ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פרופ' יהודה יוסף אדלר נגד המרכז האקדמי למשפט ולעסקים :

24 ספטמבר 2021
לפני: כבוד השופט הבכיר כאמל אבו קאעוד
נציג ציבור (מעסיקים) מר זוהר אקשטיין

המבקש:
פרופ' יהודה יוסף אדלר
בעצמו

-
המשיב:
המרכז האקדמי למשפט ולעסקים
ע"י ב"כ: עו"ד חגי ורד ורועי נפתלי

החלטה

עניינה של החלטה זו – בקשה לצו מניעה זמני המונע את כניסת פיטוריו של המבקש כדיקאן וכמרצה בפקולטה למקצועות הבריאות במרכז האקדמי למשפט ולעסקים, לתוקף.

נקדים ונאמר, כי כל קביעותינו העובדתיות בהחלטה זו הן לכאורה, על יסוד התרשמותנו מהעדויות והראיות שהובאו בפנינו בהליך הזמני.

רקע כללי

המבקש, פרופסור לרפואה, הינו קרדיולוג מוביל בתחומו, ומשמש כדיקאן הפקולטה למקצועות הבריאות במרכז האקדמי מזה כשנתיים.

המשיב, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים, הוא מוסד להשכלה גבוהה הפועל מכוח חוק המועצה להשכלה גבוה, התש"יח-1958 (להלן: "המרכז האקדמי"). נשיא המרכז האקדמי הוא פרופ' משה אליה (להלן: "פרופ' אליה").

המרכז האקדמי קלט את פעילות הפקולטה למקצועות הבריאות שפעלה קודם לכן במסגרת המרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה (להלן: "מל"א").
לפני למעלה משנתיים נקלע מל"א לקשיים כלכליים שהובילו לפתיחתו של הליך פירוק בבית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת פר"ק 8272-09-19. בית המשפט המחוזי בתל אביב מינה את ד"ר שלמה נס ואת עו"ד רענן קליר לבעלי תפקידים כדי לפעול למציאת הסדר, במסגרתו תימשך הפעילות האקדמית שהתנהלה במסגרת מל"א. לאחר שהוצגו הצעות שונות מצד מספר מוסדות אקדמיים, אושר לבסוף על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב מתווה שכחלק ממנו, בין היתר, קלט המרכז האקדמי את פעילות הפקולטה למקצועות הבריאות במל"א.

המבקש שימש בין היתר כסגן דיקאן וממלא מקום דיקאן בפקולטה למקצועות הבריאות במל"א (להלן: "הפקולטה").

לאחר שהמרכז האקדמי קלט את פעילות הפקולטה, נחתם ביום 30.10.19 חוזה אישי להעסקתו של המבקש במרכז האקדמי (להלן: "הסכם 2019"). במסגרת הסכם זה נקבע כי המבקש יועסק בתפקיד דיקאן הפקולטה למקצועות הבריאות למשך פרק זמן של שנה אקדמית, שראשיתה ביום 7.10.19 וסיומה ביום 30.9.20.

ביום 10.1.21 נחתם בין הצדדים הסכם עבודה חדש (להלן: "הסכם 2021") לפיו המבקש ימשיך בעבודתו כדיקאן עד ליום 30.9.2021 והוא ישמש כמרצה בפקולטה החל ממועד זה ועד ליום 30.9.2023.

ביום 15.2.21 הודיע המרכז האקדמי למבקש על סיום כהונתו כדיקאן ביום 30.9.21.

ביום 29.8.21 הודיע המרכז האקדמי למבקש על סיום העסקתו גם כמרצה החל מיום 30.9.21.

טענות הצדדים בקליפת האגוז
טענות המבקש

המבקש, קרדיולוג בעל מוניטין בינ"ל, מומחה למנהל מערכות רפואיות ואיש אקדמיה ותיק ומוערך. הוא הקים לפני למעלה מעשור, בשתי ידיו, את הפקולטה למנהל מערכות הבריאות במכללת מל"א במהלך שנחשב כפורץ דרך.

הודעת הפיטורין נשלחה אליו מבלי שהוזמן לשימוע כלשהו, בניגוד להסכמי הפירוק שנחתמו עם המרכז האקדמי, בניגוד להסכם הקיבוצי ולנוהג האוסר על פיטורים לאחר ה-1 באפריל.

ההחלטה לפטר את המבקש נגועה בשיקולים זרים שכן היא באה בשל מאבקו של המבקש באי סדרים ומעשי שחיתות מצדו של נשיא האוניברסיטה פרופ' אליה. המבקש זכאי להגנה של "חושף שחיתות" מכוח חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1977 (להלן: "חוק ההגנה על עובדים").

טענות המשיב

המבקש הועסק בחוזה אישי והוראות ההסכם הקיבוצי החלות על העסקת אנשי הסגל האקדמי, אינן חלות על המבקש בתפקידו כדיקאן.

אין יסוד לטענה לפיה המבקש לא זומן לשימוע או כי ההחלטה לסיים את העסקתו עומדת בסתירה להתחייבות כלשהי שנמסרה על ידי המרכז האקדמי כחלק מתהליך הפירוק של מל"א. כמו כן, אין יסוד לטענה כאילו ההחלטה על סיום העסקתו סותרת את ההסכם הקיבוצי.

ההחלטה לסיים את העסקתו של המבקש התקבלה כדין במסגרת הפררוגטיבה של המעסיק הנסמכת על הוראות ההסכם האישי עליו חתום המבקש, ואין יסוד לטענת המבקש בדבר תחולת החוק בדבר הגנה על עובדים חושפי שחיתות.

ההליך בבית הדין

ביום 3.9.2021 המבקש הגיש תביעה לפיה עתר לקבלת צו קבוע למניעת פיטוריו ולפיצויים כספיים. ביום 5.9.2021 הוגשה על ידי המבקש גם בקשה למתן צו מניעה זמני למניעת כניסת פיטוריו לתוקף.

ביום 9.9.21 הוגשה תשובת המרכז האקדמי לבקשה וביום 12.9.21 הגיש המבקש תגובה לתשובה.

ביום 14.9.21 התקיים דיון בבקשה ובסיומה סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

נקדים אחרית לראשית ונציין כבר בשלב זה כי בעיקרו של דבר מצאנו לקבל את הבקשה ולבטל בשלב זה את הליך הפיטורים שנקט בו המשיב ביחס לתפקידו כמרצה ולא להתערב בהחלטה לסיים את כהונתו של המשיב כדיקאן.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 129(4) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, כפי שנקבעה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) (תיקון), התשפ"א-2020, מאמצת את הוראות תקנות 94 – 110, 124-128 ו-132 לתקנות סדר האזרחי, התשע"ט-2018 ("תקסד"א"), ומחילה אותן בבית הדין לעבודה.

מטרת הסעד הזמני, כמוגדר בתקנה 94 לתקסד"א, היא "להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך השיפוטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין". על פי תקנה 95 לתקסד"א, "רשאי בית המשפט לתת את הסעד המבוקש, אם שוכנע על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד לצורך הגשמת המטרה". שיקולים שעל בית הדין לשקול בהחלטתו אם לתת סעד זמני וכן בקביעת סוגו והיקפו, פורטו בתקנה 95(ד):

הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להיגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להיגרם לאדם אחר או לעניין הציבור.

אם אין סעד שפגיעתו במשיב קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני.

תום לבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד זמני.

כמו כן עלינו לזכור, כי במלאכת השיקולים והאיזונים על בית הדין להיזהר שלא לשים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתו של המעסיק, אלא עליו לבחון האם בהחלטתו של המעסיק נפל פגם היורד לשורש ההחלטה בשל היותה נגועה בחוסר סבירות קיצונית.

אכיפת יחסי עבודה

בכל הנוגע לסוגיית אכיפת יחסי עבודה וביטול פיטורים, נקודת המוצא היא סעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הקובע כי:

"הנפגע זכאי לאכיפת החוזה, זולת אם נתקיימה אחת מאלה:
...
(2) אכיפת החוזה היא כפיה לעשות, או לקבל, עבודה אישית או שירות אישי;"

בעבר, הכלל הרווח בפסיקה היה כי בפיטורים שלא כדין דרך המלך היא פסיקת פיצויים ולא אכיפת יחסי העבודה, כאשר אכיפת יחסי העבודה היה חריג לכלל זה השמור לנסיבות מיוחדות בלבד. לאורך השנים חל כרסום במגמה זו וכיום סעד של אכיפת יחסי עבודה, כפי שמתבקש במסגרת בקשה זו, הוא סעד שבשיקול דעת.

על אף שסעד של אכיפת יחסי עבודה אינו שכיח, נפסק ש"אין לומר כי אכיפת יחסי עבודה מהווה בהכרח 'סטייה מדרך המלך'". בהתאם להלכה הפסוקה אין הכרח לפרש בצמצום רב ובדווקנות מוחלטת את החריגים לכלל של אי כפיית יחסי עבודה, אלא שיש לערוך בהקשר זה מלאכת איזון ומידתיות, בהתחשב בנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה.

ככלל קיימת למעסיק פררוגטיבה לנהל את עסקו לפי מיטב הבנתו ורצונו, תוך הפעלת סמכויות שמוקנות לו בדין, לרבות עריכת שינויים מבניים, פיטורי עובדים וכיוצ"ב. ואולם פררוגטיבה זו אינה בבחינת "מילת קסם" והיא כפופה למגבלות המסייגות את הסמכות מכוח הדין.

סיכויי התביעה

נפנה אפוא, לבחינת השאלה האם המבקש ביסס בראיות מספקות קיומה של עילת תביעה.

נקדים ראשית לאחרית ונאמר כבר כעת כי עמדת בית הדין הינה כי טענות המבקש לפיה פיטוריו כמרצה נערכו ללא שימוע כדין ובניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי בוססו בראיות מספקות, במידה הדרושה בהליך זמני, כמפורט להלן.

השתלשלות עניינים

הסכם 2021 נחתם בין הצדדים ביום 10.1.21. כעבור כחודש בלבד, ביום 15.2.21 הודיע המרכז האקדמי למבקש על סיום כהונתו כדיקאן הפקולטה. בהודעה נרשם כי זו באה בעקבות שיחה בין הצדדים בעקבותיה הודיע המבקש כי "על אף רצונו להמשיך בכהונתו כדיקאן הוא יקבל כל החלטה של המכרז האקדמי בעניין זה".

המבקש התנגד להודעת המרכז האקדמי ובמכתבו מיום 16.2.21 הלין על עיתוי הודעת המשיב שבאה כשנה בלבד לאחר סיום הליך הפירוק וקליטת הפקולטה במרכז האקדמי, טען כי מדובר בהחלטה המפרה את הוראות הסדר הפירוק והמל"ג משיקולים זרים וטען כי מדובר בפיטורים בלתי חוקיים.

במכתב מיום 17.2.21 הבהיר המשיב כי אין מדובר במכתב פיטורים אלא בהודעה לפיה הוא ימלא את תפקידו כדיקאן עד ליום 30.9.21 כאמור בהסכם 2021 וממועד זה ימשיך למלא את תפקידו כמרצה בפקולטה.

ביום 7.3.21 ובעקבות פגישה שהתקיימה בין הצדדים ביום 3.3.21, הודיע המשיב למבקש כי העסקתו תמשך בהתאם להסכם 2021, הוא יסיים את תפקידו כדיקאן ביום 30.9.21 ומתאריך 1.10.21 ועד 30.9.23 ישמש כמרצה בפקולטה.

ברקע להודעה על הפסקת כהונתו של המבקש כדיקאן, עמדו טענות המבקש על התנהלות המרכז האקדמי והעומד בראשו – פרופ' אליה. המבקש כאמור טען כי פרופ' אליה הציג מצג שווא בפני המפרקים של מל"א, כאילו המרכז האקדמי בעל איתנות פיננסית, כאשר בפועל המרכז שרוי במשבר כלכלי, שהוסתר על ידי הנשיא במכוון. המבקש העלה את טענותיו הן בפני הוועד המנהל והן בפני יו"ר האסיפה הכללית של המרכז האקדמי, והדבר לא היה מקובל על פרופ' אליה שביקש ממנו כי הטענות יועלו בפניו בלבד.

ביום 19.8.21 שיגר פרופ' אליה למבקש הודעה לפיה הוא שוקל לסיים את העסקתו גם כמרצה בפקולטה, מן הנימוקים הבאים, וניתנה למבקש אפשרות להגיב על הטענות במכתב עד ליום 26.8:

הוא ממשיך לפעול באופן שפוגע באינטרסים של המרכז האקדמי, אינו ממלא את תפקידו כדיקאן כנדרש וממשיך להתבטא באופן בלתי ראוי;
במסגרת ניסיונו למצוא מקום עבודה במוסד אקדמי מתחרה אמר "לגורם" במוסד כי הוא יכול להביא אתו חלק משמעותי מהמרצים ומהסטודנטים שמלמדים ולומדים במרכז האקדמי;
במהלך השתלמות באמצעות הזום שנערכה לדיקאנים ולמנהלי ביניים בנוגע להליכי שימוע והפסקת עבודה אמרת בפורום רחב זה לשותפה ממשרד הרצוג פוקס נאמן אשר העבירה את ההשתלמות כי לדעתך נשיא המרכז האקדמי צריך לעבור השתלמות כזו (תוך רמיזה לגבי הליכי אי הארכת חוזה עבודתך);
מאז התקבלה ההחלטה על אי הארכת תקופת העסקתו כדיקאן, הוא מסרב להשתתף בישיבות הפורום האקדמי שבו יושבים כל דיקאני הפקולטות במרכז האקדמי ודנים במדיניות האקדמית בתקופת הקורונה;

ביום 26.8.21 השיב המבקש, באמצעות בא כוחו, עו"ד ארתור גורביץ לטענות שהועלו במכתב, ועיקר הטענות שהועלו בו מפורטים להלן:

המכתב אינו מכתב של המרכז האקדמי אלא מכתב המייצג את האינטרסים האישיים של נשיא המרכז האקדמי בלבד;
נשיא המרכז האקדמי משמש בעת ובעונה אחת כנשיא, רקטור ומנכ"ל ותוך ניצול קונפליקט המשרות, הוא מתעמר ומתנכל למבקש על מנת להסתיר את מחדליו ולהשליט בכוח אווירת עבודה עוינת על מנת להשתיקו מלחשוף את התנהלותו בפני הגורמים המוסמכים אין עילה לפיטוריו המבקש ומכתב האיום בפיטורים הינו בלתי חוקי, נערך בחוסר סמכות, עומד בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי, התקנון האקדמי ולנוהג לפיו לא יפוטר חבר סגל לאחר האחר במאי לגבי שנת הלימודים העוקבת. ואינו אלא ניסיון השתקה על מנת למנוע מהמבקש לדווח על אי סדרים ובכללם הצגת מצג שווא בפני המפרקים לאיתנות פיננסית של המרכז האקדמי כאשר בפועל המרכז שרוי במשבר כלכלי, שהוסתר על ידי הנשיא במכוון;
האמירות שיוחסו לו עם בכיר במוסד מתחרה הוכחשו על ידי המבקש, והוא הלין כנגד העלאת טענות בעלמא מבלי לפרט בפניו מי אותו בכיר אלמוני במכללה פלמונית;

ביום 29.8.21 השיב פרופ' אליה על מכתבו של ב"כ המבקש, ייחס למבקש הפרת משמעת חמורה והפרת אמון והודיע לו על הפסקת העסקתו מיום 30.9.21.

הגם שההודעה על אי הארכת כהונתו של המבקש כדיקאן התקבלה עוד ביום 15.2.21, כחודש לאחר חתימת הסכם 2021, נראה כי המבקש השלים עמה, והוא לא ביקש לתקוף אותה משפטית בסמוך לקבלתה. נוסף על השיהוי בהגשת הבקשה בעניין זה, ובהתחשב כי נבחר דיקאן חדש, אשר לא צורף להליך דנן על ידי המבקש, אין מקום ליתן למבקש סעד בעניין זה במסגרת הדיון בבקשה הנוכחית. לא כך הם פני הדברים בקשר לעבודתו של המבקש כחבר סגל ההוראה. ההחלטה לסיים את העסקתו כמרצה באה ערב תחילת שנת הלימודים, טרם החל המבקש בתפקידו זה, בניגוד להוראות ההסכם האישי וההסכם הקיבוצי ומבלי שלמשיב יש טענות כלשהן על רמתו האקדמית ושיטות ההוראה של המבקש-ההפך הוא הנכון.

התרשמנו מהראיות שהונחו בפנינו כי הרקע לסיום כהונתו של המבקש כדיקאן והרקע לסיום תפקידו של המבקש כמרצה חד הם - היחסים העכורים בין פרופ' אליה למבקש, אשר נבעו בעיקר מטענותיו של המבקש כנגד נשיא המרכז האקדמי על הצגת מצג שווא בעניין איתנותו הפיננסית של המרכז האקדמי בפני המפרקים בהליך הפירוק של מל"א ובהליך שילובה של הפקולטה במרכז האקדמי.

תחולת ההסכם הקיבוצי

בעוד המשיב הכחיש את תחולת ההסכם הקיבוצי על המבקש בתפקידו כדיקאן הוא לא הכחיש את תחולתו על המבקש בתפקידו כמרצה.

סעיף 4.1 להסכם הקיבוצי קובע כי הוא יחול על כל העובדים המשתייכים לסגל האקדמי במרכז האקדמי, כדלקמן:

" 4.1 הסכם זה הוא הסכם קיבוצי מיוחד אשר יחול על כל העובדים המשתייכים לסגל האקדמי במרכז (להלן: "סגל אקדמי"), בין שהם מועסקים במרכז ביום חתימת ההסכם ובין שיצטרפו לסגל האקדמי לאחר מועד חתימת הסכם זה, אלא אם נאמר במפורש אחרת."

בסעיף 4.2 להסכם הקיבוצי נקבע כי אין באמור בהסכם הקיבוצי, כדי לפגוע בהוראות הסכמים אישיים, נוהג, תקנון אקדמי וכיו"ב, אלא אם נאמר במפורשות אחרת:

"4.2 כל הוראות ההסכמים האישיים, הנוהגים, התקנון האקדמי וכיוב', כפי שעשויים להשתנות מעת לעת, החלים על הצדדים, ככל שחלים, ואשר לא שונו מפורשות בהסכם זה, ימשיכו לחול בתקופת תוקפו של הסכם זה".

בסעיף 4.3 להסכם הקיבוצי נקבע כי בכל מקרה של סתירה בין הוראות ההסכם הקיבוצי להוראות ההסכמים האישיים, התקנון האקדמי או נוהג, תגברנה הוראות ההסכם הקיבוצי:

"4.3 בכל מקרה של שוני או סתירה בין הוראה מהוראות הסכם זה, להוראה מהוראות הסכמים אישיים ו/או תקנון האקדמי ו/או נוהגים אחרים החלים על הצדדים, ככל שחלים, תגברנה הוראות הסכם זה בכל העניינים המוסדרים בו".

מכאן ברי כי הוראות ההסכם הקיבוצי חלות על יחסי העבודה בין הצדדים בתפקידו של המבקש כחבר סגל הוראה.

בהתאם להסכם הקיבוצי, הודעת פיטורין או צמצום בהיקף המשרה של מרצה תינתן לא יאוחר מיום 1.4 הקודם לשנה האקדמית שלגביה מתייחסת ההודעה:

"11.4 הודעה על פיטורין או צמצום בהיקף המשרה של מרצה תינתן לא יאוחר מיום 1 באפריל הקודם לשנה האקדמית שלגביה מתייחסת ההודעה".

בשים לך כי ההסכם הקיבוצי חל על יחסי העבודה בין הצדדים נוסף על ההסכם האישי, הרי שאין תוקף להודעת פיטורין שנמסרה למבקש לאחר ה- 1.4.2021.

הגם שעל פי הסכם 2021 המבקש צפוי להתחיל את עבודתו כמרצה רק ביום 30.9.21, יש לראות בו כעובד לכל דבר ועניין לעניין תחולת ההסכם הקיבוצי, עוד בטרם נכנס לתוקפו חלק זה של ההסכם האישי.

פגמים בהליך הפיטורים

נוסף על האמור, לא שוכנענו כי התקיים בעניינו של המבקש הליך פיטורים תקין. אמנם, התקנון האקדמי שטען לו המבקש לא הוצג בפנינו, ולא יכולנו לבחון את טענותיו של המבקש לעניין חובת כינוסה של ועדת מינויים. אולם, גם ללא היזקקות לתקנון האקדמי, בהליך הפיטורים בו נקט נשיא המרכז האקדמי נפלו פגמים של ממש.

מבלי לקבוע מסמרות בעניין אמיתות הטענות שהעלה המבקש כנגד הנשיא, העובדה כי טענות אלה הן שעמדו בבסיס המשבר בין הצדדים, מביאות אותנו למסקנה כי ראוי היה כי הנשיא לא יהיה הגורם, או למצער שלא יהיה הגורם הבלעדי, שיקבל החלטה בעניין עתידו המקצועי של המבקש במרכז האקדמי.

עדות נוספת לשיקולים פרסונאליים של פרופ' אליה בקבלת ההחלטה על פיטוריו של המבקש מצאנו במכתב מיום 19.8.21, במסגרתו הלין פרופ' אליה על "אמירות בוטות" שיוחסו אליו על ידי המבקש. כמו כן, מצאנו עדות לכך גם מהשאלות שב"כ המשיב ביקש לשאול "מחוץ לפרוטוקול" מהן עולה כי הנשיא פגוע מאמירות שהוטחו בו על פי הטענה על ידי המבקש, על רקע אישי, טענות שאינן ממין העניין ואשר מפאת צנעת הפרט ובהסכמת הצדדים לא יועלו על הכתב.

מעורבותו של הנשיא בהליך השימוע, העמידה אותו במצב של ניגוד עניינים, המטילה צל כבד על החלטתו לסיים את העסקתו של המבקש. העיקרון העומד ביסוד הכלל בדבר ניגוד עניינים הינו " כי מי שפועל למען אינטרס של אחר, חייב להימנע מניגוד בין אותו אינטרס לבין אינטרס שלו עצמו או אינטרס אחר כלשהו". הובהר בפסיקה כי עיקרון זה אינו אך עיקרון מוסרי מנחה שבין אדם לבין עצמו אלא הוא "עקרון יסוד, המצוי בהיכלם של עקרונות היסוד של השיטה. ממנו נגזרות הוראות חרותות. על פיו מתפרשות הוראות אלה. ממנו נגזרות הלכות שיפוטיות – 'משפט מקובל נוסח ישראל'..." .

הובהר בפסיקה כי האיסור על ניגוד עניינים הוא כלל מניעתי ולא תוצאתי. תפקידו למנוע את הרע בטרם ארע והוא צופה פני העתיד. העיקרון האוסר על ניגוד עניינים בא להקדים רפואה למכה. הוא נועד לאסור מראש על קיום חשש לניגוד עניינים, ואינו מסתפק ביצירת מערך של איסורים והגבלות המכוונים לאפשר את פוטנציאל הניגוד, תוך התראה או פיקוח מפני מימושו.

בהתאם לפסיקה האמורה, ובשים לב כי לכאורה לפרופ' אליה היה אינטרס בהפסקת עבודתו של המבקש, על מנת להשתיק את הטענות נגדו, הרי שהיה עליו להימנע מקבלת החלטות בעניינו ומוטב היה אילו היה מעביר את ההחלטה לגורם אחר, נטול פניות, במוסד האקדמי.

העדר שימוע כדין

נוסף על האמור, נראה כי ההחלטה התקבלה בחופזה, מבלי שניתנה למבקש הזדמנות מלאה להתמודד עם הטענות שהועלו נגדו, ו"להילחם" על מקור פרנסתו.

זכות השימוע אמנם אינה קבועה בחקיקה, אולם היא נקבעה מפורשות ובאופן עקבי בפסיקת בתי-הדין לעבודה. נקבע, כי זכות השימוע או זכות הטיעון בטרם פיטורים נובעת מכללי הצדק הטבעי. זכות זו מהווה זכות יסודית וראשונית, לה שמור מקום של כבוד ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד. לפיכך נקבע, כי אין לראות בשימוע "טֶקֶס" גרידא שיש לקיימו כדי לצאת ידי חובה, שכן מטרתו להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומאוזנת בעניינו של עובד, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו כמי שעלול להיפגע מן ההחלטה, וכך שתהא בידיו האפשרות לנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו. עוד נקבע, כי על המעסיק לפעול בפתיחות, בהגינות ובתום לב וכי מחובתו ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית העשויה, לא אחת, להיות בלתי הדירה ומכרעת לגבי העובד. יצוין, כי חובת השימוע קיימת במגזר הציבורי, בגופים דו-מהותיים ואף פרטיים. כמו-כן, נפסק כי יש לערוך שימוע לכל סוגי העובדים. קרי – לעובד קבוע, לעובד זמני ואף במצב של סיום חוזה לתקופה קצובה .

המכתב מיום 19.8.21 שהמשיב מבקש לשכנע כי הינו "הזמנה לשימוע" אינו מכותר ככזה. כותרתו "התנהלותך כדיקאן וכמרצה במרכז האקדמי", והינו המשך ישיר של התכתבויות בין הצדדים, המזמין את המבקש אומנם להשיב לטענות, אולם אין בו רמז לכוונה כי יהיה ההזדמנות האחרונה טרם קביעת גורלו התעסוקתי של המבקש בפתחה של שנת הלימודים העומדת בפתח.

זאת ועוד, לא היה במכתב האמור מלוא הפרטים הדרושים למבקש כדי להתמודד עם הטענות נגדו. כך, המשיב טען כי המבקש אמר "לגורם בכיר במוסד אקדמי מתחרה כי הוא יכול להביא עמו למוסד המתחרה חלק משמעותי מהמרצים ומהסטודנטים" מבלי שהמשיב חשף את זהות הגורם הבכיר או המוסד האקדמי המתחרה הנטען.

בנוסף, נטען במכתב האמור כי המבקש "פוגע באינטרסים של המרכז האקדמי" מבלי לפרט ולמסור פרטים שימלאו את האשמות אלה בתוכן ממשי. במאמר מוסגר יוטעם כי בדיון שהתקיים בפנינו פרופ' אליה הסכים שהמבקש תרם למרכז האקדמי בהופעותיו בתקשורת ובגיוס סטודנטים, כך שהטענות לעניין פגיעה באינטרסים של המרכז האקדמי לא ברורים די הצורך.

מעבר לאמור יוטעם כי הטענות שהועלו במכתב מתייחסות לעבודתו של המבקש כדיקאן ולא לעבודתו כמרצה, לגביה אין למשיב השגות כפי שהצהיר פרופ' אליה אף בדיון לפנינו.

נוסף על האמור, המבקש לא קיבל הזדמנות לשטוח את טענותיו בעל פה, בליווי עו"ד, ובפני גורם ניטרלי.

כל האמור מביא למסקנה שהליך שימוע ראוי לא נערך למבקש, וההחלטה שהתקבלה בעניינו, נגועה על פניו בשיקולים זרים.

במיוחד במרכז אקדמי, מצופה כי צדדים יוכלו לנהל שיח נוקב וענייני בעת ובעונה אחת, יתנהל הליך שימוע שקוף, ותינתן לעובד הזדמנות נאותה להתמודד עם מלוא הטענות שהועלו כנגדו בצורה חופשית ומלאה, מבלי שתתקבל החלטה בעניינו במחטף בתנאי "משפט שדה".

הוועד לא היה מעורב בהליך הפיטורים

חרף היותו של המרכז האקדמי מקום עבודה מאורגן, ועל אף שלסגל האקדמי נציגות עובדים, ועד הסגל האקדמי לא עודכנו כלל בכוונת המוסד האקדמי לסיים את העסקתו של המבקש וממילא לא נתנו את הסכמתם לפטר את המבקש.

עובדות אלה אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים שכן המשיב ויתר על חקירת חברת ועד הסגל האקדמי, פרופ' רינת קיטאי סנג'רו, על תצהירה בעניין זה.

תום לב

נוכח כל האמור לעיל, עולה כי החלטת פרופ' אליה לסיים את העסקתו של המבקש ערב פתיחת שנת הלימודים, באופן בו התקבלה ההחלטה, נגועה בחוסר תום לב, שמניעים אישיים פרסונאליים שלו היו נגועים בה, באופן שלא עולה בקנה אחד עם טובת המוסד האקדמי.

מאזן הנזקים ונחיצות הסעד הזמני

על בית הדין לבחון את הנזק שייגרם למבקש אם תידחה בקשתו לעומת הנזק שייגרם למשיב אם תתקבל הבקשה.

הפסקת עבודתו של המבקש בפתחה של שנת הלימודים תגדע את מקור פרנסתו לשנת הלימודים הנוכחית, שכן סיכויי השתלבותו במוסד אקדמי אחר בשלב זה, בפתח שנת הלימודים האקדמית, אינה סבירה. זאת ועוד, הפגיעה בשמו הטוב של המבקש, ללא הליך תקין, תגרום לו נזק תדמיתי שעלול לפגוע בהשתלבותו במרכז אקדמי אחר גם בעתיד.

בשים לב להיותו גורם דומיננטי בפקולטה למנהל רפואה וכמי שלטענתו הקים את הפקולטה במל"א, הוצאתו של המבקש ממנה בשלב זה, עלולה לפגוע גם בסטודנטים, וכפועל יוצא באינטרס הציבורי שיש להתחשב בו בהתאם לתקנות כאמור לעיל.

לעומת זאת – נזקו של המשיב מקבלת הבקשה, שפירושה המעשי המשך תפקודה הרגיל של הפקולטה, לא צפוי לפגוע בהתנהלותו התקינה של המוסד האקדמי. המשיב לא טען כי קיבל לשורותיו מרצה מחליף, ועל כן אין לכאורה צפי לפגיעה בצד ג' כלשהו.

על אף היחסים העכורים בין פרופ' אליה למבקש, התרשמנו כי לאחר שכהונתו של המבקש כדיקאן תסתיים ביום 30.9.21 לא צפויים בין השניים ממשקים משותפים, ומצופה כי יוכלו לפעול בצורה עניינית לטובת ציבור התלמידים.

סיכום עניין מאזן הנוחות הינו, שזה נוטה לטובת המבקש.

סוף דבר

נוכח הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים, ומכלול השיקולים שמנינו מובילים את בית הדין לקבל את בקשת המבקש לסעדים זמניים כנגד פיטוריו של המבקש מסגל ההוראה, באופן שהחלטת המשיב מיום 29.8.21 בעניין הפסקת עבודתו של המבקש כמרצה מבוטלת.

המשיב ישלם למבקש הוצאות משפט בסך כולל של 3,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים.

העתק מההחלטה תובא בפני הוועד המנהל של המרכז האקדמי – באחריות המשיב להמציא את ההחלטה לוועד המנהל כאמור.

כתב הגנה בהליך העיקרי יוגש עד ליום 3.11.21. במקבילתקבע התובענה לדיון מקדמי.

ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 15 ימים.

ניתנה היום, י"ח תשרי תשפ"ב, (24 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים.

מר זוהר אקשטיין
נציג ציבור (מ)

כאמל אבו קאעוד,
שופט בכיר


מעורבים
תובע: פרופ' יהודה יוסף אדלר
נתבע: המרכז האקדמי למשפט ולעסקים
שופט :
עורכי דין: