ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אדיר אליו אדרה נגד סמוראי סחר בע"מ :

לפני:

כבוד הנשיאה הדס יהלום

התובע
אדיר אליו אדרה
ע"י ב"כ עו"ד מיכל שרעבי
-
הנתבעת
סמוראי סחר בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד סתיו לוי

פסק דין

1. התובע הועסק על ידי הנתבעת כאיש אחזקה ופוטר. התובע הגיש תביעה לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת העבודה וסיומה.

2. בדיון ההוכחות העידו התובע ורו"ח אמיר ימין. כן העיד מנהל הנתבעת מר אבי ליאני ואשתו גב' שרון ליאני. בתום שמיעת העדויות הוגשו סיכומים בכתב.

3. אלה העובדות העולות מחומר הראיות:
א. התובע החל לעבוד אצל הנתבעת ביום 16/7/14.
ב. ביום 4/2/16 נפגע בגב בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה.
ג. התובע המשיך לעבוד לאחר התאונה ועבד עד לחודש ינואר 2017. מאז לא שב עוד לעבודה.
ד. התובע זומן לשימוע ביום 24/12/17.
במכתב הזימון לשימוע פורטו הנימוקים לזימון לשימוע:

"2. החל מיום 1/12/17 ועד ליום 19/12/17 כולל, שהית בחופשת מחלה ...
3. מאז יום עבודתך האחרון בפועל כאמור, לא הופעת לעבודה והקשר נותק עמך זה מכבר, תוך שכל ניסיונות החברה ליצור עמך קשר לאורך התקופה האמורה, נתקלו בהתחמקויות שונות מצדך ובהיעדר מידע שקוף על מצבך.
4. יודגש כי לא היו כל ניסיונות ליצירת קשר מצדך לאורך השנה האחרונה...."

ה. בעקבות השימוע נמסר לתובע מכתב מיום 27/12/17 שכותרתו "הודעה על סיום יחסי עבודה" במכתב פורטו הסיבות לפיטורי התובע וכן פורטו הסכומים שהנתבעת חייבת לתובע עם ניתוק יחסי עובד-מעסיק, בניכוי חובות של התובע לנתבעת.
ו. ביום 1/2/18 נמסר לתובע מכתב פיטורים וכן טופס "גמר חשבון" (נספח 7 לכתב התביעה).
ז. התובע חייב לנתבעת כספים בגין הלוואות שקיבל ממנה במהלך תקופת העבודה.

4. נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת.

5. השכר הקובע לפיצויי פיטורים
הנתבעת חישבה פיצויי פיטורים לפי שכר בסך 9,680 ₪ ברוטו.
התובע טען ששכרו עמד על 10,000 ₪ נטו.
התובע העיד בעניין זה:
"ש. תפרט על הסכומים שסיכמתם בתחילת העבודה כמה תקבל בכל חודש.
ת. ראיין אותי אבי ליאני, הוא סיכם על משכורת 9,000 ₪ נטו. ככה עבדתי שנה וחצי בערך עד המעמד שביקשתי הלוואה מהחברה. מאחר ואז הם העלו לי את המשכורת ל- 10,000 ₪ נטו. לא היה לי שום הסכם עבודה ולא פירוט שעות. היתה לי משכורת גלובלית 10,000 ₪".

בחקירת התובע , נשאל על ידי בית הדין והשיב:

ש. כל חודש הפחיתו לך את הימים שלא היית ולכן לא בכל חודש קיבלת 10,000 ₪ נטו.
ת. נכון. המשכורת הגלובלית היא 10000 ₪ נטו לחודש מלא.

גב' שרון ליאני העידה בעניין זה:
ש. מה הם תנאי העסקה של התובע?
ת. כשהוא הגיע לעבודה 8,000 ₪ ו- 1,000 ₪ אחזקת רכב. באוקטובר 2015 העלינו לו, הוא ממש בכה שיש לו הוצאות גדולות של הנסיעות והעלנו השכר ל- 9,000 ₪ פלוס 1,000 ₪ אחזקת רכב. כשהוא הגיע לעבודה בעלי נתן לו רכב פרטי, ו- 1,000 ₪ היו עבור הוצאות דלק. הוא בכה לבעלי שאין לו כסף לשלם את הדלק.

עוד העידה כי המפעל נמצא בחולון והתובע גר בח דרה.
וכן העידה:
ש. למה נתתם לו החזקת רכב?
ת. בעלי התחשב בו כי התובע בכה לבעלי שאין לו כסף להגיע. הוא היה גר רחוק. הוא שילם לו את הוצאות הרכב של הדלק. אחרי שהוא לא יכול היה להמשיך לנהוג אז ריחמנו עליו והשארנו לו את ה- 1000 ₪ האלה וגם פחדנו שלא יוכל להחזיר את ההלוואה אז העלינו לו את השכר ב- 1000 ₪. הוא הפסיק לנהוג כי היתה לו שלילה.

העדה נשאלה לגבי התקופה שבה רשיונו של התובע נשלל ולא היה לו כלל רכב.
כך העידה:
ש. החל מאוגוסט שהתובע היה בשלילה ולא היה ברשותו רכב, הוא הגיע לעבודה עם עובדים נוספים?
ת. יכול להיות בחלק מהפעמים. אני יודעת שהוא בכה לבעלי כל הזמן שהנסיעות עולות לו הרבה זמן ולכן הוא השאיר את העניין של החזקת רכב.
ש. זה היה אחרי אוגוסט 2015 או לפני?
ת. הוא בכה כל הזמן.
ש. אני אומרת לך שממועד השלילה הוא נסע עם חברה שגרים בחדרה והיה להם רכב חברה.
ת. יכול להיות שהיו פעמים כאלה. אני יודעת שהשאירו לו את החזקת הרכב כי הוא בכה על הנסיעות.

6. עיון בתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה מעלה כי עד לחודש 12/15 עמד השכר על 8,000 ₪ נטו ועד 1,000 ₪ בגין אחזקת רכב. מחודש ינואר 2016 עמד השכר על 9,000 ₪ נטו ועוד 1,000 ₪ בגין אחזקת רכב.
בכל הנוגע לרכיב אחזקת רכב, טען התובע שמדובר ברכיב פיקטיבי שכן לא היה לו רכב ובתקופה מסויימת נשלל רשיון הנהיגה שלו והוא הגיע לעבודה עם עובדים אחרים של הנתבע .

מהתלושים עולה שלא שולם לתובע תשלום כלשהו עבור נסיעות.
התובע לא הוכיח שהוסע לעבודה בכל יום על ידי עובדים אחרים, הלוך וחזור. גב' ליאנה העידה שהדבר נעשה לעיתים.
לפיכך, יש לראות ברכיב אחזקת רכב כרכיב דמי נסיעות כנדרש בצו ההרחבה הכללי.
כעולה מעדות גב' ליאני, התובע גר בחדרה ועבד בחולון. אם כן, הסכום ששולם לו בגין נסיעות, 1,000 ₪ לחודש, הוא סכום סביר בנסיבות העניין. התובע טען שחברו לעבודה שגר בסמוך אליו, קיבל סכום נמוך יותר בגין נסיעות. גם אם נכון הדבר, הרי שמהראיות עולה כי לאורך כל תקופת ההעסקה, הנתבעת היטיבה עם התובע וסייעה לו באופנים שונים. כך, העלתה את שכרו, העניקה לו הלוואות בסכומים משמעותיים ועוד. לפיכך, תשלום נסיעות בסך 1,000 ₪, לאור מרחק הנסיעה ולאור הנסיבות, אינו חריג.

לאור האמור, שכרו של התובע הינו כמפורט בתלושי השכר וכפי שהעידו מנהל הנתבעת ואשתו, ולא כפי שטוען התובע.

7. מתלושי השכר כמו גם מעדות התובע, עלה כי בחודשים שבהם נעדר מהעבודה, קוזזו ימי העבודה מהשכר. בתלושים מופיעים קיזוזים בסך 1,800 ₪ (12/16) 1,347 ₪ (9/16) ועוד.
מכאן כי שכרו של התובע אינו 9,000 ₪ נטו, כי אם שכר נמוך יותר, הנגזר מממוצע שכר עבודה ששולם לתובע בפועל במהלך תקופת העבודה.

8. לאור האמור, התחשיב שביצעה הנתבעת, על פי שכר חודשי בסך 9,680 ₪ ברוטו, משקף את שכרו החודשי של התובע.
טענת התובע לזכאות לפיצויי פיטורים לפי שכר בסך 10,000 ₪ נטו, נדחית.

9. בטופס גמר חשבון שנערך לתובע, נרשם שבוצע חישוב לפי 2.65 שנות עבודה, סה"כ 24,603 ₪.
בכתב ההגנה ובסיכומים נטען שהיו חודשים שבהם התובע לא עבד ולכן יש לחשב לפי 28 חודשי עבודה בלבד .
אשר לעמדתנו – התובע זכאי לפיצויי פיטורים בגין כל חודש שבו עבד, לרבות חודשים שעבד באופן חלקי. כפי שיפורט בהמשך, לא הוכח כי בחודש אפריך 2016 התובע לא עבד. מאידך, בחודש מאי 2016 לא עבד ולא הוצא תלוש שכר.
לפיכך, יחושבו זכויותיו על פי שנתיים וחצי, והתובע זכאי סה"כ ל- 24,200 ₪.

10. מתוך הסכום הנ"ל יש להפחית סך 13,307 ₪ אשר הופקדו בקופת גמל ושוחררו לטובת התובע (כעולה מנספח 7 לתצהיר גילוי המסמכים של התובע).
בנוסף, הנתבעת שילמה לתובע במסגרת תלוש גמר חשבון, הפרש פיצויי פיטורים בסך 16,223 ₪.
לאור האמור, הנתבעת שילמה לתובע פיצויי פיטורים ביתר ואין הוא זכאי לתשלום הפרש פיצויי פיטורים. התביעה להפרש פיצויי פיטורים נדחית.

11. דמי הודעה מוקדמת
הובהר כי התובע לא היה כשיר לעבודה לאחר תאונת העבודה שעבר. משדרש דמי הודעה מוקדמת, שלחה לו הנתבעת מכתב בו הוא נדרש לשוב לעבודה בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת.
התובע לא שב לעבודה.
ממילא, בשימוע טען שהוא ב- 100% נכות תפקודית ואינו יכול לעבוד.
לאור האמור, הנתבעת אינה חייבת לשלם לתובע חלף הודעה מוקדמת.

12. הפרשות לפנסיה
הנתבעת הוכיחה כי הופרשו בגין התובע לפנסיה סכומים בהתאם לצו ההרחבה הכללי, בהתאם לשכר הממוצע במשק.
תחילת ההפרשות לפנסיה - חודש ינואר 2015.
התובע לא טען כי היתה לו קרן פנסיה פעילה ולכן לא הוכח שקמה לנתבעת חובה להפריש לפנסיה ממועד תחילת העבודה 7/14.
לכך יש להוסיף את הקביעה לעיל, כי הסכום ששולם לתובע בגין אחזקת רכב היווה בפועל תשלום דמי נסיעות ואינו חלק מהשכר. לכן לא חלה חובה להפריש בגינו כספים לפנסיה.
לאור האמור, התביעה ברכיב זה נדחית.

13. העדר הסכם עבודה
הנתבעת לא הציגה הסכם עבודה או הודעה לעובד על תנאי עבודה, כנדרש בחוק.
לתובע נגרם נזק עקב אי מסירת ההודעה כאמור, וזאת במספר נושאים. האחד - בהיבט של גובה השכר והשאלה האם אחזקת רכב מהווה חלק מהשכר או מהווה תשלום עבור נסיעות. השני - בהיבט של גובה הפרשות לפנסיה והשאלה אם קודם לעבודה אצל הנתבע, היתה לתובע קרן פנסיה פעילה .
משהוכח שנגרם לתובע נזק עקב אי מסירת הודעה על תנאי עבודה, אני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובע בעניין זה, בסך 5,000 ₪.

14. דמי הבראה
על פי חישובי הנתבעת כמפורט בטופס גמר חשבון, התובע זכאי לסך 1,323 ₪ בגין דמי הבראה.
התובע טוען שזכאי לדמי הבראה עבור שנתיים וחצי ולא עבור שנתיים, כפי שחישבה הנתבעת. לטענת התובע, הסכום עמד על 1,323 ₪. משלא הוכח ששולמו דמי הבראה במהלך תקופת העבודה ולאור הוותק של התובע, טענת התובע מתקבלת.
מששולם סך 1,134 ₪ בתלוש ינואר 2018, תשלם הנתבעת לתובע הפרשים בסך 189 ₪.

15. חובות של התובע לנתבעת
מהראיות עלה שבמהלך תקופת העבודה, הנתבעת תמכה בתובע ונתנה לו מעת לעת הלוואות.
ביום 19/7/15 נחתם בין הצדדים הסכם הלוואה, על פי התובע קיבל מהנתבעת הלוואה בסך 80,000 ₪ ונדרש להחזירם בתשלומים חודשיים החל מיום 1/8/15.

16. התובע טען שקיבל 78,000 ₪ בלבד. לדבריו, חתם על הסכם הלוואה ע"ס 80,000 ₪ אולם למחרת הביא למנהל הנתבעת 2,000 ₪ במזומן . בעניין זה הופנה בית הדין לכרטסת של הנתבעת, נספח 4 לכתב תביעה.

לטענה זו אין תימוכין בראיות והיא נטענה בעלמא. הטענה עומדת בניגוד למסמך בכתב – הסכם הלוואה . הנתבעת הוכיחה שניתנה הלוואה על סך 80,000 ₪ כמפורט בהסכם וראיה זו לא נסתרה .

17. בהתאם לתלושי השכר, החל מחודש אוגוסט 2015 נוכה משכר התובע סך 3,000 ₪ כהחזר עבור ההלוואה . בסעיף 39 לסיכומי הנתבעת מופיעה טבלה המפרטת את הסכומים שנוכו משכר התובע בחודשים אוגוסט 2015 עד ינואר 2017, סה"כ 33,000 ₪.

18. התובע טוען שנותר חייב לנתבעת בגין החזר ההלוואה 33,000 ₪. הנתבעת טוענת לסכום גבוה יותר.
התובע אישר שסוכם בינו לבין הנתבעת כי בעקבות פיטוריו, ימסרו לו מכתב לשחרור הכספים המופקדים בקרן הפנסיה ברכיב פיצויי פיטורים והתובע ימשוך את הכספים ויחזירם לנתבעת, כהחזר עבור ההלוואה. ל טענת התובע, משלא הגיעו להסכמה בדבר הכספים שהוא חייב לנתבעת, משך את כספי הפיצויים לעצמו ולא העבירם לנתבעת.
כך העיד התובע:

ש. אמרת שנתנו לך מכתב לשחרור הקופות, אני אומרת לך שהסיבה היחידה שנתנו לך את מכתבי השחרור זה שאתה תוציא את הכספים ואיתם תשלם את החובות. מה עשית עם הכספים?
ת. משכתי אותם, דיברתי עם שרון ואמרתי לה החשבון שלנו הוא 1,2,3 ... מכיוון שלא הגענו להסדר כזה או אחר שיהיה תואם וסוגר את החובות והפערים, לא הגענו להסדר אז לקחתי את הכסף.

19. הנתבעת טוענת כי בחודש אפריל 2016, מופיע בתלוש השכר סכום שקוזז בגין החזר ההלוואה, אולם לטענתה, בחודש זה התובע כלל לא עבד והשכר ששולם לו, שולם בטעות.
בגין כך הגישה הנתבעת תביעה נגד התובע (57530-03-18). בכתב התביעה נתבע סך 2,262 ₪ נטו, הוא הסכום ששולם לתובע בגין חודש אפריל 2016. הנתבעת טוענת כי לא שמה לב לכך שהיה עליה לתבוע גם את החזר ההלוואה.
עיון בכתב התביעה בתיק הנ"ל מעלה כי נתבעו סכומים אלה - סך 4,000 ₪ שניתנו לתובע על ידי מר אבי ליאני באופן אישי ועוד 1,960 ₪ בגין החזר קנסות שהחברה החזירה עבורו. עוד נתבע החזר שכר חודש אפריל 2016 בסך 2,626 ₪ . בתיק הנ"ל ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 29/7/18. התובע לא ביקש לבטל את פסק הדין ופסק ה דין הפך חלוט.

20. בהליך שבפנינו טען התובע שעבד בחודש אפריל 2016 וכשהוצג לו דו"ח נוכחות ריק לחודש אפריל, טען שלא תמיד מילא דוחות נוכחות.

21. בכל הנוגע לעבודה או אי עבודה בחודש אפריל 2016, מוטל הנטל על הנתבעת, אשר שילמה בפועל שכר לחודש זה – להוכיח שהתובע לא עבד וכי השכר שולם לו בטעות.
טענת הנתבעת בעניין זה עלתה לראשונה לאחר שהתובע פוטר. הטענה לא עלתה בזמן אמת בחודשים שלאחר אפריל 2016.
לאור טענת התובע כי לא תמיד החתים כרטיס עבודה, ולאור העובדה שהשכר שולם בפועל ולא נטען בעניין זה דבר עד לאחר פיטוריו, אני קובעת כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה שהתובע לא זכאי לשכר עבודה עבור חודש אפריל 2016. לאור זאת, הסכום שנוכה משכר התובע בחודש אפריל 2016 בגין החזר הלוואה, ילקח בחשבון בחישוב יתרת החוב של התובע בגין ההלוואה.

22. הובהר כי הנתבעת הגישה תביעה נוספת נגד התובע, בבית משפט השלום (57547-03-18) בגין החזר יתרת ההלוואה. כאמור בסיכומי הנתבעת, התביעה הועמדה על סך 33,814.79 ₪. כאמור בסיכומי הנתבעת, ניתן נגד התובע פסק דין בהעדר הגנה בגין סכום התביעה בצירוף שכ"ט עו"ד.

23. התובע אינו כופר בכך שנותר חייב לנתבעת כספים בגין החזר ההלוואה. התובע אף אינו כופר בסכום שלו טוענת הנתבעת. טענתו במסגרת התביעה היא למעשה טענת קיזוז – כנגד כספים שלטענתו הנתבעת נותרה חייבת לו.
אם כן, מכל סכום המגיע לתובע בגין תקופת עבודתו וסיומה, יש לקזז סכומים שחייב התובע לנתבעת ואשר בגינם ניתן נגדו פסק דין בתיק הנ"ל.

24. טענות לחובות נוספים של התובע
הנתבעת טוענת כי התובע נותר חייב כספים בגין הלוואה שניתנה לו על סך 6,237 ₪ בגין חוב קנסות. לטענת הנתבעת התובע היה אמור להחזיר את ההלוואה במספר תשלומים, החזיר באופן חלקי ולכן נותר חייב סך 1,900 ₪.
עוד נטען לחוב אישי שנתן מר אבי ליאני לתובע על כך 6,000 ₪.

25. בגין סכומים אלה הוגשה תביעה נגד התובע בתיק 57530-03-18 וניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה.

26. התובע העיד בתיק שבפניי לגבי הסכומים:

"ש. מפנה לתלוש ינואר 2016 בניכוי הרשות מופיע ניכוי המרכז לקנסות 347 ₪. מה זה?
ת. זה חוב שהיה שלי לטובת מרכז לגביית קנסות. למיטב זכרוני זה היה סכום של 5800 ₪ ואבי פרש את זה כדי שאוכל לשלם בכל חודש 345 או 346 ₪. שילמתי בערך 13 תשלומים מתוך 18.
ש. אז זאת הלוואה שנייה שאבי שילם לך.
ת. זה לא הלוואה.
ש. אני אומרת לך שהסכום היה 6,237 ₪.
ת. זה בגלל הפרישה של החודשים. אם את אומרת 6237 ₪ שאני חייב, אני מאשר את זה.

ש. מפנה לתלוש שכר ינואר 2017, יש תשלום עיקול לבנק בסך 500 ₪. מה זה?
ת. זה עיקול שהיה על המשכורת שלי ואני הגעתי איתם להסדר שאני משלם 500 ₪ בכל חודש וזה ירד מהתלוש שלי.

ש. נכון שלקחת מאבי הלוואה פרטית בסך 6000 ₪?
ת. לא".

התובע אישר בעדותו שקיבל מהנתבעת סכום נוסף בסך 6,237 ₪ וכן הודה שהחזיר חלק מהסכומים באמצעות ניכוי מהשכר. לפיכך, הנתבעת רשאית לקזז סך 1,600 ₪ שטרם הוחזרו, כפי טענתה בכתבי הטענות.

27. בכל הנוגע לטענת הנתבעת להלוואה אישית על סך 6,000 ₪, התובע הכחיש את הדבר בעדותו. הנתבעת לא הציגה ראיות לכך, ממילא, מדובר בהלוואה שלא במסגרת יחסי עובד מעסיק ובסכומים שלא יצאו בקופת הנתבעת ולכן אין מקום לדון ולקבוע מסמרות בנושא, בתיק כאן.

28. סיכום
סיכומו של דבר, הוכח שהנתבעת חייבת לתובע בגין סיום העסקתו, הפרש דמי הבראה בסך 189 ₪ ופיצוי בגין העדר הסכם עבודה בסך 5,000 ₪. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל כל יתר טענות התובע, נדחות.

29. טענות הקיזוז של הנתבעת, להחזרי הלוואות שנתנה לתובע, מתקבלות. מכל סכום המגיע לתובע על פי פסק דין זה, רשאית הנתבעת לקזז סך 33,815 ₪ בגין החזר הלוואה ועוד 1,600 ₪ בגין החזר הלוואה נוספת.

30. לעניין הוצאות משפט, בשים לב לתוצאות פסק הדין אל מול סכומי התביעה, כמו גם בשים לב להתנהלות התובע אשר התחייב להחזיר את כספי ההלוואה מתוך הכספים שישוחררו לטובתו בגין פיצויי פיטורים אולם לא עשה כן, מצאתי לנכון לחייב את התובע בתשלום הוצאות שכ"ט עו"ד. התובע ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, צמודים כחוק מהיום.

ניתן היום, 24/9/21 , בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אדיר אליו אדרה
נתבע: סמוראי סחר בע"מ
שופט :
עורכי דין: