רוסיה, ילידת 17.5.1960, ולה שני ילדים בוגרים מנישואיה הראשונים (להלן יחדיו: המערערים). שני ילדיה של המערערת הינם אזרחים ישראלים וחיים בישראל עם ילדיהם (נכדיה של המערערת) . המערערים נישאו זה לזו ברוסיה ביום 17.12.2011.

3. לפי רישומי הרשות נטען כי המערערת נכנסה לישראל מספר פעמים ברישיון ביקור ב/2 כמפורט: לראשונה נכנסה ביום 11.11.2008 ויצאה ביום 23.11.2008. בפעם השנייה נכנסה המערערת לישראל ביום 23.1.2011 ושהתה בה מתוקף רישיון ביקור מסוג ב/2, שהיה בתוקף עד ליום 6.4.2011. ביום 7.4.2011 הוארך רישיונה של המערערת עד ליום 23.7.2011, ובהמשך עד ליום 23.1.2012, וביום 11.12.2011 יצאה המערערת את ישראל. שוב נכנסה המערערת לישראל ביום 25.12.2011 , ברשיון ב/2 בתוקף לשלושה חודשים, וביום 22.3.2012 הוארך רישיונה עד ליום 25.6.2012 (המשיבה לא צירפה כל תיעוד לגבי מועדים אלו ואין להם חשיבות רבה בענייננו פרט לעובדה שהמערערת נכנסה ןשהתה כדין בישראל. ). עוד נטען, כי בהתאם לרישומי המשיבה יצא המערער ביום 15.12.2011 את ישראל ושב ביום 18.12.2011, מה שתואם את מועד נשואיהם של המערערים ברוסיה.

4. ביום 22.10.2012, פנו המערערים לרשות והגישו בקשה למתן מעמד מכוח נישואיהם לפי נוהל 5.2.0008, נוהל הטיפול במתן מעמד לזר הנשוי לאזרח ישראלי (להלן: נוהל הכרה בבני זוג). עוד באותו יום הוארך רישיון הביקור של המערעת מסוג ב/2 עד ליום 22.4.2013. לאחר השלמת התיעוד הנדרש הונפק למערערת ביום 17.1.2012 רישיון עבודה מסוג ב/1 אשר הוארך מעת לעת ועד ליום 31.5.2015.

5. ביום 20.7.2014 נערך למערערים ריאיון לבחינת כנות הקשר הזוגי (להלן: הריאיון הראשון, פרוטוקול הריאיון מצורף כנספח מס' 2 לתגובת הרשות), וביום 31.5.2015 שודרג מעמדה של המערערת וניתן לה מעמד של תושבת ארעית מסוג א/5 לשנה, אשר הוארך מעת לעת ועד ליום 27.6.2019.

6. ביום 26.6.2018 נערך למערערים ריאיון נוסף לבחינת כנות הקשר הנטען (להלן: הריאיון השני) (העתק הריאיון מצורף כנספח מס' 3 לתגובת הרשות). ביום 19.7.2018 נמסר ללשכת הרשות דוח של יחידת האכיפה ברשות, שערכה ביקור בכתובת המגורים של המערערים. מסקנת יחידת העכיפה הייתה כי: " המערערים מתגוררים תחת קורת גג אחת, אך בחדרים נפרדים וכי נראה כי מדובר בשותפות לדירה ממניעים כלכליים.. " (העתק דו"ח יחידת האכיפה מצורף כנספח מס' 4 לתגובת הרשות).

7. ביום 2.6.2019 נערך למערערים ריאיון נוסף לבחינת כנות הקשר הזוגי (להלן: הריאיון השלישי), במסגרתו, טוענת הרשות, התרשמה לשלילה מכנות הקשר הזוגי (פרוטוקולי הריאיונות מצורפים כנספחים מס' 5 לתגובת הרשות).

ביום 16.6.2019 ניתנה החלטת מרכזת האשרות ברשות, לפיה לאור מידע שהתקבל מיחידת האכיפה וכן לפי המידע העולה מהריאיונות שנערכו למערערים, נדחית בקשתם של המערערים להכרה במעמד מתוקף נוהל בני זוג, ועל המערערת לצאת מישראל (העתק ההחלטה צורף כנספח 6 לתגובת הרשות). כנגד החלטה זו הגישו המערערים ביום 27.6.2019 ערר פנימי, בליווי תצהירים (העתק הערר והתצהירים מצורפים כנספח מס' 7 לתגובת הרשות). עוד באותו יום ניתנה החלטת הרשות הדוחה את הערר הפנימי, בין היתר מהסיבה כי בהתאם למידע שהגיע לרשות ממקור אחר, עולה ספק לגבי כנות הקשר הזוגי הנטען (העתק ההחלטה מצורף כנספח מס' 8 לתגובת הרשות).

8. ביום 30.6.2019 הגישו המערערים ערר ועימו בקשה נפרדת לצו ביניים, כנגד החלטת הרשות כאמור (עותק מהערר מצורף כנספח מס' 9 לתגובת הרשות); ביום 8.8.2019 ניתן צו ארעי, בכפוף להפקדתה של ערבות בסך 5,000 ₪, אשר הופקדה ביום 11.8.2019; ביום 24.9.2019 הוגש כתב תשובה על ידי הרשות (העתק מכתב התשובה מצורף כנספח מס' 10 לתגובת הרשות); ביום 29.12.2020 התקיים דיון בנוכחות הצדדים, באי כוחם ומתורגמן לשפה הרוסית, לפני בית הדין לעררים בערר שהגישו המבקשים (העתק מפרוטוקול הדיון מצורף כנספח מס 11 לתגובת הרשות); ביום 30.12.2020 ובהיעדר הצדדים ניתן פסק דינו של בית הדין לעררים הדוחה את הערר שהגישו המערערים (העתק מפסק הדין מצורף כנספח מס' 1 לתגובת הרשות).

ביום 1.2.2021 הגישו המערערים ערעור ועימו בקשה דחופה לסעד ארעי, כנגד החלטה זו של בית הדין קמא, ומכאן ההליך שלפניי.

ההליכים בערעור
9. ביום 2.2.2021 ניתן על ידי סעד ארעי המונע צעדי אכיפה כנגד המבקשת, לרבות הרחקתה מישראל ועד להכרעה בסעד הזמני בערעור. בנוסף הוריתי לרשות כי עליה להגיש תגובתה לסעד הזמני ואליה תצרף גם את מסמך הביקור מביתם של המערערים.

ביום 18.2.2021 הגישה הרשות בקשה להארכת מועד להגשת תגובה לבקשה לסעד הזמני בערעור. ביום 19.2.2021 נעתרתי לבקשה זו; ביום 7.3.2021 הגישה המשיבה בקשה נוספת בהסכמה להארכת מועד לשם הגשת תגובתה לבקשה לסעד הזמני בערעור, ואשר לה נעתרתי ביום 9.3.2021; ביום 14.3.2021 הגישה המשיבה בקשתה השלישית להארכת מועד לשם הגשת תגובתה לבקשה לסעד הזמני בערעור; ביום 18.3.2021 הגישה המשיבה בקשה נוספת להארכת מועד לשם הגשת תגובתה לבקשה לסעד זמני בערעור, וגם לה נעתרתי; ביום 25.3.2021 הגיש המשיבה תגובתה לבקשה לסעד הזמני בערעור; לאור סיכויי הערעור ושיקולי מאזן הנוחות הנוטים לכיוונם של המערערים, ניתן על ידי ביום 13.4.2021 סעד זמני המורה למשיבה שלא לנקוט כל צעדי אכיפה כלפי המערערת.

10. ביום 6.6.2021 (יום לפני המועד האחרון בו הייתה אמורה הרשות להגיב), הגישה המשיבה בקשה בהסכמה להארכת מועד להגשת תגובה לערעור; ביום 7.6.2021 ולאור העובדה שהבקשה להארכת מועד הוגשה יום לפני תום המועד להגשתה, וללא כל הסבר סביר, אישרתי למשיבה לפנים משורת הדין להגיש תגובתה ולא יאוחר מיום 8.6.2021; ביום 8.6.2021 הגישה המשיבה בקשה נוספת להארכת מועד עד ליום 10.6.2021; ביום 10.6.2021 החלטתי כי לפנים משורת הדין וכיוון שיש עוד זמן עד לדיון בערעור לקבל את בקשת המשיבה להאריך את המועד ועד ליום 10.6.2021. החלטתי זו כאמור ניתנה כדי להבהיר כי בית המשפט לא ישעה עוד לבקשות לארכה המוגשות ביום האחרון, ללא נימוק ממשי; ביום 10.6.2021 הגישה המשיבה תגובתה לערעור.

ביום 1.7.2021 התקיים דיון בפני מותב זה בערעור, במהלכו המלצתי למערערים למחוק את הערעור וללא צו להוצאות; המערערים לא קיבלו המלצה זו כאמור, ומכאן פסק הדין שלהלן.

תמצית טיעוני הצדדים
טיעוני המערערים
11. המערערים טוענים כי התחתנו בגיל מבוגר, כשהמערער היה בן 64 והמערערת הייתה בת 51 וכמו כל זוגיות חדשה בגיל מבוגר, בחרו לעצב את חייהם המשותפים בהתאם לחוויות אותן צברו ביחסיהם עם בני זוגם הקודמים. עוד נטען כי זוגיות מבחינתם הינה עניין של שותפות בין שני אנשים אשר בחרו בעצמם לגור תחת אותה קורת גג, ואשר בחרו להציג את עצמם כלפי צד ג' כזוג, ולאו דווקא של לינה משותפת באותה מיטה או ידיעת פרטים אינטימיים כאלה ואחרים זו על זה.

עוד נטען כי במועד קיומו של הריאיון השלישי, היה המערער בן 72 ואילו גילה של המערערת באותה עת היה 59, ולכן לא הרגישו כל חובה לישון במיטה אחת, שכן לאור גילם המבוגר היחסים האינטימיים פחות חשובים להם. עוד נטען כי אנשים נשואים לא מחוייבים לדעת כל פרט אחד על השניה, ובהתאם אין לקבל טענת המשיבה לפיה אי ידיעת פרטים מסויימים אחד על השניה כעדות לפיה הם אינם זוג. בנוסף נטען כי אין בהיעדר סדר בחלק של אחד מבני הזוג משום עדות כי אין מדובר בקשר כן ואמיתי. שכן אנשים החיים בזוגיות לאו דווקא מחזיקים באותה אמת מידה של סדר וניקיון. נוכח דברים אלו נטען כי טיבם של הסממנים בדבר כנות הקשר הזוגי, הוא עניין אינדיבידואלי, העשוי להיות מושפע ממגוון עניינים. נוכח דברים אלה נטען כי בית הדין קמא שגה עת קבע מסקנותיו השליליות בדבר כנות הקשר הזוגי ביניהם. שכן לא היה מקום לקביעת מסקנות כאמור, על בסיס דו"ח הביקור בדירת המגורים שלהם מיום 16.7.2018 ועל סמך הסתירות כביכול שנפלו בריאיון השלישי שנערך להם.

12. המערערים מוסיפים וטוענים כי החלטת המשיבה להפסיק את הטיפול בעניינם לאחר תקופה ארוכה (6.5 שנים) הינה לא מידתית והתקבלה בחיפזון. שכן המערערים נמצאו כבר בסופו של ההליך המדורג, עברו מספר ריאיונות בהצלחה, נשואים מזה כ- 7.5 שנים, גרים תחת אותה קורת גג ומנהלים משק בית משותף. ובנסיבות אלה היה על המשיבה לערוך להם ריאיון נוסף ובהתאם אף להאריך את רישיונה של המערערת. עוד נטען כי בריאיון השני ענו המערערים על 19 שאלות, מתוכן נתגלו סתירות מינוריות ב- 3 תשובות. נוכח דברים אלה עולה כי עברו את "המבחן" בהצלחה, שכן "ציון חיובי" אינו מחייב מענה נכון על כל השאלות.

13. עוד נטען כי יש להתחשב גם בגילו של המערער שאמנם לא נמצא תחת טיפול רפואי קבוע, אך מצבו הקוגנטיבי בעקבות גילו, ירוד והוא עלול להתבלבל בפירוטם של דברים פשוטים. נוכח דברים אלו נטען כי גם חלקן של הסתירות שנפלו בין גירסאות המערערים, הינן טעויות שנובעות מבלבול. כך לא ידע המערער בריאיון השני, להגיד באיזה יום בדיוק הייתה המערערת בחופשה בשבת האחרונה שכן התבלבל בימים. המערערים טוענים כי גם טענת המשיבה לפיה הם לא נפגשים, היא טענה שגויה, שכן המערערים לא תמיד עובדים בשעות מקבילות וכך יוצא להם גם לראות אחד את השניה ולהיות ביחד כבני זוג.

בנוסף נטען כי המשיבה התעלמה ממכלול הראיות שצורפו מטעמם של המערערים, הכוללים תצהירים של ידידים קרובים שלהם, אשר מסרו כי בין המערערים מתנהל קשר זוגי כן ואמתי, תצהירים של ילדיהם של המערערים המאמתים את דבריהם של המערערים בנוגע לעובדות השנויות במחלוקת וכן לעשרות תצלומים של המערערים המלמדים על קיומו של קשר זוגי ביניהם. בהתאם נטען כי היה ראוי כי המשיבה תבחן באופן מעמיק את חומר הראיות עוד בטרם תקבל החלטה שעניינה פגיעה בזכותו של המערער לחיי משפחה. עוד נטען, בהקשר זה כי החלטת הרשות בדבר הפסקת ההליך המדורג בעניינם של המערערים על בסיס המסקנות מהראיון השלישי בלבד, הינו בניגוד לכלל הראיה המנהלית לפיו על המשיבה לשקול את מכלול הראיות יחדיו על מנת לקבל החלטה מושכלת.

14. לאור כל האמור לעיל טוענים המערערים כי שגה בית הדין קמא, עת לא הורה לרשות לזמן את המערערים לראיון נוסף, והסתפק אך בחקירה נפרדת של המערערים. נוכח דברים אלו מבקשים המערערים לחייב את המשיבה לחדש את ההליך המדורג בעניינם, לא להרחיק את המערערת מישראל, לבטל חיוב בהוצאות משפט בסך 2,500 ₪ ולצוות על החזר הערובה הכספית שהופקדה על ידי המערערים.

טיעוני הרשות
15. בפתח הדברים טוענת הרשות כי בית הדין לעררים הינו טריבונל מקצועי, אשר לו הסמכות והידע במרבית הנושאים הנוגעים לכניסה ולשהיה בישראל. משכך יהא היקף התערבותו של בית המשפט מצומצם ויידרש אלא לסוגיות של חוסר סבירות ומידתיות.

עמדת המשיבה היא כי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית הדין קמא, שכן זה נתן דעתו על מכלול טענות המערערים, ובהתאם קבע כי החלטת המשיבה בעניינם מצויה בתוככי מתחם הסבירות. בנוסף נטען כי הסתמכות המשיבה על הראיונות לבחינת כנות הקשר ככלי מרכזי, אושרה לא אחת בפסיקה, שכן מי שמנהל קשר זוגי כן ואמתי עומד בראיונות אלה בהצלחה.

16. נטען כי מהראיונות שערכה הרשות למערערים עולה תמונה לפיה המערערים אינם מנהלים קשר כן ואמיתי, שכן במסגרת הראיונות שנערכו למערערים עלו סתירות מהותיות ונתונים המלמד ים כי המערערים אינם מנהלים חיי זוגיות של ממש.

עוד נטען כי מסקנות זהות עולות גם מהביקור של יחידת האכיפה של המשיבה בביתם של המערערים מיום 16.7.2018, לפיהן הם אמנם גרים יחדיו אך לא מנהלים קשר זוגי. שכן המערערת גרה בגפה בחדר מסודר נקי ומצוחצח, כל חפציה האישיים נמצאים באותו חדר, ואילו המערער גר בסלון בהזנחה ובלכלוך. בהתאם טוענת המשיבה כי פער משמעותי בסביבת המחיה של המערערים יש בו כדי ללמד על היעדר כנות הקשר הזוגי הנטען.

17. בנוסף נטען כי ההליך המדורג כשמו כן הוא. שכן הוא בוחן באופן הדרגתי את הקשר הזוגי הנטען, ביחס למועד בו נערכת הבחינה. נוכח דברים אלו נטען, כי אין לייחס לטענת המערערים לפיה יש להיעתר לבקשתם שכן הם נמצאים בסיומו של ההליך המדורג.

עוד נטען כי אין לייחס חשיבות לטענת המערערים בכל הקשור למצבו הקוגנטיבי הירוד של המערער. שכן טענה זו הועלתה לראשונה במסגרת הערעור ואף לא נתמכה בכל חוו"ד רפואית. נוכח דברים אלו נטען, כי ההחלטה בעניינם של המערערים התקבלה בכובד ראש ולאחר מסקנות המשיבה כפי שעלו בראיונות וכפי שהראתה תמונת המצב בעת הביקור בביתם של המערערים. בנוסף נטען כי הרשות הפנימה מסקנותיה בעקבות פסיקה רלבנטית שניתנה לאחרונה בעניין דומה, ובהתאם בחנה את עניינם של המערערים בהתאם לנסיבותיהם האישיות ולגופו של מקרה, ורק לאחר מכן קבעה מסקנותיה בעניין. עוד נטען כי דברים אלו באו לידי ביטוי בקביעתו של בית הדין קמא אשר קבע כי לא נפל כל פגם בהתנהלותה.

נוכח דברים אלו, טוענת הרשות כי יש לדחות את הערעור נשוא ההליך דנא, תוך חיובם של המערערים בהוצאותיה של הרשות.

דיון והכרעה

הרקע הנורמטיבי
18. חוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל) קובע כי מי שאינו אזרח ישראל אינו בעל זכות קנויה לשבת בישראל. קביעה זו משקפת את עקרון הריבונות של מדינת ישראל על שטחה ועל שעריה, בכל הנוגע לזרים המבקשים להיכנס אליה. בהתאם קובע סעיף 1 לחוק הכניסה לישראל כי "מי שאיננו אזרח ישראל או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על-פי רישיון ישיבה לפי חוק זה". על פי החוק, הסמכות למתן רישיונות מוקנית לשר הפנים, או למי שהוסמך לכך. תכליתו העיקרית של חוק הכניסה לישראל הינה לאפשר לרשות לקבוע מי רשאי לשהות בישראל ובאיזה מעמד. בענייננו פנו המערערים לרשות על מנת להכיר להעניק למערערת אזרחות, מתוקף נוהל הכרה בבני זוג נשואים. אשר לבקשה זו קובע סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות), שכאשר אחד מבני הזוג הינו אזרח ישראלי, יכול בן זוגו לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים לקבלת אזרחות לו ביקש זאת ללא זיקה לבן הזוג הישראלי (עע"מ 5983/16 פלוני נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה לשכת חיפה, פסקה 10 לפסק דינו של כבוד השופט דוד מינץ (נבו 10.5.2018, להלן: עניין פלוני); עע"מ 6147/11 טטיאנה גורובץ נ' משרד הפנים - מינהל האוכלוסין, פסקה 14 לפסק דינו של כבוד השופט אורי שוהם (נבו 3.3.2013, להלן: עניין גורובץ). סעיף זה נועד לאפשר לאזרח.ית ישראלי.ית לקשור את חייו.ה בנישואין עם אזרח.ית מדינה זרה כרצונו.ה, מבלי שיהיה עליו.ה לבחור בין הקמת משפחה בארץ לבין המגורים בארץ. ברם, למדינה אינטרס לגיטימי במניעת ניצול לרעה של התאזרחות ולפיכך אין בהקלה שבסעיף 7 לחוק האזרחות כדי להקנות זכאות גורפת לאזרחות מכוח נישואין, ולרשות מסור שיקול דעת רחב בעניין זה (עניין פלוני, שם; בג"ץ 5091/07 ליודמילה בדולב נ' מדינת ישראל, פסקה 10 לפסק דינה של כבוד השופטת איילה פרוקצ'יה (נבו 11.5.2010, (להלן: עניין בדולב).

19. לצורך יישום הוראת סעיף 7 לחוק האזרחות, פרסם שר הפנים, במסגרת הסמכות הנתונה לו, נהלים העוסקים בהענקת רישיונות לתושבים זרים שהם בני זוג של אזרחי המדינה או תושבי קבע בה. הנוהל הרלבנטי בענייננו הוא כאמור נוהל 5.2.0008 נוהל הכרה בבני זוג נשואים. על-פי נוהל זה, אישור הבקשה נעשה בהליך מדורג, בכפוף לבדיקה מקיפה, הכוללת גם ראיונות אישיים, בדבר כנות הקשר בין בני הזוג והמשך קיומו; בדיקת מרכז חייהם של המבקשים בישראל, והיעדר מניעה ביטחונית או פלילית לאישור הבקשה (עע"מ 8611/08 פריהווט זוולדי נ' שר הפנים, (נבו 27.2.2011, להלן: עניין זוולדי). ככל שיימצא כי אכן מתקיימים התנאים הללו, ההליך יגיע לסיומו בתום ארבע וחצי שנים, במתן אזרחות לבן הזוג הזר, בהתאם לבקשה מתאימה שתוגש ( עניין בדולב, שם). נוכח דברים אלה עולה כי הליך התאזרחותו של בן הזוג הזר קשור "בטבורו" לקיום תא משפחתי כן ואמתי, ובהעדרו, לא יינתן מעמד לבן.ת הזוג הזר.ה. בהתאם אין בהצגתה של תעודת נישואין בלבד על מנת לקבוע כי אכן מדובר בקשר כן ואמתי, שאחרת לא היה נדרש ההליך המדורג (ראו עע"ם 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן פ"ד סא(1) 211, 245 (2006, להלן: עניין אורן).

20. נוכח דברים אלה, חלה על המשיבה החובה לבחון את כנותו ועומקו של הקשר הזוגי הנטען, במנותק מתעודת הנישואין, בכל אחד משלביו של ההליך המדורג. שכן לולא בדיקה כאמור, כל שנדרש על מנת לקבל אזרחות בישראל יהיה הצגתה של תעודת נישואין, ולא כך מורה אותנו החוק. על מנת לבחון את כנותו של הקשר הנטען, נוהגת הרשות במסגרת ההליך המדורג לערוך לבני הזוג הנשואים ראיונות תקופתיים. ממצאיהם של אותם ראיונות עוזרים לרשות בהכרעתה האם אכן מדובר בקשר זוגי כן ואמתי. במקרה שלפניי, נערך אף ביקור של יחידת האכיפה במקום מגורי הזוג.

בענייננו טוענת הרשות כי ממצאיהם של הראיונות שנערכו למערערים יחד עם דו"ח הביקורת שנערך בביתם מובילים למסקנה לפיה אין מדובר בקשר כן ואמתי, אלא אך בשותפות כלכלית. בעניין זה יש לזכור כי נטל ההוכחה כי אכן מדובר בקשר כן ואמתי רובץ על כתפיהם של הטוענים לכך, ולא עומדת לרשות כל חובה בדבר הוכחת היעדרו של קשר. הנטל עובר לכתפי הרשות, כאשר מי שמבקשים הכרה הוכיחו את כנות הקשר ביניהם, בראיות מספיקות ברמה הנדרשת בהליך מנהלי, שיש בהן משום שכנוע בדבר כנותו של הקשר הנטען .

21. אין מחלוקת בדבר זכותו של המערער לחיי משפחה ולא ארחיב על כך במקרה שלפניי (להרחבה ראו פסק דיני בעמ"נ (ת"א) 9613-08-20 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה (נבו 13.4.21, והמקורות המופיעים שם) .

בנוסף, למערערים הזכות לעצב את חיי הזוגיות שלהם כרצונם, כפי שנקבע, בין רבים בבג"ץ 1173/07 אנדרי יון נ' משרד הפנים, פסקה 16 לפסק הדין (נבו 2.12.2009):

"יש להיות ערים לעובדה כי במגוון הקשרים האפשריים הקיימים בין בני אדם, ייתכנו קשרים זוגיים אמיתיים גם כאשר נתוניהם של בני האדם המקיימים אותם אינם תואמים מסגרות מקובלות ומוכרות. בני אדם הנפגשים זה בזה בשלב מסוים בחייהם, עשויים לקשור קשר מהותי ואמיתי גם אם אין לסוג קשר כזה אח ורע בסביבה הטבעית המוכרת, וגם אם קשה לשבץ את הקשר לתבנית יחסים מקובלת. לפיכך, על הרשות המוסמכת להתייחס בפתיחות רבה לבחינת נושא זה, ולבחון אותו ברגישות ובזהירות, לבל ייגרמו נזק ופגיעה לעותרים על לא עוול בכפם, אם אמנם מדובר בקשר זוגי אמיתי ביניהם, גם אם הוא שונה וחורג מהמקובל, ככל שיהא".
(הדגשות שלי – מ' א' ג')

עם זאת, עדיין עומדת הדרישה להראות כי מדובר בקשר זוגי כן ואמיתי, ולא, למשל, בשותפות כלכלית וחלוקת מגורים משותפים. לבחינה זו אפנה עתה.

22. בטרם אדרש לבחינת ממצאי הרשות, אעיר כי לאור חשיבותם של הראיונות לבחינת כנות הקשר, ראוי שיודפסו ולא יכתבו בכתב יד, כמו שהוגשו לפני בית משפט זה במקרה הנדון. שכן אי הבנת הנקרא במקרים מסוג זה, נודעת לה משמעות לא מבוטלת. עוד אדגיש כי מדובר אמנם בערעור על בית הדין לעררים, אך כדי לבחון האם בדין אישר בית הדין את החלטת הרשות, יש לבחון את הראיות המנהליות על בסיסן קיבלה הרשות את החלטתה. לכך אפנה עתה.

הריאיון הראשון
23. ביום 20.7.2014 נערך למערערים הריאיון הראשון ברשות (הפרוטוקולים של הראיונות צורפו כנספח 2 לתגובת הרשות ומוספרו בנפרד, כך שהעמודים אליהם אפנה, מתייחסים לפרוטוקול הרלבנטי – של המערער או של המערערת). מהריאיון עולה כי המערערים יודעים פרטים בסיסיים אחד על השנייה, כך יודע המערער היכן עובדת המערערת (מלון בת"א), באיזה שעות היא נוהגת ללכת ולחזור מעבודתה (עמ' 2 לפרוטוקול הראשון). אמנם המערערת טוענת שהיא מסיימת עבודתה בשעה 16:00 ואילו המערער טוען שהיא חוזרת ב- 18:00, אך לא מצאתי כי אכן מדובר בסתירה, שכן ייתכן שהמערערת אכן מסיימת עבודתה בשעה 16:00 אך לא מגיעה מיד עם סיום עבודתה לביתם של המערערים, ומכאן הפער. עוד יודע המערער להגיד כיצד מגיעה המערערת לעבודתה בימי חול ובשבתות וכיו"ב. גם המערערת יודעת להגיד היכן עובד המערער (בשמירה), באילו שעות עובד ובאילו ימים (בשעות הלילה, מ-20:00 עד 08:00. מהראיונות המאוחרים עולה כי המערער הפסיק לעבוד). עוד ציינו השניים כי להם חשבונות בנק נפרדים, וכי כל אחד מהם משלם מחצית מדמי השכירות. עוד עולה כי המערערת יודעת להגיד כי באפריל האחרון של אותה שנה יצא המערער לפראג על מנת להשתתף בחתונתו של בנו (שם בעמ' 4 לפרוטוקול המערער ועמ' 3 לראיון המערערת). עוד יודעת המערערת להגיד כי המערער חבר בקופת חולים "מכבי" והוא מצדו יודע להגיד ובצדק כי המערערת חברת קופת חולים "כללית"

בריאיון הראשון ציין המערער כי בנו גר עמם. לדבריו הבן ישן בסלון והמערערים בחדר שינה, אך כשהוא מעוניין לראות טלוויזיה הוא ישן בסלון (עמ' 3 לפרוטוקול הראשןן).

כשנשאל המערער מתי ילדיה של המערערת ביקרו אצלם, השיב שאחיה היה בארץ, וגר אצל בנה. עוד הוסיף כי בשבת שקדמה לראיון והמערערת אחיה וילדיה הלכו לים (עמ' 1 לראיון הראשון של המערער). תיאור זה חסר בריאיון המערערת.

24. יחד עם זאת לשאלת המראיין בדבר קרוביה של המערערת המערער ציין כי למערערת שני בנים ושלושה נכדים, וכי התקין מזגן בביתו של בנה (עמ' 1 לריאיון הראשון). עוד ציין כי אחד הנכדים הינו תינוק וכל כמה ימים היא מבקרת בביתו של בנה (עמ' 2 לריאיון הראשון). בניגוד לכך ציינה המערערת כי יש לה שני נכדים וכלתה בהיריון אף כי הוסיפה כי הנכד הקטן בן שנה וכי ביקרה אצלו לבד שבועיים קודם לכן (עמ' 1 לראיון הראשון של המערערת).

אשר לשאלה מתי נישאו, עונה המערער 16.12.2011 ואילו המערערת משיבה 17.11.2011 (עמ' 2 לראיון המערער ועמוד 3 לריאיון המערערת). אמנם אין מדובר בפער ניכר, אך מדובר במועד נישואיהם שהתקיים פחות משלוש שנים קודם לכן. בנוסף ולשאלת המראיין להרגלי השינה של המערערים, עונה המערער כי הוא והמערערת ישנים יחדיו בחדר השינה, ובנו ישן בסלון למעט כאשר הוא מעוניין לצפות בטלוויזיה – עמ' 3 לראיון המערער), ואילו המערערת על אף שגם היא מספרת שבנו של המערער גר עמם, אך לדבריה המערער ישן בד"כ בסלון. לדבריה בסלון יש שתי ספות, כאשר המערער ישן על ספה אחת, ובנו על הספה השנייה (עמ' 3 לפרוטוקול הראיון עם המערערת). אך לשאלת המראיין מה אכל אתמול ענה, אכלתי נקניק (אף כי המילים היה כרוב ומרק מחוקות – עמ' 4 לריאיון המערער), ואילו המערערת טענה שהם אוכלים יחדיו, ואתמול אכלו דגים ולפני יומים בישלה כרוב (בפרוטוקול הריאיון של המערערת המילה נקניק מחוקה, עמ' 4 לראיון המערערת).

הריאיון השני
25. ביום 26.6.2018 נערך למערערים הריאיון השני אצל הרשות, ראיון זה היה קצר וכלל שמונה שאלות בלבד (פרוטוקול הראיונות של המערער והמערערת צורף כנספח 3 לתגובת הרשות. גם כאן בכל ראיון מוספרו העמודים בנפרד וההפניות יהיו בהתאם). מראיון זה עולה שבאותו שלב כי המערער עובד כשיש לו עבודה, אך לא עבד מעל לחודש, והוא נמצא בבית ומבקר את חמשת ילדיו. המערערת ציינה כי הוא אינו עובד, נמצא כל היום בבית ורואה טלוויזיה (עמ' ראשון לראיון המערער, עמ' ראשון לריאיון המערערת). עוד ציין המערער כי בספטמבר אותה שנה נסע לשבוע למוסקווה לבקר את אחותו. המערערת לא הצטרפה (העמוד הראשון לראיון המערער). המערערת לעומת זאת ציינה כי הוא נסע למוסקווה כי בתו ונכדו הגדול במוסקווה (בריאיון הראשון צוין כי כל ילדיו בארץ, אך ייתכן כי חל שינוי לעניין זה – עמ' 2 לראיון המערערת). גם בראיון זה ידע המערער להגיד היכן עובדת המערערת ובאילו שעות בערך היא נוהגת לצאת ולחזור מעבודתה.
26. יחד עם זאת אמר שיומה החופשי של המערערת מעבודתה הוא ביום ראשון (העמוד הראשון לראיון המערער (עמ' 29 לתגובת הרשות)), ואילו היא אמרה שיומה החופשי הוא רק בימי שני (עמ' ראשון לריאיון המערער). המערערת הוסיפה לעניין זה כי היא ביקשה יום חופשה נוסף, כי כלתה חולה אונקולוגית והיא מעוניינת לסייע לבנה וכלתה (שם). המערערים שניהם טוענים כי המערער לא ביקר בשנה האחרונה בקופת חולים, אך יחד עם זאת מציין המערער כי חמש שנים קודם לכן (עת המערערים היו כבר נשואים), עבר ניתוח פרוסטטה, שאליו הלך לבד (עמ' 2 לפרוטוקול המערער). המערערת מציינת כי הוא אכן הלך לבד אך מוסיפה כי מדובר היה באשפוז יום והיא הייתה בעבודה (עמ' 2 לריאיון המערערת). בנוסף ולשאלת המראיין כיצד הגיעו לראיון, ענה המערער ברכב שלי רנו בצבע לבן, ואילו המערערת טענה הגענו ברכב מסדה בצבע אפור (עמ' 2 לראיון המערער, עמ' 2 לראיון המערערת, סתירה זו חזרה גם בריאיון השלישי).

תמצית דו"ח יחידת האכיפה
27. ביום 19.7.2018 נמסר לרשות תמצית דו"ח יחידת האכיפה מהביקור בדירתם של המערערים (מצורף כנספח מס' 4 לתגובת הרשות). מהביקור בדירתם של המערערים עולה כי המערערים אמנם גרים תחת אותה קורת גג, אולם יש ביניהם קיטוב מוחלט. שכן המערער "גר בסלון בגפו, בהזנחה, לכלוך וכאוס, הנ"ל ישן על ספה שעל גביה מצע מלוכלך, מוקף מאפרות גדושות בדלים, וצלחות עם שאריות מזון, בחדר ריח כבד מאד, כמעט קשה מנשוא של עישון...". בניגוד לכך, המערערת, "מתגוררת בחדר השינה הנוסף בגפה, חדרה מסודר למשעי ונקי מאד, את קירותיו מעטרות תמונות רבות של בני משפחה, חפציה ובגדיה מאוחסנים בסדר וניקיון". עוד עולה ממצאי הביקור כי "דלת חדרה של המערערת מוגפת והיא מקפידה לאטום את החריץ מתחת לדלתה בסחבות". מסקנת הביקור הייתה כי מדובר בשותפות בדירה מטעמים כלכליים. אשר לטענת המערערים כי על הדו"ח לא מצוין תאריך ולא ברור מתי נערך, הרי שראשית, המערערים אינם מכחישים את הביקור, ובנוסף, על אף כי היה מקום לציין את התאריך על גבי הדוח, בכל הנוגע לעריכתו, וללא ראיות לסתור, עומדת לרשות חזקת התקינות המנהלית.

הראיון השלישי
28. בעקבות דוח זה, ובחלוף הזמן, ביום 2.6.2019 נערך למערערים הראיון האחרון לבחינת כנות הקשר (הריאיון עם המערער צורף כנספח 5א, ועם המערערת 5ב, כאשר העמודים ממוספרים בנפרד, ובהתאמה ההפניות). בריאיון המערער מספר כי הוא עובד בשמירה בשעות הלילה כל ימות השבוע (עמ' 2 ו-3 לריאיון המערער). המערער מציין שוב את מקום ושעות העבודה של המערערת. עוד עולה מהריאיון כי בנו של המערער כבר אינו גר עמם (שם). לאור שעות עבודתם המנוגדות (היא כל היום והוא כל הלילה) נשאל המערער מתי הם נפגשים והשיב: "לא יוצא שנפגשים. לא יודע מי יוצא לנו להיפגש". לעומתו, ציינה המערערת (בעמ' 2 לריאיון עמה) כי: הם מתראים: "ביום שני החופשי שלי. לפעמים חוזרת מוקדם אז יוצא לנו להתראות".

29. אשר להתנהלות הכלכלית מאשרים השניים כי הם מתחלקים בכל ההוצאות בחלקים שווים (עמ' 3 לפרוטוקול המערער)

בניגוד לדוח הביקור בביתם, בו צוינו הלכלוך וההזנחה בחדר בו חי המערער, מציינים הן המערער, הן המערערת, כי המערערת היא זו שמנקה את כל הבית (עמ' 3 לריאיון המערער ועמ' 3 לריאיון המערערת).

בנוסף, לשאלת המראיין באיזה צד במיטה הוא ישן, ענה כי הוא ישן בסלון (עמ' 1 לריאיון המערער), ואילו המערערת השיבה תשובתה המפורטת לפיה היא ישנה בצידה השמאלי של המיטה ואילו המערער נוהג לישון בצידה הימני מתחת לחלון (עמ' 1 לריאיון המערערת). בנוסף לשאלת המראיין מה מכיל הארון בחדר השינה, עונה המערער כי: "בחדר שינה אין לי בגדים. יש ארון בכניסה לבית שזה שלי" (עמ' 2 לראיון המערער). כך גם לגבי הנעלים. המערער מציין (בעמ' 2 לריאיון): "בכניסה בתוך הארון יש ארגז ושם שמים את הנעליים. רק שלי. שלה בחדר השינה שלה". לעומתו, המערערת השיבה כי בשני הארונות, בכניסה ובחדר שינה נמצאים הבגדים של שניהם בחלוקה לעונות. כל הנעלים, שלו ושלה, נמצאים לדבריה ביחד (עמ' 2 לריאיון המערערת):
"ש. מה יש בארון בגדים בחדר שינה?
ת....בכניסה לבית יש עוד ארון בצבע שחור ושם נמצאים בגדי חורף שלי ושלו יחד. בחדר שינה זה בגדי קיץ של שנינו. תלייה ותיקים שלי.
ש. נעליים איפה?
ת. קופסא מפלסטיק בכניסה לבית של שנינו שמים שמה"

אשר לימי עבודתה של המערערת עונה המערער כל יום למעט ימי ראשון ושבת (עמ' 2 לפרוטוקול הריאיון של המערער) ואילו המערערת טוענת כי היא עובדת כל יום למעט יום ימי שני (עמ' 2 לריאיון המערערת).

30. אשר לאופן ציון ימי ההולדת, המערער נשאל כיצד חגגו את יום הולדתה האחרון של המערערת, וענה: "לא יודע אם חגגנו לה בכלל, היא קנתה לעצמה מתנה. לא יודע מה." (עמ' 4 לראיון המערער), ואילו המערערת טענה כי ביום הולדתה: "לא חגגתי. עבדתי". אשר ליום הולדתו של המערער, כפי שעולה מנתוני הרשות, וכפי שסיפר המערער בראיון הוא נולד ביום 18.6.47, ואילו המערערת, בראיון הראשון, צייני כי יום הולדתו חל ב-18.6.48. בראיון זה ציינה את המועד הנכון (עמ' 4 לריאיון המערערת). באשר לחגיגת יום ההולדת שלו, המערער ציין כי: "לא זוכר אם חגגנו. לא יודע" (עמ' 4 לראיון המערער) והמערערת השיבה (עמ' 4 לריאיון עמה): "אכלנו ביחד בבית. לא חגגנו. לא קניתי מתנות. רק אנחנו היינו.". אמנם אין סתירה בין התשובות, אך הדבר אינו תוצך בטיעונם לקשר זוגי כן.

עוד עולה כי המערערת לא יודעת להגיד אילו סיגריות מעשן המערער וטוענת כי הם מעשנים במרפסת (עמ' 4 לריאיון עמה), ואילו הוא טוען כי הם מעשנים בבית (עמ' 4 לריאיון המערער). הדוח, ממנו עולה כמויות עצומות של בדלי סיגריות בסלון, היכן שהמערער ישן, תומכים בכך שלפחות המערער מעשן בתוך הבית.

31. נוכח דברים אלה עולה כי המערערים גרים תחת קורת גג אחת משותפת, ובהתאם גם יודעים לתאר מדויק פרטים מסוימים אחד על השנייה, כגון סדר יום, מקומות עבודה וכיו"ב. יחד עם זאת אין בידיעת פרטים אלה כשלעצמם, על מנת לקבוע כי המערערים הינם זוג , כאשר כל הראיות האחרות מצביעות כי לא כך הם פני הדברים.

הפרדה במסגרת המגורים המשותפים
32. כפי שתואר עד כה בית משפט זה אינו ממהר לקבוע מסמרות בכל הנוגע להיעדרם של סממנים קבועים, לפיהם ניתן לקבוע כי אין מדובר בקשר כן ואמתי (עניין פלוני). יחד עם זאת במקרה שלפניי נראה כי אכן, כפי שקבע בית הדין על בסיס החלטת הרשות, אין מדובר בקשר כאמור. שכן, גם אם מקבלים את טענת המערערים כי לאור גילם הם אינם מעניקים חשיבות ליחסים אינטימיים ולכן לא ישנים יחדיו, וגם אם מקבלים את טענתם כי בקשר זוגי, בוודאי קשר שני בגיל מאוחר, לא תמיד יודעים את כלל הפרטים זו על חייו של זה ולהפך, עדיין ההפרדה בה חיים המערערים בתוך דירתם, היא אשר מעלה סימני שאלה לעניין כנות הקשר הזוגי הנטען ביניהם.

העובדה כי המערער חי בסביבה בסטנדרט משלו בשונה מסטנדרט המערערת, אין בה כדי להביא, לכשעצמה למסקנה לפיה אין מדובר בזוגיות. אולם, גם אם מקבלים את טענת המערערים בעניין, כי אנשים שונים לא חולקים את אותה אמת מידה של ניקיון וסדר, הרי שהעובדה שכל אחד מהם גר בחדר אחר, עם חפציו שלו, ברמת סדר וניקיון שונה לחלוטין, המערער בהזנחה גמורה, והמערערת בסדר וניקיון מופתיים, כשהמערערת אף שמה מטלית תחת דלת חדרה, אכן מעלה סימני שאלה לגבי כנות הקשר הזוגי הנטען.

עוד יש לציין כי בדוח שנערך ע"י הפקחים צוין כי המערערת נשמעה על ידי המבקרים (טרם שהייתה מודעת לנוכחותם במקום), מדברת בתוקפנות למערער שכן הלה נכנס לחדרה. גם עובדה זו תורמת לתהיות לגבי כנותו של הקשר הזוגי הנטען.

במסקנתי זו התחשבתי בין היתר גם בהיעדר סימנים לפיהם ניתן ללמוד על שותפות בין המערערים. שכן המערערים עבדו, טרם המגיפה, בשעת הפוכות אחד מהשנייה, כשלא ברור היה מתי הם נפגשים, מי הם חבריהם המשותפים, כיצד בילו את ימי החגים, אילו פעילויות משותפות יש להם וכיו"ב. אף בתקופה האחרונה, כששניהם אינם עובדים, הם ממשיכים באורח החיים הנפרד.

דברי המערערים בבית הדין
33. המערערים המשיכו וסיפרו על חייהם בבית הדין. בעת הזו בשל מגפת הקורונה שני בני הזוג לא עבדו והיו בבית. גם במצב דברים זה סיפר המערער כי הם גרים בחדרים נפרדים כי בחדרו הטלוויזיה כל הזמן דולקת (עמ' 2 לפר' הדיון בבית הדין, ש' 31-30). המערערת לעומתו הבהירה כי בגלל מגיפת הקורונה כמעט ולא יצאו מהבית במהלך השנה וחצי האחרונות, עם זאת, הוסיפה: "אנחנו גרים באותה דירה אבל הוא רוצה לראות טלוויזיה ואני רוצה לנוח, יש לי לחץ דם ואני רוצה לנוח, אז אנחנו בשני חדרים". לאחר שבית הדין שמע את דברי המערערים סיכם בית הדין כי: "גם במהלך הדיון לא ניתן היה להתרשם מקיומו של קשר בעל משמעות בין העוררים וחלף זאת, ניכר חוסר התקשורת ביניהם (.... ועל אף ששניהם אינם עובדים בתקופה זו...הם עודם מתגוררים בחדרים נפרדים כשהסיבה היחידה לכך היא שהעורר מרבה לצפות בטלוויזיה)...".

אכן, קשה לקבל כי במשך תקופה ארוכה בה נמצאים השניים בבית, הם ממשיכים לגור בחדרים נפרדים, כיון שהמערער מעוניין לראות טלוויזיה והמערערת מעוניינת לנוח.

להלן אפנה לטיעונים נוספים שהעלו המערערים כנגד מסקנה זו של בית הדין.

טענת המערערים לפיה עברו את "המבחן"
34. בנוסף לא קיבלתי טענת המערערים לפיה עברו את "המבחן", הראיונות, שכן טעו רק בחלק קטן מהשאלות. בראש ובראשונה הראיונות אותם מבצעת הרשות ושעניינם בחינתו של הקשר הזוגי הנטען בהליך המדורג, אינם מבחן, ובהתאם אין לראות בטעויות או בסתירות "כשלון" במבחן, ובתשובות מקבילות "הצלחה" בו. ראיונות אלו, הם כלי חשוב לאין ערוך על מנת שניתן יהיה ללמוד על כנותו של הקשר הזוגי הנטען . שכן הצלחה בראיונות משמעה ניהול קשר כן ואמתי, אשר יעוצב בהתאם לאומר דעתם של בני הזוג, ואשר כתוצאה מניהולו של אותו קשר יעלו סממנים בולטים של שותפות, אכפתיות, דאגה וכיו"ב.

שנית ובעיקר, אין מקום לערוך חישוב של התשובות ה"הנכונות" התואמות. לעיתים יש סתירות בפרטים שוליים שאין להם חשיבות, ולעיתים עולה מהראיונות כי אין מדובר בקשר זוגי כן ואמיתי, גם אם נפלו מעט סתירות בתשובות. נוכח דברים אלה גם לא קיבלתי טענת המערערים לפיה די בכך שבחרו להינשא ולהציג עצמם כלפי חוץ כזוג, על מנת ללמדנו כי אכן מדובר בקשר כן ואמתי. שכן בעניין זה קשר כן ואמתי אינו אך עניין של "כולי עלמא", שכן הוא מתחיל בדלת אמותיהם של בני הזוג.

התצהירים שהגישו הצדדים
35. אשר לתצהירים שהגישו המערערים לתמיכה בכנות הקשר (וצורפו גם לערעור המנהלי), אלו, בניגוד לאמור בערעור, אינם מעידים על קשר זוגי, אינם תומכים בכנות הקשר, ואינם ערוכים כנדרש. כך, למשל, תצהירו של מר איליה מרחסין, המתיימר להיות תצהיר גם בשמו וגם בשם אשתו ויסניה, אינו חתום וכל שנאמר בו הוא: "כי גב' מרחסינה אלה ומר מרליס מיכאל מתגוררים יחד מנובמבר 11 בכתובת...". ובכן, אין חולק כי המערערים מתגוררים יחד, אך אין בתצהיר האמור כדי לתמוך בכך שבין השניים קשר זוגי ממשי, להבדיל משותפות לדירה. המכתב או התצהיר המקורי, ממנו ככל הנראה מתורגם התצהיר, גם הוא נחזה להיות שאינו חתום. תצהיר שני, של בנה השני של המערערת, דון מרחסין, גם הוא אינו חתום (כתוב עליו כי מדובר בתרגום), וכל שנאמר בו הוא: " אמא שלי, גב' מרחסינה אלה ומר מרליס מיכאל מתגוררים יחד בכתובת...". כאמור, לא זו העובדה השנויה במחלוקת. מעבר לכך, גם התצהיר או המכתב המקורי אינו חתום. תצהיר שלישי, גם הוא מתורגם וגם הוא אינו חתום הוא של גב' אלה מרחסינה (אך כיון שמספרי תעודות הזהות של המערערת והמצהירה שונים, הרי שאין המדובר במערערת, אלא ככל הנראה בכלתה). בתצהיר זה נכתב: "אני מרחסינה אלה מאשרת בזאת כי מר מרליס מיכאל וגב' מרחסינה אלה מתגוררים יחד מנובמבר 2011, הם משפחה טובה וחברותית ועוזרים לי עם הילדים". מעבר לעובדה שהתצהיר אינו חתום, הרי לדברי המערערים עצמם, רק המערערת עזרה עם הילדים, ובני הזוג בוודאי אינם חברותיים כפי שהם מעידים על עצמם, שכמעט ואינם רואים מכרים משותפים, או מתארחים אצל אחרים.

בתצהיר נוסף, של חבריהם של המערערים לריסה ואלכסנדר קרוז'נר (שאינו חתום), נאמר כי החברים: "מאשרים בזאת כי מר מרליס מיכאל וגב' מרחסינה אלה מתגוררים יחד ומנהלים משק בית משותף. הם מגיעים להתארח אצלנו ואנחנו אצלם". גם תצהיר זה עומד, על פניו בסתירה לדברי המערערים עצמם כי אינם יוצאים מהבית להתארח, והיחידים שמגיעים (או הגיעו להתארח לפני הקורונה) הם חלק מהילדים. גם תצהיר זה אינו חתום, לא התרגום, ולפי מה שנחזה, גם לא המקור.

עניין זה לא חמק גם מעיניו של בית הדין לעררים שכן קבע כי: "הראיות שהונחו לפני המשיב מלמדות על כך שמסקנתו בדבר העדר כנות הקשר סבירה, כשמנגד לא נתמכה טענת העוררים בתשתית ראייתית מספקת כדי לקבוע כי מתקיים ביניהם קשר נישואים המצדיק מתן מעמד בישראל" (פס' 9 לפסק דינו של בית הדין לעררים). קביעה זו של בית הדין יש לקבל.

הקשר בין המערערים כעולה ממכלול הראיות
37. בחינת מכלול הראיונות, לצד דו"ח הביקורת מדירתם של המערערים, ואף התצהירים שהם עצמם הגישו מעלים כי אין מדובר בקשר זוגי כן.

בית הדין עמד על מכלול הראיות שהיו לפני הרשות, בחן את החלטתה וקבע כי " הגם שייתכנו מערכות זוגיות בהן מתקיים סידור של לינה בנפרד, ממצאי החקירה והביקור מלמדים כי אין מדובר רק על לינה נפרדת..... אלא על קיום חייהם בנפרד, כשכל היותר ניתן לראות בעותרים שותפים לדירה" (פס' 10 לפסק דינו של בית הדין לעררים).

לאור כל האמור לעיל, בדין קבע בית הדין לעררים כי אין להתערב בהחלטת הרשות כי אין מדובר בקשר זוגי כן ואמיתי, ודחה את הערר. אני סבורה כי לאור מכלול הראיות שעמדו לפני הרשות, בדין דחה בית הדין לעררים את הערר שהוגש, שכן, כפי שקבע, המערערים לא הוכיחו כי הם מקיימים קשר זוגי כן ואמיתי.

סוף דבר
לאור כל האמור הערעור נדחה, פסק דינו של בית הדין לעררים נותר על כנו.

בהתחשב בפרק הזמן בו נמצאת המערערת בישראל, תצא את גבולות הארץ עד ליום 28.11.21.

המערערים יישאו בהוצאות הרשות בסך 2,000 שקלים, שיועברו לרשות מתוך הפקדון שהופקד לצורך כך.

הערובה הכספית שהופקדה על ידי המערערים, לפי צו ארעי מיום 8.8.2019 של בית הדין לעררים, תוחזר להם בכפוף להמצאת ראיה לפיה אכן עזבה המערערת את הארץ במועד האמור.

ניתן היום, כ' תשרי תשפ"ב, 26 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מיכאל מרליס
נתבע: רשות האוכלוסין וההגירה
שופט :
עורכי דין: